בר מצווה: סוד המספר 13

פתיחה: הרתיעה של אומות העולם מהמספר 13

שלוש עשרה - נחשב למספר המביא מזל רע.טריסקייד-פוביה - פחד מפני המספר שלוש עשרה. 
הפחד ממספר זה הוא אמונה תפלה שמקורה בנצרות. בסעודתו האחרונה של אותו האיש ישו הנוצרי נכחו 13 אנשים הוא ושנים עשר תלמידיו. אחד מתוכם יהודה איש קריות בגד בו ומכאן גזרו ששלוש עשרה הוא מספר רע.
יתכן שמקור אמונה נוצרית זו הוא קדום יותר במיתוסים יוונים ונורדיים ניתן למצוא סיפורים דומים על לוויה או סעודה שנערכה במשכן האלים בו האורח השלוש עשרה הלא מוזמן עורר ריב ומדון. מיתוסים אלה נתגלגלו במעשיית הנסיכה הנרדמת שסיפרה כי המלך והלכה הזמינו רק 12 פיות לחגיגה שערכו לכבוד הולדת בתם אך הפיה השלוש עשרה שלא הוזמנה קיללה את התינוקות.
הפחד מהמספר שלוש עשרה בא לידי ביטוי במנהגים רבים: הימנעות מהושבת 13 אנשים סביב שולחן אחד פן ימותו כולם באותה שנה,ראיית שם בעל שלוש עשרה אותיות כמביא מזל רע, דילוג על המספר במסרפי בתים, מספרי קומות, מספרי דירות, מספרי חדרים במלונות מספרי טיסות, מספרי שורות מושבים במטוסים, ועוד. על בניינים רבים בפאריז לא מופיע המספר 13 ובמקומו מופיע דוז ביס(שתיים עשרה נוסף)כמובן במספר 13 אין דבר רע ואדרבה בן 13 למצוות שלוש העשרה מידות רחמים. 
(נר באישון לילה הרב שלמה אבינר, ע" 349-350)

דרך ארץ- קדמה לתורה:
עד גיל 13 האדם לומד דרך ארץ ומגיל 13 מקבל את התורה (ע"פ הרב אורי שרקי)

אע"פ שגמר ועיקר כניסת נפש הקדושה באדם הוא ביום י"ג שנים ויום אחד, מ"מ תחילת כניסת הנפש הקדושה בגוף, היא בשעת המילה. (שולחן ערוך הרב  ,מהד"ב ס"ד ס"ב )

המספר 13 הוא מספר קצת סודי ונחבא אל הכלים המייצג- דבק- חיבור בין 2 גורמים שונים:

בשמות האבות – אברהם, יצחק, יעקב – יש 13 אותיות.
אך גם בשמות האמהות, אף על פי שיש ארבעה שמות – שרה רבקה רחל לאה – יש 13 אותיות.
(ביחד - 26 כמניין שם "הויה")
כמניין שתי מילים עיקריות בעברית, אחד ו-אהבה. (ע"פ אתר דרך ארץ)

1.המספר 13 מייצג חיבור בין עם ישראל לאומות העולם:

א.היוונים פרצו 13 פרצות בעזרת המקדש :

לִפְנִים מִמֶּנּוּ, סוֹרֵג {ד}, גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. וּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה פְרָצוֹת הָיוּ שָׁם, שֶׁפְּרָצוּם מַלְכֵי יָוָן. חָזְרוּ וּגְדָרוּם, וְגָזְרוּ כְנֶגְדָּם שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה הִשְׁתַּחֲוָיוֹת (מידות פרק ב, משנה ג)

בימיו של הכהן הגדול המתיוון יאסון, פרצו המתיוונים שלוש עשרה פרצות במקדש, כפי שאנו אומרים בפזמון מעוז צור: "ופרצו חומות מגדלי". והיכן נפרצו פרצות אלו? בספר המקבים מסופר כי שלוש עשרה פרצות אלו נפרצו בחיל. החיל היה גדר נמוכה, בערך בגובה הברכיים שנועדה לסמן עד להיכן מותר לגויים להגיע. פנימה מהחיל היה מותר רק לישראל להיכנס. אם כן לא היה זה מקרה שדווקא שם פרצו את הפרצות, כיון שהיוונים והמתיוונים רצו לבטל את ההבדל בין ישראל לאומות העולם (חנוכה, תשס"ד,הרב אורי שרקי)

מהרב יעקב דוד אילן שליט"א שמעתי דרוש מעניין ביחס למספר הפרצות - י"ג. הרב אילן הציע, ששלוש עשרה הפרצות, וממילא שלוש עשרה ההשתחויות שנתקנו כנגדן, רומזות לי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן.

הגמרא במסכת מגילה (דף ט) מספרת על תרגום התורה ליוונית. אף שהגמרא שם רואה בתרגום מאורע ניסי, במגילת תענית נכתב בפירוש, שהתורה תורגמה בח' בטבת, ויום זה נקבע ליום תענית. המגילה מוסיפה שבשנה שבה תורגמה התורה, בא חושך לעולם במשך שלושה ימים.

הרב אילן הסביר, שתרגום התורה מבטא את אותה מגמה של מלכי יון: לקעקע את ההבדל שבין ישראל והעמים. חז"ל דרשו, כי פרעה מלך מצרים היה בקיא בשבעים לשון, אך לא ידע את לשון הקודש; ובכך היה יתרונו של יוסף עליו (ראה רש"י בראשית נ, ו). לשון הקודש והתורה מבטאת את סגולת ישראל ואת בחירתם. תרגום התורה ליוונית מאפשר לכל דורש ללמוד את התורה, והיא חדלה מלהיות נחלת ישראל.

בנקודה זו באות לידי ביטוי י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן. התרגום ליוונית עשוי לשמור על התוכן באופן כללי, אך הוא איננו שומר על הצורה. רבות מהמידות שהתורה נדרשת בהן מבוססות על דיוק מילולי, ובמעבר לשפה זרה - דיוק זה הופך בלתי רלוונטי. ובכן, אומות העולם זכו בתורה המתורגמת ליוונית, אך לא זכו בתורה שבעל פה, אשר באה לידי ביטוי בי"ג המידות שהתורה נדרשת בהן.

המגמה להפוך את ישראל לעם ככל העמים גורמת, למעשה, לניתוק כלל ישראל מצור מחצבתו, ומן המסורת העוברת מדור לדור מהר סיני. משנתנו קובעת, כי עם ישראל זכה לשקם את הפרצות, ולשמור על החייץ שבין המקום המותר בכניסה ליהודים והמקום המותר בכניסה לאומות העולם. בכדי לזכות לשמר את אותו חייץ, ואת אותה בחירה מיוחדת של עם ישראל, חובה עלינו לשמור גם על שלימותה של התורה, מתוך מחויבות מוחלטת לתורה שבכתב ולתורה שבעל פה גם יחד.

(פרצות שפרצו מלכי יון /הרב אביהוד שורץ)

ב.דינה היתה אמורה להיות השבט הנשי, השבט ה-13 שיחבר בין עם ישראל לאומות העולם:

 מלבד שנים עשר השבטים הזכריים הפעילים בישראל, חייב להיות שבט שלוש עשרה נקבי שעניינו הוא להוות חוליית קשר המקבלת מאומות העולם, ודינה היתה אמורה להיות מייסדת השבט השלוש עשרה, המקבלת מאומות העולם את השלמתה.

העניין הזה מתאים לדינה כבתה של לאה - כי כשם שבלאה נאמר:

"וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ" (בראשית ל', ט"ז) -

כך בדינה נאמר:

"וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ" (שם ל"ד, א').

מדרש תנחומא (וישלח, ז') אומר על זה:

"תלאה הכתוב באמה: מה לאה יוצאנית - אף זו יוצאנית".

ישנה תנועה של יציאה כלפי חוץ, כפי שמצינו אצל לאה ואצל דינה בתה, וישנה תנועה של התכנסות כלפי פנים, כפי שמצינו אצל רחל.

יש המבינים את האמירה זו של חז"ל לגבי לאה לגנאי, שכן אין תכונה בנפש האדם שאינה גם טובה וגם רעה כאחד, כך שכל תכונה טובה יכולה להיות תכונה רעה.

כדי לצאת אל החוץ יש צורך בגדלות נפש מיוחדת, ודבר זה מצינו אצל לאה שהעמידה את רוב השבטים, וממנה יצאו כהונה ומלכות.

הגמרא במסכת ברכות (ס', א') אומרת:

"'ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה' [בראשית ל', כ"א] - מאי 'ואחר'? אמר רב: לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה שנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב, ששה יצאו ממני וארבע מן השפחות הרי עשרה, אם זה זכר לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות, מיד נהפכה לבת, שנאמר 'ותקרא את שמה דינה'".

הווה אומר: בהתחלה, כאשר דינה היתה בבטן לאה אמה בתור זכר, הרי היא היתה למעשה הבן האמור להיוולד לרחל - כלומר, יוסף. דינה היא, אם כן, הגרסה הנקבית של יוסף. אכן, יוסף הוא האישיות שהיווה את חוליית הקישור שלנו עם אומות העולם:

"אֶפְרַיִם בָּעַמִּים הוּא יִתְבּוֹלָל" (הושע ז', ח'),

או

"עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע" (תהלים פ"א, ו').

(לפי מסכת סוטה, דף ל"ו, עמוד ב', פירוש הפסוק האחרון הוא שיוסף ידע את שבעים לשונות הגויים).

מעניין שמעשה דינה ושכם אירע בדיוק במקום שבו נקבר יוסף:

"חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה" (בראשית ל"ג, י"ט).

מה היה, אם כן, היעד של דינה? במילים אחרות: עם מי דינה היתה צריכה להתחתן? הרי אם תפקידה של דינה הוא להשלים את עם ישראל, עליה להתחתן עם אישיות מאומות העולם הראויה להצטרף לאומה הישראלית.

האפשרות המיידית היא עשו. הרי לאה היתה מיועדת לכתחילה להינשא לעשו:

"לאה לא היתה ראויה להנשא אלא לעשו" (תנחומא, ויצא, ד').

לכן חז"ל ביקרו את יעקב שלא נתן את בתו דינה לעשו. בילקוט שמעוני (איוב, רמז תת"ק) נאמר:

"אילו היתה לעשו - היתה מגיירת אותו".

בבראשית רבה (ע"ו, ט') נאמר:

"'ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו' [בראשית ל"ב, כ"ב] וגו' - ודינה היכן היא? נתנה בתיבה ונעל בפניה, אמר: הרשע הזה עינו רמה היא, שלא יתלה עיניו ויראה אותה ויקח אותה ממני. רב הונא בשם רבי אבא הכהן ברדלא אמר: אמר לו הקדוש ברוך הוא 'למס מרעהו חסד' [איוב ו', י"ד], מנעת מרעך חסד, מנעת חסדך מן אחוך, דאלו איתנסיבת לגברא לא זינתה, בתמיה, לא בקשת להשיאה למהול - הרי היא נשאת לערל, לא בקשת להשיאה דרך היתר - הרי נשאת דרך איסור".

(מאמר פרשת וישלח - דינה בת יעקב, הרב אורי שרקי)

2.י"ג מידות של רחמים החיבור והדבקות של הקב"ה עם עם ישראל ומשם בין אדם לחברו:

א) הוי"ה, ב) הוי"ה, ג) אל, ד) רחום, ה) וחנון, ו) ארך אפים, ז) ורב חסד, ח) ואמת, ט) נוצר חסד לאלפים, י) נושא עון, י"א) ופשע, י"ב) וחטאה, י"ג) ונקה 
(לקח טוב שם, ר"ת בתוס' ראש השנה י"ז: ד"ה י"ג מדות)

[בשם הגאונים] ונראה שמפני כך הלכה פסוקה שאין הי"ג נאמרים רק בציבור כשיש מנין, ולא ביחידות, מפני שאין תלויה באמירה לבדה, רק בהעשיה - אם עושין המידות הנ"ל. והנה בציבור כשיש מנין, אזי בכל אחד נמצא איזה מדה מי"ג מידות, בזה מדה רחום, בזה מדה חנון, בזה מדה ארך אפים, בזה רב חסד, אזי קורא אני שפיר "כל זמן שבני יעשו כסדר הזה אני מוחל וכו' לאפוקי ביחיד.

(מאור ושמש סוף פרשת ויחי , / רבי קלונימוס (קלמן הלוי), אפשטין )

3.שלוש עשרה המידות שבהן התורה נדרשת ויוצאת אל הפועל להלכה ולאגדה החיבור והדבקות שלנו עם התורה:

מידות שהתורה נדרשת בהן הן קבוצת כלים לוגיים (לוגיקה תלמודית) שהוזכרו על ידי חז"ל, אשר נועדו לפירוש התנ"ך באמצעות מדרש לשם הסקת דברים שלא נאמרו בו במפורש או כאשר מתגלות סתירות. על סמך כללים אלו הסיקו חכמים דינים שאינם נובעים לוגית מתוך הכתוב, או דרשו דרשות המיועדות לבסס פירושים המקובלים מסיני^[1]. כך פותחו הן ההלכה והן האגדה.(אליבא דויקיפדיה)

4. י"ג עיקרים- החיבור של עם ישראל עם הקב"ה:

• מציאות ה'
• אחדות ה'
• שה' אינו גוף
• שה' הוא קדמון הראשון והאחרון
• שרק אותו ראוי לעבוד
• נבואה
• נבואת משה אמיתית
• תורה מן השמים
• נצחיות התורה
• השגחה
• שכר ועונש
• משיח
• תחיית המתים

(ע"פ פירוש המשניות להרמב"ם למסכת סנהדרין פרק חלק)

5.מימד הזמן: 12 חודשי השנה ועוד חודש בשנה מעוברת ששומר את החיבור בין המועדים לעונות השנה

שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַי-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה:(דברים טז,א)

שמור את חדש האביב. שמור בהתמדת השגחה שיהי' ניסן חדש האביב ע''י עבורי החדשים והשנים שיכוונו בהם שני הלבנה עם שני החמה (ספורנו,שם)

ד.מימד המקום- חלוקת השבטים- לשבט לוי השבט ה-13 אין נחלה והוא מחבר ומדבק את כל השבטים :

לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי יְ-הֹ-וָ-ה וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן: וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו יְ-הֹ-וָ-ה הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ (דברים יח,א-ב) 

שמו של לוי נגזר מהמילה לוויה, להתלוות, להתחבר לדבר אחר. שם זה מלמד לכאורה על נחיתות, שכן משמעותו היא שזהו אדם שכל קיומו הוא בזכות שהוא מתלווה למישהו אחר, אדם שאין לו זהות עצמית. אך זו גם מעלה אדירה, לאדם כזה אין צבע משלו ולכן הוא יכול להיות שייך לכולם. הלוי יכול להיות דבק המחבר את כל החלקים. וזהו אכן עניינו של שבט לוי, להיות מעין דבק שבאמצעותו כל שבטי ישראל מאוחדים. בעם ישראל ישנם שלוש עשרה שבטים, שנים עשר שבטים ועוד שבט לוי. המספר שלוש עשרה הוא גם הגימטרייה של המילה אחד, ושל המילה אהבה, הגורמת לחיבור ולאחדות. 
(מאמר כהנים ולוויים" , הרב אורי שרקי)

6.מימד האדם- גיל הכניסה למצוות- חיבור האדם הפרטי אל התורה והקב"ה:
בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת (אבות ה,כא)

א.גיל 13 הוא היחידי שהתחנה המצויינת בו היא הכרחית לקרות, כל השאר- רק אפשרי וממוצעת אבל לא מתחייבת המציאות:

הוּא הָיָה אוֹמֵר, 
בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא
בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה,
בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת,
בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד,
בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה,
בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדֹּף,
בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ,
בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה,
בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה,
בֶּן שִׁשִּׁים לַזִּקְנָה,
בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה
בֶּן שְׁמֹנִים לַגְּבוּרָה
בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ
בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם: (אבות ה,כא)


ב.מצווה- מלשון צוות:
וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - להתחבר עמהם בצוותא חדא ולדבקם בו יתברך (ע"פ הבעש"ט, תולדות יעקב יוסף פרשת נשא קלא)


סיום: למה בר מצווה ולא בר מצוות?

מסביר הרב שרקי שהמילה מצווה בתורה- במיוחד בחומש דברים- באה לבטא את כל התורה כולה, קרי את מכלול כל המצוות כולן.
ע"פ החסידות מסבירים שהמילה מצווה עצמה באה מלשון צוות, חיבור, של האדם עם הקב"ה, וממילא מובן שכל המצוות כולן מחוברות לשורש אחד עמוק וחשוב - נותן התורה, נותן המצוות, הקב"ה.
כנראה שדווקא בנקודת ההתחלה, של חיוב קיום המצוות, זה המקום הנכון ביותר להדגיש בו את ההרמוניה והחיבור שיש בין כל המצוות. 613 מצוות, כמו גרגרי רימון אחד, מאוחדים כולם לחיבור אחד, מכנה משותף אחד, שורש אחד  והוא דעת ה'. ולכן בר מצווה ולא בר מצוות. הכל אחד.