פתיחה: מה חשוב יותר בעבודת ה' ? הכוונה או המעשה:
א.רחמנא ליבא בעי (סנהדרין קו)
ב.אחרי המעשים ימשכו הלבבות (רבנו בחיי, עבודת ה',פרק ה)
1.המעשה-אמצעי, הקירבה- כמטרה:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַ-י-ה-וָ-ה מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם:(ויקרא,א,ב)
פירוש "קרב" כמשמעו: להתקרב, להגיע ליחסים הדוקים עם פלוני...תכלית הקרבן היא קירבת א-לוהים: קרבת א-לוהים יחפצון {ישעיה נח,ב}-זו קרבת הא-לוהים שהיא הטוב היחיד לאדם מישראל...שם בדביר ובהיכל ,יתברר לו שאושרו הרוחני והחומרי יתפתח רק בקרבת ה' ...רק קרבת ה' היא טוב לאדם-וַאֲנִי קִרֲבַת אֱ-לֹהִים לִי טוֹב {תהילים עג,כח} (רש"ר,הירש,שם)
נכון, לא תמיד אני מראה אהבה אבל היום אני מבקש את הקירבה (אהוד בנאי," היום")
2.רחמנא ליבא בעי: העיקר- הכוונה
עולת בהמה:וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו יִרְחַץ בַּמָּיִם וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַי-ה-וָ-ה:(ויקרא,א,ט)
עולת העוף:
וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו לֹא יַבְדִּיל וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַי-ה-וָ-ה : (שם,א,יז)
מנחה:
וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ וְאֵת כָּל הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל הַמִּנְחָה וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחַ רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ לַ-י-ה-וָ-ה (שם ו,ח)
נֶאֱמַר בְּעוֹלַת הַבְּהֵמָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ, (וּבְעוֹלַת הָעוֹף אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ), וּבַמִנְחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ, לְלַמֵּד, שֶׁאֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן אָדָם אֶת דַּעְתּוֹ לַשָּׁמָיִם: (מנחות יג,יא)
סיום: השורש נמצא בכוונה והפרי- במעשה:
כלל גדול יהיה בידך בעשיית המצוות, שהכל הולך אחר כוונת הלב. כמו שאמרו רבותינו ז"ל: רחמנא ליבא בעי.(סנהדרין קו) ולפי זה יש מי שעושה מצוות הרבה ואינן עולות לו כלום, או בשיעור שיספיקו להקנאת השלמות האנושי, ולא לחלק ממנו שיהיה מורגש. ויש עושה מצווה אחת תספיק יותר ממצוות הרבה, כפי כוונת העושה אותה לקנות חלק גדול מהשלמות. (ספר העיקרים לר' יוסף אלבו ,מאמר שלישי, פרק כז)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה