פתיחה: אם נאמר שמצוות דרבנן אינן צריכות כוונה מדוע דווקא בתפילה זה מעכב?
יש אומרים שאין מצות צריכות כוונה, ויש אומרים שצריכות כוונה לצאת בעשיית אותה מצוה, וכן הלכה: (שו"ע,ס,ד)
ודווקא במצוה דאורייתא אבל מצווה דרבנן אין צריך כוונה (באר היטב,שם)
המתפלל צריך שיכוין בכל הברכות ואם אינו יכול לכוין בכולם לפחות יכוין באבות ואם לא כיון באבות אף על פי שכיון בכל השאר יחזור ויתפלל.(שו"ע,קא,א)
חלק א: צעקה בתפילה
וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְהוָה עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה(שמות,ח,ח)
מדוע היה צריך משה לצעוק בתפילתו אל ה'?
...מקשים העולם למה שינה הכתוב בצפרדעים ויצעק משה אל ה' ובשאר מכות כתיב ויעתר משה אל ה'. וי"ל משום דאמרינן המתפלל צריך להשמיע לאזניו מה שמוציא מפיו וכאן היו הצפרדעים צועקים כמ"ש רש"י בסמוך והצריך להרים קולו בתפלתו כדי שישמיע לאזניו את תפלתו:(שפתי חכמים,שם,אות ו)
הלכה: צריך להשמיע לאזניו את מה שיוצא מפיו
לא יתפלל בלבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש ולא ישמיע קולו ואם אינו יכול לכוין בלחש מותר להגביה קולו והני מילי בינו לבין עצמו אבל בצבור אסור דאתי למטרד צבורא (שו"ע,קא,ב)
חלק ב: הפרעה סביבתית
וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל יְהוָה הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַיהוָה הָאָרֶץ(שמות ט,כט)
כצאתי את העיר. מן העיר, אבל בתוך העיר לא התפלל, לפי שהיתה מלאה גלולים (שם יב, ז.):(רש"י,שם)
מדוע דווקא במכת הברד היתה העיר מלאה גילולים?
...לפי שעל מכת הברד כתיב הירא וגו׳ ונתמלאה כל העיר באותה שעה גלולים ממצרים שהיו עובדים לבהמות ולכך יצא מן העיר (דעת זקנים,שם)
גילולים-ע"ז,אלילים.ונקראו גילולים על שם שהם מאוסים כגללים(שי למורא, שם)
הלכה: להתפלל במקום נקי
היתה צואת אדם מאחריו צריך להרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח אפילו אם יש לו חולי שאינו מריח צריך להרחיק ד' אמות ממקום שיכלה הריח למי שמריח ומלפניו צריך להרחיק מלא עיניו אפילו בלילה או שהוא סומא
(שו"ע,או"ח,עט,א)
סיום- עבודה שבלב- תפילה:
מצוות התפילה אינה כשאר המצוות שנאמר: בהן 'מצוות אינן צריכות כוונה'. בשאר המצוות הוא יוצא ידי חובת עשיית המצווה, בעשות אותה אפילו בלא כוונה, כיוון שעושה מעשה המצווה כהוגן. אבל התפילה... צריך לכוון בה, כי עיקרה היא כוונת הלב. ואף על פי שאינה מתבצעת אלא בדיבור ... העיקר היא הכוונה. ופירוש המושג הכוונה: לדבק מחשבתו במה שמוציא בשפתיו".(המבי"ט-ר' משה מטראני זצ"ל, בית אלוקים, שער התפילה, פרק 3)
מאחר והתפילה היא חיבור בין האדם לבין קונו הרי שיש צורך בשני תנאים שיתקיימו:
1.שיוציא מפיו את כוונתו על מנת שיהיה בה ממש
2.שהסביבה בה הוא נמצא תהיה ברמת קדושה בסיסית("והיה מחניך קדוש")
על כן יש חשיבות להשמיע לאזניו את תפילתו ולא להתפלל בסמוך (4 אמות) לכל מה שאין בו קדושה אלא היפך הדבר( כגון גילולים או גללים).עם קיומם של שני תנאים אלו יכולים להיווצר התנאים הבסיסיים לתפילה ע"מ שתצא מן הלב ותעלה עד לכסא הכבוד ותעשה את פעולתה הנדרשת (ענ"ד)
יש אומרים שאין מצות צריכות כוונה, ויש אומרים שצריכות כוונה לצאת בעשיית אותה מצוה, וכן הלכה: (שו"ע,ס,ד)
ודווקא במצוה דאורייתא אבל מצווה דרבנן אין צריך כוונה (באר היטב,שם)
המתפלל צריך שיכוין בכל הברכות ואם אינו יכול לכוין בכולם לפחות יכוין באבות ואם לא כיון באבות אף על פי שכיון בכל השאר יחזור ויתפלל.(שו"ע,קא,א)
חלק א: צעקה בתפילה
וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְהוָה עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה(שמות,ח,ח)
מדוע היה צריך משה לצעוק בתפילתו אל ה'?
...מקשים העולם למה שינה הכתוב בצפרדעים ויצעק משה אל ה' ובשאר מכות כתיב ויעתר משה אל ה'. וי"ל משום דאמרינן המתפלל צריך להשמיע לאזניו מה שמוציא מפיו וכאן היו הצפרדעים צועקים כמ"ש רש"י בסמוך והצריך להרים קולו בתפלתו כדי שישמיע לאזניו את תפלתו:(שפתי חכמים,שם,אות ו)
הלכה: צריך להשמיע לאזניו את מה שיוצא מפיו
לא יתפלל בלבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש ולא ישמיע קולו ואם אינו יכול לכוין בלחש מותר להגביה קולו והני מילי בינו לבין עצמו אבל בצבור אסור דאתי למטרד צבורא (שו"ע,קא,ב)
חלק ב: הפרעה סביבתית
וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל יְהוָה הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַיהוָה הָאָרֶץ(שמות ט,כט)
כצאתי את העיר. מן העיר, אבל בתוך העיר לא התפלל, לפי שהיתה מלאה גלולים (שם יב, ז.):(רש"י,שם)
מדוע דווקא במכת הברד היתה העיר מלאה גילולים?
...לפי שעל מכת הברד כתיב הירא וגו׳ ונתמלאה כל העיר באותה שעה גלולים ממצרים שהיו עובדים לבהמות ולכך יצא מן העיר (דעת זקנים,שם)
גילולים-ע"ז,אלילים.ונקראו גילולים על שם שהם מאוסים כגללים(שי למורא, שם)
הלכה: להתפלל במקום נקי
היתה צואת אדם מאחריו צריך להרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח אפילו אם יש לו חולי שאינו מריח צריך להרחיק ד' אמות ממקום שיכלה הריח למי שמריח ומלפניו צריך להרחיק מלא עיניו אפילו בלילה או שהוא סומא
(שו"ע,או"ח,עט,א)
סיום- עבודה שבלב- תפילה:
מצוות התפילה אינה כשאר המצוות שנאמר: בהן 'מצוות אינן צריכות כוונה'. בשאר המצוות הוא יוצא ידי חובת עשיית המצווה, בעשות אותה אפילו בלא כוונה, כיוון שעושה מעשה המצווה כהוגן. אבל התפילה... צריך לכוון בה, כי עיקרה היא כוונת הלב. ואף על פי שאינה מתבצעת אלא בדיבור ... העיקר היא הכוונה. ופירוש המושג הכוונה: לדבק מחשבתו במה שמוציא בשפתיו".(המבי"ט-ר' משה מטראני זצ"ל, בית אלוקים, שער התפילה, פרק 3)
מאחר והתפילה היא חיבור בין האדם לבין קונו הרי שיש צורך בשני תנאים שיתקיימו:
1.שיוציא מפיו את כוונתו על מנת שיהיה בה ממש
2.שהסביבה בה הוא נמצא תהיה ברמת קדושה בסיסית("והיה מחניך קדוש")
על כן יש חשיבות להשמיע לאזניו את תפילתו ולא להתפלל בסמוך (4 אמות) לכל מה שאין בו קדושה אלא היפך הדבר( כגון גילולים או גללים).עם קיומם של שני תנאים אלו יכולים להיווצר התנאים הבסיסיים לתפילה ע"מ שתצא מן הלב ותעלה עד לכסא הכבוד ותעשה את פעולתה הנדרשת (ענ"ד)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה