פתיחה- בין נר חנוכה לאתרוג:מדוע בחר ערוך השולחן להשוות דווקא לאתרוג?
צריך ליזהר מאד בהדלקת נרות חנוכה ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן להדליק: (שו"ע,או"ח,תרעא,א)
ונראה דבנר חנוכה וארבע כוסות – אין שיעור להוצאתן. דאף על גב דבכל המצות יש שיעור עד שליש במצוה, כמו שכתבתי בסימן תרנו לעניין אתרוג, או חומש כמו שכתבתי שם, מכל מקום אלו שהם פירסומי ניסא, וחייבו לעני למכור כסותו – שוב אין שיעור לדבר. (ערוך השולחן,שם,סעיף ב)
1.התורה הסמיכה את סוכות לרמז על חנוכה:
בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת: לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי יְהוָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד(ויקרא כג,מב- מה,ב)
ויקחו אליך שמן זית. סמיך שמן זית לסוכה לומר שגומרים ההלל כל שמונת ימי חנוכה כדרך שגומרין אותו כל שמונת ימי החג (בעל הטורים,שם)
2.בסוכות החלה בניית המשכן- בכ"ה בכסליו- הסתיימה בניית המשכן:
למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים וגו' (שם כג. מג) הנה רבים מקשים למה אנחנו עושים סוכות בתשרי כיון שהוא נגד היקף ענני כבוד היה ראוי לעשותו בניסן כי בניסן היה תחילת היקף עננים, אמנם י"ל לפי שכשעשו את העגל נסתלקו העננים ואז לא חזרו עד שהתחילו לעשות המשכן, ומשה ירד ביום הכפורים וממחרת יום הכפורים ויקהל משה וצוה על מלאכת המשכן, וזה היה בי"א בתשרי, וכתיב (שמות לו. ג) והעם הביאו עוד נדבה בבוקר בבוקר עוד ב' ימים, הרי י"ג בתשרי, ובי"ד בתשרי נטלו כל חכם לב ממשה את הזהב במנין ומשקל, ובחמשה עשר התחילו לעשות, ואז חזרו הענני כבוד ולכך אנו עושים סוכות בט"ו בתשרי (הגר"א,קול אליהו, ויקרא כג, מג)
א"ר חנינא בכ"ה בכסליו נגמר מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן, כמו שכתוב ביום הראשון באחד לכחדש תקים את משכן(ילקוט שמעוני,מלכים א, רמז קפד)
3.הקשר ההסטורי:
ביום ההוא היה טהור המקדש בעשרים וחמישי בחודש ההוא, הוא כסלו. ויחוגו את שמונת הימים בשמחה, כחג הסוכות, בזכרם את רעותם לפני זמן מה בחג הסוכות בהרים ובמערות, כחיות השדה. ועל כן בענפי עץ עבות ובענפי הדר ובכפות תמרים בידיהם הודו לאשר הצליח בידם לטהר את מכונו (מקבים א סוף פרק א נד-נט)
4.הגובה המירבי בסוכה ובנר חנוכה זהה:
סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ..(סוכה,משנה א)
אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום נר של חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי (שבת כא,ע"ב-כב,ע"א)
5.סוף מסכת סוכה- מחוברת עם מעשה חנוכה:{ע"פ רעיון של הרב שמואל דוד}
ת''ר מעשה במרים בת בילגה שהמירה דתה והלכה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יוונים כשנכנסו יוונים להיכל היתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח ואמרה לוקוס לוקוס עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק(סוכה נו,ע"ב)
6.בשמחת בית השואבה שבסוכות היוה עניין להרבות אור - כמו בחנוכה:{ע"פ רעיון של מוטי אהרוני}
מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו.
במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול.
מנורות של זהב היו שם וארבעה ספלים של זהב בראשיהם וארבעה סולמות לכל אחד ואחד וארבעה ילדים מפירחי כהונה ובידיהם כדים של מאה ועשרים לוג שהן מטילין לכל ספל וספל מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן מהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין.
ולא היה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה
חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין בפניהם באבוקות של אור שבידיהן.
7.היחס אל הבית בסוכות ובחנוכה: איש וביתו
כיצד מצות ישיבה בסוכה שיהיה אוכל ושותה (וישן ומטייל) (טור) ודר בסוכה כל שבעת הימים בין ביום ובין בלילה כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה וכל שבעת ימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע
ומה שנוהגין להקל עכשיו בשינה שאין ישנים בסוכה רק המדקדקין במצות יש אומרים משום צינה דיש צער לישן במקומות הקרים (מרדכי פרק הישן) ולי נראה משום דמצות סוכה איש וביתו איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה ובמקום שלא יוכל לישן עם אשתו שאין לו סוכה מיוחדת פטור וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת:
(או"ח,תרלט,א-ב)
מי שלן בבית מלון לרגל עסקיו, ואשתו מדלקת עליו בביתו, אינו רשאי לכוין בפירוש שאינו רוצה לצאת ידי חובתו בהדלקת נרות החנוכה שמדליקה עליו אשתו בביתם, ולהדליק עם ברכה בחדרו במלון, שחובת נר חנוכה הוא חובת איש וביתו, ואינו חובת גברא בלבד, ועל כרחו יוצא ידי חובתו במה שאשתו מדלקת עליו. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רכד. יבי"א חלק ה סימן יז סק"ד. יחו"ד ו/מג)
8.שורש המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל- בפרי חג הסוכות:
ת''ר מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין ב''ש אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך וב''ה אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא חד אמר טעמא דב''ש כנגד ימים הנכנסין וטעמא דב''ה כנגד ימים היוצאין וחד אמר טעמא דב''ש כנגד פרי החג וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין (שבת כא,ע"ב)
סיום:בידול או שיתוף-שאלה של תיזמון
חג הסוכות הוא חג המוסב על העתיד, ימי אחרית הימים בהם נשב בסוכת עורו של לוויתן ושלום עולמי ישרור בעולם, או אז יהיה שיתוף פעולה בין עם ישראל לבין אומות העולם שכן הם יכירו בתפקיד שיש לעם ישראל עבורם ועבור האנושות בכללה ולכן בסוכות מקריבים פרים עבור כל 70 אומות העולם. המגמה בסוכות היא אם כן- שיתוף אומות העולם.
מגמתו של חנוכה היא בידול מאומות העולם ולכן הסמל של החג הוא השמן שכידוע אינו מתערבב עם מים, הרקע ההיסטורי של החג גם כן נשען על הצורך להיבדל מתרבות יוון שביקשה להטמיע את היהדות לתוכה והרי זה בסתירה מוחלטת לתפקידה וייעודה של היהדות ועם ישראל מונחה להיות אור לגויים.
מחלוקתם של בית שמאי ובית הלל נסובה בדיוק על נקודה זו של בידול או שיתוף:
בית שמאי שההלכה כמותם לעתיד לבוא רואים את חנוכה יונק מסוכות ולכן משווים לפרי החג שמסמלים את השיתוף.
בית הלל שרואים את הכאן והעכשיו והלכה כעת כמותם רואים את המציאות הנוכחית של הבידול מהגויים ולכן לא מחברים את מניין הנרות היומי לסוכות.
(ענ"ד)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה