לע"נ רוברטו (דודו) בן אורו ז"ל
וא''ר יוחנן מאי דכתיב {דברים יד-כב} עשר תעשר, עשר בשביל שתתעשר (תענית ח,ע"ב-ט,ע"א)
חלק א: ליבון שיניים וליבון פנים:
וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה (בראשית כט,יג)
1.מה משמעות השם לבן?
שכל אורח שיבוא אצלו הוא מלבין פניו ומביישו,נתן לו סעודה- וחוזר ושואל דמיה.וכשזימן בני עירו ,כיון שהשיא ליעקב בתו ומשכן ולקח כליהן בדמי הסעודה ורמה בהן יעקב,לכך נקרא לבן (מדרש חמדת ימים התימני,פרשת חיי שרה)
2.כיצד ראוי לקבל את האורח?
"והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות"- כיצד? מלמד שאם נתן אדם לחברו כל מתנות טובות שבעולם ופניו כבושים בארץ, מעלה עליו הכתוב כאלו לא נתן לו כלום. אבל המקבל את חברו בסבר פנים יפות, אפילו לא נתן לו כלום - מעלה עליו הכתוב כאילו נתן לו כל מתנות טובות שבעולם.(אבות דרבי נתן, פרק יג)
3.הלבנת שיניים ולא הלבנת פנים:
אמר ר יוחנן טוב המלבין שיניים לחברו יותר ממשקהו חלב, שנאמר "ולבן שיניים מחלב", אל תאמר לבן שיניים אלא ליבון שיניים". (כתובות קיא, א)
חלק ב: עשר תעשר*
וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ: (בראשית כח,כב)
1.עד כמה יש לתת צדקה?
א''ר אילעא באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש תניא נמי הכי המבזבז אל יבזבז יותר מחומש שמא יצטרך לבריות ... אמר רב נחמן ואיתימא רב אחא בר יעקב מאי קרא {בראשית כח-כב} וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (כתובות נ,א)
2.מהו אופן נתינת הצדקה?
צדקה יש לתת בלב ולא ביד.(הנרייטה סאלד, מתוך: ספר הציטטות היהודי הגדול, אדיר כהן , עמ' 531)
3.איך שומרים על כבודו של העני?
כשנותנים צדקה צריך לשים ידו למטה עם הפרוטה בכפו, כדי שיקחנה העני ויראה כאילו העני נותן לו ולא יתבייש.
(רבי ידידיה אבולעפיה)
4.מה לתת לעני:
הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם.(ישעיה נח,ז)
"הלא פרוס לרעב לחמך"- ...אופן נתינת מאכל לרעב; שלא תיתן לו פת שלימה, שכאשר יאכל ממנה יתבייש. אלא מה שתתן לו, יהיה פרוס חתיכות חתיכות- כי בזה לא יתבייש העני לאכול. וגם כשיראה [העני] שהביאו לפניו פרוסות, יאמר [יחשוב לעצמו] כי הם מה שנותרו לבעל הבית ממאכלו ולא חסר ממאכלו ומאכל בני ביתו כולם. כי כל זמן שיחשב העני שהדבר שהביאו לפניו קל וקטון בעיני בעל הבית תתמעט בושתו ויאכל בלא בושה.(רבי רפאל בירדוגו, "רב פנינים")
הלכה:
צריך ליתן הצדקה בסבר פנים יפות בשמחה ובטוב לבב ומתאונן עם העני בצערו ומדבר לו דברי תנחומין ואם נתנה בפנים זועפות ורעות הפסיד זכותו:
אם שאל לו העני ואין לו מה יתן לו לא יגער בו ויגביה קולו עליו אלא יפייסנו בדברים ויראה לבו הטוב שרצונו ליתן לו אלא שאין ידו משגת: הגה ואסור להחזיר העני השואל ריקם אפילו אין נותן לו רק גרוגרת אחת שנאמר אל ישוב דך נכלם (לשון הטור לקמן סי' ר"ן בשם הרמב"ם): (שו"ע,יורה דעה,רמט,ג-ד)
סיום:מעשר-שמחה-עושר
בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, ... אֵיזֶהוּ עָשִׁיר הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח), יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ... : (אבות ד,א)
עשר בשביל שתתעשר- מי שמעשר (בין לצדקה ובין לאורחים) בשמחה ובאהבה לזולתו כפי שנדרש ממנו ממילא מקנה לעצמו את השמחה כלפי עצמו וכלפי מה שיש לו שהיא היא מידת העשיר(השמח בחלקו) ויוצא שהמעשר מביא עצמו למדרגת העשיר(השמח בחלקו) וממילא האושר שלו כלפי אחרים וכלפי עצמו הוא העושר האמיתי .
אפשר גם לראות רמז לדבר בכפל הלשון עשר אעשרנו או עשר תעשר (מלבד מה שלמדו על עניין החומש) על כך שיש לנתינה שני צדדים, שני מעשרות שאדם צריך לתת , מעשר כספי,פיזי ומעשר נפשי-רוחני שזוהי הנתינה בשמחה ושניהם יחד מביאים אותו אל אותו עושר של השמח בחלקו(ענ"ד)
*חלק ניכר מהמקורות ע"פ רעיונות מאתר מדרשת במאמר "דרכי נתינה- מה לתת ואיך לתת?"
פתיחה: האמנם מטרת נתינת צדקה היא בשביל "לגזור קופון" ולהתעשר?
וא''ר יוחנן מאי דכתיב {דברים יד-כב} עשר תעשר, עשר בשביל שתתעשר (תענית ח,ע"ב-ט,ע"א)
חלק א: ליבון שיניים וליבון פנים:
וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה (בראשית כט,יג)
1.מה משמעות השם לבן?
שכל אורח שיבוא אצלו הוא מלבין פניו ומביישו,נתן לו סעודה- וחוזר ושואל דמיה.וכשזימן בני עירו ,כיון שהשיא ליעקב בתו ומשכן ולקח כליהן בדמי הסעודה ורמה בהן יעקב,לכך נקרא לבן (מדרש חמדת ימים התימני,פרשת חיי שרה)
2.כיצד ראוי לקבל את האורח?
"והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות"- כיצד? מלמד שאם נתן אדם לחברו כל מתנות טובות שבעולם ופניו כבושים בארץ, מעלה עליו הכתוב כאלו לא נתן לו כלום. אבל המקבל את חברו בסבר פנים יפות, אפילו לא נתן לו כלום - מעלה עליו הכתוב כאילו נתן לו כל מתנות טובות שבעולם.(אבות דרבי נתן, פרק יג)
3.הלבנת שיניים ולא הלבנת פנים:
אמר ר יוחנן טוב המלבין שיניים לחברו יותר ממשקהו חלב, שנאמר "ולבן שיניים מחלב", אל תאמר לבן שיניים אלא ליבון שיניים". (כתובות קיא, א)
חלק ב: עשר תעשר*
וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ: (בראשית כח,כב)
1.עד כמה יש לתת צדקה?
א''ר אילעא באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש תניא נמי הכי המבזבז אל יבזבז יותר מחומש שמא יצטרך לבריות ... אמר רב נחמן ואיתימא רב אחא בר יעקב מאי קרא {בראשית כח-כב} וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (כתובות נ,א)
2.מהו אופן נתינת הצדקה?
צדקה יש לתת בלב ולא ביד.(הנרייטה סאלד, מתוך: ספר הציטטות היהודי הגדול, אדיר כהן , עמ' 531)
3.איך שומרים על כבודו של העני?
כשנותנים צדקה צריך לשים ידו למטה עם הפרוטה בכפו, כדי שיקחנה העני ויראה כאילו העני נותן לו ולא יתבייש.
(רבי ידידיה אבולעפיה)
4.מה לתת לעני:
הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם.(ישעיה נח,ז)
"הלא פרוס לרעב לחמך"- ...אופן נתינת מאכל לרעב; שלא תיתן לו פת שלימה, שכאשר יאכל ממנה יתבייש. אלא מה שתתן לו, יהיה פרוס חתיכות חתיכות- כי בזה לא יתבייש העני לאכול. וגם כשיראה [העני] שהביאו לפניו פרוסות, יאמר [יחשוב לעצמו] כי הם מה שנותרו לבעל הבית ממאכלו ולא חסר ממאכלו ומאכל בני ביתו כולם. כי כל זמן שיחשב העני שהדבר שהביאו לפניו קל וקטון בעיני בעל הבית תתמעט בושתו ויאכל בלא בושה.(רבי רפאל בירדוגו, "רב פנינים")
הלכה:
צריך ליתן הצדקה בסבר פנים יפות בשמחה ובטוב לבב ומתאונן עם העני בצערו ומדבר לו דברי תנחומין ואם נתנה בפנים זועפות ורעות הפסיד זכותו:
אם שאל לו העני ואין לו מה יתן לו לא יגער בו ויגביה קולו עליו אלא יפייסנו בדברים ויראה לבו הטוב שרצונו ליתן לו אלא שאין ידו משגת: הגה ואסור להחזיר העני השואל ריקם אפילו אין נותן לו רק גרוגרת אחת שנאמר אל ישוב דך נכלם (לשון הטור לקמן סי' ר"ן בשם הרמב"ם): (שו"ע,יורה דעה,רמט,ג-ד)
סיום:מעשר-שמחה-עושר
בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, ... אֵיזֶהוּ עָשִׁיר הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח), יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ... : (אבות ד,א)
עשר בשביל שתתעשר- מי שמעשר (בין לצדקה ובין לאורחים) בשמחה ובאהבה לזולתו כפי שנדרש ממנו ממילא מקנה לעצמו את השמחה כלפי עצמו וכלפי מה שיש לו שהיא היא מידת העשיר(השמח בחלקו) ויוצא שהמעשר מביא עצמו למדרגת העשיר(השמח בחלקו) וממילא האושר שלו כלפי אחרים וכלפי עצמו הוא העושר האמיתי .
אפשר גם לראות רמז לדבר בכפל הלשון עשר אעשרנו או עשר תעשר (מלבד מה שלמדו על עניין החומש) על כך שיש לנתינה שני צדדים, שני מעשרות שאדם צריך לתת , מעשר כספי,פיזי ומעשר נפשי-רוחני שזוהי הנתינה בשמחה ושניהם יחד מביאים אותו אל אותו עושר של השמח בחלקו(ענ"ד)
*חלק ניכר מהמקורות ע"פ רעיונות מאתר מדרשת במאמר "דרכי נתינה- מה לתת ואיך לתת?"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה