פתיחה: נישואין כהשבת אבידה
ר''ש אומר מפני מה אמרה תורה {דברים כב-יג} כי יקח איש אשה ולא כתב כי תלקח אשה לאיש מפני שדרכו של איש לחזר על אשה ואין דרכה של אשה לחזר על איש משל לאדם שאבדה לו אבידה מי חוזר על מי בעל אבידה מחזר על אבידתו (קידושין ב,ע"ב)
1.השבת אבדה:
לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ: וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ: וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם(דברים כב,א-ג)
2.כי יקח איש -אשה:
כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ :וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רָע וְאָמַר אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים... (דברים כב,יג)
כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ (דברים כד,א)
כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח:(דברים כד,ה)
3.השב תשיבם: מלאכתו של השדכן
יש כאן שימוש בלשון ליקוחין "כי יקח איש אשה"משורש ל.ק.ח אותיות השורש מייצגות גם את המילה חלק ומדובר בעצם בהשבת החלק החסר,באיחוד,בחזרה אל האחד...
מעניין שפעלים שפותחים באות א ומסיימים באות ד מייצגים בד"כ חיבור ואיחוד (א.ח.ד,א.ה.ד,א.ג.ד וכו') בעוד שהשראש א.ב.ד מייצג ניתוק ופירוד ? אלא שחשוב לשים לב ללשון המדוייקת של התורה, "אשר תאבד ממנו" האבידה היא שאבדה לאדם ולא האדם איבד אותה.אבידה קרויה בשם זה אך ורק אם הדבר נעשה שלא מדעת הבעלים.זאת אומרת שלמרות שבגשמי יש נתק פיזי-גיאוגרפי של הבדה מבעליה, עדיין הקניין הרוחני תופס בה והיא שייכת לבעליה.לכן מצווה התורה להשיבו לו.יוצא איפה שבמסגרת הקידושין כמו מקיים הקב"ה מצוות השבת אבידה ומשיב לחתן את החסר, את הכלה, את האבידה שאבדה ממנו.(צוהר לתיבה, הרב חנן חסן, תאיר נרי, פרשת שופטים, תשע"ב)
4.מצא או מוצא או ימצא:
א.3 פסוקים עם מגמות שונות:
אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ:(משלי לא,י)
מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְ-ה-וָ-ה:(משלי יח,כב)
וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ: (קהלת ז,כו)
ב.בין מצא למוצא:
במערבא כי נסיב אינש אתתא אמרי ליה הכי מצא או מוצא מצא דכתיב מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה' מוצא דכתיב {קהלת ז-כו} ומוצא אני מר ממות את האשה וגו' (ברכות ח,ע"א)
באיי הים פירש גם כן את מאמר בני מערבא...האישה מכונה אבדה משום שנלקחה מצלע האדם ללא ידיעתו ואחרי שנלקחה לו לאשה והתחברו יחדיו בעזר ושיתוף הדדי מכונה הדבר בשם מציאה.ואם כן אם האשה היא טובה שוב לא תפרד ממנו וממילא תהא זו מציאתו היחידה בעניין הזיווג ויתאים לומר על כך לשון עבר שמצא את אבדתו ושוב לא ימצא יותר כי אין לו עוד מה לחפש.אולם אם היא אשה רעה ,והיא כנגדו,ובכל פעם עליו לפייסנה, נמצא שבכל פעם עליו למצוא אבדתו מחדש ולכן הוא 'מוצא',בלשון הווה (עין יעקב השלם,קידושין,ב,ע"ב)
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ''מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב'', כֵּיוָן שֶׁאָדָם מוֹצֵא אִשָּׁה מָצָא טוֹב. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ''מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב'' וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ''וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת־הָאִשָּׁה'', הֵיאַךְ יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ? אִם תִּהְיֶה טוֹבָה אֵין סוֹף לְטוֹבָתָהּ וְאִם תִּהְיֶה רָעָה אֵין סוֹף לְרָעָתָהּ. עַד שֶׁלֹּא נִבְרֵאת הָאִשָּׁה - ''לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ'' (בראשית ב, יח), וּמִשֶּׁנִּבְרֵאת, כְּתִיב: '' (*) וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד'' (שם א, לא). דָּבָר אַחֵר: ''מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב'', כְּשֶׁהָאִשָּׁה טוֹבָה מָצָא בַעֲלָהּ חֵפֶץ טוֹב וּכְשֶׁתִּהְיֶה רָעָה מוֹצֵא טוֹב, כְּמוֹ: ''וַיִּמֶץ טַל מִן־הַגִּזָּה'' (שופטים ו, לח), רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁהִיא (*) מְמַצָּה כָּל טוּבוֹ. (מנורת המאור לרבינו יצחק אבוהב הספרדי,פרק חמישי,קעב)והנה טוב מאד. טובה שאין לה סוף ומכלל הן אתה שומע לאו: ממצה כל טובו. סוחטת ומאבדת כל הטובה מבעלה (נפש יהודה,שם)
ג.אשת חיל- מי ימצא?
הגמרא בברכות (דף ח) דורשת על הפסוק ''על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו''. לעת מצוא זו אישה, שנאמר ''מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'''. זאת אומרת כשבא החתן לחפש אישה לא יחשוב על דברים אלו שסימנם מ'י'ם, לא ישא אישה לשם ממונה. או בעבור יופיה. או בגלל יחוס משפחתי וכדו'. על כך אמר שלמה המלך ע''ה ''שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל''. אם יש בה יראת שמיים - יש בה הכל, ועל כך דרשו חז''ל בשעה שהכלה עיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה, כלומר אם יש בה מידות טובות אין צריך לבדוק באחיה או במשפחתה, ונרמז הדבר באבני החשן: לשם שבו ואחלמה, כשהכלה היא לשם ושבו אח למה, למה לבדוק באחיה? (בני בנימין, מסכת אבות,פרק ה', משנה כא)
5.מציאתו של יצחק לעומת מציאתו של יעקב:
א.תפילה על המציאה:
וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים(בראשית,כד,סג)
לשוח בשדה. היינו שיצחק תקן תפלת המנחה ואז נזדמנה לו רבקה והיינו דכתיב על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא דהיינו אשה דכתיב מצא אשה מצא טוב: (בעל הטורים,שם)
ב.מי מוצא את מי?
רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח (משלי יט, יד): בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן (בראשית כד, נ): וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים (שופטים יד, ד): וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, (בראשית כד, סג): וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא עֲקֹב. (בראשית רבא,סח,ג)
העניין בזה כי זווג האישה הוא עזר שהשם יתברך שולח לו לאדם, כדכתיב: "אעשה לו עזר", ויש בזה שני סוגים, אחד הוא האדם לוקח לו סיוע כפי הבנתו, ומכלכל בדעתו איך לעזור לנפשו, וזהו מי שהולך אצל זיווגו. והשני הוא מי שהשם יתברך שולח לו סיוע שלא מדעת, וכעניין "הפרו תורתך" משום "עת לעשות להשם", וזהו מי שזיווגו בא אצלו. וזה גדול ומעולה ממה שהאדם לוקח לו מדעתו...(בית יעקב,שם)
6.מציאתה של האשה:
א.על מציאה שטפחה:
אמר רב פנחס מעשה ועבר אדם אחד על פתח ביתו והניח שם תרנגולין ומצאתן אשתו של ר' חנינא בן דוסא ואמר לה אל תאכלי מביציהן והרבו ביצים ותרנגולין והיו מצערין אותם ומכרן וקנה בדמיהן עזים פעם אחת עבר אותו אדם שאבדו ממנו התרנגולין ואמר לחבירו בכאן הנחתי התרנגולין שלי שמע ר' חנינא אמר לו יש לך בהן סימן אמר לו הן נתן לו סימן ונטל את העזין ( תענית כה,ע"א)
ב.חובות וזכויות הבעל מול אשתו:
א כשנושא אדם אשה בין בתולה בין בעולה בין גדולה בין קטנה אחת בת ישראל ואחת הגיורת או המשוחררת יתחייב לה בעשרה דברים ויזכה בארבעה דברים:
ב והעשרה שלשה מהן מן התורה ואלו הן. (שמות כא-י) ''שארה כסותה ועונתה''. (שמות כא-י) ''שארה'' אלו מזונותיה. (שמות כא-י) ''כסותה'' כמשמעו. (שמות כא-י) ''עונתה'' לבא עליה כדרך כל הארץ. והשבעה מדברי סופרים וכולן תנאי בית דין הם. האחד מהם עיקר כתובה. והשאר הם הנקראין תנאי כתובה ואלו הן. לרפאתה אם חלתה. ולפדותה אם נשבית. לקוברה אם מתה. ולהיות נזונת מן נכסיו. ויושבת בביתו אחר מותו כל זמן אלמנותה. ולהיות בנותיה ממנו ניזונות מנכסיו אחרי מותו עד שתתארסנה. ולהיות בניה הזכרים ממנו יורשין כתובתה יותר על חלקם בירושה שעם אחיהם:
ג. והארבעה שזוכה בהן כולם מדברי סופרים ואלו הן. להיות מעשה ידיה שלו. ולהיות מציאתה שלו. ושיהיה אוכל כל פירות נכסיה בחייה. ואם מתה בחייו יירשנה. והוא קודם לכל אדם בירושה:(משנה תורה,ספר נשים,הלכות אישות,פרק יב א-ג)
ג.החפץ שמצאה האשה:
דָּבָר אַחֵר, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ, תַּמָּן תְּנֵינַן, נָשָׂא אָדָם אִשָּׁה וְשָׁהָהּ עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה, אֵינוֹ רַשַּׁאי לִבָּטֵל, אָמַר רַבִּי אִידֵי מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת בְּצִידוֹן שֶׁשָּׁהֲתָה עֶשֶׂר שָׁנִים עִם בַּעֲלָהּ וְלֹא יָלְדָה, אֲתוֹן גַּבֵּי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי בָּעַיִן לְמִשְׁתַּבְקָא דֵּין מִדֵּין, אֲמַר לְהוֹן חַיֵּיכוֹן כְּשֵׁם שֶׁנִּזְדַּוַּגְתֶּם זֶה לָזֶה בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, כָּךְ אֵין אַתֶּם מִתְפָּרְשִׁים אֶלָּא מִתּוֹךְ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה. הָלְכוּ בִּדְרָכָיו וְעָשׂוּ לְעַצְמָן יוֹם טוֹב וְעָשׂוּ סְעוּדָה גְדוֹלָה וְשִׁכְּרַתּוּ יוֹתֵר מִדַּאי, כֵּיוָן שֶׁנִּתְיַשְּׁבָה דַעְתּוֹ עָלָיו אָמַר לָהּ בִּתִּי רְאִי כָּל חֵפֶץ טוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי בַּבַּיִת, וּטְלִי אוֹתוֹ וּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ, מֶה עָשְׂתָה הִיא, לְאַחַר שֶׁיָּשַׁן רָמְזָה לַעֲבָדֶיהָ וּלְשִׁפְחוֹתֶיהָ וְאָמְרָה לָהֶם, שָׂאוּהוּ בַּמִּטָּה וּקְחוּ אוֹתוֹ וְהוֹלִיכוּהוּ לְבֵית אַבָּא. בַּחֲצִי הַלַּיְלָה נִנְעַר מִשִּׁנְתֵיהּ כֵּיוָן דְּפָג חַמְרֵיהּ, אָמַר לָהּ בִּתִּי הֵיכָן אֲנִי נָתוּן, אָמְרָה לֵיהּ בְּבֵית אַבָּא, אָמַר לָהּ מַה לִּי לְבֵית אָבִיךְ, אָמְרָה לֵיהּ וְלֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִי בָּעֶרֶב, כָּל חֵפֶץ טוֹב שֶׁיֵּשׁ בְּבֵיתִי טְלִי אוֹתוֹ וּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ. אֵין חֵפֶץ טוֹב לִי בָּעוֹלָם יוֹתֵר מִמָּךְ. הָלְכוּ לָהֶם אֵצֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וְעָמַד וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְנִפְקָדוּ, לְלַמֶּדְךָ מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקֵד עֲקָרוֹת אַף צַדִּיקִים פּוֹקְדִים עֲקָרוֹת,(שיר השירים רבא, פתיחתא דחכימי ,פרשה א)
סיום:
לֹא-תִרְאֶה אֶת-שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת-שֵׂיוֹ, נִדָּחִים, וְהִתְעַלַּמְתָּ, מֵהֶם: הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם, לְאָחִיךָ.(דברים כב,א)
המתחיל במצווה אומרים לו- גמור:
השב תשיבם לאחיך. אפשר לרמוז מ"ש הרמב"ם פי"א דגזילה דין י"ד דגם זקן ואינו לפי כבודו אם התחיל במצוה כגון שמצא בהמה והכישה במקל נתחייב להטפל בה ולהחזירה ע"ש וזהו שאמר הכתוב והתעלמת מהם פעמים שאתה מתעלם כמשז"ל דזקן ואינו לפי כבודו פטור. אמנם השב כלומר אם יש השבה שהתחלת במצוה אף שאינה לפי כבודך עליך המצוה לגמור תשיבם לאחיך: (פני דוד, החיד"א,שם)
ר''ש אומר מפני מה אמרה תורה {דברים כב-יג} כי יקח איש אשה ולא כתב כי תלקח אשה לאיש מפני שדרכו של איש לחזר על אשה ואין דרכה של אשה לחזר על איש משל לאדם שאבדה לו אבידה מי חוזר על מי בעל אבידה מחזר על אבידתו (קידושין ב,ע"ב)
1.השבת אבדה:
לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ: וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ: וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם(דברים כב,א-ג)
2.כי יקח איש -אשה:
כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ :וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רָע וְאָמַר אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים... (דברים כב,יג)
כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ (דברים כד,א)
כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח:(דברים כד,ה)
3.השב תשיבם: מלאכתו של השדכן
יש כאן שימוש בלשון ליקוחין "כי יקח איש אשה"משורש ל.ק.ח אותיות השורש מייצגות גם את המילה חלק ומדובר בעצם בהשבת החלק החסר,באיחוד,בחזרה אל האחד...
מעניין שפעלים שפותחים באות א ומסיימים באות ד מייצגים בד"כ חיבור ואיחוד (א.ח.ד,א.ה.ד,א.ג.ד וכו') בעוד שהשראש א.ב.ד מייצג ניתוק ופירוד ? אלא שחשוב לשים לב ללשון המדוייקת של התורה, "אשר תאבד ממנו" האבידה היא שאבדה לאדם ולא האדם איבד אותה.אבידה קרויה בשם זה אך ורק אם הדבר נעשה שלא מדעת הבעלים.זאת אומרת שלמרות שבגשמי יש נתק פיזי-גיאוגרפי של הבדה מבעליה, עדיין הקניין הרוחני תופס בה והיא שייכת לבעליה.לכן מצווה התורה להשיבו לו.יוצא איפה שבמסגרת הקידושין כמו מקיים הקב"ה מצוות השבת אבידה ומשיב לחתן את החסר, את הכלה, את האבידה שאבדה ממנו.(צוהר לתיבה, הרב חנן חסן, תאיר נרי, פרשת שופטים, תשע"ב)
4.מצא או מוצא או ימצא:
א.3 פסוקים עם מגמות שונות:
אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ:(משלי לא,י)
מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְ-ה-וָ-ה:(משלי יח,כב)
וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ: (קהלת ז,כו)
ב.בין מצא למוצא:
במערבא כי נסיב אינש אתתא אמרי ליה הכי מצא או מוצא מצא דכתיב מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה' מוצא דכתיב {קהלת ז-כו} ומוצא אני מר ממות את האשה וגו' (ברכות ח,ע"א)
באיי הים פירש גם כן את מאמר בני מערבא...האישה מכונה אבדה משום שנלקחה מצלע האדם ללא ידיעתו ואחרי שנלקחה לו לאשה והתחברו יחדיו בעזר ושיתוף הדדי מכונה הדבר בשם מציאה.ואם כן אם האשה היא טובה שוב לא תפרד ממנו וממילא תהא זו מציאתו היחידה בעניין הזיווג ויתאים לומר על כך לשון עבר שמצא את אבדתו ושוב לא ימצא יותר כי אין לו עוד מה לחפש.אולם אם היא אשה רעה ,והיא כנגדו,ובכל פעם עליו לפייסנה, נמצא שבכל פעם עליו למצוא אבדתו מחדש ולכן הוא 'מוצא',בלשון הווה (עין יעקב השלם,קידושין,ב,ע"ב)
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ''מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב'', כֵּיוָן שֶׁאָדָם מוֹצֵא אִשָּׁה מָצָא טוֹב. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ''מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב'' וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ''וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת־הָאִשָּׁה'', הֵיאַךְ יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ? אִם תִּהְיֶה טוֹבָה אֵין סוֹף לְטוֹבָתָהּ וְאִם תִּהְיֶה רָעָה אֵין סוֹף לְרָעָתָהּ. עַד שֶׁלֹּא נִבְרֵאת הָאִשָּׁה - ''לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ'' (בראשית ב, יח), וּמִשֶּׁנִּבְרֵאת, כְּתִיב: '' (*) וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד'' (שם א, לא). דָּבָר אַחֵר: ''מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב'', כְּשֶׁהָאִשָּׁה טוֹבָה מָצָא בַעֲלָהּ חֵפֶץ טוֹב וּכְשֶׁתִּהְיֶה רָעָה מוֹצֵא טוֹב, כְּמוֹ: ''וַיִּמֶץ טַל מִן־הַגִּזָּה'' (שופטים ו, לח), רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁהִיא (*) מְמַצָּה כָּל טוּבוֹ. (מנורת המאור לרבינו יצחק אבוהב הספרדי,פרק חמישי,קעב)והנה טוב מאד. טובה שאין לה סוף ומכלל הן אתה שומע לאו: ממצה כל טובו. סוחטת ומאבדת כל הטובה מבעלה (נפש יהודה,שם)
ג.אשת חיל- מי ימצא?
הגמרא בברכות (דף ח) דורשת על הפסוק ''על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו''. לעת מצוא זו אישה, שנאמר ''מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'''. זאת אומרת כשבא החתן לחפש אישה לא יחשוב על דברים אלו שסימנם מ'י'ם, לא ישא אישה לשם ממונה. או בעבור יופיה. או בגלל יחוס משפחתי וכדו'. על כך אמר שלמה המלך ע''ה ''שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל''. אם יש בה יראת שמיים - יש בה הכל, ועל כך דרשו חז''ל בשעה שהכלה עיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה, כלומר אם יש בה מידות טובות אין צריך לבדוק באחיה או במשפחתה, ונרמז הדבר באבני החשן: לשם שבו ואחלמה, כשהכלה היא לשם ושבו אח למה, למה לבדוק באחיה? (בני בנימין, מסכת אבות,פרק ה', משנה כא)
5.מציאתו של יצחק לעומת מציאתו של יעקב:
א.תפילה על המציאה:
וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים(בראשית,כד,סג)
לשוח בשדה. היינו שיצחק תקן תפלת המנחה ואז נזדמנה לו רבקה והיינו דכתיב על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא דהיינו אשה דכתיב מצא אשה מצא טוב: (בעל הטורים,שם)
ב.מי מוצא את מי?
רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח (משלי יט, יד): בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן (בראשית כד, נ): וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים (שופטים יד, ד): וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, (בראשית כד, סג): וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא עֲקֹב. (בראשית רבא,סח,ג)
העניין בזה כי זווג האישה הוא עזר שהשם יתברך שולח לו לאדם, כדכתיב: "אעשה לו עזר", ויש בזה שני סוגים, אחד הוא האדם לוקח לו סיוע כפי הבנתו, ומכלכל בדעתו איך לעזור לנפשו, וזהו מי שהולך אצל זיווגו. והשני הוא מי שהשם יתברך שולח לו סיוע שלא מדעת, וכעניין "הפרו תורתך" משום "עת לעשות להשם", וזהו מי שזיווגו בא אצלו. וזה גדול ומעולה ממה שהאדם לוקח לו מדעתו...(בית יעקב,שם)
6.מציאתה של האשה:
א.על מציאה שטפחה:
אמר רב פנחס מעשה ועבר אדם אחד על פתח ביתו והניח שם תרנגולין ומצאתן אשתו של ר' חנינא בן דוסא ואמר לה אל תאכלי מביציהן והרבו ביצים ותרנגולין והיו מצערין אותם ומכרן וקנה בדמיהן עזים פעם אחת עבר אותו אדם שאבדו ממנו התרנגולין ואמר לחבירו בכאן הנחתי התרנגולין שלי שמע ר' חנינא אמר לו יש לך בהן סימן אמר לו הן נתן לו סימן ונטל את העזין ( תענית כה,ע"א)
ב.חובות וזכויות הבעל מול אשתו:
א כשנושא אדם אשה בין בתולה בין בעולה בין גדולה בין קטנה אחת בת ישראל ואחת הגיורת או המשוחררת יתחייב לה בעשרה דברים ויזכה בארבעה דברים:
ב והעשרה שלשה מהן מן התורה ואלו הן. (שמות כא-י) ''שארה כסותה ועונתה''. (שמות כא-י) ''שארה'' אלו מזונותיה. (שמות כא-י) ''כסותה'' כמשמעו. (שמות כא-י) ''עונתה'' לבא עליה כדרך כל הארץ. והשבעה מדברי סופרים וכולן תנאי בית דין הם. האחד מהם עיקר כתובה. והשאר הם הנקראין תנאי כתובה ואלו הן. לרפאתה אם חלתה. ולפדותה אם נשבית. לקוברה אם מתה. ולהיות נזונת מן נכסיו. ויושבת בביתו אחר מותו כל זמן אלמנותה. ולהיות בנותיה ממנו ניזונות מנכסיו אחרי מותו עד שתתארסנה. ולהיות בניה הזכרים ממנו יורשין כתובתה יותר על חלקם בירושה שעם אחיהם:
ג. והארבעה שזוכה בהן כולם מדברי סופרים ואלו הן. להיות מעשה ידיה שלו. ולהיות מציאתה שלו. ושיהיה אוכל כל פירות נכסיה בחייה. ואם מתה בחייו יירשנה. והוא קודם לכל אדם בירושה:(משנה תורה,ספר נשים,הלכות אישות,פרק יב א-ג)
דָּבָר אַחֵר, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ, תַּמָּן תְּנֵינַן, נָשָׂא אָדָם אִשָּׁה וְשָׁהָהּ עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה, אֵינוֹ רַשַּׁאי לִבָּטֵל, אָמַר רַבִּי אִידֵי מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת בְּצִידוֹן שֶׁשָּׁהֲתָה עֶשֶׂר שָׁנִים עִם בַּעֲלָהּ וְלֹא יָלְדָה, אֲתוֹן גַּבֵּי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי בָּעַיִן לְמִשְׁתַּבְקָא דֵּין מִדֵּין, אֲמַר לְהוֹן חַיֵּיכוֹן כְּשֵׁם שֶׁנִּזְדַּוַּגְתֶּם זֶה לָזֶה בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, כָּךְ אֵין אַתֶּם מִתְפָּרְשִׁים אֶלָּא מִתּוֹךְ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה. הָלְכוּ בִּדְרָכָיו וְעָשׂוּ לְעַצְמָן יוֹם טוֹב וְעָשׂוּ סְעוּדָה גְדוֹלָה וְשִׁכְּרַתּוּ יוֹתֵר מִדַּאי, כֵּיוָן שֶׁנִּתְיַשְּׁבָה דַעְתּוֹ עָלָיו אָמַר לָהּ בִּתִּי רְאִי כָּל חֵפֶץ טוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי בַּבַּיִת, וּטְלִי אוֹתוֹ וּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ, מֶה עָשְׂתָה הִיא, לְאַחַר שֶׁיָּשַׁן רָמְזָה לַעֲבָדֶיהָ וּלְשִׁפְחוֹתֶיהָ וְאָמְרָה לָהֶם, שָׂאוּהוּ בַּמִּטָּה וּקְחוּ אוֹתוֹ וְהוֹלִיכוּהוּ לְבֵית אַבָּא. בַּחֲצִי הַלַּיְלָה נִנְעַר מִשִּׁנְתֵיהּ כֵּיוָן דְּפָג חַמְרֵיהּ, אָמַר לָהּ בִּתִּי הֵיכָן אֲנִי נָתוּן, אָמְרָה לֵיהּ בְּבֵית אַבָּא, אָמַר לָהּ מַה לִּי לְבֵית אָבִיךְ, אָמְרָה לֵיהּ וְלֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִי בָּעֶרֶב, כָּל חֵפֶץ טוֹב שֶׁיֵּשׁ בְּבֵיתִי טְלִי אוֹתוֹ וּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ. אֵין חֵפֶץ טוֹב לִי בָּעוֹלָם יוֹתֵר מִמָּךְ. הָלְכוּ לָהֶם אֵצֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וְעָמַד וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְנִפְקָדוּ, לְלַמֶּדְךָ מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקֵד עֲקָרוֹת אַף צַדִּיקִים פּוֹקְדִים עֲקָרוֹת,(שיר השירים רבא, פתיחתא דחכימי ,פרשה א)
סיום:
לֹא-תִרְאֶה אֶת-שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת-שֵׂיוֹ, נִדָּחִים, וְהִתְעַלַּמְתָּ, מֵהֶם: הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם, לְאָחִיךָ.(דברים כב,א)
המתחיל במצווה אומרים לו- גמור:
השב תשיבם לאחיך. אפשר לרמוז מ"ש הרמב"ם פי"א דגזילה דין י"ד דגם זקן ואינו לפי כבודו אם התחיל במצוה כגון שמצא בהמה והכישה במקל נתחייב להטפל בה ולהחזירה ע"ש וזהו שאמר הכתוב והתעלמת מהם פעמים שאתה מתעלם כמשז"ל דזקן ואינו לפי כבודו פטור. אמנם השב כלומר אם יש השבה שהתחלת במצוה אף שאינה לפי כבודך עליך המצוה לגמור תשיבם לאחיך: (פני דוד, החיד"א,שם)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה