בלק: בין שמיעה לראיה

פתיחה: מה לבלק ולקריאת שמע?
אמר ר' אבהו בן זוטרתי אמר רב יהודה בר זבידא בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע ומפני מה לא קבעוה משום טורח צבור מ''ט אילימא משום דכתיב בה {במדבר כג-כב} אל מוציאם ממצרים לימא פרשת רבית ופרשת משקלות דכתיב בהן יציאת מצרים אלא אמר ר' יוסי בר אבין משום דכתיב בה האי קרא {במדבר כד-ט} כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו (ברכות יב,ע"ב)

חלק א: בין בלק ליתרו

א.בלק- ראיה שמביאה לידי מעשה:
וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי:(במדבר כב,ב)
1.ראיה לרעה:
וַיַּרְא בָּלָק, נוֹחַ לָרְשָׁעִים שֶׁיִּהְיוּ סוּמִין, שֶׁעֵינֵיהֶם מְבִיאִין רָעָה לָעוֹלָם, בְּדוֹר הַמַּבּוּל כְּתִיב {בראשית ו, ב}: וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים, וּכְתִיב {בראשית ט, כב}: וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן, וּכְתִיב {בראשית יב, טו}: וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה, וְכֵן כֻּלָּם, וְכָאן וַיַּרְא בָּלָק.(במדבר רבא,כ,ב)
2.לראות את התמונה החלקית- לצורך קללה:
וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם: (במדבר כב,מא)
וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק לְכָה נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה וְקָבְנוֹ לִי מִשָּׁם:(שם,כג,יג)
וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לְכָה נָּא אֶקָּחֲךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵי הָאֱ-לֹהִים וְקַבֹּתוֹ לִי מִשָּׁם:(שם כג,כז)

3.הטעות של בלק- לא ידע להקשיב ולשמוע:
הראייה של בלק היתה חדה, מדוייקת, לא השמיטה דבר. אך לא נשארה אלא ״ראייה״, כאדם הרואה את מה שחוצה לו.יתרו ״שמע״. השמיעה מחדירה פנימה, מלמדת, מבינה, מדריכה ומפעילה.(ברכת מרדכי השלם - מוסר - במדבר - אזרחי, ברוך מרדכי)

4.הראייה לכך שלא ידע לשמוע:
וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר קוּם בָּלָק וּשֲׁמָע הַאֲזִינָה עָדַי בְּנוֹ צִפֹּר: (במדבר כג,יח)

שורה תחתונה:
בלק- אב טיפוס לאנטישמי שרואה את היהודי כמאיים על העולם

ב.יתרו- שמיעה שמביאה לידי מעשה:
וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱ-לֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא יְ-ה-וָ-ה אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם (שמות יח,א)
1.שמיעה לטובה:
וישמע יתרו. מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק (זבחים קטז.): (רש"י,שם)
עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְ-ה-וָ-ה מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם:(שמות יח,יא)

2.שכרו של יתרו:
א.בטווח המיידי: מי שיודע לשמוע זוכה שישמעו לו:
וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר (שמות יח,כד)

ב.בטווח הבינוני- דווקא לשומע הטוב יש היכולת להיות לעם לעיניים:
וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם: וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב יְהוָה עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ:(במדבר י,לא-לב)

ג.בטווח הרחוק: זכה לחיי עולם הבא כשנתגיר
דָּבָר אַחֵר, שִׁמְעוּ דְּבַר ה', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נה, ג): שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, הֵיאַךְ חֲבִיבִים יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא מְפַתֶּה אוֹתָם, אָמַר לָהֶם אִם יִפֹּל אָדָם מֵרֹאשׁ הַגַּג כָּל גּוּפוֹ לוֹקֶה וְהָרוֹפֵא נִכְנַס אֶצְלוֹ וְנוֹתֵן לוֹ רְטִיָּה בְּרֹאשׁוֹ וְכֵן בְּיָדָיו וְכֵן בְּרַגְלָיו וּבְכָל אֵבָרָיו, נִמְצָא כֻּלּוֹ רְטִיוֹת. אֲנִי אֵינִי כָּךְ, אֶלָּא רמ"ח אֵבָרִים בָּאָדָם הַזֶּה וְהָאֹזֶן אֶחָד מֵהֶם, וְכָל הַגּוּף מְלֻכְלָךְ בַּעֲבֵרוֹת וְהָאֹזֶן שׁוֹמַעַת וְכָל הַגּוּף מְקַבֵּל חַיִּים, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, לְכָךְ אָמַר: שִׁמְעוּ דְּבַר ה' בֵּית יַעֲקֹב. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּיִתְרוֹ שֶׁעַל יְדֵי שְׁמִיעָה זָכָה לְחַיִּים, שֶׁשָּׁמַע וְנִתְגַּיֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ וגו' (שמות רבא,כז,ט)

שורה תחתונה:
יתרו-אב טיפוס לחסיד אומות העולם שקשוב ושומע למתרחחש מסביבו עד כדי כך שמבקש לסייע ולעזור ליהודים

הקשר הנסתר בין בלק ליתרו:
בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב, וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר. וְכִי מַה שּׁוֹנֶה שֶׁהִזְכִּיר שֵׁם אָבִיו מִשְּׁאָר מְלָכִים? אֶלָּא יִתְרוֹ נִמְשַׁךְ וְנֶעֱבַר מֵעֲבוֹדָה זָרָה, וּבָא לִדְבֹּק בְּיִשְׂרָאֵל הוּא וּבָנָיו, וְכָל הָעוֹלָם נִדּוּ אוֹתוֹ וְרָדְפוּ אַחֲ רָיו.בָּלָק מִבְּנֵי בָנָיו הָיָה, וְעָבַר מִדֶּרֶךְ אָבִיו. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן, שֶׁהָיוּ יַחַד בְּאַחֲוָה שֶׁלָּהֶם בַּעֲבוֹדָה זָרָה בַּחֵלֶק שֶׁלָּהֶם, שֶׁיִּתְרוֹ וּבָנָיו נִדְבְּקוּ בַשְּׁכִינָה וְזֶה נִמְשַׁךְ מֵהֶם, בָּאוּ וְהִמְלִיכוּהוּ עֲלֵיהֶם בְּשָׁעָה זוֹ, שֶׁכָּתוּב וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִיא. בְּאוֹתָהּ עֵת הָיָה מֶלֶךְ, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה מִקֹּדֶם. וְעַל זֶה כָּתוּב בֶּן צִפּוֹר, מַה שֶּׁלֹּא רָאוּי לַעֲשׂוֹת כָּךְ. וַיַּרְא בָּלָק, וַיִּשְׁמַע הָיָה צָרִיךְ לוֹ לִכְתֹּב! מַה זֶּה וַיַּרְא? רְאִיָּה רָאָה, וְיָדַע שֶׁעָתִיד הוּא לִפֹּל בִּידֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִשְׂרָאֵל יִפְּלוּ בְיָדוֹ בַּהַתְחָלָה, וְאַחַר כָּךְ הוּא בִּידֵי יִשְׂרָאֵל. וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר
(זוהר, במדבר, קע"ז, ע"א)

חלק ב: בין שמיעה לראיה

1.ארבע סוגי שומעים:
ד' שומעין הן יש שומע והפסיד יש שומע ונשכר ויש לא שומע והפסיד ויש לא שומע ונשכר.
שומע והפסיד זה אדם הראשון כי שמעת לקול אשתך ומה הפסיד כי עפר אתה ואל עפר תשוב.
שומע ונשכר זה אברהם אבינו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ונשכר כי ביצחק יקרא לך זרע.
לא שומע ונשכר זה יוסף ולא שמע אליה לשכב אצלה ומה נשכר ויוסף הוא השליט על הארץ.
לא שומע והפסיד אלו ישראל ולא שמעו אלי ולא הטו את אזנם ומה הפסידו אשר למות למות:
(ילקוט שמעוני,בראשית,פרק ג,רמז לב)

2.קריאת שמע- ללא ראיה:
א''ל רב לר' חייא לא חזינא ליה לרבי דמקבל עליה מלכות שמים אמר ליה בר פחתי בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים (ברכות יג,ע"ב)

3.ראיה קשורה עם ברכה וקללה:
ואמר רבי יצחק אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר {דברים כח-ח} יצו ה' אתך את הברכה באסמיך (תענית ח,ע"ב)
רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה:(דברים יא,כו)

4.שמיעה נכונה קשורה לתוצאה נלווית:
וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ:(דברים ז,יב)

5.מעמד הר סיני- שמיעה וראייה ביחד:
וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק (שמות כ,טו)

6.יתרון השמיעה על פני הראיה:
בשמיעת האוזן, כמו שכתוב שמעו ותחי נפשכם, כי חוש השמיעה מה שהוא שומע מאדם תפעול יותר ממה שהוא רואה בספרים, וגם שיאזין דברי חבירו ויקבל האמת. (רוח חיים ,אבות ו ו)

7.המפתח- הכל מתחיל מהלב,והסדר הנכון הוא קודם לשמוע ורק בסוף לראות ולפסוק:
וַיֹּאמֶר לֵךְ וְאָמַרְתָּ לָעָם הַזֶּה שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַל תָּבִינוּ וּרְאוּ רָאוֹ וְאַל תֵּדָעוּ: הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ:(ישעיה ו,ט-י)

סוף דבר-קריאת שמע-פותחת בשמיעה עם כיסוי העיניים ומסיימת בראייה המביאה לידי מעשה :
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֵינוּ יְ-הֹ-וָ-ה אֶחָד...
וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְ-הֹ-וָ-ה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם.

חוקת: פרה אדומה,חטא העגל וכיבוד הורים( גירסה מקוצרת)

פתיחה:
אָמַר שְׁלֹמֹה עַל כָּל אֵלֶּה עָמַדְתִּי וּפָרָשָׁה שֶׁל פָּרָה אֲדֻמָּה חָקַרְתִּי וְשָׁאַלְתִּי וּפִשְׁפַּשְׁתִּי {קהלת ז, כג}: אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי. (במדבר רבא, יט,ג)

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי ישְׂרָאֵל וְיקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל: (במדבר יט,ב)
זאת חקת התורה. לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל, לומר, מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה, גזרה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה (במ"ר יט, ה):(רש"י,שם)


מדוע בשכר כיבוד אב זכה לפרה אדומה?
אמר רב יהודה אמר שמואל שאלו את ר' אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר ורב כהנא מתני בשמונים ריבוא והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו לשנה האחרת נתן הקב''ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו נכנסו חכמי ישראל אצלו אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא וא''ר חנינא ומה מי שאינו מצווה ועושה כך מצווה ועושה עאכו''כ (קידושין,לא,ע"א)


1.ייחודה של מצוות פרה אדומה:
עיקר הפלא לפי מה ששמעתי הוא על היותה מטהרת הטמאים ומטמאה העוסקין בשריפתה, ואף על פי שבכל החטאות הנשרפות מן הפרים ומן השעירים הדין כן שהשורף אותם מטמא בגדים בשעת שריפתן עד שיעשו אפר, מכל מקום אין אפרן מטהרת.וגם כן התימה הגדול בה בהיותה נעשית מחוץ למחנה שלא כדרך שאר הקרבנות (ספר החינוך, מצוה שצז)

2.מהותה של מצוות פרה אדומה:
פרה אדומה. משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמרו תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל: (רש"י,שם)

3.הקשר בין פרה אדומה לחטא העגל:
חטא העגל היה מחוסר אמונה ובתשובת המשקל ניתנה להם מצות פרה אדומה שהיא חוקה, מצוה בלי טעם וקיומה- רק בתוקף האמונה (ע"פ ר' יצחק מווארקה,מתוך שבעים פנים לתורה/שמחה רז)
וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְ-ה-וָ-ה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע:(שמות כד,ז)

4.הקשר בין פרה אדומה לכיבוד הורים:
א.לימוד לגויים:
אך יתכן שהיתה באופן תשלום שכר זה כוונה מיוחדה והוא כדי שלא תזוח דעת האומות עליהם נגד ישראל שבשביל כבוד אב איבד גוי סכום רב והראו בזה שלא בשביל מצוה שהדעת מחייבה,בכבוד אב, רגילים ישראל להוציא כסף רב, אך גם עבור מצוה שאין יודעים לה טעם ורק מפני גזירה חוקית מאת ה', כמצות פרה אדומה נכונים ישראל גם כן להוציא כסף רב (תוספת ברכה, ר' ברוך הלוי אפשטיין, שם)

ב.לימוד לישראל(המכבד הוריו שזוכה שילמדו עליו זכות )
במידה שאדם מודד מודדים לו: מי שמכבד את הוריו כבוד רב זוכה ליהנות משכרה של מצווה בה הפרה(האם) מתקנת את חטאי בנה( העגל) וממילא מתבררים יחסי הגומלין בין הבן להוריו: כשם שהוא מכבדם כך זכותם( זכות אבות) מגוננת עליו בעת הצורך. (ענ"ד)

סיום: הפרה האחרונה
ותשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצוה זו עד שחרב הבית בשנייה. ראשונה עשה משה רבינו. שנייה עשה עזרא. ושבע מעזרא עד חורבן הבית. והעשירית יעשה המלך המשיח מהרה יגלה אכי''ר:
(משנה תורה לרמב"ם,הלכות טהרה,הלכות פרה אדומה - פרק שלישי,הלכה ד)

קרח: זכות אבות

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן: (במדבר טז,א)

אם כל טענת קרח היתה בזכות ייחוסו, מדוע לא נזכר ייחוסו עד יעקב?
בן יצהר בן קהת בן לוי. ולא הזכיר בן יעקב, שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלוקתם, שנאמר ובקהלם אל תחד כבודי (בראשית מט, ו), והיכן נזכר שמו על קרח, בהתיחסם על הדוכן בדברי הימים, שנאמר בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל (דברי הימים-א ו, כב-כג. תנחומא ד): (רש"י,שם)
מתי זכה ייחוס קרח עד יעקב?
כשסידר דוד המלך את הלויים לעשרים וארבע משמרות, והעמיד את בני קרח על הדוכן לשורר לפני ה' (חומש רש"י המבואר,שם)

פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי(במדבר כה,יא)
דלעיל מינה כתיב וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן מה תלמוד לומר עוד פנחס כן אלעזר בן אהרן הכהן? (רא"ם,שם)
פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. לפי שהיו השבטים מבזים אותו, הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת אלילים, והרג נשיא שבט מישראל, לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן (סנהדרין פב: סוטה מג.): (רש"י,שם)

וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה:...אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל יְ-ה-וָ-ה בַּעֲדַת קֹרַח כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ: (במדבר,כז,א)

למשפחת מנשה בן יוסף. למה נאמר, והלא כבר נאמר בן מנשה, אלא לומר לך, יוסף חבב את הארץ, שנאמר והעליתם את עצמותי וגו' (בראשית נ, כה), ובנותיו חבבו את הארץ, שנאמר תנה לנו אחוזה, וללמדך שהיו כולם צדיקים...:(רש"י,שם)

עד מתי זכות אבות?
עַד מָתַי זְכוּת אָבוֹת קַיֶּמֶת, רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר מְנַחֲמָא וְאָמְרֵי לָהּ רַבִּי בֶּרֶכְיָה בַּר חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רָבָא בַּר זַבְדָא עַד יְהוֹאָחָז עַד עָתָּה זְכוּת אָבוֹת קַיֶּמֶת. רַבִּי יְהוֹשֻׁע בֶּן לֵוִי אָמַר עַד אֵלִיָּהוּ... שְׁמוּאֵל אָמַר עַד הוֹשֵׁעַ...רַבִּי יוּדָן אָמַר עַד חִזְקִיָּה, ...אָמַר רַבִּי אַחָא לְעוֹלָם זְכוּת אָבוֹת קַיֶּמֶת, לְעוֹלָם מַזְכִּירִין וְאוֹמְרִין (דברים ד, לא): כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ וגו'.(ויקרא רבא,לו,ו)

זכות אבות נשארת לנצח בזכות התפילה:
"כבר אמרנו כי זכות אבות, מה שהבנים עומדים בשביל האבות... בהתרחק הבנים מאוד אינם עומדים בזכות האבות,.. אבל בודאי לפעמים השי"ת עושה בשביל זכותם כאשר ראוי לפי העניין... ובודאי ע"י תפילה פשיטא שאינה תמה זכות אבות שהרי כל תפילותינו הוא על זכות אבות! אלא ע"י תפילה לא תמה (מהר"ל,חידושי אגדות לשבת, דף נה.)

זכות אבות- בתנאי שמחזיקים במעשיהם הטובים:
אך באמת יועיל זכות אבות כשאנחנו הולכים בעקבותיהם... אז מצטרף זכויותיהם (השל"ה,פרשת עקב, תורה אור, ז)

קרח: עדת קרח, עדת המרגלים ואחי יוסף

פתיחה: דבר בקדושה- בעשרה
וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְ-ה-וָ-ה מְקַדִּשְׁכֶם:(ויקרא כב,לב)
אומרים קדיש ואין אומרים אותו בפחות מי' זכרים בני חורין גדולים שהביאו ב' שערות והוא הדין לקדושה וברכו שאין נאמרין בפחות מעשרה: (אורח חיים,נה,א)

יוזמת קרח ועדתו:
וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן: וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם: וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְ-ה-וָ-ה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְ-ה-וָ-ה: (במדבר טז,א-ג)
תגובת ה':
הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאַכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע (במדבר טז,כא)

המקור לצורך במנין:
1.עדת קרח:
אמר רב אדא בר אהבה מנין שאין היחיד אומר קדושה שנאמר {ויקרא כב-לב} ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה מאי משמע דתני רבנאי אחוה דרבי חייא בר אבא אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם {במדבר טז-כא} הבדלו מתוך העדה הזאת מה להלן עשרה אף כאן עשרה (ברכות כא,ע"ב)

2.עדת המרגלים:
עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלָי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלַי שָׁמָעְתִּי: (במדבר יד,כז)

ובעינן עשרה שכל דבר שבקדושה כגון קדיש וקדושה וברכו וקה"ת ונשיאת כפיים אין אומרים אותו בפחות מעשרה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל וילפינן בגזרה שווה דתוך תוך ממרגלים דכתיב עד מתי לעדה הרעה הזאת יצאו יהושע וכלב נשאר עשרה וקורין עדה (משנה ברורה,אורח חיים,סימן נה,ס"ק ב)

3.עדת אחי יוסף:
א"ר סימון נאמר כאן תוך ונאמר להלן (בראשית מב) ויבאו בני ישראל לשבור בתוך הבאים מה תוך שנא' להלן עשרה אף
כאן עשרה(ירושלמי מגילה פרק ד, הלכה ד)

קושיית רבנו בחיי על שני הלימודים הקודמים:
ועוד הוכיחו רז"ל מן הכתוב הזה שכל דבר שבקדושה צריך עשרה, והוא שאמרו בברכות אין דבר שבקדושה בפחות מעשרה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל, וכתיב התם (במדבר טז) הבדלו מתוך העדה, מה להלן עשרה אף כאן עשרה. ופירש ר' יעקב שאין נוסחא זו מדוקדקת שאין להביא ראיה מעשרה מרגלים לדבר שבקדושה, אבל עיקר הנוסחא היא כן, אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך וכתיב התם (בראשית מב) לשבור בתוך הבאים, מה להלן עשרה אף כאן עשרה, ועכשיו יביא ראיה מעשרה אחי יוסף שהיו צדיקים לדבר שבקדושה (רבנו בחיי, ויקרא כב,לב)


***נקודה לבירור: מהי נקודת החיבור בין עדת אחי יוסף,עדת קרח ועדת המרגלים?

1.המנין הראשון:
חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם: וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר: אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת כָּל הָעִיר וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה: וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו וַיֹּאמַר אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים: וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַא-דֹנָי וַאֲדַבֵּרָה אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה אִם אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים: וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲ-דֹנָי אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים: וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַא-דֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה:(בראשית יח,כג-לב)

אולי ימצאון שם עשרה. על פחות לא ביקש, אמר, דור המבול היו ח', נח ובניו ונשיהם, ולא הצילו על דורם, ועל ט' על ידי צירוף כבר בקש ולא מצא: (רש"י,שם)

ראוי לציין שרש"י מונה כאן גם את הנשים כראויות להציל את זולתן (ואולי נח לא התפלל כלל על הצלת האנושות משום שידע, כי אין בה כתעריף שרש"י קבע (ברכת אשר,שם)

...דָּבָר אַחֵר לָמָּה עֲשָׂרָה, שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁיֵּשׁ שָׁם עֲשָׂרָה, לוֹט וְאִשְׁתּוֹ וְאַרְבַּע בְּנוֹתָיו וְאַרְבָּעָה חֲתָנָיו(בראשית רבא,מט,יג)


2.טעמי אמירת הקדיש בארמית:
א.ומפני גודל מעלתו תיקנוהו בלשון ארמית, מפני שבבבל דיברו בלשון זה. ולכן כדי שכולם יבינו – תיקנו בלשון המדובר. (ערוך השולחן,אורח חיים,סימן נה,סעיף א)
ב.י"א מפני המלאכים שלא יתקנאו בנו שאנו משבחים שבחנאה כזה...על כן אומרים אותו בלשון שלא יבינו שאינן מכירין ארמית(טור אורח חיים, סימן נה)

המהות המלאכית סותרת את תוכן הקדיש והשפה הארמית:
המלאך מיצג מצב קבוע וקפוא שאינו מסוגל להשתנות...השפה הארמית מנוגדת בתכליתה למהות המלאכית שהרי היא דוגמא למיצוי הפוטנציאל ולהתקדמות האנושית...הקדיש נפתח בקריאה ובתקוה כי שם ה' יתגדל ויתקדש בעולם,זוהי התרסה כנגד עולם המלאכים הקבוע והבלתי משתנה (עבודה שבלב ,ע"מ 186)

3.עדת המרגלים ועדת קרח - האנטי תיזה לאופיו של הקדיש:

המרגלים-לא רוצים שינוי:
כי בודאי אמרו המרגלים אמת, כי בהיותם במדבר היה טוב להם ונראה להם שחס ושלום יהיה ירידה בכניסתם לארץ...
כי היה להם במדבר ג׳ מתנות הטובות מן ובאר וענני כבוד. ולכן קשה להם לצאת מן המדבר. (שפת אמת, פרשת שלח,שנת תרמ"ה)
הקדיש-שאיפה לשינוי קרוב:
בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב-מהו פשר כפל הלשון בקדיש,"בעגלא" היינו במהרה,"ובזמן קריב".אלא מבקשים אנו מהשי"ת,שימהר להביא את הגאולה,אך בגאולה עצמה יש שלבים שונים כמו תחיית המתים,מלחמת גוג ומגוג .ולפיכך מבקשים אנו שכאשר יגיע זמן הגאולה,יהיו שלביה "בזמן קריב",זה אחר זה.כמו שנאמר בתורה(דברים לב,לה)"וחש עתידות למו"-היינו הפורענויות העתידות לבא עליהם,יגיעו במהרה בזה אחר זה,עד שלא יוכלו להשיב רוחם בין פורענות לפורענות.(הגר"א,אדרת אליהו)

עדת קרח-דוגלים במחלוקת:
ויקח קרח. לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהנה, וזהו שתרגם אנקלוס ואתפלג נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת. (רש"י,במדבר,טז,א)
לקח הוא כמו חלק שנחלק מקהל ה' להתרעם על משה ואהרון (נתינה לגר,שם)
הקדיש- שאיפה לשלום ולאחדות:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עמו יִשְׂרָאֵל ואִמְרוּ אָמֵן-
רבים תמהו מהי אותה "מלחמה" המתנהלת "במרומיו" שהשי"ת עושה בה שלום.
אך הביאור הוא שהקב"ה עשה שני סוגי שלום בעולם.הראשון בבראית השמים,כאשר בלל אש ומים ועשה שלום בינהם.השני: בבריאת האדם,כאשר עירב בין האדמה תכלית שפלות היסודות לבין נשמת רוח חיים שהיא חלק אלו-ה ממעל והרכיב את שניהם ויצר את האדם.
אמנם הבדל גדול יש בין שני סוגי שלום אלו.השלום בין אש ומים הוא שלום גמור ותמידי ולעומתו הגוף והנשמה מנהלים בינהם מלחמה תמידית בין יצר הטוב ליצר הרע, וצריך סיוע רב מהשי"ת כדי שיהיה הקשר בינהם חזק ואמיץ,לבל יגבר היצר הרע על היצר הטוב.
על כך אנו מבקשים "עושה שלום במרומיו"- השלום בין האש והמים ביצירת השמים "הוא יעשה שלום עלינו"-בגופנו ממש,בין היצר הטוב ליצר הרע ועל ידי זה יהי שלום "על כל ישראל"- שלא יזיק איש את רעהו וכל אחד יסתפק בחלקו שניתן לו משמים.
(חתם סופר)

4.משולש הזהב כנגד 3 קבוצות:

שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים: (אבות א,ב)
תורה- כנגד עדת המרגלים שרצו להישאר במדבר וללמוד תורה ולא להיכנס לא"י כי בהיותם במדבר היה טוב להם ונראה להם שחס ושלום יהיה ירידה בכניסתם לארץ(שפת אמת)
עבודה- כנגד עדת קרח שביקשו לעורר על הכהונה (רש"י) ולקבל מעורבות יותר גבוהה בעבודת ה' במקדש
גמילות חסדים- כנגד אחי יוסף שביקשו לתקן את מכירת יוסף ועל כן ירדו מצריימה לחפש את האח האבוד שהיו מתחרטים במכירתו, ונתנו לבם להתנהג עמו באחוה, ולפדותו בכל ממון שיפסקו עליהם(רש"י)


וכבר הזהירו רבותנו ז"ל אל ידור אדם בעיר שאין בה עשרה חסידים והביאו ראיה על זה מסדום דכתיב: 'אולי ימצאון שם עשרה ויאמר לא אשחית בעבור העשרה' (רמב"ם,אגרת השמד,ד)

חוקת: פרה אדומה חטא העגל וכיבוד הורים

פתיחה:
אָמַר שְׁלֹמֹה עַל כָּל אֵלֶּה עָמַדְתִּי וּפָרָשָׁה שֶׁל פָּרָה אֲדֻמָּה חָקַרְתִּי וְשָׁאַלְתִּי וּפִשְׁפַּשְׁתִּי {קהלת ז, כג}: אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי. (במדבר רבא, יט,ג)

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי ישְׂרָאֵל וְיקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל: (במדבר יט,ב)
זאת חקת התורה. לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל, לומר, מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה, גזרה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה (במ"ר יט, ה):(רש"י,שם)

בשכר כיבוד אב זכה לפרה אדומה:
אמר רב יהודה אמר שמואל שאלו את ר' אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר ורב כהנא מתני בשמונים ריבוא והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו לשנה האחרת נתן הקב''ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו נכנסו חכמי ישראל אצלו אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא וא''ר חנינא ומה מי שאינו מצווה ועושה כך מצווה ועושה עאכו''כ (קידושין,לא,ע"א)

1.מה ייחודה של מצוות פרה אדומה?
עיקר הפלא לפי מה ששמעתי הוא על היותה מטהרת הטמאים ומטמאה העוסקין בשריפתה, ואף על פי שבכל החטאות הנשרפות מן הפרים ומן השעירים הדין כן שהשורף אותם מטמא בגדים בשעת שריפתן עד שיעשו אפר, מכל מקום אין אפרן מטהרת.וגם כן התימה הגדול בה בהיותה נעשית מחוץ למחנה שלא כדרך שאר הקרבנות (ספר החינוך, מצוה שצז)

2.מִפְּנֵי מָה כָּל הַקָּרְבָּנוֹת זְכָרִים וְזוֹ נְקֵבָה?
פרה אדומה. משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמרו תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל: (רש"י,שם)

3.מה הקשר בין פרה אדומה לחטא העגל?
א.משל לבן שפחה וכו'. ואם תאמר, דמה ענין פרה אדומה — שהיא מטהרת טומאת מת -־ לכפר על מעשה העגל. ויש לתרץ, דאילו לא חטאו בעגל היו חיים לעולם, כדאיתא בפרק קמא דעבודה זרה (ה.), אמר רבי יוסי, לא קבלו ישראל את התורה אלא שלא ישלוט בהם מלאך המות, דכתיב (ר לברים ה, כו) ״למען ייטב לך ולבניך עד עולם", וכשחטאו בעגל אמר הקדוש ברוך, הוא חבלתם מעשיכם — ״אכן כאדם תמותון (ההלים פג, ז), ולפיכך המיתה היא חטא העגל בעצמו . לכך אמר הקדוש ברוך הוא ׳תבא אמו ותקנח וכ ו ״ , ולפיכך מטהרין טומאת מת בה (גור אריה,שם)

...שבשעה שבא נחש על חוה, הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני – פסקה זוהמתן. עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני – לא פסקה זוהמתן (שבת קמה, ע"ב- קמו ע"א)

ב.חטא העגל היה מחוסר אמונה ובתשובת המשקל ניתנה להם מצות פרה אדומה שהיא חוקה, מצוה בלי טעם וקיומה- רק בתוקף האמונה (ע"פ ר' יצחק מווארקה,מתוך שבעים פנים לתורה/שמחה רז)

וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְ-ה-וָ-ה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע:(שמות כד,ז)

4.למה פרה אדומה דווקא?
אדומה. על שם אם יאדימו כתולע (ישעיה א, יח), שהחטא קרוי אדום: (רש"י,שם)
לכפר על חטא האדום שעשו עגל של זהב, ולא אותו החטא בלבד היה אדום, אלא גם כל החטאים הם אדומים.לכך תהא הפרה אדומה וכשהיא נשרפת,אפשר לשה נעשה לבן, שנאמר: אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו{ישעיה א,יח} (מדרש אגדה,שם)

5.מדוע חשוב שהפרה תהיה תמימה?
תמימה. על שם ישראל שהיו תמימים ונעשו בו בעלי מומין, תבא זו ותכפר עליהם ויחזרו לתמותם: (רש"י,שם)

6.מה עניין העול שלא עלה על הפרה?
לא עלה עליה עול. כשם שפרקו מעליהם עול שמים: (רש"י,שם)

7.מדוע אהרון לא נתעסק בפרה?
כשם שנקהלו על אהרן שהוא כהן לעשות העגל. ולפי שאהרן עשה את העגל, לא נעשית עבודה זו על ידו, שאין קטיגור נעשה סניגור (רש"י,שם)
8.מדוע שרפו את הפרה?
ושרף את הפרה, כשם שנשרף העגל. (רבנו בחיי,שם)
9.מה מייצגים עץ ארז ואזוב ושני תולעת?
עץ ארז ואזוב ושני תולעת, שלש מינים כנגד שלשת אלפים שנפלו בעגל, וארז הוא הגבוה מכל האילנות, ואזוב נמוך מכולן, סימן שהגבוה שנתגאה וחטא ישפיל עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו. (רבנו בחיי,שם)
10.מדוע הניחו את אפר הפרה למשמרת?
למשמרת, כשם שפשע העגל שמור למשמרת לכל הדורות לפורענות שאין לך פקידה שאין בה מפקידת העגל, שנאמר (שמות לב) וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם, כך זה היה שמור. וכשם שהעגל טימא כל העוסקין בו, שעבודה זרה מטמאה דכתיב (תהלים קו) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים, וכתיב (ישעיה ל) תזרם כמו דוה צא תאמר לו, כך פרה מטמאה כל העוסקים בה. וכשם שנטהרו באפרו שנאמר (שמות לב) ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים, כך ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי:(רבנו בחיי,שם)

11.מה הקשר בין פרה אדומה לכיבוד הורים?

א.לימוד לגויים:
אך יתכן שהיתה באופן תשלום שכר זה כוונה מיוחדה והוא כדי שלא תזוח דעת האומות עליהם נגד ישראל שבשביל כבוד אב איבד גוי סכום רב והראו בזה שלא בשביל מצוה שהדעת מחייבה,בכבוד אב, רגילים ישראל להוציא כסף רב, אך גם עבור מצוה שאין יודעים לה טעם ורק מפני גזירה חוקית מאת ה', כמצות פרה אדומה נכונים ישראל גם כן להוציא כסף רב (תוספת ברכה, ר' ברוך הלוי אפשטיין, שם)

ב.לימוד לישראל:
במידה שאדם מודד מודדים לו: מי שמכבד את הוריו כבוד רב זוכה ליהנות משכרה של מצווה בה הפרה(האם) מתקנת את חטאי בנה( העגל) וממילא מתבררים יחסי הגומלין בין הבן להוריו: כשם שהוא מכבדם כך זכותם( זכות אבות) מגוננת עליו בעת הצורך. (ענ"ד)

וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם:(במדבר כ,א)
ותמת שם מרים. למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה, לומר לך, מה קרבנות מכפרין, אף מיתת צדיקים מכפרת (מועד קטן כח.): (רש"י,שם)
ע"פ מה שאמרנו לעיל מובן הקשר בין מיתת הצדיק לפרה אדומה שכן הצדיק הוא האבא הרוחני של כל העם וכשם שפרה מכפרת על בנה(העדל) כך גם מיתת הצדיק מכפרת על בניו הרוחניים(העל כולו) (ענ"ד)
סיום: הפרה האחרונה
ותשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצוה זו עד שחרב הבית בשנייה. ראשונה עשה משה רבינו. שנייה עשה עזרא. ושבע מעזרא עד חורבן הבית. והעשירית יעשה המלך המשיח מהרה יגלה אכי''ר:
(משנה תורה לרמב"ם,הלכות טהרה,הלכות פרה אדומה - פרק שלישי,הלכה ד)

בהעלותך-שלח לך: בין מרים ליהושע

דאגתה של מרים למשה ואשתו:
וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח:
וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְ-ה-וָ-ה הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע יְ-ה-וָ-ה: (במדבר יב,א-ב)
ותדבר מרים ואהרן. היא פתחה בדבור תחלה, לפיכך הקדימה הכתוב תחלה, ומנין היתה יודעת מרים שפירש משה מן האשה, רבי נתן אומר מרים היתה בצד צפורה בשעה שנאמר למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה, כיון ששמעה צפורה, אמרה אוי לנשותיהן של אלו אם הם נזקקים לנבואה, שיהיו פורשין מנשותיהן כדרך שפירש בעלי ממני, ומשם ידעה מרים והגידה לאהרן. ומה מרים שלא נתכוונה לגנותו כך נענשה, קל וחומר למספר בגנותו של חבירו (ספרי שם): (רש"י,שם)

גדולתה של מרים:
וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם: וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן: (במדבר יב,טו)
והעם לא נסע. זה הכבוד חלק לה המקום בשביל שעה אחת (ו) שנתעכבה למשה כשהושלך ליאור, שנאמר ותתצב אחותו מרחוק וגו' (שמות ב, ד. סוטה ט:):(רש"י,שם)

קנאותו של יהושע למשה:

וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם: וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יתֵּן כָּל עַם יְהוָה נְבִיאִים כִּי יתֵּן יְהוָה אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם: (במדבר יא,כח-כט)
כלאם. הטל עליהם צרכי צבור והם כלים מאליהם (סנהדרין יז). דבר אחר תנם אל בית הכלא (ספרי צו), לפי שהיו מתנבאים משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ: (רש"י,שם)

גדולתו של יהושע:
אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ (במדבר יג,טז)
ויקרא משה להושע וגו'. התפלל עליו, יה יושיעך (ו) מעצת מרגלים (במ"ר טז, ט. יח, כא): (רש"י,שם)

מדוע דווקא על יהושע היה צריך משה להתפלל?

והגה המפרשים הקשו דכיון שילע משה עצת המרגלים למה התפלל על יהושע ולא על כלן ונ"ל דמשה הוצרך להתפלל על
יהושע משום שנתיירא עליו שהיא יהיה בעצה תחילה שהרי כשנתנבאו אלדד ומידר:משה מת ויהושע מכניס נתקנא על זה ואמר אדוני משה כלאם ואולי כדי שלא ימות משה יהיה הוא בעצתם ונמצא שאם יכשול יהושע. בעצה הסיבה היא אהבתו למשה שלא ימות ולזה נתפלל עליו כד שלא יבא ליהושע תקלה על ידו ח"ו: (באר בשדה,שם)

שלח לך : הברכה שבנסתר

לע"נ יהושע("נונו") בן מרים ז"ל

פתיחה- חלקו של משה בפרשת המרגלים:
גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְ-ה-וָ-ה בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם (דברים א,לז)

והנה נשאר לי להודיע מה ראה מרע״ה להכניס גזרתו בתוך המרגלים בגזרתם וידע שיסוד הענין הזה הוא ידיעת חטא משה ואהרון , שעליו נתחייבו למות ושלא יכנסו לארץ...
ואומר שלדעתי בזה הוא ש...משה רבנו מת בעוון המרגלים...
ואמנם חטא מרע״ה . כי כאשר שאלו ישראל במרגלים לא אמרו כ״א וישיבו אותנו דבר את הארץ אשר נעלה בה זאת הערים אשר נבא אליהן . והאל ית׳ לא אמר גם כן כ״א שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען וג ו ׳ . והנה אדוננו משה
הוסיף בשליחות דברים הרבה כי צוה אותם שיראו את העם היושב עליה החזק הוא הרפה. המעט הוא אם רב ומה הארץ הטובה גם היא אם רעה היש בה עץ אם אין . ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים ...ואם משה שהיה לו לסמוך על דברי השם שאמר שהארץ היתה זבת חלב ודבש ולא יעשה על זה עוד בחינה (אברבנאל,שם)

השאלה הראשונה מה שהעיר הרלב״ג, איך יהושע שלח המרגלים האלה ולא בטח בדבר ה׳, שאמר אליו קום עבור וגו' ולא יתיצב איש בפניך וגו׳ י ולמה שלח המרגלים עם ידיעתו מה שנמשך כבימי משה משליחותם, כ״ש שלא צוהו האל ית׳ עליו ואיך מעצמו הסכים לעשות הפעל המסוכן הזה ? (אברבנאל, הקדמה לספר יהושע)

1.זהות המרגלים:

... אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם: ... כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי ישְׂרָאֵל הֵמָּה: (במדבר יג,ב-ג)

שלח לך - כל נשיא בהם. עיקר פשוטו כך אלה שנים עשר אנשים תקח מאותם שבישראל שנשא אותם לבם ללכת שתכוין את העם מי האיש שירצה ללכת לרגל את הארץ. ומאותם שיאמרו ללכת תקח ותבחר מהם שנים עשר ...:(רשב"ם,שם)

וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַים אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ ...(יהושע ב,א)

וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַים, מִי הָיוּ, שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ אֵלּוּ פִּינְחָס וְכָלֵב (במדבר רבא,טז,א)

2.כמות המרגלים:
וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם לְמַטֵּה רְאוּבֵן שַׁמּוּעַ בֶּן זַכּוּר: לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן שָׁפָט בֶּן חוֹרִי: לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה: לְמַטֵּה ישָּׂשכָר יגְאָל בֶּן יוֹסֵף: לְמַטֵּה אֶפְרָים הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן: לְמַטֵּה בִנְיָמִן פַּלְטִי בֶּן רָפוּא: לְמַטֵּה זְבוּלֻן גַּדִּיאֵל בֶּן סוֹדִי: לְמַטֵּה יוֹסֵף לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה גַּדִּי בֶּן סוּסִי: לְמַטֵּה דָן עַמִּיאֵל בֶּן גְּמַלִּי: לְמַטֵּה אָשֵׁר סְתוּר בֶּן מִיכָאֵל: לְמַטֵּה נַפְתָּלִי נַחְבִּי בֶּן וָפְסִי: לְמַטֵּה גָד גְּאוּאֵל בֶּן מָכִי: (במדבר יג,ד-טז)

וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַים אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ ...(יהושע ב,א)

3.המען לקבלת הדיווח:

וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי ישְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה וַיָּשִׁיבוּ אוֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ:(במדבר יג,כו)

וַיָּשֻׁבוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַיֵּרְדוּ מֵהָהָר וַיַּעַבְרוּ וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֵת כָּל הַמֹּצְאוֹת אוֹתָם:(יהושע ב,כג)

מילת המפתח: חרש

חרש- שלחם בשתיקה.. שלא יכשלו כבראשונה (ביאור הגר"א,שם)

לוחות שניים- ניתנו בחשאי:

וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא בְּכָל הָהָר גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל ירְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא:(שמות לד,ג)
ואיש לא יעלה עמך. הראשונות על ידי שהיו בתשואות וקולות וקהלות, שלטה בהן עין רעה, אין לך יפה מן הצניעות: (רש"י,שם)

ואמר רבי יצחק אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר {דברים כח-ח} יצו ה' אתך את הברכה באסמיך (תענית ח,ע"ב)

הנה יהושע לפי שהיה בכלל האנשים אשר עלו לתור את הארץ בימי משה, וידע באמת הטבות שנמשכו מהם הרעות. אם במרגלים במה שהוציאו דבת הארץ, ואם בעם במה שהאמינו לדבריהם ונמשכו אחריהם, עתה בשליחות הזה נשמר מכלם ולא נכשל בהם בכאן...
לכן לפי שראה יהושע שמשה רבו גם אחרי ענין המרגלים לא נמנע מלשלוח מרגלים עוד, כמו שאמר (שם כ״א ל״ג) וישלח משם לרגל את יעזר וגוי,
לקח בזה מנהגו ושלח שנים אנשים, ולא שנים עשר כמו שעשה משה.
ולא ראשי בני ישראל כי אם אנשים מרגלים, ר״ל שהיה דרכם ואומנותם ללכת לרגל הערים,
וגם לא שלחם בעצת ישראל ולא גלה להם מהם דבר. אבל היה ענין שליחותם חרש בסוד גדול ובשתיקה רבה, לא לבד שלא ירגישו בהם האויבים כדברי המפרשים, כי אם שלא ידעו ישראל מהם ג״כ.
וזכר עוד שלא צום דבר אחר כי אם ענין הרגול, וזהו אמרו, לכו ראו את הארץ ואת יריחו, כלומר באיזה אופן ובאיזה מקום תכבש ראשונה, לא לדעת מחשבת אנשי הארץ כדברי הרלב״ג, כי לא היה להם מקום לזה... (אברבנאל,יהושע,א,א)

סיום- מבחן התוצאה-העונש והשכר ניתנו במהופך לפומביות המעשה:
בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי:...וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה (במדבר יד,כט;מה)

וַיָּרַע הָעָם וַיִּתְקְעוּ בַּשֹּׁפָרוֹת וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הָעָם אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר וַיָּרִיעוּ הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ וַיַּעַל הָעָם הָעִירָה אִישׁ נֶגְדּוֹ וַיִּלְכְּדוּ אֶת הָעִיר:...וַיְהִי יְ-ה-וָ-ה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ: (יהושע ו,כ;כז)


*חלק מהרעיונות ללקיחת המקורות נעשו בהנחיית הספרים הבאים:
1.בין הפטרה לפרשה/הרב יהודה שביב 2. עיוני הפטרה/הרב אברהם ריבלין 3.מפטירין בנביא/מאמר מאת הרב איתמר אלדר

בשולי הדברים- אודות האבבנאל:
רבי דון יצחק בן יהודה אַבְּרַבַּנְאֵל (1437 - 23 בספטמבר 1508), מדינאי יהודי, פילוסוף, פרשן מקרא ואיש כספים, ממנהיגי היהדות הבולטים בתקופת גירוש ספרד. ידוע בפירושו על התורה וכן בהיותו שר האוצר בממלכות קסטיליה ואראגון במשך שמונה שנים.
דון יצחק היה בן משפחת אברְבֶ‏נְאֵל או אַ‏בְרַ‏בַ‏‏נְאֵל, משפחה שיחוסה הגיע לפי מסורת משפחתית עד לדוד המלך. לפי אותה מסורת המשפחה הגיעה לספרד מיד לאחר חורבן בית המקדש הראשון. למשפחה היה חותם מיוחד ומגילת יוחסין של שבט יהודה. בין בני משפחתו: יהודה בן שמואל או יוסף אברבנאל שחי בסביליה והיה שר האוצר של מלך פורטוגל. לאחר גירוש ספרד התיישבו בני המשפחה במאות ה-15 וה-16 בהולנד, אנגליה, בלבנט ועוד. (מתוך ערך אברבנאל,ויקיפדיה)