שבועות: טועמיה חיים זכו- טעימות מפרשת השבוע-ויקרא

1.ויקרא:

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר:(ויקרא א,א)
צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ (ויקרא ו,ב)

א.דווקא ברגעי השיא- לתת מקום לשני:
"מ" של מוֹקְדָה זעירא וכן "א" של וַיִּקְרָא בפרשה הקודמת.מה בא ללמדנו? אמרו חכמי הרמז בדרך מליצית,כשפנה הקב"ה למשה רבינו ב"ויקרא אל משה" הצביע משה על אות א' דהיינו שיפנה לאהרון,וכשמצווה את אהרון מצביע אהרון על אות "מ" שיפנה למשה.
אותיות זעירות אלו הן "אם" ר"ת אהרון משה שעל ידם היתה גאולת מצרים וכן בימי המן הרשע הגאולה היתה ע"י "אם" ר"ת אסתר מרדכי.גם הגאולה העתידית במהרה בימנו תהיה ע"י "אם",דהיינו אליהו משיח. (פאר לשולחן, שם)

2.צו:

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי יְהוָה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא (ויקרא ו,יח)

מדוע נקבע מקום זהה לקרבן החטאת והעולה דווקא?
א''ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מפני מה תיקנו תפלה בלחש שלא לבייש את עוברי עבירה שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה (סוטה לב,ע"ב)

3.שמיני:

כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ: (ויקרא יא,ג)

מה משמעות סימני הטהרה בבעלי החיים?

כי ענין סימני טהרה שני סימנים מעלה גרה ומפרסת פרסה והענין כמ"ש הקדמונים כי בעוף אמרו כל העוף הדורס טמא והענין כי מאכילת הדבר כפי מזג המאכל כן יהיה טבע האוכל כי אבר מחזיק אבר וזה סוד נפש הבהמית שבאדם כו' וכל העבירות וחטאים הכל מחמדה כמ"ש כי לא תחמוד כולל כל הדברות וכל התורה כמו שהאריכו בזה ועי' בדבריהם וכל העוף הטורף טרף הוא סימן שאין בו מדת ההסתפקות וכמ"ש מכות כ"ד בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה חבקוק ב' והוא ההסתפקות וכן הוא בבהמה סימן מעלה גרה שמסתפק במאכל שבקרבו וכן מפרסת פרסה הוא סימן שאינו דורס וטורף טרף אלא גדל על אבוסו (אבן שלמה לגר"א, פרק ג' )

4.תזריע:

וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן (ויקרא יב,ו)

על שום מה צריכה היולדת להביא קרבן?

שאלו תלמידיו את ר״ש בן יוחי : מפני מה אמרה תורה, יולדת מביאה קרבן ? אמר להם: בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת, שלא תזקק לבעלה, לפיכך אמרה תורה תביא קרבן (נדה לא,ע"א).

5.מצורע:

וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב: (ויקרא יד,ה)

מה מסמלים הארז,האזוב ותולעת השני?

ועץ אר ז וגו׳. א״ר יצחק בן טבליים: מה טיבו של עץ ארז, ואזוב ושני תולעת אצל המצורע ? אלא שאומרין לו: מפני שהגבהת

עצמך כארז הזה, השפילך הקב״ה כאזוב הזה, שהכל דשין אותו,... ושני תו ל ע ת . זה שאמר לו : מה שני תולעת הזה, תחלתו לבן, ונשתנה על ידי האור ונעשה שני תולעת, אף אתה שהגבהת עצמך תחלה ונעשית גס רוח, עכשיו חזור בך והשפל את דעתך, כדי שיקיים עליך (ישעיה א׳ ) : אם יהיו חטאיכם כשנים כשלנ ילבנו (מדרש הגדול,שם).

6.אחרי מות:

הִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ:(ויקרא טז,ו)

וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ:(שם שם,יא)

וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל:(שם,שם,יז)

וכפר בעדו וגו'. וידוי שני עליו ועל אחיו הכהנים, שהם כלם קרוים ביתו (שם פרשתא ג, א.), שנאמר בית אהרן ברכו את ה' וגו' (תהלים קלה, יט.), מכאן שהכהנים מתכפרים בו, ...: (רש"י,שם)

מדוע לא כיפר על אחיו כבר בוידוי הראשון?
... ואם תאמר למה לא כפר אהרן על אחיו הכהנים בוידוי ראשון שהתודה בעדו ובעד ביתו. ויש לומר משום דכתיב התקוששו וקושו ואמר ריש לקיש קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים לכך התודה אהרן מתחלה בעדו ובעד ביתו לבדו ואחר כך בוידוי שני התודה נמי בעד אחיו ומלת ביתו נאמרה גם על אחיו שנאמר בית אהרן וגו':(שפתי חכמים,שם)

7.קדושים:

אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם: (ויקרא י"ט,ג)

מדוע נאמר תיראו בלשון רבים?

כשהבן יהיה ירא מאביו גורם גם כן שבנו יהיה ירא ממנו...כי שורשי הקדושה ונגדיהם הנמצאים במוליד יעשו כיוצא בהם בנולדים ואי בעית אימא מדרך המוסר כי כשיראה הבן שאביו מזלזל בכבוד אביו יפקע כליל מוראו גם כן ממנו וכשאדם ירא מאביו הבן לוקח מוסר ונמצא מקיים שני מוראים והוא אומרו איש לשון יחיד תיראו לשון רבים כי במורא אחד יראים שנים וזה אומרם (תנחומא תצא א): מצווה גוררת מצווה. (אור החיים ,שם)

8.אמור:

וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה:(ויקרא כג,טו-טז)

מה משמעות מילת לכם?

והוא מאמר הכתוב כאן וספרתם לכם פירוש סיבת ספירה זו היא לסיבתכם לטהרתכם שזולת זה תיכף היה ה' נותן להם התורה (אור החיים,שם)

9.בהר

וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו... וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ...וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד...וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר: (ויקרא כה,יד;לה;לט;מז)

מהו החוט המקשר בין כל ענייני הפרשה שכן כולם תותחים במילת "וכי" ?

א"ר שמואל בר נוריא אין לך פרשה בתורה שאין לה כותרת מלמעלן ובסיס מלמטן מה כתיב למעלה וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר דבר אל בני ישראל כי תבאו אל הארץ ושבתה הארץ ואחרי כן פרשת יובל וספרת לך שבע וגו' אם לא שמר שמיטות ויובלות או אם לא שמר אחת מהם סוף שאני עושה אותו שימכור ארצו וכי תמכרו ממכר לעמיתך חזר בו יפה ואם לא יחזור בו סוף שהוא מוכר את שדהו שנאמר וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו חזר בו יפה ואם לאו סופו למכור את ביתו שנאמר ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה חזר בו יפה ואם לאו סופו שהוא מחזר ומסבב על הפתחים שנא' וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך חזר בו יפה ואם לאו סופו שהוא מוכר את עצמו שנאמר וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך חזר בו מוטב ואם לאו סוף הוא נמכר לגוים שנאמר וכי תשיג יד גר ותושב עמך ולא הוא לבדו אלא הוא וכל ישראל (תנחומא בהר פרשה ב)

10.בחוקותי

וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב (במדבר כו,ח)
מדוע לא נשמר היחס החשבוני ומאה ירדפו אלפיים?

חמשה מאה ומאה רבבה. וכי כך הוא החשבון, והלא לא היה צריך לומר אלא מאה מכם שני אלפים ירדופו, אלא אינו דומה מועטין העושין את התורה, למרובים העושין את התורה (רש"י,שם)