יום רביעי, 16 במאי 2012

שבועות: טועמיה חיים זכו- טעימות מפרשת השבוע-שמות

1.שמות
וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה (שמות ב,כג)

וימת מלך מצרים. נצטרע, והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם (שמו"ר א, לד.): (רש"י,שם)
מנין לרש"י שלא מת באמת וכיצד ניתן לדייק זאת מהפסוק?
דאי פירושו שמת למה צעקו שמא המלך שיהיה אחר פרעה יהיה טוב אלא ודאי נצטרע ומצורע חשוב כמת: (שפתי חכמים,שם)
שמעתי בשם הגר"א (הגאון ר' אליהו מוילנא): לפי שהזכיר במתתו שם הכבוד "מלך מצרים". שאין זה מדרך המקראות, כבמדרש קהלת (ח' י"א): אמר ר' לוי: קרוב לנ"ב פעמים כתיב "והמלך דוד"; כיוון שנטה למות כתיב (מלכים א' ב') ויקרבו ימי דוד למות" – משום "ואין שלטון ביום המוות". כלומר: לא הוזכרה מלכות במיתה. וכאן אמר "וימת מלך מצרים"?! לכן לא היה זה מיתה ממשית אלא נצטרע. (הכתב והקבלה,שם)

2.וארא
כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי יְ-ה-וָ-ה הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ דָם וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים: (שמות ז,יז;יט)
אמר אל אהרן. לפי שהגין היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה על ידי אהרן: נהרותם. הם נהרות המושכים כעין נהרות שלנו (רש"י,שם)

מדוע בתחילה אמר הנה אנוכי קרי משה והלא בפועל נצטווה אהרון להכות כמוטעם בדברי רש"י?
הנני מוכן להכות בעצמי את היאור , למרות שהגן עלי ולא ע"י אהרון, אילו הייתי יודע שע"י זה תכיר-כי אני ה'- משום שאז תצמח מכך טובה גדולה גם ליאור,שהרי יתקדש שם שמים על ידו (אמרי אלימלך,ר' אלימלך מגרדוז'יסק,ע"פ חומש פניני החסידות)

3.בא
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה כָּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת הָעָם(שמות ד,כא)
אם ה' חיזק את לב פרעו אז מדוע נענש?
ואני אחזק את לבו. כי בהיותו בלתי יכול לסבול המכות היה משלח את העם בלי ספק, לא מפני שיכנע לאל יתברך לעשות רצונו, ולזה חזק את לבו שיתאמץ לסבול המכות ולבלתי שלחם: (ספורנו, שם)

4.בשלח
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ:(שמות יד,טו)
מה תצעק אלי. למדנו, שהיה משה עומד ומתפלל, אמר לו הקב"ה, לא עת עתה להאריך בתפלה, שישראל נתונין בצרה. (רש"י,שם)
היכן מצאנו שמשה צעק אל ה' והלא נאמר רק שב"י צעקו אל ה'?
אם כי לא מצינו שמשה רבינו התפללהרי הסתיר תפילתו בדברו אל העם ובאומרו להם:אל תיראו,התייצבו וראו את ישועת ה' וכך הוא דרך הצדיקים להתפלל ברמז כדי להסתיר תפילתם מהמקטרגים ורק הקב"ה לבדו שמע והאזין לרמז שבדבריו וקיבל תפילתו ולכן אמר לו : מה תצעק אלי (זרע קודש, ר' נפתלי צבי מרופשיץ,מתוך חומש פניני החסידות)

5.יתרו:
וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְ-ה-וָ-ה: וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְ-ה-וָ-ה נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְהוָה: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְ-ה-וָ-ה:(שמות יט,ז-ט)

אחרי אשר אמרו ב"י שכל אשר דיבר ה' יעשו לשם מה בכלל היה צורך במעבד הר סיני?

א מֹשֶׁה רַבֵּנוּ--לֹא הֶאֱמִינוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי הָאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה: שֶׁהַמַּאֲמִין עַל פִּי הָאוֹתוֹת--יֵשׁ בְּלִבּוֹ דֹּפִי, שֶׁאִפְשָׁר שֶׁיֵּעָשֶׂה הָאוֹת בְּלָאט וְכִשּׁוּף. אֵלָא כָּל הָאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה בַּמִּדְבָּר, לְפִי הַצֹּרֶךְ עֲשָׂאָן--לֹא לְהָבִיא רְאָיָה עַל הַנְּבוּאָה: צָרַךְ לְהַשְׁקִיעַ אֶת הַמִּצְרִיִּים, קָרַע אֶת הַיָּם וְהִצְלִילָם בּוֹ. צָרַכְנוּ לְמָזוֹן, הוֹרִיד לָנוּ אֶת הַמָּן. צָמְאוּ, בָּקַע לָהֶם אֶת הָאֶבֶן. כָּפְרוּ בּוֹ עֲדַת קֹרַח, בָּלְעָה אוֹתָם הָאָרֶץ. וְכֵן, שְׁאָר כָּל הָאוֹתוֹת.
ב וּבְמַה הֶאֱמִינוּ בּוֹ, בְּמַעְמַד הַר סִינַי: שֶׁעֵינֵינוּ רָאוּ, וְלֹא זָר, וְאָזְנֵינוּ שָׁמְעוּ, וְלֹא אַחֵר--הָאֵשׁ וְהַקּוֹלוֹת וְהַלַּפִּידִים. וְהוּא נִגָּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל, וְהַקּוֹל מְדַבֵּר אֵלָיו; וְאָנוּ שׁוֹמְעִים: מֹשֶׁה, מֹשֶׁה--לֵךְ אֱמֹר לָהֶם כָּךְ וְכָּךְ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר "פָּנִים בְּפָנִים, דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם" (דברים ה,ד), וְנֶאֱמָר "לֹא אֶת-אֲבֹתֵינוּ, כָּרַת ה' אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת" (דברים ה,ג).

(הלכות יסודי התורה, ח,א-ב)

6.משפטים
רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: (שמות לד,כו)
מה הטעם העומד מאחורי איסור בשר בחלב?

בעוד שהחלב הוא כבר מתוקן,כי דם נעכר ונעשה חלב, הרי הבשר עדיין לא נתקן, כי נפש כל בשר דמו בנפשו, לפיכך אסור לערבבם כאחד (דעת משה,ר' משה מבויאן קרקא, מתוך חומש פניני החסידות)

7.תרומה:

וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם: (שמות כה,ח)
בְּתוֹכָם-מדוע לא נאמר בתוכו?
ככל שאתם תתעלו כך ארד אני לקראתכם ובזה יווצר המפגש ביני ובינכם - ושכנתי בתוכם( אור לשמים, רבי מאיר מאפטא,ע"פ חומש פניני החסידות)

8.תצוה:
וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: (שמות כז,כ)
מדוע נעלם שמו של משה מהפרשה?
ונראה לומר על דרך המליצה: כשהמנהיג צריך לצוות, לפקד, עליו להוציא מהדגשת ציווי וקיום הפקודה את אישיותו הפרטית, את שמו המיוחד. ואתה - המנהיג, כמנהיג - אתה תצוה! (נר למאור,הרב משה צבי נריה זצ"ל,פרשת תצוה)

9.כי תשא:
מדוע נצטוו על מחצית השקל ולא על שקל שלם?
כדי שיחשוב האדם שהוא חצי ואינו שלם כי מה שלמות יש לו לאדם שהוא מורכב מארבע יסודות וכנגד שני יסודות שהם נתפסים,שהם מים ועפר הוא חצי שקל אבל האש והרוח אינם נשקלים. (שפתי כהן,שם)

10.ויקהל
וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן: (שמות לה,כז)
והנשאם הביאו. אמר ר' נתן, מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחלה, ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחלה, אלא כך אמרו נשיאים, יתנדבו צבור מה שמתנדבים, ומה שמחסרין אנו משלימין אותו, כיון שהשלימו צבור את הכל, שנאמר והמלאכה היתה דים (שמות לו, ז.), אמרו נשיאים מה עלינו לעשות, הביאו את אבני השהם וגו', לכך התנדבו בחנוכת המזבח תחלה, ולפי שנתעצלו מתחלה, נחסרה אות משמם, והנשאם כתיב: (רש"י,שם)
מדוע דווקא נענשו שחיסר להם את האות י?
אלא והנשאם חסר יו"ד כתיב כי רק אות אחת מן השם הגדול חקוק בשם נשיא דהיינו היו"ד וע"י שהתנשאו בדבריהם לקח ה' מן שמם אות זה משמו יתברך המורה כולו על גדר הענוה כמבואר בפסוק בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך. ודבר זה סוד מסודות התורה וצורת היו"ד מורה ג"כ על הענוה והקטנות. (כלי יקר,שמות כה,א)

11.פקודי
וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה: (שמות לט ,מג)
מה מלמד כפל הלשון "וְהִנֵּה עָשׂוּ" , "כֵּן עָשׂוּ" ?
עשייתם היתה באותה התלהבות שבה שמעו את ציווי ה', ואם אמנם בנוהג שבעולם נחלשת ההתלהבות במשך הזמן החולף מהציווי עד העשייה הרי כאן- עשו אותה כאשר צוה ה'-ללא כל חולשה אלא במלוא ההתלהבות (כנסת יחזקאל, ר' יחזקאל מרדומסק)



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה