שמחת תורה: רש"י- רבן של ישראל

...עוד יש להשיב מתוך עיון בדברי רש"י בדיבור הראשון בכל אחד מחומשי התורה, המעיין יווכח כי לעולם פתח רש"י בחיבתם ובכבודם של ישראל.הלא דבר הוא{מהרב איתן שנדורפי שי'} (ברכת אשר, בראשית , א,א)

חיבתן של ישראל- הזכות על א"י:
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (בראשית ,א,א)
בראשית אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל , ומה טעם פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (תהלים קיא, ו.), שאם יאמרו אומות העולם לישראל, ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו :(רש"י,שם)

חיבתן של (בני) ישראל-נמנים בחייהם ונמנים לאחר מותם:
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ:(שמות א,א)
ואלה שמות בני ישראל. אע"פ שמנאן בחייהן בשמותם, חזר ומנאן במיתתן, להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים, שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם, שנאמר המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא (ישעי' מ, כו. שמו"ר א,ג.): (רש"י,שם)

כבודן של ישראל- חביבותו של מנהיגם משה אצל ה':
וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר: (ויקרא א,א)
ויקרא אל משה. לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה, לשון חבה, לשון שמלאכי השרת משתמשין בו, שנאמר, וקרא זה אל זה, אבל לנביאי האומות עכו"ם נגלה אליהן בלשון עראי וטומאה, שנאמר ויקר אלהים אל בלעם: (רש"י,שם)

חיבתן של ישראל- מנייתן בכל שעה:
וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: (במדבר א,א)
וידבר. במדבר סיני באחד לחדש. מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה. כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים, כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם, באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם:(רש"י,שם)

כבודן של ישראל-הבאת התוכחה ברמז:
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב: (דברים ,א,א)
אלה הדברים. לפי שהן דברי תוכחות (ספרי א.), ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז, מפני כבודן של ישראל: (רש"י,שם)

שבועות: טועמיה חיים זכו- טעימות מפרשת השבוע-דברים

1.דברים:
וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ אֲלֵהֶם(דברים,א,ג)

ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש. מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה, ממי למד, מיעקב שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה, אמר, ראובן בני, אני אומר לך, מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו, כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי, ומפני ד' דברים אין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתה, כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו, ושלא יהא חבירו רואהו ומתבייש ממנו כו', כדאיתא בספרי (פ"ב), וכן יהושע לא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה, וכן שמואל, שנאמר הנני ענו בי (שמואל-א יב, ג.), וכן דוד את שלמה בנו:(רש"י,שם)

מדוע להוכיחם רק סמוך למיתה והרי נאמר הוכח תוכיח?
...ויש לומר והני מילי בשעת מעשה, אפילו מאה פעמים.לא]וקי שלא בשעת מעשה, אינו מוכיח חוזר ומוכיח (דבק טוב,שם)

2.ואתחנן:
כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם (דברים ו,כ)

מנין לבעל ההגדה שדווקא זו שאלת החכם?

מצות מקובלות הן המצות שאין האדם מוצאם בשכלו בלתי קבלה. כמצות התפילין והציצית והמילה והסכה והשופר והלולב וכיוצא בהן, והנה כלן הן מצות אלהיות והן הנקראות עדות לפי שהן עדות גמורה על האלהות ועדות גמורה על חדוש העולם, כמצות השבת והשמטה והיובל, ומזה יקרא החלק הזה בכתובים עדות (שם קיט) ואדברה בעדותיך וגו', (שם) גם עדותיך שעשועי.
מצות מושכלות הן המצות שהאדם ימצאם בשכלו אלו לא נתנם התורה, כענין הגזל והאונאה והרציחה והגנבה וכיוצא בהן, ומצות הללו יקראם הכתוב משפטים.
מצות שאין טעמן נגלה ומבואר הן מצות הכלאים ובשר בחלב ושעיר המשתלח ופרה אדומה ואלה יקראם הכתוב חקים.
וזהו שנזכר במשנה תורה (דברים ו) כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם...(רבנו בחיי,הקדמה לפרשת חוקת)

3.עקב

הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ:(דברים ח,טז)

מה היתה התכלית החינוכית של המן?

למען ענותך ולמען נסותך להיטיבך באחריתך- כל ענוי המדבר הטורח הגדול שהיה לישראל בו לא היה אלא להביאם לידי נסיון להרגיל טבעם במדת הבטחון ולהכניס בלבם אמונת ה' יתברך עד שיחזור להם רגילות העבודה לטבע, כענין שכתוב (תהלים כה) הדריכני באמתך ולמדני, מלשון (ירמיה ב) פרא למוד מדבר, וכן (הושע י) עגלה מלומדה, כי בקש דוד ע"ה שידריכהו הש"י באמתו עד שיחזור לו מעשה עבודתו לטבע גמור, וזהו לשון התורה (דברים יד) למען תלמד ליראה את ה' אלהיך, כלומר שתהיה מלומד ותרגיל טבעך בעבודת הש"י עד שלא תצטרך לטרוח עליו, ויהיה מעשה היראה דבר טבעי אצלך לעשותו כשאר הדברים הטבעיים אשר אתה עושה בטבע(רבנו בחיי,שם)


4.ראה:

שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְהוָה רֵיקָם: (דברים טז,טז)

מדוע דווקא 3 פעמים?

שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה . הוא היה אומר , על שלשה דברים העולם עומד , על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים : (אבות,א,ב)
על שלושה רגלים הזמן עומד: על פסח,ועל שבועות ועל סוכות (פראפרזה)

פסח-כנגד עבודה : וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם (שם,שם,ב)
שבועות- כנגד (מתן) התורה : וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה (שם,שם,יב)
סוכות(אושפיזין) -כנגד ג"ח: וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ ... וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ (שם,שם,יד-טו)

5.שופטים:
 כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: {ט} וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט: {י} וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-ה-וָ-ה וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ(דברים יז,ח-י)

מדוע לא נתגלה מקום המקדש בתורה?

אין ספק אצלי ג"כ שהמקום אשר ייחדו אברהם בנבואה היה ידוע אצל משה רבינו ואצל רבים, שאברהם צוה אותם שיהיה בית עבודה, כמו שבאר המתרגם ואמר, ופלח וצלי אברהם תמן באתרא ההוא, ואמר קדם ה' הכא יהון פלחין דריא וכו', ואשר לא התבאר בתורה ולא נזכר בפרט, אבל רמז אליו ואמר אל המקום אשר יבחר ה' וגו', יש בו אצלי שלש חכמות, האחת מהן, שלא יחזיקו בו האומות וילחמו עליו מלחמה חזקה כשידעו שזה המקום מן הארץ הוא תכלית התורה. והשנית, שלא יפסידוהו מי שהוא בידם עתה וישחיתוהו בכל יכלתם. והשלישית, והיא החזקה שבהם, שלא יבקש כל שבט היותו בנחלתו ולמשול בו, והיה נופל עליו מן המחלוקת והקטטה כמו שנפל בבקשת הכהונה, ולזה באה המצוה שלא יבנה בית הבחירה אלא אחר הקמת מלך שיצוה לבנותו ותסתלק המחלוקת, כמו שבארנו בספר שופטים. (מורה הנבוכים חלק שלישי פרק מה)

6.כי תצא:

כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה:(דברים כא,יז)
מהו הרמז בשם הבכור על כך שלבכור זכות כפולה?
בתיבת בכור רמוז הדין של פי שנים כי האותיות של תיבת בכר - שבתורה היא כתובה חסרה ו' - כפולות הנה במנינן, שתיבת ב' כפולה מן האות א' שלפניה וכן כ' מן האות י' שלפניה וכן ר' מן האות ק' שלפניה, ב' ביחידות כ' בעשרות ור' במאות, נמצאת תיבת בכר מורכבת כולה מכל האותיות הכפולות הקיימות. (ליקוטי תורה מהגר"א, ממעתיקי וולז'ין, מתוך פנינים משולחן הגר"א)

7.כי תבוא:
וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ עַד הִשָּׁמְדָך... תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל(דברים כח,מה-מז)

מה ההבדל בין שמחה לטוב לבב?

יש אפשרות לשמחה בלא טוב לבב והיא אינה רצויה.ויש מקום לטוב לבב בלא שמחה.והנה הרבה ראו בספרים חיוב העבודה בשמחה וכפו עצמם לעשות בשמחה אבל לא ראו בשכלם להשתלם מעט מעט עד שתהיה ראויה עליהם השמחה בתורה ובתפילה ובכל עניני עבודת השי"ת.א"כ אע"פ שנכנס בלב רוח שמחה אבל אין לבו טוב עליו שאינו חפץ בשמחה זו באמת ואינה נוחה לו רק שהיא חובה עליו (הראי"ה,מוסר אביך, סוף פרק א')

8.נצבים:
הַנִּסְתָּרֹת לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת(דברים כ,כח)
מהן הנסתרות ומהן הנגלות?
הנסתרות לה' אלהינו. ואם תאמרו מה בידינו לעשות, (ת) אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד, שנאמר פן יש בכם איש (א) וגו' ואח"כ וראו את מכות הארץ ההיא, והלא אין אדם יודע מטמונותיו של חבירו, אין אני מעניש אתכם על הנסתרות, שהן לה' אלהינו והוא יפרע מאותו יחיד, אבל הנגלות לנו ולבנינו, לבער הרע מקרבנו, ואם לא נעשה דין בהם, יענוש את הרבים.(רש"י,שם)

9.וילך:
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַיהוָה אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה:(דברים לא,ב)
לא אוכל עוד לצאת ולבוא. יכול שתשש כחו, תלמוד לומר לא כהתה עינו ולא נס לחה (דברים לד, ז.), אלא מהו לא אוכל, איני רשאי, שנטלה ממני הרשות ונתנה ליהושע: (רש"י,שם)

מדוע לא יכלו לשמש משה ויהשוע יחדיו בהנהגה באותו זמן מועט שנותר למשה?

...פירוש ואין מלכות נוגעת בחברתה כמלוא נימא{שבת ל,ע"א} (נחלת יעקב,שם)
10.האזינו:
הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי: (דברים לב,א)
שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי יְהוָה דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי:(ישעיה א,ב)

מדוע משה נקט בלשון האזינו לשמיים ואילו ישעיה הפך את הסדר?


ד"א האזינו השמים לפי שהיה משה קרוב לשמים לפיכך אמר האזינו השמים לפי שהי' רחוק מן הארץ לפיכך אמר ותשמע הארץ אמרי פי. בא ישעיה וסמך לדבר ואמר ישעיה א שמעו שמים והאזיני ארץ שמעו שמים שהיה רחוק מן השמים והאזיני ארץ שהי' קרוב לארץ (ספרי האזינו פסקה א)
11.וזאת הברכה:
ולְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ (דברים לג,כד)

כיצד קרה שאשר לא היווה מקור לקנאה בשל עושרו?

ברוך מבנים אשר. הנה אשר בזה יהיה ברוך מכל שאר השבטים כי אמנם על כל עשיר תהיה קנאת אחיו ושנאתם בצד מה והפך זה יקרה לשבטו של אשר כי אמנם יהי רצוי אחיו: וטובל בשמן רגלו. וזה שהוא היה נותן זול בשמן בין אחיו לרב השמן אצלו: (ספורנו,שם)

שבועות: טועמיה חיים זכו- טעימות מפרשת השבוע-במדבר

1.במדבר:
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי:וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן הַבְּכוֹר נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר: (במדבר ג,א-ב)
ואלה תולדת אהרן ומשה. ואינו מזכיר אלא בני אהרן, ונקראו תולדות משה לפי שלמדן תורה, מלמד שכל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו (רש"י,שם)

מדוע הרב נחשב שמוליד את תלמידו?
דכמו דאביו נקרא מולידו בזה שהביאו לעוה"ז כמו כן נקרא רבו מולידו שמביאו לעוה"ב הרי שלשניהם גם לאביו שהולידו ולימדו ומטפל בו להדריכו בחכמה וגם לרב הלומד תורה עם בן חבירו לשניהם יש את התוארים אב ומוליד (אבני שהם,שם)

2.נשא:
וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב לְמַטֵּה יְהוּדָה:(במדבר ז,יב)
מדוע לא נאמר נשיא אצל נחשון ואילו אצל כל שארא הנשיאים הוזכר תוארם?
ולא אמר נשיא ככל האמור בכל המטות, לומר כי ראוי הוא נחשון להקריב ראשון הגם שלא היה נשיא ומעלתו מצד עצמו, מה שאין כן בכל שאר הנשיאים כי מעלתם היא לצד היותם נשיאי השבט לבד. עוד ירצה להפליג מהותו שלא היה מחשיב עצמו כנשיא אלא כאחד מבני השבט, ולצד שמצינו רז''ל (תנחומא לקמן פסוק מ''ח) שביקשו לדרוש בשמות הנשיאים כל אחד כפי מעשיו, נראה כי צדיק זה שמו גם כן יגיד כי הוא זה אשר היה יחיד שנתנדב לקדש שמו בירידה לים, והוא אומרו נחשון אות נו''ן מתחלפת בלמ''ד באותיות דטלנ''ת שהגם שהיה נחשול של ים גובר בין ישראל שנקראו עמי נדב וירד לים כמאמרם ז''ל (סוטה לז.): (אור החיים,שם)

3.בהעלותך:
וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם: (במדבר יב,טו)
מדוע עוכב כל העם ולא השאריו עימה מישהו שילווה אותה עד שתתרפא מהצרעת?
והעם לא נסע. זה הכבוד חלק לה המקום בשביל שעה אחת שנתעכבה למשה כשהשלך ליאור, שנאמר (שמות ב, ד) ותתצב אחותו מרחק וגו' (רש"י,שם)

4.שלח:
אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ: (במדבר יג,טז)
ויקרא משה להושע וגו'. התפלל עליו, י-ה יושיעך מעצת מרגלים (במ"ר טז, ט. יח, כא): (רש"י,שם)

מדוע בחר דווקא בשם י-ה ?
ויקרא משה להושע בן נון יהושע. יה יושיעך מעצת מרגלים. יש להתבונן למה דווקא שם של יה,... ונראה לפי שאמר להם עלו זה בנגב. והמרגלים אמרו עמלק יושב בארץ הנגב. פירש רש"י לפי שנכוו בו ישראל, וחשב בו שמסתמא בעצה זו לא יהיה יהושע כי אדרבה הוא החליש את עמלק ואת עמו לפי חרב. ולדורות מאותה מלחמה והלאה הוא ג"כ בטוח במה שנאמר (שמות יז.טז) כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור, ובאותה שבועה שהיתה בשם יה יהיה בטוח לנצח את עמלק, ע"כ הוסיף לו משה יה על שמו כדי שיהיה נזכר לשבועה שהיתה בשם יה ובסבה זו לא יהיה בעצת מרגלים שהפחידו את ישראל בעמלק.(כלי יקר,שם)

5.קרח:
וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן...וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה: (במדבר טז,א;יב)
מדוע לא הוזכרא און בן פלת כחלק מעדת קרח מלבד מאשר בפסוק הראשון בפרשה?

אָמַר רַב אוֹן בֶּן פֶּלֶת אִשְׁתּוֹ הִצִּילַתּוּ, וְאָמְרָה לֵיהּ מַה לָּךְ בַּהֲדֵי פְּלוּגְתֵּיהּ, אִי אַהֲרֹן כַּהֲנָא רַבָּא אַתְּ תַּלְמִידָא אִי קֹרַח כַּהֲנָא רַבָּה אַתְּ תַּלְמִידָא. אִמְרָה לֵיהּ יְדַעְנָא כּוּלֵיהּ כְּנִישְׁתָּא קַדִּישָׁא, דִּכְתִיב בֵּיהּ (במדבר טז, ג): כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדשִׁים, מָה עָבְדַת אַשְׁקִיתֵיהּ חַמְרָא וְאַרְוִיתֵיהּ, וְאַגְנִיתֵיהּ בְּעַרְסָא וַהֲוָה יָתְבָא אַבָּבָא הִיא וּבְרַתָּא וְסָתְרָא לְמַזְיָהּ, כָּל מַאן דַּאֲתָא בִּשְׁבִיל אוֹן בַּעֲלָהּ כֵּיוָן דְּחַזְיָיהּ הָדַר, אַדְּהָכֵי וְהָכֵי אַבְלְעִינְהוּ, הַיְינוּ דִכְתִיב (משלי יד, א): חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ, זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל אוֹן, (משלי יד, א): וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ, זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל קֹרַח. (במדבר טז, ב): (במדבר רבא,יח,כ)

6.חקת:
וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו:
מדוע אהרון לא נתעסק בפרה?
אל אלעזר הכהן, כשם שנקהלו על אהרן הכהן לעשות העגל, ולפי שאהרן עשה העגל לא נתנה לו עבודה זו שאין קטיגור נעשה סניגור. (רבנו בחיי,שם)

7.בלק:
וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בִּלְעָם וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ: (במדבר כג,א-ב)
מדוע הקריב דווקא פר ואיל?
פָּר וָאַיִל-כלומר אמר בלעם אם באת לזכור אילו של יצחק זכור פר שעשו כלומר העגל.
(רבינו אפרים,פרשת בלק,סימן ד)

8.פנחס:
ובני קרח לא מתו (במדבר כו ,יא)
מדוע לא מתו בניו של קרח?
הם היו בעצה תחלה, ובשעת המחלוקת הרהרו תשובה בלבם, לפיכך נתבצר להם מקום גבוה בגיהינום וישבו שם: (רש"י,שם)

9.מטות:
וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת יְהוָה בְּמִדְיָן: אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא: וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֶלֶף לַמַּטֶּה שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא: (במדבר לא,א-ה)
מדוע לא רצו ב"י לצאת במלחמה במדיין?
וימסרו. להודיעך שבחן של רועי ישראל כמה הם חביבים על ישראל, עד שלא שמעו במיתתו מה הוא אומר, עוד מעט וסקלוני (שמות יז, ד), ומששמעו שמיתת משה תלויה בנקמת מדין, לא רצו ללכת, עד שנמסרו (ע) על כרחן: (רש"י,שם)

10.מסעי:
וַתִּהְיֶינָה מַחְלָה תִרְצָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְנֹעָה בְּנוֹת צְלָפְחָד לִבְנֵי דֹדֵיהֶן לְנָשִׁים: (במדבר לו,יא)

וּצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת וְשֵׁם בְּנוֹת צְלָפְחָד מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה (שם,כו,לג)
וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה (שם,כז,א)
מדוע שינה את סדר הצגת שמותהןש ל בנות צלפחד לעומת שאר המקומות שהוזכרו בתורה?

מחלה תרצה וגו'. כאן מנאן לפי גדולתן זו מזו בשנים, ונשאו כסדר תולדותן, ובכל המקרא מנאן לפי חכמתן, ומגיד ששקולות זו כזו (בבא בתרא קכ.). (רש"י,שם)

שבועות: טועמיה חיים זכו- טעימות מפרשת השבוע-ויקרא

1.ויקרא:

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר:(ויקרא א,א)
צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ (ויקרא ו,ב)

א.דווקא ברגעי השיא- לתת מקום לשני:
"מ" של מוֹקְדָה זעירא וכן "א" של וַיִּקְרָא בפרשה הקודמת.מה בא ללמדנו? אמרו חכמי הרמז בדרך מליצית,כשפנה הקב"ה למשה רבינו ב"ויקרא אל משה" הצביע משה על אות א' דהיינו שיפנה לאהרון,וכשמצווה את אהרון מצביע אהרון על אות "מ" שיפנה למשה.
אותיות זעירות אלו הן "אם" ר"ת אהרון משה שעל ידם היתה גאולת מצרים וכן בימי המן הרשע הגאולה היתה ע"י "אם" ר"ת אסתר מרדכי.גם הגאולה העתידית במהרה בימנו תהיה ע"י "אם",דהיינו אליהו משיח. (פאר לשולחן, שם)

2.צו:

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי יְהוָה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא (ויקרא ו,יח)

מדוע נקבע מקום זהה לקרבן החטאת והעולה דווקא?
א''ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מפני מה תיקנו תפלה בלחש שלא לבייש את עוברי עבירה שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה (סוטה לב,ע"ב)

3.שמיני:

כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ: (ויקרא יא,ג)

מה משמעות סימני הטהרה בבעלי החיים?

כי ענין סימני טהרה שני סימנים מעלה גרה ומפרסת פרסה והענין כמ"ש הקדמונים כי בעוף אמרו כל העוף הדורס טמא והענין כי מאכילת הדבר כפי מזג המאכל כן יהיה טבע האוכל כי אבר מחזיק אבר וזה סוד נפש הבהמית שבאדם כו' וכל העבירות וחטאים הכל מחמדה כמ"ש כי לא תחמוד כולל כל הדברות וכל התורה כמו שהאריכו בזה ועי' בדבריהם וכל העוף הטורף טרף הוא סימן שאין בו מדת ההסתפקות וכמ"ש מכות כ"ד בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה חבקוק ב' והוא ההסתפקות וכן הוא בבהמה סימן מעלה גרה שמסתפק במאכל שבקרבו וכן מפרסת פרסה הוא סימן שאינו דורס וטורף טרף אלא גדל על אבוסו (אבן שלמה לגר"א, פרק ג' )

4.תזריע:

וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן (ויקרא יב,ו)

על שום מה צריכה היולדת להביא קרבן?

שאלו תלמידיו את ר״ש בן יוחי : מפני מה אמרה תורה, יולדת מביאה קרבן ? אמר להם: בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת, שלא תזקק לבעלה, לפיכך אמרה תורה תביא קרבן (נדה לא,ע"א).

5.מצורע:

וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב: (ויקרא יד,ה)

מה מסמלים הארז,האזוב ותולעת השני?

ועץ אר ז וגו׳. א״ר יצחק בן טבליים: מה טיבו של עץ ארז, ואזוב ושני תולעת אצל המצורע ? אלא שאומרין לו: מפני שהגבהת

עצמך כארז הזה, השפילך הקב״ה כאזוב הזה, שהכל דשין אותו,... ושני תו ל ע ת . זה שאמר לו : מה שני תולעת הזה, תחלתו לבן, ונשתנה על ידי האור ונעשה שני תולעת, אף אתה שהגבהת עצמך תחלה ונעשית גס רוח, עכשיו חזור בך והשפל את דעתך, כדי שיקיים עליך (ישעיה א׳ ) : אם יהיו חטאיכם כשנים כשלנ ילבנו (מדרש הגדול,שם).

6.אחרי מות:

הִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ:(ויקרא טז,ו)

וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ:(שם שם,יא)

וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל:(שם,שם,יז)

וכפר בעדו וגו'. וידוי שני עליו ועל אחיו הכהנים, שהם כלם קרוים ביתו (שם פרשתא ג, א.), שנאמר בית אהרן ברכו את ה' וגו' (תהלים קלה, יט.), מכאן שהכהנים מתכפרים בו, ...: (רש"י,שם)

מדוע לא כיפר על אחיו כבר בוידוי הראשון?
... ואם תאמר למה לא כפר אהרן על אחיו הכהנים בוידוי ראשון שהתודה בעדו ובעד ביתו. ויש לומר משום דכתיב התקוששו וקושו ואמר ריש לקיש קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים לכך התודה אהרן מתחלה בעדו ובעד ביתו לבדו ואחר כך בוידוי שני התודה נמי בעד אחיו ומלת ביתו נאמרה גם על אחיו שנאמר בית אהרן וגו':(שפתי חכמים,שם)

7.קדושים:

אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם: (ויקרא י"ט,ג)

מדוע נאמר תיראו בלשון רבים?

כשהבן יהיה ירא מאביו גורם גם כן שבנו יהיה ירא ממנו...כי שורשי הקדושה ונגדיהם הנמצאים במוליד יעשו כיוצא בהם בנולדים ואי בעית אימא מדרך המוסר כי כשיראה הבן שאביו מזלזל בכבוד אביו יפקע כליל מוראו גם כן ממנו וכשאדם ירא מאביו הבן לוקח מוסר ונמצא מקיים שני מוראים והוא אומרו איש לשון יחיד תיראו לשון רבים כי במורא אחד יראים שנים וזה אומרם (תנחומא תצא א): מצווה גוררת מצווה. (אור החיים ,שם)

8.אמור:

וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה:(ויקרא כג,טו-טז)

מה משמעות מילת לכם?

והוא מאמר הכתוב כאן וספרתם לכם פירוש סיבת ספירה זו היא לסיבתכם לטהרתכם שזולת זה תיכף היה ה' נותן להם התורה (אור החיים,שם)

9.בהר

וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו... וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ...וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד...וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר: (ויקרא כה,יד;לה;לט;מז)

מהו החוט המקשר בין כל ענייני הפרשה שכן כולם תותחים במילת "וכי" ?

א"ר שמואל בר נוריא אין לך פרשה בתורה שאין לה כותרת מלמעלן ובסיס מלמטן מה כתיב למעלה וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר דבר אל בני ישראל כי תבאו אל הארץ ושבתה הארץ ואחרי כן פרשת יובל וספרת לך שבע וגו' אם לא שמר שמיטות ויובלות או אם לא שמר אחת מהם סוף שאני עושה אותו שימכור ארצו וכי תמכרו ממכר לעמיתך חזר בו יפה ואם לא יחזור בו סוף שהוא מוכר את שדהו שנאמר וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו חזר בו יפה ואם לאו סופו למכור את ביתו שנאמר ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה חזר בו יפה ואם לאו סופו שהוא מחזר ומסבב על הפתחים שנא' וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך חזר בו יפה ואם לאו סופו שהוא מוכר את עצמו שנאמר וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך חזר בו מוטב ואם לאו סוף הוא נמכר לגוים שנאמר וכי תשיג יד גר ותושב עמך ולא הוא לבדו אלא הוא וכל ישראל (תנחומא בהר פרשה ב)

10.בחוקותי

וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב (במדבר כו,ח)
מדוע לא נשמר היחס החשבוני ומאה ירדפו אלפיים?

חמשה מאה ומאה רבבה. וכי כך הוא החשבון, והלא לא היה צריך לומר אלא מאה מכם שני אלפים ירדופו, אלא אינו דומה מועטין העושין את התורה, למרובים העושין את התורה (רש"י,שם)

שבועות: טועמיה חיים זכו- טעימות מפרשת השבוע-שמות

1.שמות

וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה (שמות ב,כג)

וימת מלך מצרים. נצטרע, והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם (שמו"ר א, לד.): (רש"י,שם)

מנין לרש"י שלא מת באמת וכיצד ניתן לדייק זאת מהפסוק?

דאי פירושו שמת למה צעקו שמא המלך שיהיה אחר פרעה יהיה טוב אלא ודאי נצטרע ומצורע חשוב כמת: (שפתי חכמים,שם)

שמעתי בשם הגר"א (הגאון ר' אליהו מוילנא): לפי שהזכיר במתתו שם הכבוד "מלך מצרים". שאין זה מדרך המקראות, כבמדרש קהלת (ח' י"א): אמר ר' לוי: קרוב לנ"ב פעמים כתיב "והמלך דוד"; כיוון שנטה למות כתיב (מלכים א' ב') ויקרבו ימי דוד למות" – משום "ואין שלטון ביום המוות". כלומר: לא הוזכרה מלכות במיתה. וכאן אמר "וימת מלך מצרים"?! לכן לא היה זה מיתה ממשית אלא נצטרע. (הכתב והקבלה,שם)

2.וארא
כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי יְ-ה-וָ-ה הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ דָם וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים: (שמות ז,יז;יט)
אמר אל אהרן. לפי שהגין היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה על ידי אהרן: נהרותם. הם נהרות המושכים כעין נהרות שלנו (רש"י,שם)

מדוע בתחילה אמר הנה אנוכי קרי משה והלא בפועל נצטווה אהרון להכות כמוטעם בדברי רש"י?
הנני מוכן להכות בעצמי את היאור , למרות שהגן עלי ולא ע"י אהרון, אילו הייתי יודע שע"י זה תכיר-כי אני ה'- משום שאז תצמח מכך טובה גדולה גם ליאור,שהרי יתקדש שם שמים על ידו (אמרי אלימלך,ר' אלימלך מגרדוז'יסק,ע"פ חומש פניני החסידות)

3.בא

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה כָּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת הָעָם(שמות ד,כא)

אם ה' חיזק את לב פרעו אז מדוע נענש?

ואני אחזק את לבו. כי בהיותו בלתי יכול לסבול המכות היה משלח את העם בלי ספק, לא מפני שיכנע לאל יתברך לעשות רצונו, ולזה חזק את לבו שיתאמץ לסבול המכות ולבלתי שלחם: (ספורנו, שם)

4.בשלח

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ:(שמות יד,טו)

מה תצעק אלי. למדנו, שהיה משה עומד ומתפלל, אמר לו הקב"ה, לא עת עתה להאריך בתפלה, שישראל נתונין בצרה. (רש"י,שם)
היכן מצאנו שמשה צעק אל ה' והלא נאמר רק שב"י צעקו אל ה'?
אם כי לא מצינו שמשה רבינו התפללהרי הסתיר תפילתו בדברו אל העם ובאומרו להם:אל תיראו,התייצבו וראו את ישועת ה' וכך הוא דרך הצדיקים להתפלל ברמז כדי להסתיר תפילתם מהמקטרגים ורק הקב"ה לבדו שמע והאזין לרמז שבדבריו וקיבל תפילתו ולכן אמר לו : מה תצעק אלי (זרע קודש, ר' נפתלי צבי מרופשיץ,מתוך חומש פניני החסידות)

5.יתרו:
וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְ-ה-וָ-ה: וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְ-ה-וָ-ה נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְהוָה: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְ-ה-וָ-ה:(שמות יט,ז-ט)

אחרי אשר אמרו ב"י שכל אשר דיבר ה' יעשו לשם מה בכלל היה צורך במעבד הר סיני?

א מֹשֶׁה רַבֵּנוּ--לֹא הֶאֱמִינוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי הָאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה: שֶׁהַמַּאֲמִין עַל פִּי הָאוֹתוֹת--יֵשׁ בְּלִבּוֹ דֹּפִי, שֶׁאִפְשָׁר שֶׁיֵּעָשֶׂה הָאוֹת בְּלָאט וְכִשּׁוּף. אֵלָא כָּל הָאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה בַּמִּדְבָּר, לְפִי הַצֹּרֶךְ עֲשָׂאָן--לֹא לְהָבִיא רְאָיָה עַל הַנְּבוּאָה: צָרַךְ לְהַשְׁקִיעַ אֶת הַמִּצְרִיִּים, קָרַע אֶת הַיָּם וְהִצְלִילָם בּוֹ. צָרַכְנוּ לְמָזוֹן, הוֹרִיד לָנוּ אֶת הַמָּן. צָמְאוּ, בָּקַע לָהֶם אֶת הָאֶבֶן. כָּפְרוּ בּוֹ עֲדַת קֹרַח, בָּלְעָה אוֹתָם הָאָרֶץ. וְכֵן, שְׁאָר כָּל הָאוֹתוֹת.
ב וּבְמַה הֶאֱמִינוּ בּוֹ, בְּמַעְמַד הַר סִינַי: שֶׁעֵינֵינוּ רָאוּ, וְלֹא זָר, וְאָזְנֵינוּ שָׁמְעוּ, וְלֹא אַחֵר--הָאֵשׁ וְהַקּוֹלוֹת וְהַלַּפִּידִים. וְהוּא נִגָּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל, וְהַקּוֹל מְדַבֵּר אֵלָיו; וְאָנוּ שׁוֹמְעִים: מֹשֶׁה, מֹשֶׁה--לֵךְ אֱמֹר לָהֶם כָּךְ וְכָּךְ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר "פָּנִים בְּפָנִים, דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם" (דברים ה,ד), וְנֶאֱמָר "לֹא אֶת-אֲבֹתֵינוּ, כָּרַת ה' אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת" (דברים ה,ג).

(הלכות יסודי התורה, ח,א-ב)

6.משפטים

רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: (שמות לד,כו)

מה הטעם העומד מאחורי איסור בשר בחלב?

בעוד שהחלב הוא כבר מתוקן,כי דם נעכר ונעשה חלב, הרי הבשר עדיין לא נתקן, כי נפש כל בשר דמו בנפשו, לפיכך אסור לערבבם כאחד (דעת משה,ר' משה מבויאן קרקא, מתוך חומש פניני החסידות)

7.תרומה:

וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם: (שמות כה,ח)

בְּתוֹכָם-מדוע לא נאמר בתוכו?
ככל שאתם תתעלו כך ארד אני לקראתכם ובזה יווצר המפגש ביני ובינכם - ושכנתי בתוכם( אור לשמים, רבי מאיר מאפטא,ע"פ חומש פניני החסידות)

8.תצוה:

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: (שמות כז,כ)

מדוע נעלם שמו של משה מהפרשה?

ונראה לומר על דרך המליצה: כשהמנהיג צריך לצוות, לפקד, עליו להוציא מהדגשת ציווי וקיום הפקודה את אישיותו הפרטית, את שמו המיוחד. ואתה - המנהיג, כמנהיג - אתה תצוה! (נר למאור,הרב משה צבי נריה זצ"ל,פרשת תצוה)

9.כי תשא:

מדוע נצטוו על מחצית השקל ולא על שקל שלם?

כדי שיחשוב האדם שהוא חצי ואינו שלם כי מה שלמות יש לו לאדם שהוא מורכב מארבע יסודות וכנגד שני יסודות שהם נתפסים,שהם מים ועפר הוא חצי שקל אבל האש והרוח אינם נשקלים. (שפתי כהן,שם)

10.ויקהל

וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן: (שמות לה,כז)

והנשאם הביאו. אמר ר' נתן, מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחלה, ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחלה, אלא כך אמרו נשיאים, יתנדבו צבור מה שמתנדבים, ומה שמחסרין אנו משלימין אותו, כיון שהשלימו צבור את הכל, שנאמר והמלאכה היתה דים (שמות לו, ז.), אמרו נשיאים מה עלינו לעשות, הביאו את אבני השהם וגו', לכך התנדבו בחנוכת המזבח תחלה, ולפי שנתעצלו מתחלה, נחסרה אות משמם, והנשאם כתיב: (רש"י,שם)

מדוע דווקא נענשו שחיסר להם את האות י?

אלא והנשאם חסר יו"ד כתיב כי רק אות אחת מן השם הגדול חקוק בשם נשיא דהיינו היו"ד וע"י שהתנשאו בדבריהם לקח ה' מן שמם אות זה משמו יתברך המורה כולו על גדר הענוה כמבואר בפסוק בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך. ודבר זה סוד מסודות התורה וצורת היו"ד מורה ג"כ על הענוה והקטנות. (כלי יקר,שמות כה,א)

11.פקודי

וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה: (שמות לט ,מג)

מה מלמד כפל הלשון "וְהִנֵּה עָשׂוּ" , "כֵּן עָשׂוּ" ?

עשייתם היתה באותה התלהבות שבה שמעו את ציווי ה', ואם אמנם בנוהג שבעולם נחלשת ההתלהבות במשך הזמן החולף מהציווי עד העשייה הרי כאן- עשו אותה כאשר צוה ה'-ללא כל חולשה אלא במלוא ההתלהבות (כנסת יחזקאל, ר' יחזקאל מרדומסק)

שבועות: טועמיה חיים זכו- טעימות מפרשת השבוע-בראשית

1.פרשת בראשית:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן: וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב (בראשית א,יא-יב)

עץ פרי. שיהא טעם העץ כטעם הפרי. והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ וגו' ועץ עושה פרי, ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה : (רש"י,שם)

מדוע לא נענשה הארץ אלא רק לאחר שנענש האדם?
יש להבין למה לא נענשה האדמה מעיקרא ויש לומר דנהי היתה ראויה לעונש מיהו הארץ ניתנה לבני אדם ואם היא תקולל מיד יהיה העונש לאדם והוא לא היה ראוי אז לעונש, לכך נפקד העוון עד היה הוא בר עונשין (תורת משה לחת"ם סופר ,שם)

2.פרשת נח :

וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס: וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ: וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ: (בראשית ו,יא-יג)

כי מלאה הארץ חמס. לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל (שם,יג,רש"י)

מדוע נחתם דינם על החמס ולא על שאר העבירות?

מכל העבירות מציינת התורה רק אחת: חמס! כנראה שהחמס בניין אב לכולן. אבוהון דכולהו גזל. התחיל הדבר עוד בחטאו של אדם הראשון: "פן ישלח ידו" - והוא שלח ידו בדבר שאינו שלו. ומשהאדם מתחיל לשלוח ידו, אין לדבר סוף... הוא מגיע עד "מין בשאינו מינו", ואז העולם הגדול והרחב, אשר מקום בו לכל יצורי עולם, נעשה פתאום צר וקטן - "כי מלאה הארץ חמס"...(נר למאור,פרשת נח,הרב משה צבי נריה)

אילו היו מעוררים רחמנות איש על רעהו היתה מתעוררת אצלם גם למעלה מידת הרחמים עליהם אך כאשר גזלו וחמסו איש מרעהו נגזר דינם.(תפארת שלמה, ר' שלמה מרדומסק)

3.פרשת לך לך :

וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְ-ה-וָ-ה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ (בראשית טז,ה)

מהו החמס עליו מדברת שרה?

חמסי עליך. ...ועוד, דבריך אתה חומס ממני, שאתה שומע בזיוני ושותק (ב"ר מה, ה.): (רש"י,שם)

אף המונע עצמו מלדבר במקום שצריכים לדבר הוא בגדר חמס (ע"פ שם משמואל לר' שמואל מסוכטשוב, מתוך חומש פניני החסידות בראשית)

4.פרשת וירא :

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק:(שם,כא,ט)
מדוע לא נאמר בפשטות שראתה את ישמעאל?
את בן הגר המצרית. חשבה שהתעורר לזה הלעג מפני ששמע כך מאמו כאמרם ז''ל שותא דינוקא בשוקא או דאבוהי או דאימיה:(ספורנו,שם)

5.פרשת חיי שרה:

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם(שם,שם,כב)
בקע. רמז לשקלי ישראל בקע לגלגלת: ושני צמידים. רמז לשני לוחות מצמדות: עשרה זהב משקלם. רמז לעשרת הדברות שבהן: (רש"י,שם)
מדוע רצה אליעזר לרמוז לרבקה במתנות שנתן לה דווקא על מצוות אלו?
וקשה למה רמז אלו שני מצוות,שקלי ישראך שהביאו ישראל קרבנות מהם,גם שני לוחות ועשרת הדברות,אלא נראה שראה אותה גומלת חסד ורמז לה עוד העבודה והתורה והשתא תהיה לה שלשה דברים שעל שלושתן העולם עומד ,התורה העבודה והגמילות חסדים.ואם תאמר למה לה הרמז כאשר לא הבינה היא הרמז, ואין זה קושיא,'דאף על גב שהיא לא ידעה מזלה ידעה'{מגילה ג,ע"א} (גור אריה, מובא בשפתי חכמים השלם,שם)

6.פרשת תולדות:

וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי:(שם,כז,מא)

כיצד התכוון עשו להביא ליד כך שיקרבו ימי אבל אביו?

יקרבו ימי אבל אבי... רבנן אמרי אם הורגו אני, יש שם ועבר יושבין עלי בדין ואומרים לי למה הרגת את אחיך, אלא הריני הולך ומתחתן לישמעאל והוא בא ועורר עמו על הבכורה והורגו, ואני עומד עליו כגואל הדם והורגו, ויורש אני שתי משפחות. (בראשית רבא,סז,ח)

7.פרשת ויצא:

וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב: וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי: (בראשית ל,ז-ח)

מדוע שוב מציין הכתוב שבלהה היתה שפחת רחל?

שלא כהגר,שפחת שרה, שמשהרתה התחילה לזלזל בגבירתה המשיכה בלהה לשרת את גבירתה רחל גם לאחר שהרתה וילדה בן שני ליעקב (דעת מקרא,שם)

8.פרשת וישלח :

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם:(בראשית,לב,ב-ד)

וישלח יעקב מלאכים. מלאכים ממש : (רש"י,שם)

מדוע שלח יעקב מלאכים ממש ולא הסתפק במלאכים בשר ודם?

שלא רצה יעקב להעמיד בסכנה שליחי אדם בהעריכו את זכותו הגדולה של עשיו בקיום מצוות כיבוד אב ואם וטיב עשייתה שרבים וטובים לא הגיעו לרמה זו על כן שלח מלאכים ממש (לוחות אבן, הרב אברהם צוקרמן שליט"א,ע"מ 178)

9.פרשת וישב:

אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם:

את דבתם רעה. כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודים על העריות.
ובשלשתן לקה: על אבר מן החי (לעיל פסוק לא) וישחטו שעיר עזים במכירתו, ולא אכלוהו חי.
ועל דבה שספר עליהם שקורין לאחיהם עבדים, (תהלים קה יז) לעבד נמכר יוסף.
ועל העריות שספר עליהם, (להלן לט ז) ותשא אשת אדניו וגו'(רש"י,שם)

כיצד ניתן לדייק מלשון הכתוב שאכן חטאו ב-3 דברים אלו דווקא?
וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה: (שם,לז,יג-יד)
ואמר לו יעקב: אתה הגדת עליהם כך וכך הלא אחיך רועים בשכם לכה נא ראה כלומר הבן בדרכם ובהנהגתם מלשון 'ולבי ראה הרבה חכמה' (קהלת א) ראה את שלומם בינם לבינם (הוא כנגד הדבר שמזלזלין בבני השפחות),
ואת שלום הצאן אם שלמים הם ממש בגופם ואינם מחוסרי איבר (וזה כנגד הדבר שחשודין הם על אבר מן החי) והשיבני דבר והוא ע"פ מ"ד בכ"מ אין דבר אלא גילוי עריות כמש"כ (פ' כי תצא) ושם לה עלילות דברים כי מצא בה ערוות דבר והוא כנגד הדיבה שנותנין עינהם בבנות הארץ.(תורה תמימה,שם,הערה ט)

10.פרשת מקץ :

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר (בראשית מא,א)

מדוע חלם פרעה על היאור?
והנה עומד על היאור . להודיעך שבמה שאדם מהרהר בו ביום מראין אותו בחלומו{ברכות נה}. תדע לך משר המשקים ומשר האופים שלא הראו אותן אלא מעין מלאכתן שנאמר וכוס פרעה בידו. וכן נבוכדגצר הרשע לפי שכל ימיו לא היה מהרהד אלא בצלם .ל פ י כך הראו אותו מהרהורי לבו (דניאל ב׳ ל״א)• וכן אתה מוצא ביעקב אבינו שכל ימיו לא היה מהרהר אלא בהקב״ה שנאמר אם יהיה אלהים עמדי מה ראה והנה ה׳ נצב עליו. וכן פרעה הרשע לפי שכל ימיו לא היה מהרהר אלא ביאר שנאמר׳ אשר אמר לי יאורי לפיכך כשראה את את עצמו לא ראה אלא היאור (מדרש הגדול,מקץ,כג)

11.פרשת ויגש :

וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן: וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד: וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי: (בראשית מו כח-ל)
ויבך על צואריו עוד.לשון הרבות בכיה, וכן כי לא על איש ישים עוד (איוב לד, כג.), לשון רבוי הוא, אינו שם עליו עילות נוספות על חטאיו אף כאן הרבה והוסיף בבכי יותר על הרגיל, אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו, שהיה קורא את שמע (רש"י,שם)

כיצד ניתן לדייק שיעקב קרא את שמע בזמן פגישתו את יוסף?

אמרו חכמינו: ״לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע. נצחו — מוטב, ואם לאו — יעסוק בתורה. נצחו — מוטב, ואם לאו — יקרא קריאת שמע. נצחו — מוטב, ואם לאו — יזכיר לו יום המיתה {ברכות ה} כאשר יעקב הגיע למצרים, למקום הטומאה, התיירא מאד מפני כוחו של יצר־הרע, ולפיכך הקדים את כל העצות האמורות כנגד זה: הכין׳ עצמו לעסוק בתורה, ככתוב: ״ואת יהודה שלח לפניו להורות רש״י על כך: ״לתקן לו בית תלמוד״, קרא קריאת־שמע ואף הזכיר לעצמו את יום המיתה, ככתוב: ״ויאמר ישראל אמותה הפעם״... (הרה" ק הרד ״מ זצ״ל מטשורטקוב )

12.פרשת ויחי:

יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם:(בראשית מט,יד)

מה הקשר בין חמור לבין לימוד התורה?

יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים. כחמור זה שהוא ומשאו קשורים יחד לא יתפרדו, כך קנין התורה דבק ואינו נפרד ממנו.(כלי יקר,שם)

ל"ג בעומר: יום של שמחה

1.יום שמחת רשב"י:

והטעם שמת רשב"י ביום ל"ג בעומר כי הוא מתלמידי ר' עקיבא שמתו בספירת העומר (עץ חיים לאר"י ,שעת ספירת העומר,פרק ז')

2.יום הפסקת המגיפה:

שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפטרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם עד שבא ר''ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר''מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה שעה תנא כולם מתו מפסח ועד (פרוס) עצרת אמר רב חמא בר אבא ואיתימא ר' חייא בר אבין כולם מתו מיתה רעה מאי היא א''ר נחמן אסכרה (יבמות סב,ע"ב)

3.יום ירידת המן:

וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות טז,א)

לפי דאי' במדרש שמיום שכלה החררה שהוציאו ממצרי' הלכו ג' ימים בלא לחם ואח"כ ירד המן אם כן היה הורדת המן ביום ל"ג בעומר וראויה לעשות לזה זכר טוב.( חת"ם סופר יו"ד סי' רל"ג)

וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ: (שמות טז,לא)

חנוכת בית: מיהו בעל הבית?

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, הַיּוֹם קָצֵר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה, וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים, וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה, וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק: (אבות ב,טו)
מיהו בעל הבית?

1.הקב"ה (בין אדם למקום, הבית הוא העולם)

ובעל הבית דוחק. שנאמר (יהושע א') והגית בו יומם ולילה: (ר"ע מברטנורה)

2.קשיי הפרנסה (בין אדם לחברו,הבית הוא בני ביתו)

וכנגד דוחק פרנסת בני ביתו שג״כ הם מטרידות אותו מלכת אחרי השכל, אמר ובעל הבית דוחק.(מרכבת המשנה לר' יוסף אלאשקר,שם)

3.יצר הרע (בין אדם לעצמו,הבית הוא גופו שלו)
בעל הבית דוחק ר"ל היצה"ר אשר הוא נעשה אדון וגביר לבית הזה הגופני כאמרו 'אם רוח המושל יעלה עליך ובא אלי מלך גדול וסבב אותה' ורו"ל אמרו בתחלה הלך ואח"כ אורח ולבסוף איש שנעשה בעל הבית לזה אמר כי בעל הבית הזה צר ואויב הוא דוחק מאוד אתה אדם ומבקש הכניעו באופן שכל אלו העכובים נקבצו יחד לשתהיה השגת השלימות קשה המציאות (עץ יוסף לר' חנוך זונדיל,שם)