פתיחה: איך ניתנה התורה?
א''ר יוחנן משום רבי בנאה תורה מגילה מגילה ניתנה שנא' {תהילים מ-ח} אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי ר''ש בן לקיש אומר תורה חתומה ניתנה שנאמר {דברים לא-כו} לקוח את ספר התורה הזאת ואידך נמי הכתיב לקוח ההוא לבתר דאידבק ואידך נמי הכתיב במגילת ספר כתוב עלי ההוא דכל התורה כולה איקרי מגילה דכתיב {זכריה ה-ב} ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר אני רואה מגילה עפה אי נמי לכדרבי לוי דאמר רבי לוי שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן אלו הן פרשת כהנים ופרשת לוים ופרשת טמאים ופרשת שילוח טמאים ופרשת אחרי מות ופרשת שתויי יין ופרשת נרות ופרשת פרה אדומה (גיטין ,ס,ע"א-ע"ב)
אז אמרתי. כך אמר דוד אז אמרתי כשערערו עלי שאול ודואג לפוסלני מלבא בקהל והועד בבית המדרש עמוני ולא עמונית כדאמרינן ביבמות (דף עז.): הנה באתי. עכשיו באתי לכלל: כתוב עלי. מאז ניתנה התורה הוזכרתי בה ואת שתי בנותיך . הנמצאות (בראשית יט) בזכות דוד שעתיד לצאת מרות המואביה ונעמה העמונית אמו של רחבעם כתיב הכא הנמצאות וכתיב התם (תהלים פט) מצאתי דוד עבדי אלמא מגילה איקרי משום דמתחילה נכתבה מגילת בראשית והדר מגילת נח והדר מגילת אברהם והיינו דקאמר במגילת אברהם כתוב עלי:(רש"י,שם)
ובפרק הניזקין פליגי אם תורה מגילה ניתנה או תורה חתומה ניתנה ,כי למאן דאמר מגילה ניתנה רוצה לומר כי התורה ראויה אל האדם מצד כל מצוה ומצוה.ולמאן דאמר מגילה ניתנה אין התורה ראויה אל האדם ,רק מצד שהיא מושלמת,כמו שהתבאר.כי מצד שהיא כולה ביחד והיא שלמה יותר היא שייכת לעולם.(תפארת ישראל,פנ"ט)
משה רבנו כתב הספר הזה עם התורה כולה מפיו של הקב"ה. והקרוב שכתב זה בהר סיני, כי שם נאמר לו: עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, כי לוחות האבן יכלול הלוחות והמכתב, כלומר עשרת הדברות. והמצוה מספר המצות כולן, עשה ולא תעשה.
אם כן, התורה יכלול הספורים מתחילת בראשית, כי הוא מורה אנשים בדרך בענין האמונה. וברדתו מן ההר כתב מתחילת התורה עד סוף ספור המשכן, וגמר התורה כתב בסוף שנת הארבעים, כאשר אמר: לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלהיכם, וזה כדברי האומר: תורה מגילה מגילה נתנה. אבל לדברי האומר: תורה חתומה נתנה, נכתב הכל בשנת הארבעים, כשנצטוה: כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם. וצוה לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלהיכם.
ועל כל פנים היה נכון שיכתוב בתחילת ספר בראשית: וידבר אלהים אל משה את כל הדברים האלה לאמר.
אבל היה הענין להכתב סתם, מפני שלא כתב משה רבנו התורה כמדבר בעד עצמו, כנביאים שמזכירים עצמם, כמו שנאמר ביחזקאל תמיד: ויהי דבר ה' אלי בן אדם. וכמו שנאמר בירמיה: ויהי דבר ה' אלי לאמר.
אבל משה רבינו כתב תולדות כל הדורות הראשונים ויחוס עצמו ותולדותיו ומקריו כשלישי המדבר. ולכן יאמר: וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו, כמדבר בעד שנים אחרים. ומפני שהענין כן, לא נזכר משה בתורה עד שנולד, ונזכר כאילו אחר מספר עליו. ואל יקשה עליך ענין משנה התורה שמדבר בעד עצמו: ואתחנן ואתפלל אל ה' ואומר, כי תחילת הספר ההוא: אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, והנה הוא כמספר דברים בלשון אמרם.
והטעם לכתיבת התורה בלשון זה, מפני שקדמה לבריאת העולם, אין צריך לומר ללידתו של משה רבנו, כמו שבא לנו בקבלה: שהייתה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה. הנה משה כסופר המעתיק מספר קדמון וכותב, ולכן כתב סתם......אבל זה אמת וברור הוא שכל התורה מתחלת ספר בראשית עד לעיני כל ישראל נאמרה מפיו של הקב"ה לאזניו של משה, כענין שאמר להלן (ירמיה ל"ו): מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו.
(הקדמת הרמב"ן לתורה)
תנ"ך- תורה נביאים כתובים-סה"כ 24 כתבי קודש:
תורה- 5 חומשים: בראשית, שמות ויקרא,במדבר,דברים
נביאים- 8 ספרי נבואה: יהושע,שופטים,שמואל,מלכים,ישעיה,ירמיה,יחזקאל,תרי עשר (הושע, יואל, עמוס, עובדיה, יונה, מיכה,נחום,חבקוק,צפניה,חגי,זכריה,מלאכי)
כתובים: 11 ספרי כתובים: תהילים,איוב, משלי,רות,קהלת,איכה,שיר השירים,אסתר ,דניאל,עזרא, נחמיה,דברי הימים
ספר בראשית, וחומש שני, וספר כהנים, וחומש הפקודים, ומשנה תורה (בעל הלכות גדולות)
1.בראשית-ספר הישר-
{יהושע י-יג} וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר מאי ספר הישר א''ר חייא בר אבא א''ר יוחנן זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים שנא' {במדבר כג-י} תמות נפשי מות ישרים והיכא רמיזא {בראשית מח-יט} וזרעו יהיה מלא הגוים [אימתי יהיה מלא הגוים] בשעה שעמדה לו חמה ליהושע {יהושע י-יג} ויעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים (ע"ז,כה,ע"א)
2.שמות-ספר שני-
זה הספר נקרא בפי בעלי המדרש ספר שמות, כדאיתא בבראשית רבה פרשה ג: "'ויהי אור' (בראשית א ג) - נגד ספר שמות" וכו'". וכן בהרבה מקומות. והרמב"ן סוף הספר קראו ספר הגאולה.
3.ויקרא-תורת כהנים:
הספר הזה הוא תורת כהנים והלוים, יבאר בו עניני הקרבנות כולן ומשמרת המשכן, כי כאשר היה ספר אחד בענין הגלות והגאולה ממנו, והשלימו בענין אהל מועד וכבוד השם אשר מלא את המשכן, צוהו בקרבנות ובשמירת המשכן, שיהו הקרבנות כפרה להן ולא יגרמו העונות לסלק השכינה (הקדמת הרמב"ן לספר ויקרא)
4.במדבר-חומש הפקודים
מה פתאום חומש הפקודים? כי בחומש זה נמנו בנ"י פעמיים: אחד בתחילת הספר – פרשת השבוע, ופעם שנייה בפרשת פנחס אחרי השיטים.
שואל בעל "אור גדליה, בעל "באר משה", ראש ישיבת פרי ודעת: על מה נקרא כך חומש הפקודים? הרי פעמיים נמנו בנ"י בחומש הזה וכל הספר נקרא חומש הפקודים?! ועונה: "ממה שקראו חז"ל את שם הספר חומש הפקודים, נראה שעניין הפקודים הוא עיקר תוכן הספר וחשיבותו, ואין המניין לצורך החשבון בלבד, אלא לצורך ההחשבה" – חומש הפקודים אנחנו מתחילים לקרוא אותו לפני מתן תורה, לדעת "שְׂאוּ אֶת-ראשׁ" – שכל יהודי ויהודי אל יפול לבו בקרבו: מה אני, מי אני, מה הערך שלי לעומת וכו' – מה שה' נתן לך, עם זה תעבוד את ה', אל תסתכל על השני, גם אם אתה גדול. אל תתגאה על השני, כי זה ה' נתן לך ואם אתה קטן, אל תהיה שפל בעיני עצמך!
ופירוש נוסף מדוע נקרא חומש במדבר חומש הפקודים: פקודים מלשון תפקיד "וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים" (אסתר ב, ג), פקודים זה מנין, ותפקיד, כל יהודי ויהודי הוא חשוב בפני עצמו, כי לכל יהודי ויהודי יש לו תפקיד לפני הבורא יתברך ואין לו תמורה – אין אדם שימלא את מקומו, אין! כי את המשבצת שלך בפזל היהודי אף אחד לא יכול למלא, אלא אתה! כל יהודי הוא משבצת בפזל הגדול הקרוי כלל ישראל!
(נר תמיד על פרשת במדבר)
5.דברים-משנה תורה
הספר הזה ענינו ידוע שהוא משנה תורה, יבאר בו משה רבנו לדור הנכנס בארץ רוב מצות התורה הצריכות לישראל, ולא יזכיר בו דבר בתורת כהנים, ולא במעשה הקרבנות, ולא בטהרת כהנים, ובמעשי ה' שכבר ביאר אותם להם.
(הקדמת הרמבן לחומש דברים)
שכל ה` ספרים בכלל נקראו תורה, וכל ספר בפני עצמו נקרא ספר, לפיכך כל ספר נקרא ספר כי אינו כולל כל התורה רק שהוא ספר אחד מן מספר חמש ספרים, אבל ספר חמישי זה נקרא תורה כי הוא כולל כל התורה כי לכך נקרא "משנה תורה" כמ"ש (דברים א` / ה`) הואיל משה באר את התורה הזאת. (כלי יקר,דברים כט,יב)
ויש לך להתבונן עוד למה התחיל הספר הזה במילת אלה ולא אמר ואלה הדברים כיון שהכל קישור אחד בוא"ו אבל זה יורה כי הספר החמישי הזה אע"פ שהוא מיוחד עם הארבעה הראשונים והכל קשר אחד ובנין אחד הנה הוא עניין בפ]ני עצמו כענין האתרוג שהוא מיוחד עם מיניו שאין מצוותו אלא עמהם אבל הוא בפני עצמו שאין לאגדו באגד שלהם...
זה יורה כי הספר החמישי הזה (ספר דברים) אע"פ שהוא מיוחד עם הארבעה הראשונים והכל קשר אחד ובנין אחד, הנה הוא עניין בפני עצמו...ולכך נקרא ספר החמישי הזה משנה תורה .(רבנו בחיי, דברים,א,א)
מי כתב את התנ"ך?
מושגי יסוד: פרשה-פרק-פסוק-הפטרה
פרשת השבוע וקריאת התורה:
שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיהוָה בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם
(ויקרא כג,ג)
משה התקין את ישראל שיהיו קורין בתורה בשבתות וימים טובים ובראשי חדשים ובחולו של מועד, שנאמר: וידבר משה את מועדי ד' אל בני ישראל. עזרא התקין לישראל, שיהיו קורין בשני ובחמישי ובשבת במנחה (ירושלמי ,מגילה,פ"ד ,ה"ג)עשרה תקנות תיקן עזרא שקורין במנחה בשבת וקורין בשני ובחמישי ... שיהו קוראין במנחה בשבת משום יושבי קרנות: ושיהו קוראין בשני ובחמישי עזרא תיקן ?והא מעיקרא הוה מיתקנא ,דתניא {שמות טו-כב} "וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים" דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה שנאמר {ישעיה נה-א} "הוי כל צמא לכו למים" ,כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה נלאו עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי וקורין בחמישי ומפסיקין ערב שבת כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה .מעיקרא תקנו חד גברא תלתא פסוקי אי נמי תלתא גברי תלתא פסוקי כנגד כהנים לוים וישראלים, אתא הוא תיקן תלתא גברי ועשרה פסוקי כנגד עשרה בטלנין: (בבא קמא,פב,ע"א)
מחזור קריאת התורה: מסורת בבלית ומסורת א"י:
...בני מערבא דמסקי לדאורייתא בתלת שנין (מגילה,כט,ע"ב)
דמסקי אורייתא. מסיימין חמשה חומשין פעם אחת לשלש שנים ולא בכל שנה כמו שאנו עושין (רש"י,שם)
פרשה- קטע בכתבי הקודש שנקרא ע"ש נושא מסויים(פרשת ציצית,פרשת המוקשש וכד')
פרשה פתוחה ופרשה סתומה-
מסורת קדומים רווחת בין סופרי סת"ם שהיתה להלכה, להשאיר רווח אחרי כל פרשה קטנה שבתורה,הרווח הוא גדול או קטן לפי המסורה.רווח גדול:סופרי סת"ם מכוונים שהרשה תיגמר באמצע שורה ומשאירים את השורה פתוחה ללא מילוי ועוברים לפרשה (הקטנה) ששאחריה.רווח זה מצוי בספרי תורה אולם בחומשים המודפסים מסמנים אותו באות פ בסוף פרשת השבוע מסמנים אותו בשלוש פ'אין[פפפ].
רווח קטן:כשסופרי הפרשה משאירים רווח שאפשר לכתוב בו שלוש מילים קטנות....ומשיכים תיכף אחרי זה את כתיבת הפרשה החדשה ,אפילו מסוף השורה זוהי פרשה סתומה.בספרי התורה מצוי הרווח ואילו בחיושמים מסומן באות גדולה 'ס'בסוף פרשת השבוע מסומן בשלוש סמכין[ססס]...סה"כ 669 פרשות ,מהן 290 פתוחות ו-379 סתומות
(אינציקלופדיה של הווי ומסורת ביהדות,חלק ב,ע"מ 611 )
פרשת ויחי-פרשה סתומה:
ויחי יעקב. למה פרשה זו סתומה, לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם. דבר אחר שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו:(רש"י,בראשית,מז,כח)
חלוקה לפרקים-מי חילק ולאיזו מטרה?
חלוקת הפרקים בתנ"ך ומספור הפסוקים אלו פיתוחים מאוחרים מימי הביניים, והם מיוחסים לראשונה לתאולוג הנוצרי סטפן לנגטון. קודם לכן היו ספרי המקרא מחולקים לפסוקים ולפרשיות אולם אלו לא היו ממסופרים...
ככל הנראה, הראשון שהכניס את מיספור הפרקים הנוצרי לתוך ספרי המקרא היהודיים היה רבי שלמה בן ישמעאל (בערך בשנת 1330). הוא מיקם את המיספור בשולי התנ"ך העברי (שהיה עדיין רק בכתבי-יד), כדי להקל לעקוב אחרי הפסקאות המפורטות בפולמוסים בין יהודים לנוצרים... למרות שהיא נוצרית ביסודה, הוכנסה החלוקה למהדורות הדפוס הראשונות של התנ"ך במהדורות "יהודיות", ומאז היא קיימת בכל המהדורות למיניהם.
(ויקיפדיה,חלוקת הפרקים בתנ"ך)
פסוק-משפט בכתבי הקודש המסתיים בסימן הפסק [:]
1.מסורת החלוקה לפסוקים:
דא''ר איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב מ''ד {נחמיה ח-יח} "ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא" 'ויקראו בספר תורת הא-להים'- זה מקרא. 'מפורש'- זה תרגום. 'ושום שכל'- אלו הפסוקים, 'ויבינו במקרא'- זה פיסוק טעמים ואמרי לה אלו המסורות (נדרים לז,ע"ב)
2.ראשון ואחרון:
הפסוק ראשון: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א', א).
הפסוק האחרון: "כֹּה-אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, כָּל-מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וְהוּא-פָקַד עָלַי לִבְנוֹת-לוֹ בַיִת, בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה: מִי-בָכֶם מִכָּל-עַמּוֹ, ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ--וְיָעַל" (דברים הימים ב' ל"ו, כג).
תרגום אונקלוס:
המחבר:
במסורת מיוחס התרגום לאונקלוס עקילס הגר שחי בדור הראשון שלאחר חורבן בית שני. לפי אחת מן האגדות היה אונקלוס בן אחיו של טיטוס.(אתר דעת, בערך "תרגום אונקלוס")
המטרה:
ובנביא אפילו אחד קורא ושנים מתרגמין. שהתרגום אינו אלא להשמיע לנשים ועמי הארץ שאינן מכירין בלשון הקודש והתרגום הוא לעז הבבליים ובתרגום של תורה צריכין אנו לחזור שיהו מבינין את המצות אבל בשל נביאים לא קפדי עלייהו כולי האי (רש"י,מגילה,כא,ע"ב)
מקצת הלכות שניים מקרא ואחד תרגום:
א. אף על פי שאדם שומע את כל הפרשה בכל שבת מפי השליח צבור, חייב לקרותה לעצמו, שנים מקרא ואחד תרגום. וכל המשלים פרשיותיו עם הצבור, מאריכין לו ימיו ושנותיו. וגם העוסק בלימוד תורה כל היום, ותורתו אומנותו, לא יבטל קריאת פרשיותיו עם הצבור. וחייב לקרוא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. ואם עוסק בתורה שיש עמה כתיבת חידושי תורה ופסקי הלכה, יכול לקרוא בליל שבת שנים מקרא ואחד תרגום. [ילקו''י שבת כרך א עמוד שנד].
ב. הקורא את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, מן הדין אין צריך לקרוא את ההפטרה. ומכל מקום נהגו לקרוא גם את ההפטרה [פעם אחת]. [ילקו''י שבת כרך א עמוד שנז].
ג. אף מי שאינו מבין כל כך את שפת התרגום, עליו לקרוא את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. וירא שמים יקרא גם תרגום וגם פירוש רש''י על הפרשה. [ילקו''י שבת כרך א עמוד שנח].
ה.מצוה מן המובחר שישלים לקרות הפרשה קודם שיאכל בשבת. ומכל מקום פשוט שאין לעכב מחמת זה האכילה עד חצות. ואם לא השלים קודם האכילה, ישלים אחר האכילה עד זמן מנחה. ובדיעבד עד רביעי בשבת, ויש אומרים עד שמיני עצרת. [ילקוט יוסף שם עמ' שנח].
(ילקוט יוסף, סימן רפה, סע' א-ה)
דוגמאות לתרגום והקירבה לעברית של ימנו:
הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב, וְקֶרַח בַּלָּיְלָה; וַתִּדַּד שְׁנָתִי, מֵעֵינָי.
הֲוֵיתִי בִּימָמָא אַכְלַנִי שַׁרְבָּא, וּגְלִידָא נְחַת עֲלַי בְּלֵילְיָא; וְנַדַת שִׁינְתִי, מֵעֵינָי.
(בראשית,לא,מ)
וַתֹּאמֶר אֶל-אָבִיהָ, אַל-יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי, כִּי לוֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ, כִּי-דֶרֶךְ נָשִׁים לִי; וַיְחַפֵּשׂ, וְלֹא מָצָא אֶת-הַתְּרָפִים.
וַאֲמַרַת לַאֲבוּהָא, לָא יִתְקַף בְּעֵינֵי רִבּוֹנִי, אֲרֵי לָא אִכּוֹל לִמְקָם מִן קֳדָמָךְ, אֲרֵי אוֹרַח נְשִׁין לִי; וּבְלַשׁ, וְלָא אַשְׁכַּח יָת צַלְמָנַיָּא.
(בראשית,לא,לה)
וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת
וּתְתַּחֵים יָת עַמָּא סְחוֹר סְחוֹר לְמֵימַר, אִסְתְּמַרוּ לְכוֹן מִלְּמִסַּק בְּטוּרָא וּלְמִקְרַב בְּסוֹפֵיהּ כָּל דְּיִקְרַב בְּטוּרָא, אִתְקְטָלָא יִתְקְטִיל. (שמות יט,יב)
הפטרה-
פירוש השם:
הפטרה לשון סיום כמו "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" (פסחים פ"י מ"ח) היינו בקריאה זו משלימים ומסיימים את קריאת התורה ותפילת שחרית(אבודרהם עמ' קעב)
1.שורשי מנהג ההפטרה:
למה מפטירין בנביאים? לפי שגזרו על ישראל שלא יקראו בתורה, וכנגד שבעה שהיו עולין לקרות בתורה, ואין קורין פחות משלושה פסוקים עם כל אחד ואחד, תקנו לקרות כ"א פסוקים בנביאים... ולכן נקראת הפטרה, לפי שהיו נפטרין בה מקריאת התורה. ורבנו תם כתב טעם אחר: למה נקראת הפטרה? לפי שאמרו חז"ל כיוון שנפתח ספר תורה אסור לספר אפילו בדבר הלכה, שנאמר: ובפתחו עמדו כל העם, ולאחר קריאת התורה הותרו לפתוח ולדבר*, והוא מלשון יפטירו בשפה. (אבודרהם- חבור פירוש הברכות והתפילות, מהדורת ירושלים תשכ"ג עמ' קעב)
*ואין הכוונה שמותר לפתוח לדבר בדברים בעלמא חלילה,שהרי ודאי כולם צריכים לשמוע ההפטרה אלא כוונתו לומר שמותר לדבר בדבר הלכה,אם נפל לאחד קושיא בתוך הפרשה על איזה פסוק שיכול לישא וליתן עם חברו שזה בשעת קריאת התורה היה ג"כ אסור כדי לשמוע הקריאה מפי הש"ץ( לבוש,או"ח,קמו,סעיף ב)
2.הקשר בין ההפטרה לפרשה:
...והנה אכתוב לך מה הוא סבת ההפטורה כפי מה שמצאתי כתוב שאנטיוכס הרשע מלך יון גזר על ישראל שלא יקראו בתורה ברבים. מה עשו ישראל? לקחו פרשה אחת מנביאים שעניינה דומה לענין מה שכתוב בפרשה של השבת ההוא, והמשל בשבת בראשית קראו (ישעי' מ"ב) 'כה אמר... בורא שמים' ולפרשת נח קראו פרשת (שם נ"ד) 'כי מי נח זאת לי'. וכן כל פרשה ופרשה. ועתה, אף שבטלה הגזרה - המנהג הזה אינו בטל, ועד היום קורין אותן פרשיות של נביאים אחר קריאת התורה, ונקרא הפטרה מלשון הפסקה(ספר התשבי לר' אליהו בחור, ערך פטר).
3.אורכה המינמלי של ההפטרה:
הטעם דפעם אחת גזרו שלא לקרות בתורה, ותקנו לקרות בנביאים מעניינה של פרשה כ"א פסוקים, כמו אילו היו קוראים בתורה כ"א פסוקים – ג' פעמים לכל אחד מהשבעה שקראו בתורה (ט"ז, סי' רפ"ד, סעיף א).
א''ר יוחנן משום רבי בנאה תורה מגילה מגילה ניתנה שנא' {תהילים מ-ח} אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי ר''ש בן לקיש אומר תורה חתומה ניתנה שנאמר {דברים לא-כו} לקוח את ספר התורה הזאת ואידך נמי הכתיב לקוח ההוא לבתר דאידבק ואידך נמי הכתיב במגילת ספר כתוב עלי ההוא דכל התורה כולה איקרי מגילה דכתיב {זכריה ה-ב} ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר אני רואה מגילה עפה אי נמי לכדרבי לוי דאמר רבי לוי שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן אלו הן פרשת כהנים ופרשת לוים ופרשת טמאים ופרשת שילוח טמאים ופרשת אחרי מות ופרשת שתויי יין ופרשת נרות ופרשת פרה אדומה (גיטין ,ס,ע"א-ע"ב)
אז אמרתי. כך אמר דוד אז אמרתי כשערערו עלי שאול ודואג לפוסלני מלבא בקהל והועד בבית המדרש עמוני ולא עמונית כדאמרינן ביבמות (דף עז.): הנה באתי. עכשיו באתי לכלל: כתוב עלי. מאז ניתנה התורה הוזכרתי בה ואת שתי בנותיך . הנמצאות (בראשית יט) בזכות דוד שעתיד לצאת מרות המואביה ונעמה העמונית אמו של רחבעם כתיב הכא הנמצאות וכתיב התם (תהלים פט) מצאתי דוד עבדי אלמא מגילה איקרי משום דמתחילה נכתבה מגילת בראשית והדר מגילת נח והדר מגילת אברהם והיינו דקאמר במגילת אברהם כתוב עלי:(רש"י,שם)
ובפרק הניזקין פליגי אם תורה מגילה ניתנה או תורה חתומה ניתנה ,כי למאן דאמר מגילה ניתנה רוצה לומר כי התורה ראויה אל האדם מצד כל מצוה ומצוה.ולמאן דאמר מגילה ניתנה אין התורה ראויה אל האדם ,רק מצד שהיא מושלמת,כמו שהתבאר.כי מצד שהיא כולה ביחד והיא שלמה יותר היא שייכת לעולם.(תפארת ישראל,פנ"ט)
משה רבנו כתב הספר הזה עם התורה כולה מפיו של הקב"ה. והקרוב שכתב זה בהר סיני, כי שם נאמר לו: עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, כי לוחות האבן יכלול הלוחות והמכתב, כלומר עשרת הדברות. והמצוה מספר המצות כולן, עשה ולא תעשה.
אם כן, התורה יכלול הספורים מתחילת בראשית, כי הוא מורה אנשים בדרך בענין האמונה. וברדתו מן ההר כתב מתחילת התורה עד סוף ספור המשכן, וגמר התורה כתב בסוף שנת הארבעים, כאשר אמר: לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלהיכם, וזה כדברי האומר: תורה מגילה מגילה נתנה. אבל לדברי האומר: תורה חתומה נתנה, נכתב הכל בשנת הארבעים, כשנצטוה: כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם. וצוה לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלהיכם.
ועל כל פנים היה נכון שיכתוב בתחילת ספר בראשית: וידבר אלהים אל משה את כל הדברים האלה לאמר.
אבל היה הענין להכתב סתם, מפני שלא כתב משה רבנו התורה כמדבר בעד עצמו, כנביאים שמזכירים עצמם, כמו שנאמר ביחזקאל תמיד: ויהי דבר ה' אלי בן אדם. וכמו שנאמר בירמיה: ויהי דבר ה' אלי לאמר.
אבל משה רבינו כתב תולדות כל הדורות הראשונים ויחוס עצמו ותולדותיו ומקריו כשלישי המדבר. ולכן יאמר: וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו, כמדבר בעד שנים אחרים. ומפני שהענין כן, לא נזכר משה בתורה עד שנולד, ונזכר כאילו אחר מספר עליו. ואל יקשה עליך ענין משנה התורה שמדבר בעד עצמו: ואתחנן ואתפלל אל ה' ואומר, כי תחילת הספר ההוא: אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, והנה הוא כמספר דברים בלשון אמרם.
והטעם לכתיבת התורה בלשון זה, מפני שקדמה לבריאת העולם, אין צריך לומר ללידתו של משה רבנו, כמו שבא לנו בקבלה: שהייתה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה. הנה משה כסופר המעתיק מספר קדמון וכותב, ולכן כתב סתם......אבל זה אמת וברור הוא שכל התורה מתחלת ספר בראשית עד לעיני כל ישראל נאמרה מפיו של הקב"ה לאזניו של משה, כענין שאמר להלן (ירמיה ל"ו): מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו.
(הקדמת הרמב"ן לתורה)
תנ"ך- תורה נביאים כתובים-סה"כ 24 כתבי קודש:
תורה- 5 חומשים: בראשית, שמות ויקרא,במדבר,דברים
נביאים- 8 ספרי נבואה: יהושע,שופטים,שמואל,מלכים,ישעיה,ירמיה,יחזקאל,תרי עשר (הושע, יואל, עמוס, עובדיה, יונה, מיכה,נחום,חבקוק,צפניה,חגי,זכריה,מלאכי)
כתובים: 11 ספרי כתובים: תהילים,איוב, משלי,רות,קהלת,איכה,שיר השירים,אסתר ,דניאל,עזרא, נחמיה,דברי הימים
ספר בראשית, וחומש שני, וספר כהנים, וחומש הפקודים, ומשנה תורה (בעל הלכות גדולות)
1.בראשית-ספר הישר-
{יהושע י-יג} וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר מאי ספר הישר א''ר חייא בר אבא א''ר יוחנן זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים שנא' {במדבר כג-י} תמות נפשי מות ישרים והיכא רמיזא {בראשית מח-יט} וזרעו יהיה מלא הגוים [אימתי יהיה מלא הגוים] בשעה שעמדה לו חמה ליהושע {יהושע י-יג} ויעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים (ע"ז,כה,ע"א)
2.שמות-ספר שני-
זה הספר נקרא בפי בעלי המדרש ספר שמות, כדאיתא בבראשית רבה פרשה ג: "'ויהי אור' (בראשית א ג) - נגד ספר שמות" וכו'". וכן בהרבה מקומות. והרמב"ן סוף הספר קראו ספר הגאולה.
זולת רבינו בה"ג בסוף ספרו הקדוש יקראהו "ספר שני", דקחשיב חמשה חומשי תורה: ספר בראשית, וחומש שני, וספר כהנים, וחומש הפקודים, ומשנה תורה. ושותא דמרן זצ"ל ניתן ללמדנו בינה, שלא בחינם שינה השם בזה הספר, והיה לרבינו לקרוא כולם במספר: "חומש שני", "שלישי" וכו'; או "חומש שמות"; או על הענין המסוים שבו כמו יציאת מצרים או מתן תורה - כמו שקורא ספר במדבר "
ספר הפקודים", וכמו שכשכתבתי במקומו הטעם. אלא בא ללמדנו דזה הספר ביחוד הוא שני לספר ראשית הבריאה, כי הוא חלק שני מזה הספר, היינו, בו נגמר סדר הבריאה. וכמאמרם ז"ל: "'בראשית' - בשביל ישראל שנקראו ראשית". פירוש, תכלית העולם בכלל. הוא שיהא אומה אחת, "חלק ה' עמו" (דברים לב ט). וזה לא נשלם עד שיצאו ישראל ממצרים ובאו לתכליתם שיהיו ראוים להיות לאור גוים, להעמידם על ידיעת אלהי עולם,..נמצא דספר שמות הוא ספר שני להראשון, כמו שהמה ענין אחד ובו שני חלקים של ספר הבריאה. (העמק דבר,פתיחה לחודש שמות)3.ויקרא-תורת כהנים:
הספר הזה הוא תורת כהנים והלוים, יבאר בו עניני הקרבנות כולן ומשמרת המשכן, כי כאשר היה ספר אחד בענין הגלות והגאולה ממנו, והשלימו בענין אהל מועד וכבוד השם אשר מלא את המשכן, צוהו בקרבנות ובשמירת המשכן, שיהו הקרבנות כפרה להן ולא יגרמו העונות לסלק השכינה (הקדמת הרמב"ן לספר ויקרא)
4.במדבר-חומש הפקודים
מה פתאום חומש הפקודים? כי בחומש זה נמנו בנ"י פעמיים: אחד בתחילת הספר – פרשת השבוע, ופעם שנייה בפרשת פנחס אחרי השיטים.
שואל בעל "אור גדליה, בעל "באר משה", ראש ישיבת פרי ודעת: על מה נקרא כך חומש הפקודים? הרי פעמיים נמנו בנ"י בחומש הזה וכל הספר נקרא חומש הפקודים?! ועונה: "ממה שקראו חז"ל את שם הספר חומש הפקודים, נראה שעניין הפקודים הוא עיקר תוכן הספר וחשיבותו, ואין המניין לצורך החשבון בלבד, אלא לצורך ההחשבה" – חומש הפקודים אנחנו מתחילים לקרוא אותו לפני מתן תורה, לדעת "שְׂאוּ אֶת-ראשׁ" – שכל יהודי ויהודי אל יפול לבו בקרבו: מה אני, מי אני, מה הערך שלי לעומת וכו' – מה שה' נתן לך, עם זה תעבוד את ה', אל תסתכל על השני, גם אם אתה גדול. אל תתגאה על השני, כי זה ה' נתן לך ואם אתה קטן, אל תהיה שפל בעיני עצמך!
ופירוש נוסף מדוע נקרא חומש במדבר חומש הפקודים: פקודים מלשון תפקיד "וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים" (אסתר ב, ג), פקודים זה מנין, ותפקיד, כל יהודי ויהודי הוא חשוב בפני עצמו, כי לכל יהודי ויהודי יש לו תפקיד לפני הבורא יתברך ואין לו תמורה – אין אדם שימלא את מקומו, אין! כי את המשבצת שלך בפזל היהודי אף אחד לא יכול למלא, אלא אתה! כל יהודי הוא משבצת בפזל הגדול הקרוי כלל ישראל!
(נר תמיד על פרשת במדבר)
5.דברים-משנה תורה
הספר הזה ענינו ידוע שהוא משנה תורה, יבאר בו משה רבנו לדור הנכנס בארץ רוב מצות התורה הצריכות לישראל, ולא יזכיר בו דבר בתורת כהנים, ולא במעשה הקרבנות, ולא בטהרת כהנים, ובמעשי ה' שכבר ביאר אותם להם.
(הקדמת הרמבן לחומש דברים)
שכל ה` ספרים בכלל נקראו תורה, וכל ספר בפני עצמו נקרא ספר, לפיכך כל ספר נקרא ספר כי אינו כולל כל התורה רק שהוא ספר אחד מן מספר חמש ספרים, אבל ספר חמישי זה נקרא תורה כי הוא כולל כל התורה כי לכך נקרא "משנה תורה" כמ"ש (דברים א` / ה`) הואיל משה באר את התורה הזאת. (כלי יקר,דברים כט,יב)
ויש לך להתבונן עוד למה התחיל הספר הזה במילת אלה ולא אמר ואלה הדברים כיון שהכל קישור אחד בוא"ו אבל זה יורה כי הספר החמישי הזה אע"פ שהוא מיוחד עם הארבעה הראשונים והכל קשר אחד ובנין אחד הנה הוא עניין בפ]ני עצמו כענין האתרוג שהוא מיוחד עם מיניו שאין מצוותו אלא עמהם אבל הוא בפני עצמו שאין לאגדו באגד שלהם...
זה יורה כי הספר החמישי הזה (ספר דברים) אע"פ שהוא מיוחד עם הארבעה הראשונים והכל קשר אחד ובנין אחד, הנה הוא עניין בפני עצמו...ולכך נקרא ספר החמישי הזה משנה תורה .(רבנו בחיי, דברים,א,א)מי כתב את התנ"ך?
ומי כתבן? משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב; יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה; שמואל כתב ספרו ושופטים ורות; דוד כתב ספר תהלים ע"י עשרה זקנים: ע"י אדם הראשון, על ידי מלכי צדק, ועל ידי אברהם, וע"י משה, ועל ידי הימן, וע"י ידותון, ועל ידי אסף, ועל ידי שלשה בני קרח; ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות; חזקיה וסיעתו כתבו ישעיה, משלי, שיר השירים וקהלת; אנשי כנסת הגדולה כתבו יחזקאל ושנים עשר, דניאל ומגילת אסתר; עזרא כתב ספרו ויחס של דברי הימים עד לו.( בבא בתרא יד, ע"ב)
מושגי יסוד: פרשה-פרק-פסוק-הפטרה
פרשת השבוע וקריאת התורה:
שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיהוָה בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם
(ויקרא כג,ג)
משה התקין את ישראל שיהיו קורין בתורה בשבתות וימים טובים ובראשי חדשים ובחולו של מועד, שנאמר: וידבר משה את מועדי ד' אל בני ישראל. עזרא התקין לישראל, שיהיו קורין בשני ובחמישי ובשבת במנחה (ירושלמי ,מגילה,פ"ד ,ה"ג)עשרה תקנות תיקן עזרא שקורין במנחה בשבת וקורין בשני ובחמישי ... שיהו קוראין במנחה בשבת משום יושבי קרנות: ושיהו קוראין בשני ובחמישי עזרא תיקן ?והא מעיקרא הוה מיתקנא ,דתניא {שמות טו-כב} "וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים" דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה שנאמר {ישעיה נה-א} "הוי כל צמא לכו למים" ,כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה נלאו עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי וקורין בחמישי ומפסיקין ערב שבת כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה .מעיקרא תקנו חד גברא תלתא פסוקי אי נמי תלתא גברי תלתא פסוקי כנגד כהנים לוים וישראלים, אתא הוא תיקן תלתא גברי ועשרה פסוקי כנגד עשרה בטלנין: (בבא קמא,פב,ע"א)
מחזור קריאת התורה: מסורת בבלית ומסורת א"י:
...בני מערבא דמסקי לדאורייתא בתלת שנין (מגילה,כט,ע"ב)
דמסקי אורייתא. מסיימין חמשה חומשין פעם אחת לשלש שנים ולא בכל שנה כמו שאנו עושין (רש"י,שם)
פרשה- קטע בכתבי הקודש שנקרא ע"ש נושא מסויים(פרשת ציצית,פרשת המוקשש וכד')
פרשה פתוחה ופרשה סתומה-
מסורת קדומים רווחת בין סופרי סת"ם שהיתה להלכה, להשאיר רווח אחרי כל פרשה קטנה שבתורה,הרווח הוא גדול או קטן לפי המסורה.רווח גדול:סופרי סת"ם מכוונים שהרשה תיגמר באמצע שורה ומשאירים את השורה פתוחה ללא מילוי ועוברים לפרשה (הקטנה) ששאחריה.רווח זה מצוי בספרי תורה אולם בחומשים המודפסים מסמנים אותו באות פ בסוף פרשת השבוע מסמנים אותו בשלוש פ'אין[פפפ].
רווח קטן:כשסופרי הפרשה משאירים רווח שאפשר לכתוב בו שלוש מילים קטנות....ומשיכים תיכף אחרי זה את כתיבת הפרשה החדשה ,אפילו מסוף השורה זוהי פרשה סתומה.בספרי התורה מצוי הרווח ואילו בחיושמים מסומן באות גדולה 'ס'בסוף פרשת השבוע מסומן בשלוש סמכין[ססס]...סה"כ 669 פרשות ,מהן 290 פתוחות ו-379 סתומות
(אינציקלופדיה של הווי ומסורת ביהדות,חלק ב,ע"מ 611 )
פרשת ויחי-פרשה סתומה:
ויחי יעקב. למה פרשה זו סתומה, לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם. דבר אחר שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו:(רש"י,בראשית,מז,כח)
חלוקה לפרקים-מי חילק ולאיזו מטרה?
חלוקת הפרקים בתנ"ך ומספור הפסוקים אלו פיתוחים מאוחרים מימי הביניים, והם מיוחסים לראשונה לתאולוג הנוצרי סטפן לנגטון. קודם לכן היו ספרי המקרא מחולקים לפסוקים ולפרשיות אולם אלו לא היו ממסופרים...
ככל הנראה, הראשון שהכניס את מיספור הפרקים הנוצרי לתוך ספרי המקרא היהודיים היה רבי שלמה בן ישמעאל (בערך בשנת 1330). הוא מיקם את המיספור בשולי התנ"ך העברי (שהיה עדיין רק בכתבי-יד), כדי להקל לעקוב אחרי הפסקאות המפורטות בפולמוסים בין יהודים לנוצרים... למרות שהיא נוצרית ביסודה, הוכנסה החלוקה למהדורות הדפוס הראשונות של התנ"ך במהדורות "יהודיות", ומאז היא קיימת בכל המהדורות למיניהם.
(ויקיפדיה,חלוקת הפרקים בתנ"ך)
פסוק-משפט בכתבי הקודש המסתיים בסימן הפסק [:]
1.מסורת החלוקה לפסוקים:
דא''ר איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב מ''ד {נחמיה ח-יח} "ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא" 'ויקראו בספר תורת הא-להים'- זה מקרא. 'מפורש'- זה תרגום. 'ושום שכל'- אלו הפסוקים, 'ויבינו במקרא'- זה פיסוק טעמים ואמרי לה אלו המסורות (נדרים לז,ע"ב)
2.ראשון ואחרון:
הפסוק ראשון: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א', א).
הפסוק האחרון: "כֹּה-אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, כָּל-מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וְהוּא-פָקַד עָלַי לִבְנוֹת-לוֹ בַיִת, בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה: מִי-בָכֶם מִכָּל-עַמּוֹ, ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ--וְיָעַל" (דברים הימים ב' ל"ו, כג).
תרגום אונקלוס:
המחבר:
במסורת מיוחס התרגום לאונקלוס עקילס הגר שחי בדור הראשון שלאחר חורבן בית שני. לפי אחת מן האגדות היה אונקלוס בן אחיו של טיטוס.(אתר דעת, בערך "תרגום אונקלוס")
המטרה:
ובנביא אפילו אחד קורא ושנים מתרגמין. שהתרגום אינו אלא להשמיע לנשים ועמי הארץ שאינן מכירין בלשון הקודש והתרגום הוא לעז הבבליים ובתרגום של תורה צריכין אנו לחזור שיהו מבינין את המצות אבל בשל נביאים לא קפדי עלייהו כולי האי (רש"י,מגילה,כא,ע"ב)
מקצת הלכות שניים מקרא ואחד תרגום:
א. אף על פי שאדם שומע את כל הפרשה בכל שבת מפי השליח צבור, חייב לקרותה לעצמו, שנים מקרא ואחד תרגום. וכל המשלים פרשיותיו עם הצבור, מאריכין לו ימיו ושנותיו. וגם העוסק בלימוד תורה כל היום, ותורתו אומנותו, לא יבטל קריאת פרשיותיו עם הצבור. וחייב לקרוא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. ואם עוסק בתורה שיש עמה כתיבת חידושי תורה ופסקי הלכה, יכול לקרוא בליל שבת שנים מקרא ואחד תרגום. [ילקו''י שבת כרך א עמוד שנד].
ב. הקורא את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, מן הדין אין צריך לקרוא את ההפטרה. ומכל מקום נהגו לקרוא גם את ההפטרה [פעם אחת]. [ילקו''י שבת כרך א עמוד שנז].
ג. אף מי שאינו מבין כל כך את שפת התרגום, עליו לקרוא את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. וירא שמים יקרא גם תרגום וגם פירוש רש''י על הפרשה. [ילקו''י שבת כרך א עמוד שנח].
ה.מצוה מן המובחר שישלים לקרות הפרשה קודם שיאכל בשבת. ומכל מקום פשוט שאין לעכב מחמת זה האכילה עד חצות. ואם לא השלים קודם האכילה, ישלים אחר האכילה עד זמן מנחה. ובדיעבד עד רביעי בשבת, ויש אומרים עד שמיני עצרת. [ילקוט יוסף שם עמ' שנח].
(ילקוט יוסף, סימן רפה, סע' א-ה)
דוגמאות לתרגום והקירבה לעברית של ימנו:
הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב, וְקֶרַח בַּלָּיְלָה; וַתִּדַּד שְׁנָתִי, מֵעֵינָי.
הֲוֵיתִי בִּימָמָא אַכְלַנִי שַׁרְבָּא, וּגְלִידָא נְחַת עֲלַי בְּלֵילְיָא; וְנַדַת שִׁינְתִי, מֵעֵינָי.
(בראשית,לא,מ)
וַתֹּאמֶר אֶל-אָבִיהָ, אַל-יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי, כִּי לוֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ, כִּי-דֶרֶךְ נָשִׁים לִי; וַיְחַפֵּשׂ, וְלֹא מָצָא אֶת-הַתְּרָפִים.
וַאֲמַרַת לַאֲבוּהָא, לָא יִתְקַף בְּעֵינֵי רִבּוֹנִי, אֲרֵי לָא אִכּוֹל לִמְקָם מִן קֳדָמָךְ, אֲרֵי אוֹרַח נְשִׁין לִי; וּבְלַשׁ, וְלָא אַשְׁכַּח יָת צַלְמָנַיָּא.
(בראשית,לא,לה)
וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת
וּתְתַּחֵים יָת עַמָּא סְחוֹר סְחוֹר לְמֵימַר, אִסְתְּמַרוּ לְכוֹן מִלְּמִסַּק בְּטוּרָא וּלְמִקְרַב בְּסוֹפֵיהּ כָּל דְּיִקְרַב בְּטוּרָא, אִתְקְטָלָא יִתְקְטִיל. (שמות יט,יב)
הפטרה-
פירוש השם:
הפטרה לשון סיום כמו "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" (פסחים פ"י מ"ח) היינו בקריאה זו משלימים ומסיימים את קריאת התורה ותפילת שחרית(אבודרהם עמ' קעב)
1.שורשי מנהג ההפטרה:
למה מפטירין בנביאים? לפי שגזרו על ישראל שלא יקראו בתורה, וכנגד שבעה שהיו עולין לקרות בתורה, ואין קורין פחות משלושה פסוקים עם כל אחד ואחד, תקנו לקרות כ"א פסוקים בנביאים... ולכן נקראת הפטרה, לפי שהיו נפטרין בה מקריאת התורה. ורבנו תם כתב טעם אחר: למה נקראת הפטרה? לפי שאמרו חז"ל כיוון שנפתח ספר תורה אסור לספר אפילו בדבר הלכה, שנאמר: ובפתחו עמדו כל העם, ולאחר קריאת התורה הותרו לפתוח ולדבר*, והוא מלשון יפטירו בשפה. (אבודרהם- חבור פירוש הברכות והתפילות, מהדורת ירושלים תשכ"ג עמ' קעב)
*ואין הכוונה שמותר לפתוח לדבר בדברים בעלמא חלילה,שהרי ודאי כולם צריכים לשמוע ההפטרה אלא כוונתו לומר שמותר לדבר בדבר הלכה,אם נפל לאחד קושיא בתוך הפרשה על איזה פסוק שיכול לישא וליתן עם חברו שזה בשעת קריאת התורה היה ג"כ אסור כדי לשמוע הקריאה מפי הש"ץ( לבוש,או"ח,קמו,סעיף ב)
2.הקשר בין ההפטרה לפרשה:
...והנה אכתוב לך מה הוא סבת ההפטורה כפי מה שמצאתי כתוב שאנטיוכס הרשע מלך יון גזר על ישראל שלא יקראו בתורה ברבים. מה עשו ישראל? לקחו פרשה אחת מנביאים שעניינה דומה לענין מה שכתוב בפרשה של השבת ההוא, והמשל בשבת בראשית קראו (ישעי' מ"ב) 'כה אמר... בורא שמים' ולפרשת נח קראו פרשת (שם נ"ד) 'כי מי נח זאת לי'. וכן כל פרשה ופרשה. ועתה, אף שבטלה הגזרה - המנהג הזה אינו בטל, ועד היום קורין אותן פרשיות של נביאים אחר קריאת התורה, ונקרא הפטרה מלשון הפסקה(ספר התשבי לר' אליהו בחור, ערך פטר).
3.אורכה המינמלי של ההפטרה:
הטעם דפעם אחת גזרו שלא לקרות בתורה, ותקנו לקרות בנביאים מעניינה של פרשה כ"א פסוקים, כמו אילו היו קוראים בתורה כ"א פסוקים – ג' פעמים לכל אחד מהשבעה שקראו בתורה (ט"ז, סי' רפ"ד, סעיף א).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה