בין טו באב ליום הכיפורים: ימים של חיבור

פתיחה: ימים טובים לישראל
אמר רבן שמעון בן גמליאל : לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים ,
שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין , שלא לבייש את מי שאין לו ...
ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים ...
וכן הוא אומר (שיר השירים ג) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו .
ביום חתנתו , זו מתן תורה .וביום שמחת לבו , זה בנין בית המקדש , שיבנה במהרה בימינו . אמן :
(תענית פרק ד,משנה ח)

חלק א: טו באב הוא יום של תיקון לצום תשעה באב- יום של סגירת מעגל:

...ונראה דחגה קאי על ט' באב, דבזמן הבית היה חג, וכמו שנאמר "והפכתי חגיכם לאבל", ואיזה חג נהפך לאבל אם על ה' חגים הלא לא נהפכו לאבל יותר משאר ימות השנה, רק קאי על תשעה באב שבזמן הבית היה חג,...ונראה שהיה החג ז' ימים מט' באב עד ט"ו באב, ויש לומר שזה שלמדו (מו"ק כ) לאבילות ז', דכתיב והפכתי חגיכם לאבל, מה חג ז' אף אבילתו ז'... ובט"ו בו קבעו בזמן הבית חג ומחולות שהיה יום האחרון מן ז' ימי חג אלו... (פרי צדיק, ט"ו באב א) {46}

הקשר בין מאורעות טו באב למאורעות ט' באב:
1.אמר רב יהודה אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה
אמר רב יוסף אמר רב נחמן יום שהותר שבט בנימן לבוא בקהל כנגד שנאת חינם של : וחרב הבית ....ובשניה

2.(אמר) רבה בר בר חנה א''ר יוחנן יום שכלו בו מתי מדבר כנגד:נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ

3.עולא אמר יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל ואמר
לאיזה שירצו יעלו כנגד ע"ז של וחרב הבית בראשונה

4.רב מתנה אמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה ואמר רב מתנה אותו יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה כנגד:ונלכדה ביתר

5.רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו יום שפסקו מלכרות עצים למערכה (תניא) רבי אליעזר הגדול אומר מחמשה עשר באב ואילך תשש כחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה לפי שאינן יבשין כנגד:ונחרשה העיר
(תענית ל ע"ב-לא ע"א)


חלק ב: ט"ו באב יום חגו של אלקנה ויום אבלה של בת יפתח

1.אלקנה בחר לעלות לשילה ב-3 רגלים ובמועד נוסף- ט"ו באב:

ויהי איש אחד מן הרמתים ושמו אלקנה (שמואל א', א'): היה אלקנה עולה ארבעה פעמים בשנה, שלשה מן התורה ואחת שקיבל עליו, שנאמר: ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה. אלקנה, הוא עלה ואשתו ובניו ובנותיו ואחיו ואחיותיו וכל קרוביו עמו, וכל בני ביתו היה מעלה את הכל עמו… כשהיו עולין בדרך ולנין ברחובה של עיר, מתקבצים האנשים לבד והנשים לבד, שכן האיש מדבר עם האיש, אשה עם האשה (ראוי לשים לב להפרדת נשים מגברים) גדול עם גדול, קטון עם קטון, והיתה המדינה מרגשת. והיו שואלין להן: להיכן תלכו? ואומרים: אל בית האלהים שבשילה, שמשם תצא תורה ומשם מצוות. [ושואלים אלקנה וביתו]: ואתם - למה לא תבואו עמנו ונלך ביחד? מיד עיניהם משגרות דמעות. אמרו להן: נעלה עמכן? - אמרו להן – הין. עוד לשנה הבאה חמשה בתים, לשנה אחרת עשרה בתים, לשנה אחרת הרגישה [העיר] כולה לעלות, והיו עולין הימנה כששים בתים. ובדרך שהיה עולה שנה זו - לשנה אחרת אינו עולה, אלא בדרך אחרת. אלקנה הכריע את ישראל לכף זכות וחינך אותם במצוות, וזכו רבים על ידו, הקב"ה, בוחן לבות וכליות אמר לו: אלקנה אתה הכרעת את ישראל לכף זכות, וחינכתם במצוות, וזכו רבים על ידיך - אני אוציא ממך בן שיכריע את ישראל לכף זכות, ויחנך אותם במצוות ויזכו רבים על ידיו

(אליהו רבה ט)

נראה, שהרגל הרביעי, שאלקנה עשה לו למנהג לעלות לשילה, היה ט"ו באב, שכן לו רצה, יכול היה להעלות את פירות הביכורים בחג הסוכות – כשאר ישראל, אך אלקנה, ברצותו להגדיל את מספר העולים לרגל, עשה לו למנהג, לעלות מעירו - רמתיים צופים שבהר אפרים – לשילה, גם בט"ו באב. (ראה מה שכתבנו בענין זה בתחילת מחזור המקדש ליום הכיפורים, שמרבית עולי הרגל הביאו את ביכוריהם למקדש לקראת סוף הקיץ, עם עלייתם לרגל לחג הסוכות, שכן, אז הולכת ומסתיימת תקופת האסיף. הדברים אמורים במיוחד באשר לזיתים ולתמרים הבאים לגמר בישולם בסוף הקיץ). מסתבר שבני הכפרים הסמוכים לשילה, הביאו את ביכוריהם בט"ו באב, שכן, כבר היה בידם רוב מתוך שבעת המינים: חטה, שעורה, גפן ותאנה. עבורם אין זה מאמץ מיוחד להגיע למשכן הנמצא במהלך שעות אחדות מישוביהם והם יכולים לעלות למשכן ולשוב עם בוקר לביתם.

על הרגלו של אלקנה להעלות את ישראל לרגל, מוצאים אנו גם בקהלת רבה (ה, יט): 'כי האלהים מענה בשמחת לבו, זה אלקנה, שהיה מדריך את ישראל ומעלה אותם לשילה בכל שנה ושנה בדרך אחרת, לכך הכתוב מקלסו (שמואל א, א): ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה'

דומה, שעלייתו של אלקנה לשילה בט"ו באב דווקא, מוכחת מלשון הפסוקים. שכן, בתיאור עלייתו של אלקנה לשילה נאמר: 'וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת וְלִזְבּחַ לה' צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה'. כך גם באשר לחג המחולות של בנות שילה נאמר: 'הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה'. יש במילים אלה הקבלה וגזירה שווה: מה החג של בנות שילה 'מימים ימימה' התקיים בט"ו באב, אף הרגל של אלקנה בט"ו באב

(מאמר ט"ו באב - חג הביכורים - חג בנות ישראל - חלק ב'/ הרב ישראל אריאל)

2.בת יפתח וט"ו באב:

מדוע הפך ט"ו באב להיות חג הקשור לנשים דווקא?

יתכן שאת התשובה  ‏ייתן לנו הסיפור השלישי בו מופיע הביטוי מימים ימימה.סיפורה של בת יפתח....לאחר  שהי‏א חוזרת מבכייה על בתלויה, יפתח מקיים את "נדרו אשר נדר". פרשני המקרא ‏חלוקים האם אכן הרג אותה, או שרק ישבה במקום מבודד עד סוף ימיה ולא ידעה ‏אוע'. על כל פנים, סיפורה הטראגי של בת יפתח נזכר לדורות הבאים, וכל בנות ‏שואל הכירו וידעו את סיפורה של הגיבורה האומללה שמיהרה לצאת במחולות ‏לאידעה כי אל סופה היא יוצאת. הסיפור נחתם בשני פסוקים שסוגרים את המעגל של מימים ימימה:

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וַתָּשָׁב אֶל אָבִיהָ וַיַּעַשׂ לָהּ אֶת נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר וְהִיא לֹא יָדְעָה אִישׁ וַתְּהִי חֹק בְּיִשְׂרָאֵל: מִיָּמִים יָמִימָה תֵּלַכְנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְתַנּוֹת לְבַת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי אַרְבַּעַת יָמִים בַּשָּׁנָה(שופטים יא לט-מ)

בפסוקים אלה באים לידי ביטוי כל המוטיבים הרומזים לאופיו של הרגל הרביעי:

הביטוי הייחודי "מימים ימימה" מקשר אותנו מידית לסיפורי "חג ה" ‏: שילה"", וגם הנוהג לקונן על בת יפתח "ארבעת ימיה בשנה- מקשר אותנו לשלושת ‏הרגלים ולעוד רגל רביעי. מה שמייחד את הסיפור הזה הוא שבו טמון ההסבר ‏הפיכתו של החג לחג עם זיקה נשית חזקה - "ותהי חול בישראל מימים ימימה תלכנה בנוה

‏ישראל". "מדובר בחוק קבוע, מידי שנה בשנה, המיוחד רק לבנות ישראל, והקשרו ‏של הייחוק" הוא האבל על כך שאישה צעירה, צדקת כבת יפתח, שלא זכתה לפריון ‏עד יום מותה

(על רגל אחת/מבט מרענן על חגי ישראל/ד"ר גבי שטרית ע"מ 447)

חלק ב: 3 קשרים בין טו באב לצום המרומם של יום הכיפורים - לפי 3 מעגלים בהם נידון האדם בכל חייו:

1.הקשר הרעיוני: זמן של סליחה ומחילה על 2 החטאים הגדולים של דור המדבר:
טו באב- נמחל עוון המרגלים- תיקון של תשעה באב:
שכלו מתי מדבר. דתניא כל ארבעים שנה שהיו במדבר בכל ערב תשעה באב היה הכרוז יוצא ואומר צאו לחפור והיה כל אחד ואחד יוצא וחופר לו קבר וישן בו שמא ימות קודם שיחפור ולמחר הכרוז יוצא וקורא יבדלו חיים מן המתים וכל שהיה בו נפש חיים היה עומד ויוצא וכל שנה היו עושין כן ובשנת ארבעים שנה עשו ולמחר עמדו כולן חיים וכיון שראו כך תמהו ואמרו שמא טעינו בחשבון החדש חזרו ושכבו בקבריהן בלילות עד ליל חמשה עשר וכיון שראו שנתמלאה הלבנה בט''ו ולא מת אחד מהם ידעו שחשבון חדש מכוון וכבר מ' שנה של גזרה נשלמו קבעו אותו הדור לאותו היום יו''ט:
(רש"י, תענית,ל,ע"ב)

יום הכיפורים-יום נתינת הלוחות השניים ונתכפר ונמחל חטא העגל-תיקון של י"ז תמוז:
רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים ... בשלמא יום הכפורים יום סליחה ומחילה יום שנתנו בו לוחות אחרונות (ב"ב,קכא ,ע"א)

2.נקודות מפנה בקשר שבין אדם למקום:
טו באב: חידוש הקשר שבין ה' למשה:
דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דיבור עם משה שנאמר {דברים ב-טז}" ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם" וסמיך ליה "וידבר ה' אלי לאמר" אלי היה הדיבור ( (ב"ב,קכא ,ע"א-ע"ב)

יום הכיפורים: יום החיבור שבין כל אדם למקום ובפרט משה :
עברות שבין אדם למקום , יום הכפורים מכפר (יומא,פרק ח,משנה ט)
יום הכפורים יום סליחה ומחילה יום שנתנו בו לוחות אחרונות (ב"ב,קכא ,ע"א)

3.חיזוק הקשר שבין אדם לחברו:
טו באב:-חג של אהבה
כתיבה וחתימה טובה: לאחרי חמשה עשר באב - יש לברך גם בברכת כתיבה וחתימה טובה, כנהוג בכמה וכמה מקומות שמחמשה עשר באב ואילך מברכים ברכת כתיבה וחתימה טובה . (הרבי מלובביץ,שיחת חמשה עשר באב ה'תשמ"ז, התוועדויות תשמ"ז כרך ד' ע' 194)
הותרו קשרי חיתון בין השבטים:
אמר רב יהודה אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבא זה בזה מאי דרוש {במדבר לו-ו} זה הדבר דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן יום שהותר שבט בנימן לבא בקהל דכתיב {שופטים כא-א} ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה מאי דרוש ממנו ולא מבנינו (ב"ב,קכא,ע"א)

יום הכיפורים:-חג של חידוש האהבה בין אדם לרעהו
עברות שבין אדם לחברו , אין יום הכפורים מכפר , עד שירצה את חברו (יומא,פרק ח,משנה ט)

ר"א בן עזריה דרש המקרא וממנו שנה לומר שהעבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, ובזמן שיש לו גם כן עבירות שבין אדם לחבירו תלויה כפרת עוונותיו שבין אדם למקום עד שירצה לחבירו על מה שחטא עם חבירו, וכיון שהוא מרצה אותו ומפייסו אז הקב''ה מתרצה לו לכפר לו עוונותיו שחטא בינו לבין המקום (הרי"ף ר' יאשיהו פינטו,עין יעקב,שם)



סיום: נתינת התורה מחברת מלמעלה למטה ובניית מקדש מחברת מלמטה למעלה
אמר רבן שמעון בן גמליאל : לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים , שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין , שלא לבייש את מי שאין לו .כל הכלים טעונין טבילה . ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים ...
וכן הוא אומר (שיר השירים ג) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו .

ביום חתנתו , זו מתן תורה .(כנגד יום הכיפורים-יום נתינת הלוחות השניים)
וביום שמחת לבו , זה בנין בית המקדש , שיבנה במהרה בימינו . אמן : (כנגד טו באב-יום של אהבת חינם)
(תענית פרק ד,משנה ח)

אחרית דבר: מחוללות ומבקשות אהבה לשם שמים ולא לשם חטא- בדיוק כמו שביום הכיפורים נמחלים החטאים

לפיכך היה גם חג זה של בנות ישראל שבחמישה עשר באב נקרא חג ה' ככתוב בסוף ספר שוםטים.כלומר חג שכל מעשי היום ומחולותיו- לשם שמים בלבד ואין בהם שמץ של חטא (ספר התודעה פרק לד)