דברים: בין חטאי המדבר לתשעה באב ולטו באב

מאורעות תשעה באב:
בתשעה באב נגזר על אבותינו 1.שלא יכנסו לארץ , 2.וחרב הבית בראשונה 3.ובשניה , 4.ונלכדה ביתר , 5.ונחרשה העיר (תענית פרק ד,משנה ו)

חטאי דור המדבר:
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב
(דברים א,א)

החטא:במדבר. לא במדבר היו אלא בערבות מואב, ומהו במדבר, אלא בשביל מה שהכעיסוהו במדבר שאמרו (שמות טז, ג) מי יתן מותנו במדבר ביושבנו על סיר הבשר....
העונש:ונלכדה ביתר(מתו במדבר)
החטא:בערבה. בשביל הערבה שחטאו בבעל פעור בשטים בערבות מואב:
העונש: וחרב הבית בראשונה(ע"ז,ג"ע)
החטא:מול סוף. על מה שהמרו בים סוף בבואם לים סוף שאמרו (שם יד, יא) המבלי אין קברים במצרים, וכן בנסעם מתוך הים, שנאמר (תהלים קו, ז) וימרו על ים בים סוף, כדאיתא בערכין (טו, א) :
העונש:ונחרשה העיר
החטא:בין פארן ובין תפל ולבן. אמר רבי יוחנן [רשב''י] חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תפל ולבן, אלא הוכיחן על הדברים שתפלו על המן שהוא לבן, שאמרו (במדבר כא, ה) ונפשנו קצה בלחם הקלקל ועל מה שעשו במדבר פארן על ידי המרגלים:
העונש: נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ(מאסו בארץ -מתו במדבר)
החטא:וחצרות. במחלקתו של קרח. דבר אחר אמר להם, היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות בשביל לשון הרע, ואתם נדברתם במקום:
העונש: וחרב הבית ....ובשניה (שנאת חינם)
החטא: ודי זהב. הוכיחן על העגל שעשו בשביל רב זהב שהיה להם, שנאמר (הושע ב, י) וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל:
העונש: וחרב הבית בראשונה(ע"ז,ג"ע,ש"ד)
(רש"י,שם)

מאורעות טו באב:
1.אמר רב יהודה אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה
אמר רב יוסף אמר רב נחמן יום שהותר שבט בנימן לבוא בקהל כנגד שנאת חינם של : וחרב הבית ....ובשניה

2.(אמר) רבה בר בר חנה א''ר יוחנן יום שכלו בו מתי מדבר כנגד:נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ

3.עולא אמר יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל ואמר
לאיזה שירצו יעלו כנגד ע"ז של וחרב הבית בראשונה

4.רב מתנה אמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה ואמר רב מתנה אותו יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה כנגד:ונלכדה ביתר

5.רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו יום שפסקו מלכרות עצים למערכה (תניא) רבי אליעזר הגדול אומר מחמשה עשר באב ואילך תשש כחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה לפי שאינן יבשין כנגד:ונחרשה העיר
(תענית ל ע"ב-לא ע"א)

ואתחנן: שאלת החכם ומקומה

פתיחה:
כנגד ארבעה בנים דיברה תורה אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול (הגדה של פסח)

1.שאלת הבנים:
חכם: כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם (דברים ו,כ)

רשע: וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם(שמות יב,כו)
תם: וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת (שמות יג,יד)
שאינו יודע לשאול: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר(שמות יג,ח)

1.מדרג הבנים לפי השגתם:

מה זאת. זה תינוק טפש שאינו יודע להעמיק שאלתו וסותם ושואל מה זאת, ובמקום אחר הוא אומר (דברים ו כ) מה העדות והחקים והמשפטים וגו' , הרי זאת שאלת בן חכם. דברה תורה כנגד ארבעה בנים, רשע ושאינו יודע לשאל והשואל דרך סתומה והשואל דרך חכמה:(רש"י,שמות,יג,יד)

ארבע מדרגות של חכמה:
חכם-יודע ורוצה להבין
רשע:יודע ואינו רוצה לדעת
תם:יודע מעט ורוצה להבין יותר
שאינו יודע לשאול: אינו יודע


2.בין שאלת החכם לרשע:

"שאלת חכם, חצי תשובה"( מבחר פנינים/שלמה אבן גבירול)

הָעֵדֹת -מצוות הבאות להעיד על דברים אחרים כגון בת על בריאת העולם וכד'.אלו מצוות שלאו דווקא מובנות מאליהן, אך יש מאחוריהן רציונל.
וְהַחֻקִּים -מצוות שמעיות שאין האדם יכול להגיע אליהם מדעתו
וְהַמִּשְׁפָּטִים-מצוות שכליות שניתן להגיע אליהם ולהבינם ע"י השכל

המצוות השכליות... מן החכמה לאסור שפיכות דמי המדברים... ומן החכמה לאסור הזנות... ומן החכמה לאסור הגניבה... ומן החכמה דבר צדק"; והמצוות השמעיות: "אשר הוא מותר בשכל, והתורה צוותה בקצתו ואסרה קצתו, והניחה השאר מותר, כמו שהוא קידוש יום בין ימים כשבתות ומועדים, וקידוש איש משאר בני אדם... וההמנע מאכול קצת המאכלים (רס"ג, אמונות ודעות,ג,ב)

וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם- כי לא כיוון הכתוב כאן על השואלים בדרך שאלה וחקירה ליסודות,אלא על דרך הגוזרים אומר בתורת ערעור-כי רבים המה (בעל העקידה)

3.מקומה של שאלת החכם:

חומש דברים נקרא משנה תורה, על פי הכתוב (דברים יז, יח), "וכתב לו את משנה התורה הזאת".

בין טו באב ליום הכיפורים: ימים של חיבור

פתיחה: ימים טובים לישראל
אמר רבן שמעון בן גמליאל : לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים ,
שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין , שלא לבייש את מי שאין לו ...
ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים ...
וכן הוא אומר (שיר השירים ג) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו .
ביום חתנתו , זו מתן תורה .וביום שמחת לבו , זה בנין בית המקדש , שיבנה במהרה בימינו . אמן :
(תענית פרק ד,משנה ח)

חלק א: טו באב הוא יום של תיקון לצום תשעה באב- יום של סגירת מעגל:

...ונראה דחגה קאי על ט' באב, דבזמן הבית היה חג, וכמו שנאמר "והפכתי חגיכם לאבל", ואיזה חג נהפך לאבל אם על ה' חגים הלא לא נהפכו לאבל יותר משאר ימות השנה, רק קאי על תשעה באב שבזמן הבית היה חג,...ונראה שהיה החג ז' ימים מט' באב עד ט"ו באב, ויש לומר שזה שלמדו (מו"ק כ) לאבילות ז', דכתיב והפכתי חגיכם לאבל, מה חג ז' אף אבילתו ז'... ובט"ו בו קבעו בזמן הבית חג ומחולות שהיה יום האחרון מן ז' ימי חג אלו... (פרי צדיק, ט"ו באב א) {46}

הקשר בין מאורעות טו באב למאורעות ט' באב:
1.אמר רב יהודה אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה
אמר רב יוסף אמר רב נחמן יום שהותר שבט בנימן לבוא בקהל כנגד שנאת חינם של : וחרב הבית ....ובשניה

2.(אמר) רבה בר בר חנה א''ר יוחנן יום שכלו בו מתי מדבר כנגד:נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ

3.עולא אמר יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל ואמר
לאיזה שירצו יעלו כנגד ע"ז של וחרב הבית בראשונה

4.רב מתנה אמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה ואמר רב מתנה אותו יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה כנגד:ונלכדה ביתר

5.רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו יום שפסקו מלכרות עצים למערכה (תניא) רבי אליעזר הגדול אומר מחמשה עשר באב ואילך תשש כחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה לפי שאינן יבשין כנגד:ונחרשה העיר
(תענית ל ע"ב-לא ע"א)


חלק ב: ט"ו באב יום חגו של אלקנה ויום אבלה של בת יפתח

1.אלקנה בחר לעלות לשילה ב-3 רגלים ובמועד נוסף- ט"ו באב:

ויהי איש אחד מן הרמתים ושמו אלקנה (שמואל א', א'): היה אלקנה עולה ארבעה פעמים בשנה, שלשה מן התורה ואחת שקיבל עליו, שנאמר: ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה. אלקנה, הוא עלה ואשתו ובניו ובנותיו ואחיו ואחיותיו וכל קרוביו עמו, וכל בני ביתו היה מעלה את הכל עמו… כשהיו עולין בדרך ולנין ברחובה של עיר, מתקבצים האנשים לבד והנשים לבד, שכן האיש מדבר עם האיש, אשה עם האשה (ראוי לשים לב להפרדת נשים מגברים) גדול עם גדול, קטון עם קטון, והיתה המדינה מרגשת. והיו שואלין להן: להיכן תלכו? ואומרים: אל בית האלהים שבשילה, שמשם תצא תורה ומשם מצוות. [ושואלים אלקנה וביתו]: ואתם - למה לא תבואו עמנו ונלך ביחד? מיד עיניהם משגרות דמעות. אמרו להן: נעלה עמכן? - אמרו להן – הין. עוד לשנה הבאה חמשה בתים, לשנה אחרת עשרה בתים, לשנה אחרת הרגישה [העיר] כולה לעלות, והיו עולין הימנה כששים בתים. ובדרך שהיה עולה שנה זו - לשנה אחרת אינו עולה, אלא בדרך אחרת. אלקנה הכריע את ישראל לכף זכות וחינך אותם במצוות, וזכו רבים על ידו, הקב"ה, בוחן לבות וכליות אמר לו: אלקנה אתה הכרעת את ישראל לכף זכות, וחינכתם במצוות, וזכו רבים על ידיך - אני אוציא ממך בן שיכריע את ישראל לכף זכות, ויחנך אותם במצוות ויזכו רבים על ידיו

(אליהו רבה ט)

נראה, שהרגל הרביעי, שאלקנה עשה לו למנהג לעלות לשילה, היה ט"ו באב, שכן לו רצה, יכול היה להעלות את פירות הביכורים בחג הסוכות – כשאר ישראל, אך אלקנה, ברצותו להגדיל את מספר העולים לרגל, עשה לו למנהג, לעלות מעירו - רמתיים צופים שבהר אפרים – לשילה, גם בט"ו באב. (ראה מה שכתבנו בענין זה בתחילת מחזור המקדש ליום הכיפורים, שמרבית עולי הרגל הביאו את ביכוריהם למקדש לקראת סוף הקיץ, עם עלייתם לרגל לחג הסוכות, שכן, אז הולכת ומסתיימת תקופת האסיף. הדברים אמורים במיוחד באשר לזיתים ולתמרים הבאים לגמר בישולם בסוף הקיץ). מסתבר שבני הכפרים הסמוכים לשילה, הביאו את ביכוריהם בט"ו באב, שכן, כבר היה בידם רוב מתוך שבעת המינים: חטה, שעורה, גפן ותאנה. עבורם אין זה מאמץ מיוחד להגיע למשכן הנמצא במהלך שעות אחדות מישוביהם והם יכולים לעלות למשכן ולשוב עם בוקר לביתם.

על הרגלו של אלקנה להעלות את ישראל לרגל, מוצאים אנו גם בקהלת רבה (ה, יט): 'כי האלהים מענה בשמחת לבו, זה אלקנה, שהיה מדריך את ישראל ומעלה אותם לשילה בכל שנה ושנה בדרך אחרת, לכך הכתוב מקלסו (שמואל א, א): ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה'

דומה, שעלייתו של אלקנה לשילה בט"ו באב דווקא, מוכחת מלשון הפסוקים. שכן, בתיאור עלייתו של אלקנה לשילה נאמר: 'וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת וְלִזְבּחַ לה' צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה'. כך גם באשר לחג המחולות של בנות שילה נאמר: 'הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה'. יש במילים אלה הקבלה וגזירה שווה: מה החג של בנות שילה 'מימים ימימה' התקיים בט"ו באב, אף הרגל של אלקנה בט"ו באב

(מאמר ט"ו באב - חג הביכורים - חג בנות ישראל - חלק ב'/ הרב ישראל אריאל)

2.בת יפתח וט"ו באב:

מדוע הפך ט"ו באב להיות חג הקשור לנשים דווקא?

יתכן שאת התשובה  ‏ייתן לנו הסיפור השלישי בו מופיע הביטוי מימים ימימה.סיפורה של בת יפתח....לאחר  שהי‏א חוזרת מבכייה על בתלויה, יפתח מקיים את "נדרו אשר נדר". פרשני המקרא ‏חלוקים האם אכן הרג אותה, או שרק ישבה במקום מבודד עד סוף ימיה ולא ידעה ‏אוע'. על כל פנים, סיפורה הטראגי של בת יפתח נזכר לדורות הבאים, וכל בנות ‏שואל הכירו וידעו את סיפורה של הגיבורה האומללה שמיהרה לצאת במחולות ‏לאידעה כי אל סופה היא יוצאת. הסיפור נחתם בשני פסוקים שסוגרים את המעגל של מימים ימימה:

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וַתָּשָׁב אֶל אָבִיהָ וַיַּעַשׂ לָהּ אֶת נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר וְהִיא לֹא יָדְעָה אִישׁ וַתְּהִי חֹק בְּיִשְׂרָאֵל: מִיָּמִים יָמִימָה תֵּלַכְנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְתַנּוֹת לְבַת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי אַרְבַּעַת יָמִים בַּשָּׁנָה(שופטים יא לט-מ)

בפסוקים אלה באים לידי ביטוי כל המוטיבים הרומזים לאופיו של הרגל הרביעי:

הביטוי הייחודי "מימים ימימה" מקשר אותנו מידית לסיפורי "חג ה" ‏: שילה"", וגם הנוהג לקונן על בת יפתח "ארבעת ימיה בשנה- מקשר אותנו לשלושת ‏הרגלים ולעוד רגל רביעי. מה שמייחד את הסיפור הזה הוא שבו טמון ההסבר ‏הפיכתו של החג לחג עם זיקה נשית חזקה - "ותהי חול בישראל מימים ימימה תלכנה בנוה

‏ישראל". "מדובר בחוק קבוע, מידי שנה בשנה, המיוחד רק לבנות ישראל, והקשרו ‏של הייחוק" הוא האבל על כך שאישה צעירה, צדקת כבת יפתח, שלא זכתה לפריון ‏עד יום מותה

(על רגל אחת/מבט מרענן על חגי ישראל/ד"ר גבי שטרית ע"מ 447)

חלק ב: 3 קשרים בין טו באב לצום המרומם של יום הכיפורים - לפי 3 מעגלים בהם נידון האדם בכל חייו:

1.הקשר הרעיוני: זמן של סליחה ומחילה על 2 החטאים הגדולים של דור המדבר:
טו באב- נמחל עוון המרגלים- תיקון של תשעה באב:
שכלו מתי מדבר. דתניא כל ארבעים שנה שהיו במדבר בכל ערב תשעה באב היה הכרוז יוצא ואומר צאו לחפור והיה כל אחד ואחד יוצא וחופר לו קבר וישן בו שמא ימות קודם שיחפור ולמחר הכרוז יוצא וקורא יבדלו חיים מן המתים וכל שהיה בו נפש חיים היה עומד ויוצא וכל שנה היו עושין כן ובשנת ארבעים שנה עשו ולמחר עמדו כולן חיים וכיון שראו כך תמהו ואמרו שמא טעינו בחשבון החדש חזרו ושכבו בקבריהן בלילות עד ליל חמשה עשר וכיון שראו שנתמלאה הלבנה בט''ו ולא מת אחד מהם ידעו שחשבון חדש מכוון וכבר מ' שנה של גזרה נשלמו קבעו אותו הדור לאותו היום יו''ט:
(רש"י, תענית,ל,ע"ב)

יום הכיפורים-יום נתינת הלוחות השניים ונתכפר ונמחל חטא העגל-תיקון של י"ז תמוז:
רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים ... בשלמא יום הכפורים יום סליחה ומחילה יום שנתנו בו לוחות אחרונות (ב"ב,קכא ,ע"א)

2.נקודות מפנה בקשר שבין אדם למקום:
טו באב: חידוש הקשר שבין ה' למשה:
דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דיבור עם משה שנאמר {דברים ב-טז}" ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם" וסמיך ליה "וידבר ה' אלי לאמר" אלי היה הדיבור ( (ב"ב,קכא ,ע"א-ע"ב)

יום הכיפורים: יום החיבור שבין כל אדם למקום ובפרט משה :
עברות שבין אדם למקום , יום הכפורים מכפר (יומא,פרק ח,משנה ט)
יום הכפורים יום סליחה ומחילה יום שנתנו בו לוחות אחרונות (ב"ב,קכא ,ע"א)

3.חיזוק הקשר שבין אדם לחברו:
טו באב:-חג של אהבה
כתיבה וחתימה טובה: לאחרי חמשה עשר באב - יש לברך גם בברכת כתיבה וחתימה טובה, כנהוג בכמה וכמה מקומות שמחמשה עשר באב ואילך מברכים ברכת כתיבה וחתימה טובה . (הרבי מלובביץ,שיחת חמשה עשר באב ה'תשמ"ז, התוועדויות תשמ"ז כרך ד' ע' 194)
הותרו קשרי חיתון בין השבטים:
אמר רב יהודה אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבא זה בזה מאי דרוש {במדבר לו-ו} זה הדבר דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן יום שהותר שבט בנימן לבא בקהל דכתיב {שופטים כא-א} ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה מאי דרוש ממנו ולא מבנינו (ב"ב,קכא,ע"א)

יום הכיפורים:-חג של חידוש האהבה בין אדם לרעהו
עברות שבין אדם לחברו , אין יום הכפורים מכפר , עד שירצה את חברו (יומא,פרק ח,משנה ט)

ר"א בן עזריה דרש המקרא וממנו שנה לומר שהעבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, ובזמן שיש לו גם כן עבירות שבין אדם לחבירו תלויה כפרת עוונותיו שבין אדם למקום עד שירצה לחבירו על מה שחטא עם חבירו, וכיון שהוא מרצה אותו ומפייסו אז הקב''ה מתרצה לו לכפר לו עוונותיו שחטא בינו לבין המקום (הרי"ף ר' יאשיהו פינטו,עין יעקב,שם)



סיום: נתינת התורה מחברת מלמעלה למטה ובניית מקדש מחברת מלמטה למעלה
אמר רבן שמעון בן גמליאל : לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים , שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין , שלא לבייש את מי שאין לו .כל הכלים טעונין טבילה . ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים ...
וכן הוא אומר (שיר השירים ג) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו .

ביום חתנתו , זו מתן תורה .(כנגד יום הכיפורים-יום נתינת הלוחות השניים)
וביום שמחת לבו , זה בנין בית המקדש , שיבנה במהרה בימינו . אמן : (כנגד טו באב-יום של אהבת חינם)
(תענית פרק ד,משנה ח)

אחרית דבר: מחוללות ומבקשות אהבה לשם שמים ולא לשם חטא- בדיוק כמו שביום הכיפורים נמחלים החטאים

לפיכך היה גם חג זה של בנות ישראל שבחמישה עשר באב נקרא חג ה' ככתוב בסוף ספר שוםטים.כלומר חג שכל מעשי היום ומחולותיו- לשם שמים בלבד ואין בהם שמץ של חטא (ספר התודעה פרק לד)

ואתחנן: דיברות ראשונות מול דיברות שניות

1.השבת
שבת בראשית:
זָכוֹר אֶת- יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ :
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבד וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ:
וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַ-י-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֶיךָ לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:
כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל-כֵּן בֵּרַךְ יְהוָֹה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ (שמות כ ,ח-יא)

שבת מצרים:
שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ:
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבד וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ:
וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַ-י-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֶיךָ לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ:
וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיּצִאֲךָ יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרעַ נְטוּיָה עַל-כֵּן צִוְּךָ יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת- יוֹם הַשַּׁבָּת (דברים ה,יב-טו)


בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְרָצָה בָנוּ. וְשַׁבַּת קָדְשׁוֹ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחִילָנוּ. זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. (כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים) וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחַלְתָּנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת: (קידוש ליל שבת)

זכור את יום השבת-....אלא י"ל זכור היינו מצוות עשה ושמור היינו מצוות לא תעשה כמו ששנו רבותינו:"כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה.... (חזקוני,שמות ,כ,ז)


2.כיבוד הורים:
כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ נתֵן לָךְ (שמות,כ,יב)

כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ נתֵן לָךְ (דברים ה,טז)

תנן :אלו דברים שאדם עושה אותן ואוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. אלו הן:
כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום שבין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם.
בכיבוד אב ואם כתיב: {דברים ה-טז} "למען יאריכון ימיך"(לעולם הבא) "ולמען ייטב לך"(בעולם הזה)
(קידושין ,מ,ע"א)

3.השפעת חטא העגל:
כיבוד אב ואם היא מהמצות השכליות, ונתפשטה בכל אום ולשון. וגם הכופרים בתורה נזהרים בה מפני השכל והטבע. ואנחנו עם בני ישראל נצטוינו על כל מצוה שכליות לבלי לעשותה מפני השכל, אלא מפני ציוי הקדוש ברוך הוא בתורתו הקדושה...
ויראה לי דלכן בדברות האחרונות כתיב "כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה' אלקיך". כלומר: לא תכבדם מפני שהשכל גוזר כן, אלא כאשר צוך ה' אלקיך. ובדברות הראשונות לא הוצרכו לזה, מפני שהיו במדרגה גדולה. ופשיטא שכל מה שעשו – לא עשו רק מפני ציוי הקדוש ברוך הוא. אבל בדברות האחרונות, אחר חטא העגל שירדו ממדריגתן – נצטרכו להזהירם על זה.
(וכן בשבת כתיב שם כן, משום דגם זה מוסכם בכל אום ולשון לשבות יום אחד בשבוע. ולזה אומר: "שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך...", ולא מפני השכל.)
(ערוך השולחן,יורה דעה,סימן רמ סעיף ב-ג)

מטות: כח הדיבור

1.נדרים ושבועות: מדוע אין האישה מתירה את נדרי האיש?
אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה: (במדבר ל,ג)
וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה כֹּל אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם עָלֶיהָ: (שם ל,י)
כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ: (שם,ל,יד)

וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל: (בראשית ג,יב)
אשר נתת עמדי. כאן כפר בטובה: (רש"י,שם)

2.מלחמת מדין:- מדוע לא הרגו את בלעם ע"י קללה?
וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב (שם,לא,ח)
בחרב. הוא בא על ישראל, והחליף אמנותו באמנותם, שאין נושעים אלא בפיהם על ידי תפלה ובקשה. ובא הוא ותפש אמנותם לקללם בפיו, אף הם באו עליו והחליפו אמנותם באמנות האמות, שבאין בחרב, שנאמר (בראשית כז, מ) ועל חרבך תחיה: (רש"י,שם)

3.בקשת בני גד ובני ראובן- ממה החשש משה?
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם
אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן כָּל חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי יְהוָה וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם-
וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה:
וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים אִתְּכֶם -
וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן (שם,לב-כט-ל)

וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ (במדבר יג,לא)

4.אמירה כמעשה:- מדוע הוסתר המאמר העשירי?

דאמר רב המנונא כל המתפלל בע''ש ואומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב''ה במעשה בראשית שנאמר ויכולו אל תקרי ויכולו אלא ויכלו אמר רבי אלעזר מניין שהדיבור כמעשה שנאמר {תהילים לג-ו} בדבר ה' שמים נעשו (שבת,קיט,ע"ב)

בעשרה מאמרות נברא העולם (אבות,ה,א)
בעשרה מאמרות . תשעה ויאמר , ובראשית נמי מאמר הוא , דכתיב (תהלים ל''ג) בדבר ה' שמים נעשו (רע"ב,שם)