בהעלותך: דמותה של מרים כאישה מובילה המובלת ע"פ צו מצפונה

א.עמדה כנגד ציווי פרעה:
וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱ-לֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים: (שמות א,יז)

מידה כנגד מידה: הצילה (עם אימה) את עם ישראל שהוא ממלכת כהניםוגוי קדוש לעומת שאר העולם ולכן מזרעם באה שושלת הכהונה:
וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱ-לֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים (שמות א,כא)
בתי כהנה ולויה ומלכות שקרויין בתים. ויבן את בית ה' ואת בית המלך (מלכים א' ט א) . כהנה ולויה מיוכבד, ומלכות ממרים, כדאיתא במסכת סוטה (סוטה יא ב) : (רש"י,שם)

ב.יוזמה מול אביה:
"וילך איש מבית לוי" להיכן הלך? אמר רב יהודה בר זבינא שהלך בעצת בתו. תנא עמרם גדול הדור היה כיון (שראה שאמר) פרעה הרשע "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", אמר: לשוא אנו עמלין. עמד וגירש את אשתו ,עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו:" אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות פרעה לא גזר אלא בעוה''ז ואתה בעוה''ז ולעוה''ב פרעה הרשע ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת שנאמר {איוב כב-כח} ותגזר אומר ויקם לך עמד והחזיר את אשתו עמדו כולן והחזירו את נשותיהן (סוטה יב,א)

מידה כנגד מידה: מרים דאגה להולדת מושיען של ישראל ולכן זכתה להיות חלק מההנהגה שהושיעה אותם במדבר:
כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם (מיכה ו,ד)

ג.אחריות כלפי משה ויוזמה מול בת פרעה:
וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ (שמות ב,ד)
וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד (שם,שם,ז)

מידה כנגד מידה:
וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם: (במדבר יב,טו)
והעם לא נסע. זה הכבוד חלק לה המקום בשביל שעה אחת שנתעכבה למשה כשהשלך ליאור, שנאמר (שמות ב, ד) ותתצב אחותו מרחק וגו' (שם,רש"י)

ד.שירת הנשים על הים:היוזמה מתחילה במרים
וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת: וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַי-ה-וָ-ה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: (שמות טו כ-כא)

מידה כנגד מידה: שרה ראשונה על נס הים וזיכתה את ב"י בבאר המים
שלשה פרנסים טובים שנתן להם הקדוש ברוך הוא לישראל, משה אהרן ומרים, שנאמר (מיכה ו, ד): ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים. נתן להם מן בזכות משה, וענני כבוד בזכות אהרן, ובאר בזכות מרים (במדבר רבה,פר' נשא,פרשה י"ג)

ה.דיבורה של מרים כנגד משה-היוזמה מתחילה במרים:
וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח (במדבר יב,א)
מלמד ששניהם דיברו בו ,אלא שמרים פתחה בדבר (ספרי)

מידה כנגד מידה: מרים מדברת במשה אודות צבע עורה של אשתו ולכן נענשת בשינוי צבע עורה:
וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת (שם,שם,י)

פרשת נשוא: דיבורם של יוצאי הדופן

א.מבנה הפרשה:
1.הלויים:
א.נשיאת ראש בני גרשון
ב.נשיאת ראש בני מררי
ג.סיכום מפקד הלויים

2.החוטאים:
א.שילוח הטמאים והמצורעים מחוץ למחנה
ב.אשם גזלות
ג.אישה סוטה

3.הקדושים:
א.נזיר
ב.ברכת הכהנים
ג.חנוכת המזבח וקרבנות הנשיאים

ב.הדיבור:

1.הלוויים-השירה במקדש:
ויעמד את הלויים בית ה' במצלתיים בנבלים ובכינורות... (דברי הימים כ"ט,כה)
ורבותינו פירשו במסכת ערכין: 'מניין שהלוים טעונין לשורר בכלי שיר? דכתיב עבודת עבודה, איזוהי עבודה שצריכה עבודה אחרת עמה - הוי אומר: זה השיר בכלי שיר' ו עבודת משא (במדבר ד) נכון לפרש על השיר, כדכתיב (דברי הימים א טו) וכנניהו שר הלוים במשא כי מבין הוא, שהיה ממונה להרים קול הנגון של שיר" (רש"י, פירוש שני).

2.החוטאים-הדיבור בדרך השלילה ותיקונה:
א.מצורע- חוטא בדיבורו
אמר ריש לקיש מאי דכתיב {ויקרא יד-ב} זאת תהיה תורת המצורע זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע (ערכין טו,ע"ב)

ב.אשם גזלות- שבועת שקר כמעילה במדרגת המדבר שבאדם ותיקונה ע"י וידוי:
כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּ-י-ה-וָ-ה...וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ (במדבר ה,ו-ז)

ג.אישה סוטה-תיקונה ע"י דיבור:
וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה יִתֵּן יְהוָה אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת יְהוָה אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה: וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן (במדבר ה כא-כב)

3.הקדושים-השפעת הדיבור כגורם מחייב:
א.נזיר- חיובו מכח הדיבור :
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַיהוָה (במדבר ו,ב)
ב.ברכת הכהנים:-דיבור המשפיע טוב:
דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם (במדבר ו,כג)
ג.חנוכת המזבח-קרבה לה' ללא דיבור:
וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִם אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ: (במדבר ז,י)

ג.יוצאי הדופן:

1.הלויים:
א.מחוץ למפקד:
וְהַלְוִיִּם לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה (במדבר ב,לג)
ב.מחוץ לצבא המחלמה ובתוך צבא ה':
מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה עַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקֹד אוֹתָם כָּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד
ג.ללא נחלה:
וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהֵם יִשְׂאוּ עֲוֹנָם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה (במדבר יח,כג)
2.החוטאים:
א.הטמאים והמצורעים- מחוץ למחנה ישראל:
צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ (במדבר ה,ב)
ב.אשם גזלות-שבועת שקר כמעילה בה' ויציאה ממדרגת מדבר:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּ-י-ה-וָ-ה וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא: (במדבר ה,ו)

ג.אישה סוטה-סוטה מדרך הישר:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל: (במדבר ה,ב)
3.הקדושים:
א.נזיר:
א1:מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל (בדבר ו,ג)
א2:כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ (במדבר ו,ה)
א3:כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַיהוָה עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא (במדבר ו,ו)

ב.ברכת הכהנים-קדושת הכהנים ותבדלותם מהעם:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו (ויקרא כא, א)
קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵא-לֹהֵיהֶם וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱ-לֹהֵיהֶם כִּי אֶת אִשֵּׁי יְ-ה-וָ-ה לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ: אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדֹשׁ הוּא לֵא-לֹהָיו (שם,שם,ז)

ג.חנוכת המזבח וקרבנות הנשיאים-אחריות הנשיא בייצוג העם במקדש:
ועל הנשיא יהיה העולות והמנחה והנסך בחגים ובחדשים ובשבתות בכל מועדי בית ישראל הוא יעשה את החטאת ואת המנחה ואת העולה ואת השלמים לכפר בעד בית ישראל (יחזקאל מה,יז)

ד.עשיית שלום:
1.הלויים:

-->1א:שם השבט מעיד על השכנת שלום: וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי (בראשית כט,לד)
1ב:נשיא השבט-אהרון-משכין שלום:
הלל ושמאי קבלו מהם.הלל אומר,הוי מתלמידיו של אהרן , אוהב שלום ורודף שלום , אוהב את הבריות ומקרבן לתורה : (אבות א,יב)


2.החוטאים:
א.שילוח הטמאים והמצורעים מחוץ למחנה- סילוק מרחיקי השלום מהמחנה:
נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה: סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ (תהילים לד,יד-טו)

ב.אשם גזלות-שלום בין איש לרעהו:
"וידמה שזכר בזה המקום בזאת הפרשה להסיר הרע מהמחנה אשר יביא למריבה וקטטה" (רלב"ג,נשא)

ג.אישה סוטה- עשיית שלום במשפחה:
דתני רבי ישמעאל גדול שלום ששם הגדול שנכתב בקדשה אמר הקדוש ברוך הוא ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו.(ויקרא רבא,ט,ט)



3.הקדושים:
א.נזיר-עשיית שלום בין אדם לעצמו:
"..זאת הפרשה להשקיט הריב וההפסד מהאדם בעצמו מצד תשוקתו הגופנית אשר יביאהו לידי חטא" (רלב"ג,נשא)

ב.ברכת הכהנים: השפעת השלום כברכת ה'
יִשָּׂא יְ-ה-וָ-ה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם (במדבר ו,כו)

ג.חנוכת המזבח וקרבנות הנשיאים: עשיית שלום בין אדם לה'
שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, לפיכך לא יבא עליו כורת ומחבל (רש"י,שמות,כ,כב)

על אמירת התודה ול"ג בעומר*

פתיחה:  מה משמעות התכונה של הוד שבהוד בל"ג בעומר?

היום שלושה ושלושים יום לעומר, שהם ארבעה שבועות וחמישה ימים  (מתוך הספירה)

1- משמעות המילה הוד:
א. שתי משמעויות למילה הוד:

למלה הוד  בלשון הקודש יש כמה  משמעויות אפשריות: הוד במובן של אור ויופי, כמו בפסוק "הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ" או "וַיִּתֵּן עָלָיו הוֹד מַלְכוּת" (על שלמה המלך); הוד מלשון תודה, להודות למישהו על הטובות שהוא עושה לי וכדומה; והוד מלשון הודאה באמת או הודאה באשמה, אני מודה שאתה צודק (הרב יצחק גינזבורג)

ב.בין הוד להדר:

קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו... ונתת מהודך עליו (במדבר כז,יז-כ)

ההבדל בין הוד ובין הדר שהוד מורה היופי הפנימי הנפשי והדר הוא היופי החיצוני, ואמר במדרש נתן ההוד למשה וההדר ליהושע, ואילו נתן ההוד ליהושע אין כל בריה יכולה לעמוד כנגדו, כי יהושע היה לו ההדר החיצוני, כי היה גיבור ואיש מלחמה, ומשה היה לו ההוד הפנימי הצוריי ולא היה איש מלחמה... ומטעם זה לא נכנס משה לארץ...". (מלבי"ם, שם)

2.ל"ג בעומר- סעודת הודיה:

יהודי פרס נהגו בשעת מחלה קשה לנדור נדר: אם בזכותו של רשב"י ישוב החולה לאיתנו תיערך סעודה לכבוד רבי שמעון בר יוחאי ביום ההילולה שלו- ל"ג בעומר-"סאל רבי שמעון בר יוחאי(אשמור את השנה של רשב"י).עיקר הסעודה במאכל הידוע בשם פלאוו(אורז מבושל עם גזר,שום ופולים).עם הפלוו הגישו ירקות כבודים בחומץ ומעוררי תיאבון והרבו בשתיית יין (מועדי ישראל,יואל רפל,ע"מ 197)

3. ארבעה מעגלים של הודאה:
א.הודאה בפתחו של היום:
הודאת היחיד:
"מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך"
הודאת הציבור:
"מודים אנחנו לך..."

ב.הודאה בפתחו של השבוע:
הודאת הציבור-שבח לה' שכונן תבל (ע"פ סידור שערים בתפילה)
"לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה..." (תהילים כד,א)

ג.הודאה בפתחו של החודש:
הודאת העם-חצי הלל:
"הללוי-ה הללו עבדי ה'..."(תהילים קיג,א)

ד.בפתחה של השנה:
בפסח: הלל שלם
בר"ה: "...לשמוע קול שופר"

4.תיקון החטא השני של אדם  הראשון:
וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל (בראשית ב,יב)
אשר נתת עמדי. כאן כפר בטובה: (רש"י)
וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּה (בראשית לח,כו)

5.ביהודה מתחיל תיקון החטא השני של אדם הראשון:

ואמר ר''י משום ר''ש בן יוחי מיום שברא הקב''ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב''ה עד שבאתה לאה והודתו שנאמר {בראשית כט-לה} הפעם אודה את ה' (ברכות ז,ע"א)
לאה תפשה בהודיה, עמד זרעה בהודיה אחריה. היא אמרה "הפעם אודה את ה'", יהודה בנה אחריה "יהודה אתה יודוך אחיך", דוד "הודו לה' כי טוב", דניאל מצלי ומודה.(תנחומא ויצא פרק ו)

6.חזקיהו לא נעשה משיח על שום שלא אמר שירה:
למרבה המשרה ולשלום אין קץ וגו' א''ר תנחום דרש בר קפרא בציפורי מפני מה כל מ''ם שבאמצע תיבה פתוח וזה סתום ביקש הקב''ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג אמרה מדת הדין לפני הקב''ה רבש''ע ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח לכך נסתתם מיד (סנהדרין צד, ע"א)

7.דוד המלך הוא היסוד למשיח משום ספר תהילים- ספר שכולו שבח והודאה:
מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת:טוֹב לְהֹדוֹת לַי-ה-ו-ה וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן:(תהילים צב, א-ב)

סיום: הוד שבהוד- היופי הפנימי  והתודה החיצונית:
הוד שבהוד הוא היופי הפנימי שבהכרת התודה לכן נקבעו מסורות של מסיבות הודיה דווקא בל"ג בעומר שכן זוהי תכונתו הפנימית של יום זה- הכרת הערך הפנימי( היופי הפנימי) שבהכרת הטוב כמעשה שמתקן את העולם הפנימי והחיצוני ( ענ"ד)

בשולי הדברים - קרבן תודה אינו בטל לעתיד לבוא:

רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי לֵוִי וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי מְנַחֵם דְּגַלְיָא, לֶעָתִיד לָבוֹא כָּל הַקָּרְבָּנוֹת בְּטֵלִין וְקָרְבַּן תּוֹדָה אֵינוֹ בָּטֵל, כָּל הַתְּפִלּוֹת בְּטֵלוֹת, הַהוֹדָאָה אֵינָהּ בְּטֵלָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה לג, יא): קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת וגו', זוֹ הוֹדָאָה, (ירמיה לג, יא): מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית ה', זֶה קָרְבַּן תּוֹדָה. וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר (תהלים נו, יג): עָלַי אֱלֹהִים נְדָרֶיךָ אֲשַׁלֵּם תּוֹדֹת לָךְ, תּוֹדָה אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא תּוֹדֹת, הַהוֹדָאָה וְקָרְבַּן תּוֹדָה.
(ויקרא רבא,ט,ז)


*הרעיון הכללי וחלק מן המקורות מבוססים על דבריו של הרב אורי שרקי שליט"א