ויגש- ויחי: סוד ייחודו של יהודה - בין שמים לארץ

 פתיחה: מדוע זכה דווקא יהודה שעיקר המלוכה וההנהגה מזרעו  ולמשיח בן דוד שהוא מזרעו?

לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא  שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים (בראשית מט,י)

לא יסור שבט מיהודה. מדוד ואילך (ר) אלו ראשי גליות שבבבל (סנהדרין ה.), שרודים את העם בשבט, הממונים על פי המלכות: ומחקק מבין רגליו. תלמידים, אלו נשיאי ארץ ישראל: עד כי יבא שילה. מלך המשיח שהמלוכה (ש) שלו, וכן תרגמו אונקלוס. ומדרש אגדה, שילו, שי (ת) לו שנאמר יובילו שי למורא (תהלים עו, יב.) (רש"י,שם)

הקדמה: משמעות השם יהודה

א.הוד- אמירת תודה- עדות מצד אימו:

וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְ-הֹ-וָ-ה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת (בראשית כט,לה)

 לפי שראתה ברוח הקודש שעתיד יעקב להעמיד י"ב שבטים ולו ארבע נשים, כיון שילדה בן רביעי הודית על חלקה שעלה לה יותר מן המגיע (רש"י,שם)

ב.שהכל מאששים גבורתו וחכמתו- עדות מצד הסובבים אותו:

על כן קראה שמו יהודה. ראתה ברוה"ק שכן יהיה הולד ראוי לאותו השם שהכל יודוהו בגבורתו ובחכמתו:

(העמק דבר על בראשית פרק כט פסוק לה )

ג.וידוי - מודה על האמת- עדות מצד עצמו:

הפעם אודה את ה'. הוא השם הראשון שבשלש עשרה מדות היא מדת התשובה, ולכך נרמז השם הזה בשמו כי הודה ולא בוש וגרם לראובן שיודה, ולכך יצא מזרעו דוד ע"ה שהקים עולה של תשובה:

(רבנו בחיי על בראשית פרק כט פסוק לה )

ד.אותיות שם הויה- עדות מצד ה' למדרגתו:

 על כן קראה שמו יהודה. שיש בזה השם אותיות השם הנכבד ועם זה לשון ההודאה (ספורנו,שם)

מָה רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָתֵת מַלְכוּת לִיהוּדָה מִכָּל אֶחָיו? אֶלָּא אוֹתִיּוֹת שְׁמוֹ חֲקוּקוֹת בּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן כָּבוֹד לִשְׁמוֹ, וּמִשּׁוּם כָּךְ יָרַשׁ אֶת הַמַּלְכוּת. וְעוֹד שָׁמַעְתִּי, יְהוּדָה - הִנֵּה אוֹתִיּוֹת שְׁמוֹ וַדַּאי. ד' אֵינֶנָּה לָמָּה? אֶלָּא זֶה דָּוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁנִּקְשַׁר בִּשְׁמוֹ מִכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב (הושע ג) וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם וְגוֹ'. הִנֵּה דָּוִד קָשׁוּר בִּשְׁמוֹ. וְעוֹד, שֶׁהוּא קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין וַדַּאי, ד' דָּוִד הַמֶּלֶךְ [ד''א קשר של תפלין ודאי], וּמִשּׁוּם כָּךְ דָּוִד נִקְשַׁר בִּשְׁמוֹ

(זוהר בראשית פט, ע"ב)

חלק א: יהודה מול יוסף

0.יהודה ויוסף בדו קרב

א.התגוששות וגישה
משל לשני אתליטין תפושים זה בזה. כיון שהרגיש אחד מהן שהוא בא להינצח, אמר: עכשיו ינצחני ואני נתבייש בפני הכל. מה עשה? נשקו על ידיו ושככה חמתו של אתליטיה הגדול. אף יוסף, כיון שהרגיש שעלתה חמתו של יהודה נתירא שלא יתבייש לפני המצרים, מיד אמר לאחיו: אני יוסף אחיכם ולא יכלו לענות אותו(תנחומא,פרשת ויגש)

ב.עימות בין 2 סוגים של מלכים: יוסף מייצג הגלות ויהודה מייצג העצמאות בישראל

כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו (תהלים מח, ה), כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים, זֶה יְהוּדָה וְיוֹסֵף. עָבְרוּ יַחְדָּו, זֶה נִתְמַלֵּא עֶבְרָה עַל זֶה וְזֶה נִתְמַלֵּא עֶבְרָה עַל זֶה. (תהלים מח, ו): הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ, (בראשית מג, לג): וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, (תהלים מח, ו): נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ, (בראשית מה, ג): וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו וגו', (תהלים שם, ז): רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם, אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים, אָמְרוּ מְלָכִים מִדַּיְינִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ אָנוּ מָה אִכְפַּת לָנוּ, יָאֵי לְמֶלֶךְ מִדַּיֵּן עִם מֶלֶךְ. וַיִּגַשׁ אֵלָיו יְהוּדָה (איוב מא, ח): אֶחָד  בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ, זֶה יְהוּדָה וְיוֹסֵף, (איוב מא, ח): וְרוּחַ לֹא יָבֹא בֵינֵיהֶם, אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים, אָמְרוּ מְלָכִים מִדַּיְנִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ אָנוּ מָה אִכְפַּת לָנוּ.(בראשית רבא,צג,ב)


1.התהליך שעבר יהודה ביחסו ליוסף:

א.הצלת יוסף ממוות - ע"י מכירתו לעבד ועדיין אחריות מלאה למכירתו:
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ: לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו (בראשית לז,כו-כז)

ב.ירידת יהודה בגלל מכירת יוסף:
וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה: (בראשית לח,א)

ויהי בעת ההוא. למה נסמכה פרשה זו לכאן והפסיק בפרשתו של יוסף, ללמד, שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם, אמרו, אתה אמרת למכרו, אלו אמרת להשיבו, היינו שומעים לך (רש"י,שם)

ג.ערבות יהודה :
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם אֲנַחְנוּ גַם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ:אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים: כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם: (בראשית מג,ח-י)

ד.יהודה מוביל את הפנייה ליוסף להצלת בנימין:
וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה:...

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ...כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי (בראשית מד,יד-לד)

2.התהליך שעברו בני יעקב מאחי יוסף ליהודה ואחיו:

וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם

(בראשית מב,ג)

וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה

(בראשית מב,ו)

 וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה (בראשית מד,יד)

3.יהודה ויוסף- נגד 2 ראשי השנה- ניסן ותשרי- ר"ה לעם ישראל(יהודה) ולאומות העולם( תשרי):

אלו הם י"ב שבטי בני יעקב נחלקים לארבעת דגלים:
דגל א' יהודה יששכר זבולן דגל ב' ראובן שמעון גד:
דגל ג' אפרים מנשה בנימין דגל ד' דן אשר נפתלי:
אלו הם י"ב חודשים לי"ב מזלות לי"ב גבולי אלכסון לד' תקופות;:
תקופה א' ניסן אייר סיון תקופה ב' תמוז אב אלול:
תקופה ג' תשרי מרחשון כסליו תקופה ד' טבת שבט אדר (שערי אורה,סוף פרק ה)


4.יהודה ויוסף- פעולות של חיבור- שיחה ותשמיש בקדושה:

ואמרו רז"ל כי הי"ב החושין הנ"ל מיוחסין לי"ב שבטים 

ראיה לראובן כמ"ש כי ראה ה' בעניי, 

שמיעה לשמעון שנאמר כי שמע ה', 
ריח ללוי כמ"ש ישימו קטורה באפיך וכליל כו' ועולה ג"כ ריח כמ"ש אשה ריח ניחוח, 
שיחה ליהודה כמ"ש הפעם אודה את ה' ואמרו לאה אחזה בפלך הודיה ועמדו ממנה בעלי הודיה יהודה אמר צדקה ממני דוד רווהו להקב"ה בשירות ותשבחות דניאל אמר לך אלהא כו' והכל מיהודה, 

הרהור ליששכר כמ"ש יששכר חמור גרם כו' בתורה והענין שהחמור אף כשהוא ישן ניעור ממשמרה ראשונה זמן השינה וכן יששכר שאף בשינה נעשין כליותיו מעין החכמה שבהן ההרהור כמש"ל, כמשה"כ אף לילות יסרוני כליותי. 

שחוק לזבולן כמ"ש שמח זבולון בצאתך שיהיה מרויח בפרקמטיא והוא בשמחה ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך [אבל בכתבים של האר"י ז"ל כתב שחוק לנפתלי הלוך לזבולון ובמקום לוי כתב מנשה והכל א' שיבואו השבטים כסדר הדגלים, וראיה לדברי האר"י ז"ל שמח זבולון בצאתך וירכתו על צידון נפתלי שבע רצון הוא שחוק], 

רוגז לדן כמ"ש יהי דן נחש עלי דרך כו', 

הילוך לנפתלי כמ"ש נפתלי אילה שלוחה וכן אמרו שהיה קל ברגליו, 

מעשה לגד כמ"ש וטרף זרוע אף קדקוד ומעשה ביד שמאל כמש"ל שם הגבורה למלחמה כידוע, 

לעיטה לאשר כמ"ש מאשר שמנה לחמו, 

תשמיש ליוסף כמ"ש בן פורת יוסף כו' וידגו כו' יסוד כידוע, 

שינה לבנימין כמ"ש ובין כתפיו שכן והוא חדר המטות הנה מטתו שלשלמה:

(פירוש הגר"א על ספר יצירה ,ה,ג)

5.יהודה- הודאה על העבר, יוסף- בקשה על העתיד: {ע"פ שבילי פנחס בראשית ג, מאמר יב}

א.אצל יהודה היתה רק הודאה ובלי בקשה לעתיד ולכן עצרה מלדת:
 וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְ-הֹ-וָ-ה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת (בראשית כט,לה)

כנותן הודאה למקום שנתן לה כל חלקה ולא ביקשה יותר ועל כן עמדה מלכת (פירוש הטור הארוך,שם)

(אחר כך ע"י שנתנה שפחתה ליעקב בצירוף תפילתה המשיכה ללדת) ( שבילי פנחס בראשית ג, מאמר יב)

ב.אצל יוסף למרות שיש בו צד של הודאה על העבר(אסף חרפתי) נקרא על שם בקשה על העתיד- תוספת ילד:

וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱ-לֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי: וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְ-הֹ-וָ-ה לִי בֵּן אַחֵר (בראשית ל,כג-כד)

ג.צריך לחבר את ההודאה על העבר עם הבקשה על העתיד:

ג1.הסכנה כשלא מחברים:
שאם נותן הודיה על העבר צריך לבקש תיכף על העתיד ואם לאו אזי חס ושלום פוסק הטובה (רמתיים צופים, מערכת הרה"ק מפשיסחא סימן א אות ע)

ג2.החיבור מתבטא למשל בנשמת כל חי:

"עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך ה' אלוקינו ואל תטשנו ה' אלוקינו לנצח ( נשמת כל חי)


ד.יהודה ויוסף מלמדים את עם ישראל על חשיבות החיבור של הודאה ובקשה:

רצה יעקב אבינו ללמד את ישראל דרך בעבודת ה' שכאשר יעשה הקב"ה עמהם נסים ונפלאות להוציאם ממצרים  וכן בכל מקום ובכל זמן שיושיעם הקב"ה מצרתם יזכרו תמיד לשלב את שתי הבחינות של יהודה ויוסף מצד אחד הודאה על שעבר בבחינת יהודה ומצד שני בקשה על להבא בבחינת יוסף.
יומתק לרמז עניין זה במה שכתוב "ואת יהודה לח אל יוסף להורות לפניו גשנה" על פי המבואר בספרים הקדושים כי גשנ"ה נוטריקון נס גדול היה שם הנה כי זהו שרמז הכתוב " ואת יהודה שלח .."שכל פעם שיזכו ישראל לנס גדול זרמוז בתיבת גשנה יזכרו תמיד לשלב בין שתי הבחינות של יהודה ויוסף הודאה על שעבר ובקשה על להבא

(שבילי פנחס בראשית ג, מאמר יב)

6.סוד כוחו של יהודה בעימות מול יוסף- אותיות הוויה שבשמו:

‏לאברם נוספה האות ה"א בשמו שהיא אחת מאותיות הוי"ה. ליתר חותן משה נוספה ‏האות וא"ו, שהתווספה ליו"ד שהייתה בשמו, שהן שתי אותיות של שם הוי"ה.

‏להושע נוספה האות יו"ד, וכך כלל שמו שלוש אותיות משם הוי"ה: יהושע. ליוסף ‏נוספה גם האות ה"א, וגם בשמו נמצאות שלוש אותיות של שם הוי"ה: יהוסף. ‏

‏על ארבעת האישים האלה שנוספו לשמם אותיות משם הוי"ה, אפשר לרמוז את ‏הכתוב: "וֶשָמוּ אֶת שמי על בָּנִי ישראל ואני אַבְרְכֶם"". שמי הוא י-ה-ו-ה והוא ‏נוסף ליהושע, לאברהם, ליתרו, וליהוסף. הצד השווה שבהם, שהם התקרבו לשכינה ‏וקירבו נפשות נוספות תחת כנפי השכינה'!. אמר הקב"ה: אתם שמתם את שמי על ‏רחוקים שקרבתם, אני אשים את שמי עליכם.

אפשר להבחין בהדרגה של השמות כפי שהובאו כאן. אות אחת משם הוי"ה מבטאת קשר עם ‏ שם ה'. שתי אותיות משם הוי"ה זהו קשר חזק ונעלה יותרי'. שלוש אותיות ‏משם הויה זה ביטוי של גילוי שם ה'. אך ארבע אותיות משם הוי"ה הנמצאות בשם האדם הוא חידוש מיוחד של שלימות שם ה' בהתגלותו. יהודה ששם הוי"ה כולו נמ‏צא בשמו, בוודאי שיש בו עוצמה מיוחדת שאינה קיימת באחרים.

העוצמה המיוחדת הזאת, ניגש יהודה ליוסף בתחילת פרשת 'ויגש', ואומר לו: "בי אָדְנֶי"'. אפשר לרמוז שכוונתו לומר בי נמצא שם אדון העולם במלואו, ואילו ‏נשמך יש רק שלוש אותיות משמו, לכן תהיה ידי על העליונה. אכן כך היה, למרות ‏שיוסף היה מנהיג ושליט בכל ארץ מצרים, הכניע אותו יהודה בשם ה'.

(השמות בתורה, הרב אהרון באורנשטיין, פרשת ויחי ע"מ 114-115)

7.יהודה- בעל תשובה, יוסף- הצדיק:

א.יהודה מעלה את הנופלים- מזכיר את אופיה של תורת אהרון:

כרע רבץ - אמו"ז ז"ל אמר, כי הגם שיוסף הוא הצדיק, ועליו נאמר אור זרוע לצדיק, מכל מקום יהודה גבר באחיו, בבחינת ולישרי לב שמחה, ולרש"י ישר עדיף מצדיק, כי יהודה בכחו להעלות הנופלים לישר אורחותם, וזה כרע רבץ, אפילו בשעת נפילה... ולכן משיח בן דוד יתקן כל המעוות, ועל יוסף ויהודה אמרו, אמת ויציב שחרית, אמת ואמונה ערבית, כי תקון התערובת על ידי אמונה... (שפת אמת ויחי  תרנ"ג)

ב.יוסף צדיק גמור, יהודה בעל תשובה גמור ודווקא הוא שורש תלמידי החכמים(כמו שמעיה אבטליון רבי עקיבא וכד')

...ועל כן יהודה ויוסף היו המרובים מכל השבטים כי פרו ורבו ביותר מפני שהיה בהם קדושת היסוד יותר מכל השבטים. יוסף צדיק גמור בפעל בלא חטא, ויהודה בעל תשובה אחר החטא, דהתחלת התפשטות דיהודה בצאצאיו היה בחטא דער ואונן, אבל יהודה מחוקקי שהוא שורש המחוקק דנקרא כן משה רע"ה, שהוא שורש התלמידי חכמים שבישראל כידוע בסוד מ"ש בכמה דוכתיה בגמרא משה שפיר קאמרת, וכן יהודה שורש התלמידי חכמים שבישראל, ולשכת הגזית בחלקו... ((ר' צדוק הכהן מלובלין,  חלק ד מחשבות חרוץ עמוד קטו)

8.יהודה ויוסף- צרכים גשמיים ורוחניים:

א.יוסף- דאג לצרכים הגשמיים- למרות שהוא במדגת ה"צדיק":
וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה: (בראשית מב,ו)
ב.יהודה- אחראי על הצרכים הרוחניים- אע"פ שהוא במדרגת בעל תשובה:
וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן (בראשית מו,כח)
להורות לפניו. ... ומדרש אגדה להורות לפניו, לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה: (רש"י,שם)

9.בין מלכות יוסף למלכות יהודה:

...ולפי דרכנו יש לומר שהשבטים שמיאנו שיהיה יוסף מלך או מושל עליהם, לא היה זה מחמת שקנאת איש מרעהו, שהיא הבל, ותדע שלא נתקנאו ביהודה, והרי לא קשיש מיוסף אלא כשלש שנים, אלא בהכרח שגוף ההנהגה של יוסף לא הוטבה בעיניהם, שמדתו היתה להבה תלהט רשעים, ומשום שנתעברה בו נשמתו של יצחק, שהיא מדת הדין הקשה, מזה נתייראו ומיאנו בהנהגה שכזו, ורצו בהשקט ונחת. ונראה שממשלת יהודה היתה בנחת ובדברים טובים נחומים ובענוה, וכן כתב (ישעיה ח' ו') יען מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט ומשוש את רצין ובן רמליהו, וכבתרגום שם, הרי כי הנהגת מלכות בית דוד היתה נוחה, ומלכות בית אפרים היתה ברעש ובמדת הדין ביותר... (שם משמואל,מקץ תרע"ח)

10.בין מלכות יוסף ליהודה- סור מרע מול עשה טוב:

עד כי יבא שילה, הראשונים ז"ל נתקשו במלת עד, דמשמע עד אז ולא יותר, והרשב"א בתשובה (ח"ד) פירש, שהוא כמו לעד... אך לפי דרכנו אין כאן קושיא, והפירוש כפשוטו, שיעקב אבינו ע"ה נתן המתנה ליהודה רק עד אז, ומשם ואילך אין ליהודה תוספת מעלה על זולתו, וכולם במעלה גבוהה כמו יהודה, אלא שכתר מלכות זכה דוד ונטלו. ולפי מה שאמרנו שמדתו של יוסף היא לדחות את כחות הרע, ומדתו של יהודה להמשיך חסד ורחמים לישראל, ולעתיד יהיו כולם כאחד, יובן ענין שני המשיחים... (שם משמואל ויגש תרע"ה)

11.יהודה ויוסף- משיח בן יוסף ומשיח בן דוד- ברית הלשון וברית המעור:

...ויוסף ויהודה ב' הכנות לגלות וגאולה של מצרים, והם ברית הלשון והמעור, שבזכותו של יוסף נשמרו במצרים מעריות ונגאלו, ובחינת יהודה ברית הלשון כח הפה לברר ולגלות כבוד מלכותו יתברך בעולם בהתגלות, והיא הדרך שיכולים ליהנות ממנו רבים, אבל יוסף נקרא נזיר אחיו, שיש לבחינה זו שייכות רק ליחידים. (שפת אמת ויגש  תרמ"ה)

12.גבורת יהודה באחיו וגבורת יוסף בעמים :

...אבל יהודה גבר באחיו, כי גבורה דיוסף הוא בעמים שעליהם היה עיקר מלכותו, היינו בכבישת היצר שהם כחות העמים שבלב, וגבורה דיהודה באחיו היינו כבישת החסרונות שיש בכל אחיו, כי גם בכל השבטים יש איזה חסרון בכל אחד בתולדה הנמשך מעטיו של נחש שלא נתקן בהם עדיין לגמרי כביעקב אביהם דלא מת, כי הוא זכה לזה דחיים שלא ביצר הרע... (ר' צדוק הכהן מלובלין, חלק ד מחשבות חרוץ עמוד מא)

חלק ב: אודות יהודה וייחודו

1.גבורתו של יהודה:

אמר רבי חנין, בשעה שהיה יהודה מעלה חימה, היו שערות לבו בוקעות כליו ויוצאות, והיה נותן עששיות של ברזל לתוך ופיו ומוציאן כאבק. (בראשית רבה לג ו)

2.יהודה הוא שהרג את עשיו:

ואויבי נתת לי עורף, הפסוק הזה מדבר ביהודה, אמר רבי יהושע בן לוי בשם רבי יהודה בר אילעאי מסורת אגדה היא יהודה הרג לעשו, אימתי, בשעה שמת יצחק הלכו יעקב ועשו וכל השבטים לקבור אותו, דכתיב (בראשית ל"ה) ויקברו אותו עשו ויעקב בניו, והיו הולכין במערה ועומדים ובוכין, והשבטין עומדין וחולקין כבוד ליעקב, ויצאו חוץ למערה, כדי שלא יהא יעקב נמאס ומתבזה לפניהם, השחיל עצמו עשו ונכנס למערה, נכנס יהודה אחריו, אמר שמא הוא הורג לאבא בפנים, נכנס ומצא את עשו שהיה מבקש להרוג את אביו, מיד עמד יהודה והרגו מאחוריו, למה לא הרגו מנגד פניו, שהיה קלסתר פניו דומות ליעקב, והוא שאביו מברכו, ידך בעורף אויביך... ולמי נתן את העורף, לשבטו של יהודה, שנאמר ידך בעורף אויביך, וכן בדוד הוא אומר ואויבי נתת לי עורף...וממי את למד ידיו רב לו, מגלית, שנאמר ותטבע האבן במצחו ויפול על פניו, ולא היה צריך ליפול אלא לאחריו, ולמה נפל על פניו, אלא המלאך דחפו על פניו... כדי שלא יצטער דוד וילך ויחתוך את ראשו, נשתכר י"ב אמה וזרתיים... (מדרש שוחר טוב תהילים יח)

3.יהודה- השמש והירח:

א.יהודה הבן הרביעי נמשל לשמש שנבראה ביום הרביעי וכנגד ארבעה מזרעו שניצלו מוג הארחיות ומכבשן האש:

יהודה רביעי הוא נולד לשבטים כגון ד׳ שהוא אות רביעית באל״ף בי״ת ולשם הזה, וביום הרביעי נבראו המאורות וכתיב במשיחנו וכסאו כשמש נגדי וניצל לו מזרעו ארבעה, אחד מגוב אריות ושלשה מכבשן האש, דוד אות רביעית הוא ראש וסוף שנאמר לא יסור שבט מיהודה, ועוד כתיב ונאמן ביתך וממלכתך, וכתיב לעולם אשמר לו חסדי

(אוצר המדרשים (אייזנשטיין) יעקב אבינו עמ' 2309)

ב.יהודה נמשל לירח:

יהודה, עמדו ממנו שלשים מלכים ונשיאים ‏כמנין יהודה הרי שלשים, מן אברהם עד ‏שלמה ט"ו דורות, ואברהם אבינו נשיא היה, ‏שנאמר נשיא אלהים אתה בתוכנו סט). אברהם ‏יצחק יעקב, יהודה פרץ חצרון רם עמינדב ‏נחשון שלמון בועז עובד ישי דוד ושלמה, הרי ‏‎yo‏ שלמה עד גלות יכניה ט"ן, רחבעם ‏אביה אסא יהושפט יהורם אחזיהן יואש ואמציה ‏עזריה יותם אחז יחזקיהו מנשה אמון יאשיהו ‏יכניה, לכך נמשלה מלכות יהודה כירח, שנאמר ‏כירח יכון עולם, כשם שהוא עולה ומתגבר עד ט"ו יום, ועוד חוזר ומתכסה מעט מעט עד ‏‎ט"ו‏ ימים כך מן אברהם עד שלמה ט"ו ומיכן ‏ואילך ט"ו עד הגלות הראשון בימי יהויכין מלך ‏יהודה. ולכך עולה חשבון יהודה שלשים.

(לקח טוב, פרשת ויחי)

4.טעמי הפסוק רומזים למסירותו של יהודה בעירבון שנתן ליעקב:

בפסוק (שם מד. יח) ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני וגו' הנה הנגינות על המלות הללו הם קדמא ואזלא רביעי זרקא מונח סגול, ויש לפרש משום דלמעלה בפרשת מקץ כתיב (שם מג. ט) שאמר יהודה ליעקב אביו אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים ואיתא במדרש (הובא ברש"י שם) וחטאתי לך כל הימים היינו לעולם הבא. וזאת היא מרומז בהנגינות האלה, קדמא ואזלא רביעי ר"ל למה קדם ואזל ליוסף הרביעי לבנים שהוא יהודה (דסדר תולדתן הי' ראובן שמעון לוי יהודה) ולכאורה הו"ל לראובן ליכנס בעובי הקורה עבור בנימין דהוא הי' הבכור. ולא יהודה שהוא רביעי לבנים. ומפרש משום דזרקא מונח סגול, ר"ל דזרק את עצמו מלהונח בתוך עם סגולה שפסק את עצמו מעוה"ב אם לא יביאהו אל אביו כנז"ל, לכן נכנס הוא בעובי הקורה ולא אחר. (קהלת יצחק עה"ת):

(קול אליהו על בראשית פרק מד פסוק יח )

5.יהודה משלים את הרגל הרביעית למרכבה ולכן נקטו בו לשון הודאה- שלמות:

...וכתיב הפעם אודה את ה' וגו', הוא משום שכאן נשתכללו ארבע עמודים (של הכסא, שהם חסד וגבורה ותפארת ומלכות). מהו הטעם שאמרה בבן הזה אודה את ה' ולא בכל הבנים, אלא מכאן נשמע, שכל זמן שכנסת ישראל, דהיינו מלכות היא בגלות, השם הקדוש אינו שלם. בא וראה, אף על פי שג' בנים היו מטרם שהולידה ליהודה, לא נשלם הכסא, ומשום זה אמרה הפעם אודה את ה', ולא בכולם, ועל כן ותעמוד מלדת, שהכסא עמד על עמודיו... (זוהר בראשית  קנט)

6.יהודה קידש שם שמים בגלוי ולכן כל אותיות שם ה' בשמו:

אמר רבי חמא ברבי חנינא בהכר בישר לאביו בהכר בישרוהו, בהכר בישר הכר נא הכתונת בנך היא, בהכר בישרוהו, הכר נא למי... ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני, היינו דאמר רב חנין בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא יוסף שקדש שם שמים בסתר זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה, דכתיב עדות ביהוסף שמו, יהודה שקדש שם שמים בפרהסיא, זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה, כיון שהודה ואמר צדקה ממני, יצתה בת קול ואמרה, אתה הצלת תמר ושני בניה מן האור, חייך שאני מציל בזכותך ג' מבניך מן האור, חנניה מישאל ועזריה... (סוטה  י, ע"ב)

7.יהודה זכה לקדימות- בדגלים,במסעות,בקרבנות,במלחמה בכיבוש הארץ אחרי יהודע, ובבשורת הגאולה:

דבר אחר, והחונים לפני המשכן, אתה מוצא בכל מקום יהודה קודם, לדגלים שנאמר והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה לחניה, לנסיעה מניין, שנאמר ונסע דגל מחנה יהודה, ולקרבנות, דכתיב ויהי המקריב ביום הראשון, למלחמה מניין, דכתיב ויאמר ה' יהודה יעלה (שופטים א'), ואף כשיבא המבשר יהודה מתבשר תחילה, שנאמר הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום חגי יהודה חגיך. (ילקוט שמעוני, במדבר פרק ב, תרפז)

8.יהודה הוא גימ' של מעלות המלכות :

יהודה - עולה בגימטריא ל', נגד ל' המעלות שהמלכות נקנית. (בעל הטורים בראשית  לט ח)

9.למה זכה יהודה למלכות? בזכות הקפיצה אל מי ים סוף- ההתעוררות מלמטה

א.בזכות שדן דין אמת ולא בוש להודות:

ולמה נתן הקב"ה כתר ליהודה, והלא לא לבדו הוא גבור מכל אחיו, והלא שמעון ולוי גבורים והאחרים, אלא שדן דין אמת לתמר, לכן נעשה דיין לעולם, משל לדיין שבא דין של יתומה לפניו וזיכה אותה, כך יהודה בא דין תמר לפניו שתשרף, והוא זיכה אותה מפני שמצא לה זכות. כיצד, היו יצחק ויעקב יושבין שם וכל אחיו, והיו מחפין אותו, הכיר יהודה למקום ואמר אמיתת הדבר, ואמר (בראשית ל"ח) צדקה ממני, ועשאו הקב"ה נשיא. וכן היה בן זומא דורש, נתביישת בעולם הזה, אין אתה מתבייש מן הקב"ה לעולם הבא... (שמות רבה ל טו)

ב.בזכות התעוררות מלמטה בקריעת ים סוף:

ילמדנו רבינו באיזו זכות זכה יהודה למלכות, אמר להם רבי טרפון אמרו אתם, אמרו זה בזכות שאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו, שהצילו ממיתה, אמר להם דיה להצלה שתעמוד ותכפר על המכירה, שנתן עצה למכרו ולא להשיבו אל אביו, 

אם כן בזכות שאמר ויכר יהודה, אמר להם דיה להודאה שתכפר על הביאה, 

אם כן בזכות מה, בזכות שאמר ישב נא עבדך תחת הנער, אמר להם מצינו בכל מקום שהערב משלם. 

אמרו לו רבי, למדנו באי זו זכות זכה למלכות, אמר להם כשעמדו שבטים על הים, זה אומר אני יורד תחילה, וזה אומר אני יורד תחלה, שנאמר סבבוני בכחש אפרים וגו', מתוך שהיו נוטלין עצה אלו ואלו, קפץ נחשון בן עמינדב ושבטו אחריו לתוך גלי הים, לפיכך זכה למלכות, שנאמר בצאת ישראל ממצרים וגו' היתה יהודה לקדשו, לכך ישראל ממשלותיו, אמר להם הקב"ה מי שקדש שמי על הים יבא וימשול על ישראל. (מכילתא בשלח פרשה ה)

10.עוצמת מלכות יהודה - גם בזמן הפילוג:

א.גם בזמן הפילוג בין הממלכות - היו משתחווים למלך שבירושלים- משבט יהודה

יִשְׁתַּחֲווּ לְךְ בְּנֵי אָבִיךְ, כְּלָל שֶׁל כָּל אוֹתָם שְׁאָר הַשְּׁבָטִים, מִשּׁוּם זֶה בְּנֵי אָבִיךְ וְלֹא בְּנֵי אִמֶּךְ. בְּנֵי אָבִיךְ - הֲרֵי כָּל שְׁאָר הַשְּׁבָטִים. שֶׁאַף עַל גַּב [שהם נחלקו] שֶׁנֶּחְלְקוּ לִשְׁתֵּי מַלְכֻיּוֹת, כְּשֶׁהָיוּ עוֹלִים לִירוּשָׁלַיִם הָיוּ כוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַמֶּלֶךְ שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, מִשּׁוּם שֶׁמַּלְכוּת יְרוּשָׁלַיִם מִמַּלְכוּת הַקְּדוֹשָׁה. [שולטת] מִמֶּנּוּ הָיְתָה יִשְׁתַּחֲווּ לְךְ, וְלֹא כָתוּב וְיִשְׁתַּחֲווּ, שֶׁאִם כָּתוּב וְיִשְׁתַּחֲווּ - לְהוֹסִיף אֶת שְׁאָר הָעַמִּים. לֹא כָתוּב וְיִשְׁתַּחֲווּ אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁיָּבא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁכָּתוּב (ישעיה מט) שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ. עַכְשָׁו שֶׁאָמַר יִשְׁתַּחֲווּ, לְהַרְאוֹת שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם, כֻּלָּם יַעַבְדוּ לְרֹאשׁ הַגּוֹלָה, לָרֹאשׁ שֶׁל בָּבֶל, וְלֹא שְׁאָר הָעַמִּים

(זוהר בראשית רלז ע"א- רלז ע"ב)

ב.ולכן ירבעם העמיד את 2 עגלי הזהב כאלטרנטיבה למקדש שלא לתת את העליונות לרחבעם על פניו:

אמר רב נחמן גסות הרוח שהיה בו בירבעם טרדתו מן העולם שנאמר {מלכים א יב-כו} ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים ושב לב העם הזה אל אדוניהם אל רחבעם מלך יהודה והרגוני ושבו אל רחבעם מלך יהודה אמר גמירי דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה בלבד כיון דחזו ליה לרחבעם דיתיב ואנא קאימנא סברי הא מלכא והא עבדא ואי יתיבנא מורד במלכות הואי וקטלין לי ואזלו בתריה מיד {מלכים א יב-כח} ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלים הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן

(סנהדרין קא, ע"ב)

ג.בני אביך רומז על ירבעם שהיה מבני שבט אפרים שהיה בן אביו של יהודה ולא בן אמו:

ולכן לא אמר אחיך סתם כמו בתחילת הפסוק אלא אמר בני אביך לרמוז על ירבעם שהיה משבט אפרים בן יוסף שהיה בן אביו ולא בן אמו שגם הוא היה בכלל ההודאה כאשר היו עולים לירושלים (ע"פ זכירה לחיים מתוך הארות והערות על זוהר הקוד המאור המבואר, שם)

11.עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון:

ויסע דגל - בכולם כתיב ונסע, וביהודה ויסע, חסר מ', שכל מ' שנה שהיו במדבר היו עצמותיו מגולגלין בארון, כאילו לא נסע. (בעל הטורים, במדבר י יד)

יהודה הודה ולא בוש, מה היה סופו, נחל חיי העולם הבא... אלא מה שכרן בעולם הזה, להם לבדם ניתנה הארץ, ולא עבר זר בתוכם. בשלמא יהודה אשכחן דאודי, דכחיב ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני, אלא ראובן מנלן דאודי, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן מאי דכתיב יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה, בכל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון, עד שעמד משה ובקש עליו רחמים, אמר לפניו רבונו שלעולם, מי גרם לראובן שיודה, יהודה, וזאת ליהודה, מיד שמע ה' קול יהודה, על איבריה לשפא (למקום שניתקו ממנו), ולא הוה קא מעיילין ליה למתיבתא דרקיעא, ואל עמו תביאנו, ולא הוה קא ידע משקל ומטרח בשמעתא בהדי רבנן, ידיו רב לו, לא הוה קא סלקא שמעתא אליבא דהלכתא, ועזר מצריו תהיה... (סוטה ז ב)

12.יש בשם יהודה מימד של שמירה:

יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ (בראשית מט כח), בְּגִין דְּבֵיהּ יהו''ה וּבֵיהּ ד', בֵּיהּ אִיהִי נְטִירָא.(תיקוני הזוהר תיקון כ"א דף נז, ע"א)

13.הזהות של עם ישראל ששרדה בגלות היא הזהות של יהודה- יהודים:

א.הזהות היהודית בראי הנצח:

יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ (בראשית מט, ח), אַחֶיךָ מוֹדִים בְּךָ, אִמְךָ מוֹדָה בְּךָ, אֲנִי בְּעַצְמִי מוֹדֶה לָךְ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי יִהְיוּ כָּל אַחֶיךָ נִקְרָאִין עַל שִׁמְךָ, אֵין אָדָם אוֹמֵר רְאוּבֵנִי אֲנָא שִׁמְעוֹנִי אֲנָא אֶלָּא יְהוּדִי אֲנָא.

אָמַר רַבִּי יְהוּדה בַּר סִימוֹן מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר בָּנִים וְהָיָה שָׁם אֶחָד וְהָיָה חָבִיב עָלָיו יוֹתֵר מִכֻּלָּם וְנָתַן לוֹ חֵלֶק בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְחֵלֶק עִם אֶחָיו. (בראשית מט, ח):(בראשית רבה צח, ו)

ב.יהודה מלשון הודאה- מהותם של כל היהודים:

ויגש אליו יהודה - מלשון הודאה, וכן יהודים, על שם שמודים להשי"ת על כל דבר, שיודעין שהכל ממנו, והיא עצה בכל שעת צרה והסתרת פנים, להתבטל לרבון השי"ת על ידי שמברר לעצמו שגם בהסתר יש חיות מרצון השי"ת, וזהו ויגש אליו, להשי"ת... (שפת אמת בראשית ויגש תרל"א)

חלק ג:יהודה ובנימין

1.בשטח של שניהם נמצא בית המקדש:

א.יהודה ובנימין  קשורים זה בזה במקדש:

דאמר רבי שמואל בר רב יצחק, מזבח אוכל בחלקו של יהודה אמה. אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי חמא ברבי חנינא, רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסה בחלקו של בנימין,והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לנוטלה, שנאמר חופף עליו כל היום... (זבחים נג ב)

ב.לכאורה דריסת הרגל של יהודה במקדש חלקית- בגלל מכירת יוסף:

בֹּא רְאֵה, כָּתוּב בִּיהוּדָה (בראשית לז) לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים. וּבִגְלַל שֶׁהוּא חָטָא אֶל אוֹתוֹ הַיְסוֹד וְהִפְרִידוֹ מֵאוֹתָהּ אֶרֶץ עֶלְיוֹנָה וְנָתַן עֵצָה לִמְכֹּר אוֹתוֹ, מִשּׁוּם כָּךְ בְּאוֹתוֹ חֵלֶק שֶׁלּוֹ לֹא הָיָה לוֹ יְסוֹד. וְכָךְ שָׁנִינוּ, מֶה הָיָה חֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה? הַר הַבַּיִת וּלְשָׁכוֹת וַעֲזָרוֹת. וּמֶה הָיָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, שֶׁהוּא צַדִּיק לְמַטָּה? אוּלָם וְהֵיכָל וּבֵית קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים. וּרְצוּעָה יוֹצֵאת מֵחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה שֶׁהִיא כְּלַפֵּי מִזְרָח, שֶׁהֲרֵי גַּם דִּגְלוֹ הָיָה מִמִּזְרָח, וְנִכְנְסָה לְחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, וְעָלֶיהָ נִבְנָה הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁהֲרֵי הַמִּזְבֵּחַ חֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה הָיָה, כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ (בראשית כט) וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת, שֶׁעָמַד הַכִּסֵּא עַל עַמּוּדָיו, וְהוּא תּוֹמֵךְ הָרְבִיעִי (מלכות), כְּנֶגֶד כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא רְבִיעִית, וְכָתוּב בָּהּ (תהלים קיח) אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה.

(זוהר בראשית מז, ע"א)

2.דוד פרע את הערבות של זקנו יהודה כשלחם בגלית  ונתן נפשו עבור שאול מזרע בנימין ולכן זכה לאחיזה בבית המקדש עם בנימין:

כי עבדך ערב את הנער, אימתי פרע יהודה ערבותו, בימי גלית, כיון שהיו ישראל באותה שעה בצרה, כמה דכתיב, ויגש הפלשתי השכם והערב (שמואל א' י"ז), מחרף ומגדף... אמר ישי לדוד בנו, הרי השעה לקיים אותו הערבות של זקינך, שערב את בנימין מיד אביו, אלא לך הוצא אותו מערבותו, שנאמר ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח, ואין ערובתם אלא ערבות. מה עשה דוד, הלך וקיים את הערבות והרג את גלית. אמר לו הקב"ה חייך, כשם שנתת את נפשך על שאול שהוא משבטו של בנימין, כשם שעשה יהודה זקינך על בנימין, כך אני נותן בית המקדש בגבולך ובגבול בנימין... ולא עוד אלא חייך שכל השבטים גולים, ושבט יהודה ובנימין אינן גולים עמהם, למה ששני השבטים האלו הם האמינו בי וקדשו את שמי בים עם משה. (מדרש תנוחמא הקדום, ויגש ח)

3.הטעם שזכה יהודה להיות המקריב הראשון במשכן - שהשפיל עצמו בפני יוסף ועבור בנימין:

דבר אחר גאות אדם תשפילנו, שביל גדול הוא, אלא ניבא לענוים זה יהודה, שהשפיל עצמו לפני יוסף בשביל בנימין, (בראשית מ"ד י"ח) ידבר נא עבדך דבר וגו', ועתה ישב נא עבדך תחת הנער (שם ל"ג), אמר רבי ברכיה בשם רבי לוי, אמר לו הקב"ה, אתה השפלת עצמך לפני אחיך הקטן ממך, בשביל אחיך הקטן שבקטן הימך, חייך שיוקם המשכן ויבואו שבטים להקריב קרבנות, אין אדם מקריב ראשון לפניך, הריני חולק לך כבוד ואתה מקריב ראשון... (פסיקתא פרשה ז)

4.מרדכי משבט בנימין אבל נקרא יהודי על שם יהודה:

...אלא בשעה שירדו השבטים למצרים אצל יוסף וראה את בנימין עמהם ונתן הגביע באמתחתו, חיפש כולן ונמצא בידו, ואמר להם האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד, אמר לו יהודה בבקשה ממך כבר יש בידי רעה אחת שאמרתי לכו ונמכרנו לישמעאלים, ואתה תביא לי רעה אחרת, לאחי מכרתי ולזה נטלתי מאבי בערבות להחזיר אצלו, ואתה נוטלו לעבד, אין לי עמידה לא לפני הקב"ה ולא לפני אבי, חייב אני להיות עבד שמכרתי את יוסף אחי ובדין הוא שאהיה עבד תחת זה... אמר לו הקב"ה אתה נתת נפשך לעבד תחת בנימין, הגואל שאני עתיד להעמיד לישראל על שמו אני כותבו לכך נאמר איש יהודי. (מדרש על מגלת אסתר)

5.יהודה ובנימין- לשניהם שייכות לראשוניות:

...והנה אלו השנים, יהודה ובנימין, כל אחד יש לו שייכות שיהיה תחלה, כי בנימין מצד שהוא קרוב אל הים רוצה לרדת תחלה, ויהודה מפני שהיה הולך בראש רוצה לרדת, לכך היו רוגמים את בנימין, אלא שירד בנימין מצד שהוא קרוב אל הים, והיה משתוקק לשם, ומפני כך זכה שתשרה שכינה בחלקו, מפני שראה שיש לו כח מערב, והשכינה במערב, ויהודה היה רוצה לרדת שם תחלה זכה למלכות, כי המלך ילך בראש... (גבורות ה' פרק מב)

סיום: שורש כוחו של יהודה- מידת הערבות ונקיטת האחריות האישית

1.יהודה מעלה את המלכות מלמטה בארץ למעלה אל השמים- חיבור שמים וארץ מלמטה למעלה- אתערותא דלתתא:

...ומדת יהודה יש לה מעלה מיוחדת, באשר הקדושה שבו נראית גם בחיצוניות יש בו כח להגביה לשמים גם את הבחינה הנגלית, היינו להגביה גם עולם הזה הנגלה, לעשותו קדוש ודבוק בעולם העליון. הכלל, כדי להמשיך מלמעלה למטה יש למדתו של יוסף תוספת מעלה, ואילו להגביה את העולם משפל מצבו יש למדתו של יהודה תוספת מעלה... ומדתו של יהודה היא המלוכה, מרכבה למלכות שמים, והיא השתוקקות ממטה למעלה בשירות ותשבחות, כידוע מענינו של דוד המלך ע"ה, על כן אחז צדיק זה דרכו בהתגלות, כי למדה זאת יש להתגלות מעלה יתרה... (שם משמואל ויגש תרע"ב)

2.יהודה תיקן את ה"נפילה" עם העירבון לתמר דרך העירבון הטוטאלי שנתן ליעקב לשמירה על בנימין:

אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים(בראשית מג,ט)

לך כל הימים. בגימטריא העולם הזה ולבא: (בעל הטורים,שם)

נקודה למחשבה: משיח בן יוסף ומשיח בן דוד:  מדוע יש צורך בשני משיחים- בן יוסף ובן דוד?

1.קומת הגוף וקומת הנשמה- משיח בן יוסף ומשיח בן דוד:
צריך להבין בכלל למה אנו צריכים לשני משיחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, והרי התכלית המכוון הוא שנשיא אחד יהיה לכולם, ודוד עבדי נשיא להם לעולם. אמנם כשם שיצר השי"ת באדם הגוף והנשמה, ולעומתם הכוחות הנוטים להחזיק קיום הגוף על מכונו לשכללו ולפתחו, וכן הכוחות המחזיקים כח הנשמה הרוחנית ומעדנים ומשכללים אותה, ותכלית השלמות הוא שיהיה הגוף חזק ואמיץ ומפותח כראוי, והנשמה בריאה וחזקה ומשוכללת, מושכת אחריה בכוחה האדיר את כל כוחות הגוף האמיצים והחזקים, לתכלית השכל הטוב והטהור, חפץ העליון ב"ה בעולמו, כן הכין בישראל ביחוד שני אלה הכחות, הכח המקביל לערך הגוף האנושי, השוקק לטובת האומה במעמדה ושכלולה החומרי, שהוא הבסיס הנכון לכל התכניות הגדולות והקדושות שישראל מצויינים בהן, להיות עם קדוש לד' אלקי ישראל, ולהיות גוי אחד בארץ לאור הגיים, והצד השני עצם הכח לשכלול הרוחניות בעצמה...
והנה מתחילה הוכנו ב' הכחות הכלליות בשני השבטים שהוכנו למלוך בישראל, אפרים ויהודה, שהוא כלל יוסף ויהודה. וכמו בתחילה מעשי אבות סימן לבנים יוסף היה המשביר, ששלח אותו אלקים לפליטה גדולה להחיות עם רב, והחיה את יעקב ובניו בחיי החומר לחם לפי הטף בעת שג"כ כל הארץ באו למצרים לשבור, והיה נבלע בין האומות, וידע שבעים לשון, שהוא מורה על הצדדים שיש יחש שיווי בין ישראל לעמים כולם, ומ"מ ידע כח קדושתו, ודוקא ע"י זה היתרון אין עשו נופל כ"א ביד בניה של רחל, כענין מיניה ובי' אבא ניזיל ביה נרגא, ויהודה מיוחד לכח ישראל המיוחד, "היתה יהודה לקדשו", ועל אהל יוסף נאמר,"אוהל שיכן באדם". והנה תכלית בחירת מלכות בי"ד היה שיהיו ב' הכחות נכללים כאחד, ולא די שלא יהיו סותרים זה את זה כ"א עוד עוזרים זל"ז, ואמרו ז"ל במדרש שנאמר בדוד אדמוני, כמו שנאמר בעשו, אלא שנוסף בו יפה עינים, ומדעת סנהדרין הורג. קיבוץ הגבורה החומרית וכל התלוי בה, לתוקף עם וממלכה גדולה ואדירה רבתי בגוים, עם העילוי הרוחני היותר מרום וקדוש.
...

והנה, בתור עקבא דמשיח בית יוסף, נתגלה חזיון הציונות בדורנו, הנוטה לצד הכללי ביותר, ומצד חסרון הכשרתו אין הכחות מתאחדים, להשכיל מעבר מזה איך שההכשר הכללי לישראל אינו כ"א בסיס ליסודו המיוחד, וע"כ צריך שתהיה ההנהגה מכוונת לתכלית ההתעלות..(מאמרי הראיה/המספד בירושלים,בפטירת הד"ר בנימין זאב הרצל ז"ל)

לשני המשיחים אופי וזהות שונה לגמרי.הראשון נקרא "משיח בן יוסף" והשני נקרא "משיח בן דוד".תפקידו של משיח בן יוסף הוא לכונן את המדרגה הראשונה של עם ישראל בבחינת אומה ככל האומות.רק אח"כ נבנה הרובד השני "מצד תורת ד' והקומה העליונה המיוחדת לישראל" לא לראות את ההבדל בינהם זה הבלבול שיש עכשיו בעולם הדתי(מתוך "תפסתם את זה"/ספי גלדצהלר, ע"פ מספד למשיח לרב יהודא ליאון אשכנזי ע"מ 45+ תוספת מהתמליל)

2.משיח בן יוסף ומשיח בן דוד- גישה מלמעלה למטה או מלמטה למעלה- עולם הגלוי או עולם נסתר וזה היה שורש המלקות של שאול שלא קיבל את מלכות דוד:

ויש להבין ענין ב' משיחין הללו מה הוא, ומה ההפרש ביניהם. ולמה אינם יכולים להתגלות זולת אחר גילוי נשמת משה. והענין הוא, כי מסבת שיתוף מדה"ר בדין, שהמלכות נכללה בבינה, נחסרה עצמותה של המלכות, ואין בה אלא בחינת ט"ר דמלכות, דהיינו בחינת התכללותה של המלכות בהם, אמנם בחינת עצמה נגנזה בראש עתיק, ומסבה זו נחלקה מלכות דז"א לשתי ממלכות, שמחזה ולמעלה, היא אהל לאה, והוא עלמא דאתכסיא ומשם נמשך משיח בן דוד, שהוא בן לאה. ומחזה ולמטה היא אהל רחל עלמא דאתגליא, ומשם נמשך משיח בן יוסף, שהוא בן רחל. (כמ"ש לעיל דף ק"י ד"ה מלכותא דדוד עש"ה) והנך מוצא שהמלכות שמחזה ולמעלה יש בה ע"ס שלמות, אבל במלכות שמחזה ולמטה חסרה המלכות שלה והיא מסתיימת ביסוד, ע"ש. ולפיכך יש מחלוקת בין משיח בן דוד ומשיח בן יוסף למטרת גמר התיקון. כי משיח בן דוד רוצה למלוך, דהיינו להנהיג את ישראל בבחינתו, מהמלכות שלמעלה מחזה, שהזווג הוא שלם שם, מפני אדם, וע"כ הארתו שלמה. (וכנ"ל דף ק"י) אמנם משיח בן יוסף אינו מרוצה מהנהגת משיח בן דוד, להיותו מבחינת עלמא דאתכסיא, והארתו ממטה למעלה, כי כל הנמשך מבחינת מחזה ולמעלה אינו מאיר ממעלה למטה, רק ממטה למעלה, וע"כ הוא רוצה למלוך ולהנהיג לישראל להאיר להם מבחינתו שהיא מהמלכות שמחזה ולמטה, המאירה ממעלה למטה בהנהגה גלויה, להיותה עלמא דאתגליא. וז"ס המחלוקת שהיה בין שאול ודוד, כי שאול היה מבני רחל דהיינו משיח בן יוסף, ודוד היה מבני לאה דהיינו משיח בן דוד. וכן בין רחבעם וירבעם, וכן בכל דור ודור, נמצא ב' הללו שמקטרגים זה לזה.‏

ובזה תבין סוד הכתובים שאמר לו יהונתן בן שאול אל דוד. ואני שלשת החצים צדה אורה וגו' אם אמר אמר לנער הנה החצים ממך והנה, קחנו ובאה כי שלום לך ואין דבר חי ה'. ואם כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה, לך כי שלחך ה'. ויש להבין למה בחר יהונתן בסמנים הללו. והענין הוא, כי סוד שלשת החצים, הם ג' ענפין דש' שהם ג' ספירות חג"ת, הרומזים על ג' רגלי הכסא, אשר דוד הוא רגל רביעי אליהם. וכן הם רומזים על ג' ענפין דש' התחתונה, שהם ג' ספירות נה"י, אשר מלכות בית יוסף היא רביעי אליהם, בסוד שביעאה לבנין (כנ"ל דף ק"י) ולפיכך נקראים חצים, משום שנחצו ונחלקו ג' ענפין הללו בין משיח בן דוד למשיח בן יוסף. הג' שלמעלה מחזה למב"ד, והג' של מטה מחזה למב"י. וזה סוד אם אמר‏

 (דפו"י דף כ"ה ע"ב)‏

 אמר לנער הנה החצים ממך והנה, שפירושו ממטה למעלה, דהיינו כטבע הארת הג' ענפין שלמעלה מחזה שה"ס משב"ד, תדע ברור כי שלום לך, שזהו אות אשר אבי שאול שהוא משב"י מודה בהנהגתך, ואינו חושב להרגך. אבל, ואם כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה, שפירושו ממעלה למטה באתגליא, כמו הג' ענפין שמחזה ולמטה שהוא מדת מב"י, ואז לך כי שלחך ה', שזהו האות שהוא מקנא אותך ורוצה להרגך ולבטל הנהגתך. בכדי להנהיג את ישראל בהארת מב"י שממעלה למטה, באתגליא.‏

(ספר הסולם על הזהר - פרשת בראשית אות רנד)

3.שני משיחים- 2 תפיסות מנוגדות - הגאולה תגיע בנקודת ההשלמה בין שניהם- לאומיות(יהודה) ודתיות(יוסף):

‏ בניגוד למחשבה השגרתית המצפה למשיח האחד   בישראל ישנם שני משיחים,משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. לכן אומרים בתפילת "ובא לציון": ”‏נִזְכֶּה וְנִחְיֶה וְנִרְאֶה וְנִירַשׁ טוֹבָה וּבְרָכָה לשְנִי ימות הַמֶשִיח וּלְחַיִי הֶעלֶם הַבָּא".
שני משיחים ‏יהיו לפני הגאולה של "העולם הבא" ("הבא" - לא במובן של העולם שאחר ‏המוות אלא במובן של עולם שיבוא אחרי התיקון השלם של עולם הזה הנוכחי).
‏הרב יהודה אשלג, בעל פירוש הסולם על הזוהר, אומר שבכל דור ניתן למצוא ‏משיח בן דוד ומשיח בן יוסף "שמתקוטטים זה לזה", כי דרכם שונה (זוהר בראשית ‏א, סימן רלד בסולם).
ואמנם, דרכם של יוסף ויהודה שונות: ‏יוסף היה מלך בגלות מצרים, משיח בן יוסף דוגל בערכים שהחזיקו את עם ‏ישראל בגלות ובעיקר בקיום הדת, בגמילות חסדים ובמבנה הקהילתי. משיח בן ‏דוד דוגל בערכים הממלכתיים, בארץ ישראל ובירושלים עיר דוד. יוסף הוא כתר ‏תורה, ויהודה-דוד כתר מלכות (של"ה, וישב תורה אור, י'.)
‏דרכיהם של שני המשיחים שונות: בן יוסף שורשו בשמים ואורו מלמעלה ‏למטה, ובן דוד שורשו בארציות והוא מאיר מלמטה למעלה. בכל דור היו ‏מפלגות דמויות בן יוסף ודמויות בן דוד. הגאולה תבוא כאשר שני המשיחים ‏יסכימו ביניהם, ונבין שהם ודרכיהם משלימים אלה את אלה. התקרבותו של ‏יהודה ליוסף בפרשת ויגש היא לפי הזוהר (ויגש, סימנים כב וט בסולם). "התקרבות ‏עולם בעולם", וקירוב זה בין עמדות מנוגדות מסמל כבר את השגת האחדות ‏והשלום אשר יביאו את הגאולה. ‏

הנביא יחזקאל מצטווה לבשר את הגאולה על ידי איחוד סמלי של יהודה ‏ויוסף: וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חברו [חֲבֵרָיו] וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חברו [חֲבֵרָיו]. (יחזקאל לז, טז-יז). הנביא מפרש ‏את הנבואה כהבטחה לשל הקב"ה לקיבוץ גלויות ולגאולה "הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ שָׁם וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל אַדְמָתָם:וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ...(שם,כא-כב)

(פנים אל פנים, פרופסור מישל רבל, ע"מ 78)

4.החיבור של יהודה- כנגד עשיו  ויוסף- כנגד ישמעאל - ומתחברים בתפילת מוסף של שבת :

בפרשתנו מתבאר שכל עוד שלא השלימו יוסף ויהודה לא היו יכולים ע' נפש לרדת למצרים לעשות את התיקון הנצרך. ותחילת הדברים היא בעניין החלומות שרצה יוסף שאחיו ישלימו איתו, וע"י התחברות יוסף משיח בן יוסף ויהודה משיח בן דוד יחד יוכלו לכלכל את גלות מצרים, אבל לא עלתה בידם ונעשה פירוד עד שעל ידי מעשה הגביע ובנימין "ויגש אליו יהודה" בקרבת הלב ואז הגיע זמן הירידה למצרים.

ובבאור הדברים נראה לומר שהנה הובא בילקוט ראובני בשם ספר הפליאה:

דע שס"ה לאוין, כי הקב"ה אמר לאדם לעבדה ולשמרה, ואדם מי הוי? יעקב, ויעקב צריך לשמור לצד ימין שלא יכנס ישמעאל ובצד שמאל שלא יכנס עשו. זהו שאמר "יעקב יעקב" להיות שומר כפי חשבון שמו, שם יעקב יעקב ב' פעמים עולה שס"ה וא' יותר, הוא מלך מלכי המלכים.

ביאור דבריו הוא שאדם הראשון משהכניסו הקב"ה לגן עדן וציווה עליו לעבדה ולשמרה שהכוונה היא לשמור מאחיזת הרע בצד ימין ובצד שמאל, כי בצד ימין זו קליפת ישמעאל ובצד שמאל קליפת עשו. ומשמע שלא היה לאדה"ר תפקיד של עשה טוב, שהרי היה בגן עדן ששם האיר זיו השכינה וכל עבודתו היתה בסור מרע לשמור שלא תהיה התאחזות הרע בשפע הקודש, וכמבואר שהמצווה היחידה היתה "מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו". ויעקב, שהוא אשר בא לתקן את חטא אדה"ר, נאמר לו לפני ירידתו למצרים "יעקב יעקב אל תירא" וכו', ונרמז לו כי עיקר תפקידו הוא לשמור מאחיזת הרע בימין ושמאל. וכמו שנתבאר במקום אחר כי גלות ישראל במצרים היא בגדר שישים גבורים סביב כדי לשמור את המלכות שהיא אשר עושה פעולת ההוצאה של הקדושה מהסט"א. ואמנם בתחילה היו שבעים נפש, שהם שורשי הששים רבוא, ואחר זה הענפים שישים רבוא. והוא מה שאמר הקב"ה ליעקב "אנכי ארד עמך מצרימה", שלא רק ירידת שכינה עמהם אלא הכוונה היא כי עיקר עבודת הבירור תהיה על ידי השכינה. אלא שכלל ישראל באו בבחינת "שישים גבורים סביב לה", והנה קליפת ישמעאל היה לה מציאות באברהם שהוא היה צד הטוב של הימין בחינת החסד, והכונה על אהבה נפולה. ואילו קליפת עשו הייתה לה אחיזה בצד שמאל, היא הבחינה של כפירה "אנא אמלוך" וכן "ויבז עשו את הבכורה", "הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה". ויעקב הוא מקו אמצעי, תפארת שכולל את שתי הבחינות, לכן בהכרח יש לשמור על שני הצדדים בין מקליפת ישמעאל בין מקליפת עשו.

ושתי בחינות אלו היו יוסף ויהודה, יוסף מצד ימין ויהודה מצד שמאל. בחינת יוסף הוא מה שמונע אהבה נפולה ומעלה אותה בקדושה, כמו שהיה אצל אשת פוטיפר, ויהודה בחינת המלכות אמונה פשוטה. ולכן רק על ידי שיש שלום בין שני צדדים אלו יכולים ישראל לרדת מצרימה שהייתה מקור שני הקליפות, מצד אחד ערות הארץ ומצד שני מלא כשופים וכפירה בשאלת מי ה'. לכן רצה יוסף כבר בתחילה שיהיה שלום ביניהם לחבר את שני הקצוות, שיוכלו לעמוד בזה במצרים, ונסבב הדבר על ידי המכירה ומעשה בנימין עד שהשלימו שניהם יוסף ויהודה ואז ירד יעקב אבינו למצרים. וזה הביאור במה שהובא בתנחומא שכשהיה יהודה מתווכח עם יוסף אמרו מלאכי השרת בואו ונרד למטה ונראה שור ואריה מתווכחין זה עם זה. יוסף בחינת שור, ויהודה בחינת אריה, כי אריה מלך שבחיות מורה על בחינת מלכות ואמונה, ושור הוא "בכור שורו הדר לו" המורה על צד ימין. ותחילת ויכוחם היה מי העיקר, בחינת יוסף שור או בחינת יהודה אריה, ואחר זה השלימו שצריכים שמירה משני הצדדים. ונראה שגם שני השמות שהיו ליעקב מורים על שתי הבחינות. שם ישראל שמירה מבחינת ימינא, ושם יעקב הוא שמירת שמאלא ,שהרי נקרא יעקב על שם ידו האוחזת בעקב עשו.

אמנם כלל ישראל במצרים היו להם שני ניסיונות אלו. מצד אחד שמרו על עצמם, "גן נעול אחותי כלה" שלא היה אחד מהם פרוץ בעריות, ומצד שני ביציאתם "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". השמירה מקלי' ישמעאל באה על ידי כוחו של יוסף, והשמירה מקליפת עשו על ידי יהודה. והנה שור ואריה עם הכולל גימטריה קרע שטן, וכן ישראל ויעקב גימטריא קרע שטן, להורות על שתי הבחינות, שרק באמצעות שניהם יחד יכולים לשמור משני כוחות הרע של ישמעאל ועשו. וכן מצינו שישראל נצטוו במצרים בשלוש מצוות זכר לגאולה, פסח מצה מרור, שכולם יחד גם גימטריא קרע שטן, והם כנגד שלוש הבחינות של אברהם יצחק ויעקב. ועיקר המצוה היא אכילת פסח על מצות ומרורים, כי הפסח בחינת תפארת, מידת יעקב, שפסח תרגומו חייס שזו מידת הרחמים שהיא התפארת, ומצה לחם צד ימין נגד קלי' ישמעאל, כמו שנאמר "הלחם אשר הוא אוכל". ומרור בחינת עשו, כולו אדמוני שזה ענין כפירה, ומרור מורה על אמונה פשוטה, והפסח תפארת הוא שמאחד יחד את שני הקצוות.

לכן גם לעתיד, בזמן הגאולה, קודם יבא משיח בן יוסף להכניע את צד הימין קליפת ישמעאל, ואחר כך משיח בן דוד לשפוט את הר עשו כדי להכניע את כוח הקליפה של הכפירה. והנה ישמעאל נשא את בת עשו כדי לחבר את שתי הקליפות של שור וחמור, ויצא מביניהם עמלק שבא להחטיא את ישראל בשני הדברים: "אשר קרך בדרך" בבחינת קליפת ישמעאל, וכן קרך באמונה בבחינת קליפת עשו. 

ולכן אין עמלק נופל אלא על ידי בניה של רחל מבחינת הקליפה של ישמעאל, יחד עם משיח בן דוד שישלים לשפוט את הר עשו "והיתה לה' המלוכה". וכן מצינו שיהושע לחם עם עמלק יחד עם מרע"ה מזרע יהודה, וכן שאול יחד עם שמואל הנביא שהיה מזרע לאה, וכן יהיה לעתיד לבוא. וכן מבואר בהפטרת פרשת ויגש, בענין עץ שכתוב עליו יהודה ועץ יוסף וקרב אחד אל אחד והיו לאחדים ויהיו לעץ אחד ואז תהיו הגאולה, כמו שמסיים "ונתתי מקדשי בתוכם לעולם והיה משכני עליהם", שלא תוכל להיות השראת השכינה למטה בישראל אלא על ידי ביעור שתי הבחינות של עשו וישמעאל שמתחברים יחד, יוסף ויהודה לשמור את דרך עץ החיים משני הצדדים כמבואר.

בחינה זו קיימת בכל שבת התפילת בעת תפילת מוסף, גימטריא קפ"ו כמניין יוסף יהודה, להורות שאז הוא זמן של חיבור הקדושה, ועל ידי זה מתבטלת שתי הקליפות של ישמעאל ועשו. לכן רק בסעודה שניה נאמר "אז תתענג על ה'", שהרי אין תענוג שלם אלא כשאין מצירים של הקלי'. והנה בלילה מאירה בחינת המלכות, אמונה לבער קלי' עשו, וביום זכור אור הקדושה לבטל את קלי' ישמעאל, ואז נעשה בחינת מוסף זכור ושמור יחד והתענוג האמיתי של מעין יום שכולו שבת שאין בו הרע של שתי הקליפות.

(הרב מנחם מקובר, ע"פ ניצוצות מתורת הבית גנזי, מעובד עפ"י המאמר בבית גנזי, פרשת ויגש עמ' תתתכ"ז.)