שבת שובה: תשובה- מצווה מהתורה או לא?*

פתיחה: האם תשובה היא מצווה מהתורה או לא ?

כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא:  לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:  וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:  כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ
(דברים ל, יא-יד)

וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: {ב} וְשַׁבְתָּ עַד יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: {ג} וְשָׁב יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ שָׁמָּה
(שם,ל,א-ג)

חלק א  : מהי תשובה והאם היא אפשרית? 

1.ארבעת שלבי התשובה:

א.עזיבת החטא.- הווה 

ב. קבלה לעתיד- עתיד 

ג.חרטה- עבר 

ד. וידוי- עבר

וּמַה הִיא הַתְּשׁוּבָה. הוּא שֶׁיַּעֲזֹב הַחוֹטֵא חֶטְאוֹ וִיסִירוֹ מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְיִגְמֹר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂהוּ עוֹד שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נה-ז) 'יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ' וְגוֹ'. וְכֵן יִתְנַחֵם עַל שֶׁעָבַר שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא-יח) 'כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי'. וְיָעִיד עָלָיו יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְזֶה הַחֵטְא לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יד-ד) 'וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ' וְגוֹ'. וְצָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת בִּשְׂפָתָיו וְלוֹמַר עִנְיָנוֹת אֵלּוּ שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ:

(ספר אהבה, הלכות תשובה, פרק ב, הלכה ב)

2.תשובה שלא בגלל חטא:
יש תשובה מכוונת נגד חטא מיוחד או חטאים רבים. והאדם שם חטאו נוכח פניו, ומתחרט עליו ומצטער על אשר נוקש בפח החטא, ונפשו מטפסת ועולה, עד שהוא משתחרר מהעבדות החטאית.
אך קיימת תשובה אחרת, עמוקה ושורשית יותר, זו התשובה מדכדוך הנפש, מקטנות האופקים ומהעצבות המתלווה אליה:
וישנה עוד הרגשת תשובה, סתמית כללית. אין חטא או חטאים של עבר עולים על ליבו, אבל בכלל הוא מרגיש בקרבו שהוא מדוכא מאוד, שהוא מלא עוון, שאין אור ד' מאיר עליו, אין רוח נדיבה בקרבו, ליבו אטום, מידותיו ותכונות נפשו אינן הולכות בדרך הישרה והרצויה, הראויה למלאות חיים הגונים לנפש טהורה, השכלתו היא גסה, רגשותיו מעורבבים, בקדרות וצימאון שמעורר לו גיעול רוחני. מתבייש הוא מעצמו, יודע הוא כי אין אלוה בקרבו, וזאת היא לו הצרה היותר גדולה, החטא היותר איום (אורות התשובה, פרק ג)

3.האם תשובה אפשרית? לכאורה היא כן בשמים היא וקשה מאוד להשגה:

א.מה שהיה- לכאורה היה ולא ניתן להשיבו( 'אליפאת- מאת'):

מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת: ( קהלת א,טו) 

כי הנה באמת איך יתקן האדם את אשר עיוות והחטא כבר נעשה?! הרי שרצח האדם את חברו, הרי שנאף, איך יוכל לתקן הדבר הזה?
היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות?
(מסילת ישרים, פרק ד)

ב.תשובה מדעות והנהגות רעות- קשה ביותר:
אַל תֹּאמַר שֶׁאֵין תְּשׁוּבָה אֶלָּא מַעֲבִירוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַעֲשֶׂה כְּגוֹן זְנוּת וְגֵזֶל וּגְנֵבָה. אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לָשׁוּב מֵאֵלּוּ כָּךְ הוּא צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ בְּדֵעוֹת רָעוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְלָשׁוּב מִן הַכַּעַס וּמִן הָאֵיבָה וּמִן הַקִּנְאָה וּמִן הַהִתּוּל וּמֵרְדִיפַת הַמָּמוֹן וְהַכָּבוֹד וּמֵרְדִיפַת הַמַּאֲכָלוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִן הַכּל צָרִיךְ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. וְאֵלּוּ הָעֲוֹנוֹת קָשִׁים מֵאוֹתָן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַעֲשֶׂה שֶׁבִּזְמַן שֶׁאָדָם נִשְׁקָע בְּאֵלּוּ קָשֶׁה הוּא לִפְרשׁ מֵהֶם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה נה-ז) 'יַעֲזֹב רָשָׁע' וְגוֹ':(הלכות תשובה לרמב"ם, פרק ז הלכה ג)

ג.סוד התשובה- בזכות הבחירה החופשית המלאה שיש לכל אדם:

רְשׁוּת לְכָל אָדָם נְתוּנָה. אִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ טוֹבָה וְלִהְיוֹת צַדִּיק הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וְאִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ רָעָה וְלִהְיוֹת רָשָׁע הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. הוּא שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (בראשית ג-כב) 'הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע'. כְּלוֹמַר הֵן מִין זֶה שֶׁל אָדָם הָיָה יָחִיד בָּעוֹלָם וְאֵין מִין שֵׁנִי דּוֹמֶה לוֹ בְּזֶה הָעִנְיָן שֶׁיְּהֵא הוּא מֵעַצְמוֹ בְּדַעְתּוֹ וּבְמַחֲשַׁבְתּוֹ יוֹדֵעַ הַטּוֹב וְהָרַע וְעוֹשֶׂה כָּל מַה שֶּׁהוּא חָפֵץ וְאֵין מִי שֶׁיְּעַכֵּב בְּיָדוֹ מִלַּעֲשׂוֹת הַטּוֹב אוֹ הָרַע. וְכֵיוָן שֶׁכֵּן הוּא פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ:
אַל יַעֲבֹר בְּמַחֲשַׁבְתְּךָ דָּבָר זֶה שֶׁאוֹמְרִים טִפְּשֵׁי אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְרֹב גָּלְמֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹזֵר עַל הָאָדָם מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק אוֹ רָשָׁע. אֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא כָּל אָדָם רָאוּי לוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק כְּמשֶׁה רַבֵּנוּ אוֹ רָשָׁע כְּיָרָבְעָם אוֹ חָכָם אוֹ [א] סָכָל אוֹ רַחֲמָן אוֹ אַכְזָרִי אוֹ כִּילַי אוֹ שׁוּעַ וְכֵן שְׁאָר כָּל הַדֵּעוֹת. וְאֵין לוֹ מִי שֶׁיִּכְפֵּהוּ וְלֹא גּוֹזֵר עָלָיו וְלֹא מִי שֶׁמּוֹשְׁכוֹ לְאֶחָד מִשְּׁנֵי הַדְּרָכִים אֶלָּא הוּא מֵעַצְמוֹ וּמִדַּעְתּוֹ נוֹטֶה לְאֵי זוֹ דֶּרֶךְ שֶׁיִּרְצֶה. הוּא שֶׁיִּרְמְיָהוּ אָמַר (איכה ג-לח) 'מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב'. כְּלוֹמַר אֵין הַבּוֹרֵא גּוֹזֵר עַל הָאָדָם לִהְיוֹת טוֹב וְלֹא לִהְיוֹת רַע. וְכֵיוָן שֶׁכֵּן הוּא נִמְצָא זֶה הַחוֹטֵא הוּא הִפְסִיד אֶת עַצְמוֹ. וּלְפִיכָךְ רָאוּי לוֹ לִבְכּוֹת וּלְקוֹנֵן עַל חֲטָאָיו וְעַל מַה שֶּׁעָשָׂה לְנַפְשׁוֹ וּגְמָלָהּ רָעָה. הוּא שֶׁכָּתוּב אַחֲרָיו (איכה ג-לט) 'מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי' וְגוֹ'. וְחָזַר וְאָמַר הוֹאִיל וּרְשׁוּתֵנוּ בְּיָדֵינוּ וּמִדַּעְתֵּנוּ עָשִׂינוּ כָּל הָרָעוֹת רָאוּי לָנוּ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה וְלַעֲזֹב רִשְׁעֵנוּ שֶׁהָרְשׁוּת עַתָּה בְּיָדֵינוּ. הוּא שֶׁכָּתוּב אַחֲרָיו (איכה ג-מ) 'נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה' וְגוֹ':

(הלכות תשובה לרמבם פרק חמישי הלכות א-ב)

ד.החידוש של התורה הוא שיש תשובה ויש בחירה:

אילו לא היתה התורה מבשרת לנו על הבחירה ועל התשובה אפשר שלא היינו מודעים להן וממילא לא היינו יכולים לפעול על פיהם והיינ ו שקועים במחשבת ההבל של "טיפשי אומות העולם ורוב גלמי בני ישראל" לפיה אסור האדם בכבלי תכונותיו ויצריו וכל חייו אינם אלא טרגדיה יוונית הכפופה לגזרת הגורל  שאין ממנה מנוס.אבל עכשיו משבישרה לנו התורה על מתת הבחירה והתשובה שניתנה לנו כשי מאת כל יכול אין לנו אלא להכיר טובה ולהודות לריבון העולמים על הפלא הגדול מכל ( מעט מן האור/הרב חנן פורת, פרשת נצבים)

חלק ב:  האסכולה  שיש מצוות תשובה מדאורייתא

1.בד"כ המצווה הוא תיאור כולל למצוות אבל לא כן במקרה שלנו- מתייחס דווקא למצוות התשובה:

וטעם כי המצוה הזאת. על כל התורה כולה והנכון כי על כל התורה יאמר (לעיל ח א) "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום" אבל "המצוה הזאת" על התשובה הנזכרת כי והשבות אל לבבך (בפסוק א) ושבת עד ה' אלהיך (בפסוק ב) מצוה שיצוה אותנו לעשות כן ונאמרה בלשון הבינוני לרמוז בהבטחה כי עתיד הדבר להיות כן והטעם לאמר כי אם יהיה נדחך בקצה השמים ואתה ביד העמים תוכל לשוב אל ה' ולעשות ככל אשר אנכי מצוך היום כי אין הדבר נפלא ורחוק ממך אבל קרוב אליך מאד לעשותו בכל עת ובכל מקום וזה טעם בפיך ובלבבך לעשותו שיתודו את עונם ואת עון אבותם בפיהם וישובו בלבם אל ה' ויקבלו עליהם היום התורה לעשותה לדורות כאשר הזכיר (לעיל פסוק ב) אתה ובניך בכל לבבך כמו שפירשתי (רמב"ן,ל,יא)

2.התשובה לא מצריכה פנייה לנביאים או לחכמים אלא באה מהאדם עצמו לפני הכל: 

כי המצוה הזאת. והטעם שאמרתי והשבות אל לבבך בכל הגוים שצריך שהתשובה תהי' בעודך בגלות למען תושע ...
לא נפלאת היא ממך. שתצטרך לנביאים. 
לא רחוקה היא. שתצטרך לחכמי הדור הרחוקים שיפרשו לך באופן שתוכל לעשותה אפי' בעודך בגלות ובאר זה באמרו 
לא בשמים היא לאמר. לא יקרה לך בענין התשובה שתצטרך בה להגדת נביא:

ולא מעבר לים היא. גם כן לא תצטרך בה לחכמי הדור הרחוקים שיפרשו לך. באופן שיהיה זה אפשר לך בח''ל ולא יקשה עליך כמו שיקרה באיזו מצוה שנפל בה ספק ותצטרך לפירוש חכמי הדור או שהיא נמנעת בח''ל:

{יד} בפיך ובלבבך לעשותו. להכיר בלבבך את חטאך ואת האל ית' שחטאת לו ולהתחרט ולהתודות על זה בפיך:

(ספורנו ,שם)

3.לכאורה תשובה כמצווה תבטל את העיקרון של לאו הניתק לעשה וכל המצוות יהיו לאו הניתק לעשה וממילא לא יהיה עונש מלקות:

א. לאו הניתק לעשה הוא סוג של לאו (מצוות לא תעשה) בתורה, שכאשר עוברים עליו, מתחייבים במצוות עשה שמאפשרת לתקן את העבירה. על לאו הניתק לעשה לא נענשים^[1] בעונש מלקות.
דוגמא:

• גזל: אדם הגוזל מחברו ועובר על לאו של לא תגזול - "לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל" (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ג) מתחייב במצוות עשה להשיב את הגזלה שגזל: "וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל" (ספר ויקרא, פרק ה', פסוק כ"ג).
• 
  

(אליבא דויקיפדיה)

ב. התשובה היא מצוות עשה כללית:

תשובה. חקר הרב נחלת בנימין, דקיימא לן לאו הנתק לעשה אין לוקין עליו א"כ כל הלאוין שבתורה לא יהיה בהם עונש מלקות ומיתה דהכל נתק לעשה דתשובה, כמ"ש הרמב"ם דתשובה היא מצות עשה, ואפילו לא עשה עדיין תשובה כיון דהוא לאו הנתק לעשה אף שלא קיים העשה אין לוקין על הלאו וכל שכן מיתה. ותירץ, דהרי קיימא לן אין לוקין על לאו שבכללות וטעמא שכיון שכולל דברים הרבה לא הוי לאו חמור ללקות עליו, ומינה גמרינן לעשה הדוחה הלאו שנתק לעשה דהיינו דוקא בעשה פרטי, אבל עשה דתשובה הוא כללי לכל ל"ת שבתורה אין בו כח לפוטרו מעונש מיתה ומלקות מטעם נתק לעשה. עד כאן דברי הרב נחלת בנימין שהביא א' קדוש משמו

(החיד"א,ספר מדבר קדמות - מערכת תי"ו )

חלק ג:  אין מצווה ספציפית על חזרה בתשובה אלא רק על וידוי

1.גישת הרמב"ם- המצווה היא רק על הוידוי:

א. מצוה עג בספר המצוות:

היא שצונו להתודות על העונות והחטאים שחטאנו לפני האל ולאמר אותם עם התשובה. וזהו הודוי וכונתו שיאמר אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי ועשיתי כך וכך. ויאריך המאמר ויבקש המחילה בזה הענין לפי צחות לשונו. ודע שאפילו החטאים שחייבין עליהן אלו המינים מהקרבנות הנזכרים שאמר שיקריבם ויתכפר לו לא יספיק עם הקרבתם בלתי הודוי...
(ספר מצוות לרמב"ם, מצווה עג)

ב.המקור בתורה למצוות הוידוי שהיא מצוות התשובה מהתורה:
כָּל מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה בֵּין עֲשֵׂה בֵּין לֹא תַּעֲשֶׂה אִם עָבַר אָדָם עַל אַחַת מֵהֶן בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיָשׁוּב מֵחֶטְאוֹ חַיָּב לְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי הָאֵל בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה-ו) 'אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ' וְגוֹ' (במדבר ה-ז) 'וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ' זֶה וִדּוּי דְּבָרִים. וִדּוּי זֶה מִצְוַת עֲשֵׂה. כֵּיצַד מִתְוַדִּין. אוֹמֵר אָנָּא הַשֵּׁם חָטָאתִי עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ וְעָשִׂיתִי כָּךְ וְכָךְ וַהֲרֵי נִחַמְתִּי וּבֹשְׁתִּי בְּמַעֲשַׂי וּלְעוֹלָם אֵינִי חוֹזֵר לְדָבָר זֶה. וְזֶהוּ עִקָּרוֹ שֶׁל וִדּוּי

(משנה תורה, ספר אהבה הלכות תשובה פרק א הלכה א)

2.ההגיון מאחורי גישת הרמב"ם- הוידוי בפה הוא לב העניין - השכנת השכינה בקרבו וגירוש הע"ז מפנימיות האדם: (רמז לדבר- סלחתי- כדבריך)

הרמב"ם אינו מביא מצוות עשה מיוחדת לתשובה אלא מצוות עשה להתוודות (עיין ריש הלכות תשוה ובספרהמצוות מצווה עג).הביאור הוא שאם מודה אדם על חטאיו בפנימיותו- זוהי כבר תשובה גמורה כי לא יעשההאדם בשום אופן מה שיודע באמת ובבירור שהוא רע.ומרו רז"ל ( מובא בתורה שלמה פרשת וישלח אות יא): הסירו את אלוהי הנכר אשר בתוככם"(בראשית לה,ב) , ללמדך שכל מקום ששכינה נגלית עבודה זרה מתבערת מן העולם.השכינה נגלית בלב האדם וכששי הכרה פנימית- מתבערת העבודה זרה ממילא (מכתב מאליהו חלק ג ע"מ 289)

3.סברה: כשאדם חוטא מובן שעליו לשוב בתשובה ולא להמשיך להיות שרוי בחטא גם בלי לצוות על זה

אבל דברי רבנו מבוארין וברורים, דהנה באמת צריך להבין שחדשה תורה דין התשובה, ואלמלי כתבה תורה דין התשובה הרי הייתי אומר שאין צריכים לעזוב החטא ולהתחרט עליו וכי אפשר לומר כן, שהאיש העובר על איסורים שבתורה לא יעזוב חטאו כי אם יעבור עוד על האיסורים, וכן החרטה שהיא ג"כ מיסודי התשובה וכמ"ש רבנו וכן כל הראשונים ז"ל, הלא אין זה דין שהלא כמובן אם אדם עובר על איסורין, ומכיר חטאו ואינו כופר חלילה בהשי"ת בודאי יתחרט על אשר עשה, כי השחית את נפשו וענש יענש, אולם עיקר דין חידוש מצות עשה של תשובה הוא החיוב להתודות והקבלה על להבא, שזה אינו נכנס בגדר הממילא שהרי שפיר יכול לעזוב חטאו ולהתנחם עליהם ומ"מ לא יאמר דברים אלו בפיו ולא יקבל על עצמו להיות זהיר להבא בכל זה 

(עבודת המלך/הרב מנחם קרקובסקי, הלכות תשובה פרק א הלכה א)

4.תשובה היא אם כן עצה טובה מאת ה'

משום דתשובה ל"ה מ"ע, כ"א עצה של חבה מאת אבינו שבשמים שידו פשוטה לקבל שבים 

(שו"ת משפט כהן לראי"ה (ענייני ארץ ישראל) סימן קכח)

5.איך יבאר הרמב"ם את "לא בשמים"? על לימוד תורה
כָּתוּב בַּתּוֹרָה (גמרא עירובין נה-א) 'לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא'. לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא לֹא בְּגַסֵּי הָרוּחַ הִיא מְצוּיָה וְלֹא בִּמְהַלְּכֵי מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא. לְפִיכָךְ אָמְרוּ חֲכָמִים (משנה אבות ב-ה) 'לֹא כָּל הַמַּרְבֶּה בִּסְחוֹרָה מַחְכִּים'. וְצִוּוּ חֲכָמִים הֱוֵי מְמַעֵט בְּעֵסֶק וַעֲסֹק בַּתּוֹרָה:(הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה ח)

6.איך יסביר הרמב"ם את הפסוקים על ושבת עד ה' וכו' ? כהבטחה

כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּן צִוּוּ עַל הַתְּשׁוּבָה וְאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה. וּכְבָר הִבְטִיחָה תּוֹרָה שֶׁסּוֹף יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בְּסוֹף גָּלוּתָן וּמִיָּד הֵן נִגְאָלִין שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל-א) 'וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים' וְגוֹ' (דברים ל-ב) 'וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ' (דברים ל-ג) 'וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ' וְגוֹ':(הלכות תשובה פרק ג הלכה ה)

7.התשובה יכולה להיות אפילו בלב אבל הוידוי כמצווה היא בהכרח בפה:

ל בוידוי דברים, רק דהיא מצות עשה בפני עצמה, ואם לא עשה כן ביטל מצות עשה של וידוי, אבל התשובה נתקבלה ומכפרת מה שהתשובה ראויה לכפר בכל עבירה לפי מה שהיא כמו שיתבאר בס"ד. וכן נראה בקדושין מ"ט ע"ב, דאם קידש על מנת שהוא צדיק, אפילו הוא רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו, הרי דתשובה בלב אף שלא בפה הוי צדיק

(ספר מנחת חינוך - מצוה שסד - אות א )

8.סכנת האריכות  שיש להיזהר ממנה בכל הקשור לוידוי:

..גם בזה אפשר ח"ו ללמוד ולהרשיע.הן כבר אמר האריז"ל שעלינו להיזהר באמירת וידוי שלא יהיה כחצוף שמזכיר חטאיו בפני המקום בלי בוש ועוד יזהר שבהאריכו בוידויים עלול האדםלהרהר בחטא עצמו וגם לחמוד אותו בלבו.הפשוע בבחירותו- אפילו וידויי יום הכיפורים ילמדוהו לבעוט( מכתב מאליהו חלק ב, ע"מ 55-56)

חלק ג: התשובה היא תהליך ארוך ושבסופו מעשה של מצווה- הוידוי 

1.תשובה- תהליך שהוא עבודה שבלב ובסופו מצווה מעשית- הוידוי:
תשובה בעיני הרמב"ם היא מעין עבודה שבלב. זוהי מצוה שעיקרה אינו במעשים ובפעולות אלא בתהליך הנמשך לעתים על פני שנות חיים, תהליך שתחילתו בחרטה ברגש אשמה בהכרת האדם כי ניטלה תכלית מחייו , בהרגשה של בדידות של תעייה ותהייה בחלל ריק ודרכו של תהליך זה ארוכה ארוכה
עד לתכלית שהיא התשובה עצמה...ואז לאחר שהשתנה ונעשה אדם אחר מגיע מעשה התושבה .ומה מעשה התשובה? הווה אומר : הווידוי...התשובה עצמה היא יאפה מצוות יסוד עם שהיא מצווה של נשמה ללא גוף.כמוה כהרבה מצוות אחרות כגון התפילה שהזכרנו וכגון מצוות ואהבת לרעך כמוך גם זו היא מצווה הכרוכה בשורה של מעשים של חסד של עזרה לריע אך מהות באהבה עצמה ברגש, בלב (על התשובה , ע"מ 44-45)


 2.יש מצווה נפרדת על התשובה לפי הרמב"ם -  ביום הכיפורים, בשאר השנה המצווה היא הוידוי על החטא
יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא זְמַן תְּשׁוּבָה לַכּל לַיָּחִיד וְלָרַבִּים וְהוּא קֵץ מְחִילָה וּסְלִיחָה לְיִשְׂרָאֵל. לְפִיכָךְ חַיָּבִים הַכּל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וּלְהִתְוַדּוֹת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּמִצְוַת וִדּוּי יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁיַּתְחִיל מֵעֶרֶב הַיּוֹם קֹדֶם שֶׁיֹּאכַל שֶׁמָּא יֵחָנֵק בַּסְּעֻדָּה קֹדֶם שֶׁיִּתְוַדֶּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִתְוַדָּה קֹדֶם שֶׁיֹּאכַל חוֹזֵר וּמִתְוַדֶּה בְּלֵילֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים עַרְבִית וְחוֹזֵר וּמִתְוַדֶּה בְּשַׁחֲרִית וּבְמוּסָף וּבְמִנְחָה וּבִנְעִילָה. וְהֵיכָן מִתְוַדֶּה. יָחִיד אַחַר תְּפִלָּתוֹ וּשְׁלִיחַ צִבּוּר בְּאֶמְצַע תְּפִלָּתוֹ בִּבְרָכָה רְבִיעִית

(הלכות תשובה פרק ב הלכה ז)

מסתבר איפה שהתשובה ביום הכיפורים הינה מצוה חדשה מיוחדת הנוגעת ליום הכיפורים בלבד

( הגרי"ד סולובצ'יק, על התשובה, ע"מ 39)

חלק ד:  התשובה היא מכשיר מצווה- כמו הדעה לגבי עלייה וישוב א"י

מצוות עלייה לארץ- מצוה בפני עצמה או אמצעי לקיום המצוות התלויות בארץ?

1.מצווה בפני עצמה:
“והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה” (במדבר ל”ג:נ”ג). על דעתי זו מצוות עשה היא, יצווה אותם שישבו בארץ וירשו אותה כי הוא נתנה להם ולא ימאסו בנחלת ה’… בכאן נצטווינו במצווה הזו, כי הכתוב הזה היא מצוות עשה, ויחז[ו]ר המצווה הזו במקומות רבים “בואו ורשו את הארץ” (רמב"ן, דברים א,ח)

2.אמצעי לקיום מצוות: מפקיע עצמו מהמצוות ולא מהמצווה של ישוב הארץ

דרש רבי שמלאי: מפני מה נתאווה משה רבינו ליכנס לארץ ישראל? וכי לאכול מפריה הוא צריך? או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא כך אמר משה: הרבה מצוות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי
(סוטה יד ע”א)

אין יוצאין מארץ לחו”ל אלא אם כן עמדו סאתיים בסלע (בבא בתרא צא, ע"א)
שמפקיע עצמו מן המצוות (רשבם,שם)

(המהלך ע"פ מאמר מאת הרב הרב פרופ’ דוד גולינקין )

חלק ה: מאיפה מתחילה התשובה: מלמעלה או מלמטה?

1.כחה העצום של תשובה- תשובה קדמה לעולם:

"ילמדנו רבינו כמה דברים קדמו למעשה בראשית, כך שנו רבותינו שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם, אלו הן כסא הכבוד, והתורה, ובית המקדש, ואבות העולם, וישראל, ושמו של משיח, והתשובה , ...והתשובה מנין שנאמר (שם תהלים צ) בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם ועד עולם אתה אל תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם" (תנחומא פרשת נשא סימן יא ד"ה ילמדנו רבינו).

...חכמים מלמדים אותנו, 'תשובה קדמה לעולם'. הווה אומר, התשובה היא כוח רוחני, אור א-להי שגנוז בפנימיות, למעלה ממסגרות וגבולות המציאות. עוד לפני שנוצר העולם וכל גבולותיו קדם לו כוח רוחני שעניינו 'התשובה'. כוח זה הוא המקור שממנו נובעים כל גילויי התשובה בכל העולם...

 התשובה היא כוח שהקב"ה שתל בעולם, כוח א- להי שטמון בתוך המציאות בכלל ובליבו של כל אחד ואחד .....

כוח התשובה, הכוח שמרים את העולם והאדם מעל כל מצולות החטא ומשיב אותם לה', מוכרח לבוא מלמעלה, חזק יותר מההעלם והמסגרת של העולם. אילו התשובה הייתה מתחילה מתוך העולם, לא היה בכוחה להוציא את האדם מהנפילה והירידה הקיימים ח בעצם טבע העולם . על כן, התשובה היא 'יד' שמושיט הקב"ה לעולם ולאדם, היא כוח -א להי שדוחק באדם לא לשקוע במוגבלות, בצמצום ובחטא אלא לשאוף, לרצות ולהתעלות... 

התשובה היא פעולה משותפת של הקב"ה והאדם, ושמא זוהי אחת הנקודות העמוקות ביותר בה. עוצמת הקרבה והאהבה, התחזקות ההכרה שאין לנו מצד עצמנו כלום ושכל כוחנו ממנו הוא, שמתגלים בפעולת התשובה המשותפת, הן התיקון השורשי לחטא ולניכור. כי שורש החטא נובע משכחת ה', מהשתקעות של האדם בעצמו וממחשבה של 'כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי' (דברים ח יז). והתשובה מרפאת ניכור זה ומביאה ל'ביחד' עמוק ופנימי, לקרבת א-להים נאמנה ותומכת.

(הרב ראובן ששון, באור פניך, נצבים-וילך, מאמר "תשובה קדמה לעולם")

2.תשובה - נוסחה ברורה או כוונת הלב :

א.עבודת אלול היא ברמז כדי שהתשובה תהיה מעומק הלב:

רמזי אלול. משהו דק הולך ונרמז, הולך ונרקם. עבודת התשובה היא אישית כל כך, לב יודע מרת נפשו. ולכל אחד מאיתנו יש דברים שאותם הוא רוצה לתקן...
ורמז דווקא, מפני שעבודת התשובה היא המסע של הבחירה. ולכן אם הדברים יהיו מפורשים מדי, מהודקים מדי, מסומנים בטוש זוהר. התשובה עלולה להיות מן השפה ולחוץ, ממלאת אחר ציפיות של הסביבה אך הלב, הלב יהיה חסר.
לכן נשלחים רמזים. רמזי אלול. מה נעשה ברמזים האלו? זו כבר העבודה שלנו. הרמזים מסמנים כיוון, מעוררים למחשבה ולהתבוננות., אך אינם אומרים מה לעשות. הם מבקשים שנפענח אותם כל אחד בדרכו שלו ומהם נצא לעבודה פנימית בדרך לתשובה של אמת, תשובה מאהבה ( רמזי אלול,הרב אייל ורד, ע"מ 9)

ב.תהליך מוגדר היטב ע"פ ההלכה:

העובדה שהתשובה היא דבר אלוקי, שיש לו הלכות, בדיוק כמו להלכות שבת או תפילה, מלמדת אותנו שיש לנו לנהל את כל תהליך התשובה על פי ההלכה, על פי התורה. והתורה הלא אומרת, שבשעה שהאדם עזב חטאיו, התרחט על מעשיו המקולקלים, והתוודה עליהם מעומק ליבו, הרי שנמחל לו, ותשובתו התקבלה. וממילא, חובה עליו לבטוח בכך ולשמוח על שזכה לעשות תשובה ולשנות דרכיו. בלי תורה, האדם עלול ללכת עם רגשותיו, ולשגות בהם. כי כשם שהמצפון טוב הוא בשביל ביעור הרע, כן צריך להישמר ממנו אם הוא מתגבר מעבר לתחומו, ופוגע בחלקים הטובים שבנפש....

לכן, בשעה שהאדם ניגש לתיקון נפשו על פי הדרכה של תורה, אזי הוא יודע לתחם את ההרגשות ולמקד אותם בצורה נכונה. כשעושה תשובה, מתבונן בפגמיו, מתמלא מרורות וכאב, מתרחט ומתוודה, ובכך עוקר את הרע מתוך נפשו. ולאחר מכן, מתמלא בנפשו ביטחון ושמחה, כי בידוע שהתקבלה תשובתו למעלה. לא בגלל שהלב מרגיש זאת, אלא בגלל שהתורה כך הורתה לנו, שהקב"ה ידו פתוחה לשבים, והוא מקבל את כולם בתשובה, הוא דרך תשובה לנו הורה, וכל מי שעשה זאת, הנה בוודאי שנתקבלה תשובתו. כי כך אמר ה', ככתוב בתורת משה, וכמבואר בהלכות תשובה לרבנו משה בן מימון.

(הרב ראובן ששון, באור פניך, נצבים-וילך, מאמר "תשובה קדמה לעולם")

סיכום:  2 רבדים לתשובה- התעוררות התשובה גם בלי חיוב הלכתי וקיום שלבי התשובה ע"פ ההדרכה ההלכתית מתוך תחושה של קיום מצווה

המתח בין ההתייחסות לתשובה כמצווה מהתורה או לאו הוא מתח בריא היות ויש להתייחס אל התשובה בשני אופנים- מצד אחד כשמהו נעלה ונשגב שקדם לעולם ומצד שני יש צורך בהדרכה מוגדרת וברורה (עד כדי דעה שזו מצווה מדאורייתא) כדי לעשות תשובה.

ולכן בין אם נאמר שהתשובה היא מצווה מדאורייתא ובין אם לאו- היא צריכה לבוא מעומק ליבו של האדם ומרצינות כוונתו גם אם ברור ופשוט שהיא מעוגנת בתוך ההלכה ואפילו אם יסודה במצווה מהתורה- עדיין היא מעל לכל ההוייה וכאמור קדמה לעולם כדי שאדם יכיר בעליונותה מעומק נשמתו ובפועל יבצע אותה כדת וכדין ע"פ ההלכה (ענ"ד)


אחרית דבר: מצוות הקהל נועדה לעשיית התשובה של הכלל ולכן באה בחג הסוכות אחרי יו"כ שהוא זמן תשובה של הפרט - ערבות הדדית של הכלל כלפי הפרטים היא נקודת החיתום של מהלך התשובה של חודש תשרי:

ונראה שכל עיקר צורך הקהל זה היה בעבור התשובה, לפי שאמרו רז"ל (ויק"ר ל.ז) שיום ראשון של חג נקרא ראשון לחשבון עונות, ע"כ הם צריכים לעשות תיכף הכנה אל התשובה והכנה זו היא הקהל זה שהמלך מקהיל את העם וקורא לפניהם מן אלה הדברים כי רוב הספר דברי תוכחות עלי עון ודברי כבושים, וכבר ידוע שההקהל יש בו צורך גדול אל התשובה כי ע"י שהם מקוהלים יהיו אגודה אחת ויטו שכם אחד לשוב אל ה' כדי שיהיו השבים רבים, 

לפי שדווקא בעשרה ימים שבין ר"ה ליה"כ הקב"ה מקבל תשובת היחיד אבל בכל ימות השנה אין הקב"ה מקבל כי אם תשובת הרבים, (ר"ה יח.) וזהו שדרשו רז"ל ולקחתם לכם ביום הראשון וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא אלא ראשון לחשבון עונות כו'. ולמה הזכיר הכתוב ענין זה דווקא בפסוק המדבר מן לקיחת ד' מינים ולמה לא הזכיר זה בפסוק המדבר מישיבת הסוכה, אלא לפי שבלקיחת ד' מינים נרמזו כל ד' כיתות של ישראל שיהיו באגודה אחת כמבואר למעלה בפר' אמור (כג.מ) והוצרך הפסוק ליתן טוב טעם ודעת למה דווקא ביום זה נצטוו לעשות מצוה זו שיש בה הוראה שיהיו כל ישראל אגודה אחת שיכפרו אלו על אלו, אלא לפי שמן ר"ה עד יום כיפור הקב"ה מקבל אפילו תשובת היחיד על כן אינן צריכן עדיין להיות אגודה אחת כדי שיהיו השבים רבים, ומן י"כ עד חג הסוכות אין עושין עונות כי כל אחד עוסק במצות סוכה ולולב ומצוה גוררת מצוה ע"כ מסתמא לא יאונה לצדיק כל און עד יום ראשון של סוכות שהוא ראשון לחשבון עונות, ע"כ צריכין לעשות הכנה אל התשובה והכנה זו היא שיהיו כולם אגודה אחת כמו ד' מינים אלו לכך נאמר ולקחתם לכם ביום הראשון כנותן טעם לשבח למה זה צויתי לכם על לקיחת ד' מינים אלו באגודה ביום זה דווקא, לפי שהוא יום הראשון לחשבון עונות ע"כ אתם צריכין לעשות הכנה אל התשובה של כל ימות השנה והכנה זו היא כשתהיו באגודה אחת כמו ד' מינים אלו אז יקבל ה' תשובתכם כי הן אל כביר לא ימאס. (כלי יקר,שם)














_____________________________________________________________________

*מהלך חלק מהמקורות ע"פ ספר "מצוה בפרשה" לרב בנימין תבורי , פרשת ניצבים