פתיחה: מדוע היה במן צד של עינוי ולא היה כליל השלמות ?
וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְ-ה-וָ-ה יִחְיֶה הָאָדָם:(דברים ח,ג)
הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ:(דברים ח,טז)
הקדמה-בריאת המן בין השמשות- מדוע דווקא אז :
עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה (אבות ה ו)
וזאת ידוע, שבגמר ששת ימי המעשה של הבריאה היה הקלקול של אדם הראשון, ונאמר לו בזעת אפך תאכל לחם, דהיינו שיצטרך לטרוח בעסק האכילה בכל ששת ימי המעשה ... ובהגיע שעה אחרונה של בין השמשות של שבת לא היה לאדם הראשון מה לאכול, כי לא היה רשאי לעשות מלאכת אוכל נפש, וגם מגן עדן נטרד י"ב מילין שלא היה רשאי לילך עד שם בשבת ליקח מפירותיו, ובאותו הרגע של בין השמשות הגם שלפני האדם הוא אסור במלאכה מפני ספק שבת, אבל הקב"ה היודע עתיו ורגעיו כחוט השערה ברגע אחרונה של יום הששי אז הופיע על אדם הראשון בחינת המן שהוא לחם מן השמים... (פרי צדיק ,מסעי ח, )
חלק א: 10 עובדות על המן
1.בזכות מי ניתן להם המן?
א.אברהם:
אָמַרְתָּ וְאֶקְחָה פַּת לֶחֶם, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ וכו', (שמות טז, ד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם (בראשית רבא,מח,י)
רמז: אברהם גימטריה 248 והמן היה נבלע ברמ"ח איברים (ענ"ד)
ב.משה:
רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, ... שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת עֶלְיוֹנוֹת הִזְדַּמְּנוּ לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי שְׁלֹשָׁה אַחִים: מֹשֶׁה, אַהֲרֹן וּמִרְיָם. מָן - בִּזְכוּת מֹשֶׁה. עַנְנֵי כָבוֹד - בִּזְכוּת אַהֲרֹן. בְּאֵר - בִּזְכוּת מִרְיָם. וְכֻלָּם אֲחוּזִים לְמַעְלָה. מָן בִּזְכוּת מֹשֶׁה, שֶׁכָּתוּב (שמות טז) הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם. מִן הַשָּׁמָיִם (דוקא) - זֶה מֹשֶׁה. (זוהר,ויקרא,קג,ע"א)
רמז: המן- ס"ת משה בן עמרם (ע"פ ליקוטי פרדס)
2.ספק או שלמות ?
א.המן: מחד-מאכל שהוא ספק:
וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְ-ה-וָ-ה לָכֶם לְאָכְלָה(שמות טז,טו)
מופלטה או ספינג'? :)
וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ:(שמות טז,לא)
כצפיחת. בצק שמטגנין אותו בדבש (רש"י,שם)
ב.פרשת המן-מאידך- הפסוק הראשון הכולל את השלמות-כל אותיות הא"ב והעוסק בפרנסה:
זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ:(שמות טז,טז)
ודע כי הכתוב הזה כולל שני ענינים גדולים שכל אחד מהם כולל העליונים והתחתונים, ואלו הם האותיות והפרנסה שאין לך דבר בעולם שלא יהא נכלל בצורות כ"ב אותיות וגם אין לך דבר נמצא בעולם בין העליונים בין התחתונים שלא יהא צריך פרנסה שכל מי שצריך קיום מזולתו הרי זה פרנסתו, וכבר בארו לנו רז"ל מעלת המזמור תהלה לדוד שהאומרו ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב וגלו לנו עיקר הטעם בהיותו כולל האותיות והפרנסה האותיות הוא מסודר באלפ"א בית"א והפרנסה שכתוב בו (תהלים קמה) פותח את ידך וגו', והנה הכתוב הזה יכולול את שניהם כי כ"ב אותיות התורה רשומות בו והוא מדבר בענין הפרנסה, ומזה דרשו רז"ל אל נתנה התורה אלא לאוכלי המן, וקבלה ביד חכמים כי כל האומר פרשת המן בכל יום מובטח לו שלא יבא לעולם לידי חסרון מזונות:(רבנו בחיי,שם)
3.מדוע נקרא שמו מן ? כל ריחות וכל הטעמים שבעולם
מן הוא - יש אומרים לפי שאותיות מן הם אותיות החוטם, כי כשיסגור האדם החוטם אינו יכול לדבר מ"ם ונו"ן בשפה ברורה, והמן היה בו ריח של כל המאכלים שבעולם אבל בעיניהם לא ראו כי אם זה המן, וקראוהו מן לומר שכשם שב' אותיות אלו אין הברתם ניכרת על ידי סגירת החוטם, כך המן שאין בו כי אם הריח מכל מאכלים בטל שלימותו על ידי סגירת החוטם.
אמנם רז"ל אמרו שהיה בו גם חוש הטעם מכל מיני מאכל, שהחיך היה טועם בו כל מיני מטעמים, ולכך אמרו איש אל אחיו מן הוא, לשון הכנת מזון, רוצה לומר שהיה בו הכנה לכל מיני מזון שבעולם, ולא נתנו לו עדיין השם המיוחד לו כי לא ידעו מה הוא, גם לא קראוהו עדיין בשם מן רק אמרו ביניהם מן הוא, עד אחר יום השבת ואחר כך כתיב ויקראו שמו מן,
לפי שבששי ירד לחם משנה וכפול, על כן קראוהו בשם מן, כי המה מן האותיות הכפולות כשתכתוב מ"ם נו"ן.
(כלי יקר, שמות טז,ד)
4.מה ברכו על המן?
ובספר בני יששכר (מאמרי השבתות מאמר ג') כתב בשם רבינו מנחם עזריה מפאנו, שלעתיד לבוא בסעודת לויתן יוציאו להם צנצנת המן שנגנז על ידי יאשיהו (יומא נב:), שנקרא לחם, שנאמר הוא הלחם אשר נתן ה' לאכלה, למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר, וכתב הרמ"ע, שיברכו על המן המוציא לחם מן השמים. והעיר על זה בשם הרה"ג המקובל מהר"ר ישראל דוב, שיש לומר שלא בירכו על המן כלל, כיון שהוא לחם אבירים הנבלע ברמ"ח איברים, כמנין מחספס, (יומא עה:), וכל עיקר הברכה לבירור ניצוצין להפרידם מפסולת, וזה לא שייך במן, ואולי לא כתב כן הרמ"ע אלא לגבי לעתיד לבוא, אבל המן שבמדבר לא היה צריך ברכה כלל. ע"כ. והנה מבואר בדברי הספר חסידים שגם במדבר בירכו על המן המוציא לחם מן השמים, וכדברי הרמ"ע
(שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן יב)
5.כמות עצומה של מזון -29 מליארד מנות של אוכל- וזוהי ההוכחה שלא היתה פה תחבולה שכן אי אפשר להמציא כזו כמות של מזון שכביכול לא היתה ולא נבראה:
...הרי לדעתי ענין אות המן המופלא שבכל האותות, לפי שהדבר המתמיד הוא יותר מפליא מן הדבר שאינו מתמיד, כי אז לא תעלה על הדעת תחבולה שבה יתכלכל עם שמספרם קרוב לשני מליון אדם במשך ארבעים שנה מלא דבר, כי אם ממזון מחודש שחדשו הבורא להם באויר... (אמונות ודעות/רס"ג ,הקדמה פרק ו)
6.מתי התחיל לרדת המן ?
לג בעומר- יום ירידת המן:
וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות טז,א)
לפי דאי' במדרש שמיום שכלה החררה שהוציאו ממצרי' הלכו ג' ימים בלא לחם ואח"כ ירד המן אם כן היה הורדת המן ביום ל"ג בעומר וראויה לעשות לזה זכר טוב.( חת"ם סופר יו"ד סי' רל"ג)
7.למה פסק המן כשנכנסו לארץ ישראל ?
חלק ב: הקשר בין המן לחטא אדם הראשון ולגן עדן :
1.הקשר בין הנחשים השרפים והתלונות על המן:
וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּא-לֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל: וַיְשַׁלַּח יְ-ה-וָ-ה בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל:(במדבר כא,ה)
וינשכו את העם. יבא נחש שלקה על הוצאת דבה ויפרע ממוציאי דבה. יבא נחש שכל המינין נטעמים לו טעם אחד ויפרע מכפויי טובה, שדבר אחד משתנה להם לכמה טעמים:(רש"י,שם)
2.דיבת הנחש:
כִּי יֹדֵעַ אֱ-לֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּא-לֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע (בראשית,ג,ה)
3.עונש הנחש- ההפך המוחלט מטעם המן:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָֹ-ה אֱ-לֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ:(בראשית,ג,יד)
4.המן- לחם בלי פסולת כמו בגן עדן:
הלחם אשר יאכלו בני אדם אחר חטא אדם הראשון הוא מעורב בפסולת ומוץ וסובין, וצריך יגיעה רבה עד שיעשה לחם... ואני ממטיר לכם לחם בלא פסולת וקליפה כמו שהיה קודם חטא אדם הראשון, וכמו שיהיה לעתיד...(מלבי"ם,שמות טז ד)
רמז שהמן היה מגן עדן:
"כזרע גד לבן" -
ר"ת 53- ג"ן
ס"ת עד"ן
(שערי נסים, שמות, ע"מ קמ)
5.ה-מן תיקן את חטאי אדם הראשון:
א.חטאו הראשון של אדם הראשון: אכילה מעץ הדעת
וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה־הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם־לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל:(בראשית,ג,ו)
התיקון - במן:
כי באכילת המן היו שני החסרונות, ...שלא ירד להם אלא ליומו, וגם לא ראו אלא מן אף על פי שטעמו בו טעם כל המינים... (תורה תמימה הערות דברים פרק ח הערה ל )
ב.חטאו השני של אדם הראשון: כפר בטובה
וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל (שם,שם,יב)
אשר נתתה עמדי. כאן כפר בטובה (עבודה זרה ה:):(רש"י,שם)
6.טעמו של המן מגיע מ- עץ החיים:
...אך בהם כתיב שהתאוו תאוה, ואמרו מי יאכילנו בשר, שרצו בשר שיהיה להנאת הגוף, ובמן היה באמת טעם כל המינים רק מסטרא דאילנא דחיי שלא להרגיש הנאת הגוף, כמו שהיה האכילה קודם הקלקול של אדם הראשון, ובשבת גם כן כל אכילת ישראל מסטרא דאילנא דחיי שלא לטעם הנאת הגוף רק לענג את השבת, כמו שאמרנו כמה פעמים, שדקדקו בגמרא ואמרו כל המענג את השבת, ולא אמרו כל המתענג בשבת... (פרי צדיק, בהעלותך ח)
התיקון- במן:
אדם הראשון חטא בכפירה בטובה שנתנה לו ( האשה) ולכן כאשר עם ישראל מקבל את המן שהוא שריד של עץ החיים הם מקבלים אותו באופן כזה שיבחן את הכרת הטובה והבטחון שלהם בקב"ה (ענ"ד)
חלק ג: המן ויום השבת:
0.זכר למה שהיה במן - נכנס להלכות ומנהגי שבת:
על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו, ברכו במן וקדשו במן, דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר ברכו במן וקדשו במן וקדשו בברכה... (מכילתא יתרו-בחודש פרשה ז)
1.יום השבת הוא המועד בו אנו מציינים את נס המן כמו שסוכות על ענני הכבוד:
...והנה בגמרא (יומא ע"ו) דרשו קרא ד"תערוך לפני שולחן נגד צוררי" על המן... ואנחנו אומרים מזמור זה בשבת, דסעודת שבת שהם סעודתא דמלכא הם באמת דוגמת מן ובאר... ובספר ברכי יוסף (או"ח תרכ"ה) מביא שמקשים למה נצטוו לעשות סוכות זכר לענני כבוד, ולמה אין עושים זכר להמן והבאר, אכן באמת יש לומר דסעודת שבת הם זכר למן ובאר, דבגמרא (שבת קי"ז ב') למדו לג' סעודות שבת מתלתא היום דכתיב במן... (פרי צדיק, תרומה יא, וראה שם עוד)
2.דווקא בשבת לא ירד המן (בניגוד לגשם למשל שכן יורד) כי הוא לא טבעי ולכן שייכת בו מידת השביתה:
על כן ברך ה' את יום השבת וגו'... ולדעת כולם הברכה היא במן, ואין הכונה כאן בלבד, רק כי המן הברכה היותר עליונה שהיא לשבת, שירד בשביל השבת שני עמרים לגולגולת, ואף על פי שלא היה להם יותר בשבת מששת ימים שהיה להם עומר לגולגולת, ואין הכונה רק שהיה ברכה בשביל השבת למצא שני עומרים, שזה היה ברכה יתירה, שהיה מלקט כפי שאר ימי השבוע ומצא שני עומרים, וזה ברכה, והקדושה גם כן במן, כלומר שמה שלא ירד מן בשבת מורה שהיום קדוש, שכל הויה היא בזמן, וכל זמן הוא תולה בתנועה, וכל תנועה היא לגשם שאינו קדוש. ולכך כל הויה אין בה קדושה מטעם אשר אמרנו, ולכך קדושת שבת היתה גורמת שלא היה בו הוית המן, ואף על גב שהשבת ודאי יש בו התהוות הטבעית, כי הדבר הטבעי אין ראוי שתהיה לו שביתה, וכן הדברים הטבעיים לשפלות מדרגתם אין להם מדרגת השבת, אבל המן שלא היה טבעי לא ירד בשבת, כי אין הויה בשבת... (תפארת ישראל, פרק מ)
3.בשדה הגשמי לא תמצאוהו בשבת אבל בשדה העליון הרוחני זהו הזמן שהוא מתהווה לכל השבוע:
אכלוהו היום - ולטעם שהיום שבת לא תמצאוהו בשדה, דקדק לומר בשדה לרמוז מאמר רשב"י שאמר בזוהר כי ביום שבת ירד המזון של כל ששת ימים למעלה, ומאותו מזון יורד דבר יום ביומו, והוא אומרו לא תמצאוהו בשדה, אבל למעלה בו ימצא אדרבא מזון לכל ו' ימים. (אור החיים, שמות טז כה)
4.כיסוי החלה בשבת:
צריך שתהיה מפה על השלחן תחת הפת ומפה אחרת פרוסה על גביו: (אורח חיים,רעא,ט)
...שהוא זכר למן שהיה מונח בקופסא:טל למעלה וטל למטה (משנה ברורה,שם,ס' מ"ד)
5.שתי חלות לשבת:
בוצע על שתי ככרות (שלימות) שאוחז שתיהן בידו ובוצע התחתונה (אורח חיים,רעד,א)
שתי ככרות- זכר למן דכתיב "לקטו לחם משנה" (משנה ברורה,שם)
6.שלוש סעודות בשבת:
ת''ר כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת שלש רבי חידקא אומר ארבע א''ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו {שמות טז-כה} ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאהו בשדה רבי חידקא סבר הני תלתא היום לבר מאורתא ורבנן סברי בהדי דאורתא (שבת,קיז,ע"ב)
7.תוספת טעם למן-בשבת- תבלין של שבת:
והוא כזרע גד לבן - ... ועוד אמר שם במן שירד בכל השבוע שהיה טעמו כטעם לשד השמן, אבל המן שירד בשבת היה טעמו כצפיחית בדבש, נוסף בו מתיקות לעונג שבת.(מלבי"ם,שם)
8.טעמו של המן נמצא בימנו באכילה בקדושה בשבת:
...ומ"מ נשאר לנו הארה שיכולין למצוא טעם מן וא"י באכילה בכוונה ובכח ברהמ"ז. ובפרט בשבת שיש בו ממקום הגנוז כמ"ש בדברי מו"ז ז"ל(שפת אמת,עקב,תרמ"ז)
9.מאכל החמין שיש בו מגוון של טעמים רומז למן:
שלום לכבוד הרב, שמעתי בהרצאה של כבוד הרב על פרשת בשלח, שטוב להכין לשבת זו חמין ולאכול בורגול. רציתי לדעת את הטעם לעניין. תזכו למצוות
תשובה:
א, זכר למן שירד לישראל במדבר ונזכר בפרשה, והיה כזרע גד, הוא הכוסבר. והבורגול דומה לו. ב, זכר לציפורים שאכלו את המן שזרקו דתן ואבירם במטרה לחלל את השבת.
(דורש ציון, הרב בן ציון מוצפי שליט"א)
10.המן הוריד איתו גם לבושים- לכבוד שבת:
והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו , יביאו לבוש מלכות אף תכשיטין ולבושין היו יורידם עם המן
(תוספות השלם,שם)
ויש להעיר על מה שירו להם לבושין דאיזה צורך היה לישראל למלבושים הלא כתב רש"י (דברים ח ד, ד"ה שמלתך) : , "ענני כבוד היו שפין בכסותם ומגהצים אותם כמין כלים מגוהצים. ואף קטניהם (הילדים הקטנים)כמו שהיו גדלים, היה גדל לבושן עמהם" ואם כן לא היה צורך בלבושים חדשים ושמא יש לומר דעצמם מלבושי חול היו גדלים עמהם ולא היו מחליפים אותם אבל לכבוד שבת היו לובשים בגדים חדשים ולכן דייקא בערב שבת ירד להם לבושים עם המן
(אוצר פלאות התורה, ספר שמות פרשת בשלח ע"מ תלח)
11.הקשר העמוק בין המן (מאכל בעל אופי שבתי) השבת ומשה רבנו:
והנה ידוע שעולם שנה נפש הם בסגנון אחד, וכמו שהמן בעולם הוא בריאה בלי פסולת, כן נמי היא שבת בשנה, שהיא זמן נעדר הפסולת, ומשה רבינו ע"ה בנפש... וכל שלשה אלה מן ושבת ומשה הם היפוך מעץ הדעת טוב ורע, שהכניס טבע של תערובת טוב ורע בכל הנבראים, הן בעולם, הן בשנה שהוא הזמן, הן בנפשות. ולפי האמור יובן מה שבשבת נאמרה פרשת המן, כאילו שבת היא הגורמת להמן שיהיה בזה העולם. אך לפי זה היה צריך להיות המן רק בשבת... על זה אמרו מן בזכות משה שבאמצעות משה זכו ישראל להיות בימי החול נוטלין הארה משבת, והיה להם המאכל אף לימי החול.
(שם משמואל, בשלח תרע"ד)
חלק ד- יתרונות המן: לא רק אוכל גורמה...
1.מרקם בהתאמה אישית לפי גיל הטועם:
כתוב אחד אומר הנני ממטיר לכם לחם,
וכתוב א' אומר וטעמו כצפיחית בדבש,
ואומר והיה טעמו כטעם לשד השמן,
כיצד מתקיימין ג' כתובין הללו, בחורים היו טועמין טעם לחם, זקנים טעם דבש, תינוקות טעם שמן. (שמות רבה פרשה כה ג)
המן נקרא לחם וגם דבש וגם שמן וכולם רמוזים במילה לשד שזה ר"ת לחם שמן דבש (שערי נסים, שמות,עמ קמ)
עם ישראל אכלו את המן כמו תינוק היונק משדי אימו וממילא כשנכנסו לארץ היו כמו תינוק שנגמל והוא אוכל ועומד בפני עצמו ולכן פסק המן לרדת בכניסתם ( ענ"ד)
2.המן - ארוז כמו משלוח מ"איביי":
כתיב ותעל שכבת הטל, וברדת הטל, אמר רבי יוסי ברבי חנינא, טל מלמעלה וטל מלמטה, דומה כמו שמונח בקופסא (יומא עה,ע"ב)
3.לחם אבירים- נבלע באיברים- ללא פסולת וממילא לא נזקקו לשירותים:
רבי יוחנן אמר דבר שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים...(יומא עה,ע"ב)
וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ (שמות טז,יד)
מחספס. בגי' עולה רמ''ח שהיה המן נבלע ברמ''ח איברים:(בעל הטורים ,שם)
4.המן קירב בין עם ישראל לאביו שבשמיים:
שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי, מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה, אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שיש לו בן אחד, פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה, ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה, עמד ופסק מזונותיו בכל יום, והיה מקביל פני אביו כל יום. אף ישראל, מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר, ונמצאו כולם מתים ברעב, ונמצאו כולן מכוונים את לבם לאביהן שבשמים (יומא עה,ע"ב)
5.המן איפשר לעם ישראל לקלוט את התורה:
כשעלה משה למרום מאותו זיו הגדול שנאמר לחם אבירים אכל איש, שארז"ל שנהנה משה ממזון שהמלאכים נהנים ממנו, ומשם ירד לדור המדבר כדי שיהנו מאותו זיו העליון דור המדבר, וזה למה, כדי שהשכל יהא מזוקק בכל אחד מהם ויוכל לקבל התורה ופירושה עם כל חכמותיה. כי כשיצאו ממצרים היו גסים ולא היו יכולים לקבל התורה שהיה נראה להם בדברים מרים קשים, דכתיב ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם... לכן הוצרך לתת להם המן כדי לזקקם ולחדדם כדי לקבל התורה. (ילקוט ראובני, בשלח)
6.המן -מזון המלאכים שעבר התמרה כאשר ירד לארץ עד שהתגשם:
הלחם מגושם כחומר הארץ, אבל הלחם הזה יבא מן השמים, קרוב יותר אל הרוחני מהגשמיית...(מלבי"ם,שמות טז ד)
...ידוע אצל בעלי קבלה סוד המן, כי הוא לחם אבירים, והוא מזון רוחני למלאכים, מגיע אליהם מצד כח האצילות, ומיד העשירים מתייחסים בשם מטטרון, על כן רמז הכתוב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, שכל הרוחנים נזונים ממנו, וכל אותן מ' שנה שהלכו ישראל במדבר היה אותו המן מתגשם מכח לכח מתמורה לתמורה עד שיתגשם בכח הרצון המתחדש פליאות, וכשירד והגיע לארץ נשתנה צורתו ונעשה לחם ההוא הטהור הנבלע באברים, ומטטרון שר הפנים ששמו כשם רבו הוא ממתיקו ומתבלו, והוא מחליפו מצורה לצורה גשמית הוא סוד המן, וסוד המטר, ועל מדה הזה הסוד מזון רוחני אצילות גוונין הלחם ההוא כדמות אדם, ושם השר המתקנו והמתבלו והמחליפו משינוי טעם לשינוי טעם לכל אחד כפי כח מעלתו לפי גבורתו משתנה טעם וצורתו, וכן המשפט ולכל אצילות אוכלי כח מן, ושם המתקנו ע"ד סיא"ל... (בראשית)
לכן מובן מדוע דוקא בזכות אברהם זכו לקבל שכן אמרו המלאכים אתה אברהם האכלת את המלאכים מטעמים גשמיים מכל טוב , חייך שצאצאיך יקבלו במידה כנגד מידה מאכל מלאכים למשך 40 שנה במדבר (ענ"ד)
7.המן-קיבלו ללא יגיעה מיוחדת:
ויצא העם ולקטו - שלחם אנשים יעבד בו עבודה רבה בשדה, לא כן בלחם הזה ישבו בבית רק יצאו ללקוט דבר מזומן בלא יגיעה.(מלבי"ם,שמות טז ד)
8.המן ניתן מידי יום בניגוד ללחם מן הארץ שמוכן רק בסוף השנה( בתקופה ההיא):
הלחם יזרע בשדה בראשית השנה ויאסף הביתה בצאת השנה, ויכינהו על שנה אחת, אבל לחם זה יהיה דבר יום ביומו, כי לחם הארץ תלוי ממגד שמש, אבל לחם זה יבא מהשפעת ה' יום יום... (מלבי"ם,שמות טז ד)
9.(כמעט) כל טעם שבחרו- טעמו בו:
והיה טעמו כטעם לשד השמן, א"ר אבהו מה שד זה תינוק טועם בה כמה טעמים, אף המן כל זמן שישראל אוכלין אותו מוצאין בו כמה טעמים.. (יומא עה,ע"א)
ויחד יתרו וגו', רבי יהושע אומר בטובת המן הכתוב מדבר, אמרו לו המן שנתן לנו המקום אנו טועמין בו טעם הפת, טעם בשר, טעם דגים, טעם חגבים, טעם כל המטעמים שבעולם... (מכילתא יתרו פרשה א)
10.מגלה את הנסתר- למי שייך עבד? מי בגד במי ? לפי המקום בו ירד המן
לבן שמלבין עונותיהן של ישראל. תניא רבי יוסי כשם שהנביא היה מגיד להם לישראל מה שבחורין ובסדקין, כך המן מגיד להם לישראל מה שבחורין ומה שבסדקין, כיצד, שנים שבאו לפני משה לדין, זה אומר עבדי גנבת, וזה אומר אתה מכרתו לי, אמר להם משה לבוקר משפט, למחר אם נמצא עומרו בבית רבו ראשון בידוע שזה גנבו, אם נמצא עומרו בבית רבו שני בידוע שזה מכרו לו. וכן איש ואשה שבאו לפני משה לדין, זה אומר היא סרחה עלי והיא אומרת הוא סרח עלי, אמר להם משה לבקר משפט, למחר אם נמצא עומרה בבית בעלה בידוע שהיא סרחה עליו, נמצא עומרה בבית אביה בידוע שהוא סרח עליה. (יומא עה,ע"א)
11.הנשים הם שנתנו למן את שמו כי הודיע צדקתן :
א.המן דאג למעמד האישה:
ומה שכתב ויקראו בית ישראל שמו מן, ולא נאמר בני ישראל, לפי שבית ישראל היינו הנשים, כמו שפירש רש"י על פסוק "כה תאמר לבית יעקב", ורוצה לומר שהנשים היו מחבבות את המן ביותר, על כן קראו לו שם המורה על קיום הדבר, כי המה היו רוצין בקיומו, לפי שהיה מודיע צדקת הנשים, כדאיתא במסכת יומא, שהיה מגיד מי סרח על מי הבעל על אשתו או אשתו עליו... כי על הרוב הנשים מנוצחים מן האנשים... (כלי יקר שמות טז, טו)
ב.שרה היתה זו שהכינה את האוכל למלאכים שבזכותו ניתן לב"י המן:
המאכל הוא דווקא על שם הנשים כי סוף כל סוף מי שהכין את המזון למלאכים שבזכותו קיבלו את המן היתה שרה דווקא (לושי ועשי עוגות) (ענ"ד)
ג.המן היה מאכל שהתחשב דווקא בתזונת הנשים שכן לא כלל מאכלים שאינם טובים למיניקה ולכן הנשים התחברו אליו יותר:
זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים (במדבר יא,ד)
את הקשאים. אמר רבי שמעון, מפני מה המן משתנה לכל דבר חוץ מאלו, מפני שהן קשים למניקות, אומרים לאשה אל תאכלי שום ובצל מפני התינוק, משל למלך כו' כדאיתא בספרי (שם):(רש"י,שם)
חלק ה- חסרונות המן- חיסרון שהוא יתרון : "עניין של טעם..."
0.המתלוננים על המן הציגו את חסרונותיו:
זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים: וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ(במדבר יא ה-ו)
1.הטעמים שלא היו במן - הַקִּשֻּׁאִים, הָאֲבַטִּחִים ,הֶחָצִיר,הַבְּצָלִים,הַשּׁוּמִים:
...ואת הקשואים, ר' שמעון אומר מפני מה המן משתנה להם לכל דבר שהיו רוצים חוץ מחמשת המינים הללו, משל למלך בשר ודם שמסר בנו לפידגוג והיה יושב ומפקדו ואומר לו הנראה שלא יאכל מאכל רע ולא ישתה משקה רע, ובכל כך היה הבן ההוא מתרעם על אביו לומר שלא מפני שאוהבני אלא שאי איפשר לו שאוכל.. (ספרי, בהעלותך פז)
את הקשואים - אמר ר' שמעון מפני מה המן משתנה לכל דבר חוץ מאלו, מפני שהן קשים למיניקות. (רש"י,שם )
2.אי הוודאות לגבי יום המחרת - "אי אפשר לשמור בפריזר":
א.פתו בסלו:{דברים ח-טז} המאכילך מן במדבר למען ענותך רבי אמי ורבי אסי חד אמר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו
(יומא עד,ע"ב)
ויאמר - הטעם שלא יותירו ממנו לאכלו מחר, רק יבטח בשם כי מחר ירד, כי אינו מצוה עליו לאכלו כלו, רק אם נשאר לו שלא יכול לאכלו ישליכנו מחוץ לאהלו.. (אבן עזרא, שמות טז יט)
ב.חסרון אי הוודאות - ללמד ביטחון בה':
זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם...( במדבר יא,ו)
אשר נאכל במצרים חנם. אם תאמר שמצריים נותנים להם דגים חנם, והלא כבר נאמר ותבן לא ינתן לכם (שמות ה, יח), אם תבן לא היו נותנין להם חנם, דגים היו נותנים להם (ס) חנם, ומהו אומר חנם, חנם (ע) מן המצות (ספרי פז):(רש"י,שם)
וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְ-ה-וָ-ה יִחְיֶה הָאָדָם:(דברים ח,ג)
3.צורת המן היתה קבועה:
וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ (במדבר יא ה-ו)
א.הצורך לאכול דרך העיניים:וחד אמר אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל אמר רב יוסף מכאן רמז לסומין שאוכלין ואין שבעין אמר אביי הלכך מאן דאית ליה סעודתא לא ליכלה אלא ביממא(יומא עד,ע"ב)
כי באכילת המן היו שני החסרונות, שלא ירד אלא ליומו וגם לא ראו אלא מן אע"פ שטעמו בו טעם כל המינים.ומסיים בגמרא מכאן רמז לסומין שאוכלין ואינם שבעים וע"פ זה יש לבאר מ"ד במדרש אבכיר על פסוק זה מכאן רמז להדלקת הנר בשבת ולכאורה הוא פלא אבל יתבאר שכייון שזה האוכל ואינו רואה נקרא עינוי ושבת מחוייב בעונג לכן צריך להדליק נר שיראה מה אוכל ויהנה מאכילתו...( תורה תמימה,שם)
החיסרון הקשר במראה אוכל- נועד להטיבך באחריתך: הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ:(דברים ח,טז)
...דרכה של תורה אינה כן אלא כפי שנאמר במשנה (אבות ו,ד): "כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ...ואם אתה עושה כן אשריך וטוב לך.אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא" כי באדם יש תאוות שונות ואם הא מפנה זאת לכיוון מאכלים טובים זה בא על חשבון לימוד תורה, אבל אם הוא יודע שהאוכל נועד לקיום גופו לצורך עבודת ה' מבחינת "צדיק אוכל לשובע נפשו(משלי יג כה) אזי תאוותו תופנה ללימוד תורה ויזכה לאושר וטוב בעולם הזה ובעולם הבא (מדרש אור חדש,פרשת עקב, ע"מ 351-352)
סיכום: המן - טוב לצדיקים, רע לגויים:
1.קרוב לצדיקים- רחוק לרשעים:
כתיב וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו, וכתיב ויצא העם ולקטו, וכתיב שטו העם ולקטו, הא כיצד, צדיקים ירד על פתח בתיהם, בינונים יצאו ולקטו, רשעים שטו ולקטו. (יומא עה,ע"א)
3.טוב ליהודים-רע לגוים:
אומות העולם לא היו יכולין לטעום ממנו, שהיה בפיהם כגידין מרין, ומה היו עושים, היו צדין צבי שהיה שותה ממנו וטועמין ממנו מטעמו של מן, והיו אומרים אשרי הגוי שככה לו... (תנחומא הקדום בשלח כב)
סיום: הבחירה ביד האדם בין עונג לנגע
1.בכל ענ"ג יש נג"ע- תלוי בבחירת האדם:ענ"ג שבת בהפוכא נג"ע, מאן דאית ליה ולא מקיים ליה, אתהפך ליה לנג"ע צרעת (תיקוני הזוהר ,הקדמה יב.)
2.המן הוא סמל לאי הוודאות ולכם פסק ביום בו תלו את המן זרע עמלק שהוא סמל הספק:
המן אשר ירד מן השמים נקרא אף הוא על שם הספק, כמו שאמרו בני ישראל איש אל אחיו: "מָן הוּא?". היה זה לחם שמימי הבא מגן עדן, המקום שבו התחיל הספק, כפי שראינו. גם מהותו של המן היתה של ספק תמידי – לא היה ידוע לעם האם ירד גם ביום למחרת, ולא ברור בכלל מה הוא, ממה הוא עשוי. כמו המן האגגי אשר נתלה בט"ז בניסן, פסק המן מלרדת בט"ז בניסן שלאחר הכניסה לארץ (פורים סוד המגילה , הרב אורי שרקי)
3.המן נברא ערב שבת בין השמשות-ספק יום ספק לילה,ספק חול ספק שבת כי טובתו נמצאת בספק ותלויה באדם :
ספק חשיכה והוא בין השמשות אין מעשרין את הודאי ואין מטבילין את הכלים ואין מדליקין את הנרות ואין מערבין עירובי תחומין (ועיין לקמן סימן תט''ו סעיף ב') אבל מעשרין את הדמאי וטומנין את החמין ומערבין עירובי חצירות (ועיין לקמן סימן שצ''ג)... (שולחן ערוך רסא,א)
שורה תחתונה: המן- נסיון עבור האדם המאמין ולכן יש בו שני צדדים ובסופו של דבר מביא את האדם לבטחון בה'
ודע כי כל עניני ישראל ומקריהם במדבר הכל היה נסיון גמור כדי שיגדלו נפשם השכלית במדרגות הבטחון שהוא שרש האמונה כדי שיהיו ראוים לקבל התורה ולסבה זו קרע להם את הים מדי עברם לתוכו ולא בבת אחת גם אחרי צאתם מים סוף אל מדבר שור ובאו למרה והיו המים מתוקים חזרו ונמררו ועל ידי העץ חזרו למתיקותם וכל זה נסיון גמור וכענין שכתוב (שמות טו) ושם נסהו גם ירידת המן דבר יום ביומו ולא לימים רבים הכל נסיון גמור כענין שכתוב (שם טז) ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו, גם אחרי היותם ברפידים ורפו ידיהם מן התורה שקבלו במרה ובעונש זה בא עמלק ונלחם בהם, כי בעון בטול תורה הצרות באות לעולם, כל הענינים האלה היו נסיון גמור כדי לקבוע בנפשותם מדת הבטחון, ועל זה אמר שלמה המע"ה (משלי כב) להיות בה' מבטחך הודעתיך היום אף אתה, יאמר מה שהודעתיך עד היום בספר הזה מן המוסרים והמשלים הכל היה לתועלתך ולהגיע אותך אל שלמות מדת הבטחון כמו שהגעתי אני אליה זהו שאמר אף אתה, באר לנו כי מדת הבטחון עקר גדול ויסוד התורה והמצוה:(רבנו בחיי,שמות,יג,יז)
___________________________________________________________________
http://old.herzog.ac.il/tvunot/fulltext/mega46_reiskin.pdf
וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְ-ה-וָ-ה יִחְיֶה הָאָדָם:(דברים ח,ג)
הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ:(דברים ח,טז)
הקדמה-בריאת המן בין השמשות- מדוע דווקא אז :
עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה (אבות ה ו)
וזאת ידוע, שבגמר ששת ימי המעשה של הבריאה היה הקלקול של אדם הראשון, ונאמר לו בזעת אפך תאכל לחם, דהיינו שיצטרך לטרוח בעסק האכילה בכל ששת ימי המעשה ... ובהגיע שעה אחרונה של בין השמשות של שבת לא היה לאדם הראשון מה לאכול, כי לא היה רשאי לעשות מלאכת אוכל נפש, וגם מגן עדן נטרד י"ב מילין שלא היה רשאי לילך עד שם בשבת ליקח מפירותיו, ובאותו הרגע של בין השמשות הגם שלפני האדם הוא אסור במלאכה מפני ספק שבת, אבל הקב"ה היודע עתיו ורגעיו כחוט השערה ברגע אחרונה של יום הששי אז הופיע על אדם הראשון בחינת המן שהוא לחם מן השמים... (פרי צדיק ,מסעי ח, )
חלק א: 10 עובדות על המן
1.בזכות מי ניתן להם המן?
א.אברהם:
אָמַרְתָּ וְאֶקְחָה פַּת לֶחֶם, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ וכו', (שמות טז, ד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם (בראשית רבא,מח,י)
רמז: אברהם גימטריה 248 והמן היה נבלע ברמ"ח איברים (ענ"ד)
ב.משה:
רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, ... שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת עֶלְיוֹנוֹת הִזְדַּמְּנוּ לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי שְׁלֹשָׁה אַחִים: מֹשֶׁה, אַהֲרֹן וּמִרְיָם. מָן - בִּזְכוּת מֹשֶׁה. עַנְנֵי כָבוֹד - בִּזְכוּת אַהֲרֹן. בְּאֵר - בִּזְכוּת מִרְיָם. וְכֻלָּם אֲחוּזִים לְמַעְלָה. מָן בִּזְכוּת מֹשֶׁה, שֶׁכָּתוּב (שמות טז) הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם. מִן הַשָּׁמָיִם (דוקא) - זֶה מֹשֶׁה. (זוהר,ויקרא,קג,ע"א)
רמז: המן- ס"ת משה בן עמרם (ע"פ ליקוטי פרדס)
2.ספק או שלמות ?
א.המן: מחד-מאכל שהוא ספק:
וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְ-ה-וָ-ה לָכֶם לְאָכְלָה(שמות טז,טו)
מופלטה או ספינג'? :)
וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ:(שמות טז,לא)
כצפיחת. בצק שמטגנין אותו בדבש (רש"י,שם)
ב.פרשת המן-מאידך- הפסוק הראשון הכולל את השלמות-כל אותיות הא"ב והעוסק בפרנסה:
זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ:(שמות טז,טז)
ודע כי הכתוב הזה כולל שני ענינים גדולים שכל אחד מהם כולל העליונים והתחתונים, ואלו הם האותיות והפרנסה שאין לך דבר בעולם שלא יהא נכלל בצורות כ"ב אותיות וגם אין לך דבר נמצא בעולם בין העליונים בין התחתונים שלא יהא צריך פרנסה שכל מי שצריך קיום מזולתו הרי זה פרנסתו, וכבר בארו לנו רז"ל מעלת המזמור תהלה לדוד שהאומרו ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב וגלו לנו עיקר הטעם בהיותו כולל האותיות והפרנסה האותיות הוא מסודר באלפ"א בית"א והפרנסה שכתוב בו (תהלים קמה) פותח את ידך וגו', והנה הכתוב הזה יכולול את שניהם כי כ"ב אותיות התורה רשומות בו והוא מדבר בענין הפרנסה, ומזה דרשו רז"ל אל נתנה התורה אלא לאוכלי המן, וקבלה ביד חכמים כי כל האומר פרשת המן בכל יום מובטח לו שלא יבא לעולם לידי חסרון מזונות:(רבנו בחיי,שם)
3.מדוע נקרא שמו מן ? כל ריחות וכל הטעמים שבעולם
מן הוא - יש אומרים לפי שאותיות מן הם אותיות החוטם, כי כשיסגור האדם החוטם אינו יכול לדבר מ"ם ונו"ן בשפה ברורה, והמן היה בו ריח של כל המאכלים שבעולם אבל בעיניהם לא ראו כי אם זה המן, וקראוהו מן לומר שכשם שב' אותיות אלו אין הברתם ניכרת על ידי סגירת החוטם, כך המן שאין בו כי אם הריח מכל מאכלים בטל שלימותו על ידי סגירת החוטם.
אמנם רז"ל אמרו שהיה בו גם חוש הטעם מכל מיני מאכל, שהחיך היה טועם בו כל מיני מטעמים, ולכך אמרו איש אל אחיו מן הוא, לשון הכנת מזון, רוצה לומר שהיה בו הכנה לכל מיני מזון שבעולם, ולא נתנו לו עדיין השם המיוחד לו כי לא ידעו מה הוא, גם לא קראוהו עדיין בשם מן רק אמרו ביניהם מן הוא, עד אחר יום השבת ואחר כך כתיב ויקראו שמו מן,
לפי שבששי ירד לחם משנה וכפול, על כן קראוהו בשם מן, כי המה מן האותיות הכפולות כשתכתוב מ"ם נו"ן.
(כלי יקר, שמות טז,ד)
4.מה ברכו על המן?
ובספר בני יששכר (מאמרי השבתות מאמר ג') כתב בשם רבינו מנחם עזריה מפאנו, שלעתיד לבוא בסעודת לויתן יוציאו להם צנצנת המן שנגנז על ידי יאשיהו (יומא נב:), שנקרא לחם, שנאמר הוא הלחם אשר נתן ה' לאכלה, למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר, וכתב הרמ"ע, שיברכו על המן המוציא לחם מן השמים. והעיר על זה בשם הרה"ג המקובל מהר"ר ישראל דוב, שיש לומר שלא בירכו על המן כלל, כיון שהוא לחם אבירים הנבלע ברמ"ח איברים, כמנין מחספס, (יומא עה:), וכל עיקר הברכה לבירור ניצוצין להפרידם מפסולת, וזה לא שייך במן, ואולי לא כתב כן הרמ"ע אלא לגבי לעתיד לבוא, אבל המן שבמדבר לא היה צריך ברכה כלל. ע"כ. והנה מבואר בדברי הספר חסידים שגם במדבר בירכו על המן המוציא לחם מן השמים, וכדברי הרמ"ע
(שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן יב)
5.כמות עצומה של מזון -29 מליארד מנות של אוכל- וזוהי ההוכחה שלא היתה פה תחבולה שכן אי אפשר להמציא כזו כמות של מזון שכביכול לא היתה ולא נבראה:
...הרי לדעתי ענין אות המן המופלא שבכל האותות, לפי שהדבר המתמיד הוא יותר מפליא מן הדבר שאינו מתמיד, כי אז לא תעלה על הדעת תחבולה שבה יתכלכל עם שמספרם קרוב לשני מליון אדם במשך ארבעים שנה מלא דבר, כי אם ממזון מחודש שחדשו הבורא להם באויר... (אמונות ודעות/רס"ג ,הקדמה פרק ו)
6.מתי התחיל לרדת המן ?
לג בעומר- יום ירידת המן:
וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות טז,א)
לפי דאי' במדרש שמיום שכלה החררה שהוציאו ממצרי' הלכו ג' ימים בלא לחם ואח"כ ירד המן אם כן היה הורדת המן ביום ל"ג בעומר וראויה לעשות לזה זכר טוב.( חת"ם סופר יו"ד סי' רל"ג)
7.למה פסק המן כשנכנסו לארץ ישראל ?
חלק ב: הקשר בין המן לחטא אדם הראשון ולגן עדן :
1.הקשר בין הנחשים השרפים והתלונות על המן:
וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּא-לֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל: וַיְשַׁלַּח יְ-ה-וָ-ה בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל:(במדבר כא,ה)
וינשכו את העם. יבא נחש שלקה על הוצאת דבה ויפרע ממוציאי דבה. יבא נחש שכל המינין נטעמים לו טעם אחד ויפרע מכפויי טובה, שדבר אחד משתנה להם לכמה טעמים:(רש"י,שם)
2.דיבת הנחש:
כִּי יֹדֵעַ אֱ-לֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּא-לֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע (בראשית,ג,ה)
3.עונש הנחש- ההפך המוחלט מטעם המן:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָֹ-ה אֱ-לֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ:(בראשית,ג,יד)
4.המן- לחם בלי פסולת כמו בגן עדן:
הלחם אשר יאכלו בני אדם אחר חטא אדם הראשון הוא מעורב בפסולת ומוץ וסובין, וצריך יגיעה רבה עד שיעשה לחם... ואני ממטיר לכם לחם בלא פסולת וקליפה כמו שהיה קודם חטא אדם הראשון, וכמו שיהיה לעתיד...(מלבי"ם,שמות טז ד)
רמז שהמן היה מגן עדן:
"כזרע גד לבן" -
ר"ת 53- ג"ן
ס"ת עד"ן
(שערי נסים, שמות, ע"מ קמ)
5.ה-מן תיקן את חטאי אדם הראשון:
א.חטאו הראשון של אדם הראשון: אכילה מעץ הדעת
וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה־הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם־לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל:(בראשית,ג,ו)
התיקון - במן:
כי באכילת המן היו שני החסרונות, ...שלא ירד להם אלא ליומו, וגם לא ראו אלא מן אף על פי שטעמו בו טעם כל המינים... (תורה תמימה הערות דברים פרק ח הערה ל )
ב.חטאו השני של אדם הראשון: כפר בטובה
וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל (שם,שם,יב)
אשר נתתה עמדי. כאן כפר בטובה (עבודה זרה ה:):(רש"י,שם)
6.טעמו של המן מגיע מ- עץ החיים:
...אך בהם כתיב שהתאוו תאוה, ואמרו מי יאכילנו בשר, שרצו בשר שיהיה להנאת הגוף, ובמן היה באמת טעם כל המינים רק מסטרא דאילנא דחיי שלא להרגיש הנאת הגוף, כמו שהיה האכילה קודם הקלקול של אדם הראשון, ובשבת גם כן כל אכילת ישראל מסטרא דאילנא דחיי שלא לטעם הנאת הגוף רק לענג את השבת, כמו שאמרנו כמה פעמים, שדקדקו בגמרא ואמרו כל המענג את השבת, ולא אמרו כל המתענג בשבת... (פרי צדיק, בהעלותך ח)
התיקון- במן:
אדם הראשון חטא בכפירה בטובה שנתנה לו ( האשה) ולכן כאשר עם ישראל מקבל את המן שהוא שריד של עץ החיים הם מקבלים אותו באופן כזה שיבחן את הכרת הטובה והבטחון שלהם בקב"ה (ענ"ד)
חלק ג: המן ויום השבת:
0.זכר למה שהיה במן - נכנס להלכות ומנהגי שבת:
על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו, ברכו במן וקדשו במן, דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר ברכו במן וקדשו במן וקדשו בברכה... (מכילתא יתרו-בחודש פרשה ז)
1.יום השבת הוא המועד בו אנו מציינים את נס המן כמו שסוכות על ענני הכבוד:
...והנה בגמרא (יומא ע"ו) דרשו קרא ד"תערוך לפני שולחן נגד צוררי" על המן... ואנחנו אומרים מזמור זה בשבת, דסעודת שבת שהם סעודתא דמלכא הם באמת דוגמת מן ובאר... ובספר ברכי יוסף (או"ח תרכ"ה) מביא שמקשים למה נצטוו לעשות סוכות זכר לענני כבוד, ולמה אין עושים זכר להמן והבאר, אכן באמת יש לומר דסעודת שבת הם זכר למן ובאר, דבגמרא (שבת קי"ז ב') למדו לג' סעודות שבת מתלתא היום דכתיב במן... (פרי צדיק, תרומה יא, וראה שם עוד)
2.דווקא בשבת לא ירד המן (בניגוד לגשם למשל שכן יורד) כי הוא לא טבעי ולכן שייכת בו מידת השביתה:
על כן ברך ה' את יום השבת וגו'... ולדעת כולם הברכה היא במן, ואין הכונה כאן בלבד, רק כי המן הברכה היותר עליונה שהיא לשבת, שירד בשביל השבת שני עמרים לגולגולת, ואף על פי שלא היה להם יותר בשבת מששת ימים שהיה להם עומר לגולגולת, ואין הכונה רק שהיה ברכה בשביל השבת למצא שני עומרים, שזה היה ברכה יתירה, שהיה מלקט כפי שאר ימי השבוע ומצא שני עומרים, וזה ברכה, והקדושה גם כן במן, כלומר שמה שלא ירד מן בשבת מורה שהיום קדוש, שכל הויה היא בזמן, וכל זמן הוא תולה בתנועה, וכל תנועה היא לגשם שאינו קדוש. ולכך כל הויה אין בה קדושה מטעם אשר אמרנו, ולכך קדושת שבת היתה גורמת שלא היה בו הוית המן, ואף על גב שהשבת ודאי יש בו התהוות הטבעית, כי הדבר הטבעי אין ראוי שתהיה לו שביתה, וכן הדברים הטבעיים לשפלות מדרגתם אין להם מדרגת השבת, אבל המן שלא היה טבעי לא ירד בשבת, כי אין הויה בשבת... (תפארת ישראל, פרק מ)
3.בשדה הגשמי לא תמצאוהו בשבת אבל בשדה העליון הרוחני זהו הזמן שהוא מתהווה לכל השבוע:
אכלוהו היום - ולטעם שהיום שבת לא תמצאוהו בשדה, דקדק לומר בשדה לרמוז מאמר רשב"י שאמר בזוהר כי ביום שבת ירד המזון של כל ששת ימים למעלה, ומאותו מזון יורד דבר יום ביומו, והוא אומרו לא תמצאוהו בשדה, אבל למעלה בו ימצא אדרבא מזון לכל ו' ימים. (אור החיים, שמות טז כה)
4.כיסוי החלה בשבת:
צריך שתהיה מפה על השלחן תחת הפת ומפה אחרת פרוסה על גביו: (אורח חיים,רעא,ט)
...שהוא זכר למן שהיה מונח בקופסא:טל למעלה וטל למטה (משנה ברורה,שם,ס' מ"ד)
5.שתי חלות לשבת:
בוצע על שתי ככרות (שלימות) שאוחז שתיהן בידו ובוצע התחתונה (אורח חיים,רעד,א)
שתי ככרות- זכר למן דכתיב "לקטו לחם משנה" (משנה ברורה,שם)
6.שלוש סעודות בשבת:
ת''ר כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת שלש רבי חידקא אומר ארבע א''ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו {שמות טז-כה} ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאהו בשדה רבי חידקא סבר הני תלתא היום לבר מאורתא ורבנן סברי בהדי דאורתא (שבת,קיז,ע"ב)
7.תוספת טעם למן-בשבת- תבלין של שבת:
והוא כזרע גד לבן - ... ועוד אמר שם במן שירד בכל השבוע שהיה טעמו כטעם לשד השמן, אבל המן שירד בשבת היה טעמו כצפיחית בדבש, נוסף בו מתיקות לעונג שבת.(מלבי"ם,שם)
8.טעמו של המן נמצא בימנו באכילה בקדושה בשבת:
...ומ"מ נשאר לנו הארה שיכולין למצוא טעם מן וא"י באכילה בכוונה ובכח ברהמ"ז. ובפרט בשבת שיש בו ממקום הגנוז כמ"ש בדברי מו"ז ז"ל(שפת אמת,עקב,תרמ"ז)
9.מאכל החמין שיש בו מגוון של טעמים רומז למן:
שלום לכבוד הרב, שמעתי בהרצאה של כבוד הרב על פרשת בשלח, שטוב להכין לשבת זו חמין ולאכול בורגול. רציתי לדעת את הטעם לעניין. תזכו למצוות
תשובה:
א, זכר למן שירד לישראל במדבר ונזכר בפרשה, והיה כזרע גד, הוא הכוסבר. והבורגול דומה לו. ב, זכר לציפורים שאכלו את המן שזרקו דתן ואבירם במטרה לחלל את השבת.
(דורש ציון, הרב בן ציון מוצפי שליט"א)
10.המן הוריד איתו גם לבושים- לכבוד שבת:
והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו , יביאו לבוש מלכות אף תכשיטין ולבושין היו יורידם עם המן
(תוספות השלם,שם)
ויש להעיר על מה שירו להם לבושין דאיזה צורך היה לישראל למלבושים הלא כתב רש"י (דברים ח ד, ד"ה שמלתך) : , "ענני כבוד היו שפין בכסותם ומגהצים אותם כמין כלים מגוהצים. ואף קטניהם (הילדים הקטנים)כמו שהיו גדלים, היה גדל לבושן עמהם" ואם כן לא היה צורך בלבושים חדשים ושמא יש לומר דעצמם מלבושי חול היו גדלים עמהם ולא היו מחליפים אותם אבל לכבוד שבת היו לובשים בגדים חדשים ולכן דייקא בערב שבת ירד להם לבושים עם המן
(אוצר פלאות התורה, ספר שמות פרשת בשלח ע"מ תלח)
11.הקשר העמוק בין המן (מאכל בעל אופי שבתי) השבת ומשה רבנו:
והנה ידוע שעולם שנה נפש הם בסגנון אחד, וכמו שהמן בעולם הוא בריאה בלי פסולת, כן נמי היא שבת בשנה, שהיא זמן נעדר הפסולת, ומשה רבינו ע"ה בנפש... וכל שלשה אלה מן ושבת ומשה הם היפוך מעץ הדעת טוב ורע, שהכניס טבע של תערובת טוב ורע בכל הנבראים, הן בעולם, הן בשנה שהוא הזמן, הן בנפשות. ולפי האמור יובן מה שבשבת נאמרה פרשת המן, כאילו שבת היא הגורמת להמן שיהיה בזה העולם. אך לפי זה היה צריך להיות המן רק בשבת... על זה אמרו מן בזכות משה שבאמצעות משה זכו ישראל להיות בימי החול נוטלין הארה משבת, והיה להם המאכל אף לימי החול.
(שם משמואל, בשלח תרע"ד)
חלק ד- יתרונות המן: לא רק אוכל גורמה...
1.מרקם בהתאמה אישית לפי גיל הטועם:
כתוב אחד אומר הנני ממטיר לכם לחם,
וכתוב א' אומר וטעמו כצפיחית בדבש,
ואומר והיה טעמו כטעם לשד השמן,
כיצד מתקיימין ג' כתובין הללו, בחורים היו טועמין טעם לחם, זקנים טעם דבש, תינוקות טעם שמן. (שמות רבה פרשה כה ג)
המן נקרא לחם וגם דבש וגם שמן וכולם רמוזים במילה לשד שזה ר"ת לחם שמן דבש (שערי נסים, שמות,עמ קמ)
עם ישראל אכלו את המן כמו תינוק היונק משדי אימו וממילא כשנכנסו לארץ היו כמו תינוק שנגמל והוא אוכל ועומד בפני עצמו ולכן פסק המן לרדת בכניסתם ( ענ"ד)
2.המן - ארוז כמו משלוח מ"איביי":
כתיב ותעל שכבת הטל, וברדת הטל, אמר רבי יוסי ברבי חנינא, טל מלמעלה וטל מלמטה, דומה כמו שמונח בקופסא (יומא עה,ע"ב)
3.לחם אבירים- נבלע באיברים- ללא פסולת וממילא לא נזקקו לשירותים:
רבי יוחנן אמר דבר שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים...(יומא עה,ע"ב)
וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ (שמות טז,יד)
מחספס. בגי' עולה רמ''ח שהיה המן נבלע ברמ''ח איברים:(בעל הטורים ,שם)
4.המן קירב בין עם ישראל לאביו שבשמיים:
שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי, מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה, אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שיש לו בן אחד, פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה, ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה, עמד ופסק מזונותיו בכל יום, והיה מקביל פני אביו כל יום. אף ישראל, מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר, ונמצאו כולם מתים ברעב, ונמצאו כולן מכוונים את לבם לאביהן שבשמים (יומא עה,ע"ב)
5.המן איפשר לעם ישראל לקלוט את התורה:
כשעלה משה למרום מאותו זיו הגדול שנאמר לחם אבירים אכל איש, שארז"ל שנהנה משה ממזון שהמלאכים נהנים ממנו, ומשם ירד לדור המדבר כדי שיהנו מאותו זיו העליון דור המדבר, וזה למה, כדי שהשכל יהא מזוקק בכל אחד מהם ויוכל לקבל התורה ופירושה עם כל חכמותיה. כי כשיצאו ממצרים היו גסים ולא היו יכולים לקבל התורה שהיה נראה להם בדברים מרים קשים, דכתיב ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם... לכן הוצרך לתת להם המן כדי לזקקם ולחדדם כדי לקבל התורה. (ילקוט ראובני, בשלח)
6.המן -מזון המלאכים שעבר התמרה כאשר ירד לארץ עד שהתגשם:
הלחם מגושם כחומר הארץ, אבל הלחם הזה יבא מן השמים, קרוב יותר אל הרוחני מהגשמיית...(מלבי"ם,שמות טז ד)
...ידוע אצל בעלי קבלה סוד המן, כי הוא לחם אבירים, והוא מזון רוחני למלאכים, מגיע אליהם מצד כח האצילות, ומיד העשירים מתייחסים בשם מטטרון, על כן רמז הכתוב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, שכל הרוחנים נזונים ממנו, וכל אותן מ' שנה שהלכו ישראל במדבר היה אותו המן מתגשם מכח לכח מתמורה לתמורה עד שיתגשם בכח הרצון המתחדש פליאות, וכשירד והגיע לארץ נשתנה צורתו ונעשה לחם ההוא הטהור הנבלע באברים, ומטטרון שר הפנים ששמו כשם רבו הוא ממתיקו ומתבלו, והוא מחליפו מצורה לצורה גשמית הוא סוד המן, וסוד המטר, ועל מדה הזה הסוד מזון רוחני אצילות גוונין הלחם ההוא כדמות אדם, ושם השר המתקנו והמתבלו והמחליפו משינוי טעם לשינוי טעם לכל אחד כפי כח מעלתו לפי גבורתו משתנה טעם וצורתו, וכן המשפט ולכל אצילות אוכלי כח מן, ושם המתקנו ע"ד סיא"ל... (בראשית)
לכן מובן מדוע דוקא בזכות אברהם זכו לקבל שכן אמרו המלאכים אתה אברהם האכלת את המלאכים מטעמים גשמיים מכל טוב , חייך שצאצאיך יקבלו במידה כנגד מידה מאכל מלאכים למשך 40 שנה במדבר (ענ"ד)
7.המן-קיבלו ללא יגיעה מיוחדת:
ויצא העם ולקטו - שלחם אנשים יעבד בו עבודה רבה בשדה, לא כן בלחם הזה ישבו בבית רק יצאו ללקוט דבר מזומן בלא יגיעה.(מלבי"ם,שמות טז ד)
8.המן ניתן מידי יום בניגוד ללחם מן הארץ שמוכן רק בסוף השנה( בתקופה ההיא):
הלחם יזרע בשדה בראשית השנה ויאסף הביתה בצאת השנה, ויכינהו על שנה אחת, אבל לחם זה יהיה דבר יום ביומו, כי לחם הארץ תלוי ממגד שמש, אבל לחם זה יבא מהשפעת ה' יום יום... (מלבי"ם,שמות טז ד)
9.(כמעט) כל טעם שבחרו- טעמו בו:
והיה טעמו כטעם לשד השמן, א"ר אבהו מה שד זה תינוק טועם בה כמה טעמים, אף המן כל זמן שישראל אוכלין אותו מוצאין בו כמה טעמים.. (יומא עה,ע"א)
ויחד יתרו וגו', רבי יהושע אומר בטובת המן הכתוב מדבר, אמרו לו המן שנתן לנו המקום אנו טועמין בו טעם הפת, טעם בשר, טעם דגים, טעם חגבים, טעם כל המטעמים שבעולם... (מכילתא יתרו פרשה א)
10.מגלה את הנסתר- למי שייך עבד? מי בגד במי ? לפי המקום בו ירד המן
לבן שמלבין עונותיהן של ישראל. תניא רבי יוסי כשם שהנביא היה מגיד להם לישראל מה שבחורין ובסדקין, כך המן מגיד להם לישראל מה שבחורין ומה שבסדקין, כיצד, שנים שבאו לפני משה לדין, זה אומר עבדי גנבת, וזה אומר אתה מכרתו לי, אמר להם משה לבוקר משפט, למחר אם נמצא עומרו בבית רבו ראשון בידוע שזה גנבו, אם נמצא עומרו בבית רבו שני בידוע שזה מכרו לו. וכן איש ואשה שבאו לפני משה לדין, זה אומר היא סרחה עלי והיא אומרת הוא סרח עלי, אמר להם משה לבקר משפט, למחר אם נמצא עומרה בבית בעלה בידוע שהיא סרחה עליו, נמצא עומרה בבית אביה בידוע שהוא סרח עליה. (יומא עה,ע"א)
11.הנשים הם שנתנו למן את שמו כי הודיע צדקתן :
א.המן דאג למעמד האישה:
ומה שכתב ויקראו בית ישראל שמו מן, ולא נאמר בני ישראל, לפי שבית ישראל היינו הנשים, כמו שפירש רש"י על פסוק "כה תאמר לבית יעקב", ורוצה לומר שהנשים היו מחבבות את המן ביותר, על כן קראו לו שם המורה על קיום הדבר, כי המה היו רוצין בקיומו, לפי שהיה מודיע צדקת הנשים, כדאיתא במסכת יומא, שהיה מגיד מי סרח על מי הבעל על אשתו או אשתו עליו... כי על הרוב הנשים מנוצחים מן האנשים... (כלי יקר שמות טז, טו)
ב.שרה היתה זו שהכינה את האוכל למלאכים שבזכותו ניתן לב"י המן:
המאכל הוא דווקא על שם הנשים כי סוף כל סוף מי שהכין את המזון למלאכים שבזכותו קיבלו את המן היתה שרה דווקא (לושי ועשי עוגות) (ענ"ד)
ג.המן היה מאכל שהתחשב דווקא בתזונת הנשים שכן לא כלל מאכלים שאינם טובים למיניקה ולכן הנשים התחברו אליו יותר:
זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים (במדבר יא,ד)
את הקשאים. אמר רבי שמעון, מפני מה המן משתנה לכל דבר חוץ מאלו, מפני שהן קשים למניקות, אומרים לאשה אל תאכלי שום ובצל מפני התינוק, משל למלך כו' כדאיתא בספרי (שם):(רש"י,שם)
חלק ה- חסרונות המן- חיסרון שהוא יתרון : "עניין של טעם..."
0.המתלוננים על המן הציגו את חסרונותיו:
זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים: וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ(במדבר יא ה-ו)
1.הטעמים שלא היו במן - הַקִּשֻּׁאִים, הָאֲבַטִּחִים ,הֶחָצִיר,הַבְּצָלִים,הַשּׁוּמִים:
...ואת הקשואים, ר' שמעון אומר מפני מה המן משתנה להם לכל דבר שהיו רוצים חוץ מחמשת המינים הללו, משל למלך בשר ודם שמסר בנו לפידגוג והיה יושב ומפקדו ואומר לו הנראה שלא יאכל מאכל רע ולא ישתה משקה רע, ובכל כך היה הבן ההוא מתרעם על אביו לומר שלא מפני שאוהבני אלא שאי איפשר לו שאוכל.. (ספרי, בהעלותך פז)
את הקשואים - אמר ר' שמעון מפני מה המן משתנה לכל דבר חוץ מאלו, מפני שהן קשים למיניקות. (רש"י,שם )
2.אי הוודאות לגבי יום המחרת - "אי אפשר לשמור בפריזר":
א.פתו בסלו:{דברים ח-טז} המאכילך מן במדבר למען ענותך רבי אמי ורבי אסי חד אמר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו
(יומא עד,ע"ב)
ויאמר - הטעם שלא יותירו ממנו לאכלו מחר, רק יבטח בשם כי מחר ירד, כי אינו מצוה עליו לאכלו כלו, רק אם נשאר לו שלא יכול לאכלו ישליכנו מחוץ לאהלו.. (אבן עזרא, שמות טז יט)
ב.חסרון אי הוודאות - ללמד ביטחון בה':
זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם...( במדבר יא,ו)
וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְ-ה-וָ-ה יִחְיֶה הָאָדָם:(דברים ח,ג)
3.צורת המן היתה קבועה:
וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ (במדבר יא ה-ו)
א.הצורך לאכול דרך העיניים:וחד אמר אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל אמר רב יוסף מכאן רמז לסומין שאוכלין ואין שבעין אמר אביי הלכך מאן דאית ליה סעודתא לא ליכלה אלא ביממא(יומא עד,ע"ב)
כי באכילת המן היו שני החסרונות, שלא ירד אלא ליומו וגם לא ראו אלא מן אע"פ שטעמו בו טעם כל המינים.ומסיים בגמרא מכאן רמז לסומין שאוכלין ואינם שבעים וע"פ זה יש לבאר מ"ד במדרש אבכיר על פסוק זה מכאן רמז להדלקת הנר בשבת ולכאורה הוא פלא אבל יתבאר שכייון שזה האוכל ואינו רואה נקרא עינוי ושבת מחוייב בעונג לכן צריך להדליק נר שיראה מה אוכל ויהנה מאכילתו...( תורה תמימה,שם)
החיסרון הקשר במראה אוכל- נועד להטיבך באחריתך: הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ:(דברים ח,טז)
...דרכה של תורה אינה כן אלא כפי שנאמר במשנה (אבות ו,ד): "כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ...ואם אתה עושה כן אשריך וטוב לך.אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא" כי באדם יש תאוות שונות ואם הא מפנה זאת לכיוון מאכלים טובים זה בא על חשבון לימוד תורה, אבל אם הוא יודע שהאוכל נועד לקיום גופו לצורך עבודת ה' מבחינת "צדיק אוכל לשובע נפשו(משלי יג כה) אזי תאוותו תופנה ללימוד תורה ויזכה לאושר וטוב בעולם הזה ובעולם הבא (מדרש אור חדש,פרשת עקב, ע"מ 351-352)
סיכום: המן - טוב לצדיקים, רע לגויים:
1.קרוב לצדיקים- רחוק לרשעים:
כתיב וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו, וכתיב ויצא העם ולקטו, וכתיב שטו העם ולקטו, הא כיצד, צדיקים ירד על פתח בתיהם, בינונים יצאו ולקטו, רשעים שטו ולקטו. (יומא עה,ע"א)
3.טוב ליהודים-רע לגוים:
אומות העולם לא היו יכולין לטעום ממנו, שהיה בפיהם כגידין מרין, ומה היו עושים, היו צדין צבי שהיה שותה ממנו וטועמין ממנו מטעמו של מן, והיו אומרים אשרי הגוי שככה לו... (תנחומא הקדום בשלח כב)
סיום: הבחירה ביד האדם בין עונג לנגע
1.בכל ענ"ג יש נג"ע- תלוי בבחירת האדם:ענ"ג שבת בהפוכא נג"ע, מאן דאית ליה ולא מקיים ליה, אתהפך ליה לנג"ע צרעת (תיקוני הזוהר ,הקדמה יב.)
2.המן הוא סמל לאי הוודאות ולכם פסק ביום בו תלו את המן זרע עמלק שהוא סמל הספק:
המן אשר ירד מן השמים נקרא אף הוא על שם הספק, כמו שאמרו בני ישראל איש אל אחיו: "מָן הוּא?". היה זה לחם שמימי הבא מגן עדן, המקום שבו התחיל הספק, כפי שראינו. גם מהותו של המן היתה של ספק תמידי – לא היה ידוע לעם האם ירד גם ביום למחרת, ולא ברור בכלל מה הוא, ממה הוא עשוי. כמו המן האגגי אשר נתלה בט"ז בניסן, פסק המן מלרדת בט"ז בניסן שלאחר הכניסה לארץ (פורים סוד המגילה , הרב אורי שרקי)
3.המן נברא ערב שבת בין השמשות-ספק יום ספק לילה,ספק חול ספק שבת כי טובתו נמצאת בספק ותלויה באדם :
ספק חשיכה והוא בין השמשות אין מעשרין את הודאי ואין מטבילין את הכלים ואין מדליקין את הנרות ואין מערבין עירובי תחומין (ועיין לקמן סימן תט''ו סעיף ב') אבל מעשרין את הדמאי וטומנין את החמין ומערבין עירובי חצירות (ועיין לקמן סימן שצ''ג)... (שולחן ערוך רסא,א)
שורה תחתונה: המן- נסיון עבור האדם המאמין ולכן יש בו שני צדדים ובסופו של דבר מביא את האדם לבטחון בה'
ודע כי כל עניני ישראל ומקריהם במדבר הכל היה נסיון גמור כדי שיגדלו נפשם השכלית במדרגות הבטחון שהוא שרש האמונה כדי שיהיו ראוים לקבל התורה ולסבה זו קרע להם את הים מדי עברם לתוכו ולא בבת אחת גם אחרי צאתם מים סוף אל מדבר שור ובאו למרה והיו המים מתוקים חזרו ונמררו ועל ידי העץ חזרו למתיקותם וכל זה נסיון גמור וכענין שכתוב (שמות טו) ושם נסהו גם ירידת המן דבר יום ביומו ולא לימים רבים הכל נסיון גמור כענין שכתוב (שם טז) ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו, גם אחרי היותם ברפידים ורפו ידיהם מן התורה שקבלו במרה ובעונש זה בא עמלק ונלחם בהם, כי בעון בטול תורה הצרות באות לעולם, כל הענינים האלה היו נסיון גמור כדי לקבוע בנפשותם מדת הבטחון, ועל זה אמר שלמה המע"ה (משלי כב) להיות בה' מבטחך הודעתיך היום אף אתה, יאמר מה שהודעתיך עד היום בספר הזה מן המוסרים והמשלים הכל היה לתועלתך ולהגיע אותך אל שלמות מדת הבטחון כמו שהגעתי אני אליה זהו שאמר אף אתה, באר לנו כי מדת הבטחון עקר גדול ויסוד התורה והמצוה:(רבנו בחיי,שמות,יג,יז)
___________________________________________________________________
http://old.herzog.ac.il/tvunot/fulltext/mega46_reiskin.pdf
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה