פתיחה:
1.כיצד יתכן לומר שאדם הראשון עם כל גדלותו חטא בחטא כ"כ נמוך ושפל כאכילה מעץ שנאסר עליו ?
א.אדם הראשון גדלו היה מלא כל העולם:
אמר רבי אלעזר: אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע, שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ, וכיון שסרח – הניח הקדוש ברוך הוא ידיו עליו ומיעטו, שנאמר +תהלים קל"ט+ אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה.
אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון – מסוף העולם ועד סופו היה, שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים. כיון שסרח – הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר ותשת עלי כפכה. – אי הכי קשו קראי אהדדי! – אידי ואידי חד שיעורא הוא
(חגיגה יב,ע"א)
ב.במלאכים ביקשו לומר לפניו קדוש:
אמר רבי הושעיא: בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון, טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש.
משל למלך ואפרכוס שהיו בקרוכין והיו בני המדינה מבקשין לומר למלך דומינו, ולא היו יודעין איזהו, מה עשה המלך?דחפו והוציאו חוץ לקרוכין וידעו הכל שהוא איפרכוס.
כך, בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, מה עשה הקדוש ב"ה?
הפיל עליו תרדמה וידעו הכל שהוא אדם, הדא הוא דכתיב (ישעיה ב): חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, כי במה נחשב הוא:
(בראשית רבא ח,י)
ג.כביכול הקב"ה מעיד עליו שהוא כאחד מהמלאכים:
דרש רבי פפוס:הן האדם היה כאחד ממנו, כאחד ממלאכי השרת.
אמר לו ר' עקיבא: דייך פפוס!
אמר לו: מה אתה מקיים הן האדם היה כאחד ממנו?
אמר לו: שנתן לו המקום לפניו שני דרכים: דרך החיים, ודרך המות, ובירר לו דרך אחרת.
רבי יהודה בר סימון אמר: כיחידו של עולם, שנאמר (דברים ו): שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.
רבנן אמרי: כגבריאל, שנאמר (דניאל י): והנה איש אחד לבוש הבדים, כהדין קמצא, דלבושיה מיניה וביה.
ריש לקיש אמר: כיונה.
מה זה בורח משליחותו של מקום, שנאמר (יונה ב): ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה',אף זה בורח מלקיים צווי המקום.
מה זה לא לן בכבודו,
אף זה לא לן כבודו עמו.
רבי ברכיה בשם רבי חנינא אמר: כאליהו.
מה זה לא טעם טעם מות, אף זה לא היה ראוי לטעום טעם מות.
היא דעתיה דרבי ברכיהבשם רבי חנין דאמר: כל זמן שהיה אדם, היה כאחד, וכיון שנטלה ממנו צלעתו, לדעת טוב ורע:
(בראשית רבא, כא,ה)
2.מהו הקשר המהותי בין חטא האדמה לבין חטא האדם ?
וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ(בראשית ג,יז)
מדוע נענשה האדמה על חטא האדם?
וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱ-לֹהִים כִּי טוֹב (בראשית א,יב)עץ פרי. שיהא טעם העץ כטעם הפרי. והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ וגו' ועץ עושה פרי, ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו (צ) נפקדה גם היא על עונה (ונתקללה ס"א אינו ודו"ק): (רש"י,שם)
מדוע לא נפקד עוונה של האדמה כאשר "חטאה" ?
ולא נתקללה האדמה קודם לכן כדי שלא ינזק האדם הניזון מגידולי הקרקע (יפה תואר, מתוך חומש רש"י המבואר)
1.שני סוגים של חטאים יש בעולם- עבירה לשם עבירה ועבירה לשם שמיים:
א.עבירה לשם עבירה:
ולכן דעו כי החטא בשני אופנים החטא המורגל כוונתי לחמדה ולתאוה להבלי עולם וכדומה שהוא הכל מיצה"ר
ב.עבירה לשם שמיים- לשם השגת השגות שמיימיות וגבוהות:
אמנם יש אופן אחר והוא להיות כל חשקם ותכלית שלמותם להשיג ולראות מראות הא-להים ומקום כבודו ויש להם מדרגה מזמן לזמן ואם הם ממהרים לרוב עוצם תשוקת העלול להעילה שלו להביט ולעלות מהר יותר כפי המדרגה הראויה להם בזמן ולאט לאט זהו אצלם עון ובזו מקבלים עונשם
ג.חטא נדב ואביהו למשל היה שניסו לקפוץ מהר מידי למדרגת קרבת ה' כמו מי ששותה יין מהר והדבר לו לרועץ:
וזהו חטא נדב ואביהוא שהרבו לעלות אל ה' יותר מהראוי ובקרבתם לפני ה' וימותו וזהו שאמרו שאכלו בוסר כי לא המתינו לזמן מדרגתם ואכלו פרי קודם זמנם וכן אמרו (בתו"כ הביאו תוס' יומא נג ד"ה שהורו) שתויי יין שהוא הדבר שהרבו להשיג ולהבין ולהסתכל כפי חלקם המגיע והרי זה כמו ששותה יין יותר מכפי המדה שלרוב החום ישכב וירדם ופוגם בעצמו ואילו שתה לאט לאט היה לו לעזר וסעד בבריאות ובהשכל וחמרא וריחנא פקחא (יומא עו) וכן הדבר בקבלת שפעת השגת אלהים אין לעלות מהר מהר כי אז ישתה וישתכר וירדם ולכך אמרו עליהם במליצה (ויק"ר פי"ב א) שתויי יין נכנסו
ד.חטא אדם הראשון היה גם כן שביקש לדעת את ה' במדרגה שאינה שלו:
וזה עיקר חטא אדם הראשון כי אדם הראשון עדיין קודם שבת לא היה ראוי להשגת השלימות שפעת אלהים איך מפועל א' הטוב האמיתי יצאו כא' הפכים רע וטוב והם יוצאים מעילה אחת ומתחלפים בעלולים זה לעומת זה
והאדם ביקש לעלות מהר ולהשיג ענין זה על בוריו ושרשו ובאמת דבר זה עמוק מאוד וענין נעלם ומופלא חקר אלוה לדעת על בוריה בלי מכשול וסיג והאיש אשר בלתי שלם עדיין ולא ישיגהו עזר וסעד אלוה במעט דבר יטעה בדמיון רע ומחשבה זרה ויגרום רע לעצמו בקצצו בנטיעות
ה.אכילה מעץ הדעת לפני הזמן מחליפה אצל האדם בין טוב לרע ומכאן שמו:
וזה הענין עץ הדעת טוב ורע שהם מתחלפים במציאות ויוצאים מאחד וה' ידע כי עדיין לא הגיע למדה זו להשיגו על בוריה צוהו מבלי לאכול הימנו עד שישלם שכלו במצות אשר נתן לו לעבדו ולשמרו
ו.אדם הראשון ביקש להגיע לשער החמישים של הבינה אליו לא ניתן להגיע בלי ההכנה הנכונה:
ואחר כך היה מגיע גם למדריגה זו בחמשים שערי בינה שנאמר עליו (בראשית ג ה) והייתם כאלהים יודעי טוב ורע להבין שרשם ומחצב התחלפם על בורים אבל אדה"ר וחוה לרוב חשקם להשגה שכלית וחקר אלהים אכלו מזה קודם זמנו ומהרו לעלות ההרה וזהו מהמרי שלהם
ז.אכילת בוסר- הגדרת חטאם של אדם וחווה- אכילה טרם הזמן המתאים להם לקבל את דעת ה' : ולכך אמרו חז"ל (ב"ר יט ח) כי אדם וחוה אכלו בוסר וסחטו ענבים כי לא המתינו עד שיגמר היין בענביו רק סחטו קודם עונתו לשתות וישכרו הוא היין שגרם חטא אדה"ר היינו רוב השגתו והסתכלותו במקומות גבוהים
(יערות דבש, ר' יונתן אייבשיץ, דרוש ב)
2.המקום בו ניתן להגיע עד שער ה-נ: עד-ן
וַיִּטַּע יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר (בראשית ב,ח)
א.עדן הוא מקום מעולם התוהו שקדם לעולם:עדן היה מן הארץ הנשארת מעולם התוהו וכמו לוז בשדרו של אדם (בראשית רבא כח ג) וכמו שבלוז הדרים שם אינם מתים (בר"ר סט,ח) כך היה עדן.
ומשם היה אבן השתיה ומשם ישיגו אורחות חיים ונתרבה המדע ולכך כתיב מקדם היינו מעולם שהיה קודם העולם.כאומרם (פסחים נד ע"א) שעדן היה קודם לעולם
ב.עדן= עד נ, מקו בו ניתן להגיע עד לשער החמישים:
ומשם יכולים להשיג עד נ שערי בינה וזה עד"ן עד חמישים עד שם מגיע ההשגה והתענוג העליון.
ג.השערים שמצא יצחק הם 50 שערים בנגלה ו-50 שערים שבנסתר:
והוא גן כפול בנגלה ובנסתר ולכן הוא בכלל מאה שערים ויזרע יצחק וגומ' וימצא מאה שערים (בראשית כו יב)
ד.אדם קלקל ואיבד את הנון (שער החמישים) של עדן וקין קלקל והפריד את ע"ד ל- נע ונד:
אבל אחר שקלקל האדם ונפרד נון מע"ד וקין שקלקל נפרד הנון לשניים נ"ע נ"ד ולכן נאמר לו (שם ד,יה) נע ונד תהיה
ה.עדן עבר ממידת הדין למידת הרחמים ורק אז ה' שם את האדם בתוכו:
ועדן היה מעולם התוהו ולכן נאמר (יחזקאל כח,יג) עדן גן אלוקים הכל במידת הדין אבל אח"כ הגן השני בעולם התיקון נאמר ויטע ה' אלוקים גן בעדן במידת הרחמים
(תפארת יונתן,שם)
ו.התורה היא הגן אל העד"ן ולכן יש בה ג"ן פרשיות ודרכה ניתן להגיע לבסוף אל שער החמישים:
וּמָאן דְּמָנַע רָזָא דְעִקָּרָא דִתְרֵי תוֹרוֹת, כְּאִלּוּ אַהְדַּר עָלְמָא לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וְאִלֵּין אִינוּן דְּאָמְרִין דְּלָא אוֹרַיְיתָא אֶלָּא כִּפְשָׁטָה, וְלֵית בָּהּ רָזָא אָחֳרָא, וְאִינוּן דּוּ פַּרְצוּפִין, אִיהוּ גַ''ן סְדָרִים דְּאִתְּמַר בָּהּ (שיר ד יב) גַּן נָעוּל אֲחוֹתִי כַלָּה, גַּן נָעוּל מִסִּטְרָא דְם' סְתוּמָה, ו' אִיהוּ נָעוּל בְּשִׁית יוֹמֵי דְשָׁבוּעַ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל מו א) יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ, וּבְשַׁבָּת בְּגִין דְּלָא תְהֵא כְּנוֹעִל דֶּלֶת בִּפְנֵי לָוִוין, דְּאִתְּמַר בְּהוּ לְווּ עָלַי וַאֲנִי פוֹרֵעַ, אִיהִי פְּתִיחָא לְגַבַּיְיהוּ דְאִינוּן נִשְׁמָתִין יְתֵירִין. (תיקוני זוהר תיקון יט דף לח)
3.עומק הפיתוי של הנחש לאדם וחווה:
וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱ-לֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן:
וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן: (בראשית ג,ג-ד)
א.מדוע שינה הנחש את לשון חווה ואיך העיזו אדם וחווה להסתכן בהמראת פי ה'?
ויש להבין למה הוסיף הנחש מות תמותון תרין מיתות, מה דחוה לא אמרה רק אחד,
וגם היאך העיז כל כך להכחיש מאמר הבורא,
ואדם וחוה איך מלאם לבם להאמין בנחש יותר מהקב"ה בעצמו, הזה נאות לאיש השלם כמו אדם, ולא יהיה רק ספק, שב ואל תעשה עדיף, ואיך אפשר להאמין לנחש בהכחשתו להבורא.
ב.כניסה לשער החמישים לא אפשרית כשהאדם חי ולכן גם משה הגיע רק עד שער מ"ט:
אבל כבר נאמר במשה [תהילים ח ו] ותחסרהו מעט מאלהים, מ"ט שערי בינה נגלו למשה ושער החמישים לא נגלה לו [ר"ה כא ע"ב], ולכך כתיב שנחסר מעט מאלהים, ושער חמשים אי אפשר לחי להשיגו, והוא בכלל לא יראני אדם וחי, כי בהשיגו אור גדול כזה תתדבק נפשו למעלה ותתפרד מגוף כי תתאוה לאור עליון, כנר קטן המתדבק באור גדול, וכמו שאמרו [חגיגה י"ד ע"ב] הציץ ומת וכו', כי כל המשיגים אור רב, נפשם תתדבק בשורש למעלה, לכך לא יראני אדם וחי:
ג.פיתוי הנחש: המוות שאחרי האכילה מעץ הדעת אינו עונש אלא תוצאה טבעית של היפרדות הנפש מהגוף
וזהו היה פתוי הנחש לחוה, כי אדם היה במעלה נשגבה למאוד, והשיג כמו משה מ"ט שערי בינה ונחסר מעט מאלהים, ואמר הנחש הא דאמר ה' שלא תאכלו מעץ הדעת כי תמותון, לא לעונש הוא, רק הוא עץ הדעת, ואם תאכלו אותו כדעת עליון תשיגו שער החמישים ג"כ, והייתם כאלהים, וא"כ בעל כרחכם תמותון, כי תפרד הנפש מגוף, ולכך אמר ה' באכלכם ממנו שתמותון, אבל אין כאן עונש, כי אילו היה לעונש, אף בעולם הבא היה חטא מיתה, והיה מות תמות. כמאמר חז"ל [מדה"ג בראשית ב י"ז] מות בעולם הזה, ותמות בעולם הבא,
אבל כאן רק תמותון, ולא מות תמות שיהיה לכם עונש בעולם הבא ג"כ, זהו לא. אדרבה תשיגו שלימות רב, רק על ידי כך תפרד הנפש מגוף,
ד.הנחש ניצל את אי דיוקה של חווה לומר שאכן רק תמותון בעולם הזה אבל לא מות תמותון בעוה"ז והבא:
ובא זה מחמת שחוה לא השגיחה במאמר השם שאמר מות תמות, רק אמרה פן תמותון, ולכך אמר הנחש פתוי שלו, ולא כמכחיש דברי השם רק כמפרש דבריו,
ה.אדם וחווה אכלו מהעץ מצד אהבת ה' והרצון להשיגו בדעת:
ולזאת אדם וחוה שהתאוו לדעת ה' ולהשיג נועם עליון, לא השגיחו במותם ופירוד נפש מגוף, ועזה יותר ממיתה הטבעית אהבת ה' ולהשיגו לדעת, ולכך אכלו, ובעו"ה חטאו, כי ה' אמר מות תמות, זהו ענין הסתת נחש, וענין אדם הראשון שלא במרד מעל פי ה' ושמע לקול נחש:
(יערות דבש - חלק שני - דרוש ט )
4.הקשר של פרי עץ הדעת לשער החמישים ולדעת סודות התורה:
א.גפן-
'וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל' (בראשית ג, ו), אָמַר רַבִּי אַיְבוּ סָחֲטָה עֲנָבִים וְנָתְנָה לוֹ (בראשית רבא,יט,ה)
יין- ככל ששותים יותר רוצים יותר כמו בשער החמישים ששואפים לדעת כמה שיותר ולא יודעים שובע -בניגוד לכל מאכל אחר שאדם שבע בשלב מסויים ומצד שני מאבד את צלילות דעתו ככל ששותה יותר:
וגם הלא יפה הקשה במרדכי פ' ע"פ למה זה קבעו ארבעה כוסות של יין ולא ארבעה מיני לחם או בשר וכדו...
וקבעו לזכרון ארבעה כוסות באשר שאין דבר מאכל ומשקה משנה תואר פניו ודעתו של אדם כמו שתיית יין המשמח לב ומטיב גהה
(העמק דבר על שמות פרק ו פסוק ו )
ב.חיטה- לחם- גם התורה נקראת לחם:
...ר' יהודה אומר חטה היה שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן.(סנהדרין ע,ע"א-ע"ב)
כי אתא רב דימי אמר שמונה עשרה קללות קילל ישעיה את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם המקרא הזה {ישעיה ג-ה} ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד שמונה עשרה קללות מאי נינהו דכתיב {ישעיה ג-א} כי הנה האדון ה' צבאות מסיר מירושלם ומיהודה משען ומשענה כל משען לחם וכל משען מים גבור ואיש מלחמה שופט ונביא וקוסם וזקן שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש ונתתי נערים שריהם ותעלולים ימשלו בם וגו' משען אלו בעלי מקרא משענה אלו בעלי משנה כגון ר''י בן תימא וחביריו פליגו בה רב פפא ורבנן חד אמר שש מאות סדרי משנה וחד אמר שבע מאות סדרי משנה כל משען לחם אלו בעלי תלמוד שנאמר {משלי ט-ה} לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי
(חגיגה יד,ע"א)
המן - הלחם שירד מגן עדן לתיקון האכילה מעץ הדעת:
בזעת אפיך תאכל לחם- ולא בבת אחת תגיע לשער החמישים:
לאחר שחטא ונתגברו הקליפות רמז לו הקב"ה: בזעת אפיך תאכל לחם- מעתה תצטרך לעמול קשה להשיג את הלחם - את התרה ולהכניע את הקליפות שמונעות מהאדם להשיג השגות בתורה( בני ציון, פרשת בראשית ,ע" 3)
ג.תאנה-
...רבי נחמיה אומר תאנה היה שבדבר שקלקלו בו נתקנו שנאמר {בראשית ג-ז} ויתפרו עלה תאנה (סנהדרין ע,ע"א-ע"ב)
התאנה היא פרי שלא לוקטים בבת אחת כפי שלא ניתן להיכנס אל שער החמישים בבת אחת:
למה נמשלה תורה כתאנה? שרוב האילנות הזית הגפן התמרה נלקטים כאחת, והתאנה נלקטת מעט מעט. כך התורה- היום לומד מעט ולמחר הרבה, לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשתים - עליו נאמר "נוצר תאנה" (במדבר רבה פרשת נשא)
על יהושע נאמר- יהושע בן נון עליו נאמר "נוצר תאנה יאכל פריה"
...כיון שירשו בנות צלפחד אביהן אמר משה הרי השעה שאתבע בה צרכַי, אם הבנות יורשות בדין הוא שירשו בָּנַי את כבודי. אמר לו הקב"ה (משלי כז:יח) 'נֹצר תאנה יאכל פריה', בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה. יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד והוא היה משכים ומעריב בבית הועד, שלך הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורס את המחצלאות. הואיל והוא שרתך בכל כחו כדאי הוא שישמש את ישראל שאינו מאבד שכרו. קח לך את יהושע בן נון לקיים מה שנאמר: 'נֹצר תאנה יאכל פריה'
(במדבר רבה [וילנא] פרשה כא)
יהושע זכה גם הוא להגיע אל 50 שערי הבינה:
ואפשר שעל כן אמר הקב"ה למשה שביקש בחייו להשיג סוד א' שהוא ל"ב נתיבות חכמה, והשיב לו הקב"ה רב ל"ך, עתה די לך בנ' שערי בינה כמנין לך ולא יותר, לפי שצריך אתה לצוות את יהושע לכל מה שאתה משיג צריך אתה גם כן לידע ולהשיג, כי כן הבטיח לו הקב"ה כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, לכן בשביל צו את יהושע וחזקהו, בשביל זה רב לך אי אפשר לך עתה להשיג יותר, כי יהושע לא נקרא רק בן נון בחיר"ק, מלשון בין תבין אשר לפניך (שם משלי כג א), נ' שערי בינה ולא יותר. וזהו שאמרו רז"ל (סוטה י"ג ע"ב) רב לך, יש לך רב ומנו זה יהושע, בשביל יהושע שאי אפשר להשיג יותר, גם אתה לא תשיג יותר כי רב לך בזה.
ולכן איתא (בפרק הבונה [שבת] דף ק"ד [ע"א]) אתו דרדקי לבי מדרשא ואמרו מילתא שאפילו בימי יהושע בן נון לא אתמר כוותייהו, מאי טעמא אמרו דוקא יהושע בן נון. אבל הכונה לפי שהדרדקי אמרו א"ב אלף בינה, והכוונה על סוד שער א' שהיה חסר מבינה, והוא שער החמשים שהשיג בו יהושע ולכן נקרא בן נון, לכן מזכיר שם יהושע שבזה השער מדברים הדרדקים
(ספר מגלה עמוקות , ואתחנן - אופן שנים עשר )
ד.אתרוג- בו מתקיים טעם העץ כטעם הפרי- אבל הם חטאו בדיוק בדבר זה (עבירה לשם שמיים) ולכן היה להם לרועץ:
מה היה אותו האילן שאכל ממנו אדם וחוה, ...רבי אבא דעכו אמר אתרוג היה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, ו): ותרא האשה בי טוב העץ וגו',אמרת צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו, ואין אתה מוצא אלא אתרוג.(בראשית רבא,טו,ז)
ה.אגוז- מרמז על הגלות הטומנת בחובה את 50 שערי הטומאה:
גלות ראשונה החלה אצל אדם הראשון:
את הפסוק אל גינת אגוז ירדתי דרשו חז"ל: למה נמשלו ישראל לאגוז?מה אגוז אף על פי שמתגלגל למקום הטינופת- אין תוכו נמאס,אף ישראל אף על פי שמתגלגלין באומות העולם- אין תוכן נמאס" ומכיון שאגוז רומז על גלות ישראל בין האומות לא מסמנא מילתא לאוכלו בראש השנה( ע"פ חתם סופר הגהותיו לסימן תקפג, מתוך הלכה וטעמיה)
ו.רימון- סודות התורה- אכילה מעץ הדעת טוב ורע יש בה סכנה אם לא יודע להפריד הקליפה והפרי :
חיבור בין רימון לעץ הדעת:
...ושני הט''ט הם הטוב שבעץ הדעת ורמון הוא הקליפה והרע, ור''מ שלמד תורה מאחר רמון מצא תוכו אכל שהם הט''ט טוב, וקליפתו רמון זרק, כי בתורתו מצא כתנות אור, שהוא הפשיט עור הנחש, ותקן את רבו באש שהוציא מקברו, והמ''י)(מלבי"ם,שם)
5.עניין של זמן : חטאו של קין כחטא הפוך לחטאו של אדם הראשון
א.מדוע שעה ה' למנחתו של הבל אבל לא למנחתו של קין?
ולהבין הענין קין והבל, אשר שעה ה' למנחת הבל ואל מנחת קין לא שעה, וכאשר הרע לקין אמר [בראשית ד-ו] למה נפלו פניך אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ.
ב.מה היתה טענת הבל על היצר הרע שגדל מלהיות כשרה עד לעבותות?
ודרשינן במדרש [ב"ר פכ"ב-ו] שהבל אמר לקין אם אתה ממתין ליצר הרע, מתחלה פותח לך כחוט השערה ולבסוף יהיה כעבותות העגלה. ויש להבין מה ביקש הבל בזה, ומה זה ענין להא דשעה ה' אל מנחתו.
ג.קרבנם של קין והבל היה לתקן חטא אדם הראשון:
אבל הענין כי הקריבו קרבן לה' לתקן חטא אדם הראשון, כי גם הם היו בכלל חטא, והנה נודע מ"ש רש"י [בראשית ה-כ"ט] ומדרש כי לאחר חטא אדם הראשון נתקלקלה הארץ ולא הולידה פירות כלל רק קוצים, עד שבא נח, ולכך נאמר עליו [בראשית שם] זה ינחמנו מעצבון ידינו, ולפ"ז קין שהביא מבכורות פרי האדמה, ע"כ שהיו מן אותן פירות שהיו בארץ קודם החטא, כי לא צמחו לאחר החטא מחדש,
ד.הבל המתין עם הצאן שהביא עד שיוולדו ויהיו ראויים להקרבה:
אבל הבל שהביא מבכורות צאנו, ע"כ הם מתולדות בהמות שנבראו ויצאו מן הקרקע כשנוצר האדם, כמ"ש שהכל היה תחת הקרקע עד שבא אדם, כי באותן יתכן בכור, וא"כ הבל הוצרך להמתין עד שהיו הצאן הנולדות ויהיו ראויות להקרבה, לכך נאמר [בראשית ד'-ג'] ויהי מקץ ימים, כי היה צריך זמן. וא"כ מהבל לא היה פגם ששהה בקרבן שלו, כי הוצרך להמתין ולא סגי בלא"ה,
ה.מנחתו של קין שהיתה מפירות שכבר היו מוכנים לפני החטא היתה צריכה להינתן מוקדם יותר ולכן לא נענה:
אבל קין שקרבן שלו היה מוכן, כי היה מן הנבראים, א"כ למה המתין בקרבנו זמן מה, ולא היה מן הזריזין המקדימין למצות, ולכך שעה ה' למנחת הבל ואל מנחת קין לא שעה, הואיל ואיחר קרבן שלו,
ו.הבל הסביר לקין מדוע אין לדחות את המצווה אחרת היצר הרע ימנעך מקיומה בכלל:
וכאשר חרה לקין כי לא שעה, כי לא הבין מה בכך ששהה בקרבנו,
השיב לו הבל, אם בזמנו, אין ליצה"ר רשות ובקל תדחה אותו, אבל אם תמתין, כבר נעשה גבור וכעבותות עגלה ואי אפשר לכובשו, ולכך חרה אף ה' כ"כ ולא קיבל קרבנך, כי צריך להיות זריזין ומקדימין היכא דאפשר, כמו ביצר הרע שצריך להתרחק ממנו מיד בהיותו קטן וא"ש:
ה. אל לאדם לדחות את תשובתו אל ה' וזוהי יציאה מ-50 שערי טומאה שאין להשתהות בהן כלל (ענ"ד):
מזה נלמד כל דברים שיש לעשות במהירות ובזמנו, כי אם תמתין, יזקין היצר הרע ואי אפשר לגרשו בשום אופן, ולכן אין לנו אלא לשוב לה' בכל לבב ולחדול מעשות רע לבלי לבלות זמן בתוהו, כי בעו"ה כאשר תחלוף השנה ויחשוב האיש, במה אבוא למלך בראש השנה ומה בידי מעש בלי פגימה וחלק יצה"ר בו, ובעו"ה יודע אני בעצמי כי מעט אשר לפני, אוי לי שעברה שנה ומצות ה' בידי מעט שיהיו הכל בלי פגם וכולן כליל לעבודת ה'...
(ספר יערות דבש - חלק ראשון - דרוש יד )
יום הושענא רבא הוא היום החמישים ואחד כי אחרי שעברו 50 ימי תיקון כנגד 50 השערים של הבינה אז זו ההזדמנות האחרונה לחיתום טוב(ענ"ד):
ה'בן איש חי' אומר(בן איש חי פרשת וזאת הברכה שנה א), הושענא רבא – הושע את יום נ"א שהוא רבא, היום האחרון לתחינות ובקשות של נ"א ימים, חמישים ואחד יום, שלושים של אלול ועשרים ואחד של תשרי, שהכל הולך אחר החיתום. וזה לא רק פשט הפשוט שאומר הכל הולך אחר החיתום במשמעות של סיום. אלא באמת יש לנו חתימה ביום הזה – כמו ביום הכיפורים שבו היה חותם פנימי בשעת הנעילה, שבו נחתמה הנשמה להשם. מי שרצה להיות לקב"ה, להיות לרצונו, לעובדו בלב שלם, אז הקב"ה אמר לו, בני ככה אתה רוצה, הנה אני חותם אותך.
(פרדס נסים על התורה , הרב נסים פרץ)
חמישים שערי תשובה ולכן עד היום החמישים ואחד עוד אפשר לתקן:
מי שֶׁרוֹצֶה לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה, יִהְיֶה רָגִיל בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים, כִּי אֲמִירַת תְּהִלִּים מְסֻגָּל לִתְשׁוּבָה. כִּי יֵשׁ נוּן שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה, ומ"ט שְׁעָרִים יָכוֹל כָּל אָדָם לִכְנֹס בָּהֶם וּלְהַשִֹֹּיגָם, אַךְ שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים הוּא בְּחִינַת הַתְּשׁוּבָה שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל, כִּי גַּם אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ מָצִינוּ בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מַלְאָכִי ג):
"שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם"
אֵלּוּ הַמ"ט שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה הֵם בְּחִינַת מ"ט אוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁמוֹת שְׁנֵים עָשָֹר שִׁבְטֵי יָ הּ, כִּי כָל שַׁעַר וָשַׁעַר יֵשׁ לוֹ אוֹת מִמ"ט אוֹתִיּוֹת הַשְּׁבָטִים, וְהִנֵּה הַכֹּל חֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, וְאַף עַל פִּי כֵן לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לַעֲשֹוֹת תְּשׁוּבָה. כִּי יֵשׁ אֶחָד שֶׁאֵין לוֹ הִתְעוֹרְרוּת כְּלָל לִתְשׁוּבָה, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הִתְעוֹרְרוּת לִתְשׁוּבָה, אֵינוֹ זוֹכֶה לְהַגִּיעַ אֶל הָאוֹת וְהַשַּׁעַר שֶׁל תְּשׁוּבָה הַשַּׁיָּךְ לוֹ; וַאֲפִלּוּ אִם מַגִּיעַ לְשָׁם, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַשַּׁעַר שֶׁל תְּשׁוּבָה סָגוּר, וּמֵחֲמַת כָּל זֶה אֵין הָאָדָם זוֹכֶה לִתְשׁוּבָה. וְעַל יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים, אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם הִתְעוֹרְרוּת לִתְשׁוּבָה, הוּא מִתְעוֹרֵר לַעֲשֹוֹת תְּשׁוּבָה, וְגַם זוֹכֶה עַל יְדֵי תְּהִלִּים לְהַגִּיעַ אֶל הַשַּׁעַר וְאוֹת הַשַּׁיָּךְ לוֹ וְלִפְתֹּחַ הַשַּׁעַר. נִמְצָא שֶׁזּוֹכֶה עַל יְדֵי תְּהִלִּים לַעֲשֹוֹת תְּשׁוּבָה:
וְזֶה בְּחִינַת (שְׁמוּאֵל ב כ"ג): נְאֻם הַגֶּבֶר הוּקַם עָל, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מוֹעֵד קָטָן טז:): 'שֶׁהֵקִים עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה', וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְֹרָאֵל, כִּי עַל יְדֵי בְּחִינַת נְעִים זְמִירוֹת יִשְֹרָאֵל, דְּהַיְנוּ סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁיָּסַד, עַל יְדֵי זֶה הוּקַם עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה, כִּי עַל יְדֵי תְּהִלִּים זוֹכִין לִתְשׁוּבָה כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עֲבוֹדָה זָרָה ד:): 'לֹא הָיָה דָּוִד רָאוּי לְאוֹתוֹ מַעֲשֶֹה, אֶלָּא כְּדֵי לְהוֹרוֹת תְּשׁוּבָה לְיָחִיד' וְכוּ'. נִמְצָא שֶׁעִקָּר הוֹרָאַת הַתְּשׁוּבָה עַל יְדֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ, וְעִקָּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ הוּא סֵפֶר תְּהִלִּים, שֶׁאֲמָרוֹ בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל מְאֹד וּבְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, עַד שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל לִמְצֹא אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ סֵפֶר תְּהִלִּים, וְלִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה עַל יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים כַּנַּ"ל:
וְעִקָּר הִזְדַּכְּכוּת שְׁנֵים עָשָֹר שִׁבְטֵי יָ הּ, שֶׁהֵם מ"ט אוֹתִיּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת מ"ט שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה, הָיָה בְּמִצְרַיִם, שֶׁהוּא בְּחִינַת מֵצַר הַגָּרוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה עִלָּאָה (כַּמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל, וְעַיֵּן שָׁם וְהָבֵן הֵיטֵב). וְעַל כֵּן אַחַר שֶׁנִּזְדַּכְּכוּ שָׁם בְּמִצְרַיִם וְזָכוּ לָצֵאת מִשָּׁם, סָפְרוּ מ"ט יְמֵי הַסְּפִירָה, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד מ"ט שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת מ"ט אוֹתִיּוֹת הַנַּ"ל. וּבַיּוֹם הַחֲמִשִּׁים, אָז: "וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי" (שְׁמוֹת י"ט) זֶה בְּחִינַת:
"וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם", בְּחִינַת הַתְּשׁוּבָה שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל, בְּחִינַת שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים כַּנַּ"ל:
וְזֶהוּ: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ" סוֹפֵי תֵבוֹת הֵם אוֹתִיּוֹת תְּהִלִּים וְאוֹתִיּוֹת תְּשׁוּבָה. כִּי עַל יְדֵי תְּהִלִּים זוֹכִין לִתְשׁוּבָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה וְכוּ'. כִּי מ"ט שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה הֵם בְּחִינַת מ"ט אוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁמוֹת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל, הַבָּאִים מִצְרָיְמָה, לְהִזְדַּכֵּךְ שָׁם כַּנַּ"ל:
וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִין, שֶׁבִּימֵי תְּשׁוּבָה, דְּהַיְנוּ בֶּאֱלוּל וַעֲשֶֹרֶת יְמֵי תְשׁוּבָה, כָּל יִשְֹרָאֵל עוֹסְקִין אָז בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים, כִּי אֲמִירַת תְּהִלִּים מְסֻגָּל לִתְשׁוּבָה כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד לַעֲסֹק תָּמִיד בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים, כִּי תְּהִלִּים הוּא הִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחַז בּוֹ:
(ספר ליקוטי מוהר"ן - מהדורא בתרא סימן עג )
חמישים פעם יציאת מצרים בתורה כנגד 50 שערי בינ"ה:
ואחר שרמזנו לך אלו הרמזים העמוקים נחזור לכוונת השער. דע כי בכל מקום שתמצא בתורה ספירת שביעיות, כמו: שבע שבתות תמימות תהיינה (ויקרא כג, טו), 'תספרו חמשים יום', וספרת לך שבע שבתות שנים (שם כה, ח), הכול הוא שבע ספירות שהן מספירה בינ"ה עד ספירת יסו"ד, ואנו מתחילים מספירת יסו"ד עד שאנו עולים לספירה בינ"ה. לפיכך יש חמישים יום מספירת העומר עד מתן תורה; שנת חמישים שנה, שנת היובל; חמישים שערי בינה נבראו בעולם, וחמשים עלו בני ישראל (שמות יג, יח), גאולת מצרים חמישים פעמים נזכר
(ספר שערי אורה - השער השמיני - הספירה השלישית )
6. משה רבנו, ר' עקיבא ושער החמישים:
א.בבריאת העולם נבראו 50 שערי בינה- משה הגיע עד לשער המ"ט:
נ' שערי בינה נבראו בעולם, וכולן ניתנו למשה חסר אחד, שנאמר: ותחסרהו מעט מאלקים
(ראש השנה כא, ע"ב)
ב.משה רבנו לא הגיע לשער החמישים אבל רבי עקיבא כן הגיע אליו- דרך התורה שבע"פ:
ישנם חמישים שערי בינה בעולם, ומשה רבנו זכה להשיג רק ארבעים ותשעה מתוכם, ולא זכה לשער החמישים. ישנם גבולות ליכולת ההשגה של האדם, גדול ככל שיהיה, ואף חכם ונביא. אבל אותו שער החמישים שלא נתגלה למשה רבנו, כן נתגלה לרבי עקיבא ולחבריו. וכמובן צריך לברר מכוח מה זכה דווקא רבי עקיבא למה שמשה רבנו לא זכה לו.
ג.משה רבנו שקול כנגד עם ישרקאל שיצא ממ"ט שערי טומאה ולכן יכול היה להגיע עד למ"ט שערי בינה:
ישנו הסבר על דרך הדרוש, והוא הסבר אמיתי ונכון. משה רבנו שקול כנגד כל עם ישראל, ולכן גם כוחו הוא כוחה של כל האומה הישראלית. זהו אמנם כוח עצום מאוד, אך למשה רבנו לא יכול להיות מעבר לכוח זה. כאשר בני ישראל היו במצרים הם ירדו עד לארבעים ותשע שערי טומאה. לאחר שהקב"ה הוציא את בני ישראל ממצרים, במשך ארבעים ותשעה הימים עד לחג השבועות, הם השיגו בכל יום שער בינה אחד, עד שלפני מתן תורה, הגיעו לארבעים ותשעה שערי בינה. ומשה רבנו זכה לקבל שערי בינה אלו כיון שהוא שקול כנגד כל האומה.
אבל בדיוק מסיבה זו, משה רבנו לא זכה לשער החמישים. כיון שבני ישראל לא ירדו לשער החמישים של הטומאה, הם גם לא זכו לשער החמישים של הבינה.
1.כיצד יתכן לומר שאדם הראשון עם כל גדלותו חטא בחטא כ"כ נמוך ושפל כאכילה מעץ שנאסר עליו ?
א.אדם הראשון גדלו היה מלא כל העולם:
אמר רבי אלעזר: אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע, שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ, וכיון שסרח – הניח הקדוש ברוך הוא ידיו עליו ומיעטו, שנאמר +תהלים קל"ט+ אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה.
אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון – מסוף העולם ועד סופו היה, שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים. כיון שסרח – הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר ותשת עלי כפכה. – אי הכי קשו קראי אהדדי! – אידי ואידי חד שיעורא הוא
(חגיגה יב,ע"א)
ב.במלאכים ביקשו לומר לפניו קדוש:
אמר רבי הושעיא: בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון, טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש.
משל למלך ואפרכוס שהיו בקרוכין והיו בני המדינה מבקשין לומר למלך דומינו, ולא היו יודעין איזהו, מה עשה המלך?דחפו והוציאו חוץ לקרוכין וידעו הכל שהוא איפרכוס.
כך, בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, מה עשה הקדוש ב"ה?
הפיל עליו תרדמה וידעו הכל שהוא אדם, הדא הוא דכתיב (ישעיה ב): חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, כי במה נחשב הוא:
(בראשית רבא ח,י)
ג.כביכול הקב"ה מעיד עליו שהוא כאחד מהמלאכים:
דרש רבי פפוס:הן האדם היה כאחד ממנו, כאחד ממלאכי השרת.
אמר לו ר' עקיבא: דייך פפוס!
אמר לו: מה אתה מקיים הן האדם היה כאחד ממנו?
אמר לו: שנתן לו המקום לפניו שני דרכים: דרך החיים, ודרך המות, ובירר לו דרך אחרת.
רבי יהודה בר סימון אמר: כיחידו של עולם, שנאמר (דברים ו): שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.
רבנן אמרי: כגבריאל, שנאמר (דניאל י): והנה איש אחד לבוש הבדים, כהדין קמצא, דלבושיה מיניה וביה.
ריש לקיש אמר: כיונה.
מה זה בורח משליחותו של מקום, שנאמר (יונה ב): ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה',אף זה בורח מלקיים צווי המקום.
מה זה לא לן בכבודו,
אף זה לא לן כבודו עמו.
רבי ברכיה בשם רבי חנינא אמר: כאליהו.
מה זה לא טעם טעם מות, אף זה לא היה ראוי לטעום טעם מות.
היא דעתיה דרבי ברכיהבשם רבי חנין דאמר: כל זמן שהיה אדם, היה כאחד, וכיון שנטלה ממנו צלעתו, לדעת טוב ורע:
(בראשית רבא, כא,ה)
2.מהו הקשר המהותי בין חטא האדמה לבין חטא האדם ?
וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ(בראשית ג,יז)
מדוע נענשה האדמה על חטא האדם?
וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱ-לֹהִים כִּי טוֹב (בראשית א,יב)עץ פרי. שיהא טעם העץ כטעם הפרי. והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ וגו' ועץ עושה פרי, ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו (צ) נפקדה גם היא על עונה (ונתקללה ס"א אינו ודו"ק): (רש"י,שם)
מדוע לא נפקד עוונה של האדמה כאשר "חטאה" ?
ולא נתקללה האדמה קודם לכן כדי שלא ינזק האדם הניזון מגידולי הקרקע (יפה תואר, מתוך חומש רש"י המבואר)
1.שני סוגים של חטאים יש בעולם- עבירה לשם עבירה ועבירה לשם שמיים:
א.עבירה לשם עבירה:
ולכן דעו כי החטא בשני אופנים החטא המורגל כוונתי לחמדה ולתאוה להבלי עולם וכדומה שהוא הכל מיצה"ר
ב.עבירה לשם שמיים- לשם השגת השגות שמיימיות וגבוהות:
אמנם יש אופן אחר והוא להיות כל חשקם ותכלית שלמותם להשיג ולראות מראות הא-להים ומקום כבודו ויש להם מדרגה מזמן לזמן ואם הם ממהרים לרוב עוצם תשוקת העלול להעילה שלו להביט ולעלות מהר יותר כפי המדרגה הראויה להם בזמן ולאט לאט זהו אצלם עון ובזו מקבלים עונשם
ג.חטא נדב ואביהו למשל היה שניסו לקפוץ מהר מידי למדרגת קרבת ה' כמו מי ששותה יין מהר והדבר לו לרועץ:
וזהו חטא נדב ואביהוא שהרבו לעלות אל ה' יותר מהראוי ובקרבתם לפני ה' וימותו וזהו שאמרו שאכלו בוסר כי לא המתינו לזמן מדרגתם ואכלו פרי קודם זמנם וכן אמרו (בתו"כ הביאו תוס' יומא נג ד"ה שהורו) שתויי יין שהוא הדבר שהרבו להשיג ולהבין ולהסתכל כפי חלקם המגיע והרי זה כמו ששותה יין יותר מכפי המדה שלרוב החום ישכב וירדם ופוגם בעצמו ואילו שתה לאט לאט היה לו לעזר וסעד בבריאות ובהשכל וחמרא וריחנא פקחא (יומא עו) וכן הדבר בקבלת שפעת השגת אלהים אין לעלות מהר מהר כי אז ישתה וישתכר וירדם ולכך אמרו עליהם במליצה (ויק"ר פי"ב א) שתויי יין נכנסו
ד.חטא אדם הראשון היה גם כן שביקש לדעת את ה' במדרגה שאינה שלו:
וזה עיקר חטא אדם הראשון כי אדם הראשון עדיין קודם שבת לא היה ראוי להשגת השלימות שפעת אלהים איך מפועל א' הטוב האמיתי יצאו כא' הפכים רע וטוב והם יוצאים מעילה אחת ומתחלפים בעלולים זה לעומת זה
והאדם ביקש לעלות מהר ולהשיג ענין זה על בוריו ושרשו ובאמת דבר זה עמוק מאוד וענין נעלם ומופלא חקר אלוה לדעת על בוריה בלי מכשול וסיג והאיש אשר בלתי שלם עדיין ולא ישיגהו עזר וסעד אלוה במעט דבר יטעה בדמיון רע ומחשבה זרה ויגרום רע לעצמו בקצצו בנטיעות
ה.אכילה מעץ הדעת לפני הזמן מחליפה אצל האדם בין טוב לרע ומכאן שמו:
וזה הענין עץ הדעת טוב ורע שהם מתחלפים במציאות ויוצאים מאחד וה' ידע כי עדיין לא הגיע למדה זו להשיגו על בוריה צוהו מבלי לאכול הימנו עד שישלם שכלו במצות אשר נתן לו לעבדו ולשמרו
ו.אדם הראשון ביקש להגיע לשער החמישים של הבינה אליו לא ניתן להגיע בלי ההכנה הנכונה:
ואחר כך היה מגיע גם למדריגה זו בחמשים שערי בינה שנאמר עליו (בראשית ג ה) והייתם כאלהים יודעי טוב ורע להבין שרשם ומחצב התחלפם על בורים אבל אדה"ר וחוה לרוב חשקם להשגה שכלית וחקר אלהים אכלו מזה קודם זמנו ומהרו לעלות ההרה וזהו מהמרי שלהם
ז.אכילת בוסר- הגדרת חטאם של אדם וחווה- אכילה טרם הזמן המתאים להם לקבל את דעת ה' : ולכך אמרו חז"ל (ב"ר יט ח) כי אדם וחוה אכלו בוסר וסחטו ענבים כי לא המתינו עד שיגמר היין בענביו רק סחטו קודם עונתו לשתות וישכרו הוא היין שגרם חטא אדה"ר היינו רוב השגתו והסתכלותו במקומות גבוהים
(יערות דבש, ר' יונתן אייבשיץ, דרוש ב)
2.המקום בו ניתן להגיע עד שער ה-נ: עד-ן
וַיִּטַּע יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר (בראשית ב,ח)
א.עדן הוא מקום מעולם התוהו שקדם לעולם:עדן היה מן הארץ הנשארת מעולם התוהו וכמו לוז בשדרו של אדם (בראשית רבא כח ג) וכמו שבלוז הדרים שם אינם מתים (בר"ר סט,ח) כך היה עדן.
ומשם היה אבן השתיה ומשם ישיגו אורחות חיים ונתרבה המדע ולכך כתיב מקדם היינו מעולם שהיה קודם העולם.כאומרם (פסחים נד ע"א) שעדן היה קודם לעולם
ב.עדן= עד נ, מקו בו ניתן להגיע עד לשער החמישים:
ומשם יכולים להשיג עד נ שערי בינה וזה עד"ן עד חמישים עד שם מגיע ההשגה והתענוג העליון.
ג.השערים שמצא יצחק הם 50 שערים בנגלה ו-50 שערים שבנסתר:
והוא גן כפול בנגלה ובנסתר ולכן הוא בכלל מאה שערים ויזרע יצחק וגומ' וימצא מאה שערים (בראשית כו יב)
ד.אדם קלקל ואיבד את הנון (שער החמישים) של עדן וקין קלקל והפריד את ע"ד ל- נע ונד:
אבל אחר שקלקל האדם ונפרד נון מע"ד וקין שקלקל נפרד הנון לשניים נ"ע נ"ד ולכן נאמר לו (שם ד,יה) נע ונד תהיה
ה.עדן עבר ממידת הדין למידת הרחמים ורק אז ה' שם את האדם בתוכו:
ועדן היה מעולם התוהו ולכן נאמר (יחזקאל כח,יג) עדן גן אלוקים הכל במידת הדין אבל אח"כ הגן השני בעולם התיקון נאמר ויטע ה' אלוקים גן בעדן במידת הרחמים
(תפארת יונתן,שם)
ו.התורה היא הגן אל העד"ן ולכן יש בה ג"ן פרשיות ודרכה ניתן להגיע לבסוף אל שער החמישים:
וּמָאן דְּמָנַע רָזָא דְעִקָּרָא דִתְרֵי תוֹרוֹת, כְּאִלּוּ אַהְדַּר עָלְמָא לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וְאִלֵּין אִינוּן דְּאָמְרִין דְּלָא אוֹרַיְיתָא אֶלָּא כִּפְשָׁטָה, וְלֵית בָּהּ רָזָא אָחֳרָא, וְאִינוּן דּוּ פַּרְצוּפִין, אִיהוּ גַ''ן סְדָרִים דְּאִתְּמַר בָּהּ (שיר ד יב) גַּן נָעוּל אֲחוֹתִי כַלָּה, גַּן נָעוּל מִסִּטְרָא דְם' סְתוּמָה, ו' אִיהוּ נָעוּל בְּשִׁית יוֹמֵי דְשָׁבוּעַ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל מו א) יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ, וּבְשַׁבָּת בְּגִין דְּלָא תְהֵא כְּנוֹעִל דֶּלֶת בִּפְנֵי לָוִוין, דְּאִתְּמַר בְּהוּ לְווּ עָלַי וַאֲנִי פוֹרֵעַ, אִיהִי פְּתִיחָא לְגַבַּיְיהוּ דְאִינוּן נִשְׁמָתִין יְתֵירִין. (תיקוני זוהר תיקון יט דף לח)
3.עומק הפיתוי של הנחש לאדם וחווה:
וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱ-לֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן:
וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן: (בראשית ג,ג-ד)
א.מדוע שינה הנחש את לשון חווה ואיך העיזו אדם וחווה להסתכן בהמראת פי ה'?
ויש להבין למה הוסיף הנחש מות תמותון תרין מיתות, מה דחוה לא אמרה רק אחד,
וגם היאך העיז כל כך להכחיש מאמר הבורא,
ואדם וחוה איך מלאם לבם להאמין בנחש יותר מהקב"ה בעצמו, הזה נאות לאיש השלם כמו אדם, ולא יהיה רק ספק, שב ואל תעשה עדיף, ואיך אפשר להאמין לנחש בהכחשתו להבורא.
ב.כניסה לשער החמישים לא אפשרית כשהאדם חי ולכן גם משה הגיע רק עד שער מ"ט:
אבל כבר נאמר במשה [תהילים ח ו] ותחסרהו מעט מאלהים, מ"ט שערי בינה נגלו למשה ושער החמישים לא נגלה לו [ר"ה כא ע"ב], ולכך כתיב שנחסר מעט מאלהים, ושער חמשים אי אפשר לחי להשיגו, והוא בכלל לא יראני אדם וחי, כי בהשיגו אור גדול כזה תתדבק נפשו למעלה ותתפרד מגוף כי תתאוה לאור עליון, כנר קטן המתדבק באור גדול, וכמו שאמרו [חגיגה י"ד ע"ב] הציץ ומת וכו', כי כל המשיגים אור רב, נפשם תתדבק בשורש למעלה, לכך לא יראני אדם וחי:
ג.פיתוי הנחש: המוות שאחרי האכילה מעץ הדעת אינו עונש אלא תוצאה טבעית של היפרדות הנפש מהגוף
וזהו היה פתוי הנחש לחוה, כי אדם היה במעלה נשגבה למאוד, והשיג כמו משה מ"ט שערי בינה ונחסר מעט מאלהים, ואמר הנחש הא דאמר ה' שלא תאכלו מעץ הדעת כי תמותון, לא לעונש הוא, רק הוא עץ הדעת, ואם תאכלו אותו כדעת עליון תשיגו שער החמישים ג"כ, והייתם כאלהים, וא"כ בעל כרחכם תמותון, כי תפרד הנפש מגוף, ולכך אמר ה' באכלכם ממנו שתמותון, אבל אין כאן עונש, כי אילו היה לעונש, אף בעולם הבא היה חטא מיתה, והיה מות תמות. כמאמר חז"ל [מדה"ג בראשית ב י"ז] מות בעולם הזה, ותמות בעולם הבא,
אבל כאן רק תמותון, ולא מות תמות שיהיה לכם עונש בעולם הבא ג"כ, זהו לא. אדרבה תשיגו שלימות רב, רק על ידי כך תפרד הנפש מגוף,
ד.הנחש ניצל את אי דיוקה של חווה לומר שאכן רק תמותון בעולם הזה אבל לא מות תמותון בעוה"ז והבא:
ובא זה מחמת שחוה לא השגיחה במאמר השם שאמר מות תמות, רק אמרה פן תמותון, ולכך אמר הנחש פתוי שלו, ולא כמכחיש דברי השם רק כמפרש דבריו,
ה.אדם וחווה אכלו מהעץ מצד אהבת ה' והרצון להשיגו בדעת:
ולזאת אדם וחוה שהתאוו לדעת ה' ולהשיג נועם עליון, לא השגיחו במותם ופירוד נפש מגוף, ועזה יותר ממיתה הטבעית אהבת ה' ולהשיגו לדעת, ולכך אכלו, ובעו"ה חטאו, כי ה' אמר מות תמות, זהו ענין הסתת נחש, וענין אדם הראשון שלא במרד מעל פי ה' ושמע לקול נחש:
(יערות דבש - חלק שני - דרוש ט )
4.הקשר של פרי עץ הדעת לשער החמישים ולדעת סודות התורה:
א.גפן-
'וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל' (בראשית ג, ו), אָמַר רַבִּי אַיְבוּ סָחֲטָה עֲנָבִים וְנָתְנָה לוֹ (בראשית רבא,יט,ה)
יין- ככל ששותים יותר רוצים יותר כמו בשער החמישים ששואפים לדעת כמה שיותר ולא יודעים שובע -בניגוד לכל מאכל אחר שאדם שבע בשלב מסויים ומצד שני מאבד את צלילות דעתו ככל ששותה יותר:
וגם הלא יפה הקשה במרדכי פ' ע"פ למה זה קבעו ארבעה כוסות של יין ולא ארבעה מיני לחם או בשר וכדו...
וקבעו לזכרון ארבעה כוסות באשר שאין דבר מאכל ומשקה משנה תואר פניו ודעתו של אדם כמו שתיית יין המשמח לב ומטיב גהה
(העמק דבר על שמות פרק ו פסוק ו )
ב.חיטה- לחם- גם התורה נקראת לחם:
...ר' יהודה אומר חטה היה שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן.(סנהדרין ע,ע"א-ע"ב)
כי אתא רב דימי אמר שמונה עשרה קללות קילל ישעיה את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם המקרא הזה {ישעיה ג-ה} ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד שמונה עשרה קללות מאי נינהו דכתיב {ישעיה ג-א} כי הנה האדון ה' צבאות מסיר מירושלם ומיהודה משען ומשענה כל משען לחם וכל משען מים גבור ואיש מלחמה שופט ונביא וקוסם וזקן שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש ונתתי נערים שריהם ותעלולים ימשלו בם וגו' משען אלו בעלי מקרא משענה אלו בעלי משנה כגון ר''י בן תימא וחביריו פליגו בה רב פפא ורבנן חד אמר שש מאות סדרי משנה וחד אמר שבע מאות סדרי משנה כל משען לחם אלו בעלי תלמוד שנאמר {משלי ט-ה} לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי
(חגיגה יד,ע"א)
המן - הלחם שירד מגן עדן לתיקון האכילה מעץ הדעת:
והתיקון הוא על ידי שאוכל מתוך הכרה שהכל מאמיתותו יתברך שמו – הטעם שיש במאכל שנערב לחיך, וכוח החיות שבו להחיות הגוף, (כל זה) אינו במאכל מצד עצמו, שזה נקרא "העולם הזה" ... אלא הוא כוח השם יתברך, ואין עוד מלבדו, והכל הוא לשם הויה, שהוא הממלא כל עלמין (=הכוח האלוהי הממלא את כל העולמות) ואז נעשה מאכלו כדוגמת המן (שירד לבני ישראל במדבר) מן השמים. ... וכאשר הוא מכיר בברכתו ש'להויה הארץ ומלואה' הרי נעשה מארץ שמים, ומאכלו (הופך להיות בבחינת) לחם שמלאכי השרת אוכלים ... (ולאדם כזה) ניתנו כל רזי התורה. כי (בשל חטא עץ הדעת) ניתנו 'הכרובים ולהט החרב המתהפכת לשמור דרך עץ החיים'. ו(חטא עץ הדעת היה רק בענין האכילה בתאוה. ואוכלי מן היינו בכונה הנ"ל ומתקן (את החטא) לגמרי, (ולכן) נסתלקו השומרים מדרך עץ החיים אצלו(ערוך מתוך "פרי צדיק, קונטרס עת האוכל, אותיות י-יא).
בזעת אפיך תאכל לחם- ולא בבת אחת תגיע לשער החמישים:
לאחר שחטא ונתגברו הקליפות רמז לו הקב"ה: בזעת אפיך תאכל לחם- מעתה תצטרך לעמול קשה להשיג את הלחם - את התרה ולהכניע את הקליפות שמונעות מהאדם להשיג השגות בתורה( בני ציון, פרשת בראשית ,ע" 3)
ג.תאנה-
...רבי נחמיה אומר תאנה היה שבדבר שקלקלו בו נתקנו שנאמר {בראשית ג-ז} ויתפרו עלה תאנה (סנהדרין ע,ע"א-ע"ב)
התאנה היא פרי שלא לוקטים בבת אחת כפי שלא ניתן להיכנס אל שער החמישים בבת אחת:
למה נמשלה תורה כתאנה? שרוב האילנות הזית הגפן התמרה נלקטים כאחת, והתאנה נלקטת מעט מעט. כך התורה- היום לומד מעט ולמחר הרבה, לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשתים - עליו נאמר "נוצר תאנה" (במדבר רבה פרשת נשא)
על יהושע נאמר- יהושע בן נון עליו נאמר "נוצר תאנה יאכל פריה"
...כיון שירשו בנות צלפחד אביהן אמר משה הרי השעה שאתבע בה צרכַי, אם הבנות יורשות בדין הוא שירשו בָּנַי את כבודי. אמר לו הקב"ה (משלי כז:יח) 'נֹצר תאנה יאכל פריה', בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה. יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד והוא היה משכים ומעריב בבית הועד, שלך הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורס את המחצלאות. הואיל והוא שרתך בכל כחו כדאי הוא שישמש את ישראל שאינו מאבד שכרו. קח לך את יהושע בן נון לקיים מה שנאמר: 'נֹצר תאנה יאכל פריה'
(במדבר רבה [וילנא] פרשה כא)
יהושע זכה גם הוא להגיע אל 50 שערי הבינה:
ואפשר שעל כן אמר הקב"ה למשה שביקש בחייו להשיג סוד א' שהוא ל"ב נתיבות חכמה, והשיב לו הקב"ה רב ל"ך, עתה די לך בנ' שערי בינה כמנין לך ולא יותר, לפי שצריך אתה לצוות את יהושע לכל מה שאתה משיג צריך אתה גם כן לידע ולהשיג, כי כן הבטיח לו הקב"ה כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, לכן בשביל צו את יהושע וחזקהו, בשביל זה רב לך אי אפשר לך עתה להשיג יותר, כי יהושע לא נקרא רק בן נון בחיר"ק, מלשון בין תבין אשר לפניך (שם משלי כג א), נ' שערי בינה ולא יותר. וזהו שאמרו רז"ל (סוטה י"ג ע"ב) רב לך, יש לך רב ומנו זה יהושע, בשביל יהושע שאי אפשר להשיג יותר, גם אתה לא תשיג יותר כי רב לך בזה.
ולכן איתא (בפרק הבונה [שבת] דף ק"ד [ע"א]) אתו דרדקי לבי מדרשא ואמרו מילתא שאפילו בימי יהושע בן נון לא אתמר כוותייהו, מאי טעמא אמרו דוקא יהושע בן נון. אבל הכונה לפי שהדרדקי אמרו א"ב אלף בינה, והכוונה על סוד שער א' שהיה חסר מבינה, והוא שער החמשים שהשיג בו יהושע ולכן נקרא בן נון, לכן מזכיר שם יהושע שבזה השער מדברים הדרדקים
(ספר מגלה עמוקות , ואתחנן - אופן שנים עשר )
ד.אתרוג- בו מתקיים טעם העץ כטעם הפרי- אבל הם חטאו בדיוק בדבר זה (עבירה לשם שמיים) ולכן היה להם לרועץ:
מה היה אותו האילן שאכל ממנו אדם וחוה, ...רבי אבא דעכו אמר אתרוג היה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, ו): ותרא האשה בי טוב העץ וגו',אמרת צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו, ואין אתה מוצא אלא אתרוג.(בראשית רבא,טו,ז)
ה.אגוז- מרמז על הגלות הטומנת בחובה את 50 שערי הטומאה:
ברוך אתה ה' אמ"ה אשר צג [=יצר, ברא] אגוז בגן עדן, שושנת העמקים, בל ימשל זר במעין חתום (סידור עמרם גאון, מהדורת פרומקין, חלק ג סעיף 406.)
גלות ראשונה החלה אצל אדם הראשון:
וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים: (בראשית ב,כג-כד)
את הפסוק אל גינת אגוז ירדתי דרשו חז"ל: למה נמשלו ישראל לאגוז?מה אגוז אף על פי שמתגלגל למקום הטינופת- אין תוכו נמאס,אף ישראל אף על פי שמתגלגלין באומות העולם- אין תוכן נמאס" ומכיון שאגוז רומז על גלות ישראל בין האומות לא מסמנא מילתא לאוכלו בראש השנה( ע"פ חתם סופר הגהותיו לסימן תקפג, מתוך הלכה וטעמיה)
ו.רימון- סודות התורה- אכילה מעץ הדעת טוב ורע יש בה סכנה אם לא יודע להפריד הקליפה והפרי :
בשידוע כי הרמון יש בו תרי"ג גרעינים נגד תרי"ג מצות... ואומר אני, אם הגרגרים מרמזים על המצות, א"כ העסיס רמונים, שהוא עיקר הפרי, מרמז על התורה...(ר"מ סופר ,דרשות חתם סופר, ירושלים תשס"ב, ח"ב)
חיבור בין רימון לעץ הדעת:
וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ סָבִיב מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רָאִיתִי כְּמַרְאֵה אֵשׁ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב:(יחזקאל א,כז)
...ושני הט''ט הם הטוב שבעץ הדעת ורמון הוא הקליפה והרע, ור''מ שלמד תורה מאחר רמון מצא תוכו אכל שהם הט''ט טוב, וקליפתו רמון זרק, כי בתורתו מצא כתנות אור, שהוא הפשיט עור הנחש, ותקן את רבו באש שהוציא מקברו, והמ''י)(מלבי"ם,שם)
5.עניין של זמן : חטאו של קין כחטא הפוך לחטאו של אדם הראשון
א.מדוע שעה ה' למנחתו של הבל אבל לא למנחתו של קין?
ולהבין הענין קין והבל, אשר שעה ה' למנחת הבל ואל מנחת קין לא שעה, וכאשר הרע לקין אמר [בראשית ד-ו] למה נפלו פניך אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ.
ב.מה היתה טענת הבל על היצר הרע שגדל מלהיות כשרה עד לעבותות?
ודרשינן במדרש [ב"ר פכ"ב-ו] שהבל אמר לקין אם אתה ממתין ליצר הרע, מתחלה פותח לך כחוט השערה ולבסוף יהיה כעבותות העגלה. ויש להבין מה ביקש הבל בזה, ומה זה ענין להא דשעה ה' אל מנחתו.
ג.קרבנם של קין והבל היה לתקן חטא אדם הראשון:
אבל הענין כי הקריבו קרבן לה' לתקן חטא אדם הראשון, כי גם הם היו בכלל חטא, והנה נודע מ"ש רש"י [בראשית ה-כ"ט] ומדרש כי לאחר חטא אדם הראשון נתקלקלה הארץ ולא הולידה פירות כלל רק קוצים, עד שבא נח, ולכך נאמר עליו [בראשית שם] זה ינחמנו מעצבון ידינו, ולפ"ז קין שהביא מבכורות פרי האדמה, ע"כ שהיו מן אותן פירות שהיו בארץ קודם החטא, כי לא צמחו לאחר החטא מחדש,
ד.הבל המתין עם הצאן שהביא עד שיוולדו ויהיו ראויים להקרבה:
אבל הבל שהביא מבכורות צאנו, ע"כ הם מתולדות בהמות שנבראו ויצאו מן הקרקע כשנוצר האדם, כמ"ש שהכל היה תחת הקרקע עד שבא אדם, כי באותן יתכן בכור, וא"כ הבל הוצרך להמתין עד שהיו הצאן הנולדות ויהיו ראויות להקרבה, לכך נאמר [בראשית ד'-ג'] ויהי מקץ ימים, כי היה צריך זמן. וא"כ מהבל לא היה פגם ששהה בקרבן שלו, כי הוצרך להמתין ולא סגי בלא"ה,
ה.מנחתו של קין שהיתה מפירות שכבר היו מוכנים לפני החטא היתה צריכה להינתן מוקדם יותר ולכן לא נענה:
אבל קין שקרבן שלו היה מוכן, כי היה מן הנבראים, א"כ למה המתין בקרבנו זמן מה, ולא היה מן הזריזין המקדימין למצות, ולכך שעה ה' למנחת הבל ואל מנחת קין לא שעה, הואיל ואיחר קרבן שלו,
ו.הבל הסביר לקין מדוע אין לדחות את המצווה אחרת היצר הרע ימנעך מקיומה בכלל:
וכאשר חרה לקין כי לא שעה, כי לא הבין מה בכך ששהה בקרבנו,
השיב לו הבל, אם בזמנו, אין ליצה"ר רשות ובקל תדחה אותו, אבל אם תמתין, כבר נעשה גבור וכעבותות עגלה ואי אפשר לכובשו, ולכך חרה אף ה' כ"כ ולא קיבל קרבנך, כי צריך להיות זריזין ומקדימין היכא דאפשר, כמו ביצר הרע שצריך להתרחק ממנו מיד בהיותו קטן וא"ש:
ה. אל לאדם לדחות את תשובתו אל ה' וזוהי יציאה מ-50 שערי טומאה שאין להשתהות בהן כלל (ענ"ד):
מזה נלמד כל דברים שיש לעשות במהירות ובזמנו, כי אם תמתין, יזקין היצר הרע ואי אפשר לגרשו בשום אופן, ולכן אין לנו אלא לשוב לה' בכל לבב ולחדול מעשות רע לבלי לבלות זמן בתוהו, כי בעו"ה כאשר תחלוף השנה ויחשוב האיש, במה אבוא למלך בראש השנה ומה בידי מעש בלי פגימה וחלק יצה"ר בו, ובעו"ה יודע אני בעצמי כי מעט אשר לפני, אוי לי שעברה שנה ומצות ה' בידי מעט שיהיו הכל בלי פגם וכולן כליל לעבודת ה'...
(ספר יערות דבש - חלק ראשון - דרוש יד )
יום הושענא רבא הוא היום החמישים ואחד כי אחרי שעברו 50 ימי תיקון כנגד 50 השערים של הבינה אז זו ההזדמנות האחרונה לחיתום טוב(ענ"ד):
ה'בן איש חי' אומר(בן איש חי פרשת וזאת הברכה שנה א), הושענא רבא – הושע את יום נ"א שהוא רבא, היום האחרון לתחינות ובקשות של נ"א ימים, חמישים ואחד יום, שלושים של אלול ועשרים ואחד של תשרי, שהכל הולך אחר החיתום. וזה לא רק פשט הפשוט שאומר הכל הולך אחר החיתום במשמעות של סיום. אלא באמת יש לנו חתימה ביום הזה – כמו ביום הכיפורים שבו היה חותם פנימי בשעת הנעילה, שבו נחתמה הנשמה להשם. מי שרצה להיות לקב"ה, להיות לרצונו, לעובדו בלב שלם, אז הקב"ה אמר לו, בני ככה אתה רוצה, הנה אני חותם אותך.
(פרדס נסים על התורה , הרב נסים פרץ)
חמישים שערי תשובה ולכן עד היום החמישים ואחד עוד אפשר לתקן:
מי שֶׁרוֹצֶה לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה, יִהְיֶה רָגִיל בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים, כִּי אֲמִירַת תְּהִלִּים מְסֻגָּל לִתְשׁוּבָה. כִּי יֵשׁ נוּן שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה, ומ"ט שְׁעָרִים יָכוֹל כָּל אָדָם לִכְנֹס בָּהֶם וּלְהַשִֹֹּיגָם, אַךְ שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים הוּא בְּחִינַת הַתְּשׁוּבָה שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל, כִּי גַּם אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ מָצִינוּ בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מַלְאָכִי ג):
"שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם"
אֵלּוּ הַמ"ט שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה הֵם בְּחִינַת מ"ט אוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁמוֹת שְׁנֵים עָשָֹר שִׁבְטֵי יָ הּ, כִּי כָל שַׁעַר וָשַׁעַר יֵשׁ לוֹ אוֹת מִמ"ט אוֹתִיּוֹת הַשְּׁבָטִים, וְהִנֵּה הַכֹּל חֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, וְאַף עַל פִּי כֵן לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לַעֲשֹוֹת תְּשׁוּבָה. כִּי יֵשׁ אֶחָד שֶׁאֵין לוֹ הִתְעוֹרְרוּת כְּלָל לִתְשׁוּבָה, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הִתְעוֹרְרוּת לִתְשׁוּבָה, אֵינוֹ זוֹכֶה לְהַגִּיעַ אֶל הָאוֹת וְהַשַּׁעַר שֶׁל תְּשׁוּבָה הַשַּׁיָּךְ לוֹ; וַאֲפִלּוּ אִם מַגִּיעַ לְשָׁם, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַשַּׁעַר שֶׁל תְּשׁוּבָה סָגוּר, וּמֵחֲמַת כָּל זֶה אֵין הָאָדָם זוֹכֶה לִתְשׁוּבָה. וְעַל יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים, אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם הִתְעוֹרְרוּת לִתְשׁוּבָה, הוּא מִתְעוֹרֵר לַעֲשֹוֹת תְּשׁוּבָה, וְגַם זוֹכֶה עַל יְדֵי תְּהִלִּים לְהַגִּיעַ אֶל הַשַּׁעַר וְאוֹת הַשַּׁיָּךְ לוֹ וְלִפְתֹּחַ הַשַּׁעַר. נִמְצָא שֶׁזּוֹכֶה עַל יְדֵי תְּהִלִּים לַעֲשֹוֹת תְּשׁוּבָה:
וְזֶה בְּחִינַת (שְׁמוּאֵל ב כ"ג): נְאֻם הַגֶּבֶר הוּקַם עָל, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מוֹעֵד קָטָן טז:): 'שֶׁהֵקִים עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה', וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְֹרָאֵל, כִּי עַל יְדֵי בְּחִינַת נְעִים זְמִירוֹת יִשְֹרָאֵל, דְּהַיְנוּ סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁיָּסַד, עַל יְדֵי זֶה הוּקַם עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה, כִּי עַל יְדֵי תְּהִלִּים זוֹכִין לִתְשׁוּבָה כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עֲבוֹדָה זָרָה ד:): 'לֹא הָיָה דָּוִד רָאוּי לְאוֹתוֹ מַעֲשֶֹה, אֶלָּא כְּדֵי לְהוֹרוֹת תְּשׁוּבָה לְיָחִיד' וְכוּ'. נִמְצָא שֶׁעִקָּר הוֹרָאַת הַתְּשׁוּבָה עַל יְדֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ, וְעִקָּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ הוּא סֵפֶר תְּהִלִּים, שֶׁאֲמָרוֹ בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל מְאֹד וּבְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, עַד שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל לִמְצֹא אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ סֵפֶר תְּהִלִּים, וְלִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה עַל יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים כַּנַּ"ל:
וְעִקָּר הִזְדַּכְּכוּת שְׁנֵים עָשָֹר שִׁבְטֵי יָ הּ, שֶׁהֵם מ"ט אוֹתִיּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת מ"ט שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה, הָיָה בְּמִצְרַיִם, שֶׁהוּא בְּחִינַת מֵצַר הַגָּרוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה עִלָּאָה (כַּמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל, וְעַיֵּן שָׁם וְהָבֵן הֵיטֵב). וְעַל כֵּן אַחַר שֶׁנִּזְדַּכְּכוּ שָׁם בְּמִצְרַיִם וְזָכוּ לָצֵאת מִשָּׁם, סָפְרוּ מ"ט יְמֵי הַסְּפִירָה, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד מ"ט שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת מ"ט אוֹתִיּוֹת הַנַּ"ל. וּבַיּוֹם הַחֲמִשִּׁים, אָז: "וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי" (שְׁמוֹת י"ט) זֶה בְּחִינַת:
"וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם", בְּחִינַת הַתְּשׁוּבָה שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל, בְּחִינַת שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים כַּנַּ"ל:
וְזֶהוּ: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ" סוֹפֵי תֵבוֹת הֵם אוֹתִיּוֹת תְּהִלִּים וְאוֹתִיּוֹת תְּשׁוּבָה. כִּי עַל יְדֵי תְּהִלִּים זוֹכִין לִתְשׁוּבָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה וְכוּ'. כִּי מ"ט שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה הֵם בְּחִינַת מ"ט אוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁמוֹת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל, הַבָּאִים מִצְרָיְמָה, לְהִזְדַּכֵּךְ שָׁם כַּנַּ"ל:
וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִין, שֶׁבִּימֵי תְּשׁוּבָה, דְּהַיְנוּ בֶּאֱלוּל וַעֲשֶֹרֶת יְמֵי תְשׁוּבָה, כָּל יִשְֹרָאֵל עוֹסְקִין אָז בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים, כִּי אֲמִירַת תְּהִלִּים מְסֻגָּל לִתְשׁוּבָה כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד לַעֲסֹק תָּמִיד בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים, כִּי תְּהִלִּים הוּא הִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחַז בּוֹ:
(ספר ליקוטי מוהר"ן - מהדורא בתרא סימן עג )
חמישים פעם יציאת מצרים בתורה כנגד 50 שערי בינ"ה:
ואחר שרמזנו לך אלו הרמזים העמוקים נחזור לכוונת השער. דע כי בכל מקום שתמצא בתורה ספירת שביעיות, כמו: שבע שבתות תמימות תהיינה (ויקרא כג, טו), 'תספרו חמשים יום', וספרת לך שבע שבתות שנים (שם כה, ח), הכול הוא שבע ספירות שהן מספירה בינ"ה עד ספירת יסו"ד, ואנו מתחילים מספירת יסו"ד עד שאנו עולים לספירה בינ"ה. לפיכך יש חמישים יום מספירת העומר עד מתן תורה; שנת חמישים שנה, שנת היובל; חמישים שערי בינה נבראו בעולם, וחמשים עלו בני ישראל (שמות יג, יח), גאולת מצרים חמישים פעמים נזכר
6. משה רבנו, ר' עקיבא ושער החמישים:
א.בבריאת העולם נבראו 50 שערי בינה- משה הגיע עד לשער המ"ט:
נ' שערי בינה נבראו בעולם, וכולן ניתנו למשה חסר אחד, שנאמר: ותחסרהו מעט מאלקים
(ראש השנה כא, ע"ב)
ב.משה רבנו לא הגיע לשער החמישים אבל רבי עקיבא כן הגיע אליו- דרך התורה שבע"פ:
ישנם חמישים שערי בינה בעולם, ומשה רבנו זכה להשיג רק ארבעים ותשעה מתוכם, ולא זכה לשער החמישים. ישנם גבולות ליכולת ההשגה של האדם, גדול ככל שיהיה, ואף חכם ונביא. אבל אותו שער החמישים שלא נתגלה למשה רבנו, כן נתגלה לרבי עקיבא ולחבריו. וכמובן צריך לברר מכוח מה זכה דווקא רבי עקיבא למה שמשה רבנו לא זכה לו.
ג.משה רבנו שקול כנגד עם ישרקאל שיצא ממ"ט שערי טומאה ולכן יכול היה להגיע עד למ"ט שערי בינה:
ישנו הסבר על דרך הדרוש, והוא הסבר אמיתי ונכון. משה רבנו שקול כנגד כל עם ישראל, ולכן גם כוחו הוא כוחה של כל האומה הישראלית. זהו אמנם כוח עצום מאוד, אך למשה רבנו לא יכול להיות מעבר לכוח זה. כאשר בני ישראל היו במצרים הם ירדו עד לארבעים ותשע שערי טומאה. לאחר שהקב"ה הוציא את בני ישראל ממצרים, במשך ארבעים ותשעה הימים עד לחג השבועות, הם השיגו בכל יום שער בינה אחד, עד שלפני מתן תורה, הגיעו לארבעים ותשעה שערי בינה. ומשה רבנו זכה לקבל שערי בינה אלו כיון שהוא שקול כנגד כל האומה.
אבל בדיוק מסיבה זו, משה רבנו לא זכה לשער החמישים. כיון שבני ישראל לא ירדו לשער החמישים של הטומאה, הם גם לא זכו לשער החמישים של הבינה.
ד.הסיבה שב"י לא ירדו לשער ה-50- היה סיכון שלא יצליחו לעלות מזה וישקעו סופית במצרים:
ויש להבין את משמעות הדברים. אם בני ישראל היו יורדים לחמישים שערי טומאה במצרים, אזי לקב"ה לא היתה לכאורה זכות להוציא אותם ממצרים. אין כל הצדקה למעשה זה, שהרי לא היה כל הבדל בין בני ישראל למצרים, אלו עובדי עבודה זרה ואלו עובדי עבודה זרה. אמנם בני ישראל היו יוצאים ממצרים, אבל הדבר היה תלוי אך ורק בהחלטה של בני ישראל, ולא ברצונו של הקב"ה. החלטה חופשית לגמרי. אבל הקב"ה לא לקח סיכון. הקב"ה לא יכול להרשות לעצמו להסתכן ולהיות תלוי בהחלטה של בני ישראל, במיוחד כאשר מדובר בתהליך ההיסטורי החשוב ביותר בתולדות העולם. לכן הקב"ה הוציא את בני ישראל ממצרים לפני שיכלו להגיע לשער החמישים של הטומאה, ולהידמות לגויים.
ה.ר' עקיבא הוא בן גרים שלהם שייך שער החמישים של הטומאה ולכן כשהוא עולה- מגיע עד שער ה-50 של הבינה:
השער החמישים של הבינה מציין דעת אלוקים שבאה מתוך חירות. רבי עקיבא הוא בן גרים. שורשו של רבי עקיבא הוא מאומות העולם, שיש בהם את שער החמישים של הטומאה. ולכן דווקא רבי עקיבא, ולא משה רבנו, מסוגל להשיג את שער הבינה החמישים. זה מה שרבי עקיבא מוסיף: את השער החמישים ואת חירות המחשבה.
ו.שער החמישים הוא השער שפותר את התיקו,הספק ומביא את המציאות לידי תיקון(תיקו+ן):
ישנם דברים שמגבילים את האדם – שאלות שאין להם תשובה, תיקו. מה שחסר לנו זה השער החמישים. ברגע שיש לנו את השער החמישים הבעיות יכולות להיפטר, שכן: תיקו + 'נ' = תיקון. ולכן לרבי עקיבא יש את היכולת להתמודד עם השאלות הקשות ביותר.
ז.רבי עקיבא דרש אפילו תגי אותיות- החלק הנסתר- וזהו סימן לעומק השגתו בתורה:
על רבי עקיבא נאמר שהיה דורש תגי אותיות. התגים הינם החלק באות שאינו מבוטא. התגים הם החלק הנסתר שבאותיות. השורש הנסתר של הדברים בא לידי ביטוי במשנתו של רבי עקיבא. בין המאמרים הרבים של רבי עקיבא המופיעים בתורה שבעל פה, ניתן למצוא מספר סוגיות מחשבתיות שלא ניתן למצוא אצל אף חכם או פילוסוף לפניו, ואצל מעטים מאוד לאחריו.
(הרב אורי שרקי "רבי עקיבא סיכום שיעור", בעריכת ר' אברהם כליפא)
ח. ר' עקיבא לא יכול לבוא לעולם בלי "התורה" שמוריד משה רבנו ועדיין מרגיש משה רבנו שיש עומק שלכאורה אינו מבין בהשגותיו של ר' עקיבא:
(מנחות כט,ע"ב)
ט.רבי עקיבא הוא היחידי שנכנס לפרד"ס ויצא ממנו בחיים וזו ההוכחה שנכנס אל שער החמישים:
י.גם משה רבנו הגיע אל שער החמישים- אבל רק אחרי שמת ונקבר בהר נבו:
סוד שם של י"ה שהוא סוד חכמה בינה, וסוד המדרש מ"ש משה ואספר מעשה יה, יסור יסרני יה. - אדני הוי"ה אלהים, בגימטריא גן עדן. - וסוד פתחו לי שערי צדק, בגימטריא עדן בנו"ן רבתי, אבא בם אודה יה. - וסוד נ"א, נ' שערי בינה, ואלף הוא החכמה. - לבנו"ן, ר"ת ל"ב נתיבות חכמה, נו"ן שערי בינה. - וסוד ויראהו כל הארץ. - וסוד תוסף רוחם יגועון. - וסוד כי שם חלקת מחוקק ספון. - ונש"ב, נוטריקון 'נ' 'שערי 'בינה. - וסוד עלה ראש הפסגה, היא בעדן באותיות הקדומות. - ותחסרהו מעט מאלהים, כי אהיה תשלום חשבון ע' פנים, והוא סוד שער הפנימי. - וסוד שם יהושע בן נון, על נ' שערי בינה. וזה סוד אפילו בימי יהושע בן נון כו':
רצה משה להשיג בזה העולם סוד שם של יה שהוא סוד חכמה בינה, וזהו כוונת המדרש (דב"ר פי"א ח') שאמר משה כששמע מיתתו שגילה לו מטטרון, ואמר משה לא אמות כי אחיה ואספר מעשה י"ה (תהלים קיח (יז]), הרי שרצה משה לבא על תכונת שם של י"ה. ומ"ש (תהלים קיח יח) יסור יסרני, הכוונה על דרך שאיתא במדרש (תנחומא ואתחנן סי' ו') שאמר משה להקב"ה שתגזור עלי יסורין על החטא שחטאתי, וזהו לדעתי שרמז במה שאמר יסור יסרני יה ולמות לא נתנני. לכן פתח משה בכאן ואתחנן שהוא מלשון וחנותי (שמות לג יט), שאז הראה לו הקב"ה שערי גן עדן, ולכן פתח אדנ"י ואחר כך הוי"ה בנקודת אלהים, תצרף משלשתן יחד אדנ"י הוי"ה אלהי"ם, בגימטריא גן עדן. וז"ש אחר כך (תהלים קיח יט) פתחו לי שערי צדק, בגימטריא עדן בנו"ן רבתי של אי"ק בכ"ר, וכל כוונתו היה אבא בם אודה י"ה, שרצה לבא עד תכונת שם של י"ה שהוא חכמה בינה. ועל זה אמר אתה החלות להראות את גדלך ממדת החסד עד סוף (ז' ספירות) הבנין, ועתה התפלל אעברה נא, שיגלה לו הקב"ה נ' שערי בינה ואל"ף שהוא החכמה כדכתיב (איוב לג לג) ואאלפיך חכמה, שכן צורת א' היא סוד ל"ב נתיבות חכמה, שכן צורת א' י"ו למעלה י"ו למטה. ז"ש ההר הטוב הזה והלבנון, במלת לבנון נרמזו בו ל"ב נתיבות חכמה נ' שערי בינה. השיב לו הקב"ה רב לך, די לך ההשגה שגילה לך הקב"ה שער החמשים קודם מותך, כמ"ש בזוהר (ח"ג קנ"ז ע"א) על פסוק (דברים לד א) ויראהו כל הארץ, במלת כל רמז לו כ"י כל בשמים ובארץ (דברי הימים א' כט יא), ר"ל גם שער החמשים שהוא סוד מי אל בשמים ובארץ גילה לו בזה העולם, אבל אחר מותו תוסף רוחם יגועון (תהלים קד כט), גילה הקב"ה למשה גם כן ל"ב נתיבות חכמה, כמ"ש (דברים לג כא) וירא ראשית לו, שהוא סוד ראשית חכמה, ומתי גילה לו ל"ב נתיבות חכמה, לזה אמר כי שם חלקת מחוקק ספון, ר"ל כשמת וגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן (חולין ז' ע"ב), אז גילה לו ל"ב נתיבות חכמה, אבל עתה בזה העולם רב לך, די לך בנ' שערי בינה שנרמזין במלת לך, כי אימא עד הוד מתפשטא (תיקו"ז הקדמה ב' ע"ב) שהם ה' ספירות, גדולה גבורה תפארת כל אחת כלולה מעשר הרי ל' מן לך, ואחר כך נצח הוד כ' של לך, ולכן עתה רב לך אל תוסף. וז"ש ונשב בגיא, ומלת ונש"ב נוטריקון נ' שערי בינה, והקב"ה אמר לו בחייו עלה ראש הפסגה, שהוא שער החמשים שהיה חסר ממנו עד אותו שעה, שלא נתגלו לו רק מ"ט שערי בינה ושער אחד היה חסר, ועל אותו שער הסגור הפנימי אמר לו עתה עלה ראש הפסגה, ובמלת פסגה עשה הקב"ה רצונו של משה שביקש ליכנס לעדן הפנימי, כמ"ש פתחו לי שערי צדק שהוא סוד עדן כמ"ש, וכן במלת פסגה מרומז בעדן, שכן אותיות הקודמת שלפני אותיות פסגה, הם בעדן. וזה נרמז במ"ש ראש הפסגה, ר"ל כשתעלה
לאותיות הראשונות שהם לפני אותיות פסגה, ומ"ש אחר כך צו את יהושע, צוה הקב"ה למשה שיגלה ליהושע אותו השער הפנימי שהוא סגור דהיינו שער נ', וז"ש וחזקהו קאי על אותו השער שגילה הקב"ה למשה, ולכן נקרא יהושע בן נון, ר"ל שגילה לו הקב"ה נ' שערי בינה, לקיים קרא (יהושע א ה) כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, ובמלת אהיה רמז לו על סוד ע' פנים של תורה, שנרמזין במלת ותחסרהו מעט מאלהים (תהלים ח ו), ע' תלויה קרי ביה מ"ט, שלא גילה הקב"ה למשה כל ימיו רק מ"ט פנים מן ע' פנים של תורה (במ"ר פ"ב ג'), ונשתיירו סוד אהיה שהוא כ"א לתשלום חשבון ע' פנים, נמצא ששם של אהיה הוא סוד שער הפנימי שהיה סגור, וגילה הקב"ה למשה קודם מותו. לכן בפסוק ה' אלהים אתה החלות יש בו כ"א תיבות, שהוא סוד אהיה בסוד ואהיה אצלו אמון (משלי ח ל), ר"ל שם של אהיה נשאר אצל הקב"ה אמון מוצנע ומכוסה.
ואפשר שעל כן אמר הקב"ה למשה שביקש בחייו להשיג סוד א' שהוא ל"ב נתיבות חכמה, והשיב לו הקב"ה רב ל"ך, עתה די לך בנ' שערי בינה כמנין לך ולא יותר, לפי שצריך אתה לצוות את יהושע לכל מה שאתה משיג צריך אתה גם כן לידע ולהשיג, כי כן הבטיח לו הקב"ה כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, לכן בשביל צו את יהושע וחזקהו, בשביל זה רב לך אי אפשר לך עתה להשיג יותר, כי יהושע לא נקרא רק בן נון בחיר"ק, מלשון בין תבין אשר לפניך (שם משלי כג א), נ' שערי בינה ולא יותר. וזהו שאמרו רז"ל (סוטה י"ג ע"ב) רב לך, יש לך רב ומנו זה יהושע, בשביל יהושע שאי אפשר להשיג יותר, גם אתה לא תשיג יותר כי רב לך בזה.
ולכן איתא (בפרק הבונה [שבת] דף ק"ד [ע"א]) אתו דרדקי לבי מדרשא ואמרו מילתא שאפילו בימי יהושע בן נון לא אתמר כוותייהו, מאי טעמא אמרו דוקא יהושע בן נון. אבל הכונה לפי שהדרדקי אמרו א"ב אלף בינה, והכוונה על סוד שער א' שהיה חסר מבינה, והוא שער החמשים שהשיג בו יהושע ולכן נקרא בן נון, לכן מזכיר שם יהושע שבזה השער מדברים הדרדקים
(ספר מגלה עמוקות על ואתחנן - אופן שנים עשר )
http://chabadpedia.co.il/index.php/%D7%97%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%9D_%D7%A9%D7%A2%D7%A8%D7%99_%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%94
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=4582
ספירת העומר- 50 יום שזהו שער החמישים
כהן מחבר את שער ה-25 אל שער החמישים ולכן כ"ה ו- נ זה כהן - הרב רוזנבלום פרשת מטות
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%A2%D7%A8%D7%99_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%94_(%D7%92%27%D7%99%D7%A7%D7%90%D7%98%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%94)/%D7%94%D7%A9%D7%A2%D7%A8_%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99
כמו כן מתחיל מגיל 25 עד גיל 50
http://www.otzar.org.il/%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%A9/%D7%90%D7%95%D7%A6%D7%A8-%D7%9E%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99-%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%9A/%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94/%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8/%D7%92%D7%99%D7%9C-%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%AA-%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D/
יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ. (דברים לב,י)
ימצאהו בארץ מדבר ובתהו וגו'. נראה כי יכוין הכתוב על דרך אומרם ז''ל (ברכות ט:) לא יצאו ישראל ממצרים עד שעשאוה כמצולה שאין בה דגים כו', ואמרו עוד (לקוטי תורה וירא) שאם היו ישראל מתעכבין במצרים היו נטמעים שם לעד לעולם כי היו נכנסים בנ' שערי טומאה, לזה אמר ימצאהו בארץ שהיא מדבר פירוש חרבה ואין בה ממש, ולזה לא אמר ימצאהו במדבר אלא בארץ מדבר והבן: (אור החיים,שם)
עץ הדעת ועץ החיים הם אותו עץ רק שהאדם במדרגה נמוכה ולפני זמנו אז שער החמישים נעשה לו כסם המוות- עץ הדעת, וכשהוא מגיע למדרגה שהוא ראוי לשער החמישים אז נעשית לו סם חיים- עץ החיים:
אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב (דברים ד, מד) וזאת התורה אשר שם משה זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם מיתה והיינו דאמר רבא דאומן לה סמא דחייא דלא אומן לה סמא דמותא אמר רבי שמואל בר נחמני רבי יונתן רמי כתיב (תהלים יט, ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב וכתיב (תהלים יח, לא) אמרת ה' צרופה זכה משמחתו לא זכה צורפתו (יומא עב,ע"ב)
קבלה רק מגיל 40 כי אז הוא בעשור החמישי של חייו ומתקרב אל הקרבה אל שער החמישים:
https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3235570
יש שכתבו שלא ללמוד קבלה עד שיהא בן ארבעים שנה, כמו שכתוב: 'בן ארבעים לבינה'
(ש"ך יורה דעה סימן רמו, ס"ק ו)
בסדום חשבו שהגיעו לעולם מתוקן כביכול פרצו את שער החמישים ולכן לא נתנו לעניים להיכנס בשערי העיר
וגם אברהם שרצה למצוא להם תקנה חיפש דווקא בתור התחלה 50 צדיקים ורק אח"כ ירד עד 10
מידות התיבה 50 אמה
נח שתה יין כי ביקש להגיע לשער החמישים אחרי שנחרב העולם ובכך לתקן את חטא אדם וחווה
הכלבים לא חרצו לשונם היות והם יולדים לחמישים יום ובעוד חמישים יום מצאתם ב"י קיבלו את התורה ונגעו בשער החמישים:
תָּנֵי בְּהֵמָה גַסָּה טְהוֹרָה יוֹלֶדֶת לְתִשְׁעָה חֳדָשִׁים, בְּהֵמָה גַּסָּה טְמֵאָה יוֹלֶדֶת לִשְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים, בְּהֵמָה דַּקָּה טְהוֹרָה יוֹלֶדֶת לַחֲמִשָּׁה חֳדָשִׁים, וְהַכֶּלֶב לַחֲמִשִּׁים יוֹם, וְהֶחָתוּל לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם, וְהַחֲזִיר לְשִׁשִּׁים יוֹם, וְהַנְּמִיָּה לְשִׁבְעִים יוֹם, הַצְּבִי וְהַשּׁוּעָל לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, וּשְׁאָר כָּל הַשְּׁרָצִים לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, וְהָאֲרִי וְהַדֹּב וְהַנָּמֵר וְהַפִּיל וְהַקּוֹף, הַקִּפּוֹד לְשָׁלשׁ שָׁנִים, וְהַנָּחָשׁ לְשֶׁבַע שָׁנִים, וְהָאֶפְעֶה לְשִׁבְעִים שָׁנָה.
(בראשית רבא כ,ד)
תיבת נח כנגד שער החמישים שבזכותו ניתן העולם במבול:
המן הרשע הכין למרדכי עץ גבוה דווקא בגובה 50 אמה:
אף משה רבנו ע"ה נאמר עליו (ר"ה כא,ב) מ"ט שערי בינה נבראים בעולם וכולם נמסרו למשה שנאמר (תהלים ח, ו) ותחסריהו מעט מן האלקים, כי שער החמישים לא נמסר לאדם, כי העולם הזה נברא בז' ימים וכאשר אתה משלים שבעה, דהיינו לעשות מרובע אחד שהוא שבעה הוא מ"ט, ושער הנו"ן עצמו לא שייך לעוה"ז והמן שעשה עצמו ע"ז אמר כי יש בו עניין אלקי ולכך יש לו שייכות לשער החמישים להודיע כי מיתתו של מי שעשה כנגדו הוא בא משער הנו"ן שמגיע שם המן, וכך אמרו לו יועציו כי כאשר יהיה העץ גבוה חמישים אז תוכל להיות גובר עליו כי גדולה שלך הוא משער חמישיםכי יש בך אלקית אשר שייך לו החמישים...
ובמדרש (ילקוט שמעוני אסתר סי' תתרנו) עץ גבוה חמישים אמה והיה המן חוזר ומבקש קורה של חמישים אמה
ולא מצא אלא קורה שהיתה בתוך ביתו, לפי שהיה בנו פרשנדתא הגמון בקרדוניא ונטל נסר אחד מתיבתה של נח
שהיה ארכו של נסר חמישים אמה שעשה הקב"ה זכרון בעולם שידעו דורות העולם שבא מבול לעולם...
פי' מדרש זה שבא לפרש למה אמר דוקא יעשו עץ גבוה חמישים אמה, לכך אמר שהעץ הזה נשאר מתיבתו של נח, כי המבול בא לשטף כל העולם ונח היה ניצל ע"י תיבה שארכה חמישים אמה. וזה כי העולם מגיע עד מ"ט, כמו שהתבאר לעי"ל וכל העולם היה נשטף בימי המבול והיה העולם מקבל הצלה מן שער החמישים שהוא על העולם ומפני כך היתה התיבה שהיה על ידה הצלתו של נח חמישים אמה... ולכך אמר המן כאשר ראה גודל הצלחתו כי כח שלו מגיע עד שער החמישים, ובשביל כך עשה עצמו ע"ז ולכך אמרו יעשו עץ גבוה חמישים אמה... ומפני כי המבול והצלת(ו) של נח משער החמישים ולכך רצה לעבוד באותו דף שזה היה הצלתו של נח, כלומר לאותו כח שהיה בו הצלתו של נח
(אור חדש למהר"ל עמ' קעד- קעה)
כנגד 50 שערי טומאה (החיד"א)
אחד מחמישים כי כלהשאר נפלו בשער החמישים של הטומאה:
וחמושים עלו, ואמרו חז"ל אחד מחמישים, והשאר מתו בג' ימי אפילה כי נשקעו במ"ט שערי טומאה, ואילו ח"ו לא הוציא כו', ולפיכך נפלו ונשקעו בידו (הגר"א למגילת אסתר ע"ד הרמז ג, ט )
כה"ן מחבר בין השער ה-25 (כ"ה) לשער החמישים ולכן נקרא כה-ן ונצטוו על כה תברכו את בני ישראל:
אין לו זרע זולתי בכוח המידה הנקרא כ"ה, שהיא שער התפילה ובה יפיק כל שואל שאלתו לשנות כוח המזלות, והיא המהפכת מידת הדין לרחמים ומביאה תחת מוות חיים, תחת חולי רפוווה, תחת עקרות זרע, לפי שהכל תלוי בה והיא פתח עינים. ולפי שהכול תלוי במידה הזאת הנקראת כה, אמר לו יהו"ה יתברך לאברהם: כ"ה יהיה זרעך (שם ה), כלומר, מן המידה הזאת תיכנס למקור כל המקורות ומעיין כל התולדות, עד המקום הנקרא כתך עליון, מזל כל המזלות שממנו נוזלים מים חיים לכל המזלות ובכך יהיה לך זרע' וזהו המזל שאפילו ספר תורה שבהיכל תלוי בו, ולא כמחשבת החושבים כי על מזל הכוכבים אומרים. ומה שארז"ל בפ' מי שהחשיך כמה ענינים נוראים ונפלאים כלולין בהן:
(ספר שערי אורה - השער הראשון - הספירה העשירית )
כששערי הרחמים נפתחים ופנים עליונים מאירים בפנים התחתונים, באותה השעה אין כוח במקטרג ולא בבעל דין למעלה לעורר דין ולא עונש ולא לקטרג, שהרי כל העולמות אחדים וכולם בברכה ובשלמות וברחמים, והלכו פנים של זעם, ואז כל הפנים מאירים. וזהו סוד שציווה בברכת כהנים ואמר:
כ"ה תברכו את בני ישראל (במדבר ו, כג), כ"ה, בשם המפורש הפותח שערי העליונים ואז כל הפנים מאירין. ומה אתם אומרים? 'יברכך י"י וישמרך', ולקיים הברכ
( ספר שערי אורה - השער העשירי - הספירה הראשונה )
שער החמישים בגאולת מצרים הרב פנחס פרידמן:
http://torahdoc.free.fr/torahdoc/(2)%20Haguims/(7)%20Pessah/ShvileiPinchas-5761-Pessah(Yeshurun%20%E2%80%93%20Vol%208%20%E2%80%93%20Adar%205761).pdf
שער החמישים במשכן
http://torahdoc.free.fr/torahdoc/[1]%20Parasha/Rav%20Friedman/5774/5774-22-Tetzaveh.pdf
ה.ר' עקיבא הוא בן גרים שלהם שייך שער החמישים של הטומאה ולכן כשהוא עולה- מגיע עד שער ה-50 של הבינה:
השער החמישים של הבינה מציין דעת אלוקים שבאה מתוך חירות. רבי עקיבא הוא בן גרים. שורשו של רבי עקיבא הוא מאומות העולם, שיש בהם את שער החמישים של הטומאה. ולכן דווקא רבי עקיבא, ולא משה רבנו, מסוגל להשיג את שער הבינה החמישים. זה מה שרבי עקיבא מוסיף: את השער החמישים ואת חירות המחשבה.
ו.שער החמישים הוא השער שפותר את התיקו,הספק ומביא את המציאות לידי תיקון(תיקו+ן):
ישנם דברים שמגבילים את האדם – שאלות שאין להם תשובה, תיקו. מה שחסר לנו זה השער החמישים. ברגע שיש לנו את השער החמישים הבעיות יכולות להיפטר, שכן: תיקו + 'נ' = תיקון. ולכן לרבי עקיבא יש את היכולת להתמודד עם השאלות הקשות ביותר.
ז.רבי עקיבא דרש אפילו תגי אותיות- החלק הנסתר- וזהו סימן לעומק השגתו בתורה:
על רבי עקיבא נאמר שהיה דורש תגי אותיות. התגים הינם החלק באות שאינו מבוטא. התגים הם החלק הנסתר שבאותיות. השורש הנסתר של הדברים בא לידי ביטוי במשנתו של רבי עקיבא. בין המאמרים הרבים של רבי עקיבא המופיעים בתורה שבעל פה, ניתן למצוא מספר סוגיות מחשבתיות שלא ניתן למצוא אצל אף חכם או פילוסוף לפניו, ואצל מעטים מאוד לאחריו.
(הרב אורי שרקי "רבי עקיבא סיכום שיעור", בעריכת ר' אברהם כליפא)
ח. ר' עקיבא לא יכול לבוא לעולם בלי "התורה" שמוריד משה רבנו ועדיין מרגיש משה רבנו שיש עומק שלכאורה אינו מבין בהשגותיו של ר' עקיבא:
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב:
בְּשָׁעָה שֶׁ
עָלָה מֹשֶה לַמָּרוֹם מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיּוֹשֵׁב וְקוֹשֵׁר כְּתָרִים לְאוֹתִיּוֹת.
אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,
מִי מְעַכֵּב עַל יָדֶיךָ?
אָמַר לוֹ: אָדָם אֶחָד יֵשׁ, שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת בְּסוֹף כַּמָּה דּוֹרוֹת, וַעֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף שְׁמוֹ, שֶׁעָתִיד לִדְרשׁ עַל כָּל
קוֹץ וָקוֹץ תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת.
אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַרְאֵהוּ לִי.
אָמַר לוֹ:
חֲזֹר לַאֲחוֹרֶיךָ.
הָלַךְ וְיָשַׁב
בְּסוֹף שְׁמוֹנֶה שׁוּרוֹת – וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מָה הֵם אוֹמְרִים.תָּשַׁש כּוֹחוֹ.
כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לְדָבָר אֶחָד, אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, מִנַּיִן לְךָ?
אָמַר לָהֶם: הֲלָכָה לְמֹשֶה מִסִּינַי
–
נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ.
חָזַר וּבָא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יֵשׁ לְךָ אָדָם
כָּזֶה וְאַתָּה נוֹתֵן תּוֹרָה עַל יָדִי?!
אָמַר לוֹ: שְׁתֹק,
כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנַי.
אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֶרְאֵיתַנִי תּוֹרָתוֹ, הַרְאֵנִי שְׂכָרוֹ.
אָמַר לוֹ: חֲזֹר לַאֲחוֹרֶיךָ.
חָזַר לַאֲחוֹרָיו וְרָאָה שֶׁ
שּׁוֹקְלִין בְּשָׂרוֹ בְּמָקוּלִין.
אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,
זוֹ תּוֹרָה וְזֶה שְׂכָרָהּ?!
אָמַר לוֹ: שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנַי.
(מנחות כט,ע"ב)
ט.רבי עקיבא הוא היחידי שנכנס לפרד"ס ויצא ממנו בחיים וזו ההוכחה שנכנס אל שער החמישים:
שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אַרְבָּעָה נִכְנְסוּ לַ
פַּרְדֵּס,
וְאֵלּוּ הֵם: בֶּן עַזַּאי וּבֶן זוֹמָא,
אַחֵר וְרַ' עֲקִיבָא.
אָמַר לָהֶם רַ' עֲקִיבָא: כְּשֶׁאַתֶּם מַגִּיעִים אֵצֶל אַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר,
אַל תֹּאמְרוּ: מַיִם, מַיִם!
מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: "דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי"
(תהילים קא, ז).
בֶּן עַזַּאי הֵצִיץ וָמֵת,
עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: "יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו"
(שם קטז, טו).
בֶּן זוֹמָא הֵצִיץ וְ
נִפְגַּע,
עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: "
דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאֹתוֹ" (משלי כה, טז.)
אַחֵר
קִצֵּץ בִּנְטִיעוֹת.
רַ' עֲקִיבָא יָצָא בְּשָׁלוֹם
(חגיגה יד,ע"ב)
י.גם משה רבנו הגיע אל שער החמישים- אבל רק אחרי שמת ונקבר בהר נבו:
7.הצדיק כל הזמן שואף לעלות ולהיכנס אל שער החמישים:
בתלמוד הבבלי, מסכת סנהדרין דף צ"ט עמוד א' נאמר:
"במקום בו בעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד"
הפירוש המוכר הוא שמעלתם החוזרים התשובה גדולה יותר ממעלת הצדיקים הגמורים, אך ישנו גם פירוש נוסף:
ה"תשובה" היא בעצם ההתקרבות של האדם אל הקב"ה. מכיוון שהמרחק בין האדם לקב"ה הוא אינסופי, הרי גם התשובה היא תהליך אינסופי, שלא מסתיים לעולם. כלומר:
במקום שבעלי תשובה עומדים, כלומר עוצרים את תהליך התשובה, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד, כלומר הם לא עוצרים את תהליך התשובה שלהם אלא ממשיכים בו כל חייהם, שכן דרכם של צדיקים גמורים.
(ע"פ הרב אורי שרקי)
סוד שם של י"ה שהוא סוד חכמה בינה, וסוד המדרש מ"ש משה ואספר מעשה יה, יסור יסרני יה. - אדני הוי"ה אלהים, בגימטריא גן עדן. - וסוד פתחו לי שערי צדק, בגימטריא עדן בנו"ן רבתי, אבא בם אודה יה. - וסוד נ"א, נ' שערי בינה, ואלף הוא החכמה. - לבנו"ן, ר"ת ל"ב נתיבות חכמה, נו"ן שערי בינה. - וסוד ויראהו כל הארץ. - וסוד תוסף רוחם יגועון. - וסוד כי שם חלקת מחוקק ספון. - ונש"ב, נוטריקון 'נ' 'שערי 'בינה. - וסוד עלה ראש הפסגה, היא בעדן באותיות הקדומות. - ותחסרהו מעט מאלהים, כי אהיה תשלום חשבון ע' פנים, והוא סוד שער הפנימי. - וסוד שם יהושע בן נון, על נ' שערי בינה. וזה סוד אפילו בימי יהושע בן נון כו':
רצה משה להשיג בזה העולם סוד שם של יה שהוא סוד חכמה בינה, וזהו כוונת המדרש (דב"ר פי"א ח') שאמר משה כששמע מיתתו שגילה לו מטטרון, ואמר משה לא אמות כי אחיה ואספר מעשה י"ה (תהלים קיח (יז]), הרי שרצה משה לבא על תכונת שם של י"ה. ומ"ש (תהלים קיח יח) יסור יסרני, הכוונה על דרך שאיתא במדרש (תנחומא ואתחנן סי' ו') שאמר משה להקב"ה שתגזור עלי יסורין על החטא שחטאתי, וזהו לדעתי שרמז במה שאמר יסור יסרני יה ולמות לא נתנני. לכן פתח משה בכאן ואתחנן שהוא מלשון וחנותי (שמות לג יט), שאז הראה לו הקב"ה שערי גן עדן, ולכן פתח אדנ"י ואחר כך הוי"ה בנקודת אלהים, תצרף משלשתן יחד אדנ"י הוי"ה אלהי"ם, בגימטריא גן עדן. וז"ש אחר כך (תהלים קיח יט) פתחו לי שערי צדק, בגימטריא עדן בנו"ן רבתי של אי"ק בכ"ר, וכל כוונתו היה אבא בם אודה י"ה, שרצה לבא עד תכונת שם של י"ה שהוא חכמה בינה. ועל זה אמר אתה החלות להראות את גדלך ממדת החסד עד סוף (ז' ספירות) הבנין, ועתה התפלל אעברה נא, שיגלה לו הקב"ה נ' שערי בינה ואל"ף שהוא החכמה כדכתיב (איוב לג לג) ואאלפיך חכמה, שכן צורת א' היא סוד ל"ב נתיבות חכמה, שכן צורת א' י"ו למעלה י"ו למטה. ז"ש ההר הטוב הזה והלבנון, במלת לבנון נרמזו בו ל"ב נתיבות חכמה נ' שערי בינה. השיב לו הקב"ה רב לך, די לך ההשגה שגילה לך הקב"ה שער החמשים קודם מותך, כמ"ש בזוהר (ח"ג קנ"ז ע"א) על פסוק (דברים לד א) ויראהו כל הארץ, במלת כל רמז לו כ"י כל בשמים ובארץ (דברי הימים א' כט יא), ר"ל גם שער החמשים שהוא סוד מי אל בשמים ובארץ גילה לו בזה העולם, אבל אחר מותו תוסף רוחם יגועון (תהלים קד כט), גילה הקב"ה למשה גם כן ל"ב נתיבות חכמה, כמ"ש (דברים לג כא) וירא ראשית לו, שהוא סוד ראשית חכמה, ומתי גילה לו ל"ב נתיבות חכמה, לזה אמר כי שם חלקת מחוקק ספון, ר"ל כשמת וגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן (חולין ז' ע"ב), אז גילה לו ל"ב נתיבות חכמה, אבל עתה בזה העולם רב לך, די לך בנ' שערי בינה שנרמזין במלת לך, כי אימא עד הוד מתפשטא (תיקו"ז הקדמה ב' ע"ב) שהם ה' ספירות, גדולה גבורה תפארת כל אחת כלולה מעשר הרי ל' מן לך, ואחר כך נצח הוד כ' של לך, ולכן עתה רב לך אל תוסף. וז"ש ונשב בגיא, ומלת ונש"ב נוטריקון נ' שערי בינה, והקב"ה אמר לו בחייו עלה ראש הפסגה, שהוא שער החמשים שהיה חסר ממנו עד אותו שעה, שלא נתגלו לו רק מ"ט שערי בינה ושער אחד היה חסר, ועל אותו שער הסגור הפנימי אמר לו עתה עלה ראש הפסגה, ובמלת פסגה עשה הקב"ה רצונו של משה שביקש ליכנס לעדן הפנימי, כמ"ש פתחו לי שערי צדק שהוא סוד עדן כמ"ש, וכן במלת פסגה מרומז בעדן, שכן אותיות הקודמת שלפני אותיות פסגה, הם בעדן. וזה נרמז במ"ש ראש הפסגה, ר"ל כשתעלה
לאותיות הראשונות שהם לפני אותיות פסגה, ומ"ש אחר כך צו את יהושע, צוה הקב"ה למשה שיגלה ליהושע אותו השער הפנימי שהוא סגור דהיינו שער נ', וז"ש וחזקהו קאי על אותו השער שגילה הקב"ה למשה, ולכן נקרא יהושע בן נון, ר"ל שגילה לו הקב"ה נ' שערי בינה, לקיים קרא (יהושע א ה) כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, ובמלת אהיה רמז לו על סוד ע' פנים של תורה, שנרמזין במלת ותחסרהו מעט מאלהים (תהלים ח ו), ע' תלויה קרי ביה מ"ט, שלא גילה הקב"ה למשה כל ימיו רק מ"ט פנים מן ע' פנים של תורה (במ"ר פ"ב ג'), ונשתיירו סוד אהיה שהוא כ"א לתשלום חשבון ע' פנים, נמצא ששם של אהיה הוא סוד שער הפנימי שהיה סגור, וגילה הקב"ה למשה קודם מותו. לכן בפסוק ה' אלהים אתה החלות יש בו כ"א תיבות, שהוא סוד אהיה בסוד ואהיה אצלו אמון (משלי ח ל), ר"ל שם של אהיה נשאר אצל הקב"ה אמון מוצנע ומכוסה.
ואפשר שעל כן אמר הקב"ה למשה שביקש בחייו להשיג סוד א' שהוא ל"ב נתיבות חכמה, והשיב לו הקב"ה רב ל"ך, עתה די לך בנ' שערי בינה כמנין לך ולא יותר, לפי שצריך אתה לצוות את יהושע לכל מה שאתה משיג צריך אתה גם כן לידע ולהשיג, כי כן הבטיח לו הקב"ה כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, לכן בשביל צו את יהושע וחזקהו, בשביל זה רב לך אי אפשר לך עתה להשיג יותר, כי יהושע לא נקרא רק בן נון בחיר"ק, מלשון בין תבין אשר לפניך (שם משלי כג א), נ' שערי בינה ולא יותר. וזהו שאמרו רז"ל (סוטה י"ג ע"ב) רב לך, יש לך רב ומנו זה יהושע, בשביל יהושע שאי אפשר להשיג יותר, גם אתה לא תשיג יותר כי רב לך בזה.
ולכן איתא (בפרק הבונה [שבת] דף ק"ד [ע"א]) אתו דרדקי לבי מדרשא ואמרו מילתא שאפילו בימי יהושע בן נון לא אתמר כוותייהו, מאי טעמא אמרו דוקא יהושע בן נון. אבל הכונה לפי שהדרדקי אמרו א"ב אלף בינה, והכוונה על סוד שער א' שהיה חסר מבינה, והוא שער החמשים שהשיג בו יהושע ולכן נקרא בן נון, לכן מזכיר שם יהושע שבזה השער מדברים הדרדקים
(ספר מגלה עמוקות על ואתחנן - אופן שנים עשר )
http://chabadpedia.co.il/index.php/%D7%97%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%9D_%D7%A9%D7%A2%D7%A8%D7%99_%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%94
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=4582
השער החמישים
ספירת העומר- 50 יום שזהו שער החמישים
כהן מחבר את שער ה-25 אל שער החמישים ולכן כ"ה ו- נ זה כהן - הרב רוזנבלום פרשת מטות
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%A2%D7%A8%D7%99_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%94_(%D7%92%27%D7%99%D7%A7%D7%90%D7%98%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%94)/%D7%94%D7%A9%D7%A2%D7%A8_%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99
כמו כן מתחיל מגיל 25 עד גיל 50
http://www.otzar.org.il/%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%A9/%D7%90%D7%95%D7%A6%D7%A8-%D7%9E%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99-%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%9A/%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94/%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8/%D7%92%D7%99%D7%9C-%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%AA-%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D/
יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ. (דברים לב,י)
ימצאהו בארץ מדבר ובתהו וגו'. נראה כי יכוין הכתוב על דרך אומרם ז''ל (ברכות ט:) לא יצאו ישראל ממצרים עד שעשאוה כמצולה שאין בה דגים כו', ואמרו עוד (לקוטי תורה וירא) שאם היו ישראל מתעכבין במצרים היו נטמעים שם לעד לעולם כי היו נכנסים בנ' שערי טומאה, לזה אמר ימצאהו בארץ שהיא מדבר פירוש חרבה ואין בה ממש, ולזה לא אמר ימצאהו במדבר אלא בארץ מדבר והבן: (אור החיים,שם)
עץ הדעת ועץ החיים הם אותו עץ רק שהאדם במדרגה נמוכה ולפני זמנו אז שער החמישים נעשה לו כסם המוות- עץ הדעת, וכשהוא מגיע למדרגה שהוא ראוי לשער החמישים אז נעשית לו סם חיים- עץ החיים:
אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב (דברים ד, מד) וזאת התורה אשר שם משה זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם מיתה והיינו דאמר רבא דאומן לה סמא דחייא דלא אומן לה סמא דמותא אמר רבי שמואל בר נחמני רבי יונתן רמי כתיב (תהלים יט, ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב וכתיב (תהלים יח, לא) אמרת ה' צרופה זכה משמחתו לא זכה צורפתו (יומא עב,ע"ב)
קבלה רק מגיל 40 כי אז הוא בעשור החמישי של חייו ומתקרב אל הקרבה אל שער החמישים:
https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3235570
יש שכתבו שלא ללמוד קבלה עד שיהא בן ארבעים שנה, כמו שכתוב: 'בן ארבעים לבינה'
(ש"ך יורה דעה סימן רמו, ס"ק ו)
ישנן הרבה אזהרות מפני כניסה ללמוד את הקבלה ללא טהרת הנפש והגוף. מדוע התייחסו לגיל 40, גיל הבינה, כגיל המתאים ללימוד קבלה?
לא מדובר דוקא על הגיל הכרונולוגי, אלא על המוכנות לכך שהאדם מחפש את לימוד העניינים האלוהיים מצד עצמם, לאחר שעבר את מדרגת החשיבה על החשיבה (פילוסופיה) ואת המדרגה השניה של הקשר בינו לבין האלוהים (התיאולוגיה). (מאמר ל"ג בעומר - תורת הסוד של רשב"י, הרב אורי שרקי)
נחש- מתחיל בנסיון להגיע ישר לשער החמישים, חשן- עולה בהדרגה אל שער החמישים:
ושם חשן הוא בהפך אתוון משם נחש, ותרגום נחש ינחש (ס"פ מקץ) בדקא מבדק. אלא ששם נחש יורה על הבדיקה בעניני חול ודברי הבל ושטות, ושם חשן יורה על הבדיקה בעניני קדש, ולהבדיל בין הקדש והאמת לבין החול והשקר, הטיל בזה הנו"ן בסופו להיותו כשם התאר. ובזה מובדל מעשה חשן באורים ותומים, מעניני שאר הנבואות, כי הנביא על הרוב היה מודיע בנבואתו דברים בלתי קדימת שאלה ובדיקה אחריהם, אמנם הודעת החשן באורים ותומים לא היה רק אחרי שהיה מן הצורך אל הצבור לבדוק ולשאול, ואז היה הכה"ג נותן משפט קצר ותשובה חרוצה בדבור קצר, עשה או לא תעשה.
(הכתב והקבלה שמות כח , טו)
(הכתב והקבלה שמות כח , טו)
בסדום חשבו שהגיעו לעולם מתוקן כביכול פרצו את שער החמישים ולכן לא נתנו לעניים להיכנס בשערי העיר
וגם אברהם שרצה למצוא להם תקנה חיפש דווקא בתור התחלה 50 צדיקים ורק אח"כ ירד עד 10
מידות התיבה 50 אמה
נח שתה יין כי ביקש להגיע לשער החמישים אחרי שנחרב העולם ובכך לתקן את חטא אדם וחווה
הכלבים לא חרצו לשונם היות והם יולדים לחמישים יום ובעוד חמישים יום מצאתם ב"י קיבלו את התורה ונגעו בשער החמישים:
תָּנֵי בְּהֵמָה גַסָּה טְהוֹרָה יוֹלֶדֶת לְתִשְׁעָה חֳדָשִׁים, בְּהֵמָה גַּסָּה טְמֵאָה יוֹלֶדֶת לִשְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים, בְּהֵמָה דַּקָּה טְהוֹרָה יוֹלֶדֶת לַחֲמִשָּׁה חֳדָשִׁים, וְהַכֶּלֶב לַחֲמִשִּׁים יוֹם, וְהֶחָתוּל לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם, וְהַחֲזִיר לְשִׁשִּׁים יוֹם, וְהַנְּמִיָּה לְשִׁבְעִים יוֹם, הַצְּבִי וְהַשּׁוּעָל לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, וּשְׁאָר כָּל הַשְּׁרָצִים לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, וְהָאֲרִי וְהַדֹּב וְהַנָּמֵר וְהַפִּיל וְהַקּוֹף, הַקִּפּוֹד לְשָׁלשׁ שָׁנִים, וְהַנָּחָשׁ לְשֶׁבַע שָׁנִים, וְהָאֶפְעֶה לְשִׁבְעִים שָׁנָה.
(בראשית רבא כ,ד)
תיבת נח כנגד שער החמישים שבזכותו ניתן העולם במבול:
המן הרשע הכין למרדכי עץ גבוה דווקא בגובה 50 אמה:
אף משה רבנו ע"ה נאמר עליו (ר"ה כא,ב) מ"ט שערי בינה נבראים בעולם וכולם נמסרו למשה שנאמר (תהלים ח, ו) ותחסריהו מעט מן האלקים, כי שער החמישים לא נמסר לאדם, כי העולם הזה נברא בז' ימים וכאשר אתה משלים שבעה, דהיינו לעשות מרובע אחד שהוא שבעה הוא מ"ט, ושער הנו"ן עצמו לא שייך לעוה"ז והמן שעשה עצמו ע"ז אמר כי יש בו עניין אלקי ולכך יש לו שייכות לשער החמישים להודיע כי מיתתו של מי שעשה כנגדו הוא בא משער הנו"ן שמגיע שם המן, וכך אמרו לו יועציו כי כאשר יהיה העץ גבוה חמישים אז תוכל להיות גובר עליו כי גדולה שלך הוא משער חמישיםכי יש בך אלקית אשר שייך לו החמישים...
ובמדרש (ילקוט שמעוני אסתר סי' תתרנו) עץ גבוה חמישים אמה והיה המן חוזר ומבקש קורה של חמישים אמה
ולא מצא אלא קורה שהיתה בתוך ביתו, לפי שהיה בנו פרשנדתא הגמון בקרדוניא ונטל נסר אחד מתיבתה של נח
שהיה ארכו של נסר חמישים אמה שעשה הקב"ה זכרון בעולם שידעו דורות העולם שבא מבול לעולם...
פי' מדרש זה שבא לפרש למה אמר דוקא יעשו עץ גבוה חמישים אמה, לכך אמר שהעץ הזה נשאר מתיבתו של נח, כי המבול בא לשטף כל העולם ונח היה ניצל ע"י תיבה שארכה חמישים אמה. וזה כי העולם מגיע עד מ"ט, כמו שהתבאר לעי"ל וכל העולם היה נשטף בימי המבול והיה העולם מקבל הצלה מן שער החמישים שהוא על העולם ומפני כך היתה התיבה שהיה על ידה הצלתו של נח חמישים אמה... ולכך אמר המן כאשר ראה גודל הצלחתו כי כח שלו מגיע עד שער החמישים, ובשביל כך עשה עצמו ע"ז ולכך אמרו יעשו עץ גבוה חמישים אמה... ומפני כי המבול והצלת(ו) של נח משער החמישים ולכך רצה לעבוד באותו דף שזה היה הצלתו של נח, כלומר לאותו כח שהיה בו הצלתו של נח
(אור חדש למהר"ל עמ' קעד- קעה)
כנגד 50 שערי טומאה (החיד"א)
אחד מחמישים כי כלהשאר נפלו בשער החמישים של הטומאה:
וחמושים עלו, ואמרו חז"ל אחד מחמישים, והשאר מתו בג' ימי אפילה כי נשקעו במ"ט שערי טומאה, ואילו ח"ו לא הוציא כו', ולפיכך נפלו ונשקעו בידו (הגר"א למגילת אסתר ע"ד הרמז ג, ט )
כה"ן מחבר בין השער ה-25 (כ"ה) לשער החמישים ולכן נקרא כה-ן ונצטוו על כה תברכו את בני ישראל:
אין לו זרע זולתי בכוח המידה הנקרא כ"ה, שהיא שער התפילה ובה יפיק כל שואל שאלתו לשנות כוח המזלות, והיא המהפכת מידת הדין לרחמים ומביאה תחת מוות חיים, תחת חולי רפוווה, תחת עקרות זרע, לפי שהכל תלוי בה והיא פתח עינים. ולפי שהכול תלוי במידה הזאת הנקראת כה, אמר לו יהו"ה יתברך לאברהם: כ"ה יהיה זרעך (שם ה), כלומר, מן המידה הזאת תיכנס למקור כל המקורות ומעיין כל התולדות, עד המקום הנקרא כתך עליון, מזל כל המזלות שממנו נוזלים מים חיים לכל המזלות ובכך יהיה לך זרע' וזהו המזל שאפילו ספר תורה שבהיכל תלוי בו, ולא כמחשבת החושבים כי על מזל הכוכבים אומרים. ומה שארז"ל בפ' מי שהחשיך כמה ענינים נוראים ונפלאים כלולין בהן:
(ספר שערי אורה - השער הראשון - הספירה העשירית )
כששערי הרחמים נפתחים ופנים עליונים מאירים בפנים התחתונים, באותה השעה אין כוח במקטרג ולא בבעל דין למעלה לעורר דין ולא עונש ולא לקטרג, שהרי כל העולמות אחדים וכולם בברכה ובשלמות וברחמים, והלכו פנים של זעם, ואז כל הפנים מאירים. וזהו סוד שציווה בברכת כהנים ואמר:
כ"ה תברכו את בני ישראל (במדבר ו, כג), כ"ה, בשם המפורש הפותח שערי העליונים ואז כל הפנים מאירין. ומה אתם אומרים? 'יברכך י"י וישמרך', ולקיים הברכ
( ספר שערי אורה - השער העשירי - הספירה הראשונה )
שער החמישים בגאולת מצרים הרב פנחס פרידמן:
http://torahdoc.free.fr/torahdoc/(2)%20Haguims/(7)%20Pessah/ShvileiPinchas-5761-Pessah(Yeshurun%20%E2%80%93%20Vol%208%20%E2%80%93%20Adar%205761).pdf
שער החמישים במשכן
http://torahdoc.free.fr/torahdoc/[1]%20Parasha/Rav%20Friedman/5774/5774-22-Tetzaveh.pdf
