מסכת אבות: פרק א משנה א : המימד השלישי

חלק א: הקדמה לענייני המשנה

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ חִבַּר הַמִּשְׁנָה. וּמִיְּמוֹת מֹשֶׁה וְעַד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, לֹא חִבְּרוּ חִבּוּר שֶׁמְּלַמְּדִין אוֹתוֹ בָּרַבִּים בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה; אֵלָא בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹ נָבִיא שֶׁיִּהְיֶה בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, כּוֹתֵב לְעַצְמוֹ זִכָּרוֹן בַּשְּׁמוּעוֹת שֶׁשָּׁמַע מֵרִבּוֹתָיו, וְהוּא מְלַמֵּד עַל פֶּה בָּרַבִּים.
וְכֵן כָּל אֶחָד וְאֶחָד כּוֹתֵב לְעַצְמוֹ כְּפִי כּוֹחוֹ, מִבֵּאוּר הַתּוֹרָה וּמֵהִלְכּוֹתֶיהָ כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַע, וּמִדְּבָרִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, בְּדִינִים שֶׁלֹּא לְמָדוּם מִפִּי הַשְּׁמוּעָה אֵלָא בְּמִדָּה מִשְּׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת וְהִסְכִּימוּ עֲלֵיהֶן בֵּית דִּין הַגָּדוֹל. וְכֵן הָיָה הַדָּבָר תָּמִיד, עַד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ.
וְהוּא קִבַּץ כָּל הַשְּׁמוּעוֹת וְכָל הַדִּינִין וְכָל הַבֵּאוּרִין וְהַפֵּרוּשִׁין שֶׁשָּׁמְעוּ מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, וְשֶׁלִּמְּדוּ בֵּית דִּין שֶׁלְּכָל דּוֹר וָדוֹר, בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ; וְחִבַּר מֵהַכֹּל סֵפֶר הַמִּשְׁנָה. וְשִׁנְּנוֹ בָּרַבִּים, וְנִגְלָה לְכָל יִשְׂרָאֵל; וּכְתָבוּהוּ כֻּלָּם, וְרִבְּצוּ בְּכָל מָקוֹם, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשְׁתַּכַּח תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִיִּשְׂרָאֵל.
וְלָמָּה עָשָׂה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כָּךְ, וְלֹא הִנִּיחַ הַדָּבָר כְּמוֹת שֶׁהָיָה – לְפִי שֶׁרָאָה שֶׁהַתַּלְמִידִים מִתְמַעֲטִים וְהוֹלְכִים, וְהַצָּרוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת וּבָאוֹת, וּמַמְלֶכֶת הָרִשְׁעָה פּוֹשֶׁטֶת בָּעוֹלָם וּמִתְגַּבֶּרֶת, וְיִשְׂרָאֵל מִתְגַּלְגְּלִים וְהוֹלְכִים לַקְּצָווֹת: חִבַּר חִבּוּר אֶחָד לִהְיוֹת בְּיַד כֻּלָּם, כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּהוּ בִּמְהֵרָה וְלֹא יִשָּׁכַח; וְיָשַׁב כָּל יָמָיו הוּא וּבֵית דִּינוֹ, וְלִמַּד הַמִּשְׁנָה בָּרַבִּים (הקדמת הרמב"ם  למשנה תורה)

1.משנה אותיות נשמה:

א.מדוע נהגו לקרוא משניות דווקא לע"נ הנפטרים?

בעל התוספות יום טוב נשאל על ידי המהר"ל לפשר מנהג לימוד המשנה לזכרו של נפטר, והשיב לו כי מכיוון שהצדוקים כפרו בתורה שבעל פה ובתחיית המתים אנו לומדים משנה, כביכול להזכיר שכשם שיש תורה שבעל פה יש תחיית המתים, והמיתה איננה אלא זמנית
(הרב י"ל מימון, "מדי חודש בחודשו – אלול", סיני, לה, עמ' תיג.)
ב.מה הטעם לקריאת  משנת "במה מדליקין" בערב שבת?

ומביא שהרב השל"ה ז"ל מביא בסידורו שער השמים משם הרמ"ק שיש טעם עפ"י קבלה לומר פרק במה מדליקין, ואיהו מדידיה מוסיף ליתן עוד טעם, והוא עפ"י מה שאיתא בבה"ט בשם האר"י ז"ל שאחר שישכים בבקר יהיה תחילת לימודו פרק משניות, כי ע"י זה מתיישבת הנשמה בגופו, כי משנה אותיות נשמה. ולפי זה אחר תפלת ערבית בשבת, שכבר קיבל נשמה יתירה, כדי ליישב אותה לומדין פרק במה מדליקין, כי יען הנשמה קרויה נר, כדכתיב כי נר ה' נשמת אדם, כדאיתא בגמ' פרק זה, לכן לומדין פרק משניות זה שמדבר מעניני נר.
(שו"ת ציץ אליעזר חלק יג סימן נ:)

ג.ידיעת המשנה - סוד גדולתו של בעל ה'שולחן ערוך':

המגיד מישרים שהתגלה לרבי יוסף קארו הזדהה כנשמת המשנה ותלה את הופעתו לפני רבי יוסף בין היתר בזכות לימוד משניות (ספר נשמת המשנה, הקדמה):

אני אני המשנה המדברת בפיך אני נשמתא דמשנה, דאנא ומשנתא ואנת מתיחדין כחדא, לכן אהדרותך יהא תדיר למשניותי ולא תפריד מחשבתך אפי' רגעא חדא. 

התחלתי לגרוס משניות וקריתי ה' פרקים ובעודי קורא במשניות קול דודי דופק בתוך פי מנגן מאליו והתחיל ואמר ה' עמך בכל אשר תלך... רק כי תדבק בי וביראתי ובתורתי ובמשניותי תמיד... בזכות השיתא סדרי משנה שאתה יודע על פה ובזכות אותם הענויים והסגופים שעשית... הסכימו בישיבה של מעלה שאחזור לדבר עמך כבראשונה. 
(מגיד מישרים פרשת תזריע)

2.מה משמעות המילה "מסכת" ?

א. מסך הכניסה- "דף הבית" -לתורה שבע"פ:
מלשון מסך שלפני הפתח ,שתורה שבע"פ הוא הפתח להיכנס לתורה שבכתב (ע"פ ספר לקט הקמח)

ב.מסכת -שנסוכים בה שתי וערב של לימוד:
מסכת מלשון אריגה כמו "עם המסכת" ... לפי שתורה שבע"פ דומה לצמר ופשתים שעומלים ואורגים בה (ספר חסידים סימן תתקכ"ח)
המשנה היא השתי והתלמוד הוא הערב שהוא נפש המסכת.לפי שאין מורין הלכה מפי משנה (תוספות אנשי שם)

ג.רמז למספר פרקי המשניות שבש"ס (524- מסכת עם ארבע האותיות): מסכת עם ארבע האותיות הוא בגימטריה חמש מאות עשרים וארבע שזו פרקי כל ששת הסדרים (ע"פ החיד"א, מובא בהקדמה  למסכת ברכות הוצאות ארטסקרול)

חלק ב: הקדמה למסכת אבות

1.מסכת אבות בסדר נזיקין - ואחד האפיקים להיות חסיד:
אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין רבא אמר מילי דאבות ואמרי לה מילי דברכות (בבא קמא ל ע"א)

2.מה הטעם לקריאת מסכת אבות בשבת במנחה?


ולכך אין אני אומר ואני תפלתי וגו' וצדקתך שאומר לאחר מנחת שבת משום צידוק הדין אומר אותו ומשום כבודו של משה רבינו שנפטר באות' שעה במנחת שבת. והכי אמר רב שלום גאון בשבת במנח' מותר לעסוק בתלמוד. ולא עוד אלא שמנהג בבית רבינו שבבכל /שבבבל/ לאחר תפלת המנח' בשבת שונין אבות וקנין תורה. ויש מהן שהורגלו להקדים מנחת שבת להתפלל מבעוד יום. ועד תפלת ערבית ישב בדד וידום. ומכל מקום לעסוק בדברי תורה טפי עדיף ואל יעמוד בטל. ומה שאין עוסקין לא מפני שאסור אלא משום כבוד משה רבינו ע"ה שנפטר באות' שעה ולפיכך הן בטילין ולקיים נשיא שמת כל מדרשות בטילין. ולפיכך הן בטילין. ולפיכך נתנו לומר פרקי אבות משה קיבל תורה מסיני לומר הרי אנו מספרין בכבודו של משה רבינו שנפטר בשעה זו כי כן מנהג אחרי שמת האדם מספרים בכבודו ובמעשיו הטובים. ובכך הוא יהיה לו מנוחה טובה. 
(ספר ליקוטי הפרדס מרש"י פירוש קדיש)

3.מה טעם לקריאת מסכת אבות בין פסח לשבועות?

א.דרך ארץ(מסכת אבות) - קדמה ל(מתן) תורה:

דאמר רבי ישמעאל בר רב נחמן: עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה, הדא הוא דכתיב (=זהו שכתוב) "לשמור את דרך עץ החיים" (בראשית ג). "דרך" - זו דרך ארץ ואחר כך "עץ החיים" - זו תורה." (מדרש רבה ויקרא פרשה ט פסקה ג, וכן פרשה לה פסקה ו)

ב.תיקון המידות כתיקון לחטאם של תלמידי רבי עקיבא:

אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה (יבמות דף סב ע"ב):

רבי עקיבא הבין את סיבת הסתלקות תלמידיו "מפני שלא נהגו כבוד זה לזה", יצא ולימד שמצות "ואהבת לרעך כמוך - זהו כלל גדול בתורה" (ירושלמי מסכת נדרים פרק ט)  (ע"פ הרב  דוד דב לבנון)

חלק ג: פרק א משנה א:  דיוקים ולימוד לימנו

משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, 
וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ , 
וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, 
וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, 
וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה . 
הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, 
הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, 
וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, 
וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה: (אבות א,א)

1.מתחברים לשורש : משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי - מדוע דווקא במסכת אבות נזכרת המשנה לעמוד על החיבור לסיני?

 אוֹמֵר אֲנִי, לְפִי שֶׁמַּסֶּכֶת זוֹ אֵינָהּ מְיֻסֶּדֶת עַל פֵּרוּשׁ מִצְוָה מִמִּצְוֹת הַתּוֹרָה כִּשְׁאָר מַסֶּכְתּוֹת שֶׁבַּמִּשְׁנָה, אֶלָּא כֻּלָּהּ מוּסָרִים וּמִדּוֹת, וְחַכְמֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם גַּם כֵּן חִבְּרוּ סְפָרִים כְּמוֹ שֶׁבָּדוּ מִלִּבָּם בְּדַרְכֵי הַמּוּסָר כֵּיצַד יִתְנַהֵג הָאָדָם עִם חֲבֵרוֹ, לְפִיכָךְ הִתְחִיל הַתַּנָּא בְּמַסֶּכֶת זוֹ מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, לוֹמַר לְךָ שֶׁהַמִּדּוֹת וְהַמּוּסָרִים שֶׁבְּזוֹ הַמַּסֶּכְתָּא לֹא בָּדוּ אוֹתָם חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה מִלִּבָּם, אֶלָּא אַף אֵלּוּ נֶאֶמְרוּ בְּסִינַי: (ר"ע מברטנורה,שם) 

2.מחוברים לאבות:  משֶׁה  - אם שם המסכת הוא "אבות" - מדוע פותחים במשה רבנו? 

משנה מפורסמת זו עומדת בסתירה לשמה של המסכת. המסכת נקראת "מסכת אבות" ואבותינו הם: אברהם, יצחק ויעקב, "אין קוראים אבות אלא לשלשה והם אברהם יצחק ויעקב" (ברכות טז, ב), ואילו המשנה פותחת ב"משה קיבל". משה איננו מן האבות, אלא הוא מרבותינו - "משה רבינו" ולא משה אבינו. אלא שכאן רצו חכמינו לרמוז רמז עמוק ביותר, והוא שכל תורת משה היא על יסוד תורת האבות. משה הוא הרב - הוא נותן את התורה, אבל הוא נותן את התורה לא לסתם בני אדם, אלא למי שהזהות שלו היא הזהות של בני אברהם יצחק ויעקב. (ע"פ הרב אורי שרקי,מתוך סיכומי שיחות הרב על מסכת אבות בערוץ 7)

3.סוד מידת סיני : מִסִּינַי -

א.מ-סיני כנגד 40 יום בסיני:

שבאה המם לרמוז על מ' הימים והלילות שהיה משה שם (ילקוט מעם לועז,שם)

ב. למה נאמר מסיני ולא בסיני ?

מסיני - ר"ל משה שהיה עניו מאוד, עי"ז קבל התורה שנמשלה למים שמניחין מקום גבוה ומתאספים בנמוך [כתענית ד"ז א'] , ולכן קבל התורה מסיני הנמוך בהרים [כמגילה כ"ט א'] , להורות דרק ע"י ענוה מקור לכל המדות ישרות יזכה אדם לתורה:(תפארת ישראל,שם)

ג.למה לא ניתנה התורה בגבעה?

המצב הרצוי לקבלת התורה הוא הר נמוך . מצד אחד הר ומצד שני נמוך.
משמעות הדבר בעבודת האדם: 
ככלל נדרש האדם להיות נעו ושפל-רוח. אך ביחד עם זאת אין הנהגה זו שוללת התנשאות ותוקף במקום הדורש זאת, כפי שנאמר בתחילת השולחן-ערוך - "ואל יבוש מפני המלעיגים". יש זמנים ומצבים שבהם נדרש האדם לעמוד בעוזר ובתוקף כנגד המונעים ומעכבים אותו מעבודת ה
(ליקוטי שיחות כרך א ע"מ 276)

4.כלי שני:  וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ ,  וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים,  וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים,  וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ - מדוע לא נאמר מסירה מיהושע לזקנים ומזקנים לנביאים? 

מסירה מרמזת של נסירה ואיבוד חלק מהמידע:
שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה… במתניתין תנא: אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. [ואת ההלכות האבודות] החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו (תמורה טז ע"א)

5.מסירות הנותן -ומסרה- למה לא ונתנה?

מסרה מלשון מסירות .כדי שהתלמיד יהיה בבחינת יהושע נדרש מהרב "משה" התמסרות- ומסרה- לחינוכו של התלמיד (הרבי מלובביץ', ליקוטי שיחות גרך ד, ע"מ 1177)

6.אנשי כנסת הגדולה- דור ההשקה בין עידן הנביאים לעידן החכמים:
א.מיהם אנשי כנסת הגדולה?

מועצת נביאים וחכמים שנוסדה על ידי עזרא הסופר באסיפה הגדולה שכינס בירושלים בעלותו מבבל.

אנשי כנסת הגדולה תיקנו תקנות גדולות וחשובות לחיזוק התורה והאמונה. בין ראשוני אנשי כנסת הגדולה נימנו: חגי הנביא, זכריה הנביא, מלאכי הנביא, דניאל, חנניה, מישאל, עזריה, נחמיה בן חכליה, מרדכי היהודי, זרובבל בן שאלתיאל ועוד הרבה אחרים. מספר אנשי כנסת הגדולה היה מאה ועשרים, ויש אומרים: שמונים וחמשה. תקופתם נמשכה כמאתיים שנה עד שמעון הצדיק, שהיה האחרון שבהם. (אליבא דויקישיבה)

ב.מדוע נקראו אנשי כנסת ה"גדולה" ?
דאמר רבי יהושע בן לוי למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה 
אתא משה אמר {דברים י-יז} האל הגדול הגבור והנורא 
אתא ירמיה ואמר נכרים מקרקרין בהיכלו איה נוראותיו לא אמר נורא 
אתא דניאל אמר נכרים משתעבדים בבניו איה גבורותיו לא אמר גבור 
אתו אינהו ואמרו אדרבה זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו שנותן ארך אפים לרשעים 
ואלו הן נוראותיו שאלמלא מוראו של הקב''ה היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות (יומא סט, ב) )

7.המימד השלישי: הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים - מה משמעות  המאמרים המשולשים  ?

א.לצאת מעצמנו: 
...הרעיון העמוק והמהפכני הטמון בה הוא שעל האדם לנסות לעבור מחשיבה דו מימדית לחשיבה תלת מימדית; מהבנה שיש רק אדם ומציאות שמחוצה לו להבנה שיש גם נסתר, והוא נוכח הן בפנים והן בחוץ. יש מימד שלישי...
האדם רגיל לחוות את עולמו מהפנימי רגשותיו ומחשבותיו ולעיתים הוא מתפנה לצאת מעצמו ולפגוש את העולם המכווץ ומוגבל לחושיו והבנתו. אנשי כנסת הגדולה  רוצים ללמדנו שיש מימד נוסף - סודי, נסתר, כזה שאינו נשלט על ידנו- שאין לנו בו נגיעה אך נוכחתו בעולם וודאית.
בעולם דו מימדי הכל מתחיל באדם ונגמר בו. זהו עולם של שיכרון כח וגדלות גאוותנית. בעולם תלת מימדי האדם יכול להתחיל להבין את חלקיותו ולהיפתח למדרגת אמונה להבנת המוגבלות וכן לקיום האינסופי שמחוצה לו.ומכאן שיותר משאמרו אנשי הכנסת הגדולה שלשה דברים מבחינת תוכנם הם ניסו לומר משהו על תפיסת האדם  הבנוייה על חיים דו מימדיים ועל הזמנתו להיפתח אל אפשרות אחרת, חדשה, אפשרות המייצרת הקשבה והתבוננות של אדם המבין כי הוא חלק ממרחב מורכב ואינו המרכז הבלתי מעורער (משה קיבלת תורה מסיני, הרב משה טמסות, ע"מ 17)

ב. 3 מעגלי הכרת המציאות- בין אדם לחברו ,לה' ולעצמו:

שלימות האדם הוא בשלשה פנים שאין האחד כמו השני. כי צריך האדם שיהיה שלם עם זולתו מבני אדם, וצריך שיהיה שלם בעצמו עד שהוא בריה שלימה וצריך שיהיה שלם עם בוראו דהיינו בדבר שמגיע לבוראו, ואלו ג' שלימות כוללים הכל 
(דרך חיים על אבות הקדמה ומבוא)

8.מה הקשר בין דברי אנשי הכנסת הגדולה לטעם חיבור המשנה:
לָמָּה עָשָׂה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כָּךְ, וְלֹא הִנִּיחַ הַדָּבָר כְּמוֹת שֶׁהָיָה – לְפִי שֶׁרָאָה 
שֶׁהַתַּלְמִידִים מִתְמַעֲטִים וְהוֹלְכִים, (= כנגד העמידו תלמידים הרבה)
וְהַצָּרוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת וּבָאוֹת, וּמַמְלֶכֶת הָרִשְׁעָה פּוֹשֶׁטֶת בָּעוֹלָם וּמִתְגַּבֶּרֶת, (=כנגד הוו מתונים בדין שאתם דנים את הקב"ה כפי שעשו אנשי כנסת הגדולה שהשיבו את הגדול והנורא)
וְיִשְׂרָאֵל מִתְגַּלְגְּלִים וְהוֹלְכִים לַקְּצָווֹת (=כנגד עשו סייג לתורה)


חִבַּר חִבּוּר אֶחָד לִהְיוֹת בְּיַד כֻּלָּם, כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּהוּ בִּמְהֵרָה וְלֹא יִשָּׁכַח; וְיָשַׁב כָּל יָמָיו הוּא וּבֵית דִּינוֹ, וְלִמַּד הַמִּשְׁנָה בָּרַבִּים (הקדמת הרמב"ם  למשנה תורה)

סיום: מה רלוונטיות דברי אנשי הכנסת הגדולה לאדם הנבוך בפרוזדורי המאה ה-21 ?

האדם: הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין- דווקא בעידן הווטסאפ של רב אלוף שמועתי, כשכל שביב מידע שלא תמיד מאומת במקרה הטוב או שקרי ומניפולטיבי במקרה המצוי, עובר בין אלפים ומאות בשניות- תמתינו, תקשיבו, תבדקו, תחקרו, תשאלו . אל תמהרו לשפוט ואל תזדרזו לחרוץ דין לכאן או לא לכאן. 
ההמתנה והמתינות היא המתנה הגדולה שתתנו לעצמכם ולזולתכם.

המקום: וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה- בעידן הרב ערוצי בו כל דגי המידע נגישים בים האינפורמציה  בלחיצת כפתור אחת בחיפוש ממוצע בגוגל או בשורה מתומצתת למחצה בויקיפדיה- מוטב לתת לתלמיד (וכל אדם הוא תלמיד) חכות ולא דגים- כלים לרכישת מידע מהימן, דרכים לחקור ולהבין ואת המקום שלהם לקום וליפול, להעמיד את המועדים שוב ושוב ושוב. 
במקום בו עומדים בעלי תשובה ותוצאת חיפוש ארוך ואינסופי ,צודקים גמורים שאינם מחפשים יותר  - לא יוכלו לעמוד וסופם ליפול.

הזמן: וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה- במציאות בה מדיה ואמצעי הבידור זמינים ונגישים ומבלים את זמנו  של כל אדם על כל שעל ושעל- עליו להתאמץ כדי לשים גבולות וסייגים כדי להקצות מספיק זמן לתורה במובן הרחב של המילה -כדי לקיים את העולם ב-3 מימדיו שיתבררו במשנה הבאה : תורה , עבודה(תפילה)  וגמילות חסדים.

(ענ"ד) 

*לע"נ סבא מאיר בן אסתר ז"ל