סוד המספר 70 - גירסה רחבה

פתיחה: מדוע גלות בבל נמשכה 70 שנה ואילו גלות אדום נמשכה כמעט 2000 שנה ?

כִּי כֹה אָמַר יְ-ה-ו-ה כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה (ירמיהו כט י)

הקדמה-  שבעים פנים לתורה מקבלים צורה- מיד עם השלמת הבריאה - המספר 70 הוא מספר אוניברסלי:

כל גנזי החכמה נפתחו לו למשה בסיני. עד שלמדו בארבעים ימים כשהיה עומד בהר תורה בשבעים פנים של שבעים לשון, נביאים בשבעים פנים של שבעים לשון, כתובים... הלכות... שמועות... הגדה... תוספות......(אותיות דרבי עקיבא)

וַיְכֻלּוּ - שֶׁכָּלוּ מַעֲשִׂים שֶׁלְּמַעְלָה וּמַעֲשִׂים שֶׁלְּמַטָּה. הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ - לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, מַעֲשֵׂה וְאֻמָּנוּת הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וּמַעֲשֵׂה וְאֻמָּנוּת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְכָל צְבָאָם - אֵלֶּה פְּרָטֵי הַתּוֹרָה, פָּנִים שֶׁל הַתּוֹרָה, שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה. וַיְכֻלּוּ - שֶׁהִתְקַיְּמוּ וְנִתְקְנוּ זֶה בָּזֶה. שָׁמַיִם וָאָרֶץ - פְּרָט וּכְלָל. וְכָל צְבָאָם - סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, טְהָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה וְטֻמְאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה (זוהר מבואר בראשית מז,ע"ב)

חלק א: גלגולו של המספר 70 מהבריאה ועד ימי המשנה:

1.המספר 70 בחטא אדם הראשון:

א.סיפור גן עדן- המקדים את ירידת אדם וחווה לעולם הזה- מרוכז ב-70 פסוקים:

מֵרֹאשׁ סֵפֶר בְּרֵאשִׁית, עַד קִלְלַת נָחָשׁ, שִׁבְעִים פְּסוּקִים. (במדבר רבא, יד,יב)

ב.חטאה של חווה מתחיל בעין החומדת את הפרי: ע- גימטריה 70 כי ביקשה לדעת את הסוד(גימטריה 70) של ההבחנה בין טוב לרע(והייתם כאלוקים):

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם (בראשית ג,ו)
אֹסְרִי לַגֶּפֶן (עירה) עִירוֹ וְלַשּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים (סותה) סוּתוֹ:(בראשית מט,יא)
שידרוש בתורה בע' פנים, כמנין יין (בראשית רבתי,שם)

ג.אדם הראשון חטא ביין שמנינו 70 ולכן גם נתן 70 שנה משנותיו לדוד המלך שמתחיל את תהליך התיקון של חטא אדם וחוה בהיותו המקור למלך המשיח:

שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁחִסַּר אָדָם מִשְׁנוֹתָיו וְנָתַן לְדָוִד בֶּן יִשַׁי, לְפִי שֶׁרָאוּי הָיָה לִחְיוֹת אֶלֶף שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, יז): כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת, וְיוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלֶף שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ד): כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה.

(במדבר רבא, יד,יב)

ד.אדם וחוה גימטריה-  70:

שבעים אומות העולם המתבטאים דרך שבעים המשפחות שלאחר המבול- נמצאים מגולמים  בדרך הרמז כבר דרך אדם וחווה.
(ענ"ד)

2.לאחר המבול- מתחלקים משפחות העולם ל-70 אומות בדיוק:

א.מנין האומות הוא 70 א כי המספר לא נכתב במפורש:
בְּנֵי יֶפֶת 1. גֹּמֶר 2. וּמָגוֹג 3. וּמָדַי 4. וְיָוָן 5. וְתֻבָל 6. וּמֶשֶׁךְ 7. וְתִירָס 8. אַשְׁכֲּנַז 9. וְרִיפַת 10. וְתֹגַרְמָה 11. אֱלִישָׁה 12. וְתַרְשִׁישׁ 13. כִּתִּים 14. וְדֹדָנִים בְנֵי חָם 1. כּוּשׁ 2. וּמִצְרַיִם 3. וּפוּט 4. וּכְנָעַן 5. סְבָא 6. חֲוִילָה 7. וְסַבְתָּה 8. וְרַעְמָה 9. וְסַבְתְּכָא 10. שְׁבָא 11. וּדְדָן 12. לוּדִים 13. עֲנָמִים 14. לְהָבִים 15. נַפְתֻּחִים 16. פַּתְרֻסִים 17. כַּסְלֻחִים 18. פְּלִשְׁתִּים 19. כַּפְתֹּרִים 20. צִידֹן 21. חֵת 22. יְבוּסִי 23. הָאֱמֹרִי 24. הַגִּרְגָּשִׁי 25. הַחִוִּי 26. הַעַרְקִי 27. הַסִּינִי 28. הָאַרְוָדִי 29. הַצְּמָרִי 30. הַחֲמָתִי בְּנֵי שֵׁם 1. עֵילָם 2. וְאַשּׁוּר 3. וְאַרְפַּכְשַׁד 4. וְלוּד 5. וַאֲרָם 6. עוּץ 7. וְחוּל 8. וְגֶתֶר 9. וָמַשׁ 10. שָׁלַח 11. עֵבֶר 12. פֶּלֶג 13. יָקְטָן 14. אַלְמוֹדָד 15. שָׁלֶף 16. חֲצַרְמָוֶת 17. יָרַח 18. הֲדוֹרָם 19. אוּזָל 20. דִּקְלָה 21. עוֹבָל 22. אֲבִימָאֵל 23. שְׁבָא 24. אוֹפִר 25. חֲוִילָה 26. יוֹבָב (לב) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי נֹחַ לְתוֹלְדֹתָם בְּגוֹיֵהֶם וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם בָּאָרֶץ אַחַר הַמַּבּוּל: (בראשית י,א-לב)

ב.הפרדות 70 האומות מתחילה רק אחרי מגדל בבל:

הבה נרדה ונבלה שם שפתם (בראשית י"א, ז):

רבי שמעון אומר קרא הקדוש ברוך הוא לע' מלאכים הסובבין כסא כבודו ואמר להם בואו ונבלבל לשונם לשבעים גוים ולשבעים לשון והפילו גורלות שנאמר בהנחל עליון גוים וגו' ונפל גורלו של הקדוש ברוך הוא על אברהם ועל זרעו שנאמר כי חלק ה' עמו יעקב אמר הקדוש ברוך הוא חבל וגורל שנפל עלי רצתה נפשי בו שנאמר חבלים נפלו לי בנעימים
(ילקוט שמעוני תורה פרשת נח [המתחיל ברמז מז])

3.ירידה למצרים  בשבעים נפש- כנגד יוסף שמייצג את כל עם ישראל וכדי שהוא ישלים אותם ל-70 נפש:

א.המספר שבעים מייצג שלמות עבודתם לאל אחד:
כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ:וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְמִצְרַיִם נֶפֶשׁ שְׁנָיִם כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים: (בראשית מו,כו-כז)

כל הנפש הבאה ליעקב. ...לפי שמשבאו שם היו שבעים, שמצאו שם יוסף ושני בניו, ונתוספה להם יוכבד בין החומות...
מצאתי בויקרא רבה (ד, ו.) עשו שש נפשות (ש) היו לו, והכתוב קורא אותן נפשות ביתו לשון רבים, לפי שהיו עובדין לאלהות הרבה. יעקב שבעים היו לו, והכתוב קורא אותן נפש, לפי שהיו עובדים לאל אחד: (רש"י,שם)

ב.עם ישראל מייצג ביורדו למצרים את כל העולם- 70 אומות העולם:

ר' חייא היה יושב לפני ר' שמעון, אמר לו מה ראתה התורה לספור בניו של יעקב בתחלה, שהם י"ב, ואחר כך שהם שבעים, שכתוב כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים, ומהו הטעם שהיו שבעים ולא יותר. אמר לו (ר"ש הוא) כנגד שבעים אומות שהם בעולם, שהם היו אומה אחת כנגד כולם. (זוהר שמות סה)

ג.יוסף במצרים מראה עליונתו ע"י שיודע 70 לשון וגם את לשון הקודש שפרעה לא יודע:

אמר רבי יוחנן בשעה שאמר לו פרעה ליוסף {בראשית מא-מד} ובלעדיך לא ירים איש את ידו וגו' אמרו איצטגניני פרעה עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו אמר להן גנוני מלכות אני רואה בו אמרו לו א''כ יהא יודע בשבעים לשון בא גבריאל ולימדו שבעים לשון לא הוה קגמר הוסיף לו אות אחת משמו של הקב''ה ולמד שנאמר {תהילים פא-ו} עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים (שפת לא ידעתי אשמע) ולמחר כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה אישתעי איהו בלשון הקדש לא הוה קא ידע מאי הוה אמר א''ל אגמרי אגמריה ולא גמר אמר ליה אישתבע לי דלא מגלית אישתבע לו כי א''ל {בראשית נ-ה} אבי השביעני לאמור א''ל זיל איתשיל אשבועתך אמר ליה ואיתשלי נמי אדידך ואע''ג דלא ניחא ליה א''ל עלה וקבור את אביך כאשר השביעך (סוטה לו, ע"ב)

4.ביציאת מצרים- התנוצצות ראשונה של חיבור בין 12 שבטים לשבעים זקנים:

וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם: (שמות טו,כ"ז)
שתים עשרה עינת מים. כנגד י"ב שבטים (פ) נזדמנו (צ) להם: ושבעים תמרים. כנגד שבעים זקנים: (רש"י,שם)

...אבל ראיתי במכילתא (כאן) ר' אלעזר המודעי אמר, מיום שברא הקב''ה את עולמו ברא שם שתים עשרה מבועין כנגד י''ב שבטי ישראל, ושבעים דקלים כנגד שבעים זקנים. וספר הכתוב זה כי חנו עליהם כל שבט על מבועו, והזקנים ישבו בצלם לשבח האל עליהם שהכין להם כן בארץ ציה ... (רמב"ן,שם)

5.המספר שבעים במתן תורה:
א''ר יוחנן מאי דכתיב {תהילים סח-יב} ה' יתן אומר המבשרות צבא רב כל דיבור ודיבור שיצא מפי הגבורה נחלק לשבעים לשונות תני דבי ר' ישמעאל {ירמיה כג-כט} וכפטיש יפוצץ סלע מה פטיש זה נחלק לכמה ניצוצות אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב''ה נחלק לשבעים לשונות (שבת פח ע"ב)

5.שבעים זקני ישראל וזקני הסנהדרין (עיני העדה- עין בגימ' 70 ) - מכוונים כנגד ירושלים,עם ישראל, הקב"ה ואומות העולם:

אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם(במדבר יא,טז)

אספה לי שבעים איש. 

כנגד שבעים נפש שירדו למצרים 

וכנגד ע' אומות 

וכנגד ע' שמות שיש להקב''ה ואלו הן אל, אלהים, ה' [אדני], אחד, אדון, אדיר, אהיה, אמיץ, אמת, ארך אפים, אחרון שאין מוסר מלכותו לאחר, אמונה, אשכול הכופר, ברוך, בורא, גדול, גאה, גואל, גבור, דגול, היודע, ועד, זוכר, חי, חסיד, חנון, חוקר, חסין, חכם, טוב, טהור עינים, ישר, יושב סתר, כבוד, מסתתר, נורא, נשגב, נצחי, נוצר חסד, נושא עון, נושא פשע, נושא חטא, נוקם, נוטר, נקה, יושב קדם, סלה, סולח, עליון, עופר, עזוז, פודה, פוקד, צור, צבי, צבאות, קרוש, קנא, קרוב, רחום, רם, ראשון, שלא קיבל מלכותו מאחר, רב חסד, שומר, שופט, שלטון, שר, שוכן עד, תמים, תקיף

וע' שמות של ישראל ואלו הן אשת נעורים, אילי הצדק, אלופים, אחים, אהובים, אום, אם, אישים, אפרים, אדירים, אצילים, אגוז, איומה, אגודה, בנים, בני אל חי, בני אברהם, בני יצחק, בכור, בחורים, בתי, ברה, בעולה, גוי, גדול, גן נעול, גל נעול, גפן העמוסים, ונשואים, זרע קדש, חכמים, טוביס, יחידים, יקירים, ישראל, ישורון, יעקב, יוסף, יהודים, ילדים, ידידים, כלה, כנה, כרם, כהנים, משרתים, מלכים, מעין חתום, נחלה, נדיבים, נאוה, נער, נטע, סגולה, עליונים, ענוים, עדה, עברים, עבדים, עמים, פדוים, פזורים, צאן, קדושים, קנוים, רבים, רכים, שבטי יה, תמימים, ע''כ ושבעים שמות לירושלים.(בעל הטורים,שם)

6.שבעים בנים לשופט גדעון: אולי ביקש לראות בהם ממשיכי דרכו בשיפוט העם כסנהדרין

וּלְגִדְעוֹן הָיוּ שִׁבְעִים בָּנִים יֹצְאֵי יְרֵכוֹ כִּי נָשִׁים רַבּוֹת הָיוּ לוֹ(שופטים ח,ל)

וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבַּעַל שְׁכֶמָה אֶל אֲחֵי אִמּוֹ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וְאֶל כָּל מִשְׁפַּחַת בֵּית אֲבִי אִמּוֹ לֵאמֹר: {ב} דַּבְּרוּ נָא בְּאָזְנֵי כָל בַּעֲלֵי שְׁכֶם מַה טּוֹב לָכֶם הַמְשֹׁל בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁ כֹּל בְּנֵי יְרֻבַּעַל אִם מְשֹׁל בָּכֶם אִישׁ אֶחָד וּזְכַרְתֶּם כִּי עַצְמֵכֶם וּבְשַׂרְכֶם אָנִי:וַיִּתְּנוּ לוֹ שִׁבְעִים כֶּסֶף מִבֵּית בַּעַל בְּרִית וַיִּשְׂכֹּר בָּהֶם אֲבִימֶלֶךְ אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפֹחֲזִים וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו: (שופטים ט,א-ד)

7.הקרבת 70 פרים בסוכות - כנגד 70 אומות העולם:

הני שבעים פרים כנגד מי - כנגד שבעים אומות ( סוכה נה ע"ב)

א.לטובת (אומות) העולם:
מה יונה זו מכפרת על העונות, כך ישראל מכפרין על האומות, שכל אותן שבעים פרים שמקריבים בחג כנגד שבעים אומות שלא יצדה העולם מהן (שיר השירים רבה, פרשה ד)

ב.סדר יורד- לכליונם של הגויים הרודים בעם ישראל :
נמצאו הכל שִבעים, והוא כנגד אומות העולם שהם שבעים אומות, כדי שיצילנו השם מידם ויכלו מן העולם, לפיכך מתמעטים והולכים.
(מדרש אגדה [בובר] במדבר פרק כח)

8.מדוע הביאו הנשיאים קרבן שמשקלו מדווקא 70 שקל בשקל הקודש?

וְקָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה (במדבר ז,יג)

שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ.

דָּבָר אַחֵר, לָמָּה שִׁבְעִים, כְּנֶגֶד מֵרֹאשׁ סֵפֶר בְּרֵאשִׁית, עַד קִלְלַת נָחָשׁ, שִׁבְעִים פְּסוּקִים.

אָמַר רַבִּי פִּינְחָס שְׁנֵי אוֹיְבִים לֹא נֶאֶרְרוּ עַד שֶׁהִשְּׁלִים עֲלֵיהֶם שִׁבְעִים פְּסוּקִים, הַנָּחָשׁ וְהָמָן הָרָשָׁע. הַנָּחָשׁ מִבְּרֵאשִׁית עַד (בראשית ג, יד): אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה, שִׁבְעִים פְּסוּקִים. הָמָן (אסתר ג, א): מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ וגו', עַד (אסתר ז, י): וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן, שִׁבְעִים פְּסוּקִים, לְתַכְלִית שִׁבְעִים נִתְלָה עַל חֲמִשִּׁים.


דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים מִן בְּרֵאשִׁית, עַד פָּרָשָׁתוֹ שֶׁל נָחָשׁ, וְאִם תֹּאמַר יֵשׁ בּוֹ אֶחָד יוֹתֵר (בראשית ג, ה): וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים, אֵינוֹ קֹדֶשׁ.

דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ לְתֶרַח כְּשֶׁהוֹלִיד לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יא, כו): וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה. שְׁנַיִם חָיוּ בִּשְׁנֵי דוֹרוֹת שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה, קֵינָן בְּדוֹר אֶחָד (בראשית ה, יב): וַיְחִי קֵינָן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְתֶרַח בְּדוֹר שֵׁנִי.


דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים יָמִים שֶׁבָּכוּ אֶת יַעֲקֹב הֶחָסִיד, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית נ, ג): וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם.

דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים יָמִים טוֹבִים שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח וּשְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג, וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְחַג שָׁבוּעוֹת, שְׁתַּיִם וַחֲמִשִּׁים שַׁבָּתוֹת יֵשׁ בִּשְׁנַת הַחַמָּה, הֲרֵי שִׁבְעִים.


דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שֵׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, 
שִׁבְעִים שֵׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל, 
שִׁבְעִים שֵׁמוֹת לַתּוֹרָה, 
שִׁבְעִים שֵׁמוֹת לִירוּשָׁלַיִם.


דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁחִסַּר אָדָם מִשְׁנוֹתָיו וְנָתַן לְדָוִד בֶּן יִשַׁי, לְפִי שֶׁרָאוּי הָיָה לִחְיוֹת אֶלֶף שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, יז): כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת, וְיוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלֶף שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ד): כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה.

(במדבר רבא, יד,יב)

9.שִׁבְעִים שֵׁמוֹת לִירוּשָׁלַיִם:
אבן מעמסה, אפרתה, אריאל, ארמון, אשת נעורים, בית תפלה, במות, בעולה, בשן, בתולה, גבעת הלבונה, גולה, גיא חזון, גילה, גלעד, גן אלהים, דלתות העמים, דרום, דרושה, הר גבוה, הר המור, הר מועד, הר הקודש, הר מרום ישראל, חדרך, חפצי בה, טבור הארץ, יבוס, ידידות, ה' יראה, ה' שמה, ים, יער הנגב, יפה נוף, ירושלם, ירכתי צפון, כלה, כלילת יופי, כיסא ה', כרמל, לבנון, מגדל עדר, מוראה, מוריה, מנוחה, מצודה, מקדשים, מרום, משוש כל הארץ, נחלה, סורה, עדן, עיר דוד, עיר היונה, עיר הצדק, עיר ה', עיר לא נעזבה, עיר שחוברה לה יחדו, עקרה, ציון, קריית מלך רב, רבתי בגויים, רבתי עם, רחל, רמה, שגל, שדה יער, שלם, שרתי במדינות, שם חדש אשר פי ה' יקבנו
(אילנה קצנלנבוגן, "שבעים שמות לירושלים)

10.המספר שבעים במקדש שלמה:
בהעלותך את הנרות וגו', למה שבעה נרות, כנגד שבעה כוכבי לכת חנכ"ל שצ"ם, דבר אחר כנגד שבעת ימי בראשית. דבר אחר למה עשה משה שבעה נרות ושלמה שבעים נרות, אלא משה עקר שבעה אומות מלפני ישראל, אבל שלמה היה מושל על שבעים אומות, שנאמר ושלמה היה מושל בכל הממלכות. אמר הקב"ה בעולם הזה אף על פי שהיה במשכן אורה לכבודי הנרות היו דולקים לתוכו, אף לעתיד לבא אף על פי שאני ממלא ירושלים מכבודי, שנאמר קומי אורי כי בא אורך וגו', אני מדליק לתוכה נרות. (ילקוט שמעוני,במדבר פרק ח, תשיט)

עשר מנורות עשה שלמה, ולא היו מדליקין אלא בשל משה, שנאמר מנורת הזהב ונרותיה לבער בערב. רבי אלעזר בן שמוע אומר על כולם היו מסדרין, שנאמר את השולחנות ועליהם לחם הפנים, ובכולן היו מדליקין, שנאמר את המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט לפני הדביר זהב סגור... (מנחות  צח ב)


ויעש את מנורת הזהב עשר כנגד עשרת הדברות, וכל מנורה היו בה שבעה נרות הרי שבעים כנגד שבעים אומות שכל זמן שהנרות דולקות היו מתכבשים ומיום שכבו הנרות נתגברו. (ילקוט שמעוני מלכים א רמז קפה)

11.גלות בבל נמשכת בדיוק שבעים שנה:
כִּי כֹה אָמַר יְ-ה-ו-ה כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה (ירמיהו כט י)

12.המספר שבעים כסמל לחכמה שלמה בימי המשנה:

מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת, עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז) לְמַעַן תִּזְכֹּר {יח} אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יְמֵי חַיֶּיךָ, הַיָּמִים. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יְמֵי חַיֶּיךָ, הָעוֹלָם הַזֶּה. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ:(ברכות א,ה)

כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה. הָיִיתִי נִרְאֶה זָקֵן. וְלֹא זָקֵן מַמָּשׁ אֶלָּא שֶׁהִלְבִּינוּ שַׂעֲרוֹתָיו יוֹם שֶׁמִּנּוּ אוֹתוֹ נָשִׂיא כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה זָקֵן וְרָאוּי לִנְשִׂיאוּת וְאוֹתוֹ הַיּוֹם דָּרַשׁ בֶּן זוֹמָא מִקְרָא זֶה : ( ר"ע מברטנורה,שם)

חלק ב: משמעות המספר שבעים:

1.המציאות הסמויה מן העין(70) :70 הוא סוד

מובא בתלמוד: "נכנס יין - יצא סוד" (מסכת עירובין דף ס"ה, א')....

הגימטריה של יין ושל 'סוד' רומזת לדרגה גבוהה ביותר של משמעות פנימית ונסתרת. היין מגלה את האיכות הפנימית, הנסתרת של הענבים. הוא מוציא אותה מן הכח אל הפועל. בתוך הענב היתה טמונה מהות פנימית, נסתרת, אשר לאחר סחיטה ותסיסה לבשה צורת יין. כאשר נכנס היין, יצא הסוד – התגלתה הפנימיות במיטבה.

(ע"פ אתר עולם האותיות)

2.נקודת השיא הפנימית של העשרות :

הכח העליון של העשירייה היסודית של הכללות המאיר על שבעת ימי הבניין (עולת ראייה א,קמב)

3.בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׁיבָה (אבות ה,כא)

בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׁיבָה. דִּכְתִיב בְּדָוִד (דִּבְרֵי הַיָּמִים א כט) וַיָּמָת בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, וִימֵי חַיָּיו הָיוּ שִׁבְעִים שָׁנָה (ר"ע מברטנורה,שם)

בן שבעים לשיבה פירוש שהוא שלם בימים כי ימי שנותינו שבעים שנה... ופירוש שיבה מלשון שביעה שהוא שבע בימים...ולפיכך מספר זה נקרא שבעה מלשון שביעה שכל אשר הוא שבע הוא שלם (דרך חיים למהר"ל,שם)

4.השלמות המלאה- שלושים + ארבעים:
בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ, בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה (אבות ה,כא)
השלמות הכוללת (70) היא חיבור של השלמות הגשמית (כח בגיל 30) עם השלמות הרוחנית (בינה בגיל 40)  (ענ"ד)

5.קדושה ברכה וטהרה- מושלמת:
שבע הוא מספר המבטא קדושה ברכה וטהרה ומכאן המספר שבעים הכפלת 7 ב10 מבטא בהכרח ערכים אלו בעוצמה גופנית מושלמת כיון שבני ישראל ירדו למצרים בשבעים נפש הרי שהיגד זה הוא שווה ערך להיגד קהילה קדושה ברוכה וטהורה (נומרולוגיה בראשתית/מאיר בר אילן , ע"מ 39)

6.נקודת המפגש של האלוהי והאנושי:

7 הוא מידתו של האל וברכה וקדושה אופפים אותו...
דומה שחשיבותו של המפסר 10 נובעת מהיותו מספר אנשוי שהרי לכל אדם 10 אצבעות ובהם נהגו לספור כלומר בעוד שה-7 מייצג מידה אלוהית מייצג ה-10 מידה אנושית ונראה כי לא בחינם בחר האל להעניק דברותיו במספר כה אנושי כמו 10.

70 הוא מספר המייצג ברכה קדושה ואלוהות מזה ואנושיות שלמה מזה ביטוי לאיחוד בין האלובי ובים האנושי (נומרולוגיה מקראית/מאיר בר אילן , ע"מ 110-111)

7.שלמות אוניברסלית:
המספר שבעים מייצג שלמות אוניברסלית לכן ירושלים שפונה לכל העולם יש לה שבעים שמות, אומות העולם בבסיסים הם 70 ואפילו עיני העדה- הזקנים והסנהדרין- שאמנם שופטים את עם ישראל אבל מייצגים אותו בתור האור לגויים מניינם 70 (ענ"ד)

סיום: המספר 70 מלווה את עם ישראל בגלויות- עולם שנה ונפש:

1.המציאות מתחלקת ל-3 מימדים- זמן, מקום ואדם- עולם שנה ונפש:
...צריך להקדים כי הם שלשה חלקים בנמצא הגשמי המתגלה, והם עולם שנה נפש וסימניך עש"ן (ספר יצירה לרמ"ק,פרק שלישי)

2.ליקוט ניצוצות - מתחיל באדם הראשון ומתעצם כתפקידו של  עם ישראל: 

א.תוצאת החטא של האכילה מעץ הדעת:
והנה ידוע במדרשים, שגלות ישראל דומה לגירושי אדם הראשון מגן עדן, והנה הוא בא ללמד ונמצא למד, שידוע שבבריאת העולם היו ניצוצות קדושים מפוזרים בכל העולם משבירת הכלים, כידוע ליודעי חן, והנה כתיב ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, היינו שבעבודתו בגן עדן במצות עשה ולא תעשה וקרבנות, כבמדרש היה כחו יפה למשוך אליו לגן עדן את כל חלקי הקדושה מכל העולם, אך אחר החטא כתיב וישלחהו ה' אלקים מגן עדן לעבוד את האדמה, שאחר החטא הוא צריך לחזר בארבע רוחות העולם וללקט משם ניצוצי הקדושה... (שם משמואל, בראשית, תרע"ג)

ב.מטרת הגלויות- ליקוט ניצוצות אנושיות של גרים:

ואם היו ישראל נשלמים כהוגן במתן תורה ולא התקלקלו אז היה מתקיים הפסוק (ישעיה ס', י"ב) והגוים חרב יחרבו ומהר חורב היה חורבה לאומות העולם וזהו את עדים מהר חורב והיה אז גמר התיקון כמו שנאמר (תהלים פ"ב, ו') אני אמרתי אלהים אתם דלא הוו מייתי (עבודה זרה ה' א) והיה נתבטל המלאך המות והיצר הרע שהם אחד כמו שאמרו בבבא בתרא (ט"ז א) ואחר כך שקלקלו כתיב ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב הם השני כתרים שכנגד נעשה וכנגד נשמע שהם הנבזבזין המתנות באדם שעל שם זה נקרא חורב שירדה חורבה וכו' ונשאר רק מה ששבו שבי כמו שמובא בזוה"ק שם היינו הניצוצות קדושות. אך לא נשלם עד שיוציאו כל החיות והניצוצות קדושות מאומות העולם בגלות שזה היה תכלית הגלויות שיתוספו עליהן גרים (פסחים פ"ז ב) הם הניצוצות קדושות והיינו לנצח כל כח היצר הרע שהוא קליפת עמלק יצרא בישא (זוהר ח"ג ק"ס א) 
(ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק במדבר לחג השבועות)

3.בעומק ההבנה פיזור עם ישראל בגלות הריהו תיקון המציאות ולכן הגלות היא לכתחילה ולא בדיעבד:

הוֹי הוֹי וְנֻסוּ מֵאֶרֶץ צָפוֹן נְאֻם יְהוָה כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם נְאֻם יְ-ה-וָ-ה(זכריה ב,י)

כי כארבע רוחות פרשתי אתכם וכו'. כי מה שאמר כי כארבע רוחות פרשתי אתכם ולא כתיב בארבע רוחות, שלא היה משמע רק שישראל הם בד' רוחות, אבל הכתוב אמר כד' רוחות, לומר כי מפני שישראל דומים לד' רוחות הם כל העולם ולכך [כאשר] אי אפשר להיות בלא ד' רוחות שהם כל העולם, וכך ישראל הם עיקר העולם ואי אפשר להיות בלעדם. ומפני כך ראוי לישראל להיות (ישראל) בארבע רוחות העולם שארבע רוחות הם כל העולם בעצמו, וראוי לדבר שהוא כל העולם כמו שהם ישראל, להיות מקומו בד' רוחות שהם העולם, ומזה עצמו נראה כי אי אפשר לכלות ישראל כי הם כל העולם ואי אפשר לכלות כל העולם. ומפני שמ"מ קשה שיהיה כ"כ פיזור להם בין האומות בכל העולם, אמר קטיעה בר שלום שהדבר הזה הוא לטוב להם. כי כל אשר הוא שונא את אחר הוא שונא אליו מצד עצמו, ולפיכך אלו היו ישראל תחת יד אומה אחת כאשר היו מתנגדים להם לעצם ישראל היו מאבדים אותם ח"ו. ולכך פי' אותם בד' רוחות, עד כי א"א לאומה אחת לעשות להם רע לעצם ישראל, ואם ח"ו הם מאבדים אותם במקצת אין זה עצם ישראל.
ויש לפרש ג"כ מה שאמר כשם שא"א לעולם בלא רוחות ר"ל בלא רוחות ממש, כמו (בראשית א') ורוח אלקים, כי האדם וכל בעלי חיים אי אפשר להם בלא רוחות, שאין הרוח רק התנשבות האויר הקר, ובאויר הזה עומד הכל שאם אין האויר היה מת האדם וכל ב"ח. וכמו שהרוחות קיום העולם כך [ישראל], ומפני כך ראוי שיהיה מקומם כל העולם, מאחר שא"א לעולם בלא ישראל. ולכך ישראל יש להם התיחסות אל כל העולם, שישראל נותנים קיום אל הכל, לכך פי' אותם בד' רוחות שהם כל העולם. וכך פי' הכתוב כי כארבע רוחות פרשתי אתכם, ר"ל שפיזר את ישראל בד' רוחות, מפני שישראל הם כמו ד' רוחות לפי שהם ד' רוחות הנמשכות שהם קיום העולם, כך ישראל יש קיום העולם, ולכך פיזר אותם בד' רוחות שהם קיום כל העולם, לפי שמהם ד' רוחות הנמשכות. ואל יקשה לך מה שהיו ישראל במצריים והוא מקום מיוחד, כי עדיין לא היה לישראל מעלה העליונה הזאת ולכך היו במקום פרטי. והתבאר לך כי עצם גלותם מה שפיזר אותם בד' קצוות העולם מורה זה מעלתם, ודבר זה יש להבין כי היא הוראה גמורה על מעלת ישראל*). 

(חידושי אגדות למהר"ל עבודה זרה דף י עמוד א)

4.סוד המספר 70 בכל אחת מהגלויות:

ידוע ומפורסם בספרי הקבלה שעם ישראל גולה כדי ללקט ניצוצות המפוזרים בעולם כדי להגיע לשלמותו ולהאיר על כל העולם ומאחר והמספר 70 הוא מספר אוניברסלי הרי שהוא דומיננטי בתהליך זה.

א.בגלות מצרים ב"י היורדים מצריימה כנפש אחת מתקנים בירידתם את מימד האדם(נפש) ולכן גלו 70 נפש(כשיוסף הוא המשלים ל-70 ולכן הם נאלצים לרדת עימו למצרים לתקן את צלם האדם שלהם בשל מכירתו)
השלמת מימד האדם דרך העלאת הערב רב לתוך האומה הישראלית:
... הייתה מידתו של משה רבנו עליו השלום לקרב רחוקים, אפילו את הערב רב. ואף על פי שגרם אריכות הגלות, מכל מקום סוף כל סוף התעלו גם הם... כי בודאי יתקיים בו [במשה רבנו]: "יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא", וה' מקים עצת עבדו ועצת מלאכיו ישלים.
(אגרות הראי"ה ב,אגרת תקנ"ה עמוד קפח)

ב. בגלות בבל תיקנו את המספר 70 דרך מימד הזמן (שנה) ולכן העלו איתם את שמות החודשים , וגלו שנה כנגד כל שמיטה(שתלויה במימד הזמן)  שלא שמרו:

שמות החודשים הם העלאת הניצוצות של גלות בבל ושרש מהדבר בחטא דור הפלגה:
 שמות החדשים עלו עמהם מבבל. כן אמרו רז"ל [ירושלמי ר"ה פ"א ה"ב], ויצא להם זה מדלא נמצא שום שם חודש בדברי נבואה רק בכתובים במגילת אסתר בעזרא ונחמיה, ונראה לי דודאי שמות החדשים נתקבלו ג"כ מסיני, רק שהיה בבחינת תורה שבעל פה, דהרי נזכרו השמות של חדשים בתרגום והתרגום נתקבל בסיני כידוע [מגילה ג.], אבל התרגום הוא תורה שבע"פ אבל לא ניתנו לכתוב בכתב עד שבאו לבבל, ואעפי"כ לא נמצא בכתובים אצלנו שמות כל החדשים, ואי"ה נדבר מזה אם יהיה הש"י בעזרינו, והנה בירושלמי [שם] אמרו שמות החדשים ושמות המלאכים עלו עמהם מבבל, והוכחתם בודאי הוא ג"כ כנ"ל מדלא מצינו שום שם למלאך בדברי נביאים הראשונים רק בדניאל [ח טז, י יג] נזכרו מיכאל וגבריאל, ומה שיש לי לומר כעת בדרך אפשר דהנה בבבל היתה אסיפת דור הפלגה שאמרו הבה נבנה לנו עיר וגו' וראשו בשמים ונעשה לנו שם וכו' [בראשית יא ד], והנה רצו להגביר המרכבה טמאה בשמות הקליפות שהיו בקיאים בשמות ובנו את המגדל כפי חכמתם כל חלק וחלק כפי החדש, והנה בלל הש"י שם שפת כל הארץ ולא ידעו שמות החדשים והשרים של המרכבה טמאה שרצו להגביר כפי מזל כל חדש וחדש, והנה ידוע גליות ישראל בכל האומות ובכל מקום הוא לתקן ולברר הניצוה"ק שבכל מקום והם מבררין הטוב מן הרע כידוע, והנה גלו בראשונה לבבל אשר שם פגמו דור הפלגה ונתבלבל לשונם ולא ידעו שמות החדשים והשרים כנ"ל, הנה ישראל תקנו בגלותם, על כן שמות החדשים והמלאכים עלו עמהם מבבל, ואי"ה עוד חזון למועד להאריך בדברים אלו והש"י יעזרינו:

(בני יששכר - מאמרי חדש ניסן - מאמר א ,ו)

ג.בגלות אדום שנמשכה כידוע זמן רב יותר היו צריכים לתקן את המימד האחרון של המציאות - מימד המקום(עולם)  ולכן גלו אל כל רחבי תבל - אל כל  70 אומות העולם:

עם ישראל כיום הוא מעצמה חקלאית, ביטחונית,הייטק וכו' כי הוא מכיל בתוכו זיקוק של בני אדם -יהודים וגרים- מכל רחבי תבל, מכל שבעים אומות העולם וזהו תיקון המקום  דרך קיבוץ הגלויות של כל המקומות בעולם

(ענ"ד)

סוף דבר- משמעות 70 שנה למדינה- לראות עין בעין- לא רק בעיני הרוח של הנבואה אלא גם בעיניים גשמיות את הנס שה' עשה עם עם ישראל:

מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱ-לֹהָיִךְ. קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן. פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו חָרְבוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם כִּי נִחַם ה' עַמּוֹ גָּאַל יְרוּשָׁלָ‍ִם. חָשַׂף ה' אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ לְעֵינֵי כָּל הַגּוֹיִם וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת א-ֱלֹהֵינוּ.
70 בגימטריא זה ע. מה זה "עין בעין"? מסביר רד"ק  שצופים אלו הנביאים, כמו "צֹפֶה נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל" שנאמר ליחזקאל הנביא. הנביאים ירננו כי סוף סוף כולם יראו בעיניהם ממש, לא רק בעין הנבואה, אלא יראו ( =עין) בעין ממש את הגאולה.
הביטוי "עין בעין" ייחודי, ומופיע שוב רק בסיפור המרגלים. כשמשה מתפלל שה' לא יחסל את כל ישראל במדבר בגלל המרגלים הוא אומר: "וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה ה' בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה ה' וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה." - כל הגוים רואים בעיניהם את שכינתך, שאתה הקב"ה עם ישראל. כך גם אצלנו, יראו כולם בחוש שה' איתנו. כיצד? אומר התרגום בישעיה הנ"ל שכשיראו את הגבורות שנעשו לנו, הנצחונות במלחמות, יודע שאתה הקב"ה איתנו. בנוסף, ביום העצמאות תיקנו את חטא המרגלים!
הביטוי "עין בעין" מזכיר ביטוי ייחודי אחר. "וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲו‍ֹנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם." - "יען וביען". ידוע שהגלות באה על שלא שמרו שמיטה. ובימי בית ראשון לא שמרו 70 שמיטות ועל כן גלו 70 שנה. היום, לאחר 70 שנות מדינה, תיקנו את החטא ההוא.
ומתוך כך, נזכה שבשנה זו תוקם הסנהדרין, הנקראים "עיני ישראל", אשר מונה 70 חכמים.
"ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" 

(דברי הרב אורי שרקי שליט"א בערב יום העצמאות תשע"ח)

מסכת אבות פרק א משנה א: המימד השלישי (גירסה מקוצרת)

פתיחה: מדוע מיוחסים 3 דברים בלבד ו3 דברים אלו דווקא לאנשי כנסת הגדולה?

הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, 
הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, 
וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, 

וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה: (אבות א,א)

אנשי כנסת הגדולה- דור ההשקה בין עידן הנביאים לעידן החכמים:
א.מיהם אנשי כנסת הגדולה?

מועצת נביאים וחכמים שנוסדה על ידי עזרא הסופר באסיפה הגדולה שכינס בירושלים בעלותו מבבל.

אנשי כנסת הגדולה תיקנו תקנות גדולות וחשובות לחיזוק התורה והאמונה. בין ראשוני אנשי כנסת הגדולה נימנו: חגי הנביא, זכריה הנביא, מלאכי הנביא, דניאל, חנניה, מישאל, עזריה, נחמיה בן חכליה, מרדכי היהודי, זרובבל בן שאלתיאל ועוד הרבה אחרים. מספר אנשי כנסת הגדולה היה מאה ועשרים, ויש אומרים: שמונים וחמשה. תקופתם נמשכה כמאתיים שנה עד שמעון הצדיק, שהיה האחרון שבהם. (אליבא דויקישיבה)

ב.מדוע נקראו אנשי כנסת ה"גדולה" ?
דאמר רבי יהושע בן לוי למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה 
אתא משה אמר {דברים י-יז} האל הגדול הגבור והנורא 
אתא ירמיה ואמר נכרים מקרקרין בהיכלו איה נוראותיו לא אמר נורא 
אתא דניאל אמר נכרים משתעבדים בבניו איה גבורותיו לא אמר גבור 
אתו אינהו ואמרו אדרבה זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו שנותן ארך אפים לרשעים 

ואלו הן נוראותיו שאלמלא מוראו של הקב''ה היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות (יומא סט, ב) )

חלק א: הקדמה לענייני המשנה

0.סיבת חיבור המשנה:

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ חִבַּר הַמִּשְׁנָה. וּמִיְּמוֹת מֹשֶׁה וְעַד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, לֹא חִבְּרוּ חִבּוּר שֶׁמְּלַמְּדִין אוֹתוֹ בָּרַבִּים בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה... 
וְהוּא קִבַּץ כָּל הַשְּׁמוּעוֹת וְכָל הַדִּינִין וְכָל הַבֵּאוּרִין וְהַפֵּרוּשִׁין שֶׁשָּׁמְעוּ מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, וְשֶׁלִּמְּדוּ בֵּית דִּין שֶׁלְּכָל דּוֹר וָדוֹר, בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ; וְחִבַּר מֵהַכֹּל סֵפֶר הַמִּשְׁנָה. וְשִׁנְּנוֹ בָּרַבִּים, וְנִגְלָה לְכָל יִשְׂרָאֵל; וּכְתָבוּהוּ כֻּלָּם, וְרִבְּצוּ בְּכָל מָקוֹם, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשְׁתַּכַּח תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִיִּשְׂרָאֵל.
וְלָמָּה עָשָׂה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כָּךְ, וְלֹא הִנִּיחַ הַדָּבָר כְּמוֹת שֶׁהָיָה – לְפִי שֶׁרָאָה שֶׁהַתַּלְמִידִים מִתְמַעֲטִים וְהוֹלְכִים, וְהַצָּרוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת וּבָאוֹת, וּמַמְלֶכֶת הָרִשְׁעָה פּוֹשֶׁטֶת בָּעוֹלָם וּמִתְגַּבֶּרֶת, וְיִשְׂרָאֵל מִתְגַּלְגְּלִים וְהוֹלְכִים לַקְּצָווֹת: חִבַּר חִבּוּר אֶחָד לִהְיוֹת בְּיַד כֻּלָּם, כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּהוּ בִּמְהֵרָה וְלֹא יִשָּׁכַח; וְיָשַׁב כָּל יָמָיו הוּא וּבֵית דִּינוֹ, וְלִמַּד הַמִּשְׁנָה בָּרַבִּים (הקדמת הרמב"ם  למשנה תורה)

1.משנה אותיות נשמה:

א.מדוע נהגו לקרוא משניות דווקא לע"נ הנפטרים?

בעל התוספות יום טוב נשאל על ידי המהר"ל לפשר מנהג לימוד המשנה לזכרו של נפטר, והשיב לו כי מכיוון שהצדוקים כפרו בתורה שבעל פה ובתחיית המתים אנו לומדים משנה, כביכול להזכיר שכשם שיש תורה שבעל פה יש תחיית המתים, והמיתה איננה אלא זמנית
(הרב י"ל מימון, "מדי חודש בחודשו – אלול", סיני, לה, עמ' תיג.)

ב.מה הטעם לקריאת  משנת "במה מדליקין" בערב שבת?
ומביא שהרב השל"ה ז"ל מביא בסידורו שער השמים משם הרמ"ק שיש טעם עפ"י קבלה לומר פרק במה מדליקין, ואיהו מדידיה מוסיף ליתן עוד טעם, והוא עפ"י מה שאיתא בבה"ט בשם האר"י ז"ל שאחר שישכים בבקר יהיה תחילת לימודו פרק משניות, כי ע"י זה מתיישבת הנשמה בגופו, כי משנה אותיות נשמה. ולפי זה אחר תפלת ערבית בשבת, שכבר קיבל נשמה יתירה, כדי ליישב אותה לומדין פרק במה מדליקין, כי יען הנשמה קרויה נר, כדכתיב כי נר ה' נשמת אדם, כדאיתא בגמ' פרק זה, לכן לומדין פרק משניות זה שמדבר מעניני נר.
(שו"ת ציץ אליעזר חלק יג סימן נ:)

ג.ידיעת המשנה - סוד גדולתו של בעל ה'שולחן ערוך':

המגיד מישרים שהתגלה לרבי יוסף קארו הזדהה כנשמת המשנה ותלה את הופעתו לפני רבי יוסף בין היתר בזכות לימוד משניות (ספר נשמת המשנה, הקדמה):

התחלתי לגרוס משניות וקריתי ה' פרקים ובעודי קורא במשניות קול דודי דופק בתוך פי מנגן מאליו והתחיל ואמר ה' עמך בכל אשר תלך... רק כי תדבק בי וביראתי ובתורתי ובמשניותי תמיד... בזכות השיתא סדרי משנה שאתה יודע על פה ובזכות אותם הענויים והסגופים שעשית... הסכימו בישיבה של מעלה שאחזור לדבר עמך כבראשונה. 
(מגיד מישרים פרשת תזריע)

2.מה משמעות המילה "מסכת" ?

א. מסך הכניסה- "דף הבית" -לתורה שבע"פ:
מלשון מסך שלפני הפתח ,שתורה שבע"פ הוא הפתח להיכנס לתורה שבכתב (ע"פ ספר לקט הקמח)

ב.רמז למספר פרקי המשניות שבש"ס (524- מסכת עם ארבע האותיות): מסכת עם ארבע האותיות הוא בגימטריה חמש מאות עשרים וארבע שזו פרקי כל ששת הסדרים (ע"פ החיד"א, מובא בהקדמה  למסכת ברכות הוצאות ארטסקרול)

חלק ב: הקדמה למסכת אבות

1.מסכת אבות דווקא בסדר נזיקין - ואחד האפיקים להיות חסיד:
אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין רבא אמר מילי דאבות ואמרי לה מילי דברכות (בבא קמא ל ע"א)

2.מה הטעם לקריאת מסכת אבות בשבת במנחה?

ולכך אין אני אומר ואני תפלתי וגו' וצדקתך שאומר לאחר מנחת שבת משום צידוק הדין אומר אותו ומשום כבודו של משה רבינו שנפטר באות' שעה במנחת שבת. ...
ולפיכך נתנו לומר פרקי אבות משה קיבל תורה מסיני לומר הרי אנו מספרין בכבודו של משה רבינו שנפטר בשעה זו כי כן מנהג אחרי שמת האדם מספרים בכבודו ובמעשיו הטובים. ובכך הוא יהיה לו מנוחה טובה. (ספר ליקוטי הפרדס מרש"י פירוש קדיש)

3.מה טעם לקריאת מסכת אבות בין פסח לשבועות?

א.דרך ארץ(מסכת אבות) - קדמה ל(מתן) תורה:

דאמר רבי ישמעאל בר רב נחמן: עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה, הדא הוא דכתיב (=זהו שכתוב) "לשמור את דרך עץ החיים" (בראשית ג). "דרך" - זו דרך ארץ ואחר כך "עץ החיים" - זו תורה." (מדרש רבה ויקרא פרשה ט פסקה ג, וכן פרשה לה פסקה ו)

ב.תיקון המידות כתיקון לחטאם של תלמידי רבי עקיבא:

אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה (יבמות דף סב ע"ב):

רבי עקיבא הבין את סיבת הסתלקות תלמידיו "מפני שלא נהגו כבוד זה לזה", יצא ולימד שמצות "ואהבת לרעך כמוך - זהו כלל גדול בתורה" (ירושלמי מסכת נדרים פרק ט)  (ע"פ הרב  דוד דב לבנון)

חלק ג: פרק א משנה א:  דיוקים ולימוד לימנו

משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, 
וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ , 
וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, 
וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, 
וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה . 
הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, 
הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, 
וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, 
וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה: (אבות א,א)

1.מתחברים לשורש : משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי - מדוע דווקא במסכת אבות נזכרת המשנה לעמוד על החיבור לסיני?

 אוֹמֵר אֲנִי, לְפִי שֶׁמַּסֶּכֶת זוֹ אֵינָהּ מְיֻסֶּדֶת עַל פֵּרוּשׁ מִצְוָה מִמִּצְוֹת הַתּוֹרָה כִּשְׁאָר מַסֶּכְתּוֹת שֶׁבַּמִּשְׁנָה, אֶלָּא כֻּלָּהּ מוּסָרִים וּמִדּוֹת, וְחַכְמֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם גַּם כֵּן חִבְּרוּ סְפָרִים כְּמוֹ שֶׁבָּדוּ מִלִּבָּם בְּדַרְכֵי הַמּוּסָר כֵּיצַד יִתְנַהֵג הָאָדָם עִם חֲבֵרוֹ, לְפִיכָךְ הִתְחִיל הַתַּנָּא בְּמַסֶּכֶת זוֹ מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, לוֹמַר לְךָ שֶׁהַמִּדּוֹת וְהַמּוּסָרִים שֶׁבְּזוֹ הַמַּסֶּכְתָּא לֹא בָּדוּ אוֹתָם חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה מִלִּבָּם, אֶלָּא אַף אֵלּוּ נֶאֶמְרוּ בְּסִינַי: (ר"ע מברטנורה,שם) 

2.סוד מידת סיני : מִסִּינַי -

א.מ-סיני כנגד 40 יום בסיני:
שבאה המם לרמוז על מ' הימים והלילות שהיה משה שם (ילקוט מעם לועז,שם)

ב. למה נאמר מסיני ולא בסיני ?
מסיני - ר"ל משה שהיה עניו מאוד, עי"ז קבל התורה שנמשלה למים שמניחין מקום גבוה ומתאספים בנמוך [כתענית ד"ז א'] , ולכן קבל התורה מסיני הנמוך בהרים [כמגילה כ"ט א'] , להורות דרק ע"י ענוה מקור לכל המדות ישרות יזכה אדם לתורה:(תפארת ישראל,שם)

ג.למה לא ניתנה התורה בגבעה?
המצב הרצוי לקבלת התורה הוא הר נמוך . מצד אחד הר ומצד שני נמוך.
משמעות הדבר בעבודת האדם: 
ככלל נדרש האדם להיות נעו ושפל-רוח. אך ביחד עם זאת אין הנהגה זו שוללת התנשאות ותוקף במקום הדורש זאת, כפי שנאמר בתחילת השולחן-ערוך - "ואל יבוש מפני המלעיגים". יש זמנים ומצבים שבהם נדרש האדם לעמוד בעוזר ובתוקף כנגד המונעים ומעכבים אותו מעבודת ה
(ליקוטי שיחות כרך א ע"מ 276)

4.כלי שני:  וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ ,  וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים,  וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים,  וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ - מדוע לא נאמר מסירה מיהושע לזקנים ומזקנים לנביאים? 

מסירה מרמזת של נסירה ואיבוד חלק מהמידע:
שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה… במתניתין תנא: אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. [ואת ההלכות האבודות] החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו (תמורה טז ע"א)

5.מסירות הנותן -ומסרה- למה לא ונתנה?
מסרה מלשון מסירות .כדי שהתלמיד יהיה בבחינת יהושע נדרש מהרב "משה" התמסרות- ומסרה- לחינוכו של התלמיד (הרבי מלובביץ', ליקוטי שיחות גרך ד, ע"מ 1177)

6.המימד השלישי: הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים - מה משמעות  המאמרים המשולשים  ?

א.לצאת מעצמנו: - במיוחד בעידן בו הנבואה וה' מסתתר
...הרעיון העמוק והמהפכני הטמון בה הוא שעל האדם לנסות לעבור מחשיבה דו מימדית לחשיבה תלת מימדית; מהבנה שיש רק אדם ומציאות שמחוצה לו להבנה שיש גם נסתר, והוא נוכח הן בפנים והן בחוץ. יש מימד שלישי...

בעולם דו מימדי הכל מתחיל באדם ונגמר בו. זהו עולם של שיכרון כח וגדלות גאוותנית. בעולם תלת מימדי האדם יכול להתחיל להבין את חלקיותו ...יותר משאמרו אנשי הכנסת הגדולה שלשה דברים מבחינת תוכנם הם ניסו לומר משהו על תפיסת האדם  הבנוייה על חיים דו מימדיים ועל הזמנתו להיפתח אל אפשרות אחרת, חדשה, אפשרות המייצרת הקשבה והתבוננות של אדם המבין כי הוא חלק ממרחב מורכב ואינו המרכז הבלתי מעורער (משה קיבלת תורה מסיני, הרב משה טמסות, ע"מ 17)

ב. מהם 3 המימדים? - 3 מעגלי הכרת המציאות- בין אדם לחברו ,לה' ולעצמו:

שלימות האדם הוא בשלשה פנים שאין האחד כמו השני. כי צריך האדם שיהיה שלם עם זולתו מבני אדם, וצריך שיהיה שלם בעצמו עד שהוא בריה שלימה וצריך שיהיה שלם עם בוראו דהיינו בדבר שמגיע לבוראו, ואלו ג' שלימות כוללים הכל 
(דרך חיים על אבות הקדמה ומבוא)

8.מה הקשר בין דברי אנשי הכנסת הגדולה לטעם חיבור המשנה?

לָמָּה עָשָׂה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כָּךְ, וְלֹא הִנִּיחַ הַדָּבָר כְּמוֹת שֶׁהָיָה – לְפִי שֶׁרָאָה 
1.שֶׁהַתַּלְמִידִים מִתְמַעֲטִים וְהוֹלְכִים, (= כנגד העמידו תלמידים הרבה)->בין אדם לחברו
2.וְהַצָּרוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת וּבָאוֹת, וּמַמְלֶכֶת הָרִשְׁעָה פּוֹשֶׁטֶת בָּעוֹלָם וּמִתְגַּבֶּרֶת, (=כנגד הוו מתונים בדין שאתם דנים את הקב"ה על אף שאין כבר נבואה והתגלות ה' אלא תנהגו כפי שעשו אנשי כנסת הגדולה שהשיבו את הגדול והנורא)-> בין אדם לעצמו
3.וְיִשְׂרָאֵל מִתְגַּלְגְּלִים וְהוֹלְכִים לַקְּצָווֹת (=כנגד עשו סייג לתורה והוסיפו הלכות כי אין יותר נביאים)
 (הקדמת הרמב"ם  למשנה תורה)-> בין אדם למקום

סיום: מה רלוונטיות דברי אנשי הכנסת הגדולה לאדם הנבוך בפרוזדורי המאה ה-21 ?

האדם: הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין- דווקא בעידן הווטסאפ של רב אלוף שמועתי, כשכל שביב מידע שלא תמיד מאומת במקרה הטוב או שקרי ומניפולטיבי במקרה המצוי, עובר בין אלפים ומאות בשניות- תמתינו, תקשיבו, תבדקו, תחקרו, תשאלו . אל תמהרו לשפוט ואל תזדרזו לחרוץ דין לכאן או לא לכאן. 
ההמתנה והמתינות היא המתנה הגדולה שתתנו לעצמכם ולזולתכם.

המקום: וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה- בעידן הרב ערוצי בו כל דגי המידע נגישים בים האינפורמציה  בלחיצת כפתור אחת בחיפוש ממוצע בגוגל או בשורה מתומצתת למחצה בויקיפדיה- מוטב לתת לתלמיד (וכל אדם הוא תלמיד) חכות ולא דגים- כלים לרכישת מידע מהימן, דרכים לחקור ולהבין ואת המקום שלהם לקום וליפול, להעמיד את המועדים שוב ושוב ושוב. 
במקום בו עומדים בעלי תשובה ותוצאת חיפוש ארוך ואינסופי ,צודקים גמורים שאינם מחפשים יותר  - לא יוכלו לעמוד וסופם ליפול.

הזמן: וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה- במציאות בה מדיה ואמצעי הבידור זמינים ונגישים ומבלים את זמנו  של כל אדם על כל שעל ושעל- עליו להתאמץ כדי לשים גבולות וסייגים כדי להקצות מספיק זמן לתורה במובן הרחב של המילה -כדי לקיים את העולם ב-3 מימדיו שיתבררו במשנה הבאה : תורה , עבודה(תפילה)  וגמילות חסדים.

(ענ"ד) 

*לע"נ סבא מאיר בן אסתר ז"ל

מסכת אבות: פרק א משנה א : המימד השלישי

חלק א: הקדמה לענייני המשנה

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ חִבַּר הַמִּשְׁנָה. וּמִיְּמוֹת מֹשֶׁה וְעַד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, לֹא חִבְּרוּ חִבּוּר שֶׁמְּלַמְּדִין אוֹתוֹ בָּרַבִּים בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה; אֵלָא בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹ נָבִיא שֶׁיִּהְיֶה בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, כּוֹתֵב לְעַצְמוֹ זִכָּרוֹן בַּשְּׁמוּעוֹת שֶׁשָּׁמַע מֵרִבּוֹתָיו, וְהוּא מְלַמֵּד עַל פֶּה בָּרַבִּים.
וְכֵן כָּל אֶחָד וְאֶחָד כּוֹתֵב לְעַצְמוֹ כְּפִי כּוֹחוֹ, מִבֵּאוּר הַתּוֹרָה וּמֵהִלְכּוֹתֶיהָ כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַע, וּמִדְּבָרִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, בְּדִינִים שֶׁלֹּא לְמָדוּם מִפִּי הַשְּׁמוּעָה אֵלָא בְּמִדָּה מִשְּׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת וְהִסְכִּימוּ עֲלֵיהֶן בֵּית דִּין הַגָּדוֹל. וְכֵן הָיָה הַדָּבָר תָּמִיד, עַד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ.
וְהוּא קִבַּץ כָּל הַשְּׁמוּעוֹת וְכָל הַדִּינִין וְכָל הַבֵּאוּרִין וְהַפֵּרוּשִׁין שֶׁשָּׁמְעוּ מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, וְשֶׁלִּמְּדוּ בֵּית דִּין שֶׁלְּכָל דּוֹר וָדוֹר, בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ; וְחִבַּר מֵהַכֹּל סֵפֶר הַמִּשְׁנָה. וְשִׁנְּנוֹ בָּרַבִּים, וְנִגְלָה לְכָל יִשְׂרָאֵל; וּכְתָבוּהוּ כֻּלָּם, וְרִבְּצוּ בְּכָל מָקוֹם, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשְׁתַּכַּח תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִיִּשְׂרָאֵל.
וְלָמָּה עָשָׂה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כָּךְ, וְלֹא הִנִּיחַ הַדָּבָר כְּמוֹת שֶׁהָיָה – לְפִי שֶׁרָאָה שֶׁהַתַּלְמִידִים מִתְמַעֲטִים וְהוֹלְכִים, וְהַצָּרוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת וּבָאוֹת, וּמַמְלֶכֶת הָרִשְׁעָה פּוֹשֶׁטֶת בָּעוֹלָם וּמִתְגַּבֶּרֶת, וְיִשְׂרָאֵל מִתְגַּלְגְּלִים וְהוֹלְכִים לַקְּצָווֹת: חִבַּר חִבּוּר אֶחָד לִהְיוֹת בְּיַד כֻּלָּם, כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּהוּ בִּמְהֵרָה וְלֹא יִשָּׁכַח; וְיָשַׁב כָּל יָמָיו הוּא וּבֵית דִּינוֹ, וְלִמַּד הַמִּשְׁנָה בָּרַבִּים (הקדמת הרמב"ם  למשנה תורה)

1.משנה אותיות נשמה:

א.מדוע נהגו לקרוא משניות דווקא לע"נ הנפטרים?

בעל התוספות יום טוב נשאל על ידי המהר"ל לפשר מנהג לימוד המשנה לזכרו של נפטר, והשיב לו כי מכיוון שהצדוקים כפרו בתורה שבעל פה ובתחיית המתים אנו לומדים משנה, כביכול להזכיר שכשם שיש תורה שבעל פה יש תחיית המתים, והמיתה איננה אלא זמנית
(הרב י"ל מימון, "מדי חודש בחודשו – אלול", סיני, לה, עמ' תיג.)
ב.מה הטעם לקריאת  משנת "במה מדליקין" בערב שבת?

ומביא שהרב השל"ה ז"ל מביא בסידורו שער השמים משם הרמ"ק שיש טעם עפ"י קבלה לומר פרק במה מדליקין, ואיהו מדידיה מוסיף ליתן עוד טעם, והוא עפ"י מה שאיתא בבה"ט בשם האר"י ז"ל שאחר שישכים בבקר יהיה תחילת לימודו פרק משניות, כי ע"י זה מתיישבת הנשמה בגופו, כי משנה אותיות נשמה. ולפי זה אחר תפלת ערבית בשבת, שכבר קיבל נשמה יתירה, כדי ליישב אותה לומדין פרק במה מדליקין, כי יען הנשמה קרויה נר, כדכתיב כי נר ה' נשמת אדם, כדאיתא בגמ' פרק זה, לכן לומדין פרק משניות זה שמדבר מעניני נר.
(שו"ת ציץ אליעזר חלק יג סימן נ:)

ג.ידיעת המשנה - סוד גדולתו של בעל ה'שולחן ערוך':

המגיד מישרים שהתגלה לרבי יוסף קארו הזדהה כנשמת המשנה ותלה את הופעתו לפני רבי יוסף בין היתר בזכות לימוד משניות (ספר נשמת המשנה, הקדמה):

אני אני המשנה המדברת בפיך אני נשמתא דמשנה, דאנא ומשנתא ואנת מתיחדין כחדא, לכן אהדרותך יהא תדיר למשניותי ולא תפריד מחשבתך אפי' רגעא חדא. 

התחלתי לגרוס משניות וקריתי ה' פרקים ובעודי קורא במשניות קול דודי דופק בתוך פי מנגן מאליו והתחיל ואמר ה' עמך בכל אשר תלך... רק כי תדבק בי וביראתי ובתורתי ובמשניותי תמיד... בזכות השיתא סדרי משנה שאתה יודע על פה ובזכות אותם הענויים והסגופים שעשית... הסכימו בישיבה של מעלה שאחזור לדבר עמך כבראשונה. 
(מגיד מישרים פרשת תזריע)

2.מה משמעות המילה "מסכת" ?

א. מסך הכניסה- "דף הבית" -לתורה שבע"פ:
מלשון מסך שלפני הפתח ,שתורה שבע"פ הוא הפתח להיכנס לתורה שבכתב (ע"פ ספר לקט הקמח)

ב.מסכת -שנסוכים בה שתי וערב של לימוד:
מסכת מלשון אריגה כמו "עם המסכת" ... לפי שתורה שבע"פ דומה לצמר ופשתים שעומלים ואורגים בה (ספר חסידים סימן תתקכ"ח)
המשנה היא השתי והתלמוד הוא הערב שהוא נפש המסכת.לפי שאין מורין הלכה מפי משנה (תוספות אנשי שם)

ג.רמז למספר פרקי המשניות שבש"ס (524- מסכת עם ארבע האותיות): מסכת עם ארבע האותיות הוא בגימטריה חמש מאות עשרים וארבע שזו פרקי כל ששת הסדרים (ע"פ החיד"א, מובא בהקדמה  למסכת ברכות הוצאות ארטסקרול)

חלק ב: הקדמה למסכת אבות

1.מסכת אבות בסדר נזיקין - ואחד האפיקים להיות חסיד:
אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין רבא אמר מילי דאבות ואמרי לה מילי דברכות (בבא קמא ל ע"א)

2.מה הטעם לקריאת מסכת אבות בשבת במנחה?


ולכך אין אני אומר ואני תפלתי וגו' וצדקתך שאומר לאחר מנחת שבת משום צידוק הדין אומר אותו ומשום כבודו של משה רבינו שנפטר באות' שעה במנחת שבת. והכי אמר רב שלום גאון בשבת במנח' מותר לעסוק בתלמוד. ולא עוד אלא שמנהג בבית רבינו שבבכל /שבבבל/ לאחר תפלת המנח' בשבת שונין אבות וקנין תורה. ויש מהן שהורגלו להקדים מנחת שבת להתפלל מבעוד יום. ועד תפלת ערבית ישב בדד וידום. ומכל מקום לעסוק בדברי תורה טפי עדיף ואל יעמוד בטל. ומה שאין עוסקין לא מפני שאסור אלא משום כבוד משה רבינו ע"ה שנפטר באות' שעה ולפיכך הן בטילין ולקיים נשיא שמת כל מדרשות בטילין. ולפיכך הן בטילין. ולפיכך נתנו לומר פרקי אבות משה קיבל תורה מסיני לומר הרי אנו מספרין בכבודו של משה רבינו שנפטר בשעה זו כי כן מנהג אחרי שמת האדם מספרים בכבודו ובמעשיו הטובים. ובכך הוא יהיה לו מנוחה טובה. 
(ספר ליקוטי הפרדס מרש"י פירוש קדיש)

3.מה טעם לקריאת מסכת אבות בין פסח לשבועות?

א.דרך ארץ(מסכת אבות) - קדמה ל(מתן) תורה:

דאמר רבי ישמעאל בר רב נחמן: עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה, הדא הוא דכתיב (=זהו שכתוב) "לשמור את דרך עץ החיים" (בראשית ג). "דרך" - זו דרך ארץ ואחר כך "עץ החיים" - זו תורה." (מדרש רבה ויקרא פרשה ט פסקה ג, וכן פרשה לה פסקה ו)

ב.תיקון המידות כתיקון לחטאם של תלמידי רבי עקיבא:

אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה (יבמות דף סב ע"ב):

רבי עקיבא הבין את סיבת הסתלקות תלמידיו "מפני שלא נהגו כבוד זה לזה", יצא ולימד שמצות "ואהבת לרעך כמוך - זהו כלל גדול בתורה" (ירושלמי מסכת נדרים פרק ט)  (ע"פ הרב  דוד דב לבנון)

חלק ג: פרק א משנה א:  דיוקים ולימוד לימנו

משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, 
וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ , 
וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, 
וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, 
וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה . 
הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, 
הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, 
וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, 
וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה: (אבות א,א)

1.מתחברים לשורש : משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי - מדוע דווקא במסכת אבות נזכרת המשנה לעמוד על החיבור לסיני?

 אוֹמֵר אֲנִי, לְפִי שֶׁמַּסֶּכֶת זוֹ אֵינָהּ מְיֻסֶּדֶת עַל פֵּרוּשׁ מִצְוָה מִמִּצְוֹת הַתּוֹרָה כִּשְׁאָר מַסֶּכְתּוֹת שֶׁבַּמִּשְׁנָה, אֶלָּא כֻּלָּהּ מוּסָרִים וּמִדּוֹת, וְחַכְמֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם גַּם כֵּן חִבְּרוּ סְפָרִים כְּמוֹ שֶׁבָּדוּ מִלִּבָּם בְּדַרְכֵי הַמּוּסָר כֵּיצַד יִתְנַהֵג הָאָדָם עִם חֲבֵרוֹ, לְפִיכָךְ הִתְחִיל הַתַּנָּא בְּמַסֶּכֶת זוֹ מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, לוֹמַר לְךָ שֶׁהַמִּדּוֹת וְהַמּוּסָרִים שֶׁבְּזוֹ הַמַּסֶּכְתָּא לֹא בָּדוּ אוֹתָם חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה מִלִּבָּם, אֶלָּא אַף אֵלּוּ נֶאֶמְרוּ בְּסִינַי: (ר"ע מברטנורה,שם) 

2.מחוברים לאבות:  משֶׁה  - אם שם המסכת הוא "אבות" - מדוע פותחים במשה רבנו? 

משנה מפורסמת זו עומדת בסתירה לשמה של המסכת. המסכת נקראת "מסכת אבות" ואבותינו הם: אברהם, יצחק ויעקב, "אין קוראים אבות אלא לשלשה והם אברהם יצחק ויעקב" (ברכות טז, ב), ואילו המשנה פותחת ב"משה קיבל". משה איננו מן האבות, אלא הוא מרבותינו - "משה רבינו" ולא משה אבינו. אלא שכאן רצו חכמינו לרמוז רמז עמוק ביותר, והוא שכל תורת משה היא על יסוד תורת האבות. משה הוא הרב - הוא נותן את התורה, אבל הוא נותן את התורה לא לסתם בני אדם, אלא למי שהזהות שלו היא הזהות של בני אברהם יצחק ויעקב. (ע"פ הרב אורי שרקי,מתוך סיכומי שיחות הרב על מסכת אבות בערוץ 7)

3.סוד מידת סיני : מִסִּינַי -

א.מ-סיני כנגד 40 יום בסיני:

שבאה המם לרמוז על מ' הימים והלילות שהיה משה שם (ילקוט מעם לועז,שם)

ב. למה נאמר מסיני ולא בסיני ?

מסיני - ר"ל משה שהיה עניו מאוד, עי"ז קבל התורה שנמשלה למים שמניחין מקום גבוה ומתאספים בנמוך [כתענית ד"ז א'] , ולכן קבל התורה מסיני הנמוך בהרים [כמגילה כ"ט א'] , להורות דרק ע"י ענוה מקור לכל המדות ישרות יזכה אדם לתורה:(תפארת ישראל,שם)

ג.למה לא ניתנה התורה בגבעה?

המצב הרצוי לקבלת התורה הוא הר נמוך . מצד אחד הר ומצד שני נמוך.
משמעות הדבר בעבודת האדם: 
ככלל נדרש האדם להיות נעו ושפל-רוח. אך ביחד עם זאת אין הנהגה זו שוללת התנשאות ותוקף במקום הדורש זאת, כפי שנאמר בתחילת השולחן-ערוך - "ואל יבוש מפני המלעיגים". יש זמנים ומצבים שבהם נדרש האדם לעמוד בעוזר ובתוקף כנגד המונעים ומעכבים אותו מעבודת ה
(ליקוטי שיחות כרך א ע"מ 276)

4.כלי שני:  וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ ,  וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים,  וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים,  וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ - מדוע לא נאמר מסירה מיהושע לזקנים ומזקנים לנביאים? 

מסירה מרמזת של נסירה ואיבוד חלק מהמידע:
שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה… במתניתין תנא: אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. [ואת ההלכות האבודות] החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו (תמורה טז ע"א)

5.מסירות הנותן -ומסרה- למה לא ונתנה?

מסרה מלשון מסירות .כדי שהתלמיד יהיה בבחינת יהושע נדרש מהרב "משה" התמסרות- ומסרה- לחינוכו של התלמיד (הרבי מלובביץ', ליקוטי שיחות גרך ד, ע"מ 1177)

6.אנשי כנסת הגדולה- דור ההשקה בין עידן הנביאים לעידן החכמים:
א.מיהם אנשי כנסת הגדולה?

מועצת נביאים וחכמים שנוסדה על ידי עזרא הסופר באסיפה הגדולה שכינס בירושלים בעלותו מבבל.

אנשי כנסת הגדולה תיקנו תקנות גדולות וחשובות לחיזוק התורה והאמונה. בין ראשוני אנשי כנסת הגדולה נימנו: חגי הנביא, זכריה הנביא, מלאכי הנביא, דניאל, חנניה, מישאל, עזריה, נחמיה בן חכליה, מרדכי היהודי, זרובבל בן שאלתיאל ועוד הרבה אחרים. מספר אנשי כנסת הגדולה היה מאה ועשרים, ויש אומרים: שמונים וחמשה. תקופתם נמשכה כמאתיים שנה עד שמעון הצדיק, שהיה האחרון שבהם. (אליבא דויקישיבה)

ב.מדוע נקראו אנשי כנסת ה"גדולה" ?
דאמר רבי יהושע בן לוי למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה 
אתא משה אמר {דברים י-יז} האל הגדול הגבור והנורא 
אתא ירמיה ואמר נכרים מקרקרין בהיכלו איה נוראותיו לא אמר נורא 
אתא דניאל אמר נכרים משתעבדים בבניו איה גבורותיו לא אמר גבור 
אתו אינהו ואמרו אדרבה זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו שנותן ארך אפים לרשעים 
ואלו הן נוראותיו שאלמלא מוראו של הקב''ה היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות (יומא סט, ב) )

7.המימד השלישי: הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים - מה משמעות  המאמרים המשולשים  ?

א.לצאת מעצמנו: 
...הרעיון העמוק והמהפכני הטמון בה הוא שעל האדם לנסות לעבור מחשיבה דו מימדית לחשיבה תלת מימדית; מהבנה שיש רק אדם ומציאות שמחוצה לו להבנה שיש גם נסתר, והוא נוכח הן בפנים והן בחוץ. יש מימד שלישי...
האדם רגיל לחוות את עולמו מהפנימי רגשותיו ומחשבותיו ולעיתים הוא מתפנה לצאת מעצמו ולפגוש את העולם המכווץ ומוגבל לחושיו והבנתו. אנשי כנסת הגדולה  רוצים ללמדנו שיש מימד נוסף - סודי, נסתר, כזה שאינו נשלט על ידנו- שאין לנו בו נגיעה אך נוכחתו בעולם וודאית.
בעולם דו מימדי הכל מתחיל באדם ונגמר בו. זהו עולם של שיכרון כח וגדלות גאוותנית. בעולם תלת מימדי האדם יכול להתחיל להבין את חלקיותו ולהיפתח למדרגת אמונה להבנת המוגבלות וכן לקיום האינסופי שמחוצה לו.ומכאן שיותר משאמרו אנשי הכנסת הגדולה שלשה דברים מבחינת תוכנם הם ניסו לומר משהו על תפיסת האדם  הבנוייה על חיים דו מימדיים ועל הזמנתו להיפתח אל אפשרות אחרת, חדשה, אפשרות המייצרת הקשבה והתבוננות של אדם המבין כי הוא חלק ממרחב מורכב ואינו המרכז הבלתי מעורער (משה קיבלת תורה מסיני, הרב משה טמסות, ע"מ 17)

ב. 3 מעגלי הכרת המציאות- בין אדם לחברו ,לה' ולעצמו:

שלימות האדם הוא בשלשה פנים שאין האחד כמו השני. כי צריך האדם שיהיה שלם עם זולתו מבני אדם, וצריך שיהיה שלם בעצמו עד שהוא בריה שלימה וצריך שיהיה שלם עם בוראו דהיינו בדבר שמגיע לבוראו, ואלו ג' שלימות כוללים הכל 
(דרך חיים על אבות הקדמה ומבוא)

8.מה הקשר בין דברי אנשי הכנסת הגדולה לטעם חיבור המשנה:
לָמָּה עָשָׂה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כָּךְ, וְלֹא הִנִּיחַ הַדָּבָר כְּמוֹת שֶׁהָיָה – לְפִי שֶׁרָאָה 
שֶׁהַתַּלְמִידִים מִתְמַעֲטִים וְהוֹלְכִים, (= כנגד העמידו תלמידים הרבה)
וְהַצָּרוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת וּבָאוֹת, וּמַמְלֶכֶת הָרִשְׁעָה פּוֹשֶׁטֶת בָּעוֹלָם וּמִתְגַּבֶּרֶת, (=כנגד הוו מתונים בדין שאתם דנים את הקב"ה כפי שעשו אנשי כנסת הגדולה שהשיבו את הגדול והנורא)
וְיִשְׂרָאֵל מִתְגַּלְגְּלִים וְהוֹלְכִים לַקְּצָווֹת (=כנגד עשו סייג לתורה)


חִבַּר חִבּוּר אֶחָד לִהְיוֹת בְּיַד כֻּלָּם, כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּהוּ בִּמְהֵרָה וְלֹא יִשָּׁכַח; וְיָשַׁב כָּל יָמָיו הוּא וּבֵית דִּינוֹ, וְלִמַּד הַמִּשְׁנָה בָּרַבִּים (הקדמת הרמב"ם  למשנה תורה)

סיום: מה רלוונטיות דברי אנשי הכנסת הגדולה לאדם הנבוך בפרוזדורי המאה ה-21 ?

האדם: הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין- דווקא בעידן הווטסאפ של רב אלוף שמועתי, כשכל שביב מידע שלא תמיד מאומת במקרה הטוב או שקרי ומניפולטיבי במקרה המצוי, עובר בין אלפים ומאות בשניות- תמתינו, תקשיבו, תבדקו, תחקרו, תשאלו . אל תמהרו לשפוט ואל תזדרזו לחרוץ דין לכאן או לא לכאן. 
ההמתנה והמתינות היא המתנה הגדולה שתתנו לעצמכם ולזולתכם.

המקום: וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה- בעידן הרב ערוצי בו כל דגי המידע נגישים בים האינפורמציה  בלחיצת כפתור אחת בחיפוש ממוצע בגוגל או בשורה מתומצתת למחצה בויקיפדיה- מוטב לתת לתלמיד (וכל אדם הוא תלמיד) חכות ולא דגים- כלים לרכישת מידע מהימן, דרכים לחקור ולהבין ואת המקום שלהם לקום וליפול, להעמיד את המועדים שוב ושוב ושוב. 
במקום בו עומדים בעלי תשובה ותוצאת חיפוש ארוך ואינסופי ,צודקים גמורים שאינם מחפשים יותר  - לא יוכלו לעמוד וסופם ליפול.

הזמן: וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה- במציאות בה מדיה ואמצעי הבידור זמינים ונגישים ומבלים את זמנו  של כל אדם על כל שעל ושעל- עליו להתאמץ כדי לשים גבולות וסייגים כדי להקצות מספיק זמן לתורה במובן הרחב של המילה -כדי לקיים את העולם ב-3 מימדיו שיתבררו במשנה הבאה : תורה , עבודה(תפילה)  וגמילות חסדים.

(ענ"ד) 

*לע"נ סבא מאיר בן אסתר ז"ל