אזכרה: הספק ועמלק- גירסה מקוצרת

 פתיחה: מדוע דווקא בפורים הגיעו למצב שקיימו וקבלו את התורה מרצון?

{שמות יט-יז} ויתיצבו בתחתית ההר א''ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב''ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם א''ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבא אעפ''כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב {אסתר ט-כז} קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקיבלו כבר (שבת פח,ע"א)

הקדמה: עמלק בגימטריה ספק
ושורשו עמלק בגימ' ספק בגימ' אל אחר (ספר מבוא לחכמת הקבלה - חלק א שער ד פרק ד)

חלק א: ענייני ספק

1.הרב מסיר את הספק ההלכתי וזו המציאות העדיפה:
רַבָּן גַּמְלִיאֵל  הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֹמָדוֹת: (אבות א,טז)

2.תיקו- מצב זמני של ספק
מושג בלשון חז"ל שאותו נוהגים לדרוש כראשי תיבות של המילים: תשבי יתרץ קושיות ובעיות - או: תשבי יתרץ קושיות ויפתור. המושג מופיע בתלמוד הבבלי יותר מ- 300 פעמים ומשמעותו המקורית - תעמוד שאלה זו בעינה ולא תיפתר. המונח "תיקו" בתלמוד מציין אפוא שאלה או מחלוקת שנותרה ללא הכרעה. ומכאן הגיע המונח למשחקים ולספורט: משחק שהסתיים בתיקו - נגמר ללא הכרעה, ואין בו מנצח.(לקסיקון לתרבות ישראל)

3.ספק דאורייתא לחומרא, ספק דרבנן לקולא:
במחלוקת בין חכמים פסק הלכה הוא התרת ספק (מאמר גורל, הרב יוסי שטרן, ישיבת ההסדר עכו)

ספק נפתח ב-ס, סגור, חתום,סתום ומוטל בספק, פסק- פותח ב-פ, דיבור,בירור, וודאות (ענ"ד)

חלק ב: הספק במגילת אסתר

1.מגילת אסתר- סוף עידן הנביאים והיעדרות שם ה' מהמגילה :

מגילת אסתר המתארת את אירועי הפורים היא הספר היחיד בתנ"ך שמדבר על מצב שבו אין נבואה. כשאין גילוי פנים של אלהים יש הסתרת זהות של האדם. אם אין נבואה, יש מסכות.(הרב אורי שרקי שליט"א, מתוך מצרף-מחשבות על יצירה ישראלית - יהודית)

2.מדוע קבע המן את מועד ההשמדה ע"פ פור?

אנו רואים במגילה כיצד המן האגגי צורר היהודים מתאווה למחות את זרעם, וכבר נפל דבר והסכים המלך על ידו לבצע את זממו, ואף הטבעת ניתנה בידו. ובכל זאת, עם כל רצונו העז, המן העמלקי לא מזדרז מייד לעשות את אשר עם ליבו אלא ראשית לכל נמלך ב'אלוקיו'.

מיהו האלוקים של המן? הפור, הוא הגורל. המן עומד בניסן ומפיל את הפור אשר נופל על אדר. מעשה זה מגלה את גודל אמונתו בשליטת הטבע והמקרה עד כדי שאותו רשע מוכן להתאפק ולציית לפור ולדחות את זדונו כמעט בשנה תמימה. עמלק מחשיב את המקרה לצו עליון שצריך לציית לו, ועל כן כל מעשהו בדרך מקרה. אין שום דבר וודאי הכל נתון בידי המקרה, הכל ספק

(מקריות וספק - שבת זכור, ראש הישיבה, הרב יוסי שטרן,ישיבת ההסדר עכו)

3.השמחה באה במקום בו הספק איננו:
משנכנס אדר מרבין בשמחה (תענית כט,ע"א)

שבע פעמים שמחה במגילת אסתר:
וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה: לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר: (אסתר ח,טו-טז)

מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם(משלי טו,ל)
מאור עינים. הארת עינים בדבר המסופק ישמח לב כי אין בעולם שמחה כהתרת הספקות (מצודת דוד,שם)

חלק ג: הספק במלחמה הראשונה בעמלק

1. הזמן: המלחמה הראשונה בעמלק- במקום שיש ספק יש עמלק

א.ספק אצל העם אם ה' בקרבם: וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְ-ה-וָ-ה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן:וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם:(שמות יז,ז-ח)

שקליפת עמלק הייתה מטילה ספק ופגם אף במקום שנראית התגלות אלוקית (שם משמואל פרשת זכור, שנת תרע"ט).

ב.לפני שיקבלו את התורה ויחשפו לוודאות מציאות ה':

הוא בא לעם ישראל רגע לפני שהוא מקבל תורה, וזה אומר שהוא נלחם בדבר הזה, בנקודת הראשית, נקודת השורש, התשתית. לכל עם יש סממן רוחני ומאבק רוחני עם עם ישראל. עמלק נלחם איתנו על נקודת הראשית, נקודה שיש רק אחת. 
קרך - לשון קור וחום. אז עמלק צינן את ההתלהבות, הוא נכוה אך הוא צינן את האמבטיה לאחרים שיכנסו אחריו. הקב"ה הוציא אותם ממצרים, אולי זה היה מקרה, גאות ושפל. זה "אשר קרך". הנקודה הזו מקררת את כל העסק, המאבק הרוחני הזה.

(מועדים הפטרת שבת זכור - מחיית עמלק הרב מנשה וינר אדר ה'תשס"ז)

2.המקום: מי שנמצא בדרך- נמצא בספק אם יגיע למטרה אם לאו לכן עמלק תמיד מופיע בדרך, בזמן של ספק

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם(דברים כה,יז)

3.האדם: עמלק פוגע בנחלשים אלו שיש להם ספק בזהות , האם הם שייכים או לא שייכים לעמק ישראל:

שבט דן הענן פולטן ולכן יש ספק אם שייכים לעם ישראל או לא:
אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים. (דברים כה,יח)

ר' אלעזר המודעי אומר היה עמלק נכנס סמוך לכנפי הענן. וגונב נפשות מבני דן, שהיו נוסעין באחרונה, והיה בהם זהוהי הלב, שהיו זונים אחר פסלו של מיכה שהוציאו עמהם ממצרים, ולפיכך היה הענן פולטם,

(שכל טוב (בובר) שמות פרק יז ד"ה ח) ויבא עמלק )

4.האמצעי: יד המקרה- שורש הספק

אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים. (דברים כה,יח)

מקרה- הוא מצב של ספק וחוסר ודאות
אשר קרך בדרך. לשון מקרה (רש"י,שם)

קרירות וספיקות ("אשר קרך", עמלק בגימטריה 'ספק')

הקרירות דעמלק "אשר קרך בדרך" שהוא מקרר בדרך ה', שמקרר את העניין דרוחניות שהלב לא יתפעל על עניין אלקי. והמקום דפעולת קליפת עמלק הוא בדרך ה' – דכאשר האדם רוצה לצאת מהמיצרים וגבולים דגשמיות, בא עמלק ומקרר. 

(מאמר זכור וגו' בספר המאמרים קונטרסים חלק ב לאדמו"ר הריי"ץ, הרב יוסף יצחק שניאורסון)

5.האדם למלחמה בעמלק: יהושע מכריע את ה"ספק" של עמלק
ספק במילוי אותיות(סמך פה קוף)  הוא 391 כמו יהושע שהיה הראשון להכריע את עמלק שהוא נציג הספק. 
יהושע הוא  בן נון- שער החמישים (שער הבינה, אליו לא הגיע אפילו משה רבנו שלכן רק כשמת הגיע אליו ונקבר בהר נבו- נון בו) אשר מביא את המציאות מספק (תיק"ו) לוודאות והשלמה( תיקון) (ענ"ד)

6.האמצעי למלחמה בעמלק: 

א.כנגד ספק של עמלק- ידי האמונה של משה:
על כן צריכים אנו את משה רבינו הניצב בראש הגבעה "ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש", והמפנה את מבטם של ישראל כלפי מעלה – אין זה רק סיוע מורלי של "הרבנות הצבאית" אלא זוהי עצם המלחמה ועיקרה; להצליח להחזיק את הידים, את העינים ואת הלב באמונה כלפי מעלה, כנגד ארס-הספק שמטיל עמלק. כשמצליחים להאמין למרות הספקות, מצליחים גם הלוחמים בחרב להרוג את "ראשי גבוריו" של עמלק בקרב שלמטה...
אך כל עוד לא הרגנו לגמרי את עמלק שבקרבנו, אם ספקון קטן מנקר עוד בלב – עמלקון קטן יברח משדה-הקרב. הגֵן העמלקי לא חוסל

(מלחמת עמלק - אין ספק יוסף פלאי, ע"פ הרב גינזבורג)

ב.הזיכרון - האמצעי להכרעת הספק:

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם(דברים כה,יז)

הזיכרון המתמיד הוא התשובה המוחצת לספקו של עמלק (הרב אביעד ברטוב,באר מרים-פורים,מאמר מצוות מחיית עמלק)

7.אין השם שלם והכסא שלם- בגלל הספק של עמלק:

וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַי-ה-וָֹ-ה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר (שמות,יז,טז)
כי יד על כס יה. ידו של הקב"ה הורמה לישבע (ע) בכסאו, להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו כס ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקב"ה, שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו, יהיה השם שלם והכסא שלם (רש"י,שם)

שם, פרושו התגלות ה'. גילוי ה' לא שלם כל זמן שעמלק בעולם. מכיוון שכל עוד יש אומה כזו שמטילה ספק תמיד בשליטת ה', גם אם הוא יופיע בצורה הגלויה ביותר (כמו קריעת ים סוף), הם יבואו ויטילו ספק בשליטתו. לכן כל עוד הם קיימים, אין שם ה' (דהיינו כוח ההתגלות של ה') שלם. (הרב חנניה מלכה,מאמר "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" - על עמלק ועל הספק)

8.הספק - עמלק שבלב:
עמלק הוא זה שמשיב לנו את זהותנו כאשר מתעורר אצלנו ספק אודותיה. לא מדובר רק בישות לאומית הפועלת מולנו, אלא גם בדבר הנמצא בקרבנו. וכבר אמרו הדרשנים ש"עמלק" עולה בגימטריה "ספק", זוהי נקודת הספק שישנה בכל אחד מאיתנו ותובעת מאיתנו את בירורה. רבי צדוק מלובלין אמר שעמלק מופיע בלב כאשר האדם פתר כבר את כל בעיותיו ויחד עם זאת הוא עדיין איננו חש את הנוכחות האלוהית בקרבו. באותו הרגע הוא חש ספק גדול בזהותו, ורק הוא עצמו יכול להסיר את הספק מקרבו.(הרב אורי שרקי שליט"א,נפגשים בפרשה -שיחה עם אראל סג"ל - פרשת בשלח)

חלק ד: מקורו של הספק- בגן עדן

1.השאלה בדרך ספק פתחה פתח לספק של עמלק:
המן מן התורה מנין {בראשית ג-יא} המן העץ (חולין קלט,ע"ב)

 ...ע"י שעבר נדנוד רעיון אצל אדה"ר על ששאלו דרך ספק, אף שהיה רק רגע אחד רעיון זה, נצמח מזה בדורי דורות (שפתי צדיק , פנחס מנחם אלעזר יוסטמן ,בשם החדושי הרי"ם ,מתוך ספר "דף על הדף", שם)

2.הנחש הביא את אדם וחווה להטיל ספק במציאות:
וז״ש האשה הנחש השיאני היינו, ההא היא הפעולה ונשאר "שי אני" היינו יש אין היינו הנחש הביאני (ע״י
 עץ הדעת טוב ורע) לחקור בחסידות היש — או אין.(חדושי בני יששכר, הקדמה)

3.נחש בגן עדן מתממש בעולם הזה דרך- עמלק:

נראה שיש כמה נקודות השואה ביניהם. הנחש מסמל את עמלק, כמו שהנחש הוא המחטיא הראשון, והוא כיצר הרע שבאדם, כך עמלק, נחשבים ל"שאור שבעיסה" המחטיא את האדם. ( צפע בגמט' עמלק ). עמלק זינב אחרי ישראל ופגע בנחשלים שפלטן הענן, וכן הנחשים פגעו בהם לאחר מיתת אהרן שנתבטלו ענני הכבוד. וכך אנו מוצאים מיד לפניו בפרשה על המלחמה שעשה עמלק שהתחפש בלבוש כנעני "וישמע הכנעני מלך ערד", ואמרו חז"ל ("תני :הוא ערד הוא כנען, ערד- שדומה לערוד במדבר וכו'" וידוע שערוד הוא נחש. התורה אומרת " וישב ממנו שבי", הואיל ונסתלקו ענני הכבוד ובדומה לכך במלחמת עמלק נאמר "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" - ואמרו חז"ל שהענן פלטן (מאמר עטיו של נחש,הרב דוד דב לבנון)

סיכום: איך לנצל את הספק לטובה
חלק אינטגרלי של גילוי ה' בעולמו זה דרך הספק.הספק הוא חלק מהבירור של האמונה.אין אמונה בלי שבירה של ודאות ובניה של ודאות עליונה יותר.וכדי לעבור מודאות לודאות חייבים לעבור דרך מדרגות הספק
(הרב אורי שרקי, פורים - עמלק וספק)

הקב"ה הכניס את הספק למציאות כדי שתההי לנו בחירה חופשית ולא נפעל בלעדיה והאתר הקיומי של האדם הוא להלחם בספק ולברר היטב את צדדיו ומתוך כך להגיע אל הוודאות. זהו מאבק יום יומי וארוך (ענ"ד)

 סיום: עוצמת מעמד הר סיני ביטלה לחלוטין את הספק שיכול להיות קיים באדם בנוגע לאלוקות:

...אבל כל ישראל שהמה לא היו ראוים למדרגה ונבואה כזו רק כדי לקיים הדת שלא יבוא שום מבהיל להכחיש דבר אחד ע"י אות ומופת הוכרחו לעלות למעלה רמה כזו לשמוע קול אלקים מדבר מתוך האש וכמו שאמרו (דברים ה, כו) מי כל בשר אשר כו' כמונו ויחי שיהיו הם העדים על נבואתו א"כ אח"כ הלא שבו לבחירה שאל"כ אין תכלית תו בברייתם כיון שזכייתם שסרה מהם הבחירה והיה השכלתם בהירה בלי עירוב דמיון וגשם כלל עד כי הוכרחו כמלאכים שמוכרחים מצד שכלם שע"ז נאמר כפה עליהם הר כגיגית (שבת פח) שהיו מוכרחים מצד שכלם והשגתם לקבל עליהם התורה והיה ענין מקריי היינו שהיה רק להיות מאמינים בנבואת משה לא מצד האותות ויאמינו בד' לעולם א"כ מה שיותר מן ההכרח הלא נאות לפניהן לשוב אל הבחירה ובלא בחירה הלא לא היה להם שכר על קיום התורה שעל הכרח אין שכר כיון שלא מצד עמלם והכנתם היה סר מאתם הבחירה וזה שאמר שובו לכם לאהליכם (דברים ה, ל) היינו לבחירה ולכוחות הגוף המוקף באלפי כוחות דמיונות ההטעאה שקריות תאוות חשק וכיו"ב וזה האוהל שהגוף הוא אוהל הנפש (משך חכמה, הקדמה לחומש שמות)

בפורים ניצחו את הספק(עמלק) מצד עצמם וכח תפילתם וממילא יכלו לקבל את התורה מאהבה :
לזה אמרו שהדבר הזה תוקן בימי מרדכי ואסתר, דאז היתה הסתרת פנים, וכל הנהגת ה' היתה בהעלם גדול, הסתר על הסתר. ואפילו הנס היה בהסתר גדול, ובתוך זה חזרו וקיבלו התורה ברצון, לזה יקרא רצון גמור ופשוט בלא שום פקפוק כלל ועיקר. ובזה הושלם רצונם, ותוקן מה שהיה חסר בזמן מתן תורה. וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. כי קיימו וקבלו, את כל מה שקיבלו כבר בסיני.
ובודאי שהיה צורך גם בזה וגם בזה, כי במתן תורה היתה התגלות לחזק את נפשם באור השכינה, ובימי מרדכי ואסתר, היתה קבלה מתוך הכנה פנימית ועבודה עצמית, אתערותא דלתתא שהיא הנדרשת מהאדם, ורק אז הגיעו לדרגה זו אחר ההכנות הקודמות, והיתה בזה שלמות ותמימות. (ע"פ הרב שלמה עמאר שליט"א)

הספק הוא טריגר לבירור אמיתי עמוק ונוקב של הוודאות (ענ"ד)

 *הרעיון המרכזי מבוסס על שיעוריו של הרב אורי שרקי שליט"א

דף מקורות - הספק: שורש כוחות של עמלק

1.פרשת זכור:

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: {יח} אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים: {יט} וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח: (דברים כה, יז-יט)

2.מלחמת עמלק:

{א}  שביעי  וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְ-ה-וָֹ-ה וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם: {ב} וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת יְ-ה-וָֹ-ה: {ג} וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא: {ד} וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְ-ה-וָֹ-ה לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי: {ה} וַיֹּאמֶר יְ-הֹ--וָה אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ: {ו} הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: {ז} וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְ-ה-וָֹ-ה לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְ-ה-וָֹ-ה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן: (פ) 

{ח} וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם: {ט}וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֤ה אֶל-יְהוֹשֻׁ֨עַ֙ בְּחַר-לָ֣נוּ אֲנָשִׁ֔ים וְצֵ֖א הִלָּחֵ֣ם בַּֽעֲמָלֵ֑ק מָחָ֗ר אָֽנֹכִ֤י נִצָּב֙ עַל-רֹ֣אשׁ הַגִּבְעָ֔ה וּמַטֵּ֥ה הָֽאֱלֹהִ֖ים בְּיָדִֽי:{י} וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה: {יא} וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק: {יב} וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ:{יג} וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב: (פ) {יד}  מפטיר  וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: {טו} וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יְ-ה-וָֹ-ה נִסִּי:{טז} וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָ-הּ מִלְחָמָה לַי-ה-וָֹ-ה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר: (פפפ)
(שמות יז,א-טז)

3.חטא אדם וחווה- מספק לספק:

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן: {ב} וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל: {ג} וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן: {ד} וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן: {ה} כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע: {ו} וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל: {ז} וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת: {ח} וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן: {ט} וַיִּקְרָא יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה: {י} וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא: {יא} וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ:

4.שביתת המן וחיסול הספק:

וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ: וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה: וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא (יהושע ה,י-יב)

בין משפטים לשקלים

פתיחה:  מה הקשר בין שקליו של המן לבין מחצית השקל ומה המשמעות העמוקה של הקדמתם

שקלי המן:
אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ (אסתר ג,ט)

מחצית השקל:
זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַי-הֹ-וָ-ה (שמות ל,יג)

אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהן לשקליו והיינו דתנן 'באחד באדר משמיעין על השקלים (מגילה יג,ע"ב)

הקדמה: מטרת מחצית השקל

כספי מחצית השקל שימשו לקניית קורבנות ציבור, כגון קרבנות התמיד ומוספין עם הנסכים, וכן מנחת העומר, שתי הלחם, ולחם הפנים, וכן קטורת הסמים, שהיו מקטירים בכל יום וביום הכיפורים.

מאחר שקורבנות אלו נחשבים קורבנות ציבור, חייבה התורה לכל אחד מישראל שישתתף בקרבנות אלו. (אליבא דויקיפדיא)

חלק א: העקרון המשפטי של : "עין תחת עין"- מידה כנגד מידה

עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל(שמות כא,כד)
עין תחת עין. סימא עין חבירו, נותן לו דמי עינו כמה שפחתו דמיו למכור בשוק, וכן כולם, ולא נטילת אבר ממש, כמו שדרשו רבותינו בפרק החובל (בבא קמא פד.): (רש"י,שם)

1.מדוע לא כפשוטו?

א.הסבר על דרך הסברה:
וכי אם הפסיד שליש מאור עינו היאך מפסידים שליש מאור עינו של המוכה, למדנו מכאן כי אינו אלא דמי מאור עין הנזוק. (שמות משפטים כב) (מדרש אגדה)

ב.הסבר על דרך הרמז:
ע י  ן
פ כ ס
בפסוק עין תחת עין וגו' קבלו חז"ל דהוא ממון, ויש לומר דבפסוק מרומז שאין עין ממש אלא ממון כי הוה ליה למימר עין בעד עין, מהו הלשון תחת, אלא לרמז כי האותיות שתחת העי"ן בהא"ב הוא כסף, תחת העי"ן הוא פ', ותחת היו"ד הוא כ"ף, ותחת הנו"ן הוא ס' ועולה אותיות כסף וזהו עין אם לקח עין יתן תחת עין והוא כסף. (הגר"א,קול אליהו משפטים)

2.אבל למה לא לכתוב ישירות ממון?
 בחשבון בני האדם- ממון כי אין אפשרות לכוון בדיוק למה שחייב כשאין זה מבחינה ממונית
אבל בחשבון האלוקי -אכן מידה כנגד מידה ואדם ישלם על כל מה שעשה באותה מידה שעשה

חלק ב: השלמות שבשבר
אין דבר שלם יותר מלב שבור (רבי מנחם מנדל מקוצק )

זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה'. (שמות ל,יג)

א.מדוע דווקא מחצית ולא שקל שלם?

1.חומרת החטא- במחצית היום- בעיצומו של יום:
רבי יודה ורבי נחמיה .חד אמר: לפי שחטאו במחצית היום יתנו מחצית השקל

2.חומרת החטא- שלא התגברו ולא חיכו למשה:
וחד אמר לפי שחטאו בשש שעות יתנו מחצית השקל דעבד שיתא גרמסין (מחצית השקל שווה לשישה מטבעות גרמיסין)

3.היקף החטא- שקול כנגד עשרת הדיברות ביחד:
רבי יהושע בי ר' נחמיה בשם רבן יוחנן בן זכיי לפי שעיברו על עשרת הדיברות יהא נותן כל אחד ואחד עשרת גרה

4.מקור החטא- חוסר סולידריות:
רבי פינחס בשם רבי לוי לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף ונפל לכל אחד ואחד מהן טבע לפיכך יהא כל אחד ואחד נותן שקלו טבע (ירושלמי שקלים פרק ב הלכה ג)

5.רמז למי שלא חטא: לפי שהשקלים האלה באים לכפר על מעשה העגל, והואיל והנשים לא חטאו בעגל והאיש בלי אשה אינו אלא חצי גוף, לכן די לכל אחד במחצית השקל. (ספר התודעה, עמ' רל"ח)

6.חינוך האדם לשפלות: כדי שיחשוב האדם שהוא חצי ואינו שלם כי מה שלמות יש לו לאדם שהוא מורכב מארבע יסודות וכנגד שני יסודות שהם נתפסים,שהם מים ועפר הוא חצי שקל אבל האש והרוח אינם נשקלים. (שפתי כהן,שם)

7.כנגד הפן הגשמי לעומת הרוחני שבאדם:
וע"ד השכל היה מחצית השקל והיה יכול להיות שקל שלם מן עשר גרות אבל בא לרמוז שראוי לכל משכיל שישקול מעשיו בשוה ושיסכים בעצמו לתת לגופו ולנפשו לכל אחד מהם חלקו וחוקו במשקל השלם, והנכון והראוי שימשיך את גופו אל עבודת השם יתעלה וילך בה אחר נפשו שהוא העקר ולעתים גם כן שימשוך נפשו אחר גופו בענינים ההכרחיים כגון אכילה והשתיה והמלבוש שאי אפשר לו שיחיה זולתם וכמו שאמרו רז"ל בענין יום טוב כתיב (דברים טז) עצרת לה' אלהיך וכתיב (במדבר כט) עצרת תהיה לכם רבי יהשע אמר חלקהו חציו לה' וחציו לכם. וראוי שתהיה כוונתו בהשתדלותו בצרכי גופו כדי שיבא מזה לתועלת הנפש (רבנו בחיי,שם)

8.השלמות נמצאת באחדות העם: ובשם החכם הרב שלמה אלקבץ {מחבר 'לכה דודי'} שהוא להורות את בני ישראל יחס אחדותם, בל יעלה על לב איש מהם שהוא נפרד מחברו, כי אם כאלו כל אחד חצי, ובהתחברו עם כל אחד ואחד מישראל נעשה אחד שלם, על כן כל אחד יביאהּ מחצית (אלשיך,שם)

9.לרמז שצדקה תציל ממות: כי ראשי תיבות וסוף התיבה של מחצית הוא מ"ת ואמצעות התיבה הוא ח"י ו-צ' מפריד באמצע רמז לצדקה לפיכך וצדקה תציל ממות וזה שכתוב {משלי כא,כא}: רודף צדקה וחסד ימצא חיים (שפתי כהן,שם)

10.כוונה טובה ומעשה רע: א.... מלך כוזר הנכנס בדת היהודים היום כארבע מאות שנה כאשר נזכר ונודע בספרי דברי הימים, כי נשנה עליו חלום פעמים רבות כאלו מלאך מדבר עמו ואומר לו: "כונתך רצויה אצל הבורא אבל מעשך איננו רצוי" (כוזרי מאמר א אות א)

ב...הרגישו אחדים מהם צורך לבקש להם נעבד שיוכלו לפנות אליו ככל האומות, אך גם לא כיחשו באלוהותו של מוציאם מארץ מצרים. הם ביקשו רק כי יהיה אתם תמיד נעבד מוחש, אליו יוכלו לרמז מדי ספרם את נפלאות אלהיה.....חטאת העם היתה אפוא רק בזה שעשו להם תמונה דבר שנאסר עליהם, ובזה שייחסו כוח אלוהי לדבר אשר עשו בידיהם ומרצונם בלי אשר באה על כך מצות האלוה. (כוזרי מאמר א אות צ"ז)

ג.מי שיודע לטהר לבו יותר הוא המתקרב יותר והאהוב יותר אצלו יתברך, הם המה הראשונים אשר בארץ המה אשר גברו ונצחו בדבר הזה, האבות ושאר הרועים, אשר טהרו לבם לפניו. הוא מה שדוד מזהיר את שלמה בנו {דברי הימים א' כ"ח}: "כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות הוא מבין". וכן אמרו ז"ל {סנהדרין ק"ו}: "רחמנא לבא בעי". כי אין די לאדון ברוך הוא במעשים לבדם שיהיו מעשי מצוה, אלא העקר לפניו שהלב יהיה טהור לכון בה לעבודה אמתית. (מסילת ישרים , פרק ט"ז, ביאור מידת הטהרה)

ד.י"א שאין מצות צריכות כוונה, וי"א שצריכות כוונה לצאת בעשיית אותה מצוה, וכן הלכה. (ש"ע,אורח חיים , סימן ס, סעיף ד)

ב"י חטאו במעשה על אף שכוונתם היתה טובה ולכן נדרשו לתת מחצית השקל- כנגד הצד החיצוני- המעשה שאותו היה לתקן (ענ"ד)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר:(שמות לב,יט)

חלק ג: המפתח למחצית השקל- מדוע שבר משה את הלוחות ומדוע רק כאשר ירד מן ההר?

1.להחזירם בתשובה:

ושני לוחות העדות בידו. כי חשב שבשובו אליהם ישובו בתשובה, ואם אין ישברם לעיניהם לכלות עיניהם כדי שיחזרו בתשובה: (ספורנו,שם,יח)

2.לבטל ההסכם:

שבר את הלוחות כיצד?... נטלן וירד והיה שמח שמחה גדולה, כיון שראה אותו סרחון שסרחו במעשה העגל אמר היאך אני נותן להם את הלוחות מזקיקני אותן למצות חמורות ומחייבני אותן מיתה לשמים, שכן כתוב בהן 'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני' (שמ' כ, ג). חזר לאחוריו וראו אותו שבעים זקנים ורצו אחריו. הוא אחז בראש הלוחות והן אחזו בראש הלוחות. חזק כוחו של משה מכולן שנא' (דברים ל"ד) 'ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל'.
רבי יוסי הגלילי אומר: אמשול לך משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שאמר לשלוחו צא וקדש לי נערה יפה וחסודה ומעשיה נאין. הלך אותו שליח וקדשה. לאחר שקדשה הלך ומצאה שזנתה תחת אחר. מיד היה דן קו"ח מעצמו ואמר אם אני נותן לה כתובה מעכשיו נמצא מחייבה מיתה אלא אקרע את כתובתה ואפטרנה מאדוני לשלום. כך היה משה הצדיק דן קו"ח מעצמו. אמר היאך אני נותן להם לישראל את הלוחות הללו מזקיקני אותן למצות חמורות ומחייבני אותן מיתה שכך כתוב בהן: 'זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו' (שמות כ"ב, יט) אלא אאחוז ואשברם..." (אבות דרבי נתן פ"ב).

3.בגלל המחולות:

וירא את העגל ומחולות ויחר אף משה. כשראה שהיו שמחים בקלקול שעשו, כענין כי רעתכי אז תעלוזי ובזה התקצף ונואש שיוכל לתקון המעוות באופן שיחזרו לתמותם ויהיו ראוים לאותן הלוחות: (ספורנו,שם)

4.מכובד משקלם:

שבירת הלוחות למשה רבינו היה מפני שראה שפרח הכתוב מן הלוחות כשנתקרב בגבול העגל במקום הטומאה והחטא, וכל מה שהעם נוהגים כבוד בכתבו של מלך אינו אלא מפני החותם, וכיון שפרח הכתוב בכאן נסתלק חותמו של מלך:
וידוע כי היה הכתב בלוחות דוגמת הנפש בגוף, ובהסתלק הכתב נשארו הלוחות גוף בלא נפש וגוף בלא נפש ראוי לקברו תחת הקרקע, ועל כן הסכימה דעתו לשבר אותם תחת ההר.(רבנו בחיי,שם,טז)

5.קנא לה':

ומרוב קנאת משה שבר הלוחות שהיו בידיו כמו שטר עדות. והנה קרע שטר התנאים. וזה היה לעיני כל ישראל כי כן כתוב: (אבן עזרא,שם)

6.לתועלת ישראל:

שלכשיבוא הקב"ה להיפרע מהם על חטא העגלוירצה להראותם השטר שבינו לבינם אלו הלוחות,יהיה השטר כקורע (צרור המור,שם, מתוך חומש מפרשי הפשט)

וי"א שלכך שברם, לפי שהיו כמו שטר חוב על ישראל ושטר חוב שנקרע אין לתובע במה לתובעם, כך לוחות אלו היו עדות על ישראל שקבלו התורה. (כלי יקר,שם)

7.לעורר את ישראל:
רצה משה לשבר הלוחות לעיני בני ישראל כדי להרבות עגמת נפשם(אברבאנל,מתוך חומש מפרשי הפשט)

8.קל וחומר מפסח:
וישלך מידו וגו'. אמר, מה פסח שהוא אחד מן המצות, אמרה תורה כל בן נכר לא יאכל בו, התורה כולה כאן, וכל ישראל מומרים ואתננה להם:(רש"י,שם)

9.אין קדושה בחומר:

אמר ר' מאיר כיון שראה משה מה שעשו ישראל, מיד הביט בלוחות וראה שפרח הכתב מהן והשליכן לארץ, משל למה הדבר דומה? לאדם שהיה בידו נר וכבה כיון שראה שכבה הנר, אמר וזה למה בידי? מיד השליכו מידו. כך, כיון שעשו ישראל אותו מעשה פרח הכתב מן הלוחות. אמר משה אלו למה לי, מיד 'ויחר אף משה'. (מדרש הגדול, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשט"ז, שמות כי תשא ל"ב, יט, עה"פ "ויחר אף משה וישלך מידו את הלוחות")

10.להצטרף עימם בחטא:
וי"א ששברם, כדי להצטרף גם את עצמו עמהם בחטא וישראל גרמו שפרחו האותיות ומשה שבר הלוחות וכדי שלא יוכל הקב"ה לומר אכלה אותם ואעשה אותך לגוי גדול, שהרי הושוו בחטא. ועל זה אמר משה ועתה אם תשא חטאתם, רוצה לומר ועתה נתחדש דבר שגם אני חוטא כמותם וא"כ אם תשא חטאתם מוטב ואם לאו אזי גם לי לא תשא וא"כ מחני נא מספרך. (כלי יקר,שם)

סיום: הלוחות שבורים- כשקל השבור -כלב הנשבר למראה החטא.עם ישראל נותן מחצית השקל מידי שנה כדי לזכור את מעמד שבירת הלוחות :

מטרת שבירת הלוחות היתה לשבור ולסדוק משהו בליבם של ב"י ע"מ להביאם שוב לאחדות- כמו זו שהיתה לפני מעמד הר סיני וכמו זו שהיתה חסרה בימי המן("ישנו עם אחד מפוזר ומפורד") ולכן שייך בכל שנה להקדים את האחדות שמסמלת נתינת מחצית השקל למצב הפירוד שמופיע בתחילת מגילת אסתר

 (ענ"ד)

פורים: הספק- סוד כוחו של עמלק

 פתיחה: מדוע דווקא בפורים הגיעו למצב שקיימו וקבלו את התורה מרצון?

{שמות יט-יז} ויתיצבו בתחתית ההר א''ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב''ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם א''ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבא אעפ''כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב {אסתר ט-כז} קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקיבלו כבר (שבת פח,ע"א)

הקדמה: עמלק בגימטריה ספק
ושורשו עמלק בגימ' ספק בגימ' אל אחר (ספר מבוא לחכמת הקבלה - חלק א שער ד פרק ד)


קיימים שני סוגים של טיפשים: אלה שאינם מטילים ספק כלל, ואלה המטילים ספק בכל דבר ( שארל דה לין)

חלק א: ענייני ספק

1.הרב מסיר את הספק ההלכתי וזו המציאות העדיפה:
רַבָּן גַּמְלִיאֵל  הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֹמָדוֹת: (אבות א,טז)

א.עונש הספק חמור מהודאי:

ויש מי שפי' שמה שהזהיר השלם הלז על הספק שיסתלק ממנו לפי שעונש הספק מרובה מהודאי שכן מצינו שהאוכל חלב בשוגג לכשיודע לו יביא חטאת שוה מעה כסף ואם הוא ספק אם אכל חלב או שומן מביא אשם תלוי לא פחות משתי סלעים שהם מ"ח מעין. והטעם כי מי שיודע בודאי שחטא נפשו מרה לו ומבקש כפרה ומתחרט ומתפלל אל אלהיו שירחמהו בלב נשבר ונדכה אך מי שהוא בספק אין לבו נשבר בקרבו:

(ספר מדרש שמואל על אבות לרבי שמואל די אוזידא - פרק ראשון משנה טז )

ב. מוטב לדעת מתוך וודאות מאשר להחמיר מתוך ספק:
אַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֹמָדוֹת-

לפי שכבר אפשר להסתלק מן הספק בלי שום עיון בשיחמיר על עצמו כשהוא בספק בדין איסור והיתר לז"א ואל תרבה לעשר אומדות, כלומר לא תעשה כמו האיש כשמוציא מעשרותיו בלא מדה אלא באומד ומפני הספק מרבה ומפריש יותר מן הראוי עד שיראה בעיניו שבודאי פירותיו מתוקנים לא תעשה כן אתה בדין שהוא ספק אצלך שתטה לבך להחמיר כדי להסתלק מן הספק דכחא דהיתרא עדיף וטוב לך להיות יגע ולעיין ולהסתלק מן הספק מכח הפלפול כי דרך זה עדיף יותר:
(ספר מדרש שמואל על אבות - פרק ראשון משנה טז )

3.תיקו- מצב זמני של ספק
מושג בלשון חז"ל שאותו נוהגים לדרוש כראשי תיבות של המילים: תשבי יתרץ קושיות ובעיות - או: תשבי יתרץ קושיות ויפתור. המושג מופיע בתלמוד הבבלי יותר מ- 300 פעמים ומשמעותו המקורית - תעמוד שאלה זו בעינה ולא תיפתר. המונח "תיקו" בתלמוד מציין אפוא שאלה או מחלוקת שנותרה ללא הכרעה. ומכאן הגיע המונח למשחקים ולספורט: משחק שהסתיים בתיקו - נגמר ללא הכרעה, ואין בו מנצח.(לקסיקון לתרבות ישראל)

4.הספק חמור יותר מוודאות שגויה:

עמלק אינו היצר הרע המביע רצון פסול או התנגדות מוחלטת לדבר ה' - כאלו הנובעים מקליפות אחרות - אלא זה המטיל ספק בלתי מחויב, האומר על עקרונות הקדושה "אולי" - אולי נכון הדבר ואפשרי, אך אולי גם לא. 
הרבי מליובאוויטש הסביר שבספקנות ובפסיחה על שתי הסעיפים יש צד חמור יותר מאשר בהחזקה תקיפה בדעה שגויה ורעה (ולכן קרא אליהו לעם בהר הכרמל "עד מתי אתם פֹסחים על שתי הסעִפים, אם הוי' הא-להים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו"): ראשית, בעוד מי שהולך אחר הבעל חי חיים רוחניים, חיים שיש בהם אידיאל לו הוא מתמסר, הרי שפוסח על שתי הסעיפים הוא אגואיסט המונע רק בידי הכדאיות האישית. לכן, כשמי שאחז בידו את הרע בכל תוקף ישוב בתשובה הוא יאחז גם את הטוב באותה תקיפות וודאית, אך הפוסח על שתי הסעיפים ישאר פושר וספקני לאחר תשובתו. ועוד, ספקן הפוסח על שתי הסעיפים "מחטיא את הרבים" בהכנסת חטא-ספק לתחום היהדות - הוא מראה שגם יהודי 'עם כיפה' יכול ללכת לעבוד לבעל 'ליתר בטחון' (- מחמת הספק). (הרב גינזבורג,מאמר מחית הספק, פרשת זכור)

5.ספק דאורייתא לחומרא, ספק דרבנן לקולא:

במחלוקת בין חכמים פסק הלכה הוא התרת ספק (מאמר גורל, הרב יוסי שטרן, ישיבת ההסדר עכו)

ספק נפתח ב-ס, סגור, חתום,סתום ומוטל בספק, פסק- פותח ב-פ, דיבור,בירור, וודאות (ענ"ד)

6.הוּא הָיָה אוֹמֵר: אֵין בּוֹר יְרֵא חֵטְא, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד (אבות ב,ו)

המשך דבריו של הלל - "ולא הביישן למד" הם דברים עמוקים מאד. לכאורה הביישנות היא מידה טובה. אנחנו אומרים "עז פנים לגהינָם, בוש פנים לגן עדן" (אבות ה, כ), אם כן למה נאמר לא הביישן למד!? אלא שיש להבחין בין מידת בושת הפנים, למידת הביישנות. 'בושת הפנים' היא הזהירות שיש לאדם לא לחדור אל תחומו של חברו. זאת היא מידה טובה, לעומת עזות הפנים. מה שאין כן הביישנות - היא מידה חמורה מאד, עניינה כשהאדם מעלה ספק בלגיטימיות של הזהות של עצמו. זאת מידה מסוכנת המצויה באומה הישראלית. אמרו חכמים: שלש סימניות יש באומה זו: ביישנים רחמנים גומלי חסדים (יבמות עט, א). לא נאמר לנו אם מידות אלו הן טובות או רעות. הביישנות המצויה בעם ישראל היא ביישנות שעולה לפעמים ביוקר, משום שהיא מעלה בספק את הלגיטימיות של הזהות היהודית עצמה. ועל זה נאמר לא הביישן למד.
(מתוך סיכומי שיחות הרב שרקי על מסכת אבות בערוץ 7)

חלק ב: הספק בדורנו- עידן הפוסט מודרניזם והטלת הספק בכל

צללי הספקות מתפשטים לפי אותה המדה שהאורה האלקית אינה תפוסה בפנימיות מהות החיים (אורות הקודש א', סימן ל"ט)

1.דווקא בפורים נשאר שריד של הספק - ערים ספק מוקפות חומה:

הערים שיש לגביהן ספק הן: טבריה, חברון, שכם, יפו, לוד, עזה, צפת, עכו, חיפה. ויש שהוסיפו שיש ספק לגבי: בית שאן, יריחו, באר שבע, רמלה. ובחוץ לארץ: צור, צידון, דמשק, איזמיר ובגדד.4

נחלקו הראשונים בדין מקומות המסופקים. כולם מסכימים שצריך לקרוא בהם את המגילה ביום י"ד עם ברכה, מפני שאפילו מי שגר בירושלים (שזמן קריאתו בט"ו), אם קרא בי"ד, שהוא זמן קריאה לרוב העולם, יצא בדיעבד, ועל כן במקום שיש ספק, צריכים לקרוא לכתחילה בברכה ביום י"ד. השאלה האם יש חיוב לקרוא גם ביום ט"ו.

יש אומרים, שבכל המקומות המסופקים עושים את הפורים ביום י"ד בלבד, ואינם צריכים כלל לקרוא ביום ט"ו, ורק הרוצים לנהוג מנהג חסידות, יקראו ביום ט"ו בלא ברכה (רמב"ן, רשב"א, ר"ן וריטב"א).

ויש אומרים, שצריכים לקרוא בהם גם ביום ט"ו בלא ברכה, והטעם, כדי שהספק לא ישכח. ויש בכך גם משום כבודה של ארץ ישראל. אלא שהואיל והוא ספק לא יברכו (רמב"ם א, יא, מאירי ושבולי הלקט, וכן נפסק בשו"ע תרפח, ד). ונחלקו לגבי שאר מצוות הפורים – משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודה. יש אומרים שמקיימים אותן רק ביום הראשון, שהוא פורים לכל העולם (פר"ח), ויש אומרים שמקיימים אותן גם ביום השני (ריא"ז).5 והגרים סמוך למקום הספק עושים פורים בי"ד בלבד, כי רק הסמוכים למקום שוודאי קוראים בו בט"ו נגררים אחריו, ולא הסמוכים למקום ספק. ויש שהחמירו גם על המקומות הסמוכים לספק, שיקראו את המגילה גם ביום ט"ו.6

למעשה, ברוב המקומות המסופקים נוהגים כיום לסמוך על הדעה המקילה, ועושים את הפורים בי"ד בלבד. ורק במקומות שהספק לגביהם חזק יותר, כמו טבריה וחברון, ישנם רבים שנוהגים לקרוא את המגילה גם ביום ט"ו, ויש נוהגים אף לקיים בהם את שאר מצוות הפורים.

(פניני הלכה - זמנים  יז - דיני פרזים ומוקפים - ג – דין מקומות מסופקים)

2.שכונת רמות- ספק ירושלים ספק לא:

הגר"ש דבליצקי כתב קונטרס גדול בנושא והתייחס לנושא שאנשים שקנו דירות חשבו שהם בירושלים והתברר שלא. הורו רבותינו ש'סמוכין' זה עד שבעים אמה ואין רצף כזה, בנוסף, בין השכונה לעיר מפריד כביש רחב ולכן אין חיבור.

המבנים האלו אינם ראויים למגורים וצריך גם שיוצבו בהם שומרים, אבל אין גם על מה לשמור שם. יש כאן התעקשות והם חולקים על דעת מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל. כשיש מחלוקת יש ספק, וכשיש ספק קוראים בי"ד בברכה ובט"ו בלא ברכה (הרב עמאר בראיון ברדיו קול ברמה)

חלק ג: הספק במגילת אסתר


1.מגילת אסתר- סוף עידן הנביאים והיעדרות שם ה' מהמגילה :

א.מגילת אסתר- תחילת עידן הספק וההסתרות של ה':
מגילת אסתר המתארת את אירועי הפורים היא הספר היחיד בתנ"ך שמדבר על מצב שבו אין נבואה. כשאין גילוי פנים של אלהים יש הסתרת זהות של האדם. אם אין נבואה, יש מסכות.(הרב אורי שרקי שליט"א, מתוך מצרף-מחשבות על יצירה ישראלית - יהודית)

ב. היסטורית- סוף עידן הנבואה- תחילת עידן החכמה גם בעולם:
מה קרה בעולם החל מהמאה השישית לפנה"ס? במשך תקופה של כמאה שנה אירעו ברחבי העולם כולו תופעות מדהימות.
ביוון,בימי הנהגתו של האתונאי הגדול פריקלס,צמחו ראשוני הפילוסופים.
באותו זמן פעל בפרס אדם בשם זרתוסטרה שייסד דת חדשה המבוססת על העיקרון לפיו יש אל טוב ואל רע.
במזרח הופיע אדם בשם שכונה בודהה שנלחם בהינדואיזם הקלסי וחולל מהפך בעולם הרוח של הודו.
גם בסין פעלו במקביל שני אנשים: לאו-צה וקונג פו צה(קונפוציוס) והפיצו את הטאואיזם והקונפוציוניזם.
אם כן אנו רואים שבמאה השישית מתחוללת תפנית רוחנית במוקדים שונים ברחבי העולם בתרבויות שלא היו במגע זו עם זו. והשאלה היא מה גרם לכך?

באותה העת ממש פעלו בעם ישראל אנשי כנסת הגדולה ואחרוני הנביאים ..תקופה זו הייתה מעין שלב ביניים בין תקופת הנבואה לתקופת החכמה. אם כן ראשיתה של הפילוסופיה כמו גם הדתות שקמו בעמים מקבילה לדעיכת הנבואה בעם ישראל. מסתבר שסילוק השכינה מישראל היה מאורע שהורגש היטב בעם כולו.(קדושה וטבע, מאמר פילוסופיה ונבואה, הרב אורי שרקי שליט"א)

2.עם ישראל ישן והקב"ה לכאורה ישן ויש ספק אם יקומו:
וַיֹאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד (אסתר ג, ח), אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (דברים ו, ד): ה' אֶחָד, יָשֵׁן לוֹ מֵעַמּוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי אֵין לְפָנַי שֵׁנָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קכא, ד): הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל (אסתר רבא,ז,יב)

ישנו עם אחד אמר רבא ליכא דידע לישנא בישא כהמן אמר ליה תא ניכלינהו אמר ליה מסתפינא מאלהיו דלא ליעביד בי כדעבד בקמאי אמר ליה ישנו מן המצות (מגילה יג,ע"ב)

3.מדוע קבע המן את מועד ההשמדה ע"פ פור?

אנו רואים במגילה כיצד המן האגגי צורר היהודים מתאווה למחות את זרעם, וכבר נפל דבר והסכים המלך על ידו לבצע את זממו, ואף הטבעת ניתנה בידו. ובכל זאת, עם כל רצונו העז, המן העמלקי לא מזדרז מייד לעשות את אשר עם ליבו אלא ראשית לכל נמלך ב'אלוקיו'.

מיהו האלוקים של המן? הפור, הוא הגורל. המן עומד בניסן ומפיל את הפור אשר נופל על אדר. מעשה זה מגלה את גודל אמונתו בשליטת הטבע והמקרה עד כדי שאותו רשע מוכן להתאפק ולציית לפור ולדחות את זדונו כמעט בשנה תמימה. עמלק מחשיב את המקרה לצו עליון שצריך לציית לו, ועל כן כל מעשהו בדרך מקרה. אין שום דבר וודאי הכל נתון בידי המקרה, הכל ספק

(מקריות וספק - שבת זכור, ראש הישיבה, הרב יוסי שטרן,ישיבת ההסדר עכו)

4.עד ליום י"ג באדר היה ספק אם היהודים ינצלו או לא:

 וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ אֲשֶׁר הִגִּיעַ דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ לְהֵעָשׂוֹת בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם:נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֳחַשְׁוֵרוֹשׁ לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים : (אסתר ט,א-ב)

5.השמחה באה במקום בו הספק איננו:
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה (תענית כט,ע"א)

שבע פעמים שמחה במגילת אסתר:
וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה: לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר: (אסתר ח,טו-טז)

מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם(משלי טו,ל)
מאור עינים. הארת עינים בדבר המסופק ישמח לב כי אין בעולם שמחה כהתרת הספקות (מצודת דוד,שם)

חלק ד: הספק במלחמה הראשונה בעמלק


1. הזמן: המלחמה הראשונה בעמלק- במקום שיש ספק יש עמלק

א.ספק אצל העם אם ה' בקרבם: וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְ-ה-וָ-ה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן:וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם:(שמות יז,ז-ח)

ויבא עמלק וגו'. סמך פרשה זו למקרא זה  לומר, תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם, ואתם אומרים היש ה' בקרבנו אם אין, חייכם שהכלב בא ונושך אתכם, ואתם צועקים לי ותדעו היכן אני. משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו ויצא לדרך, היה אותו הבן רואה חפץ ואומר, אבא טול חפץ זה ותן לי, והוא נותן לו, וכן שנייה, וכן שלישית, פגעו באדם אחד, אמר לו אותו הבן ראית את אבא, אמר לו אביו, אינך יודע היכן אני, השליכו מעליו ובא הכלב ונשכו: (רש"י,שם)


שקליפת עמלק הייתה מטילה ספק ופגם אף במקום שנראית התגלות אלוקית (שם משמואל פרשת זכור, שנת תרע"ט).

ב.לפני שיקבלו את התורה ויחשפו לוודאות מציאות ה':

וא בא לעם ישראל רגע לפני שהוא מקבל תורה, וזה אומר שהוא נלחם בדבר הזה, בנקודת הראשית, נקודת השורש, התשתית. לכל עם יש סממן רוחני ומאבק רוחני עם עם ישראל. עמלק נלחם איתנו על נקודת הראשית, נקודה שיש רק אחת. על עם ישראל נאמר⁴:

קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה

ועל עמלק נאמר⁵:

וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד:

המאבק הוא על נקודת הראשית, בעצם על הכל, על השאלה הבסיסית האם יש עם של הקב"ה או לא? עמלק כופר בכל התפיסה הזאת שיש קשר בין אלוקים לאדם. לכן הוא בא לפני מעמד הר סיני, נגד ההתגלות, הוא מעמיד ספק בכל דבר. עמלק = ספק בגימטרייה. הוא מטיל ספק ויתרונו הוא שהוא לא צריך להוכיח שום דבר, הוא מעביר את נקודת ההוכחה לצד השני, הספק מבטל את ההתלהבות. נראה כעת את דברי רש"י:⁶

אשר קרך בדרך - ... דבר אחר לשון קור וחום, צננך והפשירך מרתיחתך, שהיו כל האומות יראים להלחם בכם ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים. משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה. אף על פי שנכוה, הקרה אותה בפני אחרים:

קרך - לשון קור וחום. אז עמלק צינן את ההתלהבות, הוא נכוה אך הוא צינן את האמבטיה לאחרים שיכנסו אחריו. הקב"ה הוציא אותם ממצרים, אולי זה היה מקרה, גאות ושפל. זה "אשר קרך". הנקודה הזו מקררת את כל העסק, המאבק הרוחני הזה.

(מועדים הפטרת שבת זכור - מחיית עמלק הרב מנשה וינר אדר ה'תשס"ז)

2.המקום: מי שנמצא בדרך- נמצא בספק אם יגיע למטרה אם לאו לכן עמלק תמיד מופיע בדרך, בזמן של ספק

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם(דברים כה,יז)


3.האדם: עמלק פוגע בנחלשים אלו שיש להם ספק בזהות , האם הם שייכים או לא שייכים לעמק ישראל:

א.שבט דן הענן פולטן ולכן יש ספק אם שייכים לעם ישראל או לא:
אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים. (דברים כה,יח)

ר' אלעזר המודעי אומר היה עמלק נכנס סמוך לכנפי הענן. וגונב נפשות מבני דן, שהיו נוסעין באחרונה, והיה בהם זהוהי הלב, שהיו זונים אחר פסלו של מיכה שהוציאו עמהם ממצרים, ולפיכך היה הענן פולטם,

(שכל טוב (בובר) שמות פרק יז ד"ה ח) ויבא עמלק )

ב.משה מוציא את יהשוע מהענן ומוציא את שבט דן מהספק בצאת יהושע  למלחמה בעמלק:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי: (שמות יז,ט)
וצא הלחם. צא מן הענן והלחם בו (מכילתא עמלק פ"א):(רש"י,שם)

צא בגימטריה 91 כמנין מלאך שאין לו ספקות ועובד את ה' בוודאות מוחלטת (ענ"ד)

4.האמצעי: יד המקרה- שורש הספק

אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים. (דברים כה,יח)

מקרה- הוא מצב של ספק וחוסר ודאות
אשר קרך בדרך. לשון מקרה (רש"י,שם)

קרירות וספיקות ("אשר קרך", עמלק בגימטריה 'ספק')

הקרירות דעמלק "אשר קרך בדרך" שהוא מקרר בדרך ה', שמקרר את העניין דרוחניות שהלב לא יתפעל על עניין אלקי. והמקום דפעולת קליפת עמלק הוא בדרך ה' – דכאשר האדם רוצה לצאת מהמיצרים וגבולים דגשמיות, בא עמלק ומקרר. דהנה כתיב "כי ה' אלוקיך אש אוכלה הוא", וכתיב "וירא העם וינועו", דכל עניין הרוחניות הוא בחמימות והתפעלות. וקליפת עמלק הוא שמקרר לבלי להתפעל על עניין אלקי.

ואופן פעולת קליפת עמלק הוא בהטלת ספיקות. שעושה ספיקות ואומר: "מי הוא האומר שהוא כך?". הגם שהוא עצמו יודע שהעניין כן והוא דבר רוחני אלוקי, אבל עמלק בגימטריה 'ספק' שמטיל ספק בכל עניין אלוקי ורוחני.

(מאמר זכור וגו' בספר המאמרים קונטרסים חלק ב לאדמו"ר הריי"ץ, הרב יוסף יצחק שניאורסון)

5.האדם למלחמה בעמלק: יהושע מכריע את ה"ספק" של עמלק
ספק במילוי אותיות(סמך פה קוף)  הוא 391 כמו יהושע שהיה הראשון להכריע את עמלק שהוא נציג הספק. 
יהושע הוא  בן נון- שער החמישים (שער הבינה, אליו לא הגיע אפילו משה רבנו שלכן רק כשמת הגיע אליו ונקבר בהר נבו- נון בו) אשר מביא את המציאות מספק (תיק"ו) לוודאות והשלמה( תיקון) (ענ"ד)

6.האמצעי למלחמה בעמלק: 

א.דחייה ל"מחר" היא כניסה למציאות של ספק המתעמתים עם עמלק מכניסים אותו אל הספק

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי: (שמות יז,ט)

ספק כפול- גם בסיפור הדברים וגם בהכרעת שיוך המילה  "מחר"- המלחמה בעמלק מחר או התייצבות משה מחר:
והתניא איסי בן יהודה אומר חמש מקראות בתורה אין להן הכרע שאת משוקדים מחר ארור וקם  (יומא נב,ע"א-ע"ב) 

מחר. וצא הלחם בעמלק מחר (שם יז) או צא והלחם בעמלק מיד ומחר אנכי נצב והיום אי אתה צריך לתפלתי (רש"י,שם)

אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב לָתֵת אֶת שְׁאֵלָתִי וְלַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתִי יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ (אסתר ה,ח)

"מה ראתה אסתר לומר ומחר אעשה כדבר המלך, אלא שכל זרעו של עמלק למודים הם ליפול במחר, וכן הוא אומר מחר אנכי נצב על ראש הגבעה (שמות יז ט), וכן בשאול כעת מחר אשלח לך איש וגו' (שמואל א, ט טז), וזו כאן ומחר אעשה כדבר המלך, מחר הוא שאעשה כדבר המלך". 

 (ספרי דאגדתא על אסתר - מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח ב פרשה ה)

ב.כנגד ספק של עמלק- ידי האמונה של משה:
על כן צריכים אנו את משה רבינו הניצב בראש הגבעה "ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש", והמפנה את מבטם של ישראל כלפי מעלה – אין זה רק סיוע מורלי של "הרבנות הצבאית" אלא זוהי עצם המלחמה ועיקרה; להצליח להחזיק את הידים, את העינים ואת הלב באמונה כלפי מעלה, כנגד ארס-הספק שמטיל עמלק. כשמצליחים להאמין למרות הספקות, מצליחים גם הלוחמים בחרב להרוג את "ראשי גבוריו" של עמלק בקרב שלמטה...
אך כל עוד לא הרגנו לגמרי את עמלק שבקרבנו, אם ספקון קטן מנקר עוד בלב – עמלקון קטן יברח משדה-הקרב. הגֵן העמלקי לא חוסל

(מלחמת עמלק - אין ספק יוסף פלאי, ע"פ הרב גינזבורג)

ג.הזיכרון - האמצעי להכרעת הספק:

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם(דברים כה,יז)

הזיכרון המתמיד הוא התשובה המוחצת לספקו של עמלק (הרב אביעד ברטוב,באר מרים-פורים,מאמר מצוות מחיית עמלק)

7.אין השם שלם והכסא שלם- בגלל הספק של עמלק:

וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַי-ה-וָֹ-ה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר (שמות,יז,טז)
כי יד על כס יה. ידו של הקב"ה הורמה לישבע (ע) בכסאו, להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו כס ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקב"ה, שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו, יהיה השם שלם והכסא שלם, שנאמר האויב תמו חרבות לנצח (תהלים ט, ז.), זהו עמלק שכתוב בו ועברתו שמרה נצח (עמוס א, יא.) וערים נתשת אבד זכרם המה (תהלים שם), מהו אומר אחריו, וה' לעולם ישב, הרי השם שלם, כונן למשפט כסאו, הרי הכסא שלם: רש"י,שם)

שם, פרושו התגלות ה'. גילוי ה' לא שלם כל זמן שעמלק בעולם. מכיוון שכל עוד יש אומה כזו שמטילה ספק תמיד בשליטת ה', גם אם הוא יופיע בצורה הגלויה ביותר (כמו קריעת ים סוף), הם יבואו ויטילו ספק בשליטתו. לכן כל עוד הם קיימים, אין שם ה' (דהיינו כוח ההתגלות של ה') שלם. (הרב חנניה מלכה,מאמר "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" - על עמלק ועל הספק)

8.דווקא בפרשת זכור- יש ספק אצל האשכנזים איך לקרוא את המילה "זכר" האם בצרא או בסגול:

אולם בשל מנהג זה אצל האשכנזים, התפתח במניינים מעורבים (אשכנזיים/ספרדיים/עדות המזרח/תימנים) מנהג נוסף חדש והוא לקרוא את הפרשה מספר פעמים כל פעם בהגייה אחרת (עברית מדוברת, אשכנזית ליטאית, אשכנזית חסידית, הברה תימנית, ובמנגינת הטעמים לפי נוסחי כל עדה ועדה מעדות המזרח השונות) דבר שעד היום טרם נמצא לו מקור בספרות ההלכה, אבל הוא הולך וכובש לו מקום יותר ויותר בבתי כנסת אשכנזיים.(אליבא דויקיפדיה)

וזה הוא אפוא יחס הכוחות בסוגיה זו: מצד אחד עדות מוכחשת של בעל מעשה רב על מנהג הגר"א - ומצד שני אור תורה ומנחת שי ויהב"י הנקדן ורוו"ה, הדפוסים וכתבי-היד החדשים והעתיקים - ובראש כולם כתר ארם צובה, שאהרן בן אשר ניקד אותו והרמב"ם סמך עליו. ואנן מה נענה אבתרייהו! [=ואנו מה נענה אחריהם]
כבר אמרנו לעיל, שבעל משנה ברורה לא רצה להכריע בין שתי העדויות הסותרות של בעל מעשה רב ושל ר' חיים מוולאז'ין; ואילו בעל קול מבשר העדיף את עדותו של ר' חיים מוולאז'ין, נאמן ביתו של הגר"א. אולם אין כל ספק, שבעל משנה ברורה לא היה עומד על דעתו, אילו זכה למה שזכינו אנחנו, ונוסח הכתר היה מתגלה לו. ודאי לא היה אומר, שאי אפשר לסמוך על כתב-יד, שאדונינו הרמב"ם סמך עליו!
כבר אמרנו לעיל, שכפילת תיבת "זכר" בפרשת זכור היא מנהג שלא שיערו אבותינו, והוא נתחדש רק בדור הזה. עליו ועל שכמותו כבר אמר בעל חתם סופר, שחדש אסור מן התורה.
נראה אפוא, שהגיעה השעה להחזיר עטרה ליושנה. נחזור אל מנהג אבותינו הקדושים, כפי שהיה מוחזק בידיהם מימות עולם. נקרא את פרשת זכור כפי שנקראה בידי כל גדולי אשכנז מאז ומתמיד. אל נטיל ספק בנוסח המקרא במקום שהספק לא שלט בו מעולם! נמחה את זכר עמלק - דרך ודאי ולא דרך ספק!

(הרב מרדכי ברויאר,"מקראות שיש להם הכרע", מגדים י)

9.הספק - עמלק שבלב:
עמלק הוא זה שמשיב לנו את זהותנו כאשר מתעורר אצלנו ספק אודותיה. לא מדובר רק בישות לאומית הפועלת מולנו, אלא גם בדבר הנמצא בקרבנו. וכבר אמרו הדרשנים ש"עמלק" עולה בגימטריה "ספק", זוהי נקודת הספק שישנה בכל אחד מאיתנו ותובעת מאיתנו את בירורה. רבי צדוק מלובלין אמר שעמלק מופיע בלב כאשר האדם פתר כבר את כל בעיותיו ויחד עם זאת הוא עדיין איננו חש את הנוכחות האלוהית בקרבו. באותו הרגע הוא חש ספק גדול בזהותו, ורק הוא עצמו יכול להסיר את הספק מקרבו.(הרב אורי שרקי שליט"א,נפגשים בפרשה -שיחה עם אראל סג"ל - פרשת בשלח)

חלק ה: מקורו של הספק- בגן עדן

1.הנחש מנצל את לשון הספק של חווה:

א.דברי חוה:
וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱ-לֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן: (בראשית ג,ג)
"פן תמותון": שלא יכול לומר כי תמותון בודאי, שהרי על הנגיעה לבד לא ימותו, רק פן יבואו מזה לידי מאכל, ומכ"ש לפי דברינו שהזהירה תורה על שני האילנות שמא תאכל גם מעץ הדעת ותמות, והיא לא ידעה הכוונה במה שאמר לה בלשון ספק, ואמרה סתם שאדם אמר לה פן תמותון, ומזה מצא הנחש מקום להכחיש, והנה אדם אמר לה ומפרי, משום שאין חשש מיתה אלא בם.(העמק דבר ,שם)

ב. הנחש ניצל את לשון הספק כביכול כדי לשכנע את חוה לחטוא

וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן:(בראשית ג,ד)

"לא מות תמותון" - האיך אפשר שהוא ספק אצל הבורא, על כן אינו אלא כמפחיד ומאיים בשביל שאינו רוצה וכך פתוי יצה"ר בכל עת, שלא יגיע העונשים כל כך.

(העמק דבר, שם)

2.השאלה בדרך ספק פתחה פתח לספק של עמלק:

המן מן התורה מנין {בראשית ג-יא} המן העץ (חולין קלט,ע"ב)

 ...ע"י שעבר נדנוד רעיון אצל אדה"ר על ששאלו דרך ספק, אף שהיה רק רגע אחד רעיון זה, נצמח מזה בדורי דורות (שפתי צדיק , פנחס מנחם אלעזר יוסטמן ,בשם החדושי הרי"ם ,מתוך ספר "דף על הדף", שם)

3.הנחש הביא את אדם וחווה להטיל ספק במציאות:
וז״ש האשה הנחש השיאני היינו, ההא היא הפעולה ונשאר "שי אני" היינו יש אין היינו הנחש הביאני (ע״י
 עץ הדעת טוב ורע) לחקור בחסידות היש — או אין.(חדושי בני יששכר, הקדמה)

4.נחש בגן עדן מתממש בעולם הזה דרך- עמלק:

נראה שיש כמה נקודות השואה ביניהם. הנחש מסמל את עמלק, כמו שהנחש הוא המחטיא הראשון, והוא כיצר הרע שבאדם, כך עמלק, נחשבים ל"שאור שבעיסה" המחטיא את האדם. ( צפע בגמט' עמלק ). עמלק זינב אחרי ישראל ופגע בנחשלים שפלטן הענן, וכן הנחשים פגעו בהם לאחר מיתת אהרן שנתבטלו ענני הכבוד. וכך אנו מוצאים מיד לפניו בפרשה על המלחמה שעשה עמלק שהתחפש בלבוש כנעני "וישמע הכנעני מלך ערד", ואמרו חז"ל ("תני :הוא ערד הוא כנען, ערד- שדומה לערוד במדבר וכו'" וידוע שערוד הוא נחש. התורה אומרת " וישב ממנו שבי", הואיל ונסתלקו ענני הכבוד ובדומה לכך במלחמת עמלק נאמר "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" - ואמרו חז"ל שהענן פלטן (מאמר עטיו של נחש,הרב דוד דב לבנון)

5.בין המן ל-מן: בין ספק לספק

א.ה-מן, מאכל של ספק נברא בזמן של ספק-בין השמשות:
עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה (אבות ה ו)

וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם לְאָכְלָה(שמות טז,טו)

ב.המן הרשע (מטיל הספק) נתלה באותו יום בו פסק ה-מן (מאכל של ספק) לרדת- ט"ז בניסן:
מיתת המן:
בי"ג בניסן כתב המן את הספרים להשמיד להרוג וגו', בט"ו בניסן נכנסה אסתר לפני המלך, בי-ו בניסן תלו את המן (סדר עולם רבה פרק כט)
שביתת ה-מן:
וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ:וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה: וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא (יהושע ה,י-יב)

סיכום: איך לנצל את הספק לטובה
חלק אינטגרלי של גילוי ה' בעולמו זה דרך הספק.הספק הוא חלק מהבירור של האמונה.אין אמונה בלי שבירה של ודאות ובניה של ודאות עליונה יותר.וכדי לעבור מודאות לודאות חייבים לעבור דרך מדרגות הספק
(הרב אורי שרקי, פורים - עמלק וספק)

הקב"ה הכניס את הספק למציאות כדי שתההי לנו בחירה חופשית ולא נפעל בלעדיה והאתר הקיומי של האדם הוא להלחם בספק ולברר היטב את צדדיו ומתוך כך להגיע אל הוודאות. זהו מאבק יום יומי וארוך (ענ"ד)

 סיום: עוצמת מעמד הר סיני ביטלה לחלוטין את הספק שיכול להיות קיים באדם בנוגע לאלוקות:

...אבל כל ישראל שהמה לא היו ראוים למדרגה ונבואה כזו רק כדי לקיים הדת שלא יבוא שום מבהיל להכחיש דבר אחד ע"י אות ומופת הוכרחו לעלות למעלה רמה כזו לשמוע קול אלקים מדבר מתוך האש וכמו שאמרו (דברים ה, כו) מי כל בשר אשר כו' כמונו ויחי שיהיו הם העדים על נבואתו א"כ אח"כ הלא שבו לבחירה שאל"כ אין תכלית תו בברייתם כיון שזכייתם שסרה מהם הבחירה והיה השכלתם בהירה בלי עירוב דמיון וגשם כלל עד כי הוכרחו כמלאכים שמוכרחים מצד שכלם שע"ז נאמר כפה עליהם הר כגיגית (שבת פח) שהיו מוכרחים מצד שכלם והשגתם לקבל עליהם התורה והיה ענין מקריי היינו שהיה רק להיות מאמינים בנבואת משה לא מצד האותות ויאמינו בד' לעולם א"כ מה שיותר מן ההכרח הלא נאות לפניהן לשוב אל הבחירה ובלא בחירה הלא לא היה להם שכר על קיום התורה שעל הכרח אין שכר כיון שלא מצד עמלם והכנתם היה סר מאתם הבחירה וזה שאמר שובו לכם לאהליכם (דברים ה, ל) היינו לבחירה ולכוחות הגוף המוקף באלפי כוחות דמיונות ההטעאה שקריות תאוות חשק וכיו"ב וזה האוהל שהגוף הוא אוהל הנפש (משך חכמה, הקדמה לחומש שמות)

בפורים ניצחו את הספק(עמלק) מצד עצמם וכח תפילתם וממילא יכלו לקבל את התורה מאהבה :
לזה אמרו שהדבר הזה תוקן בימי מרדכי ואסתר, דאז היתה הסתרת פנים, וכל הנהגת ה' היתה בהעלם גדול, הסתר על הסתר. ואפילו הנס היה בהסתר גדול, ובתוך זה חזרו וקיבלו התורה ברצון, לזה יקרא רצון גמור ופשוט בלא שום פקפוק כלל ועיקר. ובזה הושלם רצונם, ותוקן מה שהיה חסר בזמן מתן תורה. וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. כי קיימו וקבלו, את כל מה שקיבלו כבר בסיני.
ובודאי שהיה צורך גם בזה וגם בזה, כי במתן תורה היתה התגלות לחזק את נפשם באור השכינה, ובימי מרדכי ואסתר, היתה קבלה מתוך הכנה פנימית ועבודה עצמית, אתערותא דלתתא שהיא הנדרשת מהאדם, ורק אז הגיעו לדרגה זו אחר ההכנות הקודמות, והיתה בזה שלמות ותמימות. (ע"פ הרב שלמה עמאר שליט"א)

בשולי הדברים: עם כל הכרעות הספק נותרנו דווקא בפורים עם 3 ספקות ,כנראה שיש עוד "עמלקים" להכריע בדרך

ספק בזמן- מגילת אסתר בסוף עידן הנבואה והוודאות של נוכחות אלוקית ותחילת עידן ההסתר שממשיך עד היום
ספק במקום- יש מקומות שהם ספק מוקפות חומה וספק לא
ספק באדם- לא ניתן לזהות היום מי עמלקי ומי לא

(ענ"ד)

הספק הוא טריגר לבירור אמיתי עמוק ונוקב של הוודאות (ענ"ד)

 *הרעיון המרכזי מבוסס על שיעוריו של הרב אורי שרקי שליט"א



_________________________________________________________________________
http://maraah-magazine.co.il/3406