פתיחה- ראשונים כמלאכים:
אמר ר' זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של ר' חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים (שבת קיב, ע"א)
הקדמה:המעבר ממשה ליהושע וירידת הדורות
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו:
וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם:
וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:(במדבר כז,יח-כ)
מדוע לא נתן משה ליהושע את כל הודו?
כיוצא בדבר אתה אומר {במדבר כז-כ} ונתתה מהודך עליו ולא כל הודך.
זקנים שבאותו הדור אמרו: פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה.
אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה (בבא בתרא,עה,ע"א)
חלק א: פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה
1.ההבדל בין חמה ללבנה:
כשם שאור הלבנה לא מצד עצמה הוא רק מצד החמה שהלבנה מקבלת אורה ממנה כן יהושע קיבל ממשה (רבנו בחי,שם)
2.משה ביקש לתת יותר ממה שה' ציווה:
כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה (במדבר כז, יח): וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו, יַד אַחַת, מֶה עָשָׂה (במדבר כז, כג): וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו וַיְצַוֵּהוּ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ. לְפִיכָךְ (משלי כז, יח): נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ, לָמָּה נִמְשְׁלָה תּוֹרָה כִּתְאֵנָה, שֶׁרֹב הָאִילָנוֹת, הַזַּיִת, הַגֶּפֶן וְהַתְּמָרָה, נִלְקָטִין כְּאַחַת, וְהַתְּאֵנָה נִלְקֶטֶת מְעַט מְעַט, כָּךְ הַתּוֹרָה הַיּוֹם לוֹמֵד מְעַט וּלְמָחָר הַרְבֵּה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִתְלַמֶּדֶת לֹא בְּשָׁנָה וְלֹא בִּשְׁנָתַיִם (במדבר רבא,טו,כא)
3.שני סוגים של העברה מדור לדור:
וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו, כְּמַדְלִיק נֵר מִנֵּר. (במדבר כז, כ): וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ, כִּמְעָרֶה מִכְּלִי לִכְלִי. (במדבר רבא,טו,כא)
4.שני הדברים שמסר משה ליהושע:
משה הנחיל ליהושע שני ענינים שהיו לו. אחד מעלת הנבואה, והב' המלכות.
לכן כנגד מעלת הנבואה אמר כמדליק מנר לנר, שלא חסר משה כלום. ולזה אמר וסמכת את ידך עליו.
וכנגד המלכות שהיה לו אמר ונתת מהודך עליו, שהוא הוד המלכות, ולזה אמר כמערה מכלי אל כלי, שאי אפשר לב' מלכים להשתמש בכתר אחד (כתר שם טוב,קט, ע"א)
א.המטה-כנגד "הודך" סמל להנהגה והשלטון:
קח את המטה, זה שאמר הכתוב מטה עוזך ישלח ה' מציון, זה המטה שהיה ביד יעקב אבינו, שנאמר כי במקלי עברתי, הוא המטה שהיה ביד יהודה, שנאמר חותמך ופתילך ומטך אשר בידך, והוא היה ביד משה, שנאמר ואת המטה הזה תקח בידך, והוא היה ביד אהרן, שנאמר וישלך אהרן את מטהו, והוא היה ביד דוד, שנאמר ויקח מקלו בידו, והוא היה ביד כל מלך ומלך עד שחרב בית המקדש, וכן עתיד אותו המטה לימסר למלך המשיח, וכן עתיד לרדות בו את אומות העולם, לכך נאמר מטה עוזך ישלח ה' מציון. (ילקוט שמעוני,שם)
בא וראה - משה היה בבחינת השמש ורצה להיכנס לארץ, אמר לו הקב"ה: משה כשבא אור השמש הרי נכללה הלבנה בתוכו, עתה שאתה הוא השמש, איך יעמדו יחד השמש והלבנה, הרי הלבנה אינה מאירה אלא בשעה שהשמש נאסף (זוהר פרשת שלח קנ"ז ע"א עפ"י תרגום הסולם)
ב.נר הנבואה וסמכות ההלכה -ע"י סמיכת ידו- התורה שבע"פ:
משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ , וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה... :(אבות א,א)
חלק ב: אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה
כלימה- מהי הבושה והכלימה?
בושה-מעצמו, כלימה- מאחרים( המלבי"ם, יאיר אור)
אותה בושה- כלפי הזקנים שהתביישו לשמש, אותה כלימה- כלפי יהושע שהכלי שלו לא קלט הכל:
1.אותה כלימה- כלפי יהושע:
ובפשוטו,התכוונו לירידת הדרגה ממשה ליהושע מבחנת חמה לבחינת לבנה...
2.אותה בושה- כלפי הזקנים:
מעשה בסוחר גדול מבין ובקי באבנים טובות שלא הסתפק ברווחים הנאים שיש לו בתיווך יהלומים שהוא קונה במטרופולין ומביא לעירו אלא יסע למרחקים למקום מחצב האבנים הטובות שם הן זולות ובמבחר עצום ורב וירכוש מהן בכסף הרב שבידו.ביקש לו עוזר במסעו.
כיוון שהדרך ארוכה היתה וקשה לא התפתו אנשים לשכר הנאה שהציע זולת אדם אחד שהסכים והתלווה אליו. נדו לו כולם על הסבל הרב שיפול בחלקו והנדודים הקשים שיסבול.
כעבור כמה שנים חזרו ממסעם.הסוחר חזר עשיר שבעתיים שכן במומחיותו בחן ובדק ובחר את האבנים היקרות שביקרות והשיגן במחיר זול להפליא.אך להפתעת הכל חזר גם משרתו בעושר רב.התברר שחכם ופיקח היה והעשיר נהג בו טובת עין.המשרת חקר לטיב האבנים והעשיר לא הסתיר ממנו דבר.לימדו כל רזי המקצוע ובכסף שהיה מדמי שירותו יעץ לו איזה אבנים לקנות ואף העמיד לרשותו אשראי נכבד.בקצרה, עם שובו פתח חנות משל עצמו.אמנם לא יכול היה ולא חפץ היה להתחרות בעשיר המופלג אבל א הוא היה לעשיר וזכה לכבוד ויקר.
או אז הצטערו בני העיר על סירובם ליהלוות אל העשיר, קינאו בחברם שליחווהו ואמרו:"אין לנו במה לקנאות בעשיר.תמיד היה מורם מעם ומרום הפיסגה.אבל במשרת יש ויש לנו להתקנאות.שהרי עני היה כמונו, בשפל המדרגה.וגם לנו הציע העשיר אותה הצעה, ואילו היינו מסכימים, היינו אנו עשירים מופלגים כיום הזה ברום המעלה.בידנו היתה האפשרות ובידנו איבדונה- אוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה"
והנמשל:
יהושע לא היה הגדול ביותר בעם ישראל.המרגלים שנשלחו בשעתו היו שרי אלפים ומעליהם היו שרי רבבות והזקנים ויהושע לא נמנה שם ראשון.ומדוע נבחר מכולם? כי הקב"ה אמר "כדאי הוא יהושע ליטול שכר שימושו, שלא מש מתוך האהל" וזהו שאמר שלמה "נוצר תאנה יאכל פריה"אמרו זקנים שבדור : אם שכר שימושו נטל, הרי גם אנו יכולים היינו לשמש את משה רבינו כמותו ולהגיע למדרגתו.אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה (חפץ חיים, דוגמא מנימוקי אבי, אות יב)
חלק ג: ירידת הדורות
1.ירידת הדורות- אובדן הלכות:
אמר רב יהודה אמר שמואל שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה...
אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה אמר רבי אבהו אעפ''כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו (תמורה טז,ע"א)
2.הסיבה לירידת הדורות- בגלל חוסר שימוש תלמידי חכמים:(בימנו -סימוס תלמידי חכמים)
אמר רבי יוסי מתחילה לא היו מרבין מחלוקת בישראל אלא בית דין של שבעים ואחד יושבין בלשכת הגזית ושני בתי דינין של עשרים ושלשה אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה ושאר בתי דינין של עשרים ושלשה יושבין בכל עיירות ישראל הוצרך הדבר לשאול שואלין מבית דין שבעירן אם שמעו אמרו להן ואם לאו באין לזה שסמוך לעירן אם שמעו אמרו להם ואם לאו באין לזה שעל פתח הר הבית אם שמעו אמרו להם ואם לאו באין לזה שעל פתח העזרה ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבירי כך למדתי וכך למדו חבירי אם שמעו אמרו להם ואם לאו אלו ואלו באין ללשכת הגזית ששם יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים ובשבתות ובימים טובים יושבין בחיל נשאלה שאלה בפניהם אם שמעו אמרו להם ואם לאו עומדין למנין רבו המטמאים טמאו רבו המטהרין טהרו משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות (סנהדרין פח,ע"ב)
סיום- במקביל לירידת הדורות יש עליית הדורות לקראת המשיח:
עליית הדורות עד לדורו של משיח:
אמרו ז"ל (שיר השירים רבה ב' ב') איזה דור חביב מכל הדורות זה דור המדבר מפני שזכו לקבלת תורה, וכן על דורו של שלמה המלך ע"ה אמרו (מועד קטן ט' א) שנתבשרו לחיי עולם הבא מפני שזכו לבנין בית המקדש, ואין צריך לומר דורו של משיח ודאי יהיה חביב ואפשר שיהיה כולו חייב ויתהפכו לדור חביב על ידי שהשם יתברך יביאם לתשובה, ועל כרחך ששורש נשמתם ממקום גבוה יותר מכל הדורות: (ר' צדוק הכהן מלובלין - צדקת הצדיק אות נב )
ירידת הדורות של הפרט- עליית הדורות של הכלל:
כלל גדול הוא, שאע"פ שהעולם יורד תמיד בירידה אחר ירידה, מ"מ אין זה כ"א מצד החיצוניות שלו, דהיינו שהמעשים והמדות נופלים ואינם בערך של דורות הראשונים מצד פרטיות הנשמות. אבל מצד הפנימיות, דהיינו כח-הכלל של כללות קדושת האומה כנס"י, כל דור ודור מוסיף על הדורות הראשונים, מפני שהקדושה מצטרפת, ונמצא שהקדושה של מעוט תורה ומעשים טובים של דורות האחרונים מוסיפה אור לשעבר ג"כ, ועבירה אין לה פירות ולא צירוף, בסוד "יתפרדו כל פועלי און". ע"כ כללות האומה בתוכיותה היא מלאה יותר אור ד' מכפי הערך של העבר' אלא שאין הדבר נגלה לעין עד בא משיח צדקנו, (אגרות ראי"ה,א,שסט)
אמר ר' זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של ר' חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים (שבת קיב, ע"א)
הקדמה:המעבר ממשה ליהושע וירידת הדורות
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו:
וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם:
וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:(במדבר כז,יח-כ)
מדוע לא נתן משה ליהושע את כל הודו?
כיוצא בדבר אתה אומר {במדבר כז-כ} ונתתה מהודך עליו ולא כל הודך.
זקנים שבאותו הדור אמרו: פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה.
אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה (בבא בתרא,עה,ע"א)
חלק א: פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה
1.ההבדל בין חמה ללבנה:
כשם שאור הלבנה לא מצד עצמה הוא רק מצד החמה שהלבנה מקבלת אורה ממנה כן יהושע קיבל ממשה (רבנו בחי,שם)
2.משה ביקש לתת יותר ממה שה' ציווה:
כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה (במדבר כז, יח): וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו, יַד אַחַת, מֶה עָשָׂה (במדבר כז, כג): וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו וַיְצַוֵּהוּ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ. לְפִיכָךְ (משלי כז, יח): נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ, לָמָּה נִמְשְׁלָה תּוֹרָה כִּתְאֵנָה, שֶׁרֹב הָאִילָנוֹת, הַזַּיִת, הַגֶּפֶן וְהַתְּמָרָה, נִלְקָטִין כְּאַחַת, וְהַתְּאֵנָה נִלְקֶטֶת מְעַט מְעַט, כָּךְ הַתּוֹרָה הַיּוֹם לוֹמֵד מְעַט וּלְמָחָר הַרְבֵּה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִתְלַמֶּדֶת לֹא בְּשָׁנָה וְלֹא בִּשְׁנָתַיִם (במדבר רבא,טו,כא)
3.שני סוגים של העברה מדור לדור:
וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו, כְּמַדְלִיק נֵר מִנֵּר. (במדבר כז, כ): וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ, כִּמְעָרֶה מִכְּלִי לִכְלִי. (במדבר רבא,טו,כא)
4.שני הדברים שמסר משה ליהושע:
משה הנחיל ליהושע שני ענינים שהיו לו. אחד מעלת הנבואה, והב' המלכות.
לכן כנגד מעלת הנבואה אמר כמדליק מנר לנר, שלא חסר משה כלום. ולזה אמר וסמכת את ידך עליו.
וכנגד המלכות שהיה לו אמר ונתת מהודך עליו, שהוא הוד המלכות, ולזה אמר כמערה מכלי אל כלי, שאי אפשר לב' מלכים להשתמש בכתר אחד (כתר שם טוב,קט, ע"א)
א.המטה-כנגד "הודך" סמל להנהגה והשלטון:
קח את המטה, זה שאמר הכתוב מטה עוזך ישלח ה' מציון, זה המטה שהיה ביד יעקב אבינו, שנאמר כי במקלי עברתי, הוא המטה שהיה ביד יהודה, שנאמר חותמך ופתילך ומטך אשר בידך, והוא היה ביד משה, שנאמר ואת המטה הזה תקח בידך, והוא היה ביד אהרן, שנאמר וישלך אהרן את מטהו, והוא היה ביד דוד, שנאמר ויקח מקלו בידו, והוא היה ביד כל מלך ומלך עד שחרב בית המקדש, וכן עתיד אותו המטה לימסר למלך המשיח, וכן עתיד לרדות בו את אומות העולם, לכך נאמר מטה עוזך ישלח ה' מציון. (ילקוט שמעוני,שם)
בא וראה - משה היה בבחינת השמש ורצה להיכנס לארץ, אמר לו הקב"ה: משה כשבא אור השמש הרי נכללה הלבנה בתוכו, עתה שאתה הוא השמש, איך יעמדו יחד השמש והלבנה, הרי הלבנה אינה מאירה אלא בשעה שהשמש נאסף (זוהר פרשת שלח קנ"ז ע"א עפ"י תרגום הסולם)
ב.נר הנבואה וסמכות ההלכה -ע"י סמיכת ידו- התורה שבע"פ:
משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ , וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה... :(אבות א,א)
בושה-מעצמו, כלימה- מאחרים( המלבי"ם, יאיר אור)
אותה בושה- כלפי הזקנים שהתביישו לשמש, אותה כלימה- כלפי יהושע שהכלי שלו לא קלט הכל:
1.אותה כלימה- כלפי יהושע:
ובפשוטו,התכוונו לירידת הדרגה ממשה ליהושע מבחנת חמה לבחינת לבנה...
2.אותה בושה- כלפי הזקנים:
מעשה בסוחר גדול מבין ובקי באבנים טובות שלא הסתפק ברווחים הנאים שיש לו בתיווך יהלומים שהוא קונה במטרופולין ומביא לעירו אלא יסע למרחקים למקום מחצב האבנים הטובות שם הן זולות ובמבחר עצום ורב וירכוש מהן בכסף הרב שבידו.ביקש לו עוזר במסעו.
כיוון שהדרך ארוכה היתה וקשה לא התפתו אנשים לשכר הנאה שהציע זולת אדם אחד שהסכים והתלווה אליו. נדו לו כולם על הסבל הרב שיפול בחלקו והנדודים הקשים שיסבול.
כעבור כמה שנים חזרו ממסעם.הסוחר חזר עשיר שבעתיים שכן במומחיותו בחן ובדק ובחר את האבנים היקרות שביקרות והשיגן במחיר זול להפליא.אך להפתעת הכל חזר גם משרתו בעושר רב.התברר שחכם ופיקח היה והעשיר נהג בו טובת עין.המשרת חקר לטיב האבנים והעשיר לא הסתיר ממנו דבר.לימדו כל רזי המקצוע ובכסף שהיה מדמי שירותו יעץ לו איזה אבנים לקנות ואף העמיד לרשותו אשראי נכבד.בקצרה, עם שובו פתח חנות משל עצמו.אמנם לא יכול היה ולא חפץ היה להתחרות בעשיר המופלג אבל א הוא היה לעשיר וזכה לכבוד ויקר.
או אז הצטערו בני העיר על סירובם ליהלוות אל העשיר, קינאו בחברם שליחווהו ואמרו:"אין לנו במה לקנאות בעשיר.תמיד היה מורם מעם ומרום הפיסגה.אבל במשרת יש ויש לנו להתקנאות.שהרי עני היה כמונו, בשפל המדרגה.וגם לנו הציע העשיר אותה הצעה, ואילו היינו מסכימים, היינו אנו עשירים מופלגים כיום הזה ברום המעלה.בידנו היתה האפשרות ובידנו איבדונה- אוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה"
והנמשל:
יהושע לא היה הגדול ביותר בעם ישראל.המרגלים שנשלחו בשעתו היו שרי אלפים ומעליהם היו שרי רבבות והזקנים ויהושע לא נמנה שם ראשון.ומדוע נבחר מכולם? כי הקב"ה אמר "כדאי הוא יהושע ליטול שכר שימושו, שלא מש מתוך האהל" וזהו שאמר שלמה "נוצר תאנה יאכל פריה"אמרו זקנים שבדור : אם שכר שימושו נטל, הרי גם אנו יכולים היינו לשמש את משה רבינו כמותו ולהגיע למדרגתו.אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה (חפץ חיים, דוגמא מנימוקי אבי, אות יב)
חלק ג: ירידת הדורות
1.ירידת הדורות- אובדן הלכות:
אמר רב יהודה אמר שמואל שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה...
אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה אמר רבי אבהו אעפ''כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו (תמורה טז,ע"א)
2.הסיבה לירידת הדורות- בגלל חוסר שימוש תלמידי חכמים:(בימנו -סימוס תלמידי חכמים)
אמר רבי יוסי מתחילה לא היו מרבין מחלוקת בישראל אלא בית דין של שבעים ואחד יושבין בלשכת הגזית ושני בתי דינין של עשרים ושלשה אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה ושאר בתי דינין של עשרים ושלשה יושבין בכל עיירות ישראל הוצרך הדבר לשאול שואלין מבית דין שבעירן אם שמעו אמרו להן ואם לאו באין לזה שסמוך לעירן אם שמעו אמרו להם ואם לאו באין לזה שעל פתח הר הבית אם שמעו אמרו להם ואם לאו באין לזה שעל פתח העזרה ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבירי כך למדתי וכך למדו חבירי אם שמעו אמרו להם ואם לאו אלו ואלו באין ללשכת הגזית ששם יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים ובשבתות ובימים טובים יושבין בחיל נשאלה שאלה בפניהם אם שמעו אמרו להם ואם לאו עומדין למנין רבו המטמאים טמאו רבו המטהרין טהרו משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות (סנהדרין פח,ע"ב)
סיום- במקביל לירידת הדורות יש עליית הדורות לקראת המשיח:
עליית הדורות עד לדורו של משיח:
אמרו ז"ל (שיר השירים רבה ב' ב') איזה דור חביב מכל הדורות זה דור המדבר מפני שזכו לקבלת תורה, וכן על דורו של שלמה המלך ע"ה אמרו (מועד קטן ט' א) שנתבשרו לחיי עולם הבא מפני שזכו לבנין בית המקדש, ואין צריך לומר דורו של משיח ודאי יהיה חביב ואפשר שיהיה כולו חייב ויתהפכו לדור חביב על ידי שהשם יתברך יביאם לתשובה, ועל כרחך ששורש נשמתם ממקום גבוה יותר מכל הדורות: (ר' צדוק הכהן מלובלין - צדקת הצדיק אות נב )
ירידת הדורות של הפרט- עליית הדורות של הכלל:
כלל גדול הוא, שאע"פ שהעולם יורד תמיד בירידה אחר ירידה, מ"מ אין זה כ"א מצד החיצוניות שלו, דהיינו שהמעשים והמדות נופלים ואינם בערך של דורות הראשונים מצד פרטיות הנשמות. אבל מצד הפנימיות, דהיינו כח-הכלל של כללות קדושת האומה כנס"י, כל דור ודור מוסיף על הדורות הראשונים, מפני שהקדושה מצטרפת, ונמצא שהקדושה של מעוט תורה ומעשים טובים של דורות האחרונים מוסיפה אור לשעבר ג"כ, ועבירה אין לה פירות ולא צירוף, בסוד "יתפרדו כל פועלי און". ע"כ כללות האומה בתוכיותה היא מלאה יותר אור ד' מכפי הערך של העבר' אלא שאין הדבר נגלה לעין עד בא משיח צדקנו, (אגרות ראי"ה,א,שסט)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה