יום חמישי, 26 ביוני 2014

מסיבת החומש תשע"ד

1.יהי רצון לראש חודש:

יְהִי רָצון מִלִּפְנֵי אֱ-להֵי הַשָּׁמַיִם לְכונֵן אֶת בֵּית חַיֵּינוּ וּלְהָשִׁיב שְׁכִינָתו לְתוכו בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהִי רָצון מִלִּפְנֵי אֱ-להֵי הַשָּׁמַיִם לְרַחֵם עַל פְּלֵיטָתֵנוּ. וְלַעֲצור הַמַּגֵּפָה. וְהַמַּשְׁחִית. וְהַחֶרֶב. וְהָרָעָב. וְהַשְּׁבִי. וְהַבִּזָּה. מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל עַמּו יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהִי רָצון מִלִּפְנֵי אֱ-להֵי הַשָּׁמַיִם לְקַיֵּם לָנוּ אֶת כָּל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל. הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְתַלְמִידֵיהֶם. בְּכָל מְקומות מושְׁבותֵיהֶם וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהִי רָצון מִלִּפְנֵי אֱ-להֵי הַשָּׁמַיִם שֶׁנִּשְׁמַע וְנִתְבַּשֵּׂר בְּשׂורות טובות בְּשׂורות יְשׁוּעות וְנֶחָמות. מֵאַרְבַּע כַּנְפות הָאָרֶץ וְאִמְרוּ אָמֵן:




2.ברכה למורה שרה:

אמר רב הונא הרגיל בנר הווין ליה בנים תלמידי חכמים  (שבת כג ע"ב)

הרגיל בנר- מי שנזהר לשמור על תכונת ההתמדה כמו נר שדולק כל הזמן ועל השאיפה למעלה כמו השלהבת- זוכה שבניו ותלמידיו מושפעים מכך ונעשים תלמידי חכמים (ע"פ הרב בן ציון אלגאזי)

תכונת הנר שהוא מדליק נרות נוספים מבלי להחסיר משלו דבר- תכונת הנתינה האינסופית ע"פ האימרה " זה נהנה וזה לא חסר" (בבא קמא כ, ע"א )

שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה (התמדת דליקת הנר ) וְעַל הָעֲבוֹדָה(שאיפת הלהבה למעלה) וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים(תכונת הנתינה של הנר): (אבות,א,ב)

יום רביעי, 25 ביוני 2014

חוקת: מינקות לבגרות

בר מצווה כלידה שניה  
  
שתי לידות לו לאדם:
אחת- בעל כורחו ואחת- מדעתו;
אחת- על ידי אחרים ואחת- על ידי עצמו.
ראשונה- לקתה בחבלי לידה,
שנייה- נתברכה בחבלי יצירה.
ראשונה- מאורע לשעתה,
שנייה-נמשכת כל ימי חייו של אדם.
ראשונה- עיקרה לידת הגוף,
שנייה- כולה לידת נשמה.
ראשונה- יציאתו מבטן אימו לאוויר העולם,
שנייה- התגלות מהותו על ידי (תפילה ), תורה ומצוותיה (הרב אלימלך בר-שאול)
המטה- הגיבור הראשי בסיפור חטא מי מריבה- אך מה היה תפקידו במעמד זה?
קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם
וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי יְ-ה-וָ-ה כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ
וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם: וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם (במדבר כ,ח-יא)

"דבר אל העצים והאבנים"- דיבור שבד"כ אינו מועיל!
         
דיבור אל הסלע- מעבר בין תקופות- מינקות במדבר עם מן, עננים ובאר- לא"י בה יעשו הדברים ע"י עם ישראל עצמו:
קח את המטה...ומפי חכם ברנייס שמעתי: כאן הוא המעבר מההנהגה בדרך נסים גלוים לזו שבנסים נסתריםורצה להראות להם כי מה שנעשה עד עתה על ידי מטה משה, ייעשה מעתה על ידי דבר משה. (רש"ר הירש, במדבר כ ח)

חשיבות הדיבור אל הסלע כסמל לעבודה שבלב- התפילה:
באמת היתה הסיבה כמו שעוצר הקב"ה מי מטר בשביל עוון הדור וידוע מנהג ישראל בעת עצירת גשמים מתאספים ברבים למקום אחד אף שלאט בבית המקדש מקום קרבנות וגילוי שכינה וראש העם אומר דברי מכיבושין ואח"כ מתפללים בציבור כמבואר במסכת תענית ורצה הקב"ה אשר משה ואהרון ילמדו את העם היאך יעשו לדורות בארץ ישראל ויאמינו שגם בלי הכח והעוז של משה אפשר לפעול בתפילת רבים על כן ציווה ה' להקהיל העם אל הסלע ושם היתה השכינה באותה שעה ... (העמק דבר,במדבר כ,ח)

דעת החכמים היא להעדיף תפילה על פני מעשי ניסים:
שלח לו שמעון בן שטח: אלמלא חוני אתה - גוזרני עליך נידוי... אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך, כבן שמתחטא על אביו ועושה לו רצונו. ואומר לו: אבא, הוליכני לרחצני בחמין, שטפני בצונן, תן לי אגוזים, שקדים, אפרסקים, ורמונים - ונותן לו. ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתיך. (תענית כג,ע"א)

סיום: 
בכוחה של התפילה-עבודת הלב שהחליפה את המטה כאמצעי מתווך בין האדם לה'- להפוך גזרות קשות(סלע) לבשורות טובות ורכות(מים).זהו המסר שעולה מציווי ה' .שנתבשר תמיד בבשורות טובות.(ענ"ד)

בשולי הדברים- מסר להורים:
משה רבנו לא דיבר אל הסלע אלא היכה אותו כי חשב שעם ישראל עדיין לא בשל לעמדה של דיבור ותפילה כתחליף לניסים גלויים וזו היתה טעותו.היה עליו לשחרר, להרפות, לתת לעם להעיע אל בגרותו הנדרשת עם כניסתו לארץ ישראל.חובה גם על ההורים לתת לבר המצווה לנסות, לטעות ,להתפתח ולהיוולד מחדש (ענ"ד)



יום ראשון, 22 ביוני 2014

חוקת: המטה ותפקידו

פתיחה- המטה- אמצעי, מתווך משענת :
בבוקר אני הולך על ארבע ובצהריים אני הולך על שתיים ובערב על שלוש מי אני? האדם.(חידה עממית)

חלק א: גלגולו של המטה אצל משה ואהרון

1.האות הראשון שמשה עושה לפני בני ישראל:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה (מזה) מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה:  וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו (שמות ד,ב-ג)
2.האות שעושים משה ואהרון לפני פרעה:
וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיַּעַשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין:  וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן:  וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם:(שמות ז,י-יב)
3.א.מכות דם ,צפרדע וכנים - ע"י מטה אהרון:
וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם: (שמות ז,כ)
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת יָדְךָ בְּמַטֶּךָ עַל הַנְּהָרֹת עַל הַיְאֹרִים וְעַל הָאֲגַמִּים וְהַעַל אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (שם ח א)
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וְהָיָה לְכִנִּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם (שם שם יב)
ב.במכת ברד וארבה-ע"י מטה משה:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם וַ-י-ה-וָ-ה נָתַן קֹלֹת וּבָרָד וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה וַיַּמְטֵר יְהוָה בָּרָד עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם:(שמות ט,כב-כג)
וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיהוָה נִהַג רוּחַ קָדִים בָּאָרֶץ כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה הַבֹּקֶר הָיָה וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה:(שם,י,יג)

4.בקריעת ים סוף המטה מסולק לצורך לימוד למצרים:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּוְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה:(שמות יד,טו-טז)
... כָּךְ אָמְרוּ הַמִּצְרִיִּים לֹא הָיָה יָכוֹל משֶׁה לַעֲשׂוֹת כְּלוּם אֶלָּא בַּמַּטֶּה, בּוֹ הִכָּה הַיְאוֹר, בּוֹ הֵבִיא כָּל הַמַּכּוֹת, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לְתוֹךְ הַיָּם וְהַמִּצְרִיִּים עוֹמְדִים מֵאַחֲרֵיהֶם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה הַשְּׁלֵךְ אֶת מַטְךָ, שֶׁלֹא יֹאמְרוּ אִלּוּלֵי הַמַּטֶּה לֹא הָיָה יָכוֹל לִקְרֹעַ אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: הָרֵם אֶת מַטְךָ. (שמות רבה,כא,ט)

5.בהגיעם למרה משה נצטווה להשליכו אל המים ולהמתיקם:
וַיִּצְעַק אֶל יְ-ה-וָ-ה וַיּוֹרֵהוּ יְ-ה-וָ-ה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ:(שמות טו,כה)
א"ל קב"ה משה הרי לך עצה בזה השלך המטה אצלם ויתחקק נחש עלי צור שניהם בידך וינצלו הה"ד ויורהו ה' עץ... (מדרש הנעלם,זוהר חדש,בשלח ל ע"ב)

6.בהגיעם לרפידים נצטווה להכות את הצור במטה:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ: הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות יז,ה-ו)

7.המטה- הגיבור הראשי בסיפור חטא מי מריבה- אך מה היה תפקידו במעמד זה?
קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם
וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי יְ-ה-וָ-ה כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ
וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם: וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם (במדבר כ,ח-יא)


חלק ב: מנין הגיע המטה?

עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת... (אבות ה,ו)

1.מאדם ועד משה:
רבי לוי אומר, המטה שנברא בין השמשות נמסר לאדם הראשון בגן עדן, ואדם מסרו לחנוך וחנוך מסרו לנח, ונח מסרו לשם, ושם מסרו לאברהם, ואברהם מסרו ליצחק, ויצחק מסרו ליעקב, ויעקב הורידו למצרים, ומסרו ליוסף בנו, וכשמת יוסף נלקח כל ביתו ונתן בפלטרין של פרעה, והיה יתרו אחד מחרטומי מצרים, וראה את המטה ואת האותות אשר עליו, וחמד אותם בלבו ולקחו והביאו ונטעו בתוך גן ביתו של יתרו... ולא היה אדם יכול לקרוב עליו עוד, וכשבא משה לביתו נכנס לגן ביתו של יתרו וראה את המטה וקרא את האותות אשר עליו ושלח ידו ולקחו, וראה יתרו את משה, ואמר זה עתיד לגאול את ישראל ממצרים, לפיכך נתן לו את צפורה בתו לאשה... (פרקי דרבי אליעזר, פרק מ)

2.מיעקב ועד מלך המשיח:
קח את המטה, זה שאמר הכתוב מטה עוזך ישלח ה' מציון, זה המטה שהיה ביד יעקב אבינו, שנאמר כי במקלי עברתי, הוא המטה שהיה ביד יהודה, שנאמר חותמך ופתילך ומטך אשר בידך, והוא היה ביד משה, שנאמר ואת המטה הזה תקח בידך, והוא היה ביד אהרן, שנאמר וישלך אהרן את מטהו, והוא היה ביד דוד, שנאמר ויקח מקלו בידו, והוא היה ביד כל מלך ומלך עד שחרב בית המקדש, וכן עתיד אותו המטה לימסר למלך המשיח, וכן עתיד לרדות בו את אומות העולם, לכך נאמר מטה עוזך ישלח ה' מציון. (ילקוט שמעוני,שם)

מטה משה היה מעץ הדעת טוב ורע...(ילקוט ראובני,פרשת חוקת)

חלק ג: מה מייצג המטה ומדוע הסתיים (בינתיים) תפקידו
         
מה משמעות הדרישה לקחת את המטה אך לדבר אל הסלע?
קח את המטה, מאז מלחמת עמלק היה המטה לפני ה', המטה מסמל את משה כשליח ה', תנועה במטה מראה שהמעשה הנולד הוא בהשגחה... אבל אינו צריך להכות בסלע, לומר שיציאת המים הוא דבר חדש שנגרם על ידי מריבתם... ומפי חכם ברנייס שמעתי: כאן הוא המעבר מההנהגה בדרך נסים גלוים לזו שבנסים נסתרים, ורצה להראות להם כי מה שנעשה עד עתה על ידי מטה משה, ייעשה מעתה על ידי דבר משה. (רש"ר הירש, במדבר כ ח)

דעת החכמים היא להעדיף תפילה על פני מעשי ניסים:
שלח לו שמעון בן שטח: אלמלא חוני אתה - גוזרני עליך נידוי... אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך, כבן שמתחטא על אביו ועושה לו רצונו. ואומר לו: אבא, הוליכני לרחצני בחמין, שטפני בצונן, תן לי אגוזים, שקדים, אפרסקים, ורמונים - ונותן לו. ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתיך. (תענית כג,ע"א)

חשיבות הדיבור אל הסלע כסמל לעבודה שבלב- התפילה:
באמת היתה הסיבה כמו שעוצר הקב"ה מי מטר בשביל עוון הדור וידוע מנהג ישראל בעת עצירת גשמים מתאספים ברבים למקום אחד אף שלאט בבית המקדש מקום קרבנות וגילוי שכינה וראש העם אומר דברי מכיבושין ואח"כ מתפללים בציבור כמבואר במסכת תענית ורצה הקב"ה אשר משה ואהרון ילמדנו את העם היאך יעשו לדורות בארץ ישראל וימינו שגם בלי הכח ועוז של משה אפשר לפעול בתפילת רבים על כן ציווה ה' להקהיל העשה אל הסלע ושם היתה השכינה באותה שעה ... (העמק דבר,במדבר כ,ח)


סיום: כוחה של תפילה

המטה היה אמצעי ששימש כידו הארוכה של משה מחד ומצד שני בא לבטא את העובדה שהניסים לא נעשו ע"י משה עצמו אלא הוא שימש כמטהו ושליחו של הקב"ה
ולכן בהיפוך למשל חייו של האדם שלעת זקנתו נצרך למטה הרי שעם ישראל נזקק למטה ולאמצעי בתחילת דרכו אך לאחר 40 שנות מדבר על העם להבין שאינו זקוק עוד לאמצעי חיצוני כמו המטה אלא בכח פיו ותפילתו לחולל שינוי במציאות.

בכוחה של התפילה-עבודת הלב שהחליפה את המטה כאמצעי מתווך בין האדם לה'- להפוך גזרות קשות(סלע) לבשורות טובות ורכות(מים).זהו המסר שעולה מציווי ה' .שנתבשר תמיד בבשורות טובות.
(ענ"ד)