תפילות נוספות בארמית:

יקום פורקן:
יְקוּם פּוּרְקָן מִן שְׁמַיָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזונֵי רְוִיחֵי וְסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא וּבַרְיוּת גּוּפָא וּנְהורָא מַעַלְיָא. זַרְעָא חַיָּא וְקַיָּמָא זַרְעָא דִּי לָא יִפְסוק וְדִי לָא יִבְטול מִפִּתְגָּמֵי אורַיְתָא. לְמָרָנָן וְרַבָּנָן חֲבוּרָתָא קַדִּישָׁתָא דִּי בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל וְדִּי בְּבָבֶל לְרֵישֵׁי כַּלָּה וּלְרֵישֵׁי גַּלְוָתָא וּלְרֵישֵׁי מְתִיבָתָא וּלְדַיָּנֵי דְבָבָא. לְכָל תַּלְמִידֵיהון וּלְכָל תַּלְמִידֵי תַּלְמִידֵיהון וּלְכָל מַאן דְּעָסְקִין בְּאורַיְתָא. מַלְכָּא דְּעָלְמָא יְבָרֵךְ יַתְהון יַפִּישׁ חַיֵּיהון וְיַסְגֵּא יומֵיהון וְיִתֵּן אָרְכָּא לִשְׁנֵיהון. וְיִתְפָּרְקוּן וְיִשְׁתֵּזְבוּן מִן כָּל עָקָא וּמִן כָּל מַרְעִין בִּישִׁין. מָרָן דִּי בִּשְׁמַיָא יְהֵא בְסַעְדְּהון כָּל זְמַן וְעִדָּן. וְנאמַר אָמֵן:
תרגום: יקום פורקן מה השמים, חן וחסד ורחמים וחיים ארוכים ומזונות רווחים וסיוע מן השמים, ובריאות הגוף ואור מעולה, זרע חי וקיים, זרע שלא יפסוק ושלא יבטל מדברי תורה. למורינו ורבותינו החבורות הקדושות אשר בארץ ישראל ואשר בבבל, לראשי כלה ולראשי גלויות ולראשי הישיבות ולדייני השער. לכל תלמידיהם ולכל תלמידי תלמידיהם, ולכל מי שעוסקים בתורה. מלך העולם יברך אותם ירבה חייהם ויגדיל ימיהם ויתן אריכות לשנותיהם, ויושעו וינצלו מכל צרה ומכל חליים רעים. אדוננו שבשמים יהיה בעזרתם בכל זמן ועת, ונאמר אמן.(אליבא דאתר דעת)

לאחר שסיים המפטיר ברכותיו יאמר הש"ץ בקול נעים ובכיוון הלב יקום פרקן בלשון תפילה בארמית וכו'. יקום פרקן השני היא ברכה לתושבי העיר, והיא בלשון נכח שנתקנה רק לחזן שיברך בה את קהלתו, ומי שברך לכל קהילות הקודש ולאורחים הבאים להתפלל וכו'.(מחזור ויטרי, סימן קכ"ח)

בריך שמיה:
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כַּד מַפְקִין סֵפֶר תּוֹרָה בְּצִבּוּרָא, לְמִקְרֵא בֵּיהּ, מִתְפַּתְּחָן תַּרְעֵי שְׁמַיָיא דְּרַחֲמִין, וּמְעוֹרְרִין אֶת הָאַהֲבָה לְעֵילָּא, וְאִבְעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְמֵימַר הָכִי.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כְּשֶׁמּוֹצִיאִים סֵפֶר תּוֹרָה בְּצִבּוּר לִקְרֹא בוֹ, נִפְתָּחִים שַׁעֲרֵי רַחֲמִים בַּשָּׁמַיִם, וּמְעוֹרְרִים אֶת הָאַהֲבָה לְמַעְלָה, וְצָרִיךְ אָדָם לוֹמַר כָּךְ.
בְּרִיךָ שְׁמֵיהּ דְּמָארֵי עָלְמָא, בְּרִיךְ כִּתְרָךְ וְאַתְרָךְ, יְהֵא רְעוּתָךְ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלַם, וּפוּרְקַן יְמִינָךְ, אַחְזֵי לְעַמְּךָ בְּבֵית מִקְדָּשְׁךָ, וּלְאַמְטוֹיֵי לָנָא מִטּוֹב נְהוֹרָךְ, וּלְקַבְּלָא צְלוֹתָנָא בְּרַחֲמִין. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ, דְּתוֹרִיךְ לָן חַיִּים בְּטִיבוּ, וְלֶהֱוֵי אֲנָא פְּקִידָא בְּגוֹ צַדִּיקַיָּא, לְמִרְחַם עָלַי, וּלְמִנְטַר יָתִי, וְיַת כָּל דִּילִי, וְדִי לְעַמָּךָ יִשְׂרָאֵל. אַתְּ הוּא זָן לְכֹלָּא, וּמְפַרְנֵס לְכֹלָּא, אַתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל כֹּלָּא, אַתְּ הוּא דְּשַׁלִּיט עַל מַלְכַיָּא, וּמַלְכוּתָא דִּילָךְ הוּא. אֲנָא עַבְדָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּסָגִידְנָא קַמֵּיהּ, וּמִקַּמֵּי דִּיקָר אוֹרַיְיתֵיהּ, בְכָל עִידָּן וְעִידָּן. לָא עַל אֱינַשׁ רָחִיצְנָא, וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סָמִיכְנָא, אֶלָּא בֶּאֱלָהָא דִּשְׁמַיָּא, דְּהוּא אֱלָהָא קְשׁוֹט, וְאוֹרַיְיתֵיהּ קְשׁוֹט, וּנְבִיאוֹהִי קְשׁוֹט, וּמַסְגֵּי לְמֶעְבַּד טַבְוָון וּקְשׁוֹט. בֵּיהּ אֲנָא רָחִיץ, וְלִשְׁמֵיהּ קַדִּישָׁא יַקִּירָא אֲנָא אֵימַר תּוּשְׁבְּחָן. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ, דְּתִפְתַּח לִבָּאי בְּאוֹרַיְיתָךְ וְתֵיהַב לִי בְּנִין דִּכְרִין דְּעַבְדִין רְעוּתָךְ. וְתַשְׁלִים מִשְׁאֲלִין דְּלִבָּאי, וְלִבָּא דְּכָל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְטָב וּלְחַיִּין וְלִשְׁלָם אָמֵן.
בָּרוּךָ שְׁמוֹ שֶׁל רִבּוֹן הָעוֹלָם, בָּרוּךְ כִּתְרְךְ וּמְקוֹמְךְ, יִהְיֶה רְצוֹנְךְ עִם עַמְּךְ יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם, וּפְדוּת יְמִינְךְ הַרְאֵה לְעַמְּךְ בְּבֵית מִקְדָּשְׁךְ, וּלְהַגִּיעַ לָנוּ מִטּוּב אוֹרְךְ וּלְקַבֵּל תְּפִלּוֹתֵינוּ בְּרַחֲמִים. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךְ, שֶׁתַּאֲרִיךְ לָנוּ חַיִּים בְּטוֹב, וְלִהְיוֹתִי נִפְקָד בֵּין הַצַּדִּיקִים לְרַחֵם עָלַי וְלִשְׁמֹר אוֹתִי, וְאֶת כָּל שֶׁלִּי וְשֶׁל כָּל עַמְּךְ יִשְׂרָאֵל. אַתָּה הוּא הַזָּן אֶת הַכֹּל, אַתָּה הוּא הַשּׁוֹלֵט עַל הַמְּלָכִים וּמְפַרְנֵס אֶת הַכֹּל. אַתָּה הוּא הַשּׁוֹלֵט עַל הַכֹּל, וְהַמַּלְכוּת שֶׁלְּךְ הִיא. אֲנִי עַבְדּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁמִּשְׁתַּחֲוֶה לְפָנָיו וּמִלִּפְנֵי כְּבוֹד תּוֹרָתֵנוּ בְּכָל זְמַן וּזְמַן. לֹא עַל אִישׁ אֲנִי בּוֹטֵחַ וְלֹא עַל בְּנֵי אֱלֹהִים אֲנִי סוֹמֵךְ, אֶלָּא בֵּאלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, שֶׁהוּא אֱלֹהֵי אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת וּנְבִיאָיו אֱמֶת, וּמַרְבֶּה לַעֲשׂוֹת טוֹבוֹת וֶאֱמֶת. בּוֹ אֲנִי בּוֹטֵחַ, וְלִשְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ וְהַנִּכְבָּד אֲנִי אוֹמֵר תִּשְׁבָּחוֹת. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךְ, שֶׁתִּפְתַּח לִבִּי בְּתוֹרָתְךְ, וְתִתֵּן לִי בָּנִים זְכָרִים שֶׁעוֹשִׂים רְצוֹנְךְ, וְתַשְׁלִים מִשְׁאֲלוֹת לִבִּי וְלֵב כָּל עַמְּךְ יִשְׂרָאֵל לְטוֹב וּלְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, אָמֵן
(זוהר, שמות,ויקהל -דף ר''ו ע''א)

כל חמירא:
ג.אחר הבדיקה יבטל את החמץ ויפקירנו, ויאמר: "כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא". בלשון הקודש: "כל חמץ ושאור שישנו ברשותי שלא ראיתיו ושלא ביערתיו יתבטל ויהיה כעפר הארץ".
ד.צריך לומר הביטול בשפה המובנת לו, כדי שיבין שעיקר כוונתו לבטל החמץ עד שיהיה בעיניו כדבר שאינו חשוב כלום וכדבר בטל לגמרי, אבל אם אומר הביטול ואינו מבין שהוא מבטל החמץ, אלא חושב שאומר תחנה ובקשה בעלמא, לא יצא ידי הביטול, וצריך לחזור ולבטלו בלועזית בשפה הידועה לו. ואפילו אם אמר הביטול בלשון הקודש, כל שאינו מבין
לא מועיל הביטול. (קיצור שולחן ערוך,ילקוט יוסף,סימן תלד,ג-ד)

הא לחמא עניא:
הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים. כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח. השתא הכא, לשנה הבאה בארעא דישראל, השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין.
זהו לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים. כל הרעב יבוא ויאכל, כל הצריך יבוא וייפסח (מלשון קורבן פסח). השנה (אנו) כאן, לשנה הבאה בארץ ישראל, השנה (אנו) עבדים, לשנה הבאה בני חורין.
טעם אמירה בארמית:
נועד כהסבר לילדים למה מחלקים את המצה כדרכו של עני, ולפיכך יש לאומרו בשפה שהילדים יבינו(פירוש ההגדה המיוחס לרשב"ם; ראבי"ה, ב, תקכה;)
מאחר שמזמינים את כל הרעבים לבוא לאכול, יש חשש שהדבר יראה כאילו מזמינים את המזיקים, אומרים את הפסקה בארמית, שהיא שפה שהמזיקים אינם מבינים(פירוש ההגדה המיוחס לרש"י; מחזור ויטרי, הלכות פסח, סימן צה)
כדי שהמלאכים לא ישמעו את עם ישראל מתפארים, ויקטרגו עליהם שאינם ראויים לגאולה, אומרים את הפסקה בארמית, שהיא שפה שהמלאכים אינם מבינים (פירוש הריטב"א להגדה)
(אליבא דויקיפדיה)