1.הבסיס לאמירת הקדיש:
הקדיש הוא שבח גדול ונורא שתקנו אנשי כנסת הגדולה אחרי חורבן בית ראשון. והיא תפילה על חילול שמו יתברך מחורבן בית המקדש, וחורבן ארץ הקודש, ופיזור ישראל בארבע כנפות הארץ. ואנו מתפללים שיתגדל ויתקדש שמו יתברך, כמו שאמר הנביא: ''והתגדלתי והתקדשתי, ונודעתי לעיני גוים רבים, וידעו כי אני ה'.'' (ע
רוך השולחן,אורח חיים,סימן נה,סעיף א)
הוסד על פי המקרא והתגדלתי והתקדשתי האמור במלחמת גוג ומגוג שאז יתגדל שמו של הקב"ה דכתיב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. (
טור שולחן ערוך סימן נה)
הראשון לקדש שם שמיים ולומר קדיש-יעקב:יעקב אבינו ע"ה נקרא קדוש מפני שקידש שמו יתברך זכה לומר "המלך" ו"האל הקדוש" והקדיש:
הנה סדר תפלת שמונה עשרה ואת טעם סדורן המרומז במקראות וגם על מנין שמונה עשרה, כנגד מי הן... הנה הם נקראים בשמות מיוחדים: ״אבות״, ״גבורות״,ו״קדושת השם״ ...ג' ברכות הראשונות האבות תקנום.
וכשהרג אברהם את המלכים ואמר הקב״ה: ״אנכי מגן לך״, תקן ״מגן אברהם״.
יצחק שמע, על גבי המזבח: ״אל תשלח ידך אל הנער״. אמר: ״מחיה המתים״,
יעקב ראה המלאכים עולים ויורדים ושכינה עליו ומקלסין לפניה. אמר: ״האל הקדוש״...מכל האמור רואים שיעקב אבינו ע"ה אמר האל והמלך הקדוש וקידש השם יתברך(
ספר הקדיש,ע"מ לב-לג)
...ענא אבונן יעקב ואמר להון אברהם אבוי דאבא קם מיניה פיסול ישמעאל וכל בני קטורה ויצחק אבא קם מיניה פיסול עשו אחי ואנא דחיל דלא יהי ביניכון גבר לביה פליג על אחוי למיזל למפלח קדם טעוון אוחרניין ענין תרי עשרתי שבטוי דיעקב כולהון כחדא ואמרין שמע מינן ישראל אבונן י-י אלהנא י-י חד עני יעקב אבונן ואמר
יהא שמיה רבא מברך לעלמי עלמין: (
תרגום ירושלמי,בראשית,מט,א)
וַהֲוָה כֵּיוַן דְּמָטָא זִימְנֵיהּ דְּיַעֲקב אָבוּנָן לְמִתְכַּנְשָׁא מִגּוֹ עַלְמָא הֲוָה מִסְתְּפֵי דִלְמָא אִית בִּבְנוֹי פְּסוּלָא קָרָא יַתְהוֹן וְשַׁיְילִינוּן דִּלְמָא אִית בְּלִבְּכוֹן עַקְמָנוּתָא אָתִיבוּ כֻּלְהוֹן כַּחֲדָא וַאֲמָרוּ לֵיהּ שְׁמַע יִשְרָאֵל אָבוּנָן יְיָ אֱלָהָנָא יְיָ חָד עָנֵי יַעֲקב וַאֲמַר
בְּרִיךְ שׁוּם יְקָרֵיהּ לְעָלְמֵי עַלְמִין:(
תרגום יונתן,דברים,ו,ד)תחילתו של הקדיש-כסיום לדברי אגדה:
ואלא עלמא אמאי קא מקיים ?אקדושה דסידרא ואיהא
שמיה רבא דאגדתא שנא'
{איוב י-כב} ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים הא יש סדרים תופיע מאופל: (
סוטה,מט,ע"א)
מעלתו של הקדיש:העונה יהא שמיה רבא מברך מובטח לו שהוא בן העולם הבא (
ברכות נז,ע"א)
תניא א''ר יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח (והמתין לי) עד שסיימתי תפלתי לאחר שסיימתי תפלתי אמר לי שלום עליך רבי ואמרתי לו שלום עליך רבי ומורי ואמר לי בני מפני מה נכנסת לחורבה זו אמרתי לו להתפלל ואמר לי היה לך להתפלל בדרך ואמרתי לו מתיירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים ואמר לי היה לך להתפלל תפלה קצרה באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים למדתי שאין נכנסין לחורבה ולמדתי שמתפללין בדרך ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה ואמר לי בני מה קול שמעת בחורבה זו ואמרתי לו שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות ואמר לי חייך וחיי ראשך לא שעה זו בלבד אומרת כך אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך ולא זו בלבד אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין
יהא שמיה הגדול מבורך הקב''ה מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם
(
ברכות,ג,ע"א)
2.סוגי הקדיש:
[א] "
חצי הקדיש" המשמש באופן כללי כחוליית מעבר בין חלק לחלק בעולם בית הכנסת כגון בין קריאת התורה להפטרה, או בין קריאת שמע של ערבית לבין העמידה;
[ב] "
קדיש דרבנן", הנאמר בציבור – ולאו דווקא בבית כנסת – לאחר לימוד תורה שבעל-פה ברבים;
אמר ר' סימון: אימתי מתעלה שמו של הקב"ה בעולמו, בשעה שישראל נאספין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ונותנין שבח וגדולה להקב"ה. ואמר ר' ישמעאל: באותה שעה כששומעין הגדה מפי חכם ואחר כך עונין אמן יהא שמיה רבא מברך, באותה שעה הקב"ה שמח ואומר למלאכי השרת: בואו וראו עם שיצרתי לי כמה הם משבחין אותי, באותה שעה מלבישים הוד והדר לכך נאמר "ברב עם הדרת מלך". (
ילקוט שמעוני משלי רמז תתקנא)
עתיד הקב"ה להיות יושב בגן עדן ודורש וכל הצדיקים יושבים לפניו וכל פמליא של מעלה עומדים על רגליהם.מימינו של הקב״ה חמה עם המזלות ולבנה וכל הכוכבים משמאלו א) והקב״ה דורש לפניהן טעמי תורה חדשה שעתיד הקב"ה ליתן להן על ידי משיח וכיון שמגיע להגדה עומד זרובבל בן שאלתיאל על רגליו ואומר יתגדל ויתקדש וקולו הולך מסוף עולם עד םופו וכל באי העולם עונין ואומרים אמן,ובזכות אמן זו מצוה הקב"ה לפתוח שערי הגיהנום ולהעלות את כל הרשעים משם לגן עדן(
אותיות דרבי עקיבא,אות ח)
ומה שנהגו לומר קדיש אחר פסוקי דזמרא מצאתי הטעם לגאונים מיל מפני מה מקדישן במקום שדורשים שם פסוקים לפי שאין כל תיבה ואות שבתורה שאין שם המפורש יוצא מהן מה שאין אנו יודעים לפיכך נהגו לקדש. (
שיבולי הלקט,פרק ח')
[ג] "
קדיש יתום", ששמו מעיד עליו, והוא הקדיש הקשור לטקס הקבורה, למהלך תקופת האבלות ולימי הזיכרון, והוא נאמר כמפורסם בבית הקברות, במקום שבו יושבים אבלים, ולאחר מכן בבית הכנסת בשעת התפילה ובאירועים ציבוריים שונים;
מסופר על רבי עקיבא שהיה מהלך בבית קברות וראה אדם שחור וערום רץ ועליו היה טעון הרבה עצים. עצרו ר' עקיבא ושאלו לפשר הדבר אמר לו אותו אדם אל תעכב אותי שמא יורגזו עלי הממונים . אמר לו ר' עקיבא מי אתה ומה מעשיך? ענה לו אני מת וכל יום שולחים אותי לאוסף עצים ושורפים אותי בהם. שאלו ר' עקיבא מה היו מעשיך אמר לו גבאי מס הייתי והייתי נושא פנים לעשירים ומצער את העניים. אמר לו ר' עקיבא האם שמעת מהממונים אם יש לך איזו תקנה אמר לו כן אם היה לי בן שיאמר עלי קדיש בציבור והם יענו אמן יהא שמיה רבא זה יציל אותי מהפורענות שלי. אבל לפני שנפטרתי אשתי הייתה בהריון ולא יודע אם היא ילדה או הפילה או אם ילדה בן או בת. שאלו ר' עקיבא לשמו ולשם אשתו והלך וחיפש ושאל על אישתו ועל בנו ומצא את בנו אמרו אנשי העיר שזה הנער בנו של העני את מצוות המילה לא עשה.ניסה ר' עקיבא להחזירו למוטב אך ללא תוצאות ישב ר' עקיבא 40 יום בתענית עליו ואמר ריבונו של עולם לפניך קירבתי אותו מיד פתח הקב"ה את לבו של הנער וישב ולמד והלך לבית כנסת ואמר קדיש על אביו וכל הציבור ענה אמן יהא שמיה רבא. מיד בא המת לר' עקיבא בחלום ואמר תנוח דעתך שהנחתני והצלתני מדינה של גיהנם [
עושה פלא ח"א, ע"פ מסכת כלה רבתי פ"ב].
תניא: כל שנים עשר חודש גופו קיים ונשמתו עולה ויורדת. ואמרו משפט רשעים בגיהנם י"ב חודש (שבת קנ"ב). וכדי שלא להעמיד את אבותיו כרשעים, אומרים קדיש רק 11 חודש (
הרמ"א יו"ד סי' שע"ו ד').
מדוע אומרים קדיש אחרי יהודי שמת?
עם ישראל מגלה את כבוד מלכותו של הקב'ה בעולם. כל יהודי שמת גורם להתמעטות כבודו של הקב'ה. לכן אנו מבקשים שהקב'ה ימלא את החיסרון שנוצר בעקבות מותו של היהודי, ויגדיל את שמו מחדש.(
אליבא דאתר "שלום לעם")
[ד] "
קדיש לחדתא", אותו קדיש חד פעמי מיוחד שנאמר במנהג אשכנז פעם אחת במסגרת הלוויה, אבל גם בהקשרים אחרים, כגון בשעת חגיגה של סיום לימוד ארוך טווח, כגון מסכת שלמה בתלמוד;
[ה] "
קדיש שלם"(תתקבל) , שאותו אומר החזן לאחר כל אחת ממסגרות התפילה ערבית, שחרית, מוסף ומנחה (וביום כיפורים גם נעילה).(
ע"פ אתר הזמנה לפיוט)
3.טעמי אמירת הקדיש בארמית:
א.ומפני גודל מעלתו תיקנוהו בלשון ארמית, מפני שבבבל דיברו בלשון זה. ולכן כדי שכולם יבינו – תיקנו בלשון המדובר. ועוד יש טעמים כמוסים בזה. (
ערוך השולחן,אורח חיים,סימן נה,סעיף א)
ב.ועונין יהא שמיה הגדול מבורך. ....וגם מה שאומרי' העולם לכך אומרים קדיש בלשון ארמית לפי שתפלה נאה ושבח גדול הוא על כן נתקן בלשון תרגום
שלא יבינו המלאכים ויהיו מתקנאין בנו וזה אינו נראה שהרי כמה תפלות יפות שהם בלשון עברי אלא נראה כדאמרינן בסוף סוטה (דף מט) אין העולם מתקיים אלא אסדרא דקדושתא ואיהא שמיה רבא דבתר אגדתא שהיו רגילין לומר קדיש אחר הדרשה ושם היו עמי הארצות ולא היו מבינים כולם לשון הקודש
לכך תקנוהו בלשון תרגום שהיו הכל מבינים שזה היה לשונם: (
תוספ',ברכות,ג,ע"א)
ג.טעם נוסף מובא ב״שבלי הלקט׳/ בשם גאון אחר זצ״ל: ״שעל שם העצב אומר אותו בלשון ארמית, כדי שלא יבינו המלאכים מה שרוצין לומר ויערבבוהו, שלא יעלה למעלה עבור העצבון הגדול של מעלה״ ואילו המלים שאינם של עצב נאמרים בלשון עברית.
ד.שבימי השמד גזרו שלא יאמרו ״שמו הגדול מבורך״, לכן הנהיגו לאמרו בלשון ארמי, שלא היו האויבים מכירין בו. ואע״פ שבטלה השמד, לא רצו להחזיר הדבר לישנו בלשון עברי, כדי שלא ישתכחו הנסים והנפלאות וכדי עשות פומבי לדבר (
מחזור ויטרי פ״ז )
ה....אנו נזקקים לאמירתו בשפה חילונית,כדי לרמז בזה שאנו משתדלים ששכינה תמלא את כל חיי החולין שלנו בקדושתה ובטהרתה כי רק אז אנו יכולים להגיע למטרה הנשגבה, ששמו הגדול יהיה גדול וקדוש בתבל כולה-"יתגדל ויתקדש שמיה רבא",כך מוטבע הארצי בחותם הקדושה. (
עולם התפילות,ע"מ קצה)
סיבת קנאת המלאכים בקדיש:כבוד ה' יתברך בעולם תלוי ומקושר ב"שם ישראל"כי הם האמצעי לגילוי כבוד שם שמים בעולם.על כן תפילה זו נאמרת בעשרה משום ששלימות מעלה זו של הגדרת ישראל ככלי של כבוד שמים היא רק ע"י התכנסותם יחד של עשרה מישראל.וזהו פשר קנאת המלאכים בתפילה זו,כי מדרגת המלאכים היא במידת מה ךהיפך,בהיותם משמים כלי להסתר וצמצום(וכענין שאמרו חז"ל על מכת בכורות:אני ולא מלאך-כלומר ,גילוי כבוד שמים בלי הסתרות) (
ואני תפילה)
המהות המלאכית סותרת את תוכן הקדיש והשפה הארמית:המלאך מיצג מצב קבוע וקפוא שאינו מסוגל להשתנות...השפה הארמית מנוגדת בתכליתה למהות המלאכית שהרי היא דוגמא למיצוי הפוטנציאל ולהתקדמות האנושית...הקדיש נפתח בקריאה ובתקוה כי שם ה' יתגדל ויתקדש בעולם,זוהי התרסה כנגד עולם המלאכים הקבוע והבלתי משתנה (
עבודה שבלב ,ע"מ 186)
4.קדיש בעשרה:וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל הַקַּדִּישׁ, שֶׁהִיא תַּרְגּוּם, לָמָּה אֵינָהּ בְּיָחִיד? בֹּא וּרְאֵה, קְדֻשָּׁה זוֹ אֵינָהּ כִּשְׁאָר הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁהֵם מְשַׁלְּשִׁים. אֲבָל קְדֻשָּׁה זוֹ הִיא עוֹלָה בְּכָל הַצְּדָדִים, לְמַעְלָה וּלְמַטָּה וּלְכָל צִדְדֵי הָאֱמוּנָה, וְשׁוֹבֶרֶת מַנְעוּלִים וְחוֹתָמוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וּקְלִפּוֹת רָעוֹת (וזהו השבח שמתעלהבו כבוד הקדושברוך הוא יותר משבח אחר. והתעלות זו יתרה מהכל, מה הטעם, ' משום שהוא גורם להרפות את הצד האחר ולהעבירו) לְהַעֲלוֹת אֶת כְּבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַכֹּל, וְאָנוּ רוֹצִים לוֹמַר אוֹתָהּ בַּלָּשׁוֹן שֶׁל הַצַּד הָאַחֵר וּלְהָשִׁיב בְּכֹחַ חָזָק: אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּבֵּר כֹּחוֹ שֶׁל הַצַּד הָאַחֵר, וְיִתְעַלֶּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ עַל הַכֹּל. וּכְשֶׁנִּשְׁבָּר בִּקְדֻשָּׁה זוֹ כֹּחוֹ שֶׁל הַצַּד הָאַחֵר, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְעַלֶּה בִּכְבוֹדוֹ, וְנִזְכָּר לְבָנָיו, וְנִזְכָּר לִשְׁמוֹ. וּמִשּׁוּם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְעַלֶּה בִּכְבוֹדוֹ בַּקְּדֻשָּׁה הַזּוֹ, אֵינָהּ אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה. וּבְלָשון זוֹ עַל כָּרְחוֹ שֶׁל הַצַּד הָאַחֵר הוּא נִכְפֶּה, וְנִשְׁבָּר כֹּחוֹ, וּמִתְעַלֶּה כְּבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשׁוֹבֵר מַנְעוּלִים וְחוֹתָמוֹת וְשַׁלְשְׁלָאוֹת חֲזָקוֹת וּקְלִפּוֹת רָעוֹת, וְנִזְכָּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת שְׁמוֹ וְאֶת בָּנָיו. אַשְׁרֵיהֶם הָעָם הַקָּדוֹשׁ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לָהֶם תּוֹרָה קְדוֹשָׁה לִזְכּוֹת בָּהּ לָעוֹלָם הַבָּא. (
זוהר,שמות,דף קכט,ע"ב)
ובעינן עשרה שכל דבר שבקדושה כגון קדיש וקדושה וברכו וקה"ת ונשיאת כפיים אין אומרים אותו בפחות מעשרה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל וילפינן בגזרה שווה דתוך תוך ממרגלים דכתיב עד מתי לעדה הרעה הזאת יצאו יהושע וכלב נשאר עשרה וקורין עדה (
משנה ברורה,אורח חיים,סימן נה,ס"ק ב)
אמר רב אדא בר אהבה מנין שאין היחיד אומר קדושה שנאמר
{ויקרא כב-לב} ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה מאי משמע דתני רבנאי אחוה דרבי חייא בר אבא אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם
{במדבר טז-כא} הבדלו מתוך העדה הזאת מה להלן עשרה אף כאן עשרה (
ברכות כא,ב)
עד מתי לעדה הרעה הזאת-מכאן שאין עדה פחותה מעשרה ישראלים(סנהדרין עד,ע"ב)- כמו המרגלים לבד מיהושע וכלב ונ"מ בזה לכל דבר שבקדושה כגון קדיש וברכו ועוד כמה דברים אין אומרים בפחות מעשרה (
תורה תמימה,שלח לך,יד,כז)
א"ר סימון נאמר כאן תוך ונאמר להלן (בראשית מב) ויבאו בני ישראל לשבור בתוך הבאים מה תוך שנא' להלן עשרה אף
כאן עשרה(
ירושלמי מגילה פרק ד, הלכה ד)
קושיית רבנו בחיי:ועוד הוכיחו רז"ל מן הכתוב הזה שכל דבר שבקדושה צריך עשרה, והוא שאמרו בברכות אין דבר שבקדושה בפחות מעשרה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל, וכתיב התם (במדבר טז) הבדלו מתוך העדה, מה להלן עשרה אף כאן עשרה. ופירש ר' יעקב שאין נוסחא זו מדוקדקת שאין להביא ראיה מעשרה מרגלים לדבר שבקדושה, אבל עיקר הנוסחא היא כן, אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך וכתיב התם (בראשית מב) לשבור בתוך הבאים, מה להלן עשרה אף כאן עשרה, ועכשיו יביא ראיה מעשרה אחי יוסף שהיו צדיקים לדבר שבקדושה (
רבנו בחיי, ויקרא כב,לב)
עדת המרגלים ועדת קרח - האנטי תיזה לאופיו של הקדיש:המרגלים-לא רוצים שינוי:כי בודאי אמרו המרגלים אמת, כי בהיותם במדבר היה טוב להם ונראה להם שחס ושלום יהיה ירידה בכניסתם לארץ...
כי היה להם במדבר ג׳ מתנות הטובות מן ובאר וענני כבוד. ולכן קשה להם לצאת מן המדבר. (
שפת אמת, פרשת שלח,שנת תרמ"ה)
עדת קרח-דוגלים במחלוקת:
ויקח קרח. לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהנה, וזהו שתרגם אנקלוס
ואתפלג נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת. (
רש"י,במדבר,טז,א)
לקח הוא כמו חלק שנחלק מקהל ה' להתרעם על משה ואהרון (
נתינה לגר,שם)
5.מקצת הלכות קדיש:מלוקט מהספרים: ילקוט יוסף
(ילקו"י), יקרא דחיי
(יקד"ח), בן איש חי
(בא"ח), שולחן ערוך
(שו"ע), קיצור שולחן ערוך
(קצושו"ע)א. הקדיש שאומרים לעילוי נשמת הנפטר יש לו מעלה גדולה מאוד. וכתב רבינו האר"י ז"ל שאין טעם אמירת הקדיש להציל המת מדין גיהנם לבדו, כמו שחושבים המון העם, אלא יש בו תועלת גדולה להכניסו לגן עדן ולהעלותו מדרגה לדרגה, ולכן יש לאומרו גם בשבת ויום טוב. (יקד"ח)
ב. נאמר בתורה: ונקדשתי בתוך בני ישראל. ודרשו חז''ל, מכאן שכל דבר שבקדושה לא יהיה בפחות מעשרה. צריכים כל העשרה להיות גדולים, מבן י''ג שנה ומעלה. (ילקו''י)
ג. קטן פחות מי"ג שנים האומר קדיש, בקדישים שהם מחובת התפילה יאמר החזן יחד עם הקטן, ובקדישים שהם רשות יכול הקטן לומר לבדו. (יקד"ח)
ד. בעת אמירת הקדיש נכון להחמיר להשוות הרגלים כמו בתפלה. ואותם המתחילים לומר קדיש כשהם בישיבה או בהילוך, לא טוב הם עושים. (ילקו''י)
ו. יש לומר בעלמא די ברא כרעותיה, הכ''ף של כרעותיה דגושה. ובאמירת יהא שמיה רבא יש לומר מבָרַך, קמ''ץ תחת הבי''ת ופת''ח מתחת לרי''ש. ולא מבורך בחולם. ואומר תִּשבחתא התי''ו הראשונה בחיריק ולא בשורוק. (ילקו''י)
ז. יש לומר בקדיש ''לעלם ולעלמי עלמיא'' עם ו', וכן על הצבור לענות ביהא שמיה רבא מבֹרך לעלם וּלעלמי עלמיא, בתוספת ו'. ודלא כמו שנדפס באיזה סידורים, לעלם לעלמי עלמיא, בלי ו', שזה אינו נכון. (ילקו''י)
ח. יש לומר ולכוין בקדיש תיבת שמֵה חסר י'. ויש שגורסים שמיה ביו''ד. ויש גורסים ועלמי בלי למ''ד, כדי להשוות המנין לכ''ח אותיות. אבל הגירסא הנכונה היא ''שמה'' בלא יו''ד, ולעלמי בלמ''ד. (ילקו''י)
ט. יש לומר בקדיש ''לעילא מן כל ברכתא'', ולא מכל ברכתא. (ילקו''י)
י. נכון לפסוע שלש פסיעות בכל קדיש שאומרים בו: ''עושה שלום במרומיו'', הן בקדיש על ישראל, והן בקדיש יהא שלמא, ולא רק בקדיש תתקבל. ואין חילוק בזה בין שליח צבור לשאר כל אדם שאומר קדיש ''יהא שלמא'' או ''על ישראל''. וכן יש לפסוע בקדיש תתקבל של ערבית, וכן בקדיש שלאחר ברכה מעין שבע בליל שבת. (ילקו''י)
יא. המתפלל עם אשכנזים והוא בתוך י''ב חודש לאב או לאם, ואומר קדיש לע''נ אביו או אמו, אין לו לשנות מהנוסח המקובל אצלינו, הן באמירת ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה, וכן בחייכון וביומכון וכו', והן באמירת יהא שלמא, ועל ישראל. אולם אם אומר קדיש יהא שלמא בבית כנסת של אשכנזים עם אחרים, רשאי לקצר בנוסח יהא שלמא, כפי מנהג נוסח האשכנזים, כדי שיסיים ואמרו אמן עם כולם. אך אין לו לשנות את מבטאו ולומר כמבטא אשכנזי, אלא כל עדה צריכה להחזיק במנהגה, ובמבטא המקובל אצל בני העדה מדורי דורות, מבטא שהחזיקו בו גדולי תורה וענקי הרוח מדורי דורות. ואף במבטא שם ה' אין לו לשנות ולומר הנו"ן כמו חול''ם, אלא יש לומר בקמ''ץ. (ילקו''י)
יב. מנהגינו שכל המחוייבים לומר קדיש יתום, אומרים אותו כולם ביחד, הן בקדיש על ישראל שקודם הודו, והן בקדישים שאחר בית יעקב, וקודם עלינו לשבח. אך יש להקפיד שלא יהיה אחד אומר הקדיש במרוצה, וחבירו לאט מדאי, אלא ישתדלו שכולם יאמרו הקדיש מלה במלה ככל האפשר. וכשיש כמה שאומרים קדיש ביחד, ואחד מהם אומר הקדיש בלחש, לכתחלה אין לעשות כן, דצריך שכל אחד יאמר הקדיש בקול רם. אך אם הוא צרוד, והוא בתוך י''ב חודש, יכול לומר הקדיש בלחש עם אחרים שאומרים הקדיש בקול רם. (ילקו''י)
יג. אין לבת לומר קדיש על אביה או אמה , אפילו אם הוריה כתבו כן בצוואה, ואפילו אם עושים לימוד בבית עם עשרה אנשים מבני משפחתה. (ילקו''י)
(הרה"ג אברהם יוסף שליט"א כתב בתשובה: "כשיש מנין גברים והאישה נמצאת בעזרת נשים ומצטרפת לומר קדיש עם הגברים, כאשר חברותיה בלבד שומעות אותה מותר לה לומר את הקדיש, אולם המנהג הנכון והטוב ביותר, כאשר אדם נפטר בלא בנים שיאמרו קדיש, לשכור תלמיד חכם שיאמר את הקדיש במשך השנה, ותבוא עליהם ברכה".)
טו. מי שמת בלי בנים או שבניו קטנים ואינם יכולים לומר קדיש, יכולים לשכור אדם שיאמר בעבורו קדיש ויועיל לעילוי נשמתו. כן הוא הדין אם הניח רק בנות, אפילו גדולות, שאינן רשאיות לומר קדיש, שיש לשכור אדם שיאמר בעבורו קדיש. (יקד"ח)
יח. מי שציוה לבניו שלא יאמרו עליו קדיש לאחר מותו, אין להם לשמוע לצוואת אביהם, שאילו ידע מהתועלת שיש באמירת הקדיש לא היה מצוה כן.
(יקד"ח)יט. בעל שנפטרה אשתו, אינו מחויב לומר עליה קדיש בפרט אם יש לה בנים האומרים עליה קדיש. אך מכל מקום בודאי שלא גרע מאדם זר שאומר קדיש ומכוין שיהיה לעילוי נשמתה שמועיל לה, ולכן אם אין מי שיאמר עליה קדיש ראוי שבעלה יאמר עליה קדיש. ויאמר בפיו שכל הקדישים והמצוות שעושה במשך השנה יהיו לעילוי נשמתה. (יקד"ח)
כ. צריך לומר קדיש כל שנים עשר חודש לעילוי נשמתו, ופוסקים מלומר קדיש שבוע אחד בתחילת חודש שנים עשר, שלא יאמרו ההמון שאביו רשע ומשפט רשעים בגיהנם שנים עשר חודש. (יקד"ח)
כא. בשבוע הראשון בתחילת החודש השתים עשרה יפסיק מלומר קדיש יתום שבתפילות, אך קדיש שאומרים אחר הלימוד יכול להמשיך לומר כהרגלו. (יקד"ח)
כב. מי שאומר קדיש על אביו ומפסיק בשבוע הראשון של החודש השנים עשר, אולם אומר קדיש גם על נפטר אחר שאין מי שיאמר עליו קדיש, יכול להמשיך לומר את הקדיש כדרכו אף בתחילת החודש השנים עשר כיון שיש סיבה לאמירתו. (יקד"ח)
כג. אם לומד לימוד מיוחד לעילוי נשמת הנפטר בשבוע הראשון של החודש השנים עשר, יש להמנע מלומר קדיש אחר לימוד זה, ורק לאחר לימוד רגיל שאין לו שייכות לנפטר בדוקא, יכול לומר קדיש. (יקד"ח)
כד. לאחר שנים עשר חודש פטור מלומר קדיש, ואף על פי שהשנה מעוברת צריך לומר שנים עשר חודש ולא יותר. וטוב לומר קדיש גם לאחר שנים עשר חודש. (יקד"ח)
כה. אומרים צידוק הדין וקדיש על תינוק שנפטר משעברו עליו שלושים יום. וכן יש לערוך השכבה ואזכרה גם לקטנים שנפטרו קודם שהגיעו לגיל שלש עשרה. (יקד"ח)
כו. מי שיש לו אב ואם מותר לו לומר קדיש יתום אם אין אביו ואמו מקפידים. ואם אביו ואמו מקפידים צריך לשמוע להם. (יקד"ח)
כז. אם התחיל לומר קדיש בעשרה ויצאו מקצתם, גומרים את הקדיש, והוא שנשתיירו רובם, אבל אם לא נשתיירו רובם לא, ועל אותם שיצאו נאמר: "ועוזבי ה' יכלו", ואם היו עשרה בזמירות ושירת הים ויצאו מהם קודם שיתחיל הקדיש לא יאמר קדיש בפחות מעשרה, וכן בשאר הקדישים, אע"פ שהם חובה. (בא"ח)
כח. אם הם עשרה בצמצום ואחד מהם מתפלל תפלת עמידה, שאינו יכול לענות עמהם קדיש, אעפ"כ מצטרף עמהם, והוא הדין אפילו אם היו ב' או ג' או ד' מתפללין כל שנשאר רוב שעונין קדיש ואמנים מותר לומר קדיש, דכל שיש שם עשרה שכינה שורה עליהם ויכולים לומר דבר שבקדושה, אבל אם היה אחד מהעשרה ישן אין לצרף ולא יאמרו קדיש עד שיקיצו אותו, ואם אי אפשר להקיצו לא יאמרו. (בא"ח)
כט. צריך שיהיו כל העשרה במקום אחד, אבל מקצתם בחדר זה ומקצתם בחדר זה אינם מצטרפים אע"פ שפתח פתוח ביניהם, ותיבה או בימה שבבית הכנסת שעומד עליה הש"ץ אע"פ שהיא גבוהה עשרה טפחים ורחבה הרבה ויש לה מחיצות גבוהים עשרה הש"ץ מצטרף, ומה שצריך שיהיו כל העשרה במקום אחד כל זה לענין צירוף, אבל אם יש עשרה במקום אחד שאומרים קדיש או קדושה כל השומע קולם אפילו עומד בבית אחר ואפילו יש בינו לבינם כמה בתים הרי זה עונה עמהם קדיש. (בא"ח)
ל. כשאומרים שנים או שלשה יחד קדיש, והאחד מקדים את חבירו, אם כל אחד בא בתוך כדי דיבור של חבירו, יש אומרים שימתין לאחרון ויענה אמן אחד ויעלה לכולם. וכן יכול להקדים ולענות אמן אחר הראשון ויעלה לו גם לשני. ויש שנוהגים לענות ''אמן ואמן'' על שניהם. ואם יש הפסק ביניהם אחר תוך כדי דיבור, יענה אמן אחר כל אחד ואחד. (ילקו''י)
לא. יש לכוין בעניית הקדיש ולענות אמן בקול, ולהשתדל לרוץ כדי לשמוע קדיש. שכל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו, קורעים לו גזר דינו של שבעים שנה. ומה שעונים יהא שמיה רבא בקול רם הוא כדי לעורר הכוונה. אך אין צריך לתת בעוז קולו יותר מדאי, עד שיהיה ללעג בעיני הבריות, אלא יענה בקול רם ובכל כוונתו. ועל כל פנים לא יגביה קולו יותר מהמברך. ופירוש יהא שמיה רבא היינו שיהיה שמו של הקדוש ברוך הוא שלם, שנשבע הקדוש ברוך הוא שלא יהיו שמו וכסאו שלמים עד שימחה שמו של עמלק. (ילקו''י)
לב. כשאומר השליח צבור קדיש, אין הקהל חייבים לעמוד, כדי לענות אמן יהא שמיה רבא מעומד, אלא רשאים לענות אמן יהא שמיה רבא כשהם יושבים. וכן המנהג פשוט אצל הספרדים ועדות המזרח. ורק מי שהיה עומד והתחילו לומר קדיש כשהוא עומד, לא ישב עד שיענה אמן יהא שמיה רבא עד דאמירן בעלמא, ואחר כך ישב. וכן אם עמד בקדיש מלא קומתו לכבוד תלמיד חכם או זקן, ישאר עומד עד שיסים לענות אמן יהא שמיה רבא, ואחר כך ישב. וכל זה כשקם מלא קומתו, (כגון שקם מפני שיבה), אבל אם קם בהידור בעלמא, אין צריך לעמוד כדי לענות. והרואה את חבירו שבא לישב באמצע הקדיש, נכון שיזכירנו שצריך לעמוד עד שיסיים עניית יהא שמיה רבא. וכן נוהגים על פי הקבלה לעמוד בשעת אמירת קדיש וברכו שלפני תפלת ערבית של ליל שבת, כדי לקבל שבת בתוספת הרוח. ומנהג האשכנזים כדעת הרמ''א, לעמוד בשעה שעונים קדיש וברכו, וספרדי שמתפלל עם אשכנזים, נכון שיעמוד גם הוא עמהם בעת אמירת קדיש וברכו, כדי שלא יהיה בכלל יושב בין העומדים. (ילקו''י)
לג. לא יענה אמן חטופה, דהיינו כאילו האל''ף נקודה בחטף, ונשמע כאומר ''מן''. וכן שלא יחטוף וימהר לענות אמן בטרם סיים השליח צבור את הברכה, או אמירת הקדיש. וכן לא יענה אמן קטופה, דהיינו שמחסר קריאת הנו''ן ואינו מוציאה בפה שתהא ניכרת. (שו''ע)
לד. וכן לא יענה אמן קצרה, ולא ארוכה מדאי, אלא יאריך קצת עד כדי אמירת אל מלך נאמן. (ילקו''י)
לה. יש להפסיק מעט בין אמן ליהא שמיה רבא, היות והאמן שעונה היא ענייה על מה שאמר השליח צבור, ויהא שמיה רבא הוא התחלת שבח בפני עצמו. ועל השליח צבור (וכן על כל אומר קדיש) להמתין מעט קודם שימשיך לומר יהא שמיה רבא וכו', ויאמר יהא שמיה רבא בנחת, לאט לאט, ולא במרוצה, כדי שהקהל יספיקו לענות עד דאמירן בעלמא (לפי מנהגינו), ואחר כך יענו גם כן אמן אחר שמיה דקודשא בריך הוא. והאומר הקדיש במרוצה עליו נאמר חוטא אחד יאבד טובה הרבה. (ילקו''י)
לו. מה שיש נוהגים שהצבור או חלק ממנו אומרים הקדיש בניגון יחד עם השליח צבור כשהם יושבים במקומם, ראוי לבטל מנהגם, שאין לומר קדיש עם החזן, אלא צריך להקשיב לו ולענות אחריו אמן, ויהא שמיה רבא. (ילקו''י)
6.פירוש המילים:הקדמה:יש בקדיש עשרה לשונות של שבח ואלו הן יתגדל. ויתקדש . יתברך.וישתבח.יתפאר. יתרומם. יתנשא. יתעלה. יתהדר. יתהלל. יש שאומר שהן כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם. וממנו אתה למד שעל כן נתקן שאומר
בעלמא דברא כרעותיה. ומפני מה הפסיקו בין יתגדל ויתקדש לשאר תשבוחות מצינו אגדה.שעשרה הדברות כלולים בעשרה מאמרות ובקדיש יש עשרה שבחים כנגד עשרה מאמרות וכשם שהיה הפסק בין שתי דברות הראשונות לשמונה דברות האחרונות ששתי דברות הראשונות נאמרו מפי הגבורה ושמונה דברות האחרונות שמעו מפי משה. כך הפסיקו בקדיש בין שתי שבחות הראשונות לשמונה חאחרונות. ואע"פ שיש הפסק בינהם אסור לשוח שיחת חולין בינתים.
(
שיבולי הלקט,סימן ח)
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ פירוש: יתגדל ויתקדש
מקור: וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְ-ה-וָ-ה: (יחזקאל לח,כג)
עומק משמעות: כפל הלשון משמעו "יתגדל" בענין
הכמות, "ויתקדש" בענין
האיכות. וכל זה לא רק בדרגתו של הקב"ה כפי שהוא בורא עולמות, שגם דרגא זו היא באין ערוך לכל סדר ההשתלשלות. אלא יתירה מזה תוספת גדלות וקדושה ב"שמי' רבא" "שמו הגדול".(הרבי מלוביבץ' זי"ע)
יִתְגַּדַּל- כנגד מאמר ראשון שבמאמר ראשון נאמר"ויאמר א-לוהים יהי אור"(בראשית א,ג) ואור קרוי גדול דכתיב "ההלכים בחשך ראו אור גדול"(ישעיה ט,א)לפיכך יגדל הקדוש ברוך הוא באור הגדול שברא הקב"ה בעולמו
וְיִתְקַדַּשׁ -כנגד מאמר שני לפי שבמאמר שני נאמר "יהי רקיע בתוך המים"( בראשית א,ו)והמים קדשו (=הבדילו) לקב"ה תחילה בעולם, שמעו לו (ב"ר,פרשה ה) ועוד מצינו שהמים קרויים קדושים שנאמר "ולקח הכהן מים קדושים"(במדבר ה,יז) לפיכך יתקדש שמו של הקב"ה במים (
סידור שער הרחמים,מגיד צדק)
שְׁמֵהּ רַבָּא.פירוש: שמו הגדול
מקור: כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְהוָה אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל כִּי הוֹאִיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם: (שמואל א,יב,כב)
בעבור שמו הגדול . אשר יצא שמו עליכם שהוא מושיעכם , ולמען לא יתמעט שם גדלו (רש"י,שם)
עומק משמעות:יש מפרשים (טור) שם י-ה רבא שאנו מתפללים על שם י-ה שאינו שלם שיתגדל ויתקדש להיות שלם וזה היינו לעת הגאולה שיתנקם מעמלק מעשיו שנשבע שלא יהיה השם השלם עד שיתנקם ממנו שנאמר כי יד על כס י-ה שאין הכסא שלם ואין השם שלם אלא לאחר שינקום ממנו אלא לאחר שינקום ממנו (
ספר הקדיש,עמ' קח)
בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ פירוש:בעולם שברא כרצונו
מקור:כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ יְ-ה-וָ-ה עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ בַּיַּמִּים וְכָל תְּהוֹמוֹת: (
תהילים קלה,ו)
עומק משמעות:לפי שכשברא את העולם הזה,לא היה שם עדיין עם מי יהיה נמלך, כי עדיין לא נבראו המלאכים עד יום שני.אבל כשרצה לברוא את האדם נמלך עם המלאכים שנאמר(בראשית א,כו)ויאמר א-להים נעשה אדם בצלמנו וכו' ואמרו רבותו (ב"ר,פ"ח,ד)שנמלך עם פמליא של מעלה (
אבודרהם)
וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וימליך מלכותו
וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּויצמיח ישועתו ויקרב משיחו
(לפי נוסח תימן בלדי מוסיפים:וְיִפְרוֹק עַמֵיהּ -ויושיע עמו)בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵלפירוש: בחייכם ובימיכם ובחיי כל בית ישראל
עומק המשמעות: ...בהקבץ עשרה
כישראל, לדבר מצוה בין שהתכנסו לתפילה, בין לתלמוד צריכים לקדש ה ׳ וכיצד נקדשו,
שני ענפים עיקריים בקדוש ה׳ ומהם מתפצלים סעיפים וסעיפי סעיפים. אופן אחד של קדוש ה׳ הוא, כדרך שמצינו במיתת בני אהרן, שנאמר בם: ״בקרובי אקדש ועל פני העם אכבד ונקדשתי בכבודי" א״ל משה לאהרן: לא מתו בניך אלא לקדש שמו של הקב״ה וכשהקב״ה עושה דין בצדיקים מתיירא ומתעלה ומתקלס, אם באלו כ׳׳ש ברשעי.... אכן, עם כל גודל מעלת קדוש ה׳ כזה, ששוהה בקשתנו לפני יושב מרום, שיצילנו ממקרים כאלה ושנזכה
לעבוד את ה׳ בשמחה ובטוב לבב, כדי להאדיר שמו הגדול, שנקרא עלינו. ולכן, בעת אמירת "יתגדל ויתקדש שמיה רבא״: סומכים לזאת ״בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל״, כדי שלא יתקבל חלילה, כאילו כוונתנו לקדש שמו באופן הנזכר. נמצא כי עצם אמירת הקדיש, מהווה מבצע של קדוש ה ׳.(
ספר הקדיש,עמ' מ-מא)
בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב פירוש: במהרה ובזמן קרוב, ואמרו אמן
מקור:וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעַבְדֶּךָ כִּי צַר לִי מַהֵר עֲנֵנִי:(
תהילים סח,יח)
עומק המשמעות: מהו פשר כפל הלשון בקדיש,"בעגלא" היינו במהרה,"ובזמן קריב".אלא מבקשים אנו מהשי"ת,שימהר להביא את הגאולה,אך בגאולה עצמה יש שלבים שונים כמו
תחיית המתים,מלחמת גוג ומגוג .ולפיכך מבקשים אנו שכאשר יגיע זמן הגאולה,יהיו שלביה "בזמן קריב",זה אחר זה.כמו שנאמר בתורה(דברים לב,לה)"וחש עתידות למו"-היינו הפורענויותהעתידות לבא עליהם,יגיעו במהרה בזה אחר זה,עד שלא יוכלו להשיב רוחם בין פורענות לפורענות.(
הגר"א,אדרת אליהו)
וְאִמְרוּ אָמֵן.מקור: בָּרוּךְ יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן הַלְלוּיָהּ:
עומק המשמעות: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא פירוש:יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים
מקור:יְהִי שֵׁם יְ-ה-וָ-ה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:(
תהילים,קיג,ב)
אֱדַיִן לְדָנִיֵּאל בְּחֶזְוָא דִי לֵילְיָא רָזָה גֲלִי אֱדַיִן דָּנִיֵּאל בָּרִךְ לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא:עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר לֶהֱוֵא שְׁמֵהּ דִּי אֱלָהָא
מְבָרַךְ מִן עָלְמָא וְעַד עָלְמָא דִּי חָכְמְתָא וּגְבוּרְתָא דִּי לֵהּ הִיא: (דניאל,ב,יט-כ)
רזא גלי. בסתר נגלה : (
רש"י)
בחזוא. במראה החלום אשר בלילה נגלה לו הסוד ההוא : (
מצודת דוד)
להוא. יהי שם של אלוה מבורך מן עולם ועד עולם ר''ל מן עולם השפל עד עולם העליון :
די חכמתא. אשר החכמה והגבורה שלו המה : (
מצודת דוד)
עומק המשמעות: עיקרו של הקדיש-אמן יהא שמיה רבא:
אמר ר' יהשוע בן לוי כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו קורעין לו גזר דינו ...רבי חייא בר אבא א''ר יוחנן אפילו יש בו שמץ של עבודה זרה מוחלין לו ...אמר ריש לקיש כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי ג''ע שנאמר
{ישעיה כו-ב} פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תיקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן (
שבת,קיט,ע"ב)
"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" פירושו בארמית "יהא שמיה רבא מבורך לעלם ולעלמי עלמיא". מדוע אפוא איננו אומרים בקדיש את הפסוק בלשון הקודש, אלא דווקא את הפסוק בארמית? במדרש (דברים רבה ב, לה) מובא שכאשר עלה משה רבינו למרום לקבל את התורה, שמע את המלאכים אומרים: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". נטל משה רבינו מילות שבח נפלאות אלה, והעניקן לישראל. אך כדי שלא לעורר את קנאת המלאכים, הן נאמרות בארמית, וכאשר אנו אומרים אותן בלשון הקודש לאחר קריאת שמע, הן נאמרות בלחש. רבי אסי המשיל זאת לאדם שנטל בגניבה יהלומים מארמון המלך. כאשר העניקם לאשתו, הזהיר אותה שלא תתקשט בהם בפרהסיה, אלא תענדם בבית בלבד. פעם אחת ויחידה בשנה, ביום הקדוש ביותר, יום הכיפורים, כשעם ישראל דומים למלאכים, אנו אומרים את הפסוק בקול רם (
קונטרס יתגדל ויתקדש,הרב יעקב יעקב)
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאֵר וְיִתְרוֹמֵם,וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל פירוש: יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל
מקור:וַיֹּאמְרוּ הַלְוִיִּם יֵשׁוּעַ וְקַדְמִיאֵל בָּנִי חֲשַׁבְנְיָה שֵׁרֵבְיָה הוֹדִיָּה שְׁבַנְיָה פְתַחְיָה קוּמוּ בָּרֲכוּ אֶת יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם
וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה
: (
נחמיה ט,ה)
עומק המשמעות:יִתְבָּרַךְ-כנגד מאמר שלישי נאמר "יקוו המים"(בראשית א,ט) ובמים מצינו ברכה שנאמר "יפתח י-ה-ו-ה לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעיתו ולברך וגו' (דברים כח,יב)
וְיִשְׁתַּבַּח-נגד מאמר רביעי , נאמר "תדשא הארץ דשא"(בראשית א,יא) ומפירות שמוציאה הארץ נותנין שבח לקב"ה על כל מין ומין לפיכך ישתבח שמו מהן
וְיִתְפָּאֵר-כנגד מאמר חמישי "יהי מאורות ברקיע השמים" (שם,שם,יד) וצינו במקום אחר שעל מאורות נותנים פאר ודבר זה אתה למד מעיניו שכן מצינו "ועל מאורות שעשית הם יפארוך סלה" ועוד מצינו במקום אחר "טובים מאורות שבראם אלוהינו", הכל מספר במאורות עד "פאר וכבוד נותנים לשמו".
וְיִתְרוֹמֵם-נגד מאמר שישי "ישרצו המים שרץ נפש חיה" (בראשית א,כ)ובעופות נאמר הרמה , כדכתיב "כעת במרום תמריא"(איוב לט,יח)ואף על פי שמרומים לעוף ,הוא יתרומם מהם (
סידור שער הרחמים,מגיד צדק)
וְיִתְנַשֵּׂא-כנגד מאמר שביעי תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ ,נאמר בב"ר: ויאמר אלהים תוצא הארץ וגו'
(א, כד), אמר רבי אלעזר נפש חיה, זה רוחו של אדם הראשון ומכל מקום נבראו תחילה הרמשים והחיות והבהמות אלא שאם יתנשא האדם ויחטא "אומרים לו יתוש קדמך"
וְיִתְהַדָּר-נגד מאמר שמיני "וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל
עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ
פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה
לְאָכְלָה:" אין העולם יכול להתקיים ללא מזון והנה הדרה של הבריאה היה דווקא באכילת ירקות (
עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע ) ופירות( ומכאן פרי הדר) שכן ללא מזון האדם מתנוול ומת שזה הפך מוחלט של ההדר.
וְיִתְעַלֶּה-כנגד מאמר תשיעי "וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ" שהאדם נהוא נזר הבראיה ותכליתה וממילא כל הבריאה מתעלה בזכותו ויש בו מתכונת כל בעלי החיים כדאיתא במדרש
וְיִתְהַלָּל- נגד מאמר עשירי "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ" והאישה היא הילולו של העולם, שהיא המובחרת שבבריאה שנבראה אחרונה, וכך אכן מסתיימת שירת אשת חיל: "תְּנוּ לָהּ, מִפְּרִי יָדֶיהָ; וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים - מַעֲשֶׂיהָ"(משלי לא,לא)
(
עד כאן לענ"ד)
שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.שמו של הקדוש ברוך הוא
לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן.למעלה מן כל הברכות והשירות התשבחות והנחמות שנאמרות בעולם ואמרו אמן.
מקור:וַיֹּאמְרוּ הַלְוִיִּם יֵשׁוּעַ וְקַדְמִיאֵל בָּנִי חֲשַׁבְנְיָה שֵׁרֵבְיָה הוֹדִיָּה שְׁבַנְיָה פְתַחְיָה קוּמוּ בָּרֲכוּ אֶת יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ
וּ
מְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה: (
שם,שם)
שאין בריה יכולה לברכו ולהללו כפי גודלו ורוממותו שהוא מרומם ונישא יותר,מה שאין הפה יכול לדבר(
א"ע,שם)
עומק המשמעות:
הינו שהשי"ת מרומם מכל השבחים שנאמרו מיום שנברא העולם, אם נצרפם כולם יחד מכל מקום השי"ת
לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא (
ילקוט קטן)
עד כאן חצי קדיש. בקדיש תתקבל מוסיפים:תִּתְקַבַּל צְלוֹתָנָא וּבָעוּתָנָא עִם צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵלפירוש: תתקבלנה תפלותינו ובקשותינו עם תפילותיהם ובקשותיהם של כל בית ישראל
(לפי תימן בלדי: תִּתְקַבַּל צְלוֹתְכוֹן וּצְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּנָא דִּי בִשְׁמַיָּא
תתקבלנה תפילותיכם ותפילותיהם ובקשותיהם של כל בית ישראל לפני אבינו שבשמים.
לפי יתר הנוסחים:
תִּתְקַבַּל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא וְאִמְרוּ אָמֵן.
תתקבלנה תפלותיהם ובקשותיהם של כל בית ישראל לפני אבינו שבשמים ואמרו אמן)מקור:על שם (בראשית מח,כב)"אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי" ומתרגימן בתרגום ירושלמי(שם): בצלותי ובבעותי ולכן סמכן זה לזה.קֳדָם אֲבוהון דְבִשְׁמַיָּא וכו' לשון חכמים הוא שאומר בכמה מקומות(ר"ה,כט,ע"א):לפני אביהם שבשמיים.(
אבודרהם)
וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם: (
מלכים א',ח,מה)
ותקבל מן שמיא ית צלותהון וית בעותהון(
תרגום יונתן,שם)
עומק המשמעות:קֳדָם אֲבוּנָא דְבִשְׁמַיָּא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן.פירוש: לפני אבינו שבשמים (ובארץ) ואמרו אמן
מקור:כִּי אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ אַתָּה יְ-ה-וָ-ה אָבִינוּ גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ: (
ישעיה סג,טז)
רש"י
כי אתה אבינו . ועליך להביט ולראות בצרותינו : כי אברהם לא ידענו . בצרת מצרים :
וישראל לא יכירנו . במדבר כי כבר נסתלקו מן העולם ואתה ה' אבינו בכולם נעשית לנו אב , ורבותינו דרשו בו כמו שדרשו במסכת שבת : (
רש"י,שם)
עומק המשמעות:
האדם בדינו בפני בית דין של מעלה, נידון רק לפי זכויותיו ומעשיו,אולם כאשר מגיע דינו לפני כבודו יתברך, נידון הוא בחסד וברחמים, אף שאיננו כדאי והגון.
על כן בתחילה אנו מבקשים:"תִּתְקַבַּל צְלוֹתָנָא וּבָעוּתָנָא...קֳדָם אֲבוּנָא דְבִשְׁמַיָּא "- בחסד וברחמים לפני אבינו שבשמיים ולאחר מכן מוסיפים אנו ומבקשים "יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא חַיִּים וְשָׁבָע.."-בבית דין של מעלה (
פירוש התפילה לר"א בן הגר"א)
בקדיש דרבנן מוסיפים:עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן. על ישראל ועל החכמים ועל תלמידיהם ועל כל תלמידי תלמידיהם
(נוסח אשכנז ונוסח ספרד:
וְעַל כָּל מָאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא
ועל כל העוסקים בתורה
נוסח איטליה: דְּיָתְבִין דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קַדִּשְׁתָּא
שיושבים שעוסקים בתורה הקדושה)
דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קַדִּשְׁתָּא העוסקים בתורה הקדושה
(תימן בלדי: דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא
העוסקים בתורה )דִּי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל אָתָר וְאָתָר, שבמקום הזה ושבכל מקום ומקום
יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹןיהא לנו ולהם ולכם
שְׁלָמָא רַבָּאשלום רב
חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵיפירוש:חן וחסד ורחמים
(האשכנזים מוסיפים:
וְחַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפֻרְקָנָא
וחיים ארוכים ומזונות מרווחים וישועה
נוסח איטליה: מִן קֳדָם אֱלָהָנָא מָארֵי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא
מלפני אלוהינו אדון שמים וארץ )מקור:וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים וַתִּשָּׂא
חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלֹת וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי: (אסתר ב,יז)
כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה צְבָאוֹת לֵאמֹר מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ וְ
חֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת אָחִיו: (
זכריה,ח,ט)מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָּא וְאַרְעָאפירוש: מלפני אדון שמים וארץ
(נוסח אשכנז ונוסח ספרד:
מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא
מלפני אביהם שבשמים
תימן בלדי: מִן קֳדָם אֲבוּנָא דְּבִשְׁמַיָא מלפני אבינו שבשמים )עומק המשמעות: קֳדָם אֲבוּנָא דְבִשְׁמַיָּא(וְאַרְעָא)-מדוע דווקא בקדיש דרבנן הנאמר לאחר לימוד תורה ,נוקטים לשון זו כלפי השי"ת-קֳדָם אֲבוּנָא דְבִשְׁמַיָּא(וְאַרְעָא)-לפני אבינו בשמים ובארץ?ברם רק מכח קבלת התורה ע"י כלל ישראל שורה השכינה בארץ לכן דוקא בקדיש הנאמר לאחר לימוד תורה מודגש כי שכינתו יתברך שורה בשמים ובארץ.(
עין אליהו,ר' אליהו שיק)
וְאִמְרוּ אָמֵן. ואמרו אמן.
תוספת בכל סוגי הקדיש למעט חצי קדיש :יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא פירוש: יהא שלום רב מן השמים
(נוסח אשכנז: וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל
וחיים עלינו ועל כל ישראל
נוסח ספרד ונוסח איטליה:
וְחַיִּים טוֹבִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל
וחיים טובים עלינו ועל כל ישראל)מקור:
יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ (
תהילים קכב,ז)
שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל:(
שם,קיט,קסה)
עומק המשמעות:והטעם שנקבע השלום באחרונה לפי שהוא שקול כנגד הכל וכן הוא אומר ביוצר "עושה שלום ובורא את הכל"ותניא בתורת כהנים(בחוקותי א): "ושמא תאמר הרי מאכל הרי משתה אם אין שלום אין כלום,ת"ל (ויקראכו,ו)"ונתתי שלום בארץ"וגו' מגיד שהשלום שקול כנגד הכל.
"[חולין קמא.] גדול השלום שהשם הגדול הנכתב בקדושה אמר הקב"ה ימחה על המים כדי לשום שלום בין איש לאשתו"
[במדבר רבה יא,ז]:"גדול השלום שמשבח את התורה בשלום שנאמר(משלי ג,יז)"וכל נתיבותיה שלום".גדול השלום שאפילו העליונים שאין בינהם לא קנאה ולא שנאה ולא עין רעה צריכין שלום שנאמר (איוב כה,ב)"עושה שלום במרומיו".
(
אבודרהם)
חַיִּים וְשָׁבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵוַח וְהַצָּלָה לנו לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵלחיים ושובע וישועה ונחמה והצלה ורפואה וגאולה וסליחה וכפרה ורווח והצלה לנו ולכל עמו ישראל
(תימן בלדי:
וְסִיַּעְתָּא וּפֻרְקָנָא וּרְוַחָא וְחִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי עֲלֵיכוֹן וַעֲלַנָא וְעַל כָּל קְהָלְהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם
וסיוע וישועה ורווחה וחן וחסד ורחמים עליכם ועלינו ועל כל קהלותיהם של כל בית ישראל לחיים ולשלום )יְהֵא 1.שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא 2.חַיִּים 3.וְשָׁבָע 4.וִישׁוּעָה 5.וְנֶחָמָה 6.וְשֵׁיזָבָא 7.וּרְפוּאָה 8.וּגְאֻלָּה 9.וּסְלִיחָה 10.וְכַפָּרָה 11.וְרֵוַח 12.וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל-
חיים על שם (חבקוק ג,ב)בקרב שנים חייהו(ישעיה לח,טז)אדני עליהם יחיו.ושובע על שם (תהילים טז,יא)שובע שמחות את פניך וכתיב ומשביע לכל חי רצון.וישועה על שם ויהי לי לישועה וכתיב הושיענו א-לוהי ישענו ונחמה ע"ש כי ניחם ה' ציוןוכתיב תנחומיך ישעשו נפשי ושזבא על שם תרגום"ומלט הוא את העיר בחכמתו" ורפואה על שם "הני מעלה לה ארוכה ומרפא" וגאולה על שם "כי עמך הסליחה"וכתיב "כי אתה ה'טוב וסלח"וכפרה על שם "כפר לעמך ישראל"וריוח והצלה ע"ש"רוח והצלה יעמוד ליהודים"(
אבודרהם,ר' דוד ב"ר יוסף)עומק המשמעות: : ...וביקש כאן שתים עשרה בקשות כמספר שבטי בני יעקב. (
אבודרהם,ר' דוד ב"ר יוסף)
1.שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא -כנגד
שמעון שחרחר מלחמה במעשה דינה והיה המוביל במכירת יוסף ואף הוביל למגפה בשבטו בעקבות חטא בעל פעור אחים וכמעט נכחד ודווקא מתוך כך תיקונו יהיה בהבאת
שלום.
2.חַיִּים-כנגד יששכר חמור גרם שמסמל את התורה(חמור בעל עצמות, סובל עול תורה כחמור חזק שמטעינין אותו משאוי כבד(רש"י) ,והתורה היא כידוע תורת חיים,סם חיים,עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר (משלי ג, יח).
3.וְשָׁבָע-כנגד אשר המייצג את השובע הגשמי מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי-מֶלֶךְ ובמדרש רבא(בראשית,צח,יט) :מאשר שמנה לחמו (מט, כ), שארצו שמנה, שלחמו שמן
.
4.וִישׁוּעָה-גד,הישועה והנצחון במלחמה נזקפים לזכות בני גד על שום אומץ ליבם-גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב:גד. התנבא שיבא עליו גדוד והוא ינצחנו באחרונה(אבן עזרא,שם) וכן שמשון שהוא מהגיבורים המובהקים של מנהיגי עם ישראל משבטו של דן.
5.וְנֶחָמָה-כנגד אבן השבו בחשן שהיא של שבט נפתלי וידוע שלאבן השבו יש כח להעניק נחמה לאנשים שחוו שכול. וכן את מוצא בשעה שעלו לקבר את אבינו יעקב באו בני חת להתעורר עמהן על הקבורה ורץ נפתלי כאילה והביא את הספר ממצרים ושפר על ידן(בראשית רבא,צח,יז)
6
.וְשֵׁיזָבָא-(הצלה) כנגד ראובן שנאמר " וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ"
,ובבראשית רבא:"אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה פתחת תחלה בהצלת נפשות, חייך שאין מפרישין ערי מקלט תחלה אלא בתחומך, הדא הוא דכתיב
(דברים ד, מג): את בצר במדבר"
7.וּרְפוּאָה-כנגד דן ,הנחש סמל הרפואה ועל דן נאמר :"יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר" ונחש הנחושת של משה היה מקור לרפואה: וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי "(במדבר כא,ט)
8.וּגְאֻלָּה-יהודה כנגד משיח בן דוד
9.וּסְלִיחָה-יוסף על שום שסלח לאחיו
10.וְכַפָּרָה-לוי כנגד כפרתו של כהן גדול
11.וְרֵוַח-זבולון, לחוף ימים ישכון בריווח
12.וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל-בנימין שמזרעו באה הצלה לכל עם ישראל בימי מרדכי ואסתר ,ע"ש מרדכי שאמר לאסתר "רוח והצלה יעמוד ליהודים"
(
עד כאן ענ"ד)
וְאִמְרוּ אָמֵן.ואמרו אמן.
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עמו יִשְׂרָאֵל ואִמְרוּ אָמֵן.(בנוסח תימן בלדי מסיימים כדלקמן:
וִינַחֲמֵנוּ בְּצִיוֹן וְיִבְנֶה בְּרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלָיִם בְּחַיֵּינוּ וּבְיָמֵינוּ בְּקָרוֹב אָמֵן וְאָמֵן.)
מקור:הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו: (
איוב כה,ב)
עומק המשמעות:
רבים תמהו מהי אותה "מלחמה" המתנהלת "במרומיו" שהשי"ת עושה בה שלום.
אך הביאור הוא שהקב"ה עשה שני סוגי שלום בעולם.הראשון בבראית השמים,כאשר בלל אש ומים ועשה שלום בינהם.השני: בבריאת האדם,כאשר עירב בין האדמה תכלית שפלות היסודות לבין נשמת רוח חיים שהיא חלק אלו-ה ממעל והרכיב את שניהם ויצר את האדם.
אמנם הבדל גדול יש בין שני סוגי שלום אלו.השלום בין אש ומים הוא שלום גמור ותמידי ולעומתו הגוף והנשמה מנהלים בינהם מלחמה תמידית בין יצר הטוב ליצר הרע, וצריך סיוע רב מהשי"ת כדי שיהיה הקשר בינהם חזק ואמיץ,לבל יגבר היצר הרע על היצר הטוב.
על כך אנו מבקשים "עושה שלום במרומיו"- השלום בין האש והמים ביצירת השמים "הוא יעשה שלום עלינו"-בגופנו ממש,בין היצר הטוב ליצר הרע ועל ידי זה יהי שלום "על כל ישראל"- שלא יזיק איש את רעהו וכל אחד יסתפק בחלקו שניתן לו משמים.
(
חתם סופר)