על התפילה-הקדמה

הקדמה:
תפילה- הגדרה:
ראיתי לתת גדר לענין התפילה, שתלויים בה כמה דברים גדולים, כמו שנבאר בעז"ה. ומצאנו גדרה נכון ושלם, והוא בקשת האדם מהאל דבר צורך שאינו ברשותו : והרצון במלת בקשת, הוא להורות שאין ראוי שישאל האדם צרכיו מהאל יתברך דרך חיוב והכרח, כמי ששואל את חבירו שיפרע לו את חובו, שהוא חייב לפרוע לו, אלא דרך בקשה ותחנונים, כעני השואל למי שאינו חייב לו. (בית אלוקים,שער תפילה,פרק ראשון/ המבי"ט-משה בן יוסף מיטראני)

תפילה היא האמונה שקיים מחדש לעולם ובידו לשנות הטבע (ר' נחמן מברסלב)

הקדמה להלכות תפילה:
מצות עשה מן התורה להתפלל בכל יום, שנאמר: ועבדתם את ה' אלוקיכם. מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפלה, שנאמר ולעבדו בכל לבבכם. אמרו חכמים איזו היא עבודה שבלב זו תפלה. ועזרא ובית דינו תקנו שמונה עשרה ברכות, ג' ראשונות שבח להשי''ת ושלש אחרונות הודיה, ואמצעיות יש בהן שאלת כל הדברים, שהן כמו אבות לכל חפצי איש ואיש ולצורכי הצבור כולן, כדי שיהיו ערוכות בפי הכל. ומן התורה אין חיוב להתפלל אלא פעם אחת ביום, אבל מדרבנן חייבים להתפלל בכל יום ג' תפלות, כפי הנוסח שתיקנו חכמים. [ילקוט יוסף, מהדורת תשס''ד, תפלה כרך א', עמוד כז, סימן פט הערה א'. שאר''י ח''ב עמוד רלא]. (הקדמה להלכות תפלה - חיוב תפלה וערכה, ילקוט יוסף)

הסידור הראשון:
סדר רב עמרם גאון הוא סידור התפילה הראשון הידוע לנו, נכתב בתשובה לבקשת קהילה מספרק או ברצלונה בערך בשנת ד' תר"כ (860). (הסידור והתפילה ח"ב,עדין שטיינזלץ,ע"מ 172)

הראשונים לסדר את התפילה:
כנסת הגדולה - קבוצה של נביאים וחכמי ישראל שעשו סדרים ותקנות בענייני הדת; פעלה מזמן עזרא ונחמיה ועד זמן שמעון הצדיק.(300-500 לפני הספירה)
הנביאים מסרו את התורה לאנשי כנסת הגדולה, ושמעון הצדיק היה משיירי הכנסייה (אבות א, א' ב'). השם כנסיה בארמית הוא תרגום המילה אספה או קהלה (נחמיה ה' ז'). השם התייחד להתקהלות העם לעבודת ה' ולתקנת הדת.
פעולות אנשי כנסת הגדולה:
1) להעמיד שופטים ודיינים להורות ע"פ התורה
2) לסדר כתבי הקדש ולחתום אותם. הם היו "בעלי אסופות".
3) לסדר התפלות, ותקנו הנוסחה בש"ע.
4) הבדילו בין מקיימי הדת ובין הכופרים בה.
5) הם פירשו את התורה ע"פ הקבלה והלכה למשה מסיני.
6) תקנות בתשלומי כסף בנזקי אדם תחת עונש הגוף.
(אינציקלופדיה דעת,ערך כנסת הגדולה)


מי חייב בתפילה:
כתב הרמב''ם (פ''א מהלכות תפלה ה''א): מצות עשה להתפלל בכל יום וכו', ואין מנין התפלות מן התורה, ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה, ''לפיכך נשים ועבדים חייבים בתפלה, לפי שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא''. ע''כ. ומכל מקום אין הנשים חייבות מן הדין להתפלל שלש תפלות, אלא חייבות רק בתפלה אחת בכל יום. ומה טוב שיתפללו תפלת שחרית, שאחר שיברכו ברכות השחר, [חוץ מברכת שעשני כרצונו, שיאמרוה בלי שם ומלכות], וברכות התורה, יאמרו פסוק ראשון של קריאת שמע, כדי לקבל עליהן עול מלכות שמים, ולאחר מכן יתפללו תפלת שמונה עשרה. ואם היו עסוקות וטרודות בבוקר בצרכי הבית עד שעבר זמן תפלת שחרית, יתפללו תפלת שמונה עשרה במנחה, או בערבית. ואם ירצו הנשים להתפלל בכל יום שלש תפלות, ערבית שחרית ומנחה, כענין שנאמר (תהלים נה, יח) ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי, תבוא עליהן ברכה, ואין בזה חשש ברכה שאינה צריכה, הואיל ותפלה בקשת רחמים היא. ועל כגון זה אמרו (בברכות כא.): והלואי שיתפלל אדם כל היום כולו. [שאר''י ח''ג עמו' מה. ילקו''י סי' קו הערה א', שם, עמו' תצב].
(ילקוט יוסף,פרק קו,סעיף א)


מניין בעשרה- מדוע?
אולי ימצאון שם עשרה. על פחות לא בקש. אמר, דור המבול היו שמונה, נח ובניו ונשיהם ולא הצילו על דורם, ועל תשעה על ידי צרוף כבר בקש ולא מצא:(רש"י,בראשית,יח,לב)

א''ר יצחק מנין שהקב''ה מצוי בבית הכנסת שנאמר {תהילים פב-א} א-להים נצב בעדת אל ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם שנאמר א-להים נצב בעדת אל (ברכות ,ו,ע"א)
ומנין לעשרה וכו'. עדה קרויה בעשרה שנא' עד מתי לעדה הרעה הזאת (במדבר יד) יצאו כלב ויהושע: (רש"י,שם)

מקורם הקדום של שחרית,מנחה,ערבית:
אברהם תקן תפלת שחרית שנא' {בראשית יט-כז} וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר {תהילים קו-ל} ויעמד פינחס ויפלל יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר {בראשית כד-סג} ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ואין שיחה אלא תפלה שנאמר {תהילים קב-א} תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר {בראשית כח-יא} ויפגע במקום וילן שם ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר {ירמיה ז-טז} ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי (ברכות,כו,ע"ב)

הקשר בין צדיק לתפילה:
צריך האדם בכל יום להשלים בתפלות וברכות מידת צדיק שהוא נוטריון צ(90) אמנים, ד(4) קדושות י,(10) קדישים, ק(100) ברכות (האר"י)

סוגי התפילות:
אמר רבי יוחנן עשרה לשונות נקראת תפלה, ואלו הן: שועה, צעקה, נאקה, רנה, פגיעה, בצור, קריאה, נפול ופלול ותחנונים. שועה צעקה, שנאמר (שמות ב, כג): ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו וגו'. נאקה, דכתיב (שם שם, כד): וישמע אלהים את נאקתם. רנה ופגיעה, דכתיב (ירמיה ז, טז): אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי. בצור וקריאה, דכתיב (תהלים יח, ז): בצר לי אקרא ה'. נפול, דכתיב (דברים ט, יח): ואתנפל לפני ה'. פלול, דכתיב (תהלים קו, ל): ויעמד פינחס ויפלל. ותחנונים, דכתיב: ואתחנן אל ה'. ומכלן לא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים. (דברים רבה,ואתחנן,פרשה ב,סעיף א)