בין בראשית לזאת הברכה

פתיחה- בין אחרית לראשית:
התורה מסיימת בל' "לעיני כל ישראל" ופותחת בב' "בראשית ברא אלוקים" ר"ת לב ...שצריך אדם שיהיו עיניו ואזניו ולבו מכוונים לדברי תורה (חיים תחילה,ר' חיים פלאג'י)

וזאת הברכה:
וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְ-ה-וָ-ה פָּנִים אֶל פָּנִים: לְכָל הָאֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְ-ה-וָ-ה לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ: וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל: (דברים לד,י-יב)
בראשית:
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱ-לֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם: וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר: וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱ-לֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ: וַיִּקְרָא אֱ-לֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד (בראשית א,א-ה)

בראשית ברא. אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו זכרונם לברכה בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) ראשית דרכו, ובשביל ישראל שנקראו (ירמיה ב ג) ראשית תבואתו (רש"י,בראשית,א,א)

תהו ובהו. תהו לשון תמה ושממון שאדם תוהא ומשתומם על בהו שבה (רש"י,בראשית,א,ב)

סיום- בין ברכה לברכה:

וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ:(בראשית א,כב)

וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ (דברים לג,א)

ראש השנה: למהותו של השופר

פתיחה: מדוע התורה לא ציוותה לתקוע במפורש בשופר בר"ה?

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ: (ויקרא כג,כד)
וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם (במדבר כט,א)

0.הקדמה: השופר-והיובל

א.מצוות תקיעת שופר בר"ה, מנין? 

מצות עשה של תורה, לשמוע תרועת השופר בראש השנה, שנאמר "יום תרועה, יהיה לכם" (במדבר כט,א). ושופר שתוקעין בו, בין בראש השנה בין ביובל--הוא קרן הכבשים הכפוף; וכל השופרות חוץ מקרן הכבש, פסולין. ואף על פי שלא נתפרש בתורה תרועה בשופר בראש השנה, הרי הוא אומר ביובל "והעברת שופר תרועה . . . תעבירו שופר" (ויקרא כה,ט); ומפי השמועה למדו מה תרועת יובל בשופר, אף תרועת ראש השנה בשופר. (משנה תורה , ספר זמנים , הלכות שופר וסוכה ולולב,פרק א,הלכה א)

ב.יובל- שנת השופר:

המילה המקראית יוֹבֵל מציינת את שנת החמישים: "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ, יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם…" (ויקרא כה, י). המשמע היסודי של המילה הוא ככל הנראה אַיִל, כעולה למשל מן הצירופים "שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים" ו"קֶרֶן הַיּוֹבֵל" (שניהם ביהושע פרק ו). בהמשך קיבלה המילה יוֹבֵל את המשמעות 'שופר', 'קרן איל': "בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר" (שמות יט, יג). שנת החמישים נקראה שנת היובל על שום תקיעת השופר ביום הכיפורים בראשיתה: "…תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם… וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה…" (ויקרא כה, ט–י).(מתוך אתר האקדמיה ללשון עברית)

ג.בין זכרון תרועה ליום תרועה:
אמר רבי לוי בר לחמא אמר רבי חמא בר חנינא כתוב אחד אומר {ויקרא כג-כד} שבתון זכרון תרועה וכתוב אחד אומר {במדבר כט-א} יום תרועה יהיה לכם לא קשיא כאן ביו''ט שחל להיות בשבת כאן ביום טוב שחל להיות בחול(ר"ה,כט,ע"ב) 

ד.השופר הראשון והשופר האחרון - מהאיל שנברא בין השמשות:
אותו האיל שנברא בין השמשות לא יצא ממנו דבר לבטלה אפרו של איל הוא יסוד על גבי המזבח הפנימי גידי האיל אלו עשרה נבלים של כנור שהיה דוד מנגן בהם עורו של איל הוא אזור מתניו של אליהו ז"ל שנ' איש בעל שער וכו' קרניו של איל של שמאל שתקע בו בהר סיני שנ' ויהי במשוך בקרן היובל ושל ימין שהיא גדולה משל שמאל שהוא עתיד לתקוע בה לעתיד לבא שנ' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול והיה ה' למלך על כל הארץ :(פרקי דרבי אליעזר, פרק ל"א)

1. לשם מה שימשה תקיעה בשופר בעת העתיקה:

א.שחרור עבדים (למשל בשנת היובל):
וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם: וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ (ויקרא כה,ט-י)

ב.המלכת מלך:- ממליכים את הקב"ה
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ אֶל גִּחוֹן: וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָר וַאֲמַרְתֶּם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה: (מלכים א,א,לג-לד)

ג.יציאה למלחמה:
וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרוֹת וֲנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם (במדבר י,ט)
וַיַּךְ יוֹנָתָן אֵת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר בְּגֶבַע וַיִּשְׁמְעוּ פְּלִשְׁתִּים וְשָׁאוּל תָּקַע בַּשּׁוֹפָר בְּכָל הָאָרֶץ לֵאמֹר יִשְׁמְעוּ הָעִבְרִים: וְכָל יִשְׂרָאֵל שָׁמְעוּ לֵאמֹר הִכָּה שָׁאוּל אֶת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים וְגַם נִבְאַשׁ יִשְׂרָאֵל בַּפְּלִשְׁתִּים וַיִּצָּעֲקוּ הָעָם אַחֲרֵי שָׁאוּל הַגִּלְגָּל (שמואל א,יג,ג-ד)

ד.בימי שמחה:
וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:(במדבר י,י)

וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן יְ-ה-וָ-ה בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר (שמואל ב,ו,טו)

2.עשר טעמי השופר:

כתב רב סעדיה גאון, מה שציווה הבורא יתברך לתקוע שופר בראש השנה יש בזה עשרה עניינים:
א) מפני שהיום תחילת הבריאה שבו ברא הקב"ה העולם ומלך עליו, וכן עושין המלכים בתחלת מלכותם שתוקעים לפניהם בחצוצרות ובקרנות, להודיע ולהשמיע בכל מקום תחלת מלכותם, וכן אנו ממליכים עלינו את הבורא ית' ביום זה. וכך אמר דוד בתהילים (צ"ח ו) בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'. 

ב) כי יום ראש השנה הוא ראשון לעשרת ימי תשובה, ותוקעים בו שופר להכריז עלינו כמי שמזהיר ואומר כל הרוצה לשוב ישוב, ואם לאו יקרא תגר על עצמו. וכן עושין המלכים שמזהירין את העולם תחלה בגזרותיהם, וכל העובר אחר ההזהרה אין שומעין לו טענה. 

ג) להזכירנו מעמד הר סיני שנאמר בו (שמות י"מ מ.ז) וקול שופר חזק מאד, ונקבל על עצמנו מה שקבלו אבותינו על עצמם נעשה ונשמע. 

ד) להזכירנו דברי הנביאים שנמשלו בתקיעת שופר. שנאמר ביחזקאל (ל"ג) ושמע השומע את קול השופר ולא נזהר, ותבוא חרב ותקחהו דמו בראשו יהיה וגו', והוא נזהר את נפשו מלט. 

ה) להזכירנו חורבן בית המקדש וקול תרועת מלחמות האויבים, כמו שנאמר בירמיה (ד) כי קול שופר שמעתי תרועת מלחמה. וכשאנו שומעים קול השופר, נבקש מאת ה' על בנין בית המקדש.

ו) להזכירנו עקדת יצחק שמסר נפשו לשמים, וכן אנחנו נמסור נפשנו על קדושת שמו ויעלה זיכרוננו לפניו לטובה. 

ז) כשנשמע תקיעת השופר נירא ונחרד ונשבר עצמנו לפני הבורא, כי כך הוא טבע השופר שהוא מרעיד ומחריד, כמו שנאמר בעמוס (ג' ו) אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. 

ח) להזכיר יום הדין הגדול וליראה ממנו, שנאמר בצפניה (א' י"ד) קרוב יום ה' הגדול קרוב ומהר מאד, יום שופר ותרועה. 

ט) להזכירנו קיבוץ נדחי ישראל, ולהתאוות אליו, שנאמר בו בישעיה (כ"ז י"ג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור וגו'. 

י) להזכירנו תחיית המתים ולהאמין בה, שנאמר בישעיה (י"ח נ) כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו (אבודרהם הל' ר"ה). 

3.השופר ומעמד הר סיני:

א.הופעה ראשונה של שופר- במעמד הר סיני דווקא:
וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה...וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל: (שמות יט טז-יט)

ב.מה עניין שופר ר"ה ושופר מתן תורה?

...למלך בשר ודם שנסע ליער גדול להשתעשע ולקבל עונג מצידת חיות ועופות, עד שבא לעומק היער ולא מצא דרך הנכון והישר לשוב לביתו. וראה ביער אנשים כפרים ושאלם על הדרך, ולא הכירו את המלך ולא ידעו מה להשיב לו, כי מעולם לא ידעו את דרך המלך הגדול הנכון והישר. עד שמצא איש חכם ונבון ושאלו על הדרך, אז הבין החכם שהמלך הוא ונזדעזע לאחוריו, ושמע תיכף לרצונו, ויראיהו את הדרך, כי מרוב חכמתו ידע את הדרך המלך הנכון והישר, ויולך את המלך לבית המלוכה, וישב אותו על כסא מלכותו אשר בבית המלכות.וימצא האיש ההוא חן בעיני המלך מאד, וינשאהו מכל שרי המלוכה וילבישהו בגדים יקרים, ואת בגדיו ציוה להכניס לבית גנזיו.
ויהי אחרי ימים רבים חטא אותו האיש למלך, ויקצוף עליו המלך ויצו לשרים היושבים ראשונה במלכות לשפוט אותו האיש כדין העובר על מצות המלך. ויצר להאיש מאד, כי ידע משפטו יהי' חרוץ לרע לו על דבר אשר חטא נגד המלך, ויפול לפני המלך ויבקש על נפשו שקודם שיצא דבר משפטו ימלא שאלתו בדבר אחד, והוא, להלביש אותו בגדיו הראשונים שלו בשעה שהוליך את המלך מהיער, וגם המלך ילבוש בבגדיו שהלך אז. וישא לו המלך לדבר הזה.
ויהי כאשר לבש המלך את בגדיו הנ"ל והאיש את בגדיו הנ"ל, זכר המלך את גודל החסד שעשה עמו, אשר החזיר אותו לבית המלוכה וישיבהו על כסא מלכותו, ויכמרו רחמיו עליו וימצא חן וחסד לפניו, והעביר את חטאתו מלפניו והשיבוהו על כנו.

ככל המשל הזה כן אנחנו בני ישראל, בשעת מתן-תורה החזיר הקב"ה התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה, ואנחנו בני ישראל קבלנו התורה בשמחה וענג עד אשר קדמנו נעשה לנשמע, וקבלנו עול מלכות שמים ונמליכו למלך עלינו, לקיים מצותיו וחוקיו ותורתו הקדושה, ועתה פשענו ומרדנו נגדו, ובראש-השנה יראים אנחנו מיום הדין אשר בא במשפט על כל נעלם ולכל איש נקצב משפטו לפי מעשיו, לכן אנחנו תוקעים בשופר, היינו באותו הלבוש שהיה במתן-תורה, בכדי שיזכור שקבלנו התורה והמלכנו אותו בשופר כמ"ש "ויהי קול השופר" כו', וגם כעת אנחנו ברצון זה כו'.
ועל ידי זכרון זכות זה מוחל לנו על כל עוונותינו, ויכתבנו לחיים טובים לאלתר כו'. 
(קדושת הלוי , מאמרי ראש-השנה)

4.השופר והשטן:

א.שופר-  רמז לסילוק המזיקים:
שופר- ראשי תיבות "אין שטן ואין פגע רע" שבזכות מצוות שופר ניצולם מן השטן ומכל פגע רע (טור או"ח סימן תקפ"ה,ז)

ב.לערבב את השטן:

וּבְיַרְחָא שְׁבִיעָאָה הוּא יַרְחָא דְתִשְׁרֵי בְּחַד לְיַרְחָא מְאָרַע קַדִישׁ יְהֵי לְכוֹן כָּל עִיבִידַת פּוּלְחָנָא לָא תַעַבְדוּן יוֹם יַבָּבָא יְהֵי לְכוֹן לִמְעַרְבְבָא סַטָנָא דְאָתִי לִמְקַטְרְגָא לְכוֹן בְּקַל יַבְּבוּתְכוֹן: (תרגום יונתן,שם)

ג.משמעות ערבוב השטן:

ג1.אין תוקעים בשופר בערב ראש-השנה (מהרי"ל מנהגי ימים נוראים הגהה ב )

ג2.לערבב את השטן-לרפות את ידיו:
ונשאלת כאן שאלה פשוטה: הרי השטן הוא מלאך שבא לבית-דין של מעלה, בעולם האמת, ושם הוא משמיע את דברי קטרוגיו; האם אותו אפשר לבלבל באמצעים פשוטים כאלה, שהם גם ידועים ומפורסמים וגם חוזרים על עצמם מדי שנה בשנה? מהי משמעותו של מושג תמוה זה?

את המפתח להבנת סוגיא זו אנו מוצאים בגמרא⁵, לגבי עצם מצוות תקיעת-שופר בראש-השנה: "אמר רבי יצחק...למה תוקעין ומריעין כשהן יושבים, ותוקעין ומריעין כשהם עומדין? כדי לערבב השטן". מפרש זאת רש"י במקום⁶: "שלא ישטין; כשישמע שישראל מחבבין את המצוות, מסתתמין דבריו". מכאן אנו למדים, שאין להבין את המושג "לערבב את השטן" כפשוטו, שכאילו אנו מבלבלים אותו בעובדות פשוטות, אלא שעל-ידי מעשינו אלה אנו סותמים את טענותיו. כשהשטן רואה את החביבות שרוחשים היהודים כלפי המצוות, הדבר הזה מרפה את ידיו.

לאור גישה זו ניתן להסביר גם את שאר הדברים שעושים "כדי לערבב את השטן". כשיהודים תוקעים בשופר בחודש אלול, והשטן רואה שהם מתעוררים לתשובה וזוכים בדין עוד לפני ראש-השנה - שוב אין לו מה לטעון ולקטרג בראש-השנה. משום כך גם אין תוקעין בשופר בערב ראש-השנה: הדבר הזה בא להמחיש לישראל ולעולם כולו, שהיהודים אכן שבו בתשובה שלימה עוד לפני ראש-השנה ועל-כן אין הם זקוקים לשופר המעורר. וכשהשטן רואה את בטחונם של היהודים בנצחונם, שוב אין הוא מקטרג

(מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות מאת הרבי מליובאוויטש, כרך כד, עמ' 222)

ג3.הקדמת השופר- קורעת גזר הדין:
"תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו" 

האותיות הקודמות לאותיות שפ"ר- קר"ע
האותיות הקודמות לאותיות חד"ש- הן גז"ר
והקודמות לכס"ה- די"ן.רמז שהשופר קורע גזר דין ( ע"פ פנים יפות לבעל ההפלא"ה)

ג4.כנגד השטן שניסה לערבב את אילו של אברהם במעשה העקידה שחל בר"ה ומקרניו תקעו בשופר במתן תורה ולעתיד לבוא :

וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ:(בראשית כב,יג) 

בקרניו. שהיה רץ אצל אברהם,  (ח) והשטן סובכו ומערבבו באילנות (רש"י,שם)

ד.השופר כנגד המקטרגין- נכנס באוזן אחת ויצא בשניה:

אמר ר' ברכיה בשם רבי אבא שפרו מעשיכם וחדשו מעשיכם, ומה שופר זה תוקע מזה ומוציא מזה, כך כל קטיגורין שבעולם מקטרגין לפני אני שומע מזה ומוציא מזה, הוי תקעו בחודש שופר. (מדרש שוחר טוב, מזמור פא)

5.השופר והגאולה:

א.השופר- סימן טוב לישראל:
רבי יהושע בן קרחה אומר לא נברא שופר אלא לטובה לישראל, שבשופר נתנה התורה לישראל, שנאמר (שמות י"ט) ויהי קול השופר הולך וחזק מאד וגו', ובשופר נפלה חומת יריחו, שנאמר (יהושע ו') ויהי כשמוע העם את קול השופר ויריעו העם תרועה גדולה ותפול החומה תחתיה וגו', ובשופר עתיד הקב"ה לתקוע בשעה שמכנס גליות ישראל למקומן, שנאמר (ישעיה כ"ז) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים... (תנא דבי אליהו זוטא, פרק כב)

ב.השופר מעורר את הגאולה:
"אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה(תהילים קכו,ב)- ראשי תיבות שופר שבקול השופר אנו מעוררים השופר שלעתיד לבוא שיתקע לחרותנו (ע"פ קדושת אהרון מבעלז)

ג.שופר- קול הגאולה:
אתיא שופר וכו', אם תתבונן בדבר זה יוכל האדם לדעת סוד שופר של ראש השנה, שהוא דומה לשופר שנאמר (ישעיה כ"ז) "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול", כי אשר תמצא השופר בתורה לא תמצא אלא בגאולה, או מה שיושיע הקב"ה את ישראל, כי נאמר (במדבר י') "וכי תבאו מלחמה על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלקיכם ונושעתם", הרי לך כי השופר הוא התשועה מן האויב, והיא גורמת זכירה, וכן היובל הוא סימן שיצאו לחירות העבדים, וכן אמרו חז"ל הרואה שופר בחלום יצפה לגאולה וכו', הרי לך כי השופר הוא הגאולה, וזה כי השופר הוא משמיע הקול לאסוף הפזורים כדי שישמעו אותם הפזורים ויבאו למקום אחד, וזהו הגאולה, כי השעבוד אשר נשתעבדו תחת רשות אחרים, ויבאו יחד, והקבוץ יחד הוא הגאולה, לפי שיוצאים מרשות אחרים... (מהר"ל חידושי אגדות ר"ה יא ב)

ד.גאולת תשרי יונקת מהשופר:
בתשרי עתידין ליגאל, אתיא שופר שופר, כתיב הכא תקעו בחדש שופר, וכתיב התם ביום ההוא יתקע בשופר גדול. (ר"ה יא ע"ב)

6.השופר וחטא אדם הראשון:

...וכן מתעורר הפלת התרדמה שהוא התחלת הנפילה, ויהיב עיטא על זה בשופר, שפשוטו כמ"ש רמב"ם כלומר עורו ישנים מתרדמתכם, שיקיץ מתרדמתו על ידי קול השופר, ואלמלא עשה אדם הראשון כן להתגבר ביראת ה' מיד אחר התחלת נפילת דתרדמה לא היה בא לידי חטא... (ר' צדוק הכהן מלובלין, חלק ד מחשבות חרוץ עמוד קנב)

ובראש השנה באים לתקן הכל על ידי שמיעת קול שופר, שהוא דוגמת שמיעת קול ה' אלקים ששמע אדם הראשון מאתערותא דלעילא ולא נמשך אחריה, ואנו שומעין באתערותא דלתתא ונמשכין אחריה, ובא לידי יראה שהוא תיקון הראיה... (שם שם עמוד קנו)

7.השופר והתפילה:

א.כמות הקולות בשופר מקבילה לברכות תפילת העמידה:

ראש השנה הוא יום תפלה. והשי"ת נתן לנו מצות השופר להעלות בו התפלות. לכן יש תקיעה לפני' ולאחרי' הוא כמ"ש בג' ראשונות כעבד שמסדר שבחו. ואחרונות כמקבל פרס והולך. ותרועה באמצע הוא בקשת צרכיו. ואיתא בגמ' אתקן ר"א תשר"ת תש"ת תר"ת מספקא לי' כו'. ובוודאי הכל אמת שיש זמנים שגנוחי גנח או ילולי יליל כפי הגלות בפרטות. אכן זה הגלות האחרון כולל כל הגליות לכן יש בו כל הגניחות וילילות. ורמז לדבר הג' שברים וג' תרועות וג' ש"ת. הם י"ב קולות כמו הי"ב ברכות בבקשת צרכי האדם שבתפלת שמו"ע. שבוודאי כלול בהם כל מיני הצרות שצריכין להיות נושע בהם: (שפת אמת תרמ"ח)

ב.תקיעה בשופר גבוהה יותר מתפילת הלחש:

בש"ס אתקין ר' אבהו בקסרי תשר"ת תש"ת תר"ת... ונראה דהנה כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הגיד בדברי רש"י (ר"ה כ"ו) שתקיעת שופר היא ענין תפילה, והרי תפילת יחיד צריכה להיות בלחש, ושופר הוא דוקא בשמיעת הקול, ותקע ולא השמיע לאזניו לא יצא. אבל עיקרן של דברים, דכל מדרגות החיצונים הן בקול גדול, כמו שכתוב במעשה דהר הכרמל (מ"א י"ח) "ויהתל בהם אליהו ויאמר קראו בקול גדול" וגו', וקדושה שהיא פנימיות צריכה שימור מהחיצונים, על כן תפילת היחיד היא בלחש, ועל כן בראש השנה שהוא יומא דדינא ושכיחים הרבה מקטרגים צריכין שימור עוד יותר, וזהו "בכסה", ועל כן המצוה בשופר, שהשופר והקולות מורים ומרמזים על ענינים גבוהים אין אומר ואין דברים, והוא מכוסה יותר מתפילה בלחש, שיודע על כל פנים מה מדבר, וזהו למה תוקעין, רחמנא אמר תקעו, והטעם צריך להיות נעלם. (שם משמואל תרפ"א,ראש השנה, ד"ה בש"ס ר"ה)

8.מצוות שופר- לתקוע או לשמוע? (מקורות ע"פ צורבא מרבנן)

א.מצוות לתקוע בשופר:
...ורבנו תם כתב, שיש לברך "על תקיעת שופר", משום דעשייתה היא גמר מצוותה. (רא"ש , מסכת ראש השנה פרק ד סימן י)

מצות עשה לתקוע בשופר בראש השנה, שנאמר "יום תרועה יהיה לכם" (במדבר כט, יא).

ב.מצוות לשמוע קול שופר:
מצוות "עשה" של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה, שנאמר: "יום תרועה יהיה לכם" (במדבר כט, יא) (משנה תורה לרמב"ם , הלכות שופר וסוכה ולולב פרק א)

שאלה: מה ההבדל בין "לשמוע קול שופר" ובין "על תקיעת שופר"? התשובה: ההבדל ביניהם גדול מאוד. וזה שהמצווה המחוייבת אינה התקיעה, אלא שמיעת התקיעה...(שו"ת הרמבם,קמ"ב)

ג.להלכה- לשמוע:
וקודם שיתקע, יברך "לשמוע קול שופר" ולא "לתקוע", דלאו בתקיעה תליא מילתא אלא בשומע, כדתנן: "התוקע לתוך הבור כו' לא יצא" (ראש השנה, דף כז עמוד ב) (טור | אורח חיים סימן תקפה)

ד.קושיה- מודע חש"ו לא יכולים להוציא ידי חובה אם החיוב הוא לשמוע ולא לתקוע?
...חרש, שוטה וקטן – אין מוציאין את הרבים ידי חובתן. זה הכלל: כל שאינו מחוייב בדבר – אינו מוציא את הרבים ידי חובתן.(מסכת ראש השנה פרק ג משנה ח ) 

ה.תירוץ-לשמוע דווקא קול של מצווה:
וכן לעניין תקיעת שופר – אינו יוצא בשמיעה אלא בקול שופר של מצווה, והלכך אינו יוצא מחרש שוטה וקטן ולא ממתעסק. וכן כשלא כיוון חברו להוציאו, דלדידיה לא הווי קול שופר של מצווה...
(חזון איש , אורח חיים סימן כט אות ד)

9.מה בין שופר לחצוצרה:

א.שופר-מהטבע, חצוצרה- מהאדם:
שופר- עשוי מן הטבע
חצוצרה- מעשה ידי אדם, מלאכותית.
בזמן בית המקדש הקדושה חלה גם על מה שבא מהטבע וגם על המלאכותי, בימנו שאין בית מקדש הקדושה (עןצמת החיים) חלה רק על מה שבא מן הטבע ולכן תוקעים רק בשופר ולא בחצוצרות.(ע"פ  הרב אורי עמוס שרקי שליט"א)

ב.השופר- קריאה מה' אלינו, החצוצרה- קריאה מאיתנו לה':

...נזכור עתה שהשופר משמיע את קריאת ה' אלינו, ואילו החצוצרות משמיעות את קריאתנו אל ה', ושני הכלים האלה מצטרפים במקדש, שהוא מכון לתורה ולהבטחות ה'. ונמצא שזו משמעות הצירוף הזה, החצוצרות מלוות את השופר והשופר חייב ללוות את החצוצרות, הוה אומר, אם נשמע בקול ה' אלינו (שופר), ישמע ה' את קריאתנו אליו (חצוצרות), וכן נוכל לקרא אל ה' בעת צרה, רק אם נקבל על עצמנו לשמוע בקולו... (רש"ר הירש במדבר י י)

ג.שופר- הכנסה, חצוצרה- התנשאות:במדרש רבה עשה לך שתי חצוצרות כסף, אתה עושה ומשתמש בהן, ולא אחר משתמש בהן, הענין דהנה שופרות מורין על הכנעה, כבירושלמי, חשבנו כאילו גועים כבהמה לפניך... וחצוצרות מורין על התנשאות, ולכן משה רבינו ע"ה שהיה ענו מאד מכל האדם וגו' לא היה צריך לעורר הכנעה בשופר, והיה יכול לשמש בחצוצרות, ולא אחר. ולכן ביהושע היו שופרות. אבל במלחמה היו צריכין חצוצרות, כנגד האויבים וכן נגד החיצונים צריכין התחזקות, ואין רשאין להיות בהכנעה, כי יכולין ליבטל חס ושלום אצלם... כן נאמר במקדש מקום היראה שנופל על כל אדם פחד ה' מהדר גאונו... שם לעולם משתמשים בחצוצרות... (שם משמואל בהעלותך תע"ר)

10.קול השופר:

א.מביא לידי יראה וחרדה: 
וטעם המצוה הזאת לעורר הלב, כי הקול התעוררות דבר לאי זה ענין שיהיה. יש קול המביא לידי שמחה, ויש קול מביא לידי עצבון, הקול המביא לידי שמחה הוא קול כלי שיר בכנור ונבל ושאר הכלים, כי הנביאים היו מנגנים בכנורות וכלי שיר לחדש בהם רוח השמחה, ומתוך השמחה באין לידי רוח הקודש, שכן דרשו רז"ל אין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה, שנאמר "והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח ה'"... הקול המביא לידי עצבון ולידי חרדה הוא קול השופר, ולמדנו זה מן הכתוב, "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" (עמוס ג'), וידוע כי במתן תורה נאמר "וירא העם וינועו", וכתיב "ויחרד כל העם אשר במחנה". והיה שם קול שופר, שנאמר "וקול שופר חזק מאד", והיה שם להכניס בלבם פחד ויראה ושייראו מאת השי"ת, כענין שכתוב "ובעבור תהיה יראתו על פניכם". וזהו טעם המצוה שצונו הקב"ה בתקיעת שופר שנהיה תוקעין בתרועה שהיא יללה כדי לילל על עונותינו, ושנתעורר מתוך אותו הקול ושנלבש חרדה מאימת הדין, כי התרועה רמז למדת הדין, שנאמר "עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר" (רבנו בחיי, כד הקמח, ראש השנה,ב)

ב.תקיעה-רחמים,תרועה-דין: 
...ושתי מדות אלו רמוזות במצוה זו של תקיעת שופר, התקיעה כנגד מדת רחמים, התרועה כנגד מדת הדין, לבאר שהעולם שנברא בתשרי נברא בשתי מדות אלו, ובתקיעת השופר אנו מעוררין הלב למטה ומעוררין הכונה במדות למעלה, ולעולם התקיעה בראש ובסוף כדי שתתגבר מדת רחמים על מדת הדין, וזהו שאנו אומרין בתפלה, "ויגולו רחמיך על מדותיך", שיתגלגלו רחמיו ויהפך מדת הדין למדת רחמים, וזהו שאמרו במדרש תהלים, "עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר", אמר רבי יהודה בשם ריש לקיש כיון שעלה הקב"ה בדין ויושב על הכסא, כיון שתוקעין בשופר הוא עולה והופך מדת הדין למדת רחמים, וכשמריעין עלה בדין ומשהשופר תוקע עלה אלקים בתרועה, בדין, ה' בקול שופר, ברחמים, שנאמר ה' א-ל רחום וחנון. (כד הקמח ראש השנה ב')

ג.משמעות הקולות:
ג1.תקיעה שברים תרועה- כנגד האבות:

קשר כל קשר הוא אגודה ואין אגודה פחותה מג' והם תקיעה שברים תרועה. דהיינו קשר. דהיינו ג' אבות גדולה(=חסד) גבורה תפארת (רמ"ק,פרדס רימונים,שער כג,פרק יט)

 ג2.תקיעה התעוררות, תרועה-דיבור, שברים- ביטחון:

וְזֶה בְּחִינַת שׁוֹפָר כִּי שׁוֹפָר הוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים, שֶׁשּׁוֹפָר מְרַמֵּז בְּחִינַת: "עוּרוּ יְשֵׁנִים מִתַּרְדֵּמַתְכֶם" וְעַל יְדֵי זֶה הוּא בְּחִינַת לְהַתִּיר פֶּה אִלְּמִים, וּלְהַתִּיר פֶּה עֲקָרוֹת כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת 'תְּקִיעָה' 'שְׁבָרִים' 'תְּרוּעָה' "תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיך נוֹקַשְׁתָּ בְּאִמְרֵי פִיך" 'תְּרוּעָה', הוּא בְּחִינַת הַדִּבּוּר בְּחִינַת: "שִׂפְתֵי צַדִּיק יִרְעוּ רַבִּים" 'שְׁבָרִים', זֶה בְּחִינַת בִּטָּחוֹן, בְּחִינַת: "שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלקָיו" בְּחִינַת כְּלֵי הוֹלָדָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַאֲנִי אַשְׁבִּיר וְלא אוֹלִיד" כִּי עַל יְדֵי הַשּׁוֹפָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה עַל יְדֵי זֶה הוּא בְּחִינַת לְהַתִּיר פֶּה אִלְּמִים, וּלְהַתִּיר פֶּה עֲקָרוֹת כַּנַּ"ל דְּהַיְנוּ שֶׁכּחַ הַדִּבּוּר הַיּוֹצֵא בְּכחַ מֵאֵלּוּ שֶׁנִּתְעוֹרְרוּ מִשְּׁנָתָם שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיוּ בִּבְחִינַת הֶעְדֵּר הַדִּבּוּר, כִּי הָיוּ כְּחֵרְשִׁים וְאִלְּמִים כַּנַּ"ל וְעַכְשָׁו כְּשֶׁמְּעוֹרְרָם מִשְּׁנָתָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך עַד שֶׁשּׁוֹמְעִים הִתְעוֹרְרוּת הַחֲכַם הָאֱמֶת אֲזַי מַתְחִילִין לְדַבֵּר כַּנַּ"ל וְזֶה הַדִּבּוּר, בָּא לְתוֹך כְּלֵי הַהוֹלָדָה שֶׁהֵם בְּחִינַת בַּטְחָנֵי הַדּוֹר כַּנַּ"ל וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה פְּקִידוּת עֲקָרוֹת שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ראשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁאָז נִפְקְדָה שָׂרָה וְכוּ' כַּנַּ"ל וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת שׁוֹפָר שֶׁתּוֹקְעִין בְּראשׁ הַשָּׁנָה בְּחִינַת 'תְּקִיעָה תְּרוּעָה שְׁבָרִים' כַּנַּ"ל וְעַל יְדֵי פְּקִידוּת עֲקָרוֹת, נִתְגַּלֶּה יִרְאָה כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת שׁוֹפָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לא יֶחֱרָדוּ" וְכוּ' וְזֶה בְּחִינַת שׁוֹפָר, שֶׁהוּא 'קָצָר מִלְּמַעְלָה וְרָחָב מִלְּמַטָּה' שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת: "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ עָנָנִי בַּמֶּרְחַב יָהּ" כַּמּוּבָא כִּי עַל יְדֵי הַשּׁוֹפָר, הוּא הִתְגַּלּוּת הַיִּרְאָה כַּנַּ"ל שֶׁעַל יָדָהּ זוֹכִין לַאֲרִיכוּת יָמִים דְּהַיְנוּ לְהַרְחִיב וּלְהַאֲרִיך יָמָיו בְּתוֹסְפוֹת קְדֻשָּׁה יְתֵרָה בְּכָל עֵת שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת 'קָצָר מִלְמַעְלָה וְרָחָב מִלְּמַטָּה' (ליקוטי מוהר"ן ס,ט)

ג3.כבוד,נבואה,ביטול אמונות כוזביות:

...וזה בחינות תקיעה תרועה שברים, תקיעה זה בחינת התגלות הכבוד, בבחינת (ישעיה כ"ב) "ותקעתיו יתד במקום נאמן" והיה לכסא כבוד. תרועה, זה בחינת רוח נבואה, בבחינת (במדבר כ"ג) "ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו", ותרגומו ושכינת מלכיהון בהון, היינו השראת השכינה, בחינת נבואה. שברים, זה בחינת ביטול אמונות כוזביות, בבחינת (שמות כ"ג) "שבר תשבר מצבותיהם", ותיקון האמונה הקדושה, בחינת (תהלים קמ"ה) "עיני כל אליך ישברו", ועל ידי אמונה זוכין לחידוש העולם, וזה בחינת תשרי... (מוהר"ן, תנינא ח יא)

סיום: הטעם לאי הזכרת השופר במפורש

1.לא להפוך את השופר לעיקר- אלא רק לאמצעי להתעוררות:

ואמרו לפני בראש השנה :מלכיות, זכרונות ושופרות.
א.מלכיות- כדי שתמליכוני עליכם.
ב.זכרונות- כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה.
ובמה? בשופר. אמר רבי אבהו: למה תוקעין בשופר של איל? אמר הקדוש ברוך הוא תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני (ר"ה,טז,ע"א)

ג.אע''פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה. (רמבם,הלכות תשובה פרק ג, הלכה ד)

2.השופר הוסתר ונלמד מגזירה שווה כי ר"ה הוא זמן מכוסה:

תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ:(תהילים פא,ד)
זכרון תרועה - ...ומה שבאה פרשה זו סתומה יותר משאר פרשיות המועדים, הענין הוא מה שידוע בעניני תורתנו הקדושה אותם שהן מפנות הדת ומעקריה, כי כל מה שהענין יותר נעלם ויותר פנימי הוא יותר סתום ובא הלשון בו בדרך קצרה ובמלות מועטות, כענין המצוה שבתפילין שהזכיר בו הכתוב "והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך", ולולא הקבלה לא היינו עומדין על עיקר מצוה זו מה היא.. (רבנו בחיי, ויקרא, כ"ג)

____________________________________________________________________
השופר- זכר לאיל שנעקד בר"ה במקום יצחק אבינו:
וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר, מהו אחר, א"ר יודן אחר כל המעשים ישראל נאחזים בעבירות ומסתבכין בצרות, וסופן ליגאל בקרניו של איל, שנאמר (זכריה ט') וה' אלקים בשופר יתקע וגו'... א"ר חנינא ב"ר יצחק כל ימות השנה ישראל נאחזים בעבירות ומסתבכין בצרות, ובראש השנה הן נוטלין שופר ותוקעין בו ונזכרים לפני הקב"ה והוא מוחל להם, וסופן ליגאל בקרניו של איל, שנאמר וה' אלקים בשופר יתקע. (בראשית רבא נו יג)

בין ראש השנה לחג הפסח*

1.נקודת הפתיחה: תשרי מול ניסן

ארבעה ראשי שנים הם :באחד בניסן ר''ה למלכים ולרגלים, באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה ר' אלעזר ור''ש אומרים באחד בתשרי. באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי בית הלל אומרים בחמשה עשר בו (ר"ה,פרק א', משנה א)

באחד בתשרי ר''ה לשנים: למאי הלכתא? אמר רב פפא לשטרות דתנן שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשירין. והתנן באחד בניסן ר''ה למלכים ואמרינן למאי הלכתא ואמר רב חסדא לשטרות. לא קשיא :כאן- למלכי ישראל ,כאן- למלכי אומות העולם. (רה,ח,ע"א)

בראשית. אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל [את] התורה אלא (שמות יב ב) מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו [בה] ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (תהלים קיא ו) , שאם יאמרו אמות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו: (רש"י,בראשית ,א,א)

בראשית. דבר אחר: אותיות "א' בתשרי", נברא העולם. (בעל הטורים,שם)

2.נקודת המחלוקת: מתי נברא העולם

רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם. בתשרי נולדו אבות, בתשרי מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין ,בר''ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים.
בניסן נגאלו בתשרי עתידין ליגאל.
ר' יהושע אומר :בניסן נברא העולם. בניסן נולדו אבות, בניסן מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בר''ה נפקדה שרה רחל וחנה, בר''ה יצא יוסף מבית האסורין, בר''ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים.
בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל .(ר"ה י,ע"ב-יא,ע"א)

3.נקודת המוצא לחיים : מהו החודש הראשון

תשרי- עבור אומות העולם:
כה אמר המלך חמורבי,השנה איננה במקומה,עליכם להוסיף אלול שני (נמצא על חרס מתוך כתבי חוקי חמורבי)
סתיו-ראיית עולם פסימית-הכל הולך לקראת כליה:
בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב (בראשית ג,יט)

ניסן-עבור ב"י:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה
(שמות יב,א-ב)
חודש האביב -ראיית עולם אופטימית-"עם ישראל חי":
א''ר יוחנן :יעקב אבינו לא מת. א''ל וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא? א''ל: מקרא אני דורש, שנאמר: {ירמיה ל-י} "ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים" מקיש הוא לזרעו :מה זרעו בחיים - אף הוא בחיים (תענית ה,ע"ב)

4.נקודת החיבור בין החירות למתן התורה:

פסח: חג החירות השניה והמלאה
שבועות:חג מתן תורה הראשון-מאכלי חלב כהזדהות עם ב"י שלא אכלו בשר באותם שלשה ימים

ר"ה-חג החירות הראשונית: "בר''ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים" (ר"ה י,ע"ב-יא,ע"א)
יום הכיפורים- חג מתן תורה השני:-מזדהים עם משה המתענה בהר סיני 40 יום ו-40 לילה:
יום הכפורים ,יום סליחה ומחילה, יום שנתנו בו לוחות אחרונות (ב"ב,קכא ,ע"א)

מכאן הקבלה בין עשרת ימי תשובה לימי ספירת העומר.

5.נקודות משותפות בין ר"ה לפסח:

ר"ה: תשליך-ניעור בגדים פיזי עם משמעות פנימית-רוחנית.
פסח: ביעור חמץ- ביעור החמץ הפיזי והרוחני

ר"ה:אכילת סימנים עם משמעות סמלית לעתיד- ראש דג,תמר, תפוח בדבש וכו'
פסח: אכילת מאכלים עם משמעות סמלית לעבר -מצה,מרור,כורך וכו'

סיכום:
ישראל נמשלו ללבנה("ראש חודשים") ואומות העולם לחמה ("ראש השנה") והחיבור בינהם יוצר את עיבור השנה ע"מ ליצור סינכרון בין שנת חמה לשנת לבנה ,הפרש הימים בכל שנה הוא 10 ימים הלא ימי עשרת ימי התשובה,ימים של תיקון העולם.

*רוב המקורות והרעיונות מבוססים על שיעוריו של הרב אורי עמוס שרקי שליט"א.