בלק: בין משה רבנו לבלעם הרשע

לע"נ סבא משה בר עזיזה

לע"נ יעקב בן סילביה

פתיחה: איך יכול היה בלעם להתנבא והרי הנבואה צריכה לחול על אדם קדוש ובלעם הוא היפך גמור לקדושה

1.נביא- הגדרה:

נביא- מי שה' מדבר איתו ( ע"פ הרב אורי שרקי)

2.בלעם הוא נביא לאומות כמו משה לעם ישראל:

"ולא קם נביא עוד בישראל, כמשה" - בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ואיזה זה, זה בלעם בן בעור...
(ספרי,וזאת הברכה,פיסקה שנ"ז,לד,י)

3.הנבואה ניתנה לבלעם כדי שלאומות העולם לא יהיה פתחון פה:

ואם תאמר, מפני מה השרה הקב"ה שכינתו על גוי רשע,  (מ) כדי שלא יהא פתחון פה לאומות לומר, אילו היו לנו נביאים חזרנו למוטב, העמיד להם נביאים והם פרצו גדר העולם, שבתחלה היו גדורים בעריות, וזה נתן להם עצה להפקיר עצמן לזנות (במ"ר כ, א):

(רש"י במדבר כב ה)

4.נבואה חלה רק בקרטריונים מיוחדים שלא היו לבלעם לכאורה:

אמר רבי יוחנן: 'אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גיבור, עשיר, חכם ועניו. וכולם ממשה (נדרים לח, א)

חלק א: משה ובלעם - זה לעומת זה

1.עיקרון של זה לעומת זה במציאות, כנגד כל כח טוב יש כח שלילי כדי לאפשר בחירה חופשית:

בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱ-לֹהִים עַל דִּבְרַת שֶׁלֹּא יִמְצָא הָאָדָם אַחֲרָיו מְאוּמָה.(קהלת ז,יד)

2.בלעם הוא אחד משבעת הנביאים שקמו לאומות העולם:

שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם - ואלו הן: בלעם ואביו ואיוב, אליפז התימני, ובלדד השוחי, וצופר הנעמתי ואליהוא בן ברכאל הבוזי (בבלי מסכת בבא בתרא טו ב)


מה עשה הקדוש ברוך הוא?
כשם שהעמיד מלכים חכמים ונביאים לישראל, כך העמיד לאומות העולם, ונבדקו מלכיהם ונביאיהם וחכמיהם של ישראל עם מלכיהם ונביאיהם וחכמיהם של אומות העולם.
העמיד שלמה מלך על כל הארץ.
וכן עשה לנבוכדנצר, שנאמר: וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו (ירמיה כז ו).

זה בנה בית המקדש ואמר כמה רננות ותחנונים.
וזה החריבו וחרף וגדף, ואמר: אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישע' יד יד).

נתן לדוד עושר, לקח הבית לשמו.
נתן להמן עושר, לקח אומה שלמה לטבחה.

וכל גדולה שנטלו ישראל, את מוצא שנטלו האומות כיוצא בה.
העמיד משה לישראל שהיה מדבר עמו כל זמן שירצה.
העמיד להם בלעם, מדבר עמו כל זמן שירצה.


(תנחומא במדבר כב סימן א)

3.בלעם מתעמת עם משה רבנו עוד בטרם נולד ומייעץ לפרעה את עצת "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו":

היארה תשליכהו. ולמה גזר גזירה זו, הדא הוא דכתיב וכי יאמרו אליכם (בניכם) דרשו אל האבות ואת הידעונים המצפצפים והמהגים (ישעיה ח' י"ט), צופים ואינם יודעין מה הם צופים מהגים ואינם יודעים מה הם מהגים, ראו שמושיען של ישראל לוקה במים, עמדו וגזרו כל הבן הילוד היארה תשלכהו, דלא הוו ידעו דעל מי מריבה הוא לוקה, שנא' המה מי מריבה (במדבר כ' י"ג), אמרו שראו אצטגניני פרעה וטעו, ושלשה היו באותה עצה, בלעם ואיוב ויתרו, בלעם שיעץ שיהרגו את ישראל נהרג, איוב ששתק נידון ביסורים, יתרו שברח זכו בניו לישב בלשכת הגזית:
(מדרש אגדה שמות ב,א)

4.כאשר משה גדל ומשחק עם כתרו של פרעה- בלע הוא היועץ להורדו והמלאך מצילו בעצת הגחלים והזהב:
ויהי בשנה השלישית ללדת משה, ופרעה יושב על כסאו, והגבירה יושבת מימינו ובתיה יושבת משמאלו, והנער יושב בחיקה, וכל שרי המלוכה יושבים אצלו. ויהי הם יושבים אל השלחן ויושט הנער את ידו ויקח את העטרה מעל ראש המלך וישם אותה בראשו, ויבהלו המלך והשרים על זה, ויתמהו תמיהה גדולה מאד.
ויען בלעם הקוסם אחד מסריסי המלך ויאמר: זכר נא אדוני המלך את החלום אשר חלמת ואת אשר פתר עבדך. ועתה הלא זה העלם מילדי העברים אשר אלוהים בקרבם, ומחכמה עשה זאת ויבחר לו את מלכות מצרים.
מה עשה אברהם?
אשר התיש את חיל נמרוד מלך כשדים ואת אבימלך מלך גרר, וירש את ארץ בני חת ואת כל ממלכות כנען, ומצרימה ירד גם הוא, ויאמר אל אשתו אחותי היא, למען הכשיל מצרים ואת מלכה.
גם יצחק מה עשה לפלשתים?
אשר גר בגרר, ויעצם כחו מכל פלשתים. גם את מלכם רצה להכשיל באמרו לאשתו אחותי היא.
ויעקב הלך בעקבה, ויקח מיד אחיו בן אמו את בכורתו ואת ברכתו, וילך פדנה ארם אל בית לבן אחי אמו, ויקח את בנותיו ואת מקנהו ואת כל אשר לו, ויברח וישב בארצה כנען.
מכרו בניו את יוסף, וירד מצרימה, וינתן בבית הכלא שנים שתים עשרה, עד אשר חלם פרעה הקדמוני חלומות, ויוציאהו מבית הכלא ויגדלהו על כל שרי מצרים על פתרו חלומותיו לו. ויהי בהרעיב אלוהים את הארץ, וישלח ויבא את אביו ואת אחיו מצרימה, ויכלכלם בלא מחיר והון, ואותנו קנה לעבדים.
ואם על המלך טוב נשפכה את דמו ארצה בטרם יגדל ויקח את המלוכה מידך, ותאבד תקות מצרים אחרי מלכו. וישלח אלוהים מלאך ממלאכים קדושים ושמו גבריאל, וידמה כאחד מהם.
ויען המלאך ויאמר: אם על המלך טוב, יביאו אבן שהם וגחלת אש וישימו אותם לפני הילד. והיה אם ישלח ידו אל השהם, דע כי מחכמה עשה זאת ונהרגהו. ואם על הגחלת ישים ידו, דע כי לא מחכמה עשה זאת ונחייהו. וייטב הדבר בעיני המלך והשרים, ויעש המלך כדבר המלאך. ויביאהו לו את השהם ואת הגחלת, ויקח המלאך ידו אל הגחלת, ותדבק הגחלת באצבע, וישאה אל פיו ותבער קצת שפתיו ושפת לשונו, ונעשה כבד פה וכבד לשון. ויחדלו המלך והשרים מהמית את הילד, ויהי בבית פרעה אחרי כן שנים חמש עשרה.

(ילקוט שמעוני שמות סימן קסה)

5.סופו של בלעם נגזר בבית דינו של משה- למיתה:

ואת בלעם - ביהושע אומר ואת בלעם בן בעור הקוסם, מלמד שהביאוהו לפני משה ודנוהו כדין מכשפה לא תחיה. (בעל הטורים ,במדבר לא ח)

בלעם היה בעל תשובה כשזכר שם המפורש ונשתטח לפני כסא הכבוד, ונסתפק פנחס להמיתו שאין לך דבר שעומד בפני בעל תשובה, ויצא מפי משה ובית דינו לדון אותו בד' מיתות בית דין, לפי שהמית כ"ד אלף מישראל ועברתו שמורה נצח כל צרות של ישראל. (ילקוט ראובני ,מטות)

חלק ב: בין נבואת משה לנבואת בלעם

1.התגלות לבלעם בחצי דיבור ואל משה(ושאר הנביאים)  בדיבור שלם:
מַה בֵּין נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל לִנְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא וְרַבִּי יִשָּׂשׂכָר דִּכְפַר מַנְדִּי, רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלָה עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֶלָּא בַּחֲצִי דִּבּוּר, כְּמָה דְּתֵימַר (במדבר כג, ד): וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם, אֲבָל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל בְּדִּבּוּר שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה. 

2.הדיבור אל בלעם בלשון קרי וטומאה ואל משה (ושאר הנביאים) בלשון קדושה וטהרה:

וְרַבִּי יִשָּׂשׂכָר דִּכְפַר מַנְדִּי אָמַר, כָּךְ יְהֵא שְׂכָרָן, אֵין לְשׁוֹן וַיִּקָּר אֶלָּא לְשׁוֹן טֻמְאָה, כְּמָה דְּתֵימַר (דברים כג, יא): אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְרֵה לָיְלָה, אֲבָל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְשׁוֹן קְדֻשָּׁה בִּלְשׁוֹן טָהֳרָה בְּלָשׁוֹן בָּרוּר בַּלָּשׁוֹן שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְקַלְסִין בּוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמָה דְּתֵימַר (ישעיה ו, ג): וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר.

(ויקרא רבה א, יג)

3.דיבור לבלעם דרך וילון וחוצץ ולא דיבור ישיר כמו אל משה("פה אל פה אדבר בו"):

מַה בֵּין נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל לִנְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא וְרַבָּנָן, רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא אָמַר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָתוּן הוּא וְאוֹהֲבוֹ בִּטְרַקְלִין, וִילוֹן מֻנָּח בֵּינֵיהֶם, כָּל זְמַן שֶׁהָיָה רוֹצֶה לְדַבֵּר עִם אוֹהֲבוֹ הָיָה קוֹפֵל אֶת הַוִּילוֹן וּמְדַבֵּר עִמּוֹ, אֲבָל לִנְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֵינוֹ מְקַפֵּל אוֹתוֹ אֶלָּא מְדַבֵּר עִמָּהֶם מֵאַחֲרֵי הַוִּילוֹן. 

4.הדיבור אל בלעם תמיד בלילה, בחשאי ואל משה בצורה גלויה ("ותמונת ה' יביט"):

וְרַבָּנָן אָמְרֵי לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ אִשָּׁה וּפִילֶגֶשׁ, כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל אִשְׁתּוֹ הוּא הוֹלֵךְ בְּפַרְהֶסְיָא, וּכְשֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל שִׁפְחָתוֹ הוֹלֵךְ בְּמַטְמוֹנִיּוֹת. 

כָּךְ אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלָה עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֶלָּא בַּלַּיְלָה (במדבר כב, כ): וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה, (בראשית לא, כד): וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה, (בראשית כ, ג): וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה. 

(בראשית רבה נב,ה)

5.משה (ושאר הנביאים  מישראל) מזהירים אותם על העבירות ובלעם(ודומיו)  מביאים אותם אל העבירות:

ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי האומות.
נביאי ישראל מזהירין את האומות על העבירות.
וכן הוא אומר: נביא לגוים נתתיך.
ונביאים שהעמיד מן האומות, נותנים פרצה לאבד את הבריות מן העולם הבא.

6.משה ונביאי ישראל מתנבאים במידת הרחמים ובלעם ושאר נביאי אומות העולם במידת האכזריות:

ולא עוד, אלא כל הנביאים היו במידת רחמים על ישראל ועל אומות העולם.
שכן ישעיה אומר: על כן מעי למואב ככנור יהמו וגו' (ישע' טז יא).
וכן יחזקאל אומר: בן אדם שא על צור קינה (יחז' כז ב).
ונביאי אומות העולם, היו במידת אכזריות, שזה עמד לעקור אומה שלמה חנם על לא דבר. לכך נכתבה פרשת בלעם, להודיע למה סלק הקדוש ברוך הוא רוח הקדש מאומות העולם, שזה עמד מהם, וראה מה עשה:

(תנחומא במדבר כב סימן א)

7.בלעם כנגד עץ הדעת טוב ורע ומשה כנגד עץ החיים:

איתא בגמרא ויודע דעת עליון... אך הרמז כמו שיש בזמן רגע מיוחד לכעס, והוא בחינת דעת רע, שהיה לבלעם מבחינת עץ הדעת טוב ורע, ולכן היה מכוון לעומת משה שהיה יודע טוב, ועליו נאמר "גמלתהו טוב ולא רע", ובלעם רק רע כל היום... וראה אותו הרשע עתה כי בני ישראל דבקים בעץ החיים למעלה מעץ הדעת ולא יכול לשלוט בהם... (שפת אמת בלק תרנד)

8.כוחו של בלעם בפה וכנגדו כוחו של משה בפה:

וירא בלק... כי הנה איתא בזוהר הקדוש, כי כחו של בלק היה בעובדא ובלעם בפומא, ונראה שהיו מכוונים זה לעומת זה מול משה רבינו ע"ה ואהרן, כי בחינת משה בפה ואהרן בעובדא, ולפי שנסתלק אהרן ראה בלק שהיה לו כח להלחם עם ישראל, אבל הקב"ה סיכל עצתו במה ששם ללבו לשלוח אל בלעם שהיה כחו בפה, ובפה היה עדיין כחו של משה רבינו ע"ה בשלימות... (שפת אמת בלק תרנ"ד)

9.משה בשיא כוחו הגופני עד יום מותו ובלעם בעל מום בעינו וברגליו:

וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה:(דברים לד,ז)

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן:(במדבר כד,ג)

בשעה שאכלה חוה מעץ הדעת נתערבב טוב ורע ונולד מניצוץ הטוב הבל, וקין מרע, אפס מפני שכל קדושה עדיין היה בה תערובת קליפה, וכן בהיפך בטומאה היה בה תערובת קדושה, לכן קין מצד חלק קדושה שבו נולד ממנו יתרו ונתגייר, והבל מצד קצת טומאה שבו נולד בלעם, וזהו שארז"ל בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, ומנו זה בלעם, במדרגה שזה עומד בקדושה, במדרגה זו זה עומד בטומאה. משה היה כהן ובלעם בעל מום חיגר ברגליו ופסול לכהונה. מצינו בלעם היה גדול ממשה י"א שנה, והסוד אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר, דמנין י"א פונה לטומאה בסוד עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשר... (ילקוט ראובני, בראשית)

10.בלעם כביכול יודע יותר מאשר משה:

...ובלעם בן בעור האחרון שבכולם, מפני מה נתנבא בלעם, מפני שעתידין אומות העולם לומר ליום הדין, רבונו של עולם, אלו נתן לנו נביא כמשה כבר קבלנו תורתך, לפיכך נתן להם בלעם בן בעור שישמעו לו בחכמתו יותר ממשה, במשה יתר אות אחת בבלעם חסר אות אחת, במשה חסר דבר אחד בבלעם יתר דבר אחד, במשה כתיב ויקרא אל משה, בבלעם כתיב ויקר אלקים אל בלעם, במשה כתיב הודיעני נא את דרכיך, בבלעם כתיב ויודע דעת עליון. וכיון שאמר לו הקב"ה קום לך אתם, היה לו שיאמר לפניו, רבונו של עולם לא איש אתה שתכזב, ולא בן אדם אתה שתגעול מעשה ידך, הללו חביביך בני חביביך הם בני אברהם יצחק ויעקב שעשו לך רצונך בתורתך, והוא לא עשה כן אלא היה שמח שמחה גדולה, אמר לבלק אביהם של אלו עמד ובנה מזבח אחד והקריב עליו שלש פעמים בשנה, כ"א שור כ"א איל, אבל אתה בנה לי שבעה שבעה מזבחות. באותה שעה היה הקב"ה יושב ושוחק עליו, שנאמר האתן בכורי פשעי וגו' זכר מא מה יעץ וגו'. (ילקוט שמעוני במדבר פרק כב, תשסה)


חלק ג: בין אישיות בלעם לאישיות משה

1.עניו באדם כנגד הגאוותן שבאדם:

א.ה' מעיד על משה שהוא העניו מכל אדם:

וְהָאִישׁ מֹשֶׁה (ענו) עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה (במדבר יב,ג)

ב.בלעם מעיד על עצמו שיודע דעת עליון:

נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם: (במדבר כד,טז)

2.משה על החמור מושל בחומריות ובלעם על האתון וכפוף לתאוות הגשמיות

א.משה מעתלה מעל החומריות וזה משמעות הריכבה על החמור:

וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ: (שמות ד,כ)

...וכאשר רצה הקב"ה להגדיל את אברהם ואת משה, לא התנשאות שהוא למלכים, שהם מתנשאים בגבורתם או בעשרם, אבל התנשאות זה התנשאות מעלה קדושה ומעלה נבדלת, שהיו קרובים אל מעלה אלקית, נתן להם הקב"ה להיות רוכבים על החמור, שזה מורה שהוא רוכב על החמריות, מתנשא עליו ורוכב עליו לפי שהוא נבדל מן החומר, אמנם אם היה רוכב על חמור סתם אין זה דבר, כי הקב"ה היה רוצה להגביהם על כל עולם הגשמי... (מהר"ל גבורות ה'  פרק כט)

ב.בלעם כפוף למדרגה הנמוכה ביותר של החומריות כשעשה מעשה אישות עם אתונו:

ותאמר האתון אל בלעם - אמרו לו השרים של מואב לבלעם כשראו כשרבצה האתון תחתיו: למה אתה רוכב אתון ואי אתה רוכב סוס? אמר להו: ברטיבא שריגא ליה (באחו שלחתי אותו) ולפי שעה לקחתיה. אמרה לו: הלא אנכי אתונך, כלומר כי אינך רוכב על סוס אלא עלי! אמר לה בלעם: לטעינה בעלמא את אתוני ולא לרכיבה. אמרה לו: לאו, אלא אשר רכבת עלי. ולא עוד, אלא שאני עושה עִמְךָ מעשה רכיבה ביום ומעשה אשה בלילה. לפי שהיה בא על אתונו. ואין הסכן הסכנתי אלא מעשה אשה כמה דתימר: ותהי למלך סוכנת 

(מלכים א א ד): ויאמר לא. שלא היה יכול לעמוד על תוכחתה

(מדרש אגדה _בובר) במדבר כב)

3.סניגור וקטגור -  בלעם מתזמן את נקודת הקטרוג והכעס הבודדת של היום ומשה מלמד זכות על עם ישראל:

א.משה מלמד זכות על עם ישראל ונלחם להצלתם אחרי חטא העגל וחטא המרגלים:

וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ:(שמות לב,לב)

ב.מדוע בלק שהיה מכשף גדול מבלעם בכלל נזקק לשירותיו? בגלל יכולתו לדעת את שבריר השניה שבו ה' כועס ולקלל באותו הרגע:

וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק לְךָ נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה וְקָבְנוֹ לִי מִשָּׁם: וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צֹפִים אֶל רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וַיִּבֶן שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ:

(במדבר כג,יג-יד)

ראש הפסגה. בלעם לא היה קוסם כבלק, ראה בלק שעתידה פרצה להפרץ בישראל משם, ששם מת משה, כסבור ששם תחול עליהם הקללה, וזו היא הפרצה שאני רואה (רש"י,שם)

דתניא: "ואל זועם בכל יום". וכמה זעמו? - רגע. וכמה רגע? - אחד מחמשת רבוא ושמונת אלפים ושמנה מאות ושמנים ושמנה בשעה, וזו היא רגע, ואין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה, חוץ מבלעם הרשע, דכתיב ביה: "ויודע דעת עליון". השתא דעת בהמתו לא הוה ידע - דעת עליון הוה ידע? אלא: מלמד, שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקדוש ברוך הוא כועס בה, והיינו דאמר להו נביא לישראל: "עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב וגו'". מאי "למען דעת צדקות ה'"? אמר רבי אלעזר: אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע, שאלמלי כעסתי - לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט; והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק: "מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה'", מלמד, שכל אותן הימים לא זעם.

(ברכות ז ע"א)

סיום: הנבואה של בלעם נעשתה דרך העין הסתומה כי היא האיבר היחידי שלא חטא ונשאר בקדושתו וזה מה שאיפשר את התגלות ה' לבלעם

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן (במדבר כד,ג)

וּנְטַל מַתְלֵיהּ וַאֲמַר אֵימַר בִּלְעָם בְּרֵיהּ בְעוֹר וְאֵימַר גַבְרָא דְשַׁפִּיר חָזֵי:(אונקלוס,שם)

"נאום בלעם בנו בעור ונאום הגבר שתום העין". פירש בתרגום, אימר גברא דשפיר חזי. ולכאו' הכונה בלשון סגי נהור, שבמקום לומר על עצמו שהוא רואה טוב, אומר שהוא עיור. 

אך בספר  קהלת יצחק (במדבר כד , ג)  כתב בשם הבעש"ט זיע"א, ביאור אחר, שידוע שבשביל מעלת הנבואה צריך קדושה יתירה, וכאשר מקדש אדם את חמשת חושיו הגשמיים, (חוש הראיה, חוש השמיעה, חוש הטעם, חוש הריח, חוש המשוש) חלה קדושה על ה' חושיו הרוחניים, כמ"ש ולבי ראה הרבה חכמה ודעת, ונתת לעבדך לב שומע, והריחו ביראת ה'. 

וא"כ צ"ע כיצד בלעם הרשע שהיה טמא כ"כ שרתה עליו רוח נבואה, אע"פ שהיה הכרח לעשותו נביא בכדי שלא לתת פתחון פה לאומות. ולכן הקב"ה סימא ושתם לו אחת מעיניו, ולא היה יכול לחטוא בזה העין, ועי"כ היה מקום לרוח נבואה לחול על אותה העין. ולכן דוקא על שתום ה עין, פירש התרגום דשפיר חזי, לבאר הטעם שיכל לשרות עליו רוח נבואה

(באר מים חיים, רשת בלק, מתוך דברי הינוקא,רבי שלמה יהודה שליט"א)

__________________________________________________________________________

א"ר שמעון, אלעזר, כל דבריו של בלעם הרשע קשים הם. והרי העמידו החברים, שכתוב, ולא קם נביא עוד כמשה, ואמרו, בישראל לא קם אבל באומות העולם קם, ומי הוא בלעם, וכבר העמדנו הדברים, משה אין כמוהו בכתרים עליונים, בלעם אין כמוהו בכתרים התחתונים, זה בצד הקדושה וזה צד השמאל. ואם כל זה היה בידו, וכל כך חזק בחכמה איש שהיה משבח את עצמו בכח גדול, שכתוב, ואנכי אקרה כה, אעקר את כה, (שהיא המלכות) מכאן, איך יכלו להרוג אותו... (זוהר בלק קסא)



אמר ר' אחא ב"ר חנינא ראויות היו התוכחות לומר מפי בלעם והברכות מפי משה, אלא אילו הוכיחם בלעם היו ישראל אומרים שונא מוכיחנו, ואילו ברכם משה היו אומות העולם אומרים אוהבן ברכן, אמר הקב"ה יוכיחן משה שאוהבן, ויברכן בלעם ששונאן, כדי שיתבררו הברכות והתוכחות ביד ישראל... (דברים רבה א ד)






אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן כשהלך פינחס למדין הוא וכל חיילותיו שהלכו עמו, כיון שראה בלעם הרשע את פינחס עשה את שתי זרועותיו כשני לוחות אבנים והיה פורח ועולה למעלה מפני שהוא משתמש בשם המפורש, אף פינחס כיון שראהו פורח ועולה אף הוא עושה שתי זרועותיו כשני לוחות אבנים והיה פורח ועולה אחריו, עד שמצאו עומד ומשתטח לפני כסא הכבוד, מיד נתן עליו פינחס ציץ של הקב"ה ותפשו והורידו והביאו לפני משה ודנוהו בסנהדרין והרגוהו. (ילקוט שמעוני במדבר פרק לא, תשפה)






...וכשרשע מדבר ומוציא מפיו הבלים מוליד אוירים ארסיים של ניאוף, והשומע ממנו הדיבורים ונושם נשימות מכניס בגופו אלו האוירים. ולפיכך בבלעם שהוא בחינות דעת דקליפה כשדרז"ל (ספרי וזאת הברכה וזהר שמות כ"א ע"ב בלק קצ"ג ב') על פסוק לא קם כמשה וכו' בישראל לא קם אבל באומות קם, ומנו בלעם, כי משה הוא דעת, ולזה נקרא דורו דור דעה, ולכך כשנטלו מואב עצה ממדין אמרו להם אין כחו אלא בפה, כי הפה הוא התגלות הדעת, אמר מואב, אף אנו נבוא עליהם באדם שכחו בפה, כי הוא גם כן דעת דקליפה... (מוהר"ן, מג)

...ובלעם בראש בזה כנודע לכן אמרו ז"ל אבל באומות העולם קם ומנו בלעם, שהיה דוגמת משה רבינו ע"ה שהיה עצם ומקור לשל חכמת התורה, כך הוא היה עצם ומקור לכל חכמת מצרים... (חלק א אור זרוע לצדיק עמוד כ)

...ונבואת בלעם נמשך ממה שהחטיא את בני ישראל בזנות, ואז"ל בסוטה ותקראנה וכו' שנעשו כולם בעלי קרי, ומאותם טיפי נפשות שהוציאו לבטלה היינו שלא ברצון השי"ת נפלו גם כן למקום שאין רצון השי"ת ונתגלו לבלעם, ועל ידי זה גם כן ויקר אלקים כטעם ה' צילך כידוע, וירד שפע הדעת עליון והנבואה שיש בכח אותם נפשות שהיה ראוי להתגלות גם כן למשה ירד לחוץ ופגעו בבלעם שהיה מכין עצמו באותם קרבנות לקבל זה. והגם שזה קדם מכל מקום כבר על ידי בלעם היה כח זה בעולם והיה גם אצל בני ישראל... (חלק ג דובר צדק עמוד ק)

...וכמו שמשה רבינו הוא שורש כל החכמות של כל חכמי ישראל בכל הדורות, כידוע על לשון הגמרא (שבת ק"א ב') משה שפיר קאמרת, כך בלעם הוא שורש כל החכמות של כל חכמי עכו"ם בכל הדורות, וזהו מה שנקרא ספרים חיצוניים בפרק חלק, שהוא נגד בלעם בהדיוטות, וכמ"ש בזבחים קי"ז א' נתכנסו כל האומות אצל בלעם הרשע וכו', ובודאי לא נתכנסו אצלו ממש רק רוצה לומר התבוננו בחכמה שבלבם, כי כמו דור דעה כך זה לעומת זה כל האומות העולם שבדור בלעם היו מלאי חכמה דספרים חיצוניים לעומת דור המדבר, ושורשם הכוללם היה בלעם, ולכן אמר שהחזיר הקב"ה התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה... (שם שם עמוד קד)

...כי חשכת העין עינא בישא דעמלק (שהוא עצמה הע' דבלעם שהוא גם כן אותן האותיות רק בחילוף הק' בב', כי הוא היה נדמה מוגדר במעשים באמת, דמצד זה היה דוגמת משה רבינו ע"ה באומות העולם וזכה לנבואה שאינה שורה אלא על איש קדוש ודאי, ועל כן היה מגודר בפעל בתכלית, אף דאז"ל (סנהדרין ק"ה א') דבא אאתונו, היינו דעצמיותו באמת אדרבא הוא פרץ גדר עריות, כי אין נקרא מוגדר במעשה אלא כשההגדרה הולכת בהשתלשלות הקודש מראשית המחשבה עד סוף המעשה, ואצלו היה זה לבד התחלת הצד הטוב ונטייה אל הקודש שלו, ועל כן זה יצא ראשונה ואחר כך ההמשכה בנסתרות מתתא לעילא במדות ולב ומוח, הכל מושרש בראשית גוים שהם אותיות לע"מ דעמלק כנזכר, ועל ידי הלב רע שלו היה לו כח העין בעינא בישא דיליה, היה גורם החשיכה לשעה לאור האמת דשורש נשמת ישראל הטהורה, וכשנמחה החשכה זו מהלב נגלה האורה זו תורה... (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד קח)

גישת בלעם אל נקודת האמת היתה מצד מדת הדין. (גם גישתו אל החסד היתה מצד הגבורה, כאדם הכועס על חסרון חסד)... והיינו שהתדבק לנקודת הכעס שמלפניו ית'. ויש זמן מסוגל להשגת הנקודה ההיא, כמו שיש זמנים המסוגלים לעניני השגות שונות, כמו המועדים וכו', כי כך שם השי"ת בבריאה עבורנו, שהננו בתוך הזמן, שכל זמן וגילויו המיוחד, ועל כן ידע זמן הנבואה ותוכן הנבואה, כמו שכתב הרמב"ן, וכיון שחסרה אצלו נקודת ההתבטלות, היה יכול לשמוע את הנבואה רק בענין שהוא דרש, ולא כמשה רבינו שהיה מוכן לקבל כל מה שהשי"ת רצה לומר לו... (מכתב מאליהו חלק ד עמוד קס)


_________________________________________________________________________________

http://www.meirtv.co.il/site/alon.asp?id=219

https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/balak/zol.html

http://www.tehilim.co.il/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%91%D7%9C%D7%A7/%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%94-%D7%91%D7%90%D7%AA%D7%95%D7%9F/%D7%AA%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9D

https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/balak/bard.html


http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/maaliyot/bilam-2.htm

א"ר אלעזר לא נמצא בעולם חכם להרע כמו בלעם הרשע, כי בתחילה היה נמצא במצרים ועל ידו קשרו המצרים קשר על ישראל שלא יצאו מעבדותם לעולם, וזהו שאמר, מה אוכל להרע להם, כי אני עשיתי שלא יצאו מעבודת המצרים לעולם, אבל א-ל מוציאו ממצרים, וכנגדו לא יוכלו החכמים והמכשפים שבעולם... בשעה שיצאו ממצרים, שמע בלעם שמכשפיו וקוסמיו וכל אלו הקשרים (שעשו) לא הועילו לישראל, התחיל להתגרד ולמרוט שער ראשו, הלך להרי חשך והגיע לשרשראות של ברזל, שעזא ועזאל קשורים בהם... (זוהר בלק תצג)

אמרו חז"ל אותה אתון נבראת ביום הששי של בריאת העולם, ויעקב נתן לו לבלעם זה האתון כדי שלא יתן עצה רעה לפרעה שלא יגזור גזירה רעה על בניו, ולא הועיל לו, אלא הוא נתן עצת הלבנים לפרעה... (מדרש אגדה בלק כא)



"ולא קם נביא עוד בישראל, כמשה" -
בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ואיזה זה, זה בלעם בן בעור. אלא הפרש יש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם, משה לא היה יודע מי מדבר עמו, ובלעם היה יודע מי מדבר עמו... משה לא היה יודע מתי מדבר עמו עד שנדבר עמו ובלעם היה יודע מתי מדבר עמו... משה לא היה מדבר עמו אלא כשהוא עומד... ובלעם היה מדבר עמו כשהוא נופל... משל למה הדבר דומה לטבחו של מלך היודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו.

(ספרי,וזאת הברכה,פיסקה שנ"ז,לד,י)

דתנו רבנן שלשה יועצין היו לפרעה, כשנצטרע שאל לרופאים מה ירפא אותו, בלעם יעץ שיקח את היהודים לשחטן ולישטף מדמן ובו מתרפא... (מדרש הגדול, שמות ב כג)

לא תסגיר עבד אל אדוניו, כיון שיצאו ישראל ממצרים בקש בלעם להחזירם למצרים בכשפיו. (ילקוט ראובני, כי תצא)

א''ר חייא בר אבא א''ר סימאי שלשה היו באותה עצה בלעם ואיוב ויתרו בלעם שיעץ נהרג איוב ששתק נידון ביסורין יתרו שברח זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית (סוטה יא, ע"ב)

...וכל גדולה שנטלו ישראל, את מוצא שנטלו האומות כיוצא בה.
העמיד, משה לישראל שהיה מדבר עמו כל זמן שירצה.
העמיד להם בלעם, מדבר עמו כל זמן שירצה.

ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי האומות:
1.נביאי ישראל מזהירין את האומות על העבירות. וכן הוא אומר, נביא לגוים נתתיך.
ונביאים שהעמיד מן האומות, נותנים פרצה לאבד את הבריות מן העולם הבא.
2.ולא עוד אלא כל הנביאים היו במדת רחמים על ישראל ועל אומות העולם,
שכן ישעיה אומר, על כן מעי למואב ככנור יהמו וגו' (ישע' טז יא). וכן יחזקאל אומר, בן אדם שא על צור קינה (יחז' כז ב).
ונביאי אומות העולם, היו במדת אכזריות, שזה עמד לעקור אומה שלמה חנם על לא דבר.

לכך נכתבה פרשת בלעם, להודיע למה סלק הקדוש ברוך הוא רוח הקדש מאומות העולם, שזה עמד מהם, וראה מה עשה: (תנחומא בלק,א)