בא: מתי מתחילה השנה?

 *לע"נ סבתא עישה בת סוליקה

פתיחה: מתי מתחילה השנה- בתשרי או בניסן?

1.תשרי- נקודת הראשית של בריאת העולם:

א.תחילת השנה בבריאת העולם- בתשרי:

רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם... 

בניסן נגאלו בתשרי עתידין ליגאל (ר"ה י,ע"ב)

ב.תשרי מלשון התחלה:

תשרי- מקור השם באכדית בצורה tashuritu ופירושו התחלה( כמו ביטאון מפלגת הבעת' הסורית הקרוי תשרין ופירושו התחלה) (ע"פ עוד מילה ברגע, ד"ר מרדכי רוזן)

ג.בראשית אותיות א בתשרי:

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (בראשית א,א)

דבר אחר: אותיות "א' בתשרי", נברא העולם.(בעל הטורים,שם)

ד.בר"ה שחל בתשרי נברא העולם( האדם):

הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם
הַיּוֹם יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט כָּל יְצוּרֵי עוֹלָם
אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים
אִם כְּבָנִים רַחֲמֵנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים
וְאִם כַּעֲבָדִים עֵינֵינוּ לְךָ תְלוּיוֹת
עַד שֶׁתְּחָנֵּנוּ וְתוֹצִיא כָאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ
אָיוֹם קָדוֹשׁ

(מחזור ראש השנה, אחרי תקיעת השופר בעמידה)

2.ניסן- חודש האביב:

א.תחילת השנה בבריאת העולם- בניסן:

ר' יהושע אומר :בניסן נברא העולם...בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל .(ר"ה י,ע"ב-יא,ע"א)

ב.ניסן= ניצן:

ניסן: מהמילה האכדית Nissanu= תקופת הניצנים כאמור בשיר השירים:הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ (שיר השירים ב,יב) (ע"פ עוד מילה ברגע, ד"ר מרדכי רוזן)

ניסן - הוא ניצן (באכדית: nisanu), חודש האביב על פי עונת השנה, חודש הלבלוב והפריחה. חודש ניסן נזכר גם הוא במגילת אסתר (פרק ג פס' 7): "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן... הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן."

(ע"פ אתר לקסיקון לתרבות ישראל- http://lexicon.cet.ac.il/wf/wfTerm.aspx?id=932)

ג.התורה היתה צריכה להתחיל בפרשת בא- בפרשת קידוש חודש ניסן:

בראשית אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל   את התורה אלא מהחדש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו  ישראל  ומה טעם פתח   בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (תהלים קיא, ו.), שאם יאמרו אומות העולם לישראל, ליסטים אתם,   שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה  ונתנה לאשר ישר בעיניו,  ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו (רש"י,בראשית,א,א)

ד.לעם ישראל נקבע שזהו ראש החודשים והראשון לחודשי השנה:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה(שמות יב,ב)

הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב(שמות יג,ד)

אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם (שמות כג,טו)

אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם (שמות לד,יח)

3.ניסן כנגד שבט יהודה ותשרי כנגד שבט אפרים(יוסף)- מלכות יהודה(רחבעם) מול מלכות ישראל(ירבעם בן נבט):

כי י"ב חודשי השנה מניסן עד אדר הם כנגד י"ב השבטים לפי סדר הדגלים שהלכו במדבר: ניסן אייר סיון כנגד דגל א' יהודה יששכר זבולון. תמוז אב אלול כנגד דגל ב' ראובן שמעון גד. תשרי חשוון כסליו כנגד דגל ג' אפרים מנשה בנימין. טבת שבט אדר כנגד דגל ד' דן אשר נפתלי (שערי אורה שער ה)

4.הלכתית- יש 4 ראשי שנה:

ארבעה ראשי שנים הם :באחד בניסן ר''ה למלכים ולרגלים, באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה ר' אלעזר ור''ש אומרים באחד בתשרי. באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי בית הלל אומרים בחמשה עשר בו (ר"ה,פרק א', משנה א)

הקדמה: החודש הראשון  וחודש ניסן:

1.התורה לא נוקטת בשמות החודשים כדי להנציח ולקבע את הספירה הישראלית שהיא להיותנו עם ויציאתנו ממצרים:

וטעם החדש הזה לכם ראש חדשים, שימנו אותו ישראל חדש הראשון, וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חדש, כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר, ועל כן אין לחדשים שם בתורה, אלא יאמר בחדש השלישי (להלן יט א), ואומר ויהי בשנה השנית בחדש השני נעלה הענן (במדבר י יא), ובחדש השביעי באחד לחודש וגו' (שם כט א), וכן כלם:

וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו אחד בשבת ושני בשבת, כאשר אפרש (להלן כ ח), כך הזכירה ביציאת מצרים במנותינו החדש הראשון והחדש השני והשלישי לגאולתינו, שאין המנין הזה לשנה, שהרי תחלת שנותינו מתשרי, דכתיב (להלן לד כב) וחג האסיף תקופת השנה, וכתיב (שם כג טז) בצאת השנה, אם כן כשנקרא לחדש ניסן ראשון ולתשרי שביעי, פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה. וזה טעם ראשון הוא לכם, שאיננו ראשון בשנה, אבל הוא ראשון לכם, שנקרא לו לזכרון גאולתינו:

(רמב"ן,שם)

2.שמות החודשים הם העלאת הניצוצות של גלות בבל ושרש מהדבר בחטא דור הפלגה:

שמות החדשים עלו עמהם מבבל. כן אמרו רז"ל [ירושלמי ר"ה פ"א ה"ב], ויצא להם זה מדלא נמצא שום שם חודש בדברי נבואה רק בכתובים במגילת אסתר בעזרא ונחמיה, ונראה לי דודאי שמות החדשים נתקבלו ג"כ מסיני, רק שהיה בבחינת תורה שבעל פה, דהרי נזכרו השמות של חדשים בתרגום והתרגום נתקבל בסיני כידוע [מגילה ג.], אבל התרגום הוא תורה שבע"פ אבל לא ניתנו לכתוב בכתב עד שבאו לבבל, ואעפי"כ לא נמצא בכתובים אצלנו שמות כל החדשים, ואי"ה נדבר מזה אם יהיה הש"י בעזרינו, והנה בירושלמי [שם] אמרו שמות החדשים ושמות המלאכים עלו עמהם מבבל, והוכחתם בודאי הוא ג"כ כנ"ל מדלא מצינו שום שם למלאך בדברי נביאים הראשונים רק בדניאל [ח טז, י יג] נזכרו מיכאל וגבריאל, ומה שיש לי לומר כעת בדרך אפשר דהנה בבבל היתה אסיפת דור הפלגה שאמרו הבה נבנה לנו עיר וגו' וראשו בשמים ונעשה לנו שם וכו' [בראשית יא ד], והנה רצו להגביר המרכבה טמאה בשמות הקליפות שהיו בקיאים בשמות ובנו את המגדל כפי חכמתם כל חלק וחלק כפי החדש, והנה בלל הש"י שם שפת כל הארץ ולא ידעו שמות החדשים והשרים של המרכבה טמאה שרצו להגביר כפי מזל כל חדש וחדש, והנה ידוע גליות ישראל בכל האומות ובכל מקום הוא לתקן ולברר הניצוה"ק שבכל מקום והם מבררין הטוב מן הרע כידוע, והנה גלו בראשונה לבבל אשר שם פגמו דור הפלגה ונתבלבל לשונם ולא ידעו שמות החדשים והשרים כנ"ל, הנה ישראל תקנו בגלותם, על כן שמות החדשים והמלאכים עלו עמהם מבבל, ואי"ה עוד חזון למועד להאריך בדברים אלו והש"י יעזרינו:

(בני יששכר - מאמרי חדש ניסן - מאמר א ,ו)

חלק א: קדושת הזמן

0.אצל אומות העולם אין משמעות אמיתית לתחילת השנה ולכן הזיזו את תחילת השנה שרישותית ממרץ לינואר מסיבות טכניות!

א.בעת העתיקה היו שהתייחסו למעגלי הזמן- שבועות בחודש וחודשים בשנה לפי הבסיס העשרוני:
במצרים העתיקה חילקו את החודש לשלושה שבועות ובכל שבוע היה עשרה ימים (מילה ברגע/ד"ר מרדכי רוזן , ע"מ 167)
רומלוס , מלכה הראשון של רומא , חילק לפי המסורת את השנה לעשרה חודשים...יורשו של רומלוס המלך נומה פומפיליוס הוסיף שני חודשים (ינואר ופברואר) (מילים מספרות,נתן שפיגל, ע"מ 247)

ב.פברואר היה פעם החודש האחרון בלוח השנה של רומא( ולכן דצמבר היה העשירי[=דצימלי] ואוקטובר היה השמיני [אוקטלי])

רומולוס מלכה הראשון של רומא חילק לפי המסורת את השנה לעשרה חודשים martius- החוש של מארס עד דצמבר - החודש העשירי
יורשו של רומולוס המלך של נומה פומפיליוס הוסיף שני חושים ינואר לכבוד יאנוס ופבריאוס חודש הטהרה.חודשים אלה באו אחרי דצמבר והשנה של נומה פומפיליוס התחילה בדומה לשנה של רומולוס באחד במארס.
השינוי היסודי כלומר התחלת השנה באחד בינואר חל בשנת 154 לפנה"ס והדבר קשור בנסיבות האלה: באותה שנה פרץ בלוסיטאניה(פורטוגל של היום) מרד נגד רומא.הסנאט החליט לשלוח נגד המורדים צבא בפיקודו של קונסול.הדבר היה לקראת סוף השנה .פירוש הדבר שיהיה הכרח להביר את הפיקוד לקונסולים החדשים באחד במארס 153 .כדי למנוע זאת החליט הסנאט כי הקונסולים החדשים ייכנסו לתפקידם באחד בינואר 153 נוהג זה הושאר גם להבא ומאז האחד בינואר ראש השנה (הלועזי)
(מילים מספרות,ע"מ 247-248, נתן שפיגל)

1.מדוע מצוות קידוש החודש היא המצווה הראשונה שנצטוו ב"י ? כי רק מי שאינו עבד שולט בזמן שלו 

החדש הזה לכם ראש חדשים. מכאן ואילך יהיו החדשים שלכם, לעשות בהם כרצונכם, אבל בימי השעבוד לא היו ימיכם שלכם, אבל היו לעבודת אחרים ורצונם, לפיכך ראשון הוא לכם לחדשי השנה. כי בו התחיל מציאותכם הבחיריי: (ספורנו,שם)

2.קדושת הזמן- מעל כל הקדושות:

וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹהִים לַעֲשׂוֹת:(בראשית ב,א)

 ופעם ראשון שנזכר בתורה מלת קדושה הוא אצל יום השבת מיד בבריאת העולם בפרשת בראשית (ב', ג') ויברך וגו' ויקדש אותו. וקיבלתי שבכל דבר וענין במקום שמלה זו נזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הענין. וכן שורש הקדושה שישנו בעולם הוא קדושת יום השבת שהיא קדושה קביעא וקיימא שקבע השם יתברך בעולמו זמן מיוחד לברכה וקדושה שבירכו וקידשו.  (ר' צדוק הכהן מלובלין,ספר ישראל קדושים - אות ז )

בראשית ההסטוריה היתה רק קדושה אחת בעולם,הקדושה שבזמן.במעמד הר סיני בטרם נאמרו עשרת הדיברות הכריז אלוקים על קדושת האדם "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", רק לאחר שהעם  נכנע לפיתוי והשתחווה בפני דבר, עגל הזהב, ניתן הציווי להקים את המשכן, קדושה במרחב.ראשונה התגלתה קדושת הזמן,שניה התגלתה קדושת האדם .אחרונה- קדושת המרחב.הזמן ( והאדם) התקדש ע"י אלוקים, המרחב , המשכן הוקדש ע"י משה  (השבת,אברהם יהושע השל,פתח דבר- אדריכלות בזמן)

3.החידוש של קידוש החודש- עם ישראל קובע את הזמנים ולא הקב"ה כמו בשבת!

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה(שמות יב,ב)

וכאן ניתן מצוה ראשונה לישראל החודש הזה לכם כזה ראה וקדש שישראל יכולים להכניס קדושה לחודש וכמ"ש (שמות רבה פ' טו) ואם כלי חול כשמתמלא מן הקודש מתקדשת עאכ"ו ישראל שהם קדושים ומקדשים את החודש כו' 

(פרי צדיק, פרשת החודש)

4.קידוש החודש דווקא בר"ח ניסן כנגד קידוש החודש של המצרים באמצע החודש וכן שאר  מצוות הפסח:

וכן רמז החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם. להרחיקם מחוקי מצרים. כי מצאתי כתוב כי בעבודת המצריים בחלק עבודת החדשים כתוב, שהמצריים אז מונין החדשים וקוראים אותם בשמות עבודתם. והחדש להם ועבודתו, הוא בהיות הלבנה בשלימות אורה ובתקפה, מאז מתחילין ומונין החדש ממלוי למלוי. ומתחילין מנין החדשים מעת הכנסת השמש בראש מזל טלה, והוא החדש שכולו חג להם, ועושין לו כבוד בעבודתם מכל החדשים. 
וראשית כל דבר רצה הקב"ה לזכות לישראל, ולטהרם ולהסירם מחוקיהם. והתחיל החדש הזה לכם ראש חדשים, הם מתחילין ממילוי הירח ותוקף אורה, אתם מתחילין החדש בעת מולדתה. 
הם לקחו הטלה לממונה עליהם, ובעבורו אין אוכלים בשר, אתם תקחו אותו לשוחטו ולצלותו ולאכול את בשרו ולשרוף את הנותר. 
הם מקטרים אליו בריחות ומרקדים לפניו, ואתם תתנו דמו במשקוף כדי שיריחו ריחו, ולאכול בשרו על מצות ומרורים יאכלוהו. וכל זה כדי להרחיקם מהם, ולהקריבם אל עבודתו ית'. 
ואולי שעל זאת הכוונה בעצמה צוה לעשות העבודה הזאת במילוי הירח, עת תוקף שמחתם והקרבתם למזל טלה הממונה עליהם, ואז צוה לשוחטו ולצלותו ולשרוף הנותר. וזהו פסח הוא לה' (לק' יב, כז), לשם ה', ולא לשם זולתו מהעליונים. 
וכן בעשור לחדש, הוא היום שהמצריים מתחילין לעבוד עבודת הטלה, ולקרוא דרור לכל עבד ולכל מלאכה. כל הימים ההם עד סוף החדש הם להם לששון, ולטלה הם מקריבין, ולצורתו הבשריית הם משתחוים, וסומכין עליו את ידיהם ונושקין את ידיהם, ואחרים נושקין ידי הסומכין. כל זה כתוב בספר הנזכר. 
ולכן בעת ההיא רצה אלהינו להשפילם ולהכניעם, ושיקחו להם ויקשרוהו בכרעי מטתם עד יום השחיטה. ואז המית השם את בכוריהם, שבימים ההם הם היותר נכבדים מהם. הם הכהנים העובדים, וכל האנשים והנשים נושקים ידיהם עד אביהם. והיו להם כל החדש ההוא לאלהים, ע"כ: (צרור המור על שמות פרק יב פסוק ב ) 

חלק ב: א בניסן- סודו של יום

1.ניסן- החודש הראשון:

א.המהפכה הגדולה בלוח השנה- במקור החודש הראשון היה תשרי-

וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי (מלכים א ח,ב)

ואתכנישּו לות מלכא שלמה כל א נש ישראל בירחא דעתיקי אדקרן ליּה ירחא קדמָאה בחגא וכען הּוא ירחא שביעָאה (תרגום יונתן,שם)

ב.אצל הגויים- חודש אלול הוא החודש האחרון ולכן היו מעברים אותו:

כה אמר המלך חמורבי,השנה איננה במקומה,עליכם להוסיף אלול שני (נמצא על חרס מתוך כתבי חוקי חמורבי)

ג.חודש האביב - אב י"ב: 

אך שהחודש ניסן שהוא הראש וראשון, הוא ראש השנה למלכים ועל כן נקרא זה החודש אביב: אב י"ב, שהוא אב לכל הי"ב חדשים וצירופי הוי"ה שהוא הצירוף הראשון כסדר השם הוי"ה ב"ה, והשאר צירופים נקראים תולדות (דגל מחנה אפרים פרשת בא)

2.בניסן התחלה והתחדשות של הטבע-השיבולים אומרות שירה ( וממילא נידונים על התבואה):

אימתי שיבולים אומרות שירה- בניסן ( ר"ה ח ע"א)

יתרועעו אף ישירו. בניסן כשיגיע זמן הקציר והתבואה בקשים שלה והרוח מנשבת והן נוקשים זו על זו נשמע הקול ונראות כמשוררות(רש"י,שם)

3.מה קרה ב-א בניסן:

א.השפעות עליונות בר"ח ניסן:

משפיע טללי רצון ברכה ונדבה בעולמות העליונים, ומהם לעולמות שלמטה (חוקת הפסח, הרב יהודה גרשוני)

ב.יום נקודת ההתחדשות- היום בו מתחילים לומר ברכת האילנות:

היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח אומר:

בָּרוּךְ אַתָּה יְ-יָ אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא חִסַּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם וּבָרָא בוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לֵיהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם:(אורח חיים  סימן רכו)

ג.תחילת ימי תשובה- כמו בתשרי:

יְמֵי נִיסָן הֵם יְמֵי תְּשׁוּבָה כְּמוֹ תִּשְׁרֵי (ליקוטי מוהר"ן קמא סימן מט)

ד. בא- בניסן- נח הקריב קרבנות אחרי המבול והשתכר- בדיוק כשרצה לתקן את חטא אדם וחווה שהיה בא' בתשרי:

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כֶּרֶם. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי. אֶחָד אָמַר מִגַּן עֵדֶן [נתרכבה] גֹּרְשָׁה וְנָטַע אוֹתָהּ כָּאן. וְאֶחָד אָמַר בָּאָרֶץ הָיְתָה, וְעָקַר אוֹתָהּ וְשָׁתַל אוֹתָהּ, וּבְאוֹתוֹ יוֹם עָשְׂתָה פֵרוֹת וְנִצְנְצוּ לִבְלוּבִים וַעֲנָבִים, וְהָיָה סוֹחֵט אוֹתָהּ וְשׁוֹתֶה מֵהַיַּיִן וּמִשְׁתַּכֵּר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, סוֹד הַחָכְמָה הוּא כָּאן בַּפָּסוּק הַזֶּה. כְּשֶׁרָצָה נֹחַ לִבְדֹּק בְּאוֹתוֹ חֵטְא שֶׁבָּדַק אָדָם הָרִאשׁוֹן - לֹא כְּדֵי לְהִתְדַּבֵּק בּוֹ, אֶלָּא לָדַעַת וּלְתַקֵּן הָעוֹלָם, וְלֹא יָכֹל. סָחַט עֲנָבִים לִבְדֹּק בְּאוֹתוֹ כֶּרֶם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לָזֶה, [אז] וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל, וְלֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד...  (זוהר ,בראשית,דף עג ע"א-ע"ב)

(א) בשבוע השביעי בשנה הראשונה בו ביובל הזה, נטע נוח גפנים על ההר אשר נחה התיבה עליו ושמו לובָר, אחד הרי אררט. (ב) ותעשינה פרי בשנה הרביעית. (ג) ויצור את פריו ויבצור אותו בשנה ההיא בחודש השביעי, ויעש ממנו יין, וישימהו בכלי וישמרהו עד השנה החמישית עד היום הראשון, הוא ראש החודש הראשון. (ד) ויעל אשה לה' פר בן בקר ואיל אחד ושבעה כבשים בני שנה ושעיר עזים אחד לכפר בעדו ובעד בניו. (ה) ויעש בראשון את השעיר, ויבא את דמו על [קרנות] המזבח אשר עשה, ואת כל חלבו שם על המזבח אשר עשה שם את האש. (ו) ומן הפר ומן האיל ומן הכבשים שם את כל בשרם על המזבח, וישם עליו את כל מנחותיהם בלולות בשמן. (ז) אחרי כן זרק בראשונה יין באש על המזבח, וישם לבונה על המזבח, ויעל ריח ניחוח לרצון לעלות לפני ה' אלהיו(ח) וישמח וישת מן היין הזה הוא ובניו בשמחה רבה. (ט) ויהי ערב ויבוא אל אהלה וישכב שיכור ויישן ויתגל בשנתו בתוך אוהלה (ספר היובלים פרק ז)

ספר היובלים:

אחד מן הספרים החיצונים שנכתבו בימי בית שני. הספר מתאר את תולדות ישראל למן בריאת העולם ועד יציאת מצרים, והוא כתוב כדברי מלאך המדבר למשה בזמן עלותו להר סיני. שמות הספר: "ספר היובלות", "בראשית זוטא", "ספרא דאדם הראשון", "צוואת משה".

(ע"פ אתר דעת)

ה1. א בניסן- יום הקמת המשכן:

וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן:...וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְ-הֹ-וָ-ה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן (שמות מ יז-לד)

תנא אותו יום נטל עשר עטרות
ראשון למעשה בראשית
ראשון לנשיאים
ראשון לכהונה
ראשון לעבודה
ראשון לירידת האש
ראשון לאכילת קדשים
ראשון לשכון שכינה
ראשון לברך את ישראל
ראשון לאיסור הבמות
ראשון לחדשים

(שבת פז,ע"ב)

ה2.אע"פ שנסתיימה מלאת הקמת המשכן- מחכים ומכוונים ליום א בניסן:

בעשרים וחמישה בכסליו נגמרה מלאכת המשכן, ועשה מקופל עד אחד בניסן (פסיקתא רבתי, פרשה ו פיסקא ה)

ו.יום בו נהגו לברך- שנה טובה:

ראש חודש ניסן שימש בתקופת התנ"ך ובתקופה התלמודית, כראש השנה למלכים, ובו התחילו למנות את שנות מלכי יהודה. בקרב יהודי תוניסיה ולוב נהוג טקס הנערך בערב ראש חודש ניסן ומכונה "בשישה" או "בסיסה". הטקס כולל איחולים לשנה טובה וברוכה, כציון לשנה חדשה, המתחילה, כאמור, בניסן, על-פי מסורות קדומות (אליבא דויקיםדיה, ערך "ניסן")

סיום:תשרי וניסן- שתי נקודות מבט אופטי מול פסימי

הכפילות במקורה קשורה לדואליות של המציאות- הכל תמיד בא בזוגות (ענ"ד)

1.חודש ניסן: "ישמחו השמיים ותגל הארץ ירעם הים ומלואו" (תהלים צו,יא)

בחודש ניסן יש הרבה שמחה בעולם. חודש ניסן תמיד חל בתקופת האביב בה העולם מתחדש. גם יציאת מצרים בה התחדש העולם מבחינה רוחנית התרחשה בחודש ניסן. השל"ה מסביר כי בחודש תשרי העולם נברא, ואילו בחודש ניסן העולם התחדש (זהו שורש המחלוקת בין רבי אליעזר לרבי יהושע לגבי החודש בו נברא העולם ולוח הזמנים של המבול). אם כן כל העולם שמח בגלל חידוש ההוויה שהתרחש בחודש ניסן.

(הרב אורי שרקי, מאמר "ראש חודש"/ל' בשבט תשס"ג)

2.זמן פסימי( תשרי) מול זמן אופטימי( ניסן)- והשנה היהודית לעולם לא נגמרת

ישנה מחלוקת עתיקה בין עם ישראל לאומות העולם בנוגע לאופן תפיסת הזמן [ראה גם שיעור על בריאת העולם]. ישנן שתי תפיסות מנוגדות. התפיסה של אומות העולם היא שהזמן הוא דבר שמבלה (מלשון בלאי). השינוי גורם לאדם להשתנות ולהתבלות. היהדות גורסת כי ככל שהזמן מתקדם יש הזדמנות לאדם לקנות חוויות חדשות, יש התחדשות. אומות העולם רואות כיצד ההיסטוריה משתנה במרוצת הזמן, וכיון שהן יודעות שהן בנות תמותה וכל אומה תכלה כשיגיע זמנה, לכן הם מסתכלים על ההיסטוריה באופן פסימי כיון שהזמן מקרב את קיצן. לעומתן עם ישראל הוא נצחי, ולכן המבט שלו על ההיסטוריה הוא אופטימי, כיון שככל שעובר הזמן אנו רק מתפתחים יותר ומתקרבים אל ייעודנו. לכן אנו מונים את השנים מניסן, חודש האביב. האביב הוא סימן להתחדשות ולצמיחה. אומות העולם מונות את השנה מתשרי, שהו הסתיו בו הכל מתכלה. יש עדיפות לכאורה לתפיסה שלנו את החודש על פני השנה, ויש אף הלכות הנגזרות מכך. הרמב"ן כותב כי כדאי יותר להתחתן בחציו הראשון של החודש, כיון שבזמן זה הירח הולך ומתמלא וזה סימן טוב לזוג.

(הרב אורי שרקי, מאמר "ראש חודש"/ל' בשבט תשס"ג)

3.תשרי וניסן- הראש והלב:

..ודע כי אלו ב' חדשים הם דומים לראש וללב, ...כי ראש השנה הוא דומה לראש לגמרי, לפי ששם הנשמה, וכן תשרי הוא ראש לכל השנה ונקרא ראש, אבל הלב דומה לראש חודש ניסן, שהוא התחלת החי, ודבר זה אמת למשכיל מאד... (מהר"ל, חידושי אגדות ראש השנה י ב)

חודש תשרי הוא בבחינת השכל . תשרי הם ימי הדין, ימים שבהם נותנים דין וחשבון מפורט על מיצוי החיים, הבחירה החופשית. כפי שהשכל, שהוא הכח הכי רוחני ועליון שבאדם, הוא קדוש - כך גם חודש תשרי. חודש תשרי הוא החודש השביעי - כידוע המספר שבע הוא מספר קדוש, כפי שמצינו במדרש "נבחר שבע לקדושה הן בימים הן בחודשים הן בשנים": בימים - שבת, בחודשים - תשרי, בשנים - שמיטה. אם-כן חודש תשרי הוא קדוש בקדושת המחשבה והשכל.
חודש ניסן הוא בבחינת הלב . הלב מחייה את הכל, שולח דם לכל האיברים. על ניסן נאמר " שמור את חודש האביב " המסמל את חזרת החיות לעצים לאחר שהם מתים במשך החורף. בחודש זה מברכים ברכת האילנות. ישנה שמירה שחודש זה יחול דוקא באביב (לצורך כך מעברים את השנה). בניסן כל העולם כולו מתחדש. זהו זמן שבו מתגלים חיים חדשים בבריאה.

(מאמר "עניינו של ניסן" ,הרב אברהם בן דוד)

_________________________________________________________________________

א.טיהור וכפרה - בין אדם למקום:
(ע"פ לקסיקון מקראי , הוצאת דביר ערך "חודש")

יש בלוח השנה של אומות העולם שיצא מרומא לרחבי העולם חודש בעל שם מקביל במשמעותו- חודש פברואר.בלטינית מניסיס פברואריוס הוא חודש הטהרה מfebrum- טהרה 
(עוד מילה ברגע/ד"ר מרדכי רוזן , ע"מ 91, ערך אלול)

3.משמעות הזמן- הרחמים:

ברא א-להים. ולא אמר ברא ה', שבתחלה עלה במחשבה לבראותו במדת הדין, וראה שאין העולם מתקיים, והקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין, והיינו דכתיב   ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים (רש"י,שם)

כך כתוב במדרש (בראשית רבה יב, טו) שבתחילה חשב הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין, וראה שאינו מתקיים, ושיתף את מידת הרחמים. הקב"ה רצה לברוא את העולם בחסד מושלם, ולכן ביקש לברוא אותו במידת הדין – שהרי כך האדם שזוכה בדין, זוכה בקיומו, וזה החסד היותר גדול. אך כשראה שהעולם אינו מתקיים עם מידת הדין בלבד, שיתף את מידת הרחמים, כדי לתת  זמן לתיקון . הזמן הוא בעצם ביטוי של מידת הרחמים, שנותנת לאדם זמן לתקן את מעשיו לפני שנשפט בדין. רחמים מלשון רחם, שהוא המקום בו האדם מקבל זמן להתפתח. על כן כשנברא העולם כפי שכתוב בפסוק א', הוא נשבר. התיקון ההדרגתי שמופיע בפסוקים ג'-ל"א מתאפשר על ידי הוספת ממד הזמן במציאות.(שיעורים על ספר בראשית מתוך שיעורי הרב שרקי, ע"מ 126)