אלול: שנה חדשה בשער

פתיחה:  מה עניין תפילין ומזוזות דווקא לחודש אלול ?

מנהג חסידים ואנשי מעשה לבדוק את התפילין והמזוזות בחודש אלול, ומכל מקום אין חיוב מעיקר ההלכה לבודקן. ואם התפילין נכתבו בידי סופר מומחה, אינו צריך לבודקן אפילו לאחר כמה שנים. ובמזוזות מעיקר ההלכה חייב לבודקן פעם אחת בכל שלש שנים ומחצה, ומנהג חסידות להחמיר לבודקן בחודש אלול מידי שנה בשנה. 

[שו''ת יחוה דעת ח''א עמ' קמד. סי' מט. ילקו''י מועדים עמו' יח. וחזון עובדיה ימים נוראים עמ' כו].

1.תפילין שמוחזקות כשרות לא צריכות בדיקה אף פעם:

תפילין שהוחזקו בכשרות, אינם צריכים בדיקה לעולם. ואם אינו מניחן אלא לפרקים, צריכים בדיקה פעמים בשבוע: הגה - ואם אין לו מי שיוכל לבדוק ולחזור ולתופרן, יניחם כך בלא בדיקה (ב"י בשם א"ח):

(שו"ע או"ח סימן לט,י )

א.החשש כשלא מניחם אלא לפרקים:

תפילין שהוחזקו בכשרות אינם צריכין בדיקה לעולם, שכיון שמניחין אותם בכל יום האויר שולט בהם ואינם מתעפשות, אבל אם אין מניחין אלא לפרקים צריכין בדיקה פעמים בשבוע, דחיישינן שמא מתוך שאינו מניחין אלא לפרקים נתעפשו ובלו ונתקלקל הכתב, מיהו אם אין לו מי שיכול לבדוק ולחזור ולתופרן, גם אלו יניחן כך בלא בדיקה ויברך עליהן, דמוקמינן להו אחזקתן:‏

(ספר הלבוש על או"ח סימן לט )

כתב המטה יהודה עדר שלא נתבאר מה השיעור של מניחן לפרקים אם הוא פעם אחת בחודש דוקא או אפילו פעם אחת בשבוע משום שכל שאינו לובשן בכל יום נקרא פרקים' וסיים שנכון להחמיר ובאשל אברהם ערה כתב שלכאורה לפי מנהגינו שאנו מניחין רק בתפילת שחרית הוא גם כן כמו לפרקים כלפי הקדמונים שהיו מניחין כל היום אמנם כתב שמכל מקום נראה שכיון שהטעם בזה הוא משום שהשטיחה של התפילין לאויר מועיל שהם לא יתעפשו אם כן מועיל לזה אפילו הנחה מועטת בכל יום ובמקום אחר כתב שלפרקים היינו שמשתהה לפעמים יותר משלושים יום שאין מניח את התפילין רע י ומכל מקום מידת חסידות יש לבדוק את התפילין בכל אופן כמבואר במגן אברהם רעז 

(משנה אחרונה , דוד ליכטנשטיין, סח עמוד ב)

ב.קריעת החיפוי או נפילה למים:

אלא לפרקים. ברמב"ם כתוב א"צ לבודקם כ"ז שחפויים שלם כו' משמע דאם נקרע החפוי צריך בדיקה וה"ה אם נשרו במים דצריך בדיקה:

(טורי זהב על או"ח סימן לט )

ג.חשש מסופרים לא ראויים:

בדיקת תפילין או מזוזות, שיש נוהגים לבדקן בחודש אלול, האם היא חובה מצד הדין, או אינה אלא מנהג חסידות בלבד?

זו לשון הרמב"ם:הכותב תפילין בכתב ידו, או שלקחן מן המומחה, או משאר אדם, ובדקן והחזירן לתוך בתי התפילין, אינו צריך לבדקן פעם אחרת אפילו לאחר כמה שנים, ואין חוששין להם שמא נמחקה אות מתוכן או שניקבה, וכן היה הלל הזקן אומר (בתלמוד ירושלמי עירובין פרק י.) תפילין אלו משל אבי אמא הן.

ובספר אורחות חיים, הביא שיש מחלוקת תנאים אם אין צריך לבדוק התפילין אפילו אחר הרבה שנים, שיש סוברים שחייבים לבדקן כל י"ב חודש, דהיינו אחת לשנה, וכתב, "ושמעתי שחכמי צרפת נהגו לבדקן משנה לשנה, ובתשובות הגאונים מצאתי, שהמניחן תמיד (כלומר שמניח תפילין אלו בכל יום) אין צריך לבדקן  אפילו לחמישים שנה, מפני  שהאוויר שולט בהן תמיד ואינן מתעפשות מבפנים, אבל אם אין מניחן אלא לפרקים, צריכות בדיקה, וכן שמענו מחכמים וזקנים שיש לבדקן ב' פעמים בכל שבע שנים". עד כאן.

ולפי זה תפילין שלנו שאנו מניחין  אותן  בכל יום ויום, אינן צריכות בדיקה מן הדין, ורק במזוזה שהיא קבועה בקיר כל הזמן, חייבים לבדקה כל שלוש שנים ומחצה, וכן פסק מרן בשולחן ערוך.

אלא שיש מהפוסקים שכתבו, שמכיוון שבזמנינו מצוי שהתפילין נמצאות פסולות מחמת הזיעה שמקלקלת את האותיות, לכן מן הראוי לבדוק אף את התפילין פעמיים בשבע שנים כדין מזוזה.

ועל פי זה כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שבזמנינו שרבו סופרים ומגיהים שאינם מומחים כראוי בדיני תפילין ומזוזות, וכמה פעמים נמצאו פסולים באותיות שלהם לכן ראוי להחמיר ולבדקן בימי אלול, ובמזוזות יש להחמיר יותר, אבל מעיקר הדין אין חיוב לבדקן אלא פעם אחת בכל שלוש שנים ומחצה, וכן האריך בזה הגאון רבי דוד יוסף שליט"א בספר הלכה ברורה (סימן לט.) והעלה כן להלכה ולמעשה

(ע"פ אתר "הלכה יומית" לפסקי הרב עובדיה)

ד.חשש שנתקלקלו בחום:

וכן אם יש חשש שמחמת החום נמרח הדיו, ויש חשש לדיבוקים, כגון תפילין או מזוזות שהונחו זמן רב ברכב, צריך לבודקן (עיין באחרונים שם, שו"ת יחוה דעת ח"א מ"ט).

(בדיקת תפילין ומזוזות באלול/ הרב נועם דביר מייזלס)

ה.כשאין חשש והם למשל קטנות אז פתיחתן דווקא יכולה להביא לקלקול:

וכן הביאו בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל (הליכות שלמה פ"ד ל"ו), שאין צורך לבדוק אם אין חשש מסויים, ואין לחשוש מזיעה, ואדרבא יותר יש לחשוש מהקלקול בפתיחת הבתים, עיין שם. ובפרט בתפילין קטנות, שהפתיחה שלהם יותר עדינה.

(בדיקת תפילין ומזוזות באלול/ הרב נועם דביר מייזלס)

הקשר הפנימי בין אלול לתפילין ומזוזות:

1.אלול ותפילין:

א.איבר החודש- יד שמאל של תפילין (שקודמת להנחת תפילין של ראש-השנה):
י"ב אותיות פשוטות, חקקן חצבן צרפן וצר בהן י"ב מזלות ואלו הן, טל"ה שו"ר תאומי"ם סרט"ן ארי"ה בתול"ה מאזני"ם עקר"ב קש"ת גד"י דל"י דגי"ם. ואלו הם י"ב חדשים בשנה, ניס"ן איי"ר סיו"ן תמו"ז א"ב אלו"ל תשר"י חשו"ן כסל"ו טב"ת שב"ט אד"ר. ואלו הן שנים עשר מנהיגים בנפש, שתי ידי"ם שתי רגלי"ם שתי כליו"ת כב"ד מר"ה המס"ס קיב"ה קרקב"ן וטחו"ל [ואית דמסיימי הכא עשאן כמין מריבה וכו' כדלעיל]:(ספר יצירה פרק ה משנה ו)

ויד שמאל בנפש. יד שמאל מיוחדין לתפילין. וע"י מצות התפילין אנו מעוררי' תפילין דמארי עלמא שהם בשמאל (בני יששכר מאמרי חודש אלול מאמר א)


ב.אלול הוא כנגד שבט גד שהקפיד על תפילין של ראש ושל יד יותר מכל השבטים (הרעיון ע"פ הרב רוזנבלום שליט"א):

כי י"ב חודשי השנה מניסן עד אדר הם כנגד י"ב השבטים לפי סדר הדגלים שהלכו במדבר: ניסן אייר סיון כנגד דגל א' יהודה יששכר זבולון. תמוז אב אלול כנגד דגל ב' ראובן שמעון גד. תשרי חשוון כסליו כנגד דגל ג' אפרים מנשה בנימין. טבת שבט אדר כנגד דגל ד' דן אשר נפתלי (ע"פ שערי אורה שער ה)

והאר"י הקדוש שחשב י"ב החדשים כנגד י"ב השבטים, חשב חודש אלול כנגד שבט גד 
(פרי צדיק, ר"ח אלול אות ג)

ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקוד, פירש רש"י, הרוגיהם היו ניכרים שהיו חותכים הראש עם הזרוע במכה אחת. והנה לכאורה לאיזה ענין מספר זאת ומאי רבותא משמיענו שהיו יכולים לעשות כזאת. ויש לבאר דהנה אמרו חז"ל )מנחות לו.(, דהיסח הדעת והפסק בין תפילין של יד לתפילין של ראש, עבירה היא בידו וחוזר עליה מערכי המלחמה. לכן מספר כאן לרמז שבידיהם לא היה אף העון הזה, לכן היה אצלם מדה כנגד מדה לטרוף הזרוע אף קדקוד בבת אחת בלי הפסק, להתבונן כי הוא מחמת שלא הפסיק בין תפילין של יד לתפילין של ראש (קול אליהו, וזאת הברכה סימן קלב)


2.חודש אלול הוא השער לכניסה לשנה החדשה ולכן בודקים בו מזוזות ולכן דווקא באלול כבשו את עבר הירדן המזרחי שהוא השער לכניסה לא"י:

א.סגולת העת ההיא- כיבוש עבר הירדן דווקא בחודש אלול:

עוד אומר לך דבר נחמד עפ"י כל הדברי' הנ"ל דהנה אמר משה במשנ' תורה ולקח בעת ההיא את הארץ מיד שני מלכי האמורי. הנהמה שיש להתבונן הוא. דהנה כפי המקובל בידינו מלחמת סיחון ועוג היה באלול. ומשה התחיל לומר לישראל משנ' תור' בא' בשבט. והנה ונקח בעת ההוא וכו' שייך לומר על הדבר הנעש' זה כמה שנים אשר כח הזוכר אינו יכול לזכור היטב אימתי נתהווה הדבר הזה הנה המזכיר אומר המעשה היה בעת ההוא משא"כ הדבר שנתהווה בקרוב ובפרט דבר גדול כזה לא שייך לומר בעת ההוא כמזכיר אימתי נעשה. ע"כ בא לומר שהעת ההוא דוקא בסגולה. 

ב.אלול כנגד ע(עשייה) מצטרף אל אב(ראיה) ותמוז(שמיעה) וביחד אותיות שע"ר:
ותבין הדבר עפ"י דברינו הנ"ל עת היא אלול שהיא ע' ניתוסף על ר"ש ומתהווה שער לדופקי בתשובה. מי שרוצה ליכנס אל הקודש פנימה. יבא ויכנוס דרך השער לי"י 

וכן הת' ניתוסף לדל ומתהווה דל"ת פתוחה לשבים לקבלם בסבר פנים יפות. והנה לפי"ז אלול הוא דל"ת ושער החייבים במזוזה וטעם מצות מזוזה לישראל היא לשמיר' בפתחיה' לבל תוכל שום קליפ' לביא אל בתיה' פנימ' 

ג.מזוזה בקליפה - סיחון עוג - 213 - יג"ר- כוזו במוכס"ז כוזו - כנגד מזוזה בקדושה: 

צירוף של האותיות "י-ה-ו-ה א-להינו י-ה-ו-ה" על־ידי כתיבת האות הבאה בסדר האלף־בית אחרי 

האות המקורית (ב' במקום א', ד' במקום ג' וכו') - משמש לסגולה במזוזות ובקמֵעות בִּמקום שם ה'
(מילון אבניאון) 

והנה כ' המגלה עמוקות . סיחון עוג בגימ' יג"ר מנין השמות הנכתבים על המזוזה לשמירה דהיינו כוז"ו במוכס"ז כוז"ו וכתבנו במ"א הטעם דהנה סיחון עוג היו ב' קליפות גדולות והיו יושבין על הספר של א"י לשמור לבל יוכלו ישראל בקדושתם לבוא אל פתחה של א"י. ע"כ אחר כבוש סיחון ועוג נאמר ויגר מואב וכו' (יג"ר דייק') אמרו סיחון ועוג שהיו שומרין אנחנו וכו'. מזה תתבונן כמו בקדושה כותבין השמות הקודש יג"ר לשמיר' לבל תכנוס הקליפ'. כמו כן ( זה לעומת זה) בקליפ'. קליפת סיחון עוג יג"ר. היה להבדיל כעין מזוזה מצד הקליפה לשמירה לבל תכנוס הקדושה ע"כ היה בהכרח מקודם לסלק המזוזה שבקליפ' היינו סיחון עוג יג"ר כנ"ל. ואז תוכל הקדוש' לכנוס בשער ודלת. 

ד.מדוע ניתנה נחלת שנים וחצי השבטים דווקא בארצם של סיחון ועוג?

ע"כ ניתנה ארצם לנחל' לשני המטות וחצי המט' כבר ידעת כי כל שבט יש לוי צירוף הויה מיוחדת. א"כ ב' המטות וחצי המטה הנה ב' הויות וחצי הו"י' הוא מנין ס"ה מנין מזוזה היינו לאחר שסילקו מזוזה שבקליפ' קבעו תיכף מזוזה בקדוש'. 

ה.בעת ההיא- דווקא העת ההיא-חודש אלול- שזה הזמן לקביעת מזוזה לארץ ישראל:

ועי"ז תכנס הקדוש' בשער ודל"ת וכיון שהודעתיך אשר חד' אלול הוא שער ודלת החייבים במזוז' א"כ החדש הזה דייק' היה מסוגל לזה לסלק מן שער והדלת מזוזה שבקליפ' ולקבוע מזוז' בקדוש' ע"כ אמר משה ונקח בעת ההוא (דייקא) את הארץ וכו' ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההוא (דייקא) וכו' נתתי לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי. היינו בעת ההוא דייקא שהוא שער ודלת כנ"ל סילקנו את המזוזה שבקליפה וקבענו מזוזה בקדושה כנ"ל וזהו ג"כ מה שיש לפרש: 

(בני יששכר מאמרי חודש אלול מאמר א)

סיכום: אדם תפילין ומזוזה- מפגש ראשון של 3 הקדושות

שלושת הקדושות נפגשות ברגע אחד בשנה (האדם הקדוש-כהן גדול), הזמן הקדוש- יום הכיפורים המקום הקדוש- קודש הקודשים(שמעתי מהרב שרקי שליט"א):

אמת מה נהדר היה כהן גדול בצאתו מבית קודשי הקודשים בשלום בלי פגע (ע"פ מחזור ליום הכיפורים)

ולכן גם האדם הפרטי צריך לשלש את הקדושות הפרטיות שלו- קדוש קדוש קדוש: 

אלול הוא השער לשנה החדשה-  קדושת הזמן
בדיקת מזוזה היא -קדושת המקום
תפילין מבטאים את השער אל האדם (לכן בלי נקיות לא ניתן להניח תפילין) - קדושת האדם 
(ענ"ד)

סוף דבר: אלול הוא החודש המרומז ביותר כי תשובה אמיתית לא עושים ע"פ מתכון מפורש


רמזי אלול. משהו דק הולך ונרמז, הולך ונרקם. עבודת התשובה היא אישית כל כך, לב יודע מרת נפשו. ולכל אחד מאיתנו יש דברים שאותם הוא רוצה לתקן...
ורמז דווקא, מפני שעבודת התשובה היא המסע של הבחירה. ולכן אם הדברים יהיו מפורשים מדי, מהודקים מדי, מסומנים בטוש זוהר. התשובה עלולה להיות מן השפה ולחוץ, ממלאת אחר ציפיות של הסביבה אך הלב, הלב יהיה חסר.
לכן נשלחים רמזים. רמזי אלול. מה נעשה ברמזים האלו? זו כבר העבודה שלנו. הרמזים מסמנים כיוון, מעוררים למחשבה ולהתבוננות., אך אינם אומרים מה לעשות. הם מבקשים שנפענח אותם כל אחד בדרכו שלו ומהם נצא לעבודה פנימית בדרך לתשובה של אמת, תשובה מאהבה ( רמזי אלול, ע"מ 9)

נקודה למחשבה:

לתשובה כאמור דרכים רבות, כל אדם עושה תשובה מסיבה אחרת, לכל אחד יש טריגר אחר שיניע אותו לעשות תשובה, והתפילין- המצווה הכי "מרובעת" שיש , הכל מוגדר , מדוייק, לא ניתן לזוז מימלטר, התפילי ריכות לשבת בדיוק במקום מסויים על הראש ועל היד. העובדה שחז"ל הצמידו את הדברים באה ללמד אותנו שלעמלה הכל מדוד, מדוייק, גם כשיש לנו מרחב תמרון ודרכים שונות בסוף בסוף הכל מתנקז לנקודה ואבן בוחן אחת והיא זהה אצל כולם- המחשבה וכוונת הלב. ולכן חכמים קבעו את בדיקת התפילין- לא רק הפיזיים- אלא גם הרוחניים באותו חודש שבו אנו מתבקשים לעשות שתובה, כדי שהתשובה תהיה נקייה, מלאה, טהורה.

(ענ"ד)

________________________________________________________________________
1.כחלק מתהליך התשובה- מציאת הטוב- דווקא בחודש אלול:

מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מי"י: 

עם היות שאין מקרא יוצא מידי פשוטו עכ"ז בדרך רמז נ"ל לפרש על חדש אלול 

(ועי"ז יונח לנו שפיר ויפק רצון וכו') 

ונאמר דהנה ימי אלול הן המה ימי רצון הימים שעלה משה להר לקבל לוחות אחרונות ונתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ומחל להם. מאז והלאה הימים האלה הם ימי רצון לעורר נפשות ישראל בתשובה וכביכול ימינו ית"ש פשוטה לקבל שבים. והנה מיום שחטא אדם הראשון נמשך אחר עה"ד טוב ורע הנה יש בכל אדם מציאת טוב ורע ועל פי הרוב הרע מתגבר ונדמה לאדם בדעתו שזה הוא הטוב. אבל בעת שמתעורר הרצון העליון לעורר נפשות ישראל לתשובה הנה מוצא האדם בדעתו את הטו"ב ומתחרט ושב על הרע וממשיך אליו הרצון העליון ויקובל בתשובה שלימה: 

וזהו הנרמז מצא אשה (כשזוכה האדם לבוא לימי אלול שמזלו אשה היינו בתולה) אזי מצא טוב. אז ידע ויבחין בין טוב כו' אזי ויפק רצון מי"י היינו הרצון העליון המתגלה בימים ההם לקבלינו בתשוב' שלימ' ואומר לך ע"פ הנ"ל מצא אשה (כנ"ל) מצא טוב דהנה אמרז"ל מפני מה אין אות ט' בדברות ראשונות שלא יאמרו ישראל ( בשבירת הלוחות) ח"ו פסקה טובה ע"כ בלוחות אחרונות שעלה משה לקבלם בימי אלול. ונתרצה הקב"ה לישראל ונכתב בלוחות למען ייט"ב לך. הנה הימים האלה מסוגלים למצוא הטוב הבן הדבר:

(בני יששכר מאמר א,ג)

2.תפילת החודש הזה צריכה להיעשות מתוך תחנונים ובכי והשופר(של העקידה)  רומז לנו את מותה של "שרה" :

האשכנזים תוקעים בכל חודש אלול אחר שחרית, ויסודתם בהררי קודש, לעורר העם בתשובה, ככתוב: ''היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו''. [ילקו''י מועדים עמוד טז].

ידוע מאמר הזהר שהנשמה נקראת אברהם • והגוף נקרא שרה על זה "ויבא ''אברהם "לספוד "לשרה ולבכתה ר״ת אלול הכוונה בזה שהנשמה הנקראת אברהם בוכה על הגוף שנקרא שרה על אשר חטא וישוב בתשובה בזכרו יום הדין  (הרב חושב מחשבות  ויע׳׳ש)

(בית אל,דיני חודש אלול סעיף טו"ב)

ראיה ושמיעה של חודשים תמוז ואב:
https://www.talchaim.org.il/post/11025