סוד הקשר בין חנוכה לסוכות: שנים שהם אחד

פתיחה- מהי ההארה ומשמעות החיבור בין סוכות(החמה) לחנוכה(הלבנה)?

חנוכה ופורים הם הארות מרגלים רק הג' רגלים המפורשים בתורה הם תורה  שבכתב ויש נגד זה ג"כ רגלים מתורה שבע"פ והם אורות המקבלים כדמיון אור  הלבנה שהיא מאור החמה כידוע. כן ע"י כוחן של בנ"י בקבלתם היו"ט כראוי נשאר  מכל יו"ט רשימה בכנס"י ובכח זה הוציאה כנגדן רגלים אחרים וחנוכה הארה מחג הסוכות ופורים מחג השבועות ומחג הפסח  מקוים אנו להיות עוד כמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.(שפת אמת חנוכה תרמא)

אם אכן חנוכה יונק מסוכות לכאורה צודקים ב"ש שלומדים מפרי החג על הולך ופוחת:

 ת''ר מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין ב''ש אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך וב''ה אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא חד אמר טעמא דב''ש כנגד ימים הנכנסין וטעמא דב''ה כנגד ימים היוצאין וחד אמר טעמא דב''ש כנגד פרי החג וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין (שבת כא,ע"ב)

הימים הנכנסים- אור הלבנה(חנוכה) בסוף החודש שהולך ומתמעט
הימים היוצאים- אור הלבנה(חנוכה) בתחילת החודש שמוסיף והולך 


הקדמה: טענה: חנוכה וסוכות חד הם
צריך לברר:
1.מה ההוכחה שהם אכן דבר אחד?
2.מדוע נתפרדו לשני מועדים?
3.מה המשמעות של הפרדה זו?

חנוכה וסוכות חד הם- אילולי חטאו בעגל היתה חנוכת המקדש נערכת בסוכות:

ולפי"ז מובן, אלמלא חטאו בעגל והי' מצוה להם על מלאכת המשכן ביום י"ז בתמוז, יום בואו עם הלוחות [כי לא צריך להמתין עד למחרת, כמו שהמתין בלוחות השניים, שאז הי' יו"ט של יוה"כ ולא הי' אפשר לעשות מאומה לצורך הנדבה, אבל בי"ז בתמוז בודאי לא הי' מאחר ומחמיץ המצוה] והיו נשארים י"ב ימים מתמוז נ"ט ימים מאב ואלול יום אחד מתשרי הרי ע"ב, נמצא שאז הי' נגמר המשכן באחד בתשרי. ובאשר אלמלא חטאו והיו זכאין בודאי היתה עמידת המשכן באותו יום חודש הדין, כי היו זוכין בו מצד הדין, ובו ביום היתה התחלת החנוכה של הנשיאים והי' גמר החנוכה בי"ב לחודש תשרי. ובאשר לא היו צריכין עוד לכל סדר הדגלים ומינוי הלויים, וגם מצד הסברא מנין נמי לא היו צריכין, שהרי הי' מתקיים בהם (תהלים פ"ב ו') אני אמרתי אלקים אתם, ובש"ס ע"ז (ה'.) אלמלא חטאו ישראל לא היו מתים, והי' די המנין שמכסף פקודי העדה שנעשה מהם האדנים. מה גם לפ"מ שכתבנו במקומו שכל הענין הי' לצורך הסיבוב במדבר, ובודאי שיהוי מצוה לא משהינן והיו נוסעים תיכף לא"י. והנה המהלך מחורב עד קדש ברנע שהלכו אח"כ בשלשה ימים ק"ו אלמלא חטאו היו מגיעים בשלשה ימים עד מקום בהמ"ק, כי אז לא הי' שייך קדש ברנע שהרי לא היו צריכין לערוך מלחמה כלל, ותיכף הי' יורד להם המקדש מהשמים, וזה הי' בט"ו בתשרי יום חג הסוכות, והי' נתקיים המקרא בשלימות (שיה"ש א') הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך. וזה מה שרצינו לבאר:

( ספר שם משמואל - חלק המועדים - סוכות שנת תרע"ד )



חלק א: חיבור רצף זמנים בין סוכות לחנוכה:

בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת: לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי יְ-ה-וָ-ה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: 
וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד...עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי יְ-ה-וָֹ-ה תָּמִיד
(ויקרא כג,מב- מה,ב)

1.גמירת ההלל- סמל לשמחה מתמשכת- על כן התורה הסמיכה את מצוות סוכות לרמז על חנוכה:

א.הסמיכות מלמדת על גמירת ההלל בשני המועדים:
 ויקחו אליך שמן זית. סמיך שמן זית לסוכה לומר שגומרים ההלל כל שמונת ימי חנוכה כדרך שגומרין אותו כל שמונת ימי החג (בעל הטורים,שם)

ב.הסמיכות מרמזת על מוסיף והולך- מנר לנרות:
בפרשת אמור התחיל שבת ורגלים פסח עצרת ראש השנה ויום הכיפורים וסוכות וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל וסמיך ליה ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור רמז לחנוכה – שמן זית זך מן המובחר. ואמר להעלות  נר, יערך את הנרות ללמד לילה ראשונה נר אחת ואחר כך נרות. סמך שמן ונרות לסוכות. מה סוכות ח' ימים אף חנוכה ח' ימים וגומר את ההלל. (רוקח, הלכות חנוכה, סימן רכה)

2.מסיק הזיתים מתחיל בסוכות ומסתיים בחנוכה ולכן מקרא ביכורים הוא עד סוכות ומשם והלאה לא קוראים ואחרי חנוכה לא מביאים עוד ביכורים כלל:

מֵעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג, מֵבִיא וְקוֹרֵא. מִן הֶחָג וְעַד חֲנֻכָּה, מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא אוֹמֵר, מֵבִיא וְקוֹרֵא:(ביכורים פרק א, משנה ו)

מִן הֶחָג וְעַד חֲנֻכָּה מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. דִּכְתִיב בְּפָרָשַׁת בִּכּוּרִים (דְּבָרִים כו) וְשָׂמַחְתָּ בְּכָל הַטּוֹב, אֵין קְרִיאָה אֶלָּא בִּזְמַן שִׂמְחָה, מֵעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג, שֶׁאָדָם מְלַקֵּט תְּבוּאָתוֹ וּפֵרוֹתָיו וְשָׂמֵחַ בָּהֶם. וּמֵהֶחָג וְאֵילָךְ, אַף עַל פִּי שֶׁהַרְבֵּה פֵּרוֹת נִלְקָטִים עַד חֲנֻכָּה, מִכָּל מָקוֹם שִׂמְחַת אוֹתָהּ שָׁנָה כְּבָר נִגְמְרָה בֶּחָג, הִלְכָּךְ מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. וּמֵחֲנֻכָּה וְאֵילָךְ אֵינוֹ מֵבִיא כְּלָל, דִּכְתִיב (דְּבָרִים כו) אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ, כָּל זְמַן שֶׁמְּצוּיִין בְּאַרְצְךָ, וְעַד חֲנֻכָּה הֵן מְצוּיִין: (רע"ב,שם)

ב.מחג אסיף ראשון  לחג אסיף אחרון:
כידוע, חגי התורה מבוססים על השלבים השונים של המחזור החקלאי, כשסוכות משמש לציון תקופת האסיף. אם ננסה להבין את אורחות חייו של חקלאי באותם הימים, הרי כשגמר למסוק זיתיו, ובעצם נגמרה תקופת הבאת הביכורים, ברור שיחגוג מאורע כזה. וכך כל החברה, שהיתה חקלאית באותם הימים. וכמו שציותה התורה לחגוג בסוכות שמונה ימים  , כך יחגוג החקלאי בחג אסיף הזיתים שמונת ימים ויבסס את החגיגות על דברים הקשורים בזיתים ובשמן: הדלקת נרות, מאכלי שמן, סופגניות, וכדומה.(בעוד ממועד, הרב אורי שרקי,ע"מ 92)

ג.הארת חג סוכות נמשכת עד לחנוכה:

אא"ז מו"ר ז"ל הראה רמז במשנה מחג ועד החנוכה מביא ואינו קורא ולא אמר עד כ"ה בכסליו. לרמוז כי נמשך הארת החג עד חנוכה. ולפי"ז נראה כי התחדשות השנה שבתשרי נמשך עד עתה ולכן מביא עוד ביכורים שעוד הזמן בכלל ראשית השנה. ולכן נקרא חנוכה שעתה נגמר החינוך והתחדשות של השנה (שפת אמת ,חנוכה  תרמ"ד)

3.בסוכות החלה בניית המשכן- בכ"ה בכסליו- הסתיימה בניית המשכן ונגנזה עד א' בניסן ולכן חג החנוכה הוא הפיצוי על כך:

למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים וגו' (שם כג. מג) הנה רבים מקשים למה אנחנו עושים סוכות בתשרי כיון שהוא נגד היקף ענני כבוד היה ראוי לעשותו בניסן כי בניסן היה תחילת היקף עננים, אמנם י"ל לפי שכשעשו את העגל נסתלקו העננים ואז לא חזרו עד שהתחילו לעשות המשכן, ומשה ירד ביום הכפורים וממחרת יום הכפורים ויקהל משה וצוה על מלאכת המשכן, וזה היה בי"א בתשרי, וכתיב (שמות לו. ג) והעם הביאו עוד נדבה בבוקר בבוקר עוד ב' ימים, הרי י"ג בתשרי, ובי"ד בתשרי נטלו כל חכם לב ממשה את הזהב במנין ומשקל, ובחמשה עשר התחילו לעשות, ואז חזרו הענני כבוד ולכך אנו עושים סוכות בט"ו בתשרי (הגר"א,קול אליהו, ויקרא כג, מג)

א"ר חנינא בכ"ה בכסליו נגמר מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן, כמו שכתוב ביום הראשון באחד לחדש תקים את משכן.... ומעתה הפסיד כסלו שנגמרה בו המלאכה. אמר הקב"ה עלי לשלם! מה שילם לו הקב"ה? חנוכת חשמונאים(ילקוט שמעוני,מלכים א, רמז קפד)

4.חנוכה הוא העצרת של סוכות- 

א.הבל חי בין סוכות לחנוכה ( או בין פסח לעצרת):

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים (בראשית ד, ג), רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר בְּתִשְׁרֵי נִבְרָא הָעוֹלָם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר בְּנִיסָן נִבְרָא הָעוֹלָם. מַאן דְּאָמַר בְּתִשְׁרֵי נִבְרָא הָעוֹלָם עָשָׂה הֶבֶל קַיָּם מִן הַחַג וְעַד הַחֲנֻכָּה. מַאן דְּאָמַר בְּנִיסָן נִבְרָא הָעוֹלָם עָשָׂה הֶבֶל קַיָּים מִן הַפֶּסַח וְעַד הָעֲצֶרֶת. בֵּין לְדִבְרֵי אֵלּוּ בֵּין לְדִבְרֵי אֵלּוּ הַכֹּל מוֹדִים שֶׁלֹא עָשָׂה הֶבֶל בָּעוֹלָם יוֹתֵר מֵחֲמִשִּׁים יוֹם (בראשית רבא, כב,ד)

ב.יעקב אבינו נפטר בסוכות ונקבר בחנוכה:

צירוף השם הנכבד המאיר בחדש כסלו הוא ויה"ה יוצא מראשי תיבות הפסוק ו'ירא י'ושב ה'ארץ ה'כנעני וגו' בפרשת ויחי [בראשית נ יא] אצל אבלו של יעקב אבינו כשנטמן במערת המכפלה, ולפי הקבלה בידינו היה הדבר בכסלו בימי חנוכה, כי יעקב אסף רגליו אל המטה ביום א' דסוכות כפי הקבלה שבידינו מן הרמז בפסוק ויעקב נסע סכתה [שם לג יז], ונשלמים השבעים יום בחנוכה, על כן נרמז שם הצירוף של חדש כסלו, נ"ל, ויתבאר אי"ה במאמרי חנוכה: (ספר בני יששכר - מאמרי חדשי כסלו טבת - מאמר א )

יעקב גלגולו של הבל(ועשיו של קין) ולכן הקשר בין השניים מתבטא גם כאן.(ע"פ תיקוני הזוהר תיקונא ס"ט)

5.הקשר הנושאי- ארץ ישראל ושיחרורה: (הרעיון ע"פ הרב חיים דרוקמן)

א.בסוכות- כיבוש הארץ
ויש מפרשים כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען אז ישבו ישראל בסוכות... כך ישראל עד שכבשו ארץ כנען (ישבו בסוכות).
זהו 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל' - כשצרים את האומות. וכל זמן שלא כבשו וחלקו קורא יציאת מצרים, כמו שכתוב: 'אשר הכה משה ובני ישראל בצאתם ממצרים', והיא שנת הארבעים.
וזהו 'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות' - שלא יחשבו מאבותינו אברהם יצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ, אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו על הערים, ונתנם ביד ישראל(ספר הרוקח, הלכות סוכה)

ב.בחנוכה- שחרור הארץ משלטון היוונים:

וישלח לו אחד מקרוביו את אתינוביוש לאמור לו.
כח) אתם לכדתם את יפו ואת גזר ואת המצודה אשר בירושלים והם ערי מלכותי. (כט) את גבולי הארץ השימותם ונחלתי שמתם לחרבה ועל ערי ממשלתי תשתררו. (ל) ועתה השיבו לי את הערים אשר לקחתם ואת כל תרומות הערים אשר הרימותם מחוץ לגבולי יהודה. (לא ) ואם לא ונתתם לי את כסף מכרם חמש מאות ככר כסף בעד הערים וחמש מאות בעד השמות והתרומות. (לב) ואם תמאנו ומריתם ויצאתי בחרב לקראתכם...
(לד) ויען שמעון ויאמר:
הארץ אשר שבנו לרשתה אחוזת אבותינו היא, ואין לאיש זר חלק ונחלה בתוכה. (לה) כי אויבינו שדדו נחלתנו ויאחזו בה באון ובעוול, ועתה כי הצליח ה' את דרכנו לקחנו את נחלת אבותינו וישבנו בה. (לו) ועל אודות יפו וגזר אשר לכדנו, ידוע תדע כי הערים האלה הרעו לנו ולארצנו במאוד מאוד. (לז) אולם שקול אשקול מאת ככר כסף במחירן. ולא ענה אתינוביוש אותו דבר.(חשמונאים א,פרק טו)

6.הקשר ההיסטורי: לכאורה סיבה נסתרת לחגיגת החנוכה 8 ימים- שחזור חגיגת חג הסוכות

ביום ההוא היה טהור המקדש בעשרים וחמישי בחודש ההוא, הוא כסלו. ויחוגו את שמונת הימים בשמחה, כחג הסוכות, בזכרם את רעותם לפני זמן מה בחג הסוכות בהרים ובמערות, כחיות השדה. ועל כן בענפי עץ עבות ובענפי הדר ובכפות תמרים בידיהם הודו לאשר הצליח בידם לטהר את מכונו (מקבים א סוף פרק א נד-נט)

רמז לדבר- חנו כ"ה בגימטריה (עם הכולל של 2 המילים)-91 כמנין סוכה (ענ"ד)


ב.החשמונאים ביקשו לתקן את דחיית חנוכת המקדש ולכן חיברו את חנוכה עם סוכות:

אם נמשיך את המהלך של בעל השם משמואל ונפריד בין חנוכת הנשיאים לבין שמונת ימי המילואים, הרי ששמונת ימי המילואים, במקורם, היו אמורים לחול בחג הסוכות – כחצי שנה לאחר צאתם ממצרים. ואכן, שלמה המלך בשעתו, לאחר שסיים את בניית בית המקדש, דחה את חנוכתו עד לחג הסוכות; אמנם הוא נמנע מלערב שמחה בשמחה, ועל כן הקדים את חנוכת המקדש לימים שלפני חג הסוכות. הוא החל את חנוכת המקדש ב-ח' תשרי, והיום השמיני למילואים היה ביום הראשון של חג סוכות ב-ט"ו בתשרי. 
יתכן שהחשמונאים אף הם ביקשו להשיב את שתי הדחיות למקומם ולחברם יחדיו. דחייתו של הקב"ה את חנוכת המשכן במדבר, מ-כ"ה בכסלו לחודש ניסן, ודחיית חנוכת המשכן שהיתה אמורה להיות בסוכות, אלמלא חטאו ישראל בעגל. במעשיהם, קישרו החשמונאים וחיברו בין דורם לבין דורותיהם הקודמים של ישראל, החל בזמן ובתקופה שבהם נהיה ישראל לעם, בצאתם ממצרים (מועדי יהודה וישראל,הרב יהודה זולדן, ע"מ 216)

7.איסרו חג- ההלל רומז על חיבור בין סוכות לחנוכה:

אפשר לרמז בזה שקדושת חג הסוכות נמשכת עד חג החנוכה וזהו- אסרו חג בעבותים- לאסור(לתפוס) את החג שבו לוקחים ענף עץ עבות עד קרנות המזבח- היינו חנוכה המזבח שבחנוכה (זרע קודש,צד,ב)


חלק ב: דינים ,מנהגים ומוטיבים משותפים בין חנוכה לסוכות

1.הדר בסוכה למהדרין בחנוכה:(ע"פ רעיון של הרב צבי שוורץ)

א.שורש מצוות ארבעת המינים - הידור והדר:

לולב הגזול והיבש פסול (סוכה כט ע"ב, משנה)

יבש. דבעינן מצוה מהודרת דכתיב (שמות טו) ואנוהו(רש"י,שם)

ב.חנוכה- כולם מהדרין מן המהדרין:

כמה נרות צריך להדליק בחנוכה, אמרו חז"ל (שבת כא:) מצות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין, בית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחד מכאן ואילך מוסיף והולך. והיינו, כי מעיקר הדין די בנר אחד לכל בית ובית מישראל, בין שבני הבית מרובים, בין שהם מועטים. אולם המהדרים במצוה זו, בלילה הראשון מדליקין נר אחד, מכאן ואילך מוסיף נר אחד בכל לילה עד שבלילה האחרון יהיו שמונה נרות, ואפילו אם היו בני הבית מרובים לא ידליקו יותר. וכן פסק מרן בשלחן ערוך (סי' תרעא ס"ב). וכן פשט המנהג בכל תפוצות ספרד, וכמו שהעיד הרמב"ם. [ילקו"י מועדים עמ' קצה. ומ"ש הט"ז, שזהו חידוש, שהספרדים נהגו בזה כד' התוס' והאשכנזים נהגו כעין דברי הרמב"ם להדליק חנוכיה לכל אחד ואחד, כבר העיר עליו החמד משה, שמנהג הספרדים קדום הוא, ונזכר בדברי הרמב"ם] (קיצור ילקוט יוסף, תרע"א,ד) 

2.הגובה המירבי בסוכה ובנר חנוכה זהה:
סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ..(סוכה,משנה א)

אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום נר של חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי (שבת כא,ע"ב-כב,ע"א)

רמז לקשר זה - כה כסלו אותיות סוכה ל-כ' כלומר שהדמיון הוא לעניין ה-כ(20 אמה ) בסוכה (ענ"ד)



3.בשמחת בית השואבה שבסוכות היוה עניין להרבות אור - כמו בחנוכה:{ע"פ רעיון של מוטי אהרוני}
מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו.
במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול.
מנורות של זהב היו שם וארבעה ספלים של זהב בראשיהם וארבעה סולמות לכל אחד ואחד וארבעה ילדים מפירחי כהונה ובידיהם כדים של מאה ועשרים לוג שהן מטילין לכל ספל וספל מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן מהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין.
ולא היה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה
חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין בפניהם באבוקות של אור שבידיהן. (סוכה פרק ה, א-ג)

4.היחס אל הבית בסוכות ובחנוכה: 

א.איש וביתו
כיצד מצות ישיבה בסוכה שיהיה אוכל ושותה (וישן ומטייל) (טור) ודר בסוכה כל שבעת הימים בין ביום ובין בלילה כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה וכל שבעת ימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע
 ומה שנוהגין להקל עכשיו בשינה שאין ישנים בסוכה רק המדקדקין במצות יש אומרים משום צינה דיש צער לישן במקומות הקרים (מרדכי פרק הישן) ולי נראה משום דמצות סוכה איש וביתו איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה ובמקום שלא יוכל לישן עם אשתו שאין לו סוכה מיוחדת פטור וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת:
(או"ח,תרלט,א-ב)

מי שלן בבית מלון לרגל עסקיו, ואשתו מדלקת עליו בביתו, אינו רשאי לכוין בפירוש שאינו רוצה לצאת ידי חובתו בהדלקת נרות החנוכה שמדליקה עליו אשתו בביתם, ולהדליק עם ברכה בחדרו במלון, שחובת נר חנוכה הוא חובת איש וביתו, ואינו חובת גברא בלבד, ועל כרחו יוצא ידי חובתו במה שאשתו מדלקת עליו. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רכד. יבי"א חלק ה סימן יז סק"ד. יחו"ד ו/מג) 

ב.היציאה בחוץ- בסוכות וחנוכה:

סוכות- יציאת הגוף אל החוץ, הטבע:
בסכת תשבו שבעת ימים - אמרה תורה כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי (בבלי סוכה דף ב´ עמוד א)

חנוכה- יציאת הרוח(הנרות) אל החוץ:
נֵר חֲנֻכָּה מַנִּיחוֹ עַל פֶּתַח הַסָמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים מִבַּחוּץ (שו"ע,אורח חיים,תרעא,ה)

5.מוקצה נוי סוכה- מנר חנוכה:
בעו מיניה מרבי יהושע בן לוי מהו להסתפק מנויי סוכה כל שבעה א''ל הרי אמרו אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה (שבת כב,ע"א)

6.סוכה ברשות הרבים שהזיקה לעומת נר חנוכה ברשות הרבים שהזיק:

באשר לאפשרות לבנות סוכות פרטיות ברשות הרבים, נאמר בתוספתא בבא קמא (ו, כח):

אילו מסככין על פתחי חניותיהן ברשות הרבים בחג, אע"פ שיש להן רשות ובא אחר והוזק בהן, הרי זה חייב.

עקרונית יש מתן רשות ע"י בית הדין לבנות סוכה בפתח החנות- ברשות הרבים, אם כי אם מי מבני רשות הרבים יזוק ממנה, יהיה בעל הסוכה חייב. זאת בשונה ממי שיזוק מנר חנוכה המונח בפתח הבית לדעת ר' יהודה, כאמור בירושלמי (בבא קמא ו,  הל' ח):

תני רבי יודן בנר חנוכה פטור מפני שהוא רשות. וחכמים אומרין בין כך ובין כך פטור. חייב כגון אילו שהן עושין סוכו' בפיתחי חנויותיהם בחג מפני שהוא רשות ובא אחר והוזק בהן חייב. 

ההבדל בין נר חנוכה לסוכה הוא מאחר ותקנת נר חנוכה היא להניח את המנורה בפתח הפונה לרשות הרבים בדוקא (שבת כא ע"ב), בו בזמן שאין זה ממהות מצות סוכה לבנותה ברשות הרבים. אמנם יש רשות לעשות כן, אך אם יגרם נזק מהסוכה, הבעלים יהיו חייבים. 

(הרב יהודה זולדן, מאמר בניית סוכות ברחובות ארץ ישראל)

7. סיפור חנוכה וארבעת המינים:

נס חנוכה נחלק לשניים- נצחון המלחמה ונס פך השמן.
במלחמה ביוונים כללה את כל עמוד השדרה של העם והחלה מקריאת הקרב בפיו של מתתיהו "מי לה' אלי" ובתפילות שקדמו לכל קרב.
נס פך השמן מיוצג ע"י הנר שיש בו אור וחום. אור כנגד העיניים וחום כנגד הלב(ע"פ הרב גינזבורג)
4 המינים נמשלו לעמוד שדרה,פה,עיניים ולב
(ענ"ד)


8.סוף מסכת סוכה- מחוברת עם מעשה חנוכה:{ע"פ רעיון של הרב שמואל דוד}

ת''ר מעשה במרים בת בילגה שהמירה דתה והלכה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יוונים כשנכנסו יוונים להיכל היתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח ואמרה לוקוס לוקוס עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק(סוכה נו,ע"ב)

9.אושפיזין של סוכות וצדיקים של חנוכה:

א.בסוכות - אחד מסממני החג הם האשופיזין כנגד הצדיקים הגלויים- 7 הרועים של עם ישראל

בחנוכה- 36 נרות כנגד לו הצדיקים הנסתרים שמגינים על עם ישראל(ע"פ הרב גינזבורג)

רמז לדבר- לו צדיקים מוזכרים במסכת...סוכה:

אמר אביי לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל יום שנאמר {ישעיה ל-יח} אשרי כל חוכי לו ל''ו בגימטריא (סוכה מה,ע"ב)

(ענ"ד)

ב. 7 האושפיזין של סוכות וחנוכה:
אברהם אבינו- נלחם עבור הצלת לוט עם קומץ מאנשיו-318 במספר- מעטים מול רבים
יצחק- חשכו עיניו מעשנן של נשות עשיו
יעקב- חזר על פכים קטנים ואז נלחם בשרו של עשיו
דוד-רכש את מקום המקדש שנחנך מחדש בחנוכה
משה-הראשון לקרוא מי לה' אלי בחטא העגל שהוא היסוד להפרדת סוכות וחנוכה ומאות שנים אחריו גם מתתיהו מכנס תחתיו לוויים במלחמה בע"ז בקריאת "מי לה' אלי":
וישלח [מתתיהו] את יהודה בנו בכל ערי יהודה בסתר לאמר: מי בכם עִמי ומי לי-י אלי! (ספר יוסיפון שם כרך א פרק טז, שורות 7-8, עמ' 76.)
אהרון- זכה להיות הראשון שידליק את המנורה ומבניו החשמונאים
יוסף- שמר על זהותו במצרים וראה בהרחבה  בהמשך

ג.האושפיז האחרון של סוכות- יוסף- הוא סמל הפכי למתייונים:
מצד אחד הוא מתערה במצרים ומקבל שם נוכרי(צפנת פענח) ולכאורה מתנתק מקשרו לעם ישראל
ומצד שני הוא מחבר בסופו של תהליך את בני ישראל ומציל אותם ושומר על זהותו ומחדש חיבורו עימם
יוסף גם שמר על 4 הגזרות של אנטיוכוס ולא נכשל בהם:

א.שמירת שבת:
מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם, מְדַבֵּר בְּיוֹסֵף שֶׁהוא הִקְדִּים וְשִׁמַּר אֶת הַשַּׁבָּת עַד שֶׁלֹא נִתָּנָה (בראשית מג, טז): וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עֶרֶב שַׁבָּת הָיְתָה וְאֵין הָכֵן אֶלָּא לַשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז, ה): וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ וגו'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יוֹסֵף אַתָּה שִׁמַּרְתָּ אֶת הַשַּׁבָּת עַד שֶׁלֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מְשַׁלֵּם לְבֶן בִּנְךָ שֶׁיְּהֵא מַקְרִיב קָרְבָּנוֹ בַּשַּׁבָּת, מַה שֶּׁאֵין יָחִיד מַקְרִיב, וְעָלַי לְקַבֵּל קָרְבָּנוֹ בְּרָצוֹן, הֱוֵי: מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם, וּמִנַּיִן שֶׁכֵּן הוּא, מִמַּה שֶּׁאָמוּר בָּעִנְיָן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם וגו' (במדבר רבה יד,ב)

ב.ברית המילה:יוסף התגאה שמירת הברית ומתגלה לאחיו דרכה

והנה עיניכם רואות. בכבודי, ושאני אחיכם, שאני מהול ככם. ועוד, כי פי המדבר אליכם בלשון הקדש (בב"ר שם י.):(רש"י,שם)

ג.ראש חודש:
חלומו השני של יוסף- שמש וירח ו-11 כוכבים המשתחחוים לו- מרמז על היותו שולט במרכיבי הזמן והם כפופים לו.גאולתו מהבור היתה בראש החודש שהוא גם ראש השנה.(ענ"ד)

ד.נישואי נוכריות: גזירת ההגמון להיבעל לאישה הבאה להינשא ודרך המתיונים להינשא לנוכריות

יוסף מתגבר על אשת פטיפר ומתנגד ליחסי אישות  עם נוכרית ונשואה

רמז לדבר(ע"פ שמואל בן חמו): חמש- חודש, מילה ,שבת .יוסף חמש את נוכחתו במצרים במצוות שיאירו את בניו לעתיד לבוא
וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבע' (בראשית מא,לד)

רמז לדבר:  היוונים גזרו לכתוב דווקא על קרן השור שאין אלוקי ישראל כי יוסף הוא כביכול סמל להתבוללות והוא נדמה לשור:

היוונים רצו דוקא את שיטת יוסף, כי הם חשבו שע"י שעם ישראל יתערב בין הגויים, הם יוכלו לבולל אותם בין האומות. וזהו מה שאמרו "כתבו לכם על קרן השור אין לכם חלק באלוקי ישראל". "שור" - זה יוסף כמו שנאמר "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ" (דברים ל"ג, יז), הם רצו להחזיק בשיטת יוסף ועי"ז עם ישראל יתבולל בין האומות. אמנם, "קרן השור" זהו שופר של תחיה לעם ישראל, אך הם בקשו לטשטש את הזהות המיוחדת של עם ישראל - "ככל העמים בית ישראל", וזהו אין לכם חלק באלוקי ישראל, לא שאין אלוקי ישראל, אלא לעם ישראל אין חלק בו. 
אין מושג של עם נבחר, האומות נלחמו נגד "אתה בחרתנו מכל העמים", וזהו מה שאנו אומרים בפזמון "מעוז צור": "ופרצו חומות מגדלי" - הם ניסו לפרוץ את החומה המבדילה בין עם ישראל לבין האומות. 

(כתבו לכם על קרן השור,הרב זכריה טובי )

סוד לדבר: גשנ"ה- אותיות הסביבון רמוזות בחיבור בין יוסף ליהודה

ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה (בראשית מו, כח)

בזה תשכיל ותבין, בהתחלת הגלות השרשיית כאשר בא יעקב מצרימה וראה שהוא גלות שרשיית לכל הד' גליות, הנה את יהודה שלח לפניו אל יוסף (כנ"ל ב' משיחין), להורות לפניו (היינו שיורו הדרך לפניו היינו לכל ישראל הכלולים בו ונקראים על שמו ישראל), גשנ"ה (המה כתות ד' מלכיות אשר הם בסט"א מנגדים לארבע כחות אשר הם בקדושת ישראל בסוד נפשותיהם והוא גשנ"ה) ראשי תיבות ג'ופניי ש'כליי נ'פשיי ה'כל, הכל היינו מלכות הרביעית הכוללת כולם והיא נגדיית לנפש הכוללת, ועל כן מתנגדת לגוף ולנפש ולשכל וכאמור לעיל, וביטול כולם יהיה בשלימות על ידי משי"ח בגימ' גשנ"ה, ותתבטל זוהמת נח"ש בגימ' כנ"ל אשר ממנו כח המלכיות, ואז יהיה במהרה בימינו הוי"ה למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה הוי"ה אחד ושמו אחד, על כן הוי"ה מל"ך הוי"ה מל"ך הוי"ה ימל"ך גם כן בגימ' משי"ח כנ"ל, הנה לכל אלה עשה יעקב אבינו הכנה דרבה תיכף בהתחלת ביאתו למצרים גלות שרשיי, הנה את יהודה שלח לפניו אל יוסף, סוד תרין משיחין סוד סמיכת גאולה לתפלה יחודא שלים הוי"ה אחד ושמו אחד, וזה יתפרש עוד אי"ה להלן בפסוק כח מעשיו הגיד לעמו וכו'^*.

(בני יששכר, מאמרי חודש כסלו טבת, כה)

חלק ג: סוכות וחנוכה - ניגודים המשלימים זה את זה 

סוכות- חג המים- חסד , חנוכה - חג האש דין -העולם נברא בשילוב של מידת הדין והחסד :(ע"פ רעיון של הרב יהודה בוטרמן-מחשבה למעשה צח ואדום)

1. בין אש למים:
א.סוכות והמים-חסד:
א.העולם נידון על המים(גשמים) בסוכות:
בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן, בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה, בָּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה  כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג) הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם:(מסכת ראש השנה,פרק א, משנה ב)
ב.4 המינים גדלים על המים:
ארבעת  המינים כפרקליטים על ענייני המים:
מאימתי מזכירין גבורות גשמים ?רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג ר' יהושע אומר מיום טוב האחרון של חג...
טעמיה דר' אליעזר על ידי שארבעת מינין הללו גדילים על המים לפיכן הן באין פרקליטין למים (ירושלמי,תענית,הלכה א,גמרא)
ג.שמחת בית השואבה:
אָמְרוּ, כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו (סוכה,פרק ה',משנה א')

ב.חנוכה ואש-דין:
מצות החג- להרבות בנרות
כַּמָּה [א] נֵרוֹת הוּא מַדְלִיק בַּחֲנֻכָּה. מִצְוָתָהּ שֶׁיִּהְיֶה כָּל בַּיִת וּבַיִת מַדְלִיק נֵר אֶחָד בֵּין שֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת מְרֻבִּין בֵּין שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ אֶלָּא אָדָם אֶחָד. וְהַמְהַדֵּר אֶת הַמִּצְוָה מַדְלִיק נֵרוֹת כְּמִנְיַן אַנְשֵׁי הַבַּיִת נֵר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בֵּין אֲנָשִׁים בֵּין נָשִׁים. וְהַמְהַדֵּר יוֹתֵר עַל זֶה וְעוֹשֶׂה מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר מַדְלִיק נֵר לְכָל אֶחָד בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן וּמוֹסִיף וְהוֹלֵךְ בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה נֵר אֶחָד:...

כָּל [ה] הַשְּׁמָנִים וְכָל הַפְּתִילוֹת כְּשֵׁרוֹת לְנֵר חֲנֻכָּה וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַשְּׁמָנִים נִמְשָׁכִים אַחַר הַפְּתִילָה וְאֵין הָאוּר נִתְלֵית יָפֶה בְּאוֹתָן הַפְּתִילוֹת. וַאֲפִלּוּ בְּלֵילֵי [ו] שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ יְמֵי חֲנֻכָּה מֻתָּר לְהַדְלִיק הַשְּׁמָנִים וְהַפְּתִילוֹת שֶׁאָסוּר לְהַדְלִיק בָּהֶן נֵר שַׁבָּת. לְפִי שֶׁאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְנֵר חֲנֻכָּה בֵּין בְּשַׁבָּת בֵּין בְּחל וַאֲפִלּוּ לִבְדֹּק [ז] מָעוֹת אוֹ לִמְנוֹתָן לְאוֹרָהּ אָסוּר:

(רמבם יד החזקה ספר זמנים הלכות מגילה וחנוכה פרק ד,הלכה א-ו)

2.מצוות הנשים בחנוכה וסוכות:

נשים פטורות ממצוות סוכה:
מצוות עשה שהזמן גרמא- הסוכה , ענני הכבוד, מכח חטא העגל שהנשים לא שייכות בו .הסוכה היא מצוות עשה שהזמן(אי ההמתנה למשה שירד בזמן והחטא בעגל ) גרמה לחטא ולתיקונו בסוכה

חייבות במצוות חנוכה:
אף הן היו באותו הנס- לנשים יש שייכות למשכן ולמקדש ולכן היו שותפות לנס המרד וממילא חייבות בהדלקת נר חנוכה

3.האור והחושך- מי גובר על מי:
א.סוכות- כשרות הסוכה בריבוי הצל:
וְשֶׁצִּלָּתָהּ מְרֻבָּה {ז} מֵחַמָּתָהּ, כְּשֵׁרָה (זוכה, פרק ב, משנה ב)

ב.חנוכה- מהות החג בריבוי האור אצל כולם אפילו לעני:
צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד בְּהַדְלָקַת נֵרוֹת חֲנֻכָּה, וַאֲפִלּוּ  עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה שׁוֹאֵל אוֹ מוֹכֵר כְּסוּתוֹ וְלוֹקֵחַ שֶׁמֶן לְהַדְלִיק. (שו"ע,אורח חיים,תרעא,א)

4.חיבור בין עץ הדעת ועץ החיים:

א.סוכות- אתרוג- עץ הדעת- ואסור לאכול ממנו:
מה היה אותו האילן שאכל ממנו אדם וחוה, ...רבי אבא דעכו אמר אתרוג היה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, ו): ותרא האשה בי טוב העץ וגו',אמרת צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו, ואין אתה מוצא אלא אתרוג.(בראשית רבא,טו,ז)

ב.חנוכה- שמן- מעץ הזית- עץ החיים ואסור להנות מאורו:
... וזהו שכתוב: וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד". תְּצַוֶּה - לשון צוותא, חיבור. כי צריך עם ישראל כולו לתקן את הדעת ולהתחבר יחדיו להעלות שמן מעץ החיים לנר תמיד בבחינת "מעלין בקודש ואין מורידין" (ע"פ הבעש"ט, תולדות יעקב יוסף פרשת נשא קלא)

5.בין ישראל לעמים- ניגוד או דמיון:

חנוכה- בין אור לחושך- היום הראשון לבריאה:

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ (בראשית א,ד)
וְחשֶׁךְ, זֶה גָּלוּת יָוָן (בראשית רבא,ב,ד)

סוכות- בין מים למים- היום השני לבריאה:
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן: (בראשית א,ז)

6.בין ענני הכבוד של סוכות לנר של חנוכה:

א.מגשמי לרוחני ולהיפך:
הבדל מהותי יש בין עננים לאור השמן. הענן הופך מרוחני לגשמי- והשמן מגשמי לרוחני.
והבדל נוסף הענן משפיע מלמעלה למטה השמן מעלה את אשו מלמטה למעלה (מחשבה למעשה סוכות וחנוכה-מים ואש)

ב.שבעת ענני הכבוד-אור מקיף והענן השמיני- האור הפנימי של חנוכה:
"את מוצא שבעה ענני כבוד היו, אלו הן: וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן הרי אחד, ועננך עומד עליהם הרי שתים, ובעמוד ענן הרי שלשה, ובהאריך הענן ארבע, ובהעלות הענן חמשה, ואם לא יעלה הענן ששה, כי ענן ה' על המשכן, שבעה" (מדרש תנחומא בשלח, פרק ג).
ארבעה לארבע רוחות השמים וא' מלמעלן וא' מלמטן ואחד שהיה מהלך לפניהם רחוק ג' ימים והיה מכה לפניהם את הנחשים ואת העקרבים ואת השרפים ואת הסלעים. ואם היה מקום נמוך היה מגביהו ואם היה מקום גבוה היה משפילו, ועושה אותם מישור, שנאמר (ישעיה מ): כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו" (במדב"ר פרשה א, פסקה ב).

והנה זהו טעם מצות סוכה כל שבעת הימים של החג. כי הנה עניין הסוכה הוא אור מקיף...ואנחנו ישראל...עושים סוכה ויושבים בצל אור המקיף ההוא המתפשט בה המקיף וסובב אותה כעין סוכה, כדי שנמשיך אלינו מן האור המקיף ההוא. וזה סוד מה שאמרו חז"ל כי הסוכה היא כנגד ענני כבוד אשר במדבר...והם ז' עננים כנגד ז' מקיפים...וכנגדם הם ז' ימי הסוכה" (ר' חיים ויטאל, שער הכוונות דרושי חג הסוכות, דרוש ד')

ג.אהרון הכהן מחבר את ענני הכבוד(סוכות)  והמנורה (נר חנוכה):

ג1- ענני הכבוד באו בזכות אהרון:
ר' יוסי בר' יהודה אומר שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל אלו הן משה ואהרן ומרים וג' מתנות טובות ניתנו על ידם ואלו הן באר וענן ומן באר בזכות מרים עמוד ענן בזכות אהרן מן בזכות משה (תענית ט,ע"א) 

ג2- הדלקת המנורה מסורה בידי אהרון ובניו ונשארה לנצח בזכות חנוכת החשמונאים:

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת: (במדבר ח,ב)

ובלשון הזה מצאתיה במגלת סתרים לרבינו נסים, שהזכיר האגדה הזו ואמר: "ראיתי במדרש, כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי וכו', אמר לו הקב"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו, יש חנכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה וחנכה שקרויה על שמם, והיא חנכת בני חשמונאי, ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנכת המזבח", עד כאן לשונו. (רמבן,שם)

סיום:פירוד או חיבור -שאלה של תיזמון

הקדמה: מתי תהיה הלכה כב"ש ומדוע:

ועל כן בעולם הזה שמתנהג על פי ההנהגה שהקדים השם יתברך מדת הרחמים למדת הדין הלכה כבית הלל. אבל לעתיד כשיתוקן כל הפגם של הנחש. ויהיה כמו שעלה במחשבה. עשה האלקים את האדם ישר. ויוכל העולם להתנהג במדת הדין יהיה ההלכה כבית שמאי ( ספר פרי צדיק לחנוכה - אות ח )
סוכות חג העתיד,חנוכה חג ההווה: חג הסוכות הוא חג המוסב על העתיד, ימי אחרית הימים בהם נשב בסוכת עורו של לוויתן ושלום עולמי ישרור בעולם, או אז יהיה שיתוף פעולה בין עם ישראל לבין אומות העולם שכן הם יכירו בתפקיד שיש לעם ישראל עבורם ועבור האנושות בכללה ולכן בסוכות מקריבים פרים עבור כל 70 אומות העולם. המגמה בסוכות היא אם כן- שיתוף אומות העולם.
מגמתו של חנוכה היא בידול מאומות העולם ולכן הסמל של החג הוא השמן שכידוע אינו מתערבב עם מים, הרקע ההיסטורי של החג גם כן נשען על הצורך להיבדל מתרבות יוון שביקשה להטמיע את היהדות לתוכה והרי זה בסתירה מוחלטת לתפקידה וייעודה של היהדות ועם ישראל מונחה להיות אור לגויים.

מחלוקתם של בית שמאי ובית הלל נסובה בדיוק על נקודה זו של פירוד או חיבור:

בית שמאי שההלכה כמותם לעתיד לבוא רואים את חנוכה יונק מסוכות ולכן משווים לפרי החג שמסמלים את  החיבור.
בית הלל שרואים את הכאן והעכשיו והלכה כעת כמותם רואים את המציאות הנוכחית של הבידול מהגויים ואת ההפרדה המציאותית בין חנוכה סוכות ולכן לא מחברים את מניין הנרות היומי לסוכות.
(ענ"ד)


________________________________________________________________________

https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%91%D7%9E%D7%A2%D7%92%D7%9C-%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%94/%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%92-%D7%94%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%94.aspx



צח ואדום זוהרםרי החג יורדים ככל שקדושת ב"י עולה בזכות המצוות




http://www.moreshet.co.il/web/drashot/print.asp?id=5301&kod=2300&modul=10&codeClient=58



בני יששכר מאמרי חודש כסל

http://www.kby.org.il/hebrew/torat-yavneh/view.asp?id=5061

שמיני עצרת ושמחת תורה

פתיחה-מדוע לא כתבה התורה במפורש שיום שמיני עצרת יהיה יום שמחתה של תורה?

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ (במדבר כט,לה)

1.ההופעה הראשונה של הביטוי שמחת תורה בחז"ל:

"רגילין ביום זה הואיל ובו מסיימין את התורה לעשות כמה קילוסין והידורין לספר תורה ואומרים כמה דברי שבח והודאות לכבוד ספרי תורה וכמה מיני שבחות ושמחות רגילין לעשות בו ונתכנה יום שמחת תורה." (רי"ץ גיאת, הלכות לולב)

וְנוֹהֲגִין לְמֶעְבַּד יִשְׂרָאֵל עִמָּהּ חֶדְוָה, וְאִתְקְרִיאַת שִׂמְחַת תּוֹרָה. וּמְעַטְּרָן לְסֵפֶר תּוֹרָה בְּכֶתֶר דִּילֵיהּ.
(זוהר פרשת פינחס, רנ"ו ע"ב) 

2.מה מסמל "שמחת תורה":

א.בבל- על שום סיום מחזור שלם של קריאת התורה:

חג שמחה תורה שאנו חוגגים בימינו... ביום שמיני של חג הסוכות... הוא חג שנולד בבל, ואילו בא"י לא חגגהו כלל עד סוף תקופת הגאונים. עיקר החג היה על שם, שבאותו היום סיימו לקרוא את חמשת חומשי תורה. (תולדות חג שמחה תורה,אברהם יערי)

ב.בארץ ישראל , זכר להקהל:

וכבר ראיתי כתוב שבכל שנה ושנה היה הכהן הגדול, או הנביא, או השופט, או גדול הדור, קורא בחג הסוכות חלק מן התורה... ובשנה השביעית היה המלך מסיים התורה...
ומכאן נשאר המנהג בימינו, שהיום השמיני חג העצרת האחרון, נקרא יום שמחת תורה, בו אנו משלימים את התורה, עומד הגדול שבקהל ומסיים אותה ... לדמיין מעשה המלך בזמן ההוא. (אברבנאל פרשת וילך, מצוות הקהל)

3.המספר שמונה מייצג את התורה: 

{א} לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: {ב} הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ: {ג} יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת: {ד} אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם: {ה} בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם: {ו} וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח: {ז} מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ: {ח} תּוֹרַת יְ-ה-וָ-ה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת יְ-ה-וָ-ה נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי: (תהילים יט א-ח)

ובמזמור (תהילים י"ט) השמים מספרים כבוד אל וגו' ואחר כך התחיל לומר תורת ה' תמימה וגו' עד סוף המזמור. 
ויש מן תחילת המזמור עד תורת ה' תמימה שבעה פסוקים, ואחר כך תורת ה' תמימה. כי הנהגת הטבע נברא בשבעה ימי בראשית, ואילו התורה היא על הטבע, והיא מדריגה שמינית. ועל פי טעם זה מזמור אשרי תמימי דרך שהוסד על התורה, יש בו שמונה אלפ"א בית"א, שהתורה היא מדריגה שמינית, שהיא על הטבע שנברא בשבעת ימי בראשית. 

וכן כל דבר שהוא על הטבע, והוא תיקון מה שחסר הטבע, הוא אחר השבעה. וזה טעם מילה בשמיני. כי האדם מצד הטבע נברא עם הערלה, והוא פחיתות הטבע, והמילה היא תיקון הטבע, ולפיכך תיקון הזה הוא ביום השמיני, לפי שהוא אחר הטבע שנבראת בששת ימי בראשית. (תפארת ישראל,פרק ב) 

4.יום השייך לעולם הבא כמו שהתורה מעל העולם הזה:

הגאון ז"ל היה שמח מאד בחג הסוכות וביותר בשמיני עצרת כי הוא יותר שמחה מכל ימי החג ע"פ הסוד... וכן אמר ע"פ סוד יום קדוש ושמחה מכל ז' ימי החג, הקורבנות נגד ע' אומות וע' שרים, אשר לו כן יום שמיני עצרת שהוא דוגמת עולם הבא לעתיד שלא יתערב זר בשמחתנו (מעשה רב לגר"א, הלכות סוכה)

"עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון" ומפרש הגר"א "עוז- הוא בר"ה ויוה"כ, והדר בסוכות פרי עץ הדר, ותשחק ליום אחרון- זה שמיני עצרת שעליו נאמר: והיית אך שמח". 

נמשלה התורה לשמן... 
אתה מוצא כל המשקין אתה יכול לזייפן וליתן לתוכן משקין אחרים, אבל השמן הזה אתה נותנו בכל משקה שירצה והוא עולה למעלה.
 (תנחומא דברים כח,ג)

5. י"ב ימים בין יום הכיפורים(מתן תורה בשנית)  לשמיני עצרת:

אמר רבן שמעון בן גמליאל : לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים , שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין , שלא לבייש את מי שאין לו .כל הכלים טעונין טבילה . ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים ...
וכן הוא אומר (שיר השירים ג) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו .
ביום חתנתו , זו מתן תורה 
וביום שמחת לבו , זה בנין בית המקדש , שיבנה במהרה בימינו . אמן :
(תענית פרק ד,משנה ח)

זֶה מַתַּן תּוֹרָה. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁבּוֹ נִתְּנוּ לוּחוֹת אַחֲרוֹנוֹת: זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. שֶׁנִּתְחַנֵּךְ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים {לו}: (ר"ע מברטנורה).

י"ב ימים לאחר שהתקבלה התורה בשנית - חל יום שמחת תורה לאחר שירדו הלוחות ובמשיך י"ב נתפזרו אצל כל השבטים ואז יכולים לשמוח בתורה (ענ"ד)

6.סוכות כנגד עץ הדעת (אתרוג) ושמיני עצרת כנגד עץ החיים(התורה):

האתרוג- עץ הדעת:

מה היה אותו האילן שאכל ממנו אדם וחוה, ...רבי אבא דעכו אמר אתרוג היה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, ו): ותרא האשה בי טוב העץ וגו',אמרת צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו, ואין אתה מוצא אלא אתרוג.(בראשית רבא,טו,ז)

התורה- עץ החיים:

עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר (משלי ג, יח).

7.בשמיני עצרת מבקשים על הגשמים(הפיזיים) וממילא יש לכרוך את זה עם המים הרוחניים(התורה):

שמחת התורה והמים:

נמשלו דברי תורה במים

• מה מים מסוף העולם ועד סופו

כך תורה מסוף העולם ועד סופו

• מה מים חיים לעולם

כך תורה חיים לעולם

• מה מים מן השמים

כך התורה מן השמים

• ומה המים מטהרים הגוף

כך תורה מטהרת הגוף

• ומה המים יורדין טיפין-טיפין ונעשים נחלים-נחלים

כך תורה: אדם לומד שתי הלכות היום ושתי למחר עד שנעשה כנחל נובע

• ומה מים אין אדם גדול מתבייש לומר לקטן: השקני מים

כך דברי תורה אין הגדול מתביש לומר לקטן: למדני פרק אחד, דבר אחד ,פסוק אחד, ואפילו אות אחת.

• ומה מים כשאין אדם יודע לשוט בהם סוף שהוא מתבלע

כך דברי תורה, אם אין אדם יודע לשוט בהן ולהורות בהן, סוף שהוא מתבלע

(שיר השירים רבא,א,יט)

שמיני עצרת- זמן הבקשה על הגשמים:

אֵין שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סָמוּךְ לַגְּשָׁמִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג, הָאַחֲרוֹן מַזְכִּיר, הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר (תענית פרק א, משנה ב)

הקדמת שמחת התורה(כבר מהערב) לבקשה על המים(רק בתפילת מוסף):

כמו שבני ישראל הקדימו, בימי משה, "נעשה לנשמע", אף בימי מרדכי ואסתר; "קיימו וקיבלו"; גם אנו מקדימים את קריאת בראשית בתורה, לתפילתנו עבור גשם. והקב"ה ישלים לנו את חלקו בהסכם. קראנו מתורתו, ושמחנו בה; ולכן הוא ישלח לנו את קצבת המים הנחוצים לנו, מידה כנגד  מידה(ר' אברהם ברניקר, מקבוץ בית רימון)

8.בין עצרת לעצרת:

ושניהם נקראים עצרת, היום הזה הכתוב קראו הכתוב עצרת על שם השכינה שעוצרת לישראל להקריב לפניו פר אחד כי צדיק אוכל לשובע נפשו, ויום מתן תורה, קורין אותו חכמי האמת - עצרת, לפי שבו נגלית שכינה על הר סיני וישראל שקבלו התורה היו נעצרים לחלקו וקבלו עליהם אלוקותו וגזרותיו

(רבנו בחיי ,כד הקמח ערך עצרת)

סיום: התורה מעל הזמן- ולכן בכל יום ניתנת מחדש ויש לשמוח בה מחדש :

לכן גם חג השבועות לא מכונה בתורה מתן תורה וגם שמיני עצרת אינו מכונה חג שמחת תורה(מלבד העובדה ההסטורית שהחלו לחוגגו רק מאוחר יותר) משום שהתורה היא מעל הזמן , היא אינה ניתנת ביום אחד בלבד ואין לשמוח בה רק יום אחד בלבד ולכן מהתורה לא ניתנו הכינויים הללו ורק חז"ל הוסיפום ובאמת יש לראות בתורה מתנה ולשמוח בה בכל יום ויום (ענ"ד)

_________________________________________________________________________

חלק מהמקורות ע"י התבססות על מאמר "שמיני עצרת - שמחת תורה", הרב דוד דב לבנון