נר שבת ונר חנוכה- גירסה מורחבת

פתיחה:
אמר רב הונא הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים(שבת כג, ע"ב)
בנים תלמידי חכמים. דכתיב (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור דתורה:(רש"י,שם)



1.במה מדליקין?
נר חנוכה:
כל השמנים והפתילות כשרים להדלקת נר חנוכה, אף על פי שאין השמנים והפתילות נמשכים אחר הפתילה, ואין האור נתלה יפה בהן.(ילקוט יוסף,תרעג,א)
נר שבת:
אין מדליקין נר לשבת אלא משמן הנמשך אחר הפתילה ולפיכך אין מדליקין בזפת ולא בשעוה ולא בשמן העשוי מצמר גפן ולא באליה ולא בחלב וכן אין מדליקין בעטרן מפני שריחו רע ויניחנו ויצא ולא בצרי מפני שריחו נודף שמא יסתפק ממנו ונמצא מתחייב משום מכבה (או"ח,רסד,ג)

2.הדלקה ע"י חשמל:
נר חנוכה:
דעת רבים וכן שלמים מאחרוני דורינו, שאין יוצאים ידי חובה בהדלקת נרות החשמל, ויש פנים הנראים בהלכה לדבריהם, שצריך להקפיד על שמן ופתילה, בדומה להדלקת המנורה בבית המקדש, שבה נעשה הנס. ולא יהא אלא ספק אין להכנס בספק ברכה לבטלה, ולכן לא יברך על נרות חנוכה בנורות חשמל. (ילקו"י,תרע"ג,ה)
נר שבת:
יש אומרים שיוצאים ידי חובת ההדלקה במנורת חשמל, ומברכים עליה. ויש חולקים ואומרים שאין יוצאים בזה ידי חובה. ולכן במקום שאפשר להשיג נרות שמן או שעוה, בודאי שעדיף לצאת בהם ידי חובת ההדלקה, כיון שיש בהם היכר שנעשו לכבוד שבת. ונכון לכוין בברכתו שלפני ההדלקה, לפטור גם את הדלקת החשמל מה שידליק לאחר מכן. ומכל מקום באופן שאין אפשרות להשיג נרות שמן או שעוה, וכדומה, אפשר לברך ולהדליק מנורות חשמל, ויוצאים בזה ידי חובת ההדלקה. ולכתחלה עדיף שידליק נר חשמלי הניכר לכבוד לשבת, ולא יסמוך על המנורה קבועה בקיר (ילקו"י,רסג,סו)

3.על מי חובת ההדלקה:
נר חנוכה:
נשים חייבות בהדלקת נרות חנוכה, שאף הן היו באותו הנס. והאשה מוציאה את בעלה ידי חובת הדלקת נרות חנוכה. ולפיכך כשבעל הבית נאלץ להיעדר מביתו בזמן ההדלקה, עד לשעה מאוחרת בלילה, ראוי ונכון שימנה את אשתו להדליק נרות חנוכה עם צאת הכוכבים, שהוא כרבע שעה אחר שקיעת השמש, ובזה גם הוא יוצא ידי חובה, ששלוחו של אדם כמותו.(ילקו"י,תרעה,י)
נר שבת:
הדלקת נר בשבת היא מצוה מדברי סופרים, ואינה רשות שאם ירצה ידליק ואם ירצה לא ידליק, אלא היא חובה על כל בית בישראל. ובין האנשים ובין הנשים חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת, אלא שהנשים מצוות על זה יותר מן האנשים. מפני שהן עקרות הבית ועוסקות בצרכי הבית, וגם הן מצויות בבית

4.השימוש בנר:
נר חנוכה:
אסור להשתמש לאור נרות חנוכה, ואפילו תשמיש עראי כגון לבדוק מעות או למנותן לאורה אסור(ילקו"י,תרעג,א)
נר שבת:
אסור לקרוא בליל שבת לאור הנר גזרה שמא יטה את השמן לפתילה להרבות אורה, ויתחייב משום מבעיר בשבת (ילקו"י,רעה,א)
מצוה להדליק את הנרות סמוך לשולחנו... כדי שיקדש ויאכל לאורם (ילקו"י,רסג,נח)

5.מקום ההדלקה:
נר חנוכה:
הדר בעלייה, מצוה שיניח נרות חנוכה בחלון או במרפסת, או בגזוזטרא הסמוכה לרשות הרבים, כדי לקיים פרסומי ניסא....מצוה להניח נרות החנוכה בטפח הסמוך לפתח משמאל הנכנס...(ילקו"י,תרע"א,כ-כא)
נר שבת:
מצוה להדליק את הנרות סמוך לשולחנו שסועד עליו בליל שבת, כדי שיקדש ויאכל לאורם, וזהו בכלל עונג שבת.(ילקו"י,רסג,נח)

העיקרון המנחה: הארה פנימית מול הארה חיצונית
נרות שבת- אמצעי להשגת שלום בית מבפנים נרות חנוכה- מטרה חיצונית של פרסום הנס



סיכום: גדול השלום

היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה או נר ביתו וקדוש היום נר ביתו קודם משום שלום ביתו שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו. גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם שנאמר (משלי ג-יז) ''דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום'':(רמב"ם,יד החזקה,ספר זמנים,הלכות חנוכה,פרק רביעי,הלכה יד)

נר שבת ונר חנוכה- 8 נקודות השוואה

פתיחה: מה הקשר בין הרגילות בנר שבת וחנוכה לבין בנים תלמידי חכמים?

אמר רב הונא הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים(שבת כג, ע"ב)
בנים תלמידי חכמים. דכתיב (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור דתורה:(רש"י,שם)

1.על מי חובת ההדלקה:
נר חנוכה:
נשים חייבות בהדלקת נרות חנוכה, שאף הן היו באותו הנס. והאשה מוציאה את בעלה ידי חובת הדלקת נרות חנוכה. ולפיכך כשבעל הבית נאלץ להיעדר מביתו בזמן ההדלקה, עד לשעה מאוחרת בלילה, ראוי ונכון שימנה את אשתו להדליק נרות חנוכה עם צאת הכוכבים, שהוא  כרבע שעה אחר שקיעת השמש, ובזה גם הוא יוצא ידי חובה, ששלוחו של אדם כמותו.(ילקו"י,תרעה,י)
נר שבת:
הדלקת נר בשבת היא מצוה מדברי סופרים, ואינה רשות שאם ירצה ידליק ואם ירצה לא ידליק, אלא היא חובה על כל בית בישראל. ובין האנשים ובין הנשים חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת, אלא שהנשים מצוות על זה יותר מן האנשים. מפני שהן עקרות הבית ועוסקות בצרכי הבית, וגם הן מצויות בבית (ילקו''י שבת כרך א עמוד קמב).

2.זמן ההדלקה ומשך הזמן שצריכים לדלוק:
נר חנוכה:
זמן הדלקת נרות החנוכה הוא בצאת הכוכבים ... ונמשך זמנה עד שתכלה הרגל מן השוק, דהיינו כמו חצי שעה אחר צאת הכוכבים (ילקוט יוסף, תרעב,א)

נר שבת:
זמן הדלקת נרות שבת בערב שבת, לכתחלה הוא כעשרים דקות קודם השקיעה (ילקו''י שבת כרך א' עמוד  קעא)
המתארחים אצל קרוביהם לסעודת ליל שבת, ויוצאים מבעוד יום וחוזרים לביתם לאחר הסעודה, לישן שם, אם הם יוצאים מביתם אחר שהגיע זמן פלג המנחה, ידליקו הנרות בביתם בברכה, וילכו לבית קרוביהם. ויתן שמן כשיעור שידלק עד שיחזרו לביתם לישן, או נרות גדולים שידלקו עד שיחזרו לביתם. ואם יוצאים קודם פלג המנחה, אין להם לברך על ההדלקה. (ילקוט יוסף שבת כרך א עמוד קמח).

3.מקום ההדלקה:
נר חנוכה:
הדר בעלייה, מצוה שיניח נרות חנוכה בחלון או במרפסת, או בגזוזטרא הסמוכה לרשות הרבים, כדי לקיים פרסומי ניסא....מצוה להניח נרות החנוכה בטפח הסמוך לפתח משמאל הנכנס...(ילקו"י,תרע"א,כ-כא)
נר שבת:
מצוה להדליק את הנרות סמוך לשולחנו שסועד עליו בליל שבת, כדי שיקדש ויאכל לאורם, וזהו בכלל עונג שבת.(ילקו"י,רסג,נח)

4.הדלקת הנר בבית הכנסת:
נר חנוכה:
המנהג פשוט להדליק נרות חנוכה גם בבתי הכנסת בברכות, משום פרסומי ניסא, והוא מנהג ותיקין (ילקוט יוסף,תרעא,א)

נר שבת:
 הנה ראיתי כמה נשים כשמתארחות במעלי דשבת כמקומות אחרות אז מדליקין את הנרות שהיה להן להדליק   בבית אוחם הנרות מדליקין בבית הכנסת ומברכים עליהם להדליק נר ש״ש. (שות מהריל,סימן נ"ג)

5.במה מדליקין?
נר חנוכה:
כל השמנים והפתילות כשרים להדלקת נר חנוכה, אף על פי שאין השמנים והפתילות נמשכים אחר הפתילה, ואין האור נתלה יפה בהן.(ילקוט יוסף,תרעג,א)
נר שבת:
אין מדליקין נר לשבת אלא משמן הנמשך אחר הפתילה ולפיכך אין מדליקין בזפת ולא בשעוה ולא בשמן העשוי מצמר גפן ולא באליה ולא בחלב וכן אין מדליקין בעטרן מפני שריחו רע ויניחנו ויצא ולא בצרי מפני שריחו נודף שמא יסתפק ממנוו ונמצא מתחייב משום מכבה (או"ח,רסד,ג)

6.הדלקה ע"י חשמל:
נר חנוכה:
דעת רבים וכן שלמים מאחרוני דורינו, שאין יוצאים ידי חובה בהדלקת נרות החשמל, ויש פנים הנראים בהלכה לדבריהם, שצריך להקפיד על שמן ופתילה, בדומה להדלקת המנורה בבית המקדש, שבה נעשה הנס. ולא יהא אלא ספק אין להכנס בספק ברכה לבטלה, ולכן לא יברך על נרות חנוכה בנורות חשמל. (ילקו"י,תרע"ג,ה)
נר שבת:
יש אומרים שיוצאים ידי חובת ההדלקה במנורת חשמל, ומברכים עליה. ויש חולקים ואומרים שאין יוצאים בזה ידי חובה. ולכן במקום שאפשר להשיג נרות שמן או שעוה, בודאי שעדיף לצאת בהם ידי חובת ההדלקה, כיון שיש בהם היכר שנעשו לכבוד שבת. ונכון לכוין בברכתו שלפני ההדלקה, לפטור גם את הדלקת החשמל מה שידליק לאחר מכן. ומכל מקום באופן שאין אפשרות להשיג נרות שמן או שעוה, וכדומה, אפשר לברך ולהדליק מנורות חשמל, ויוצאים בזה ידי חובת ההדלקה. ולכתחלה עדיף שידליק נר חשמלי הניכר לכבוד לשבת, ולא יסמוך על המנורה קבועה בקיר (ילקו"י,רסג,סו)

7.השימוש בנר:
נר חנוכה:
אסור להשתמש לאור נרות חנוכה, ואפילו תשמיש עראי כגון לבדוק מעות או למנותן לאורה אסור(ילקו"י,תרעג,א)
נר שבת:
אסור לקרוא בליל שבת לאור הנר גזרה שמא יטה את השמן לפתילה להרבות אורה, ויתחייב משום מבעיר בשבת (ילקו"י,רעה,א)
מצוה להדליק את הנרות סמוך לשולחנו... כדי שיקדש ויאכל לאורם (ילקו"י,רסג,נח)

8.טעם הדלקת הנר:
נר חנוכה:
הדר בעלייה, מצוה שיניח נרות חנוכה בחלון או במרפסת, או בגזוזטרא הסמוכה לרשות הרבים, כדי לקיים פרסומי ניסא (ילקוט יוסף,תרעא,כ)

נר שבת:
והרמב''ם עצמו בפרק ל' חשיב הדלקת הנר מכבוד שבת, שכתב שם: ''ויהיה נר דלוק ושולחן ערוך ומטה מוצעת, שכל אלו לכבוד שבת הן'' עכ''ל.  וצריך לומר דתרווייהו איתנהו, דבמקום שאוכלין - הוה מכבוד שבת, ובשארי חדרים - הוה מעונג שבת, שלא יכשל בהליכתו שם. וזהו שאמרו שם: ''ותזנח משלום נפשי - זה הדלקת נר בשבת'', דכשיש נר יש שלום, ולא יכשלו ליפול. ולכן מפני שיש בזה כבוד ועונג - החמירו בה חכמים ועשאוה כמצוה בפני עצמה, עד שמברכין עליה ביחוד. ועוד, כיון דלדעת בה''ג שיתבאר הוי זה קבלת שבת להאשה המדלקת - לכן וודאי שייך ברכה על זה.  (ערוך השולחן, רסג,ב)

העיקרון המנחה: הארה פנימית מול הארה חיצונית
נרות שבת- אמצעי להשגת שלום בית מבפנים נרות חנוכה- מטרה חיצונית של פרסום הנס

ולכן: נרות שבת מסורות בידי האישה( פנימיות), ריחן צריך להיות טוב, אורם יכול לבוא גם מחשמל(ובלבד שיאירו את הבית), מיקומם בתוך הבית בדווקא,מצווה להשתמש בהם,ופחות שייכים להדלקה בבית הכנסת

ונרות חנוכה שמאירים החוצה- מצוותך לכתחילה ע"י האיש, נועדו לפרסום הנב ולכן לא יכולים להיות מחמשל, ייעודן להיות בחוץ ופחות אין משנה אם עושין ריח רע, מיקומן כלפי חוץ,ושייכים בבית הכנסת לצורך פירומי ניסא

9.נר שבת- כמות קבועה של אור אלא אם נקנסה , נר חנוכה- מוסיף והולך:

נר חנוכה: כולם מהדרין ומוסיפים בכל יום

כמה נרות צריך להדליק בחנוכה, אמרו חז"ל (שבת כא:) מצות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין, בית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחד מכאן ואילך מוסיף והולך. והיינו, כי מעיקר הדין די בנר אחד לכל בית ובית מישראל, בין שבני הבית מרובים, בין שהם מועטים. אולם המהדרים במצוה זו, בלילה הראשון מדליקין נר אחד, מכאן ואילך מוסיף נר אחד בכל לילה עד שבלילה האחרון יהיו שמונה נרות, ואפילו אם היו בני הבית מרובים לא ידליקו יותר. וכן פסק מרן בשלחן ערוך (סי' תרעא ס"ב). וכן פשט המנהג בכל תפוצות ספרד, וכמו שהעיד הרמב"ם. [ילקו"י מועדים עמ' קצה

נר שבת: לא מוסיפים על הכמות אלא משום קנס( וגם אז אפשר לסמוך על  אור החשמל)

אשה ששכחה להדליק נרות שבת, וגם בעלה לא הדליק, יש אומרים שמכאן ולהבא צריכה להוסיף בכל ערב שבת נר נוסף על מה שהיתה רגילה להדליק עד כה. ויש מקילים בזה על כל פנים באשה עניה שתוסיף מעט שמן, או שתקח נרות שעוה גדולים יותר מעט. וכן אשה שהיתה רגילה להדליק ב' או ז' נרות, ופחתה נר אחד, יש אומרים שצריכה להדליק מכאן ולהבא נר נוסף. ובלאו הכי בזמן הזה שיש אור החשמל דלוק בבית, אין צריך לקנוס בזה, ולכן גם אם שכחה פעם אחת ולא הדליקה נרות כלל, והיה אור החשמל דלוק, תדליק בשבת הבאה כמנין הנרות שהורגלה בו עד כה. [ילקוט יוסף שבת כרך א עמוד קנא].

10.נר חנוכה- משיח בן יוסף, נר שבת- משיח בן דוד:

ענין מה שמקדימין נ"ח לנר של שבת... ונראה דשתי סוגי נר של חנוכה ושל שבת מקבילים לעומת שני משיחים משיח בן יוסף ואלי' ומשיח בן דוד, דבראשונה יבוא ב"ב משיח בן יוסף להדחות את כחות החיצונים ולטהר את הארץ, ועל ידו יוגמר מלחמת עמלק ואח"כ יבוא אלי' הנביא לעשות שלום בעולם והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם ומשיח בן דוד ימשוך התגלות אלקית בעולם, והנה נ"ח מקביל למשיח בן יוסף, ואלי' ומשיח בן דוד לנר של שבת משום שלום ביתו, וזהו שבת דליליא ומלאכי השרת מברכין בשלום, ומשיח בן דוד לשבתא דיממא, השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שאור היום של שבת הוא נר של שבת דיממא:

(שם משמואל חנוכה סח)

סיום: תלמיד חכם מאיר פנימה והחוצה

הרגיל בנר- מי שנזהר לשמור על תכונת ההתמדה כמו נר שדולק כל הזמן ועל השאיפה למעלה כמו השלהבת- זוכה שבניו ותלמידיו מושפעים מכך ונעשים תלמידי חכמים (ע"פ הרב בן ציון אלגאזי,ראש מכון צורבא מרבנן)

תכונת הנר שהוא מדליק נרות נוספים מבלי להחסיר משלו דבר- תכונת הנתינה האינסופית ע"פ האימרה " זה נהנה וזה לא חסר" (בבא קמא כ, ע"א ) (ענ"ד)

שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה (התמדת דליקת הנר ) וְעַל הָעֲבוֹדָה(שאיפת הלהבה למעלה) וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים(תכונת הנתינה של הנר): (אבות,א,ב)

מדוע לא נאמר שהרגיל בנר יהיה תלמיד חכם?

ק"ו, אלא שכמו הנר שמאיר לסביבתו כך גם הרגיל בנר ותכונתו משפיע על סביבתו והקרובים ביותר אליו הם בניו וזכה שגם הם יהיו תלמידי חכמים (ענ"ד)

אפשרות נוספת :

ואפשר שלזה כיוונו חז"ל באמרם הרגיל בנר ה ויין ליה בנים תלמידי חכמים' כי מי שהרגיל את עצמו לחיות את חייו באופן של נר להבין ולדעת שאין השמץ אלא אמצעי וטפל לחיות הלהבה ואין גשמיות כי אם האמצעי וטפל לחיות הרוחנית איש כזה יהיו לו בנים תלמידי חכמים כי יתגדלו בניו באופן שיכירו וידעו מהו העיקר בחיים ומהו הטפל וישעבדו את חייהם להעיקר 

(שרי אלפים, ע"מ פו)

חוקת: פרה אדומה, חטא העגל וכיבוד הורים*

פתיחה:אָמַר שְׁלֹמֹה עַל כָּל אֵלֶּה עָמַדְתִּי וּפָרָשָׁה שֶׁל פָּרָה אֲדֻמָּה חָקַרְתִּי וְשָׁאַלְתִּי וּפִשְׁפַּשְׁתִּי {קהלת ז, כג}: אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי. (במדבר רבא, יט,ג)

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי ישְׂרָאֵל וְיקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל: (במדבר יט,ב)
זאת חקת התורה. לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל, לומר, מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה, גזרה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה (במ"ר יט, ה):(רש"י,שם)

שאלה: מה בין שכר כיבוד הורים  לפרה אדומה:?

אמר רב יהודה אמר שמואל שאלו את ר' אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר ורב כהנא מתני בשמונים ריבוא והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו לשנה האחרת נתן הקב''ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו נכנסו חכמי ישראל אצלו אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא וא''ר חנינא ומה מי שאינו מצווה ועושה כך מצווה ועושה עאכו''כ (קידושין,לא,ע"א)

1.מה ייחודה של מצוות פרה אדומה?
עיקר הפלא לפי מה ששמעתי הוא על היותה מטהרת הטמאים ומטמאה העוסקין בשריפתה, ואף על פי שבכל החטאות הנשרפות מן הפרים ומן השעירים הדין כן שהשורף אותם מטמא בגדים בשעת שריפתן עד שיעשו אפר, מכל מקום אין אפרן מטהרת.וגם כן התימה הגדול בה בהיותה נעשית מחוץ למחנה שלא כדרך שאר הקרבנות (ספר החינוך, מצוה שצז)

2.מִפְּנֵי מָה כָּל הַקָּרְבָּנוֹת זְכָרִים וְזוֹ נְקֵבָה?
פרה אדומה. משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמרו תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל: (רש"י,שם)

3.מה הקשר בין פרה אדומה לחטא העגל?
א.משל לבן שפחה וכו'. ואם תאמר, דמה ענין פרה אדומה — שהיא מטהרת טומאת מת -־ לכפר על מעשה העגל. ויש לתרץ, דאילו לא חטאו בעגל היו חיים לעולם, כדאיתא בפרק קמא דעבודה זרה (ה.), אמר רבי יוסי, לא קבלו ישראל את התורה אלא שלא ישלוט בהם מלאך המות, דכתיב (ר לברים ה, כו) ״למען ייטב לך ולבניך עד עולם", וכשחטאו בעגל אמר הקדוש ברוך, הוא חבלתם מעשיכם — ״אכן כאדם תמותון (ההלים פג, ז), ולפיכך המיתה היא חטא העגל בעצמו . לכך אמר הקדוש ברוך הוא ׳תבא אמו ותקנח וכ ו ״ , ולפיכך מטהרין טומאת מת בה (גור אריה,שם)

...שבשעה שבא נחש על חוה, הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני – פסקה זוהמתן. עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני – לא פסקה זוהמתן (שבת קמה, ע"ב- קמו ע"א)

ב.חטא העגל היה מחוסר אמונה ובתשובת המשקל ניתנה להם מצות פרה אדומה שהיא חוקה, מצוה בלי טעם וקיומה- רק בתוקף האמונה (ע"פ ר' יצחק מווארקה,מתוך שבעים פנים לתורה/שמחה רז)

וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְ-ה-וָ-ה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע:(שמות כד,ז)

4.למה פרה אדומה דווקא?
אדומה. על שם אם יאדימו כתולע (ישעיה א, יח), שהחטא קרוי אדום: (רש"י,שם)
לכפר על חטא האדום שעשו עגל של זהב, ולא אותו החטא בלבד היה אדום, אלא גם כל החטאים הם אדומים.לכך תהא הפרה אדומה וכשהיא נשרפת,אפשר לשה נעשה לבן, שנאמר: אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו{ישעיה א,יח} (מדרש אגדה,שם)

5.מדוע חשוב שהפרה תהיה תמימה?
תמימה. על שם ישראל שהיו תמימים ונעשו בו בעלי מומין, תבא זו ותכפר עליהם ויחזרו לתמותם: (רש"י,שם)

6.מה עניין העול שלא עלה על הפרה?
לא עלה עליה עול. כשם שפרקו מעליהם עול שמים: (רש"י,שם)

7.מדוע אהרון לא נתעסק בפרה?
כשם שנקהלו על אהרן שהוא כהן לעשות העגל. ולפי שאהרן עשה את העגל, לא נעשית עבודה זו על ידו, שאין קטיגור נעשה סניגור (רש"י,שם)

8.מדוע שרפו את הפרה?
ושרף את הפרה, כשם שנשרף העגל. (רבנו בחיי,שם)

9.מה מייצגים עץ ארז ואזוב ושני תולעת?
עץ ארז ואזוב ושני תולעת, שלש מינים כנגד שלשת אלפים שנפלו בעגל, וארז הוא הגבוה מכל האילנות, ואזוב נמוך מכולן, סימן שהגבוה שנתגאה וחטא ישפיל עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו. (רבנו בחיי,שם)

10.מדוע הניחו את אפר הפרה למשמרת?
למשמרת, כשם שפשע העגל שמור למשמרת לכל הדורות לפורענות שאין לך פקידה שאין בה מפקידת העגל, שנאמר (שמות לב) וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם, כך זה היה שמור. וכשם שהעגל טימא כל העוסקין בו, שעבודה זרה מטמאה דכתיב (תהלים קו) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים, וכתיב (ישעיה ל) תזרם כמו דוה צא תאמר לו, כך פרה מטמאה כל העוסקים בה. וכשם שנטהרו באפרו שנאמר (שמות לב) ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים, כך ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי:(רבנו בחיי,שם)

סיום:  בין פרה אדומה לכיבוד הורים
א.לימוד לגויים:
אך יתכן שהיתה באופן תשלום שכר זה כוונה מיוחדה והוא כדי שלא תזוח דעת האומות עליהם נגד ישראל שבשביל כבוד אב איבד גוי סכום רב והראו בזה שלא בשביל מצוה שהדעת מחייבה,בכבוד אב, רגילים ישראל להוציא כסף רב, אך גם עבור מצוה שאין יודעים לה טעם ורק מפני גזירה חוקית מאת ה', כמצות פרה אדומה נכונים ישראל גם כן להוציא כסף רב (תוספת ברכה, ר' ברוך הלוי אפשטיין, שם)

ב.לימוד לישראל:
במידה שאדם מודד מודדים לו: מי שמכבד את הוריו כבוד רב זוכה ליהנות משכרה של מצווה בה הפרה(האם) מתקנת את חטאי בנה( העגל) וממילא מתבררים יחסי הגומלין בין הבן להוריו: כשם שהוא מכבדם כך זכותם( זכות אבות) מגוננת עליו בעת הצורך. (ענ"ד)

*לע"נ יהושע בן מרים

פסח: חג ההתנתקות

פתיחה: מה היסוד העומד מאחורי האיסור הטוטאלי של התורה לאכילת חמץ בפסח?

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת. 
אֲנַחְנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה. 
וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מַצָּה:(מתוך מה נשתנה, הגדה של פסח)

ארבע מצוות מהתורה עוסקות באיסור חמץ בפסח, שלוש מצוות לא תעשה ומצוות עשה אחת:
1.האיסור הראשון – שלא לאכול חמץ, שנאמר (שמות יג, ג): "וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ" ... צריך לציין, כי חומרה מיוחדת החמירה התורה באיסור אכילת חמץ, שכמעט כל איסורי אכילה עונשם מלקות, ואילו עונשו של האוכל חמץ בפסח – כרת, שנאמר (שמות יב, טו): "כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי".
2.האיסור השני – שלא ימצא חמץ ברשותנו...
3.האיסור השלישי – שלא יראה חמץ ברשותנו, שנאמר (שמות יג, ז): "מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ".
4.מצווה רביעית, והיא מצוות עשה, להשבית את החמץ ואת השאור לקראת הפסח, שנאמר (שמות יב, טו): "שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ, אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם".
(פניני הלכה פסח, פרק ב, א)

חלק א: יציאת מצרים- תוכנית ההתנתקות

0.לצאת ממצרים- לכאורה סתירה לוגית:

א.סגורה בפני עבדים:
מתחילה לא היה עבד יכול לברוח ממצרים שהיתה סוגרת ומסוגרת (מכילתא יתרו א)

ב.המילה מצרים מעידה על המלכודת:
גם דברי הימים של העם היהודי באים לידי ביטוי ב-מ' הפתוחה וב-ם' הסתומה. הגלות והגאולה – שניהם רמוזים בה. בראש שמה של מצרים, מקום הגלות הראשונה של עמנו, ניצבת מ' פתוחה. שכן, בתחילה היתה מצרים פתוחה. בני ישראל התקבלו בה בחמימות ויכלו לנוע בה בחופשיות, לבוא אל הארץ ולצאת ממנה. לעומת זאת, האות ם' הסגורה, שבסוף המלה מצרים, מראה על כך, שבסופו של דבר נסגרו בני ישראל במצרים, נלכדו בה ושועבדו ללא אפשרות בריחה. (סוד השפה העברית עולם האותיות האות מ)

1.הראשון לצאת ממצרים- משה צריך להתנתק ממצרים וליצור מסלול התנתקות כדי שאח"כ יוכל על פיו לגאול את עם ישראל:

אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים (ברכות ה, ע"ב)

א.ההתנתקות הנפשית- בירור הזהות של משה:
וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל (שמות בףיב)
המצרי בגימטריה משה ומכאן שמשה הכה את המצרי שבו .היה צריך לעשות בירור ואת המצרי שבו הוא טמן בחולין, השאיר אותו בחול ונשאר משה (הרב שרקי בשם מר שושני, נאמר בערב השקת בית שלום יוחאי )

ב.ההתנתקות הפיזית: וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה 
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר...
וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְ-ה-וָֹ-ה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה 
וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל:(שמות ב,טו-ג,ב)

 וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם... (שמות יד,ה)
וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה..(שם,שם,טו)
וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְ-ה-וָֹ-ה בָּאֵשׁ 
 וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד (שם,יט,יח)

2.הגטו התרבותי- סוד השמירה בגלות - הבידול והניתוק בזמן ששהו במצרים:

א.עם ישראל- שמר על זהותו התרבותית:

רַב הוּנָא אָמַר בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם, שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם וְאֶת לְשׁוֹנָם וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא נִמְצָא בֵּינֵיהֶם אֶחָד מֵהֶן פָּרוּץ בְּעֶרְוָה. לֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָן רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן נָחֲתִין, רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן סָלְקִין, לֹא הָיוּ קוֹרִין לִיהוּדָה רוּפָּא וְלֹא לִרְאוּבֵן לוּלְיָאנִי וְלֹא לְיוֹסֵף לֵיסְטֵיס וְלֹא לְבִנְיָמִין אֲלֶכְּסַנְדְּרִי.(ויקרא רבה,לב,ה) 

ב.יוסף- סמל לצדיק שהצליח למרות הכל להתבדל בתוך מצרים ולשמור על זהותו- גם אם לא כלפי חוץ:

וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(בראשית מא,מה)

וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם (בראשית מה,יב)

והנה עיניכם רואות..... ועוד, כי פי המדבר אליכם בלשון הקדש (בב"ר שם י.): (רש"י,שם)

וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה (בראשית לט,ו)

ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם. ...והנכון בעיני שכל אשר לו היה בידו חוץ מן הלחם שלא היה אפילו נוגע בו בעבור היותו עברי כי הנה מפורש כי לא יוכלו המצרים לאכול את העברים לחם. כי פוטיפר ידע שיוסף עברי הוא וכן אשתו אומרת ראו הביא לנו איש עברי (אבן עזרא,שם)

וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם(שמות יג,יט)

דווקא ביציאה מהגלות -משה לוקח את העצמות- המהות של יוסף- איתו, היכולת לשרוד בתוך הגלות (ענ"ד)

3.מ"ט ימי העומר כנגד מ"ט שערי הטומאה מהם היו צריכים ב"י להתנתק ולנער מעליהם:

דודאי ישראל כד הוו במצרים- אסתאבו, ואתטנפו גרמיהון בכל זיני מסאבו, עד דהוו שראן תחות ארבעים ותשע חילי דמסאבותא. וקב"ה אפיק יתהון מתחות פולחן כל שאר חילין(זוהר חדש, ראש פרשת יתרו)

כי וודאי כשישראל היו במצרים, נטמאו וטנפו את עצמם בכל מיני טומאה, עד שהיו שוכנים תחת מ"ט כוחות הטומאה, והקב"ה הוציאם מתחת השעבוד של כל אלו הכוחות( בעל הסולם,שם)

4.נס ההפלאה במכות מצרים- הצעד הראשון בניתוק בין ישראל למצרים:
ערוב:
וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת-אֶרֶץ גּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת-שָׁם עָרב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי יְ-ה-וָ-ה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ (שמות,ח,יח)
דבר:
וְהִפְלָה יְ-ה-וָ-ה בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם וְלֹא יָמוּת מִכָּל-לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר (שמות,ט,ד)
ברד :
רַק בְּאֶרֶץ גּשֶׁן אֲשֶׁר-שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה בָּרָד (שמות,ט,כו)
חשך:
וּלְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבתָם (שמות,י,כג)
בכורות :
וּלְכל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ-כֶּלֶב לְשׁנוֹ לְמֵאִישׁ וְעַד-בְּהֵמָה לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה יְ-ה-וָ-ה בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל (שמות,יא,ז)

5.כשמשה מתפלל על פרעה ומצרים- מחוייב להתנתק ולצאת מתוך הישוב במצרים:

וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל יְ-ה-וָֹ-ה הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַי-ה-וָֹ-ה הָאָרֶץ (שמות ט,כט)

כצאתי את העיר. מן העיר, אבל בתוך העיר לא התפלל, לפי שהיתה מלאה  (כ) גלולים (שם יב, ז.): (רש"י,שם) 

(נח"י) אע"פ שגם בזמן מכת הצפרדעים ומכת ערוב היתה ג"כ מלאה גלולים וא"כ מסתמא לא היה מתפלל בתוך העיר והל"ל שם כצאתי את העיר י"ל דשם היה מתפלל על למחר והיה לו שהות להתפלל ולא היה צריך לגלות לפרעה כצאתי את העיר אבל כאן שאמר פרעה ורב מהיות קולות והיה מבקש שהברד לא יתך ארצה והיה רוצה שלא להתמהמהות לכן הוצרך לגלות כצאתי את העיר ולא בתוך העיר:(שפתי חכמים,שם)

6.מצוות ראשונות- מצוות ניתוק ממצרים בזמן שהייתם ממצרים:

א. קידוש החודש:

א1.קידוש הזמן- תחילת החירות והניתוק ממנטליות העבד בכלל:
הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:(שמות יב,ב)

עבדי זמן עבדי עבדים הם \ עבד ה' הוא לבדו חפשי (ריה"ל)
...שעבוד מצרים אשר שלל כל יסוד של חופש והתבטא בהעדר שליטה בזמן כסממן מינימלי לחופש, עלול היה ליצור עם השחרור תגובה קיצונית של חופש מוחלט ועִמו שעבוד חדש לזמן ותעתועיו, לפורקן רגשות, אשר יגרור בהכרח הפקרות ואנרכיזם. מצוות קידוש החודש מסמלת כמצווה ראשונה כפיפות ללוח זמנים חדש המבשר לצד החופש עבדות לבורא עולם שהיא מהותו החדשה של כל אחד מבני ישראל. (ע"פ עו"ד פינחס חליוה, עלון אוני' בר אילן תשס"ח)

א2.קידוש החודש בר"ח ניסן - התנתקות מלוח השנה המצרי שהחל במילוי הלבנה ולא בתחילת החודש:

וכן רמז החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם. להרחיקם מחוקי מצרים. כי מצאתי כתוב כי בעבודת המצריים בחלק עבודת החדשים כתוב, שהמצריים אז מונין החדשים וקוראים אותם בשמות עבודתם. והחדש להם ועבודתו, הוא בהיות הלבנה בשלימות אורה ובתקפה, מאז מתחילין ומונין החדש ממלוי למלוי. ומתחילין מנין החדשים מעת הכנסת השמש בראש מזל טלה, והוא החדש שכולו חג להם, ועושין לו כבוד בעבודתם מכל החדשים. 
וראשית כל דבר רצה הקב"ה לזכות לישראל, ולטהרם ולהסירם מחוקיהם. והתחיל החדש הזה לכם ראש חדשים, הם מתחילין ממילוי הירח ותוקף אורה, אתם מתחילין החדש בעת מולדתה. 

 (צרור המור על שמות פרק יב פסוק ב )

ב.קרבן פסח- מקריבים את האל של מצרים:

מדוע נצטוו ישראל לשחוט שה בליל היציאה ממצרים?
נביא שני טעמים לענין. האחד - באותה תקופה רווחה תפיסת הדטרמיניזם האסטרלי העוסקת בכוכבים. מזל טלה הוא המזל הראשון בגלגל המזלות השולט בחודש ניסן, ולכן שחיטת הטלה מהווה מעשה סמלי שמשמעו שחיטת אלוהי מצרים (אמון-רע), המראה שבני ישראל מתנשאים מעל לכח הזה ומסוגלים אף להעלותו עימם דרך האכילה. (ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)

הם לקחו הטלה לממונה עליהם, ובעבורו אין אוכלים בשר, אתם תקחו אותו לשוחטו ולצלותו ולאכול את בשרו ולשרוף את הנותר. 
הם מקטרים אליו בריחות ומרקדים לפניו, ואתם תתנו דמו במשקוף כדי שיריחו ריחו, ולאכול בשרו על מצות ומרורים יאכלוהו. וכל זה כדי להרחיקם מהם, ולהקריבם אל עבודתו ית'. 
ואולי שעל זאת הכוונה בעצמה צוה לעשות העבודה הזאת במילוי הירח, עת תוקף שמחתם והקרבתם למזל טלה הממונה עליהם, ואז צוה לשוחטו ולצלותו ולשרוף הנותר. וזהו פסח הוא לה' (לק' יב, כז), לשם ה', ולא לשם זולתו מהעליונים. 
 (צרור המור על שמות פרק יב פסוק ב )

7.מצוות שמעדנות או ממירות את הרע בתרבות המצרית:

א. שאילת הכלים:

וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם (שמות ג,כב)

זהב מצרים- העלאת הניצוצות:
מסביר האר"י הקדוש שהציווי להוציא ממצרים את כלי הכסף, הזהב והשמלות, הוא בעצם ציווי להוציא את ניצוצות הקדושה ממצרים. א"כ, הקב"ה ציווה מבני ישראל 'להשאיל' ממצרים את אותם המרכיבים החיוביים שקיבלו במצרים: הן את מה שקיבלו מחוויית העבדות, והן את מה שקיבלו מהחברה הסובבת אותם. מצרים הייתה התרבות המפותחת ביותר באותה תקופה, ובני ישראל היו צריכים להוציא עמם את הדברים החיוביים שלמדו שם. בשל כך, ציווה הקב"ה שבני ישראל ישאלו את הדברים, ולא יקנו אותם, משום שמחד הקב"ה רוצה שבני ישראל יקחו את אותם דברים, אולם מצד שני הוא רוצה לוודא שנדע שאלו דברים שאולים, שאינם שייכים במקורם ליהדות, ולכן יש להזהר בהם מאד (שיחה של הרב עמיטל)

ב.תפילין-תכשיט מצרי:

קושי: מה לתפילין בתוך מצוות הפסח?

מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם:  וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְהוָֹה מִמִּצְרָיִם: וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה (שמות יג,ז-י)

רגע לפני היציאה ממצרים נצטווינו לקחת איתנו מזכרת מהתרבות המצרית. וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם. בחלק מן המקורות הטוטפות מתורגמות כ"זיכרון" ו"רושם". התפילין מזכירות לנו את מצרים, למרבה ההפתעה המצרים היו הראשונים בעולם שהניחו חפצים במקום הנחת תפילין. מהתבוננות בציורים העתיקים נראה שהביטוי שייחד את הפרעונים המצרים היה בהנחת חפץ בראש, ובשני צמידים סביב הזרוע. מקור המילה "טטפת" באה מהמילה המצרית ddft, המסמלת את נחש האוריאוס שעיטר את מצחו של המלך המצרי כסמל להגנת האלים עליו
עם ישראל לוקח את התכשיט המצרי למזכרת, מעניק לו נופך חדש ומשדרג אותו לעבודת ה'. תפישתם של המצרים הייתה שהם נשלטים על ידי כוחות הטבע, כביטוי לחשיבה זו הניחו המצרים את הנחש על המוח שהוא מקור החשיבה שבאדם. הנחש מסמל את השכל הטבעי. פיתוח הטבע בלבד ללא מקור של מוסר הוליד את המחשבה שאין לאדם התעלות על הטבע, האדם הוא בסך הכול חיה (ואולי מכוֹנה) משוכללת.
וככזה הוא משועבד תחת שליטת הטבע ובשל כך אינו יכול להיות מוסרי. המציאות כולה משועבדת לחוקי טבע עיוורים של סיבתיות טכנית. כולם אחוזים כנחש מפותל בטבעת של הטבע.
התפילין הן מרובעות בקווים ישרים להורות על מציאות סולם ערכים. מימד של מעלה ומטה, טוב ורע.

(הרב דוד מנחם, ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)

8.הצהרת ה' על הניתוק ממצרים:

א.איסור על היחיד ועל העם לחזור ולהשתקע  במצרים:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְהוָה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם (שמות יד,יג)

... עם ישראל נולד במצרים, והתורה מצווה אותנו לא לחזור לשם, כדי שלא יהיה גילוי עריות קולקטיבי. (מותר לבקר במצרים אך לא מעבר לזה). 

(אורות - ארץ ישראל, הגדרת ארץ ישראל ,מתוך ספר אורות [1], אורות ארץ ישראל, לראי"ה קוק, ע"פ הרב אורי שרקי)
ב.איסור על המלך להרבות סוסים שמקורם בעת העתיקה בעיקר במצרים:
רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַי-ה-וָ-ה אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד (דברים יז,טז)

מצרים- מעצמה של סוסים ומכאן האיסור על המלך:(הכוונת המקורות ע"פ אראל סג"ל)

וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ עַל פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן (שמות יד,ט)
וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת מֵי יַם סוּף עַל פְּנֵיהֶם בְּרָדְפָם אַחֲרֵיכֶם וַיְאַבְּדֵם ה' עַד הַיּוֹם הַזֶּה(דברים יא,ד)

וּמוֹצָא הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה מִמִּצְרַיִם, וּמִקְוֵה סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ יִקְחוּ מִקְוֵה בִּמְחִיר. וַתַּעֲלֶה וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרָיִם בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה; וְכֵן לְכָל מַלְכֵי הַחִתִּים וּלְמַלְכֵי אֲרָם בְּיָדָם יֹצִאוּ(מלכים א י, כח-כט)

הוֹי הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה, עַל סוּסִים יִשָּׁעֵנוּ, וַיִּבְטְחוּ עַל רֶכֶב כִּי רָב וְעַל פָּרָשִׁים כִּי עָצְמוּ מְאֹד; וְלֹא שָׁעוּ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת ה' לֹא דָרָשׁוּ... וּמִצְרַיִם אָדָם וְלֹא אֵל, וְסוּסֵיהֶם בָּשָׂר וְלֹא רוּחַ וה' יַטֶּה יָדוֹ וְכָשַׁל עוֹזֵר וְנָפַל עָזֻר וְיַחְדָּו כֻּלָּם יִכְלָיוּן (ישעיהו לא,א-ג)

 וַיִּמְרָד בּוֹ לִשְׁלֹחַ מַלְאָכָיו מִצְרַיִם לָתֶת לוֹ סוּסִים וְעַם רָב הֲיִצְלָח? הֲיִמָּלֵט הָעֹשֵׂה אֵלֶּה, וְהֵפֵר בְּרִית וְנִמְלָט?! (יחזקאל יז,טו)

9.קושי הניתוק ממצרים תוך כדי המסע במדבר:
קל יותר להוציא את ישראל מהגלות מלהוציא את הגלות מישראל (שמריהו לוין ,1867-1935)

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה:(במדבר יד,ד)

וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר:זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים(במדבר יא,ד-ה)

10.ליל הסדר- שחזור הניתוק ממצרים- דרך חירות:

א.שימוש בכלים הכי מפוארים- דרך חירות 
יְסַדֵּר שֻׁלְחָנוֹ יָפֶה בְּכֵלִים נָאִים כְּפִי כֹּחוֹ(שו"ע,או"ח, תעב,ב)

בכלים נאים וכו' - ואע"ג דבכל השנה טוב למעט בזה משום זכר לחורבן בליל פסח מצוה להרבות שזהו בכלל דרך חירות ואמרו על מהרי"ל שכשהיו בידו משכנות של נכרים כלים נאים לא היה משתמש בהם בשום פעם רק בפסח היה מנהגו להשים אותם על שולחן מיוחד לשמוח בראייתם (משנה ברורה שם)

ב.הא לחמא עניא:
ננסה להתנער ממציאות של עבד החושב רק על עצמו ונעבור למציאות של בן חורין החושב על אחרים ("הא לחמא עניא- הזמנת אורחים).ננסה להתנער ממציאות של עבד שגופו הוא השליט, למציאות של בן חורין שרוחו שולטת בו .(ליל הסדר, הלכה ממקורה, הרב יוסף צבי רימון,ע"מ 87)

המשנה הראשונה על ליל הסדר- מתמקדת בעני:
עַרְבֵי פְסָחִים סָמוּךְ לַמִּנְחָה, לֹא יֹאכַל אָדָם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.
וַאֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב.
וְלֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבָּעָה כוֹסוֹת שֶׁל יַיִן, וַאֲפִלּוּ מִן הַתַּמְחוּי:(פסחים י,א)

בליל הסדר האדם מחויב לחוות בעצמו את סיפור יציאת מצרים: “בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים” (פסחים י, ה). [1] יסוד מרכזי בחוויה של יציאת מצרים הוא המהפך, ההיחלצות מהשִפלוּת ומהשעבוד, “הוציאנו מעבדות לחירות, מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב, ומאפלה לאור גדול, ומשעבוד לגאולה” (שם). זו הסיבה שליל הסדר מתחיל ב”הא לחמא עניא”, לחם של עוני, ובקריאה “עבדים היינו לפרעה ממצרים”, ובו בלילה האדם הופך להיות בן חורין. המשנה הראשונה מדגישה את העני משום שבתחילת ליל הסדר, על כל אחד ואחד בישראל לראות את עצמו כעני שחי בעבדות ובשעבוד,[2] ורק כך הוא יוכל לחוש את שמחת הגאולה בכל שנה ושנה מחדש (נשמת המשנה,שם,הרב יעקב נגן)

ג.ההטבלה: משמעות 2 הטבלות בליל הסדר - נקודת ההתחלה של שעבוד מצרים ונקודת היציאה וההתנתקות ממצרים:

ואנו נוהגים בכרפס זכר לכתונת הפסים שעשה יעקב אבינו ליוסף אשר בסיבתה נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים
(ספר המנוחה ,רבינו מנוח, המאה ה-13, פרובנס, הלכות חמץ ומצה ח, ב)

אף שחז"ל בגמרא נתנו טעם לטיבול ראשון כי היכי דליהוי היכרא לתינוקות, יתכן לומר טעם נוסף, מאחר וקיים חיוב בלילה הזה להתחיל בגנות ולספר אופן השתלשלות ירידתם למצרים, על כן נצטוינו לעשות שני טיבולים: האחד קודם הסעודה כנגד הסיבה לירידתם "ויטבלו את הכתונת בדם", וטיבול שני אחר כך זכר למאורע בגאולתם "וטבלתם בדם אשר בסף והגעת אל המשקוף". (מעשי ה' ,ר' אליעזר אשכנזי, המאה ה-16, חלק ב עמוד כג)

ד.ארבע כוסות ואכילה בהסבה- דרך חירות :
בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ יָצָא עַתָּה מִשִּׁעְבּוּד מִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו-כג) 'וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם' וְגוֹ'. וְעַל דָּבָר זֶה צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתּוֹרָה וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ כְּלוֹמַר כְּאִלּוּ אַתָּה בְּעַצְמְךָ הָיִיתָ עֶבֶד וְיָצָאתָ לְחֵרוּת וְנִפְדֵּיתָ:
לְפִיכָךְ כְּשֶׁסּוֹעֵד אָדָם בַּלַּיְלָה הַזֶּה צָרִיךְ לֶאֱכל וְלִשְׁתּוֹת וְהוּא מֵסֵב  דֶּרֶךְ חֵרוּת. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד בֵּין אֲנָשִׁים בֵּין נָשִׁים חַיָּב לִשְׁתּוֹת בַּלַּיְלָה הַזֶּה [ג] אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן. אֵין פּוֹחֲתִין לוֹ מֵהֶם. וַאֲפִלּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה לֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבָּעָה כּוֹסוֹת. שִׁעוּר כָּל כּוֹס מֵהֶן רְבִיעִית(משנה תורה, ספר זמנים, הלכות חמץ ומצה, פרק ז,ו-ז)

ה.כרפס- סימן לחירות- אכילת ירק לפני האוכל:

והתשובה לתינוקות הוא דהטיבול שקודם הסעודה הוא דרך חירות כדרך בני חורין שמטבילין קודם סעודה להמשיך תאות המאכל כן כתבו קצת מפרשים ( בית חדש, או"ח, סימן תע״ג)

11.להתנתק ממצרים ולהיות בן חורין - בידיים שלנו:
שאלו פעם את הרב שך למה אומרים שלא עשני גוי ולא אומרים שעשני יהודי
ענה הרב ואמר הקדוש ברוך הוא עושה שלא תהיה גוי אתה עושה שתהיה יהודי...עכשיו אני מבין למה אומרים שלא עשני עבד ולא אומרים שעשני בן חורין כי הקדוש ברוך הוא עושה שלא תהיה עבד התורה עושה שתהיה בן חורין ( "אתה עושה שתהיה יהודי"/ אהרון רזאל)

חלק ב : מצרים- ארץ הלחם*:

1.דומיננטיות הלחם בזמן הרעב:

וְלֶחֶם אֵין בְּכָל-הָאָרֶץ… וַיָּבֹאוּ כָל-מִצְרַיִם אֶל-יוֹסֵף לֵאמֹר הָבָה לָּנוּ לֶחֶם וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ, כִּי אָפֵס כָּסֶף. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף הָבוּ מִקְנֵיכֶם וְאֶתְּנָה לָכֶם בְּמִקְנֵיכֶם, אִם אָפֵס כָּסֶף. וַיָּבִיאוּ אֶת מִקְנֵיהֶם אֶל-יוֹסֵף וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶחֶם בַּסּוּסִים וּבְמִקְנֵה הַצֹּאן וּבְמִקְנֵה הַבָּקָר וּבַחֲמֹרִים, וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָל מִקְנֵהֶם בַּשּנָה הַהִוא. 

וַתִּתֹּם הַשּנָה הַהִוא וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשּנָה הַשּנִית וַיֹּאמְרוּ לוֹ …לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ בלָּחֶם, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה וְתֶן זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשם (בראשית מז, יג-כג)

 2.הלחם - סמל להבחנה בין מעמדות ודתות:

 "וַיָּשימוּ לוֹ לְבַדּוֹ וְלָהֶם לְבַדָּם וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ לְבַדָּם, כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם" (בראשית מג, לב).

ידיעות על הלחם ודרכי הכנתו מופיעות בתעודות מצריות, ואף נתגלו בחפירות ארכיאולוגיות במצרים כיכרות לחם בצורות שונות מתקופות קדומות. בציורי קיר מצריים עתיקים ניתן לראות את כל שלבי האפייה, למן לישת הבצק ועד להוצאת כיכרות הלחם מן התנור. צורות הלחם הן רבות: לחמים עגולים, לחמים מרובעים, לחמים בעלי כיפות, לחמים דומים לקוביות, לחמים גבוהים, לחמים בצורת חרוט, לחמים דמויי בעלי חיים ועוד. הלחם והבירה נחשבו מרכיב מזון מרכזי בכל ארוחה במצרים, ובראש המאפייה הממלכתית עמד "שר האופים" (בראשית מ, א-ב).
...

מתעודות מצריות עולה שכמויות עצומות של כיכרות במגוון עשיר של צורות הוגשו כמנחה לכוהני מצרים ואליליה. מדובר אפוא בארץ של תרבות הלחם, או כפי שכינה את המצרים הגיאוגרף היווני הקטיאוס (476-550 לפנה"ס): "אוכלי הלחם".

...

 בני ישראל הכירו בוודאי את אפיית הלחם המוחמץ במצרים. ברקעו של איסור אכילת מחמצת בחג המצות עומד אפוא עניין עקרוני – התביעה להיבדלות ולהשתחררות מן התרבות הרוחנית והחומרית של מצרים. היציאה ממצרים הייתה גם בגדר פרישה והיטהרות מן המחמצת ומהלחם העשיר המאפיין את מצרים יושבת הקבע, המעונגת והמסואבת, על גאוותה ועריצותה, על מקדשיה ואליליה.

אכילת המצה בחג החירות מסמלת את חזרת עם ישראל לכור מחצבתו. הלחם הוא אפוא סממן המבדיל בין ישראל לבין העמים. וכבר עמד הרמב"ם (במורה הנבוכים ג מו) על טעמו של האיסור להקריב לחם שאור ודבש על המזבח (ויקרא ב, יא), וכתב שהוא בא כנגד מנהגם של עובדי העבודה הזרה, כפי שהיה מקובל בפולחן המצרי.

(פרופ' זהר עמר , 'שבת' – 'פסח' 'מקור ראשון', י'א בניסן תשע"א)

3.התורה אוסרת הקרבת שאור, ודבש- כנגד מה שהיה מקובל בתרבות הע"ז:

ולפי שלא היו עובדי עבודה זרה מקריבים להם כי אם חמץ, ומרבים בהקרבת דברים המתוקים, ומורחים קורבנותיהם בדבש כפי שמפורסם בספרים שהזכרתי לך , וכן לא תמצא בשום דבר מקורבנותיהם מלח , לפיכך הזהיר יתעלה מלהקריב כל שאר וכל דבש , וציווה בתדירות המלח, על כל קורבנך תקריב מלח . (מורה נבוכים,ג,מו)

4.מדוע היה כה חשוב שישראל יאכלו דווקא מצות ולא חמץ? עוד מהתקופה הפרה-היסטורית, הלחם הקדום היה מצה ולא לחם. הרעיון להתפיח את הלחם ולהפוך אותו (בעזרת השאור) לשמן וטעים יותר - היה של המצרים; המצרים היו אלו שהמציאו את השאור (השמרים), ולפעמים היו משתמשים גם בדבש בתהליך ההחמצה (מה שמסביר אגב את ציווי התורה: "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'" (ויקרא ב', יא)). על רקע זה מובן מדוע ביציאת מצרים (או: ביום בו אנו מציינים אותה לדורות) אנו פוסקים מלאכול את ה"לחם המצרי" וחוזרים אל הלחם הקדום. מוטיב זהה מצאנו באיסור לבישת שעטנז: איסור זה היה מובן לכל יוצא מצרים, שכן המצרים (עובדי האדמה) נהגו ללבוש פשתן ואילו העברים (רועי הצאן) נהגו ללבוש צמר. התורה כאומרת כאן: הפרד הצמר מן הפשתים, אין לערבב מצריות בעבריות! יחד עם זאת, ניתן וצריך להוציא ממצרים את הטוב שבה, ולכן בתוך הבית פנימה - בבית המקדש - היו הכהנים לובשים שעטנז, כי שם מובטחנו שידעו לברור את הטוב מן הרע. (ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)

סיכום : שמות החג- מסמלים התנתקות ויציאה מהמצב הקודם:

א.חג האביב- המעבר הקיצוני ביותר בין עונות השנה- מחורף וקיפאון לאביב ופריחה
יציאת ישראל ממצרים תישאר לעד האביב של העולם כולו (הרב קוק)

ב.חג הפסח- ההבחנה העדינה בין ישראל למצרים היא שיאם של מכות מצרים שהבחינו בין ישראל למצרים

ג.חג החירות-יציאה מעבדות לחירות היא יציאה תודעתית עמוקה ושורשית ותהליכית

ד.חג המצות-המצה היא סמל לפשטות וענווה המנותקת מהגאווה המגולמת בלחם התופח

(ענ"ד) 

סיום: יציאת מצרים - מישראל 

יציאת מצרים- יותר משהיא יציאת עם ישראל מאדמת מצרים הרי שהיא תהליך של יציאת המצריות מתוך עם ישראל, תהליך ארוך שהחל בצאת ישראל ממצרים ונמשך מאז ועד היום, זהו תהליך בו עם ישראל מתנער מהסיגים והקליפות של התרבות המערבית על כל המשתמע מזה, לפעמים על ידי המרת תכנים(תפילין במקום הנחש), לפעמים ע"י הרמת החומר(זהב מצרים שעובר אל המשכן) ופעם בשנה למשך שבוע ע"י מחיקת כל זכר למה שמסמל את עולם החומר שמייצגו היה מצרים (ביטול ושריפת החמץ). (ענ"ד)

בשולי הדברים: 
איסור אכילת חמץ וכל סממני הניתוק ממצרים הם האופן שבו יוכל כל אדם מישראל לראות עצמו כאילו יצא ממצרים:

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, שנאמר (שמות יג), "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם (הגדה של פסח)

נקודה למחשבה: הגדרה על דרך השלילה- דווקא בפסח
דווקא בפסח, נקודת הראשית, ההגדרה העצמית מתחילה דווקא דרך השלילה.כמו בגיל הנעורים שבועטים בכל מה שקודם, הגדרה דרך החיוב היא תהליך ארוך שיבנה  במהלך ההסטוריה, קודם מה לא, על מה כן אפשר לדון ולבנות במשך הזמן (ענ"ד)