אירוסין: מוריה ואיתמר- שלוש תובנות בין יום ירושלים לחג השבועות

פתיחה: חתונה בירושלים
בהזמנה לחתונת נכדו כתב רבי לוי יצחק מברדיצ'ב:"החתונה תהיה אי"ה במזל טוב בירושלים עיר הקודש, ואם חלילה לא יבוא משיח צדקנו, תהיה החתונה בברדיצ'ב" 
(פתגם חסידי, עלון שיחת השבוע, במדבר תשע"ד)


1.מעגל בני הזוג- מוריה ואיתמר: האם הנישואין הם זכייה ?
דריש ר''ע איש ואשה זכו שכינה ביניהן לא זכו אש אוכלתן (סוטה יז,ע"א)
שכינה ביניהם. שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן יו''ד באיש וה''י באשה: לא זכו אש אוכלתן. שהקב''ה מסלק שמו מביניהן ונמצאו אש ואש (רש"י,שם)

ובשם הסבא מקעלם זצוק ״ל מובא שביאר : ״זכו ״ הוא מלשון זיכוך , והיינו שאם זיככו עצמם ומידותיהם כראו י אז
שכינה שורה ביניהם , ״לא זכ ו ״ היינו שלא זיככו מידותיהם אז אש אוכלתן . (ישמח לב, נישואין באגדה,סימן כו)

מדריך חתנים מלמד כמה כללים לחתן הטרי:
כלל ראשון: אם יש ג'וק בבית חייבים להורגו מיד
כלל שני: אסור לעבור על רצפה רטובה אחרי השטיפה
שאל החתן המתפלפל: אם יש ג'וק וכדי להורגו צריך לעבור על רצפה רטובה, מה עושים??
ענה המדריך: זה יהרג ואל יעבור
(ע"פ מילתא דבדיחותא, ע"מ 56)

2.מעגל המשפחה: מה הקשר בין הנר ובנים תלמידי חכמים?
אמר רב הונא הרגיל בנר הווין ליה בנים תלמידי חכמים הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה... (שבת כג ע"ב)
בנים תלמידי חכמים. דכתיב (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור דתורה: (רש"י,שם)

הזהיר בנר- מי שנזהר לשמור על ההתמדה כמו נר שדולק כל הזמן ועל השאיפה למעלה כמו השלהבת- זוכה שבניו מופעים מכך ונעשים תלמידי חכמים (ע"פ הרב בן ציון אלגאזי)

אמר רבא הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה (בבא בתרא,קי,ע"א)


3.מעגל הקהל: על הקשר בין ה' לעם ישראל כקשר אירוסין תמידי:
וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים:(הושע ב,כא)
הרי כל האירוסין תכליתם וייעודם הם חיי הנישואין,חיים של שותפות...בכל המובנים וההיגד וארשתיך לי לעולם מבטא(לכאורה) קללה ולא ברכה?!

טבעו של האדם שככל שרב חסרונו כך גדל צמאונו..וכאשר יש לאדם פת בסלו נקל לו להדרדר למצב שלבו גס בה...

"אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו"(תהילים כז,ד)
...הביקור הוא זמני וחולף ואם השאיר טעם טוב מבקש האדם לישב במקום בקביעות.מדוע מחליף דוד בבקשתו את הסדר?...דוד מבקש לישב בבית ה' בקביעות ובאותה שעה הוא רוצה להרגיש את הטעם הרעננות והחידוש של הביקור...

זהו פשר הנבואה והברכה "וארשתיך לי לעולם" תמיד אין להיכנס לעייפות של שיגרה ולשובע של הפת בסל.יש לדעת לצקת את החידוש,את הרעננות, את הכמיהה והזוהר של ימי האירוסין אל תוך חיי היום יום האפורים של שגרת הנשואין...

השאיפה ש"כל יום יהיו בעינך כחדשים" שנאמרה לעם ישראל על התורה והמצותת מוצאת כאן את ביטויה ביחס שבין ה' לעמו "וארשתיך לי לעולם" (עיוני הפטרה, הרב אברהם ריבלין,הפטרת במדבר)

סיום: חג השבועות- חג האירוסין בין ה' לעם ישראל

וְכֵן הוּא אוֹמֵר, (שיר השירים ג) צְאֶינָה {לה} וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ. בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זוֹ מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָהּ בְיָמֵינוּ. אָמֵן:(תענית ד,ח)

זה מתן תורה. יום הכפורים שניתנו בו לוחות האחרונות (רש"י,שם)


יהי רצון שתזכו לזכך עצמכם וללמד זכות אחד על השני, 

שתהוו מופת לבני ביתכם בהתמדה ושאיפה למעלה וכך תזכו לבנים תלמידי חכמים 

ושתדעו לשמר את הרעננות של תחילת הקשר לכל אורך הזוגיות והשותפות בינכם עד מאה ועשרים .

אמן.

חנוכת בית- היופי הפנימי והיופי החיצוני

פתיחה:
שלשה מרחיבין דעתו של אדם אלו הן דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים (ברכות נז, ע"ב)

אמר רב הונא הרגיל בנר הווין ליה בנים תלמידי חכמים הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה... (שבת כג ע"ב)


דירה נאה-יחס היהדות ליופי:

1.היופי כתרופה לנפש:
וכן אם התעוררה עליו מרה שחורה, יסירה בשמיעת שירים ומיני נגינות, ובטיול בגנות ובבניינים נאים, ובישיבה עם צורות נאות, וכיוצא בזה ממה שירחיב הנפש, ויסיר דאגת המרה השחורה ממנה. ותהיה הכוונה בכל זה - שיבריא גופו, ותכלית בריאות גופו - שידע.
... יכוון בזה להרחיב נפשו, כדי שתבריא, ויגורש חוליה ממנה, עד שתהיה בהירה וזכה לקבל החוכמות, כדרך שאמרו: "דירה נאה ואשה נאה ומטה מוצעת לתלמידי חכמים". כי הנפש תילאה והמחשבה תעכר בהתמדת העיון בדברים הקשים, כמו שיתעייף הגוף בהתעסקו במלאכות המייגעות, עד שינוח וישקוט, ואז יחזור לשיוויו. כן תצטרך הנפש גם כן להרגע, ולעסוק במנוחת חושים, כמו ההסתכלות בציורים ובדברים הנאים, עד שתסור ממנה הליאות, כמו שיאמרו: "כי חלשי רבנן מגירסא". וקרוב הדבר שעל זה האופן לא יהיו אלו רעות, ולא פעולות הבל, רצוני לומר: ההתעוררות לעשיית הפיתוחים והקשוטים בבניינים ובכלים ובבגדים. (שמונה פרקים לרמב"ם,פרק ה)


2.יחס שלילי ליופי:כיעורו של ר' יהושע
כדאמרה ליה ברתיה דקיסר לר' יהושע בן חנניה אי חכמה מפוארה בכלי מכוער אמר לה אביך רמי חמרא במני דפחרא אמרה ליה אלא במאי נירמי אמר לה אתון דחשביתו רמו במאני דהבא וכספא אזלה ואמרה ליה לאבוה רמייא לחמרא במני דהבא וכספא ותקיף אתו ואמרו ליה אמר לה לברתיה מאן אמר לך הכי אמרה ליה רבי יהושע בן חנניה קריוהו אמר ליה אמאי אמרת לה הכי אמר ליה כי היכי דאמרה לי אמרי לה והא איכא שפירי דגמירי אי הוו סנו טפי הוו גמירי (תענית ז,ע"א-ע"ב)

3.יחס חיובי ליופי: יופיו של ר' יוחנן
רבי אליעזר חלש על לגביה רבי יוחנן חזא דהוה קא גני בבית אפל גלייה לדרעיה ונפל נהורא חזייה דהוה קא בכי ר' אליעזר א''ל אמאי קא בכית אי משום תורה דלא אפשת שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ואי משום מזוני לא כל אדם זוכה לשתי שלחנות ואי משום בני דין גרמא דעשיראה ביר א''ל להאי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא א''ל על דא ודאי קא בכית ובכו תרוייהו  (ברכות ה, ע"ב)

בכי על חורבן ירושלים:
 ר' יוחנן היה האחרון שניכר אצלו יופי בני ירושלים בבנינה והבכיה היתה על החורבן ועךל אובדן מעלת ירושלים ובניה (ע"פ המהרש"א,מתוך אוצרות האגדה לעין יעקב השלם, שם)

5.גישתו של רשב"י- שאין לתהרגש מן היופי בזמן הגלות:
פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות ר' יוסי שתק נענה רשב''י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן תקנו שווקין להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמן גשרים ליטול מהן מכס הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות אמרו יהודה שעילה יתעלה יוסי ששתק יגלה לציפורי שמעון שגינה יהרג אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי כי תקיף גזירתא א''ל לבריה נשים דעתן קלה עליהן דילמא מצערי לה ומגליא לן אזלו טשו במערתא (שבת לג,ע"ב)

6.בימי התנ"ך יופי פנימי  משתקף ע"י יופי חיצוני:
הַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל:(בראשית כד, טז)


טובת מראה ויפת מראה אפשר שאינם היינו הך. טובת מראה מורה על היופי הרוחני והמוסרי המשתקף בקלסר פנים, הוא החן המראה על האופי. כנגדו, יפת מראה, מציין את היופי החיצוני.(רש"ר הירש,שם)


7.החלוקה של הרב קוק בין דור הגלות לדורנו:
כשכח ישראל גדול ונשמתו מאירה בקרבו בהופעה וענפיו המעשיים מתוקנים, בסדור מלא, בקדושה ביחוד ובברכה, במקדש וממשלה, בנבואה וחכמה, אז ההתרחבות לצד החול, לענוגי החושים הרוחניים והגשמיים, להצצה חדירית ופנימית לתוך חייהם של המון עמים ולאומים שונים, למפעליהם וספריותיהם, התגברות עז החיים הטבעיים, כל אלה טובים הם ומסוגלים להרחיב את אור הטוב, והתחום ארוך הוא: י"ב מיל כמחנה ישראל כולו, הכופל באמת את כל העולם באיכותו, "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל".
משחשך האור, משגלתה שכינה, משנעתקו רגלי האומה מבית חייה, החל הצמצום להיות נתבע. כל עז חילוני עלול להיות לרועץ, כל יופי טבעי וחשקו עלול להאפיל את אור הקדש ותם הטהרה והצניעות, כל מחשבה שלא נתגדלה כולה במחנה ישראל יכולה להרס את סדר האמונה והחיים הישראליים, כל שמינות קטנה מביאה לידי בעיטה. מכאן באו העוצב והסגוף, הקדרות והפחדנות,(אורות התחייה,פרק טו)


 סיום: דירה נאה- שנאים מעשי יושביה

הנוי מתחיל מבפנים:
מצווה גדולה לשמח חתן וכלה ולרקד בפניה ולומר שהיא נאה וחסודה, שחוט של חסד משוך עליה, ואע"פ שאינה נאה אין זה כשקר דיש לומר שהיא נאה במעשים.(שו"ע,אבן העזר סה,א)

הרגיל במזוזה- מי שרגיל לשמור על מזוזת ביתו- נקודת ההשקה בין החוץ לפנים- שתהיה בקדושה , זוכה לדירה נאה שנאים מעשי יושביה (ענ"ד)
הזהיר בנר- מי שנזהר לשמור על ההתמדה כמו נר שדולק כל הזמן ועל השאיפה למעלה כמו השלהבת- זוכה שבניו מושפעים מכך ונעשים תלמידי חכמים (ע"פ הרב בן ציון אלגאזי)


וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ:(שמות א,א)
איש וביתו באו - הבית, שהוא יסוד האומה, היה קיים בתחילת בואם למצרים, ואם הוצרך ה' לבנות אחר כך מחדש את הבתים במצות "שה לבית", היה זה רק בעקבות העינוי המצרי. (רש"ר הירש, שם)

בהר: בין האדם לאדמה*

פתיחה:
וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַי-ה-וָ-ה שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר:(ויקרא כה,ד)
הקדמה בהמה- בה מה, אדם- מוציא פוטנציאל כמו האדמה:
הרי בשביל שלא הוציא שלימות שלו אל הפעל הוא כמו האדמה שלא עשתה פירות ולא הוציאה דבר אל הפעל ונשאר בכח, ולפיכך שמו שנקרא בשם אדם על שם אדמה נאה לו והוא נאה לשמו. והבהמה נקראת בשם בהמה על שם ב"ה מ"ה, רצה לומר כי שלימות דבר שנברא עליו נמצא בה אף על גב שאינו שלמות גמור מכל מקום דבר זה נמצא עמה וזהו בה מה כי דבר מה נמצא עמה, הרי שכל אחד יורה שמו עליו.(מהר"ל, תפארת ישראל, פרק ג)

1.אדם הראשון והאדמה:
וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ(בראשית ג,יז)

 מדוע נענשה האדמה על חטא האדם?
וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱ-לֹהִים כִּי טוֹב (בראשית א,יב)
עץ פרי. שיהא טעם העץ כטעם הפרי. והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ וגו' ועץ עושה פרי, ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו (צ) נפקדה גם היא על עונה (ונתקללה ס"א אינו ודו"ק): (רש"י,שם)

מדוע לא נפקד עוונה של האדמה כאשר "חטאה" ?
ולא נתקללה האדמה קודם לכן כדי שלא ינזק האדם הניזון מגידולי הקרקע (יפה תואר, מתוך חומש רש"י המבואר)

וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים: (בראשית ב,כג-כד)

2.יחסי קין והבל והאדמה:
וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה:(בראשית ד,ב)

וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה: (בראשית ד,י)

כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ (בראשית ד,יב)

  3.נח והאדמה:
וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְ-ה-וָ-ה (בראשית ה,כט)

זה ינחמנו. יניח ממנו את עצבון ידינו, עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה, והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה, וזהו ינחמנו (רש"י,שם)

וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה(בראשית ז,כג)

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם:(בראשית ט,כ)

ויחל. עשה עצמו חולין (ב"ר לו, ג.), (ת) שהיה לו לעסוק תחלה בנטיעה אחרת: איש האדמה. אדוני האדמה, כמו איש (א) נעמי (רות א, ג.):
מצינו שנח התבודד ולא הוכיח את בני דורו, לכן אמרו עליו, שאף הוא היה ראוי לכליה, ורק מתבודד לעצמו היה, בכל זאת אחר שנקרא "איש צדיק" ,אחר המבול ירד ממדרגתו ונקרא "איש האדמה".(משך חכמה , בראשית ט)

4.אברהם והאדמה:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ(בראשית יב,א)

וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה:  קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה (שם,יג,טז-יז)

5.הסוד: ארץ ישראל- אדמת הקודש:
א.הצורך להזדקק לחסדי שמים:
כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם:(דברים,יא,י-יא)
כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא. שאינה צריכה לגשמים: (ספורנו)

ב.מצוות התלויות בארץ: שימור היחס הערכי אל החומר
 כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ:  כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה:  כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה:(דברים כד,יט-כב)
ג.השמיטה והיובל:
שבת לה'. שגם עובדי אדמה כאשר ישבתו בשנה ההיא יתעוררו לדרוש את ה' באופן מה: (ספורנו,שם)

סיכום: השמיטה- חזרה לעולם שלפני החטא:

העולם עומד לעלות ממעל למצב עבודת האדמה, בצורתה האמללה, שתואר קללה יש לה. הזריעה וכל עמלה, הזריה, והניכוש שקדם לקצירה, כל אלה תוצאות של נפילה הן, מעקבות החטא, בזעת אפך תאכל לחם. יעלה רוח האדם למעלה, ותענה הארץ לעומתו ברכה עליונה, ירעש כלבנון פריו, וגלוסקאות וכלי מילת מארץ יצמחו, ועבודת האדם גם המעשית תקח לה תואר עליון יותר. מעין עליה זו הוא אור המתגלה בשמטה, בשבת הארץ, שנה של שביתה מכל עבודת הארץ, ודי לאדם בברכת האדמה, ממתנת ד' עליה, וההתחרות האנושית חדלה, והלב מתעדן עד כדי הכרת אחות כל החיים כולם, ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל. אמנם גם יובל, גם שמטה, רשמים הם של עולם חדש, שהעולם ההוה איננו מניח לקבוע את כל החותם כולו, אבל מבשרים הם טוב עליון, הבא מזריחה של רוחניות יותר עליונה (אורות הקודש,חלק ב, ע"מ תקסג)
סיום: אמא אדמה
שנים ספורות לפני הצהרת בלפור, שאל חבר בית הלורדים את חיים ויצמן: "מדוע אתם היהודים מתעקשים על פלשתינה, אשר ישנן כל כך הרבה מדינות לא-מפותחות בהן אתם יכולים להתיישב בנוחות רבה יותר?"  ענה לו ויצמן: "זה כמו שאני אשאל אותך למה נסעת בסוף השבוע האחרון 30 קילומטר בשביל לבקר את אמא שלך, כשיש כל כך הרבה נשים זקנות גרות ממש ברחוב שלך."  (רץ בווצאפ, דקת קריאה פרשת שלח)

*ע"פ שיעור מאת הרב ליאור אנגלמן