ויחי: החיות והשבטים (גירסה מורחבת)

פתיחה:
וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים: (בראשית מט,א)
ואגידה לכם. בקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה, והתחיל אומר דברים אחרים (ב"ר צח, ב.): (רש"י,שם)

א.דן-נחש: ערמומיות וזריזות
יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר:(בראשית,מט,יט)
נחש- נח חש-בתחילה נח(לפני שטורף נח ומתבית על טרפו) ואח"כ חש ( ממהר ,מזנק ותוקף בזריזות) (הצופן, הרב זמיר כהן)
1.מה הקשר בין הנחש לבין בנו של דן?
בשעה שבאו לקבור את יעקב במערת המכפלה, בא עשו וערער: יש מקום במערה לארבעה זוגות. אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה. נשאר מקום לזוג נוסף. יעקב קבר בחלקו את לאה והמקום שנשאר הוא שלי. אמרו לו יעקב קנה ממך את מקומך, שנאמר "בקברי אשר כריתי לי", כרה לשון מכירה. אמר להם הראו לי שטר מכירה, אמרו לו השטר במצרים, ילך נפתלי שהוא אילה שלוחה. רץ נפתלי למצרים, ובינתיים התעכבה הלויה. חושים בן דן היה שם. כיון שהיו אזניו כבדות, לא שמע את כל המשא ומתן. שאל אותם מה זה? אמרו לו עשיו מעכב עד שיבוא נפתלי ממצרים. אמר להם ועד שיבא נפתלי ממצרים, יהי אבי אבא מוטל בבזיון? לקח מקל והכה בראשו של עשיו, נשרו שתי עיניו למרגלות יעקב... ומת עשיו
( סוטה דף יג ע"א)

2.מהו הקשר לנחלתו של דן?
דן מופיע כאן שמי שמתנכל לאויביו העוברים בדרך ברכיבה.תיאור זה משקף כנראה את המצב של תקופת ההתנחלות, בשעה ששבט דן ישב באיזור השפלה ובכניסה לצפון הר יהודה.ישיבתו בתחום זה שהיה צומת דרכים חשוב לערי ההר והשפלה אפשרה לו שליטה על דרכי השיירות. (אוצר התנך,בראשית,עמ' 251)

3.כיצד בא לידי ביטוי בעתיד הקשר בין שבט דן לנחש?
נחש הוא החיה הראשונה שהכתוב יחס לה ערמה...והאיבה היא המאפיינת את היחסים בין ישראל ובין הפלישתים לדורותיהם(דעת מקרא,שם)
ודמה שמשון לנחש בעבור שלא היה שמשון בא על אויביו במלחמה כאשר השופטים או המלכים רק הוא לבדו יוצא עליהם כמו צפעוני היוצא ממאורתו על הולכי דרך או המין הקטן שבנחשים שאינו ניכר כלל להולכי ארח (רמב"ן,שם)

4.מהו החומש המקביל לנחש?
בראשית-שבט דן - נחש:
וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה...וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ (בראשית ג,א-יד)
תנו רבנן ארבעה מתו בעטיו של נחש ואלו הן בנימין בן יעקב ועמרם אבי משה וישי אבי דוד וכלאב בן דוד (ב"ב,יז,ע"א)
בעטיו של נחש. בעצתו של נחש כלומר לא היו ראוין למות אלא שנגזרה גזירת מיתה על כל תולדותיו של אדם הראשון בעצתו של נחש בעטיו תרגום של עצתו כדכתיב (דניאל ו) אתייעטו כל וגו' וכן התיב עטא וטעם (שם ב): (רש"י,שם)

לעתיד לבוא: בימות המשיח הנחש יובס ויחדל מלהזיק:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָֹ-ה אֱ-לֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ: (בראשית,ג,יד)
כל ימי חייך - יגיד שהעונש הזה לא יזוז ממנו לעולם ואפילו בזמן המשיח אשר תסתלק האיבה שבין האשה ובין הנחש כענין שכתוב (ישעיה יא ח) ושעשע יונק על חור פתן, העונש הזה במאכל העפר לא יזח ממנו עולמית וכו' וע"כ אמר כל ימי חייך לרמוז על ימות המשיח (רבנו בחיי,שם)

ב.יששכר: חמור גרם- איטיות וחומריות:
יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם (בראשית,מט,יד)
חמור- מלשון חומר.בהמה חסרת אצילות ודעת,ומסמלת יותר מכל את כבדות ועצלות החומר הבהמי(הצופן, הרב זמיר כהן)
1.מה הקשר בין חמור ליששכר?
יששכר וגו'. אומרו חמור גרם פירוש יציאת אמו על ידי שנער החמור (נדה לה) זה היה סיבה שיששכר רובץ בין המשפתים ואינו מיושב תמיד במקומו, והוא טעם שבני תורה שהם ענפי יששכר יסובבו מעיר לעיר כי המעשה הבלתי נכון יוליד ענפיו והיא לאה עשתה דבר שהוא למראית העין חוץ מדרך המוסר גם היוצא ממנה ימצאנו כדרך זה, ואף על פי כן חפצים בעמלה של תורה בנועם.(אור החיים,שם)

2.מה הקשר בין חמור לבין לימוד התורה?
יששכר חמור גרם. חמור בעל עצמות, סובל עול תורה כחמור חזק שמטעינין אותו משא כבד: (רש"י,שם)
יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים. כחמור זה שהוא ומשאו קשורים יחד לא יתפרדו, כך קנין התורה דבק ואינו נפרד ממנו.(כלי יקר,שם)
אמר רבי יצחק וכי למה יששכר נקרא חמור .אם בשביל שעוסק בתורה נקרא לו סוס או אריה או נמר, מפני מה חמור?אלא אמרו לפי שחמור נושא משא ואינו בועט באדונו כשאר הבהמות ואין בו גסות הרוח ואינו חושש לשכב במקום מתוקן,אף כך יששכר שעמלו ועסקו בתורה נושא משא התורה ולא בועט בו בקדוש ברוך הוא ואין בו גסות הרוח כחמור שאינו חושש לכבוד שלו אלא לכבוד אדונו"רובץ בין המשפטיים" כמו שאמרו (אבות פ"ו)"ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ותורה אתה עמל" (זוהר,שם)

3.הקשר לנחלה:
יששכר חמר גרם, מדבר בארצו, מה חמור זה נמוך מכאן ונמוך מכאן וגבוה באמצע, כך בקעה מכאן ובקעה מכאן והר מכאן. רבץ בין המשפתים, אלו שתי בקעות. בקעת פסלן ובקעת יזרעאל(ב"ר,צח,יב)

4.כיצד התממש הדבר בעתיד?
למס עבד. לפסוק להם הוראות של תורה וסדרי עבורין, שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים (דברי הימים-א יב, לג.), מאתים ראשי סנהדראות העמיד, וכל אחיהם על פיהם:(רש"י,מט,טו)

5.מהו החומש המקביל לחמור?
חומש שמות- גאולת מצרים-הגאולה הראשונה:
וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ: (שמות ד,כ)
על החמר. חמור המיוחד, הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק, והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו, שנאמר עני ורוכב על חמור (זכריה ט,ט.):(רש"י,שם)
הכתיב הוא חסר ו-החמר-לפי שעשדיין לא הגיע זמן הגאולה ואילו בביאת המשיח נאמר: עני ורוכב על חמור- מלא ו (היכל הברכה, ר' יצחק אייזיק יהודה יחיאל מקומרנא)
גאולה לעתיד לבוא:
גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת:(זכריה,ט,ט)
סמל הגאולה העתידה הוא המשיח רוכב על חמור, לפי שכשם שמהלך החמור הוא איטי כי אותם שיש עבירות בידם אולי בהמשך הזמן יחזרו בתשובה ואף הם יהיו ראויים להיגאל (ר' אברהם מרדכי מגור, ליקוטי תורה)
שהוא רוכב על החומרי, מתנשא עליו ורוכב עליו, לפי שהוא נבדל מן החומר (מהר"ל,גבורות ה' פרק כט)

ג.בנימין-זאב: תעוזה וחיפזון
בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל (בראשית ,מט,כז)
זאב- זה אב,זה אובה,לפי שאובה תמיד למזון (הצופן, הרב זמיר כהן)
מהו הקשר בין הזאב לזרעו של בנימין?
יהיה כמו הזאב שהוא טורף בהמות וחיות והוא אביר לב לבוא אל הישוב יותר משאר החיות וכן בני בנימין יהיו גבורים ואבירי לב ובעלי מלחמה (רד"ק,שם)

בנימין זאב יטרף. נתכוין אל שאול שעשה מעשה זאב שטורף במהירות כי מנהג הזאב הוא שאינו מתעכב בטריפתו אלא כל כך הוא ממהר וטורף, כמו כן עשה הוא ולא המתין לזמן שקבע לו שמואל אלא מהר (ש''א י''ג) לטרוף ומזה היה סיבה שלא אכל אלא בבקר ונפסקה מלכותו (אור החיים,שם)

מהו הקשר בין הזאבים לנחלתו של בנימין?
"אפשר שע"ש מקומה של נחלתו בין היתר בערבות ירחו שהיו מתהלכים בה זאבים כמפורש בתוכחות נביאי הבית: "זאב ערבות"{ירמיהו,ה,ו},"זאבי ערב" {חבקוק,א,ח} (דעת מקרא ,שם)

מה הקשר בין הזאב לבין חומש ויקרא- תורת הקרבנות?
הקרבנות הם הפך תכונתו של הזאב האובה שכן יש בהן ביטול רצונו ותוותו מול הקב"ה ע"י הבאת הקרבן (ענ"ד)

וְאִם כֶּבֶשׂ יָבִיא קָרְבָּנוֹ...וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ..וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת וְלָקַח כֶּבֶשׂ אֶחָד (ויקרא,ד;ויקרא,יב;ויקרא,יד)
בבוקר אלו הקרבנות שמקריבין בבית המקדש (שבנחלת בנימין) דכתיב:"את הכבש האחד תעשה בבוקר" (ב"ר,שיטה חדשה)

לעתיד לבוא:
וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם (ישעיה,יא,ו)

ד.נפתלי- איילה: זריזות ותפילה
נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר (בראשית,מט,כא)

אילה- אל י-ה, אל מלשון שליחות שכן נהגו לשלח אילות על שום זריזותן{ראה רמבן לעיל} (ענ"ד)
1.מהו הקשר בין אופיו של נפתלי לבין זריזות?
בשעה שבאו לקבור את יעקב במערת המכפלה, בא עשו וערער: יש מקום במערה לארבעה זוגות. אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה. נשאר מקום לזוג נוסף. יעקב קבר בחלקו את לאה והמקום שנשאר הוא שלי. אמרו לו יעקב קנה ממך את מקומך, שנאמר "בקברי אשר כריתי לי", כרה לשון מכירה. אמר להם הראו לי שטר מכירה, אמרו לו השטר במצרים, ילך נפתלי שהוא אילה שלוחה. רץ נפתלי למצרים, ובינתיים התעכבה הלויה. (סוטה יג,ע"א)

גיבורים קלים כאילות כדכתיב ובצבאים בהרים למהר{דה"א,יב,ט} (רשבם,שם)

2.מה הקשר בין זריזות ותפילה לבין האילה?

"כי האילות שנולדו בארץ מלך הצפון יגדלו אותן בהיכלי מלך הנגב ויקשרו כתב הבשורה בקרניה והיא תרוץ מהר ותשוב למעונה ויתבשרו בהן" (רמב"ן ,שם).

אילה זו רחמה צר, בשעה שכורעת ללדת אני מזמין לה דרקון שמכישה בבית הרחם ומתרפה ממולדה, ואלמלא מקדים רגע אחד או מאחר רגע אחד מיד מתה... (בבא בתרא טז ב)
...ובשעה שהעולם צריך לגשמים מתאספים אליה כל שאר החיות, והיא עולה לראש הר גבוה ועוטפת ראשה בין ברכיה, וצועקת צעקה אחר צעקה, והקב"ה שומע קולה ומתמלא רחמים וחס על העולם, והיא יורדת מראש ההר ורצה ומסתרת את עצמה, וכל שאר החיות רצות אחריה ואינן מוצאות אותה, זה שאמר כאיל תערוג על אפיקי מים, מהו על אפיקי מים, היינו מאלו אפיקי מים שנתיבשו והעולם צמא למים אז תערוג.
בשעה שהיא מתעברת היא נסתמת, וכשמגיעה שעתה ללדת צועקת ומרימה קולות. קול אחר קול, עד ע' קולות, כחשבון התיבות של יענך ה' ביום צרה, שהוא שיר של מעוברת הזו, והקב"ה שומע אותה, ומזמין לה (ישועתה), אז יוצא נחש אחד גדול מתוך הרי חושך, ובא בין ההרים פיו מלחך בעפר, ומגיע עד איל הזה ובא ונושך אותה באותו מקום ב' פעמים. בפעם הראשונה יוצא דם והנחש לוחך, בפעם השניה יוצאים מים ושותים כל אלו הבהמות שבהרים, והיא נפתחת ומולידה, והסימן שלך ויך את הסלע במטהו פעמים, וכתוב ותשת העדה ובעירם. (זוהר,פנחס תרצו, ועיין שם עוד)

המדרש אומר שכאשר האילה מצטערת בחבלי לידה, והעולם נמצא בבצורת, באות החיות אל האילה לבקשה שתתפלל על העולם. ואז, למרות צערה הפרטי הגדול, מסיחה האילה את דעתה מצערה הפרטי ומתפללת על העולם. תפילה זו היא "איל תערג על אפיקי מים". (אתר תורת הנפש, ע"פ שיעוריו של הרב יצחק גינזבורג שליט"א)


2.מהו הקשר בין איילה לבין נחלת נפתלי:
אפשר שכינה את נפתלי בכינוי אילה מכיון שכמה מחבלי ארצו היו משופעים באילות וצבאים וכן עד היום (דעת מקרא ,שם)

3.מה הקשר בין זריזות ותפילה לבין זרעו של נפתלי?

הנתן אמרי שפר. כתרגומו. דבר אחר, על מלחמת סיסרא נתנבא, ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי וגו' (שופטים ד, ו.), והלכו שם בזריזות, וכן נאמר שם לשון שלוח, בעמק שולח ברגליו(רש"י,שם)
בּוֹ בַיּוֹם בָּאוּ, בּוֹ בַיּוֹם שָׁלְחָה אַחֲרָיו וְשָׁלַח הוּא, בּוֹ בַיּוֹם עָשׂוּ מִלְחָמָה, בּוֹ בַיּוֹם נֶהֱרַג סִיסְרָא, בּוֹ בַיּוֹם חִלְּקוּ בִּזָּה, בּוֹ בַיּוֹם אָמְרוּ שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם בַּיּוֹם הַהוּא וגו'. (קוהלת רבה,ג,יד)

מהו החומש המקביל לזריזות ותפילה של האיילה?
וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ (במדבר יב,יג)
רפא נא לה. מפני מה לא האריך משה בתפלה, שלא יהיו ישראל אומרים אחותו עומדת בצרה והוא עומד ומרבה בתפלה.
(רש"י,שם)
לעתיד לבוא: הגאולה אפשרית לבוא בזריזות :
בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים נִמְשְׁלָה גַּאֲוָ(ל)תָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, בַּקָּצִיר, וּבַבָּצִיר, בַּבְּשָׂמִים, וּבַיּוֹלֵדָה...
נִמְשְׁלָה כַּיּוֹלֵדָה, הֲדָא אִתְּתָא כַּד יָלְדָה בְּלָא עָנָתָהּ, לָא חַיָּיא וַלְדָּא, כַּד יְלֵדַת בְּעָנָתָהּ, חָיֵי, כָּךְ כְּתִיב (מיכה ה, ב): לָכֵן יִתְּנֵם עַד עֵת יוֹלֵדָה יָלָדָה. רַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר (ישעיה ס, כב): אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה, לֹא זְכִיתֶם, בְּעִתָּה. זְכִיתֶם, אֲחִישֶׁנָּה. כֵּן יְהִי רָצוֹן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן. (שיר השירים רבה,ח,יד)
עבודתה של האילה היא העבודה המבשרת על ביאת הגאולה. כבר הזכרנו בפנים כמה מהדברים בהם מתאפינת עבודה זו, אשר הם מסממניה המובהקים של הגאולה. גם בעצם ענין האילה מוצאים אנו קשר לגאולה העתידה. האילה השלוחה לתת אמרי שפר, היא היא אליה הנביא הבא לבשר את בשורת הגאולה. על ידי העבודה הבאה עד תכליתה ב"ישועת פני ואלהי" זוכים לביאת אליהו הנביא מבשר המשיח, המתגלה כהרף עין מתוך כל ניצוצות המשיח שנגאלו - תיכף ומיד ממש. (אתר תורת הנפש, ע"פ שיעוריו של הרב יצחק גינזבורג שליט"א)






ה.יהודה- אריה: מלכות וגבורה
גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ:(בראשית,מט,ט)

אריה- מטיל יראה (אותיות אריה) בהופעתו.אריה ביגמטריה גבורה (הצופן, הרב זמיר כהן)

1.מה הקשר בין אופיו של יהודה לאריה?
מטרף. ממה שחשדתיך בטרוף טורף יוסף חיה רעה אכלתהו, וזהו יהודה שנמשל לאריה:(רש"י,שם)
אבל נחש שהמשיל אליו את דן אף שגם הוא חיה רעה אמנם אין דרכו לאכול אנשים(תוספות השלם,מתוך חומש רש"י המבואר,שם)
יש הרבה טורפים בעולם כמו נמר ודוב ועוד אבל לארי יש סגולה מיוחדת אם רואה אדם שנושא צלם אלוקים נחת הוא מלפניו ושב לאחריו.לזה המשיל את יהודה לגור אריה שאף על גב שהוא גיבור מכל מקום יודע להשקיט רוחו וזוהי גבורתו שכובש את יצרו (העמק דבר,שם)

2.מדוע נאמר גור אריה ולא אריה ממש?
גור אריה יהודה. הנה יהודה אע''פ שהוא אינו אריה שאין לו מלכות הוא אמנם גור אריה גובר באחיו ועתיד למלוך: (ספורנו,שם)

3.מה הקשר בין האריה לנחלת יהודה?
האריה מסמל גבורת המלחמה ולא בכדי כל שבטי ישראל שישבו על הספר דמויים לאריות כך ביהודה שישב לדרומה של הארץ (דעת מקרא, שם, הערה קטנה 5ב)

4.על איזו נבואה לעתיד מוסב הדימוי לאריה?
גור אריה. על דוד נתנבא בתחלה, גור, בהיות שאול מלך עלינו אתה היית המוציא והמביא את ישראל (שם ה, ב.), ולבסוף אריה, כשהמליכוהו עליהם. וזהו שתרגם שלטון יהא בשרויא, בתחלתו (רש"י,שם)

5.מהו החומש המקביל לאריה?
חומש דברים הוא ספרו של משה שמסכם את 40 השנים במדבר ושהיה במעמד מלך על ישראל:
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָר מְתֻקָּן הַמַּלְכוּת לְדָוִד, אַף עַל פִּי כֵן זָכָה משֶׁה לִשְׁתֵּיהֶן, כְּהֻנָּה, שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים, מַלְכוּת, דִּכְתִיב (דברים לג, ה): וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ.(שמות רבא,ב,ו)

לעתיד לבוא: מלך המשיח מזרע יהודה מולך על כל העולם:
היסוד השנים עשר -ימות המשיח. והוא להאמין ולאמת שיבוא, ולא יחשוב שיתאחר, אם יתמהמה חכה לו, ולא ישים לו זמן ולא יעשה לו סברות במקראות להוציא זמן ביאתו. וחכמים אומרים (סנהדרין צו.) "תיפח רוחן של מחשבי קיצין". ושיאמין שיהיה לו יתרון ומעלה וכבוד על כל המלכים שהיו מעולם, כפי מה שניבאו עליו כל הנביאים ממשה רבנו ע"ה עד מלאכי ע"ה. ומי שהסתפק בו, או נתמעט אצלו מעלתו, כפר בתורה, שיעד בו בתורה בפירוש בפרשת בלעם ופרשת אתם נצבים. ומכלל יסוד זה שאין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלמה בלבד, וכל החולק על המשפחה הזאת כפר בשם השם יתברך ובדברי נביאיו (הרמב"ם,הקדמה לפרק חלק, שלושה עשר עיקרים).

מקץ: חלומות (השווא?) ידברו

פתיחה:
כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ אָוֶן וְהַקּוֹסְמִים חָזוּ שֶׁקֶר וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוא יְדַבֵּרוּ הֶבֶל יְנַחֵמוּן עַל כֵּן נָסְעוּ כְמוֹ צֹאן יַעֲנוּ כִּי אֵין רֹעֶה: (זכריה,י,ב)
כי התרפים. כאומר שלא יפה עשו אבותיכם שפסקו בתרפים וקוסמים ובחלומות כי התרפים דברו און ודבר תוהו והקוסמים ראו שקר ובעלי החלומות ידברו שוא (מצודת דוד,שם)

א.החלום הכפול:
וַיְהִי^א מִקֵּץ שְׁנָתַיִם^ב יָמִים^ג וּפַרְעֹה^ד חֹלֵם^ה וְהִנֵּה^ו עֹמֵד עַל^ז הַיְאֹר^ח:
וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר^ט עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת^י יְפוֹת מַרְאֶה^יא וּבְרִיאֹת בָּשָׂר^יב וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ^יג:
וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת^יד עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת^טו עַל שְׂפַת הַיְאֹר:
וַתֹּאכַלְנָה^טז הַפָּרוֹת^יז רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה:
וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית^יח וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים^יט עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד^כ בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת:
וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן^כא:
וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים^כב הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם^כג:

א.וַיְהִי:
1.ויהי- לשון צער, מהו הצער עליו רומז הכתוב?
טעם אומרו לשון צער. כי עתה יתחיל לסובב סיבת גלות מצרים. והגם שהגלות כבר נגזרה גזירתו משנים קדמוניות, הלא אמרו רבותינו כי לא נגזר שיהיה במצרים שהוא כור הברזל, וכמו שכתבו התוס' במס' שבת (י:) וכמו שכתב הראב''ד (פ''ו הל' תשובה) כי המצרים הוסיפו לצער יותר ממה שאמר הכתוב ועבדום וענו וגו':
עוד אמר לשון צער לצד בשורת רעב כי הקב''ה כביכול לו צר בצרת עולמו (אור החיים,שם)
ב.מִקֵּץ שְׁנָתַיִם:
2.מה החשיבות בציון הפרש הזמנים בין מאורע זה לקודמו?
עוד ירמוז באומרו מקץ שנתים לומר שהיה בזמן עצמו שחלמו שר המשקים ושר האופים שהוא זמן שהחלום יגיד דבר צודק ולא ידבר שוא: (אור החיים,שם)
ג.יָמִים-
3.אם נאמר שנתיים למה נאמר ימים?
אם שנתיים למה נאמר ימים? אלא להודיעךשהיו היסורין חביבין אצל הצדיקים והיו שתי שנים האלו כאילו הן שני ימים (מדרש הביאור כתב יד,שם)
..אלא ללמדך שהוא מיום ליום {בדיוק שנתיים,שע"י שבטח בשר המשקים לצאת ביום השלישי נשא את העוון הזה יום לשנה- כנגד כל יום נענש שנה } וכדאמרנו שבראש השנה יצא יוסף מבית האסורים (מדרש החפץ כתב יד, חמאת החמדה, מתוך אוצר המדרשים מהדורת פרידמן,שם)

ד.וּפַרְעֹה:
4.מדוע לא נאמר פרעה מלך מצרים?
ראוי שיאמר ופרעה מלך מצרים אבל בגלל שהיה החלום הזה בעניין היאור והוא היה תחילת מפלתו,גם יש בו רמז שעתיד שילקה במים על כן לא הזכיר לו הכתוב מלכות כי אם השם לבדו ומפני זה תמצא שיזכיר בכל הפרשה שם פרעה תמיד ולא תמצא שם כלל מלך מצרים רק בהיות המעלה ליוסף שהזכיר בו הכתוב מלכות לכבוד יוסף שהוא שכתוב {בראשית מא} ויוסף בן שלושיםן שנה בעומדו לפני פרעה מלך מצרים כי אז הזכיר בו השם והמלכות לבאר כי מעלת יוסף היא סיבת מלכותו כי כל הארץ היתה אובדת לולא עצתו בחכמת פתרונו (רבנו בחיי,שם)
מדוע נאמר ופרעה חולם ולא פרעה חולם?
...ויש אומרים שגם יוסף חלם אותו החלום של פרעה ולכן נאמר ופרעה חולם שהוי"ו מראה שעוד אדם חלם כמוהו (ע"פ כלי חמדה, מתוך ילקוט מעם לועז,שם)

ה.חֹלֵם:
5.מדוע נאמר "ופרעה חולם" ולא "ויחלום פרעה" כאילו משמע שרק הוא חולם?
וּפַרְעֹה חֹלֵם (בראשית מא, א), וְכָל הַבְּרִיּוֹת אֵינָן חוֹלְמִין, אֶתְמְהָא, אֶלָּא חֲלוֹם שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הוּא... (בראשית רבה, פט,ד)
עוד אפשר שיכוין לומר כי שנתים ימים ופרעה חולם בתמידות חלום זה אלא שלא היה יודע שחלם ולסוף שנתים חלם ולא שכח: (אור החיים,שם)

ו.וְהִנֵּה:
6.מה משמעות המילה והנה החוזרת בתיאור החלום שש פעמים?
לשון המורה לרוב על תופעה שהיא חידוש מפםתיע בעיני המרגיש בה ורווח הלשון והנה בחלומות שנכתבו בספרנו.שהם מראה מופלא רודף אחר מראה מופלא אחר מופלג מבינת אדם.ומצאנו שלוש פעמים והנה בראש חלום הסולם הנבואי של יעקב{כח,יב-יג} וכן בא והנה חמש פעמים בחלומותיו של יוסף{לז ז,ט} וכן בא והנה פעם אחת בחלומו של שר המשקים {מ ט} ופעם אחת בחלומו של שר האופים {שם,טז}ואילו בחלומו של פרעה בא והנה שש פעמים ובו פתח חלומו הראשון ובו חתם חלומו השני:והנה חלום{ז} (דעת מקרא,שם)

ז.על:
8.מה משמעות עמידתו של פרעה על היאור דווקא?
היינו שראה שהוא עומד במקום היאור דהנה היאור מזין את ארץ מצרים ובשנות הרעב היאור בטל ממלאכתו ופרעה יעמוד במקומו לזון את הארץ במה שיעמיד איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים וחימש את ארץ מצרים בשבע שני השבע (בני יששכר,תשרי,מאמר ב',כד)

במקום שביטוי זה איננו מורה על עמידה מוחשית על גבי חפץ.הרי הוא מציין עמידה בצידו של חפץ,בשעה שהדעת והמחשבה נתונים לו...הוה אומר: הוא עמיד בצדו של היאור ,שקוע בהגיגיו ,היאור היה נושא להרהוריו.היאור- ששטפונותיו הפרו והעשירו את ארצו. (רש"ר,הירש,שם)

ח.הַיְאֹר:
8.מדוע חלם פרעה על היאור?
והנה עומד על היאור . להודיעך שבמה שאדם מהרהר בו ביום מראין אותו בחלומו{ברכות נה}. תדע לך משר המשקים ומשר האופים שלא הראו אותן אלא מעין מלאכתן שנאמר וכוס פרעה בידו. וכן נבוכדגצר הרשע לפי שכל ימיו לא היה מהרהד אלא בצלם .ל פ י כך הראו אותו מהרהורי לבו (דניאל ב׳ ל״א)• וכן אתה מוצא ביעקב אבינו שכל ימיו לא היה מהרהר אלא בהקב״ה שנאמר אם יהיה אלהים עמדי מה ראה והנה ה׳ נצב עליו. וכן פרעה הרשע לפי שכל ימיו לא היה מהרהר אלא ביאר שנאמר׳ אשר אמר לי יאורי לפיכך כשראה את את עצמו לא ראה אלא היאור (מדרש הגדול,מקץ,כג)

ט.מִן הַיְאֹר:
9.מה המשמעות שהפרות עלו דווקא מהיאור?
וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר- רֶמֶז רָמַז לוֹ שֶׁאֵין הַשֹּׂבַע בָּא לְמִצְרַיִם אֶלָּא מִן הַיְאוֹר. וְדִכְוָתָהּ אֵין הָרָעָב בָּא אֶלָּא מִן הַיְאוֹר. וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר, . (בראשית מא, ב): (בראשית רבה, פט,ד)

י.פָּרוֹת:
10.מה מסמלות הפרות ומה מסמלים השיבולים?
והפרות סימן לחרישה והשבלים סימן לקציר כמו שאמר (להלן מה ו) אשר אין חריש וקציר (רמב"ן,שם)
פרות-בכוונה הראו לו פרות בתור רמז על השובע להורות לו שהוא עצמו אינו ראוי לשובע אלא רק בזכות הבהמות: אדם ובהמה תושיע ה',אדם בזכות בהמה (ארון עדות,ר' שרגא יאיר מביאליברז'יק, מתוך חומש פניני החסידות)
שבע פרות-רמז לשובע ולרעב, על שם שהיו חורשות שדי התבואות {מדרש הגדול ב} (חזקוני,שם)

לכן ראה בחלומו פרות ולא פרים , שפרות הוא ל׳ פירות , ושהנקבה היא לפריה ולרביה, ללמד שהפירות והתבואה משבע שני השבע יהיו פרות ורבות שלא כדרך הטבע , שבדרך הטבע לא היה אפשר לזון את כל הארץ בשבע שני הרעב מהתבואה הנאסף בשבע שני השבע, לכן היה ע״פ הנס ...
ועוד טעם אמר למה הראו לו פרות ולא פרים, כי מצרים נקרא עגלה , כמ״ש (ירמי׳ מו) עגלה יפהפיה מצרים לכן הבין יוסף שהדבר יהיה רק בארץ מצרים פרות בגי׳ זו בארץ מצרים ־(שמנה לחמו,שם)

חשיבות רבה נודעת לבקר בכלכלת מצרים בכל הזמנים.הוא שימש לעבודות השדה, לחלב ולבשר.מרעה היה בעיקר בדלתא של הנילוס ולשם הובא בקר גם ממצרים העליונה.בגלל חשיבותו הכלכלית ניכר מקומו של הבקר בחיי הדת.השמים תוארו כפרה העומדת בארבע רגליה על פני האדמה,ממליטה את השמש בבוקר ובולעת אותה בפיה בערב.בכמה איזורים היתה אלה בדמות פרה, האלה חתחור שהיתה מהחשובים באילי מצרים.מלבד הפרה יש לחתחור דמויות שונות ולעיתים היא מתוארת כאישה בעלת אזני פרה.בתקופת בית תלמי היתה פרה אחד הסימנים לשנה.בקברה של נפרתרי (עמק המלכות שושלת ה-19) מופיעות 7 פרות קדושות ופר קדוש המסמלים 8 כיוונים בשמים(מתחת לפרות ולפר באים 4 משוטים ועליהם שמות 4 רוחות השמים. (פרו' רפאל גבעון,עולם התנ"ך,שם)

יא.יְפוֹת מַרְאֶה:
11.מה מרמזת עובדת היות הפרות יפות מראה?
יפות מראה. סימן הוא לימי שובע, שהבריות נראות יפות זו לזו, שאין עין בריה צרה בחברתה:(רש"י,שם)
רק כאשר שורר השלום בין הבריות-נראות יפות זו לזו-יש שובע בעולם,שהרי השלום הוא כלי המחזיק ברכה(דברי ישראל,ר' ישראל ממדוז'יץ,תוך חומש פניני החסידות)

יב.וּבְרִיאֹת בָּשָׂר:
12.מה פשר כפל הלשון יפות מראה ובריאות בשר?
...מצינו כי רעב וכפן המה שני סוגי רעב כמאמר הכתוב {איוב ה,כ-כב}: ברעב פדך ממותוגו' לשוד ולכפן תשחק" במבע כי המה שני עניינים שונים.רעב יסוב על זמן אשר השדה לא עשתה תבואה טובה,וכפן הוא אשר השדה עשתה תבואות טובות אך הקב"ה לא נתן בהם שובע כמאמר הכתוב :"ואכלתם ולא תשבעו"{ויקרא כו,כו}.זהו שכפל לשונו "יפות מראה" היינו שמראה התבואה הוא טוב ו"בריאות בשר" היינו שובע שלא ינטל השובע מהם.ואצל הרעות שניהם בהיפך"רעות מראה ודקות בשר"(חומש הגר"א, מתוך ליקוטי תורה ממעתיקי וולז'ין,הוגה מכתב יד,ליקוטים בדבר אליהו על איוב עי"ל א,כט)

יג.וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ:
12.מה רומזת הרעיה באחו אצל הפרות היפות?
בְּשָׁעָה שֶׁהַשָּׁנִים יָפוֹת הַבְּרִיּוֹת נַעֲשִׂין אַחִים אֵלּוּ לָאֵלּוּ -וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ- אַהֲבָה וְאַחֲוָה בָּעוֹלָם (בראשית רבה, פט,ד)
דורש תרעינה לשון רעות ואחו לשון אחוה(מדרש רבה המפורש,שם)

והנראה ממשמע הכתובים כי היה השובע בארץ מצרים לבדה כאשר נאמר (להלן פסוק כט) שבע גדול בכל ארץ מצרים וכן (להלן פסוק מח) אשר היו בארץ מצרים, אבל הרעב היה בכל הארצות (להלן מב נד) וכן פתר יוסף וקמו שבע שני רעב ולא הזכיר בארץ מצרים ועל כן לא יכלו בשאר הארצות לקבוץ אוכל ואפילו אם שמעו הענין כי היה מפורסם מאד ואולי היה בחלום רמז מזה במה שהזכיר ותרענה באחו כי שם היה מרעיהן ומעמדן אבל הרעות אחרי אכלן את הטובות תתהלכנה בארץ ולא ידע פרעה עד אנה הלכו (רמב"ן,שם)

יד.פָּרוֹת אֲחֵרוֹת:
14.מדוע נקראו הפרות רעות המראה אחרות ולא נוספות?
והנה שבע פרות אחרות, קראם אחרות לפי שנאמר (תהלים קמז.יד) השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך, וכך משלם שערי מכדא נקיש ואתי תיגרא, (בבא מציעא נט.) וכל אחד נעשה אחר לחבירו חלק לבם ואינן לאחדים, ומטעם זה נאמר בשבלים הטובות עולות בקנה אחד, המורה על האחדות וממילא נשמע שברעות אינן אחדות, וכן בפרות הזכיר אחרות ברעות וממילא נשמע שבטובות אין אחרות אלא אחדות. ד"א לכך קראן אחרות לפי שכל שנה ושנה היתה קללתה מרובה משל חברתה כי הרעב הולך וגובר, ע"כ היתה כל שנה כשנה אחרת, אבל שני הטובה כולם שוים לטובה (כלי יקר,שם)

טו.וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת:
15.מה משמעות עמידת הפרות הרעות אצל הטובות?
ותעמדנה אצל הפרות. בצדן וקרוב להן והוא סימן שלא יהא הפסק בין שני השבע ושני הרעב ... וכן עולות בקנה אחד סימן שתהיינה שבע שנים רצופות (רמב"ן,שם)
נתעכבו אצלם שלא אכלו אותם מיד ,פתרון: שלא יכלה הרעב מיד את תבואת הארץ כדכתיב (להלן מא,נד) ובכל ארץ מצרים היה לחם(חזקוני,שם)
ותעמודנה אצל הפרות. הורה שהפרות היו כל כך רעות וכחושות עד שכמעט לא היה להם כח לעמוד על רגליהם, ומה שעמדו היינו לפי שהיו אצל הפרות הטובות שהחזיקו בידם, וזה סימן שלא היה לבריות תקומה ועמידה בשני הרעב אם לא מצד היותם אצל השנים הטובות סמוכות להם, ע"כ היה סעד וסמך לשני הרעב מן שני השובע, וכמ"ש ותאכלנה הפרות הרעות לרמז שבשני הרעב יאכלו מן תבואת שני השבע.(כלי יקר,שם)

טז.וַתֹּאכַלְנָה:
16.מה מרמז החלום בכך שהפרות רעות המראה אכלו את הפרות טובות המראה?
ותאכלנה. סימן שתהא כל שמחת השובע נשכחת בימי הרעב: (רש"י,שם)
רמז לו על כך שישראל יבלעו רכושם של המצרים ויצאו ברכוש גדול(שובע שמחות,ר' מנחם מנדל מסטריזוב,מתוך חומש פניני החסידות)

יז.הַפָּרוֹת:
17.מדוע לא הוזכר מספר הפרות הרעות כשהוזכרה אכילתם את שבע הפרות הטובות?
לא כתיב שבע הפרות כמו דכתיב בפרות הטובות אלא סתם פרות שתיים הנה דשתי שנים הראשונות אכלו יגיע שבע השנים הטובות ואח"כ הועיל מעט ביאת יעקב למצרים שלא תיכרת ברעב (העמק דבר,שם)

יח.ויישן ויחלום שנית:
18.אצל יוסף נאמר בחלומו השני "וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר" , מדוע כאן נקט לשון שנית?
ויישן ויחלום שנית. לא נאמר ויחלום עוד אלא שנית, להורות שחלום אחד הוא ונשנה פעמים. (כלי יקר,שם)

יט.שִׁבֳּלִים:
19.מדוע קדם חלום הפרות לחלום השיבולים?
והנה שבע שבלים דקות מה שראה חלום הפרות מתחילה ואח״כ חלום השבלים, הלא היה לי להראות לו חלום השבלים בראשונה ואח״כ חלום הפרות, כי השבלים מראים על הדגן ועל הלחם, והפרות מראין על הבשר , והלחם הוא עיקר וראשית מאכל האדם, כמ״ש (שמות טז) בין הערבים תאכלו בשר ובבוקר תשבעו לחם אבל בשנת רעבון סובלות הבהמות הרעב בתחלה יותר מהאדם , כי כל אחד שיש לו בהמות מצמצם מאכלם מאוד בעת הרעבון , וישחטו את הבהמות, גם יקחו מאכלם מהם וישתמשו אותם למאכל האדם כמו הסובין והמורסין שהם מאכל בהמה, ובשנת רעבון יתערבו אותם בלחם ויעשו אותם מאכל אנשים , ועי״ז מגיע הרעב לבהמה קודם להאדם , ע״כ הראו לפרעה חלום הפרות מתחלה קודם לחלום השבלים (שמנה לחמו,שם)

כ. בְּקָנֶה אֶחָד:
20.מדוע נאמר על השיבולים הטובות שעלו בקנה אחד ולא כן בשיבולים הרעות?
והנה שבע שבלים עולות בקנה אחד. ואצל הרעות לא נאמר בקנה אחד, לפי ששבע שני השובע היו רצופים בזה אחר זה ע"כ עלו בקנה אחד המצרפם, אבל שבע שני הרעב לא היו רצופים כי אחר שנתים ימים כשבא יעקב פסק הרעב וחזר במותו ע"כ לא נאמר בקנה אחד,(כלי יקר,שם)
רמז ששני השובע יהיו כולם שווים לטובה אבל הרעות לא היו שווין לרעה אלא כל אחד יותר רעה משלפניו (בעל הטורים ,שם)
כא.צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן:
21.מדוע על השיבולים הרעות נאמר צומחות ולא עולות?
וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וגו' צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן, בְּשָׁעָה שֶׁהַשָּׁנִים רָעוֹת, גּוּפָן שֶׁל בְּרִיּוֹת מַעֲלֶה חֲטָטִין.(בראשית רבה, פט,ד)
שכיון שהאוכל מועט והאוויר מעופש מחוסר הגשמים-נחלש גופם של הבריות והוא 'מצמיח' פצעים (מדרש רבה המפורש,שם)
כב.וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים:
22.מדוע בשיבולים נאמר ותבלענה ובפרות נאמר ותאכלנה?
..דלא שייך לשון אכילה בשיבולים,ואין מראין לאדם בחלום אלא מה שיוכל להיות(ברכות נה,ע"ב)לכך אמר ותבלענה... פירוש,שגדלו עליהם עד שכיסו אותם(ר"י בכור שור, מתוך פירוש הטור על התורה)

כג.וְהִנֵּה חֲלוֹם:
23.מדוע רק אחרי החלום השני נאמר וְהִנֵּה חֲלוֹם?
לפי שכל זמן שאדם ישן כמדומה לו על החלום שהוא מעשה ודבר אמת וכשמקיץ מתבונן שהוא חלום ואף בחלום הפרות היה לו לומר כן,אלא המתין עד שגמר דבריו.ויש מפרשים גבי פרות לא כתיב 'והנה חלום' לפי שפעמים שייך שבהמות אוכלות זו את זו אבל בשיבולים לא שייך לומר כן לפיכך כתב בהם והנה חלום ודאי מראה זה אינו אלא חלום (חזקוני,שם)

24.מדוע לא נאמר והנה חלומות?
..שני חלומות היו ,חלום הפרות וחלום השיבולים אבל אמר חלום שהוא בעצמו היה מכיר כי שניהם עניין אחד אבל לא ההי יודע פתרונם (רבנו בחיי,שם)


ב.תיאור החלום בפני יוסף:
וַיְדַבֵּר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף בַּחֲלֹמִי הִנְנִי עֹמֵד עַל שְׂפַת הַיְאֹר^כד: וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת בְּרִיאוֹת בָּשָׂר וִיפֹת תֹּאַר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ: וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד וְרַקּוֹת בָּשָׂר לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ^כה: וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעוֹת אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת הַבְּרִיאֹת: וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה וָאִיקָץ: וָאֵרֶא בַּחֲלֹמִי וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלֹת בְּקָנֶה אֶחָד מְלֵאֹת וְטֹבוֹת: וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים צְנֻמוֹת דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶם: וַתִּבְלַעְןָ הָשִׁבֳּלִים הַדַּקֹּת אֵת שֶׁבַע הַשִׁבֳּלִים הַטֹּבוֹת וָאֹמַר אֶל הַחַרְטֻמִּים וְאֵין מַגִּיד לִי:
כד.עֹמֵד עַל שְׂפַת הַיְאֹר:
25.מדוע שינה פרעה מחלומו ואמר שעמד על שפת היאור ולא על היאור עצמו?
עֹמֵד עַל שְׂפַת הַיְאֹר-אם כי בחלומו ראה עצמו עומד על היאור שינה ואמר על שפת היאור משום שהיאור הוא אלוהיו לפיך התבייש לומר שהוא מחשיב עצמו יותר מאלוהיו-היאור (תפארת עוזיאל,ר' עוזיאל מריטשוול, מתוך חומש פניני החסידות)

כה.לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ:
26.מה רצה לומר בכך שלא ראה פרות רעות כאלה בכל ארץ מצרים?
...שכל החלומות הם מהרהורי היום שכל מה שהאדם מהרהר וחושב ביום חולם עליו בלילה.ידע פרעה שיכול יוסף לומר לו, למה אינך יודע פשר החלום הלא מסתמא חשבת עליו ביום ולכן חלמת עליו בלילה.לכן אמר לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ ואם כן לא יכולתי לחשוב על זה ביום(פה קדוש,שם)


ד.פתרון החלום ע"י יוסף:
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא^כו אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה: שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה^כז וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה חֲלוֹם אֶחָד הוּא: וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב: הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל פַּרְעֹה אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה: הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכִלָּה הָרָעָב אֶת הָאָרֶץ^כח: וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי כֵן כִּי כָבֵד הוּא מְאֹד: וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ:

כו.חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא:
27.אם חלום פרעה אחד הוא לשם מה הראו לו 2 חלומות שונים?
על כן החל [יוסף] בזה פתח דבריו ואמר חלום פרעה אחד הוא של פרות ושבלים. ושמא תאמר אם כן איפה למה הראוני השני והיה די בראשון הלא הוא כי אשר הא-לוהים עושה ורמז בראשון, הגיד בשני. כי בראשונה ראית חלום ואחר כך הוגד לך הפתרון הוא חלום השני שהוא שֹבע ורעב בפשיטות, כי מלוי השבלים שבע, ורקותן רעב.(אלשיך,שם)
כז.שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה:
28.כיצד הסיק יוסף ששבע הפרות מייצגות שבע שנים דוקא?
היאור העלה שבע פעמים פרות טובות ושבע פעמים פרות רעות.מכיון שהיאור משפיע את ברכתו פעם בשנה, נאמר כאן באופן בלתי אמצעי כי שבע הפרות הן שנים ודבר זה מוכרע איפה גם ביחס לשיבולים.(רש"ר,הירש,בראשית,מא,ב)

אמר לו פרעה, מנין לך ששנים הן?אמר לו: שחלמתי שאני שמש וירח ואחד עשר כוכבים הרי שלושה עשר וזה לי שלוש עשרה שנה מאותו היום שנאמר: ויוסף בן שבע עשרה שנה {בראשית לז,ב} ויוסף בן שלושים שנה{בראשית מא,מו} (צוהר תעשה לתיבה,רונן אחיטוב,שם)

כח.וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכִלָּה הָרָעָב אֶת הָאָרֶץ:
29.כיצד הבין יוסף מהחלום שכל השובע ישכח בשנות הרעב?
...בשעהשהפרות הטובות עלו מן היאור,הן מצאו מרעה והלכו שמה לרעות.אך בשעה שהפרות הרעות עלו מן היאור,כבר עמדו הפרות הטובות על שפת היאור,שכן כבר כילו את כל המרעה.הפרות הרעות לא היו חיות טרף מטבען, הן לא היו אוכלות את הטובות מחמת רעב אילו הללו עוד הותירו דבר.כך ניתנת כאן אזהרה ברורה שלא לכלות את הכל (רש"ר,הירש,בראשית,מא,ב)


ג.עצות יוסף בהמשך לפתרון החלום:
וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם^כט: יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע: וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ: וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב: וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה^ל וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו^לא: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ:

כט.וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
30.מדוע הוסיף יוסף עצות לפרעה והלא זה ביקשו רק שיפתור לו את חלומו?
...מתוך מעשה החלום גופא נמצא מוכרח חכמת עצתו של יוסף לקבוץ אוכל בשנות השובע לשני הרעב כי בחלומו ראה פרעה איך נעמדו הפרות הרעות ודקות הבשר אצל הטובות והבריאות ועמידה זו אין לה מובן כי הרעות המה שנות הרעב והטובות שנות שובע ושנות הרעב לא התחילו אלא לאחר שכלו שנות השבע ומה שייך שעמדו אלו אצל אלו, ומכאן נרמז פתרון זה להעמיד פקידים בשנות השובע אשר יקבצו ויצברו האוכל לשנות הרעב שאח"כ, וכך היה האוכל לפיקדון לשבע שני הרעב כבר בשנות השובע ונמצא עומדים אלו אצל אלו והרי העצה זו היא בכלל פתרון המעשה שבחלום (משאת המלך-יעלת חן מתוך המאור שבתורה)

ל.בְּעֵינֵי פַרְעֹה:
31.כיצד ידע פרעה שדווקא יוסף ולא החרטומים הוא זה שפתר נכונה ?
ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי ופתר אין אותו – אמר לו יוסף: מי הודיעך שלא פתרוהו כראוי? אמר לו: כשם שראיתי את החלום כך ראיתי פתרונו, לכך אינן יכולין לשחק בי.(מדרש הגדול,שם)

לא.וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו:
32.מדוע נשא הפתרון חן גם בעיני כל עבדי פרעה?
כבוא יוסף לפני פרעה ועבדיו וחכמיו עוטרים על ידו עומדים ממעל לו אמר אל לבו אם הוא יפתור החלום ויגיד דבר הוראתו הפשוטה הלא ירבו עליו מאד לעג וקלס לבזותו עם חכמתו לאמר הן רבים עתה היושבים לפני המלך אשר לבם יהגה חכמות ומושכלות עמוקות בפתרוני החלומות ויבינו בהם רמזים רחוקים וילאו בעצתם ואתה איככה ערבך לבך לדבר כדברים האלה הפשוטים בהוראתם אשר לא כן הוא משפט הפותר. ע״כ לב חכם השכיל פיהו לדבר לפני המלך ענין הוראת החלום ולצרף לדבריו ועתה ירא פרעה כר אני אמרתי פתרון החלום ע״ד כלל אבל עוד מהצורך אל איש נבון וחכם לשית אותו על ארץ מצרים ויצבר בר כר. והנה בזאת נתן רסן וחכה בפי חכמי פרעה שלא יהרסו דבריו כי כל א׳ אמר אל לבו כי אותו יבחר להיות משנהו וזהו וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני עבדיו (משלי יעקב למגיד מדובנא,ע"מ מא)

סיום: חלום שב וחלום שווא
חלומות המתקיימים:ואמר ר' יוחנן ג' חלומות מתקיימין חלום של שחרית וחלום שחלם לו חבירו וחלום שנפתר בתוך חלום ויש אומר אף חלום שנשנה שנאמר {בראשית מא-לב} ועל השנות החלום וגו' (ברכות נה,ע"ב)
כל החלומות הולכים אחר הפה:
שמואל כי הוה חזי חלמא בישא אמר {זכריה י-ב} וחלומות השוא ידברו כי הוה חזי חלמא טבא אמר וכי החלומות השוא ידברו והכתיב {במדבר יב-ו} בחלום אדבר בו (ברכות נה,ע"ב)

וישב -גלגל חוזר בעולם- (גירסה מקוצרת)

לע"נ רחמים מלכה בן עישה

א.יוסף-החושד בכשרים לוקה בגופו:
אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם:

את דבתם רעה. כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודים על העריות.
ובשלשתן לקה: על אבר מן החי (לעיל פסוק לא) וישחטו שעיר עזים במכירתו, ולא אכלוהו חי.
ועל דבה שספר עליהם שקורין לאחיהם עבדים, (תהלים קה יז) לעבד נמכר יוסף.
ועל העריות שספר עליהם, (להלן לט ז) ותשא אשת אדניו וגו'(רש"י,שם)

1.כיצד יתכן שיוסף הצדיק חטא והביא את דיבתם רעה?
א.על אבר מן החי.שהיה רואה אותן שאכלו מבהמה שנשחטה ועדין מפרכסת דמותר לאכילה, דכיון שנשחטה שחיטה מתירה. והוא סבר שכל זמן שמפרכסת עדין הוי אבר מן החי או שהיה רואה שאוכלין בן פקועה שמותר בשחיטת אימו ואין צריך שחיטה אלא מפני מראית עין והוא היה סבור שאבר מן החי הוא...
ב.ועל מה שזלזלו בבני השפחות הכי פרושו, מפני שהיו קוראין לבני בלהה וזלפה בני השפחות וכוונתם היה שהיו משועבדים לרחל ולאה וזה אמת הוא, שהיו בני השפחות, שהרי גם הפסוק קראם כן. אבל הוא היה סבור מדקרו להו בני השפחות, כוונתם שנולדו קודם שנשתחררו, א"כ בניהם של שפחות היינו עבדים כנעניים.
ג.ומה שהיה חושדם על העריות הכי פרושו דקי"ל (קדושין ע' ע"א) אין משתמשין באישה, ור"ל שאדם אחר אסור להשתמש באשת איש. ויוסף היה רואה שהיו משתמשים בעסקי משא ומתן עמהן. לכך חשדן על העריות. אבל טעות היה בידו דהא אמרינן אין משתמשין באישה היינו דווקא דברים של חיבה כגון רחיצת פניו ידיו ורגליו והצעת המיטה. אבל שאר דברים שאינם של חיבה או לישא וליתן עמהם מותר(מנחת יצחק ע"פ רא"ם,מובא בשפתי חכמים)

2.כיצד ניתן לדייק מלשון הכתוב שאכן חטאו ב-3 דברים אלו דווקא?
וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה: (שם,לז,יג-יד)
ואמר לו יעקב: אתה הגדת עליהם כך וכך הלא אחיך רועים בשכם לכה נא ראה כלומר הבן בדרכם ובהנהגתם מלשון 'ולבי ראה הרבה חכמה' (קהלת א) ראה את שלומם בינם לבינם (הוא כנגד הדבר שמזלזלין בבני השפחות),
ואת שלום הצאן אם שלמים הם ממש בגופם ואינם מחוסרי איבר (וזה כנגד הדבר שחשודין הם על אבר מן החי) והשיבני דבר והוא ע"פ מ"ד בכ"מ אין דבר אלא גילוי עריות כמש"כ (פ' כי תצא) ושם לה עלילות דברים כי מצא בה ערוות דבר והוא כנגד הדיבה שנותנין עינהם בבנות הארץ.(תורה תמימה,שם,הערה ט)

ב.יהודה-חיים ומוות ביד הלשון:
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה תִּקַּח לָהּ פֶּן נִהְיֶה לָבוּז הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ: (שם,לח,כג)
הנה שלחתי הגדי הזה. לפי שרמה יהודה את אביו בגדי עזים, שהטביל כתנת יוסף בדמו, רמוהו גם אותו בגדי עזים: (רש"י,שם)
הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה:(שם,לח,כה)
אמר רבי שמעון חסידא ואמרי לה אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנלן מתמר {בראשית לח-כה} הכר נא א''ר חמא ברבי חנינא בהכר בישר לאביו בהכר בישרוהו בהכר בישר {בראשית לז-לב} הכר נא הכתנת בנך היא בהכר בישרוהו הכר נא למי נא אין נא אלא לשון בקשה אמרה ליה בבקשה ממך הכר פני בוראך ואל תעלים עיניך ממני {בראשית לח-כו} ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני (סוטה,י,ע"ב)

בהכר בישר לאביו בהכר בישרוהו-יש לפרש דלשבח קאמר דלפי שהוא אמר לאביו 'הכר נא' ולא אמר לו נטרף בנך כדי שלא להבהילו ולצערו יותר מדאי רק אמר לו בלשון ספק כדי שיחשוב אולי הוא חי לכן מדה כנגד מדה שילמו לו מן השמים שתמר לא אמרה לו בפני כולן שלך הוא שלו לביישו ברבים רק א"ל בלשון ספק 'הכר נא' כדי שיוכל להכחיש (טעמא דקרא,שם)

ג.היוונים- מתוך החושך בא האור הגדול:
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּתַר קְרָיָא בַּגָּלֻיּוֹת, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ, זֶה גָּלוּת בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ד, כט): רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ. וָבֹהוּ, זֶה גָּלוּת מָדַי (אסתר ו, יד): וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן. וְחשֶׁךְ, זֶה גָּלוּת יָוָן, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרוֹתֵיהֶן, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לָהֶם, כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.(בראשית רבא,ב,ד)

... כמו כן זכו ישראל לאור הגדול של נס החנוכה, לאחר החושך הגדול של מלכות יון והוא בעצם הרעיון של חנוכה שהיו ימי חושך ואפילה לישראל, ימים של הסתר פנים מוחלט, כמשחז''ל: ''וחושך על פני תהום זו יון שהחשיכה פניהם של ישראל'' (בר''ר פ' ב', ד), וזכינו בימים אלה בכח המסירות נפש של מתתיהו ובניו להאיר את החשיכה, שנדרש לשם כך רק מסירות נפש שזו העבודה בזמן הירידה כאמור, זמן של חושך זמן שנשאר רק רשימו של קדושה, ואז העבודה להשתמש עם אותו רשימו ולאמצו במסירות נפש גם ללא שום הרגשה והארה המענגת בקרבת ה'. (פרשת וישב א' - מאמר יז - בים הדרך, הרה''ג יעקב ישראל לוגאסי שליט''א )

סיכום:על הגלגל החוזר בעולם
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם(בראשית,כה,ל)
מן האדם האדם. עדשים אדמות, ואותו היום מת אברהם שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה, ואין זו שיבה טובה שהבטיחו הקדוש ברוך הוא, לפיכך קצר הקדוש ברוך הוא חמש שנים משנותיו, שיצחק חי מאה ושמונים שנה וזה מאה שבעים וחמש שנה, ובשל יעקב עדשים להברות את האבל. ולמה עדשים, שדומות לגלגל שהאבלות גלגל החוזר בעולם (רש"י,שם)

וישב: גלגל חוזר בעולם

הקדמה: רצוא ושוב
אבי אל חי שמך למה מלך משיח לא יבא ? דעו מאביכם כי לא בוש אבוש, שוב אשוב אליכם כי בא מועד (אבן עזרא)
במדה שאדם מודד - בה מודדין לו (סוטה,ח,ע"ב)

המשתתפים: יעקב,יוסף,ראובן,יהודה,בני יעקב,שר המשקים,שר האופים

א.יוסף-החושד בכשרים לוקה בגופו( של החשד):
אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם:
את דבתם רעה. כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודים על העריות.
ובשלשתן לקה: על אבר מן החי (לעיל פסוק לא) וישחטו שעיר עזים במכירתו, ולא אכלוהו חי.
ועל דבה שספר עליהם שקורין לאחיהם עבדים, (תהלים קה יז) לעבד נמכר יוסף.
ועל העריות שספר עליהם, (להלן לט ז) ותשא אשת אדניו וגו'(רש"י,שם)

1.כיצד יתכן שיוסף הצדיק חטא והביא את דיבתם רעה?
א.על אבר מן החי.שהיה רואה אותן שאכלו מבהמה שנשחטה ועדין מפרכסת דמותר לאכילה, דכיון שנשחטה שחיטה מתירה. והוא סבר שכל זמן שמפרכסת עדין הוי אבר מן החי או שהיה רואה שאוכלין בן פקועה שמותר בשחיטת אימו ואין צריך שחיטה אלא מפני מראית עין והוא היה סבור שאבר מן החי הוא...
ב.ועל מה שזלזלו בבני השפחות הכי פרושו, מפני שהיו קוראין לבני בלהה וזלפה בני השפחות וכוונתם היה שהיו משועבדים לרחל ולאה וזה אמת הוא, שהיו בני השפחות, שהרי גם הפסוק קראם כן. אבל הוא היה סבור מדקרו להו בני השפחות, כוונתם שנולדו קודם שנשתחררו, א"כ בניהם של שפחות היינו עבדים כנעניים.
ג.ומה שהיה חושדם על העריות הכי פרושו דקי"ל (קדושין ע' ע"א) אין משתמשין באישה, ור"ל שאדם אחר אסור להשתמש באשת איש. ויוסף היה רואה שהיו משתמשים בעסקי משא ומתן עמהן. לכך חשדן על העריות. אבל טעות היה בידו דהא אמרינן אין משתמשין באישה היינו דווקא דברים של חיבה כגון רחיצת פניו ידיו ורגליו והצעת המיטה. אבל שאר דברים שאינם של חיבה או לישא וליתן עמהם מותר(מנחת יצחק ע"פ רא"ם,מובא בשפתי חכמים)

2.כיצד ניתן לדייק מלשון הכתוב שאכן חטאו ב-3 דברים אלו דווקא?
וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה: (שם,לז,יג-יד)
ואמר לו יעקב: אתה הגדת עליהם כך וכך הלא אחיך רועים בשכם לכה נא ראה כלומר הבן בדרכם ובהנהגתם מלשון 'ולבי ראה הרבה חכמה' (קהלת א) ראה את שלומם בינם לבינם (הוא כנגד הדבר שמזלזלין בבני השפחות),
ואת שלום הצאן אם שלמים הם ממש בגופם ואינם מחוסרי איבר (וזה כנגד הדבר שחשודין הם על אבר מן החי) והשיבני דבר והוא ע"פ מ"ד בכ"מ אין דבר אלא גילוי עריות כמש"כ (פ' כי תצא) ושם לה עלילות דברים כי מצא בה ערוות דבר והוא כנגד הדיבה שנותנין עינהם בבנות הארץ.(תורה תמימה,שם,הערה ט)

ב.ראובן- זכות ראשונים:
וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ: (שם,לז,כא)
א''ר תנחום בר חנילאי מפני מה זכה ראובן לימנות בהצלה תחלה מפני שהוא פתח בהצלה תחלה שנאמר {בראשית לז-כא} וישמע ראובן ויצילהו מידם (מכות,י,ע"א)
מנוי ראובן בהצלה תחילה והוא בקביעות ערי מקלט שתכליתם להציל את ההורג בשגגה מיד גואל הדם...והנה בקביעות הערים בפ' ואתחנן סדר תחילה את בצר לראובני ואת רמות לגדי ואת גולן בבשן למנשי ועל זה דריש שנשתלם לו מדה כנגד מדה שהוא פתח תחילה בהצלת יוסף לפיכך קבעו את עירו בהקדם לעיירות ההצלה( תורה תמימה,שם,הערה י"ח)

ג.יהודה-חיים ומוות ביד הלשון:
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה תִּקַּח לָהּ פֶּן נִהְיֶה לָבוּז הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ: (שם,לח,כג)
הנה שלחתי הגדי הזה. לפי שרמה יהודה את אביו בגדי עזים, שהטביל כתנת יוסף בדמו, רמוהו גם אותו בגדי עזים: (רש"י,שם)
הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה:(שם,לח,כה)
אמר רבי שמעון חסידא ואמרי לה אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנלן מתמר {בראשית לח-כה} הכר נא א''ר חמא ברבי חנינא בהכר בישר לאביו בהכר בישרוהו בהכר בישר {בראשית לז-לב} הכר נא הכתנת בנך היא בהכר בישרוהו הכר נא למי נא אין נא אלא לשון בקשה אמרה ליה בבקשה ממך הכר פני בוראך ואל תעלים עיניך ממני {בראשית לח-כו} ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני (סוטה,י,ע"ב)

בהכר בישר לאביו בהכר בישרוהו-יש לפרש דלשבח קאמר דלפי שהוא אמר לאביו 'הכר נא' ולא אמר לו נטרף בנך כדי שלא להבהילו ולצערו יותר מדאי רק אמר לו בלשון ספק כדי שיחשוב אולי הוא חי לכן מדה כנגד מדה שילמו לו מן השמים שתמר לא אמרה לו בפני כולן שלך הוא שלו לביישו ברבים רק א"ל בלשון ספק 'הכר נא' כדי שיוכל להכחיש (טעמא דקרא,שם)

ד.יעקב-פוקד עוון אבות:
וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם:...וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים: (שם,לז,לא;לד)
וישחטו שעיר עזים.ושילם הקב"ה לבני אדם מידה כנגד מידה ואפילו לצדיקי עולם משלם מידה כנגד מידה. יעקב אבינו רימה באביו בעורות גדי עזים ובניו רימו בו בגדי העזים, "וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם".(תורה שלמה, שם)
וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי-הקב"ה משלם לאדם מדה כנגד מדה.בשביל שרימה יעקב את יצחק וגרם לו לאמר "האתה זה בני עשו{בראשית כז,כג}, פרע ממנו הקב"ה וגרמו לו בניו לומר 'כתונת בני' (מדרש,מתוך אוצר המדרשים,שם)

וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ:(בראשית,כז,מד)
וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים(בראשית,לז,לד)
ימים רבים. עשרים ושתים שנה משפרש ממנו עד שירד יעקב למצרים, שנאמר (פס' ב) יוסף בן שבע עשרה שנה וגו' ובן שלשים שנה היה בעמדו לפני פרעה, ושבע שני השובע ושנתים הרעב כשבא יעקב למצרים הרי עשרים ושתים שנה, כנגד עשרים ושתים שנה שלא קיים יעקב כבוד אב ואם. עשרים שנה שהיה בבית לבן, ושתי שנים בדרך בשובו מבית לבן, שנה וחצי בסכות וששה חדשים בבית אל וזהו שאמר ללבן לעיל (לא מא) זה לי עשרים שנה בביתך, לי הן, עלי הן, וסופי ללקות כנגדן: (רש"י,שם)

ה.בני יעקב-איך שגלגל מסתובב:
וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה(שם,לז,כח)
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַשְּׁבָטִים אַתֶּם מְכַרְתֶּם בְּנָהּ שֶׁל רָחֵל בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף, לְפִיכָךְ יִהְיֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַגִּיעוֹ בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב {שמות לח, כו}: בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל. (ב"ר,פד,יח)

גלגולה של קריעה:
יִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים(שם,לז,לד)
וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו - רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אָמַר, שְׁבָטִים גָּרְמוּ לַאֲבִיהֶם לִקְרֹעַ, וְהֵיכָן נִפְרַע לָהֶם, בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית מד, יג}: וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם וגו'. יוֹסֵף גָּרַם לַשְּׁבָטִים לִקְרֹעַ, עָמַד בֶּן בְּנוֹ וְנִפְרַע לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר {יהושע ז, ו}: וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו. בִּנְיָמִין גָּרַם לַשְּׁבָטִים לִקְרֹעַ, וְהֵיכָן נִפְרַע לוֹ, בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, שֶׁנֶּאֱמַר {אסתר ד, א}: וַיִּקְרַע מָרְדְּכַי אֶת בְּגָדָיו. מְנַשֶּׁה גָּרַם לַשְּׁבָטִים לִקְרֹעַ, לְפִיכָךְ נִתְקָרְעָה נַחֲלָתוֹ, חֶצְיָהּ בְּאֶרֶץ הַיַּרְדֵּן וְחֶצְיָהּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן (ב"ר,פד,כ)

עבדות השבטים- כנגד עבדות יוסף:
אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּמְצְאוּ בִּגְנֵבָה אֵין אֶחָד נִתְּפַס עַל יְדֵי כֻלָּם, וְכֵיוָן שֶׁנִּמְצְאוּ בַּגָּבִיעַ, אָמְרוּ {בראשית מד, טז}: הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק מָצָא בַּעַל חוֹב מָקוֹם לִגְבּוֹת שְׁטַר חוֹבוֹ. (ב"ר,פה,ב)

ו.שר המשקים ושר האופים-התפקיד מחייב:
וַיָּשֶׁב אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל מַשְׁקֵהוּ וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה(שם,מ,כא)
ולמה אותו השיב ולא את שר האופים? אמרו דייני פרעה: הזבוב שנמצא בפיילישל זה, אנוס היה.ואין לו משפט מוות אבל הצרור שנמצא בגלוסקין של שר האופים לא היה אנוס שלא נתייאש במוראו של מלכות (פסיקתא זוטרא,שם)
ועוד ששר המשקים היה יכול להתנצל ולומר שבעוד הכוס ביד פרעהנפל שם הזבוב אבל בשר האופים שנמצא צרור כשהביא הלחם לפני המלך משמע כי לא הסתכל יפה בשעת הלישה וזה מראה שאינו מכבד את המלך ולכן היה חייב מיתה (רא"ם,שם)

ז.היוונים- מתוך החושך בא האור הגדול:
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּתַר קְרָיָא בַּגָּלֻיּוֹת, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ, זֶה גָּלוּת בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ד, כט): רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ. וָבֹהוּ, זֶה גָּלוּת מָדַי (אסתר ו, יד): וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן. וְחשֶׁךְ, זֶה גָּלוּת יָוָן, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרוֹתֵיהֶן, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לָהֶם, כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.(בראשית רבא,ב,ד)

... כמו כן זכו ישראל לאור הגדול של נס החנוכה, לאחר החושך הגדול של מלכות יון והוא בעצם הרעיון של חנוכה שהיו ימי חושך ואפילה לישראל, ימים של הסתר פנים מוחלט, כמשחז''ל: ''וחושך על פני תהום זו יון שהחשיכה פניהם של ישראל'' (בר''ר פ' ב', ד), וזכינו בימים אלה בכח המסירות נפש של מתתיהו ובניו להאיר את החשיכה, שנדרש לשם כך רק מסירות נפש שזו העבודה בזמן הירידה כאמור, זמן של חושך זמן שנשאר רק רשימו של קדושה, ואז העבודה להשתמש עם אותו רשימו ולאמצו במסירות נפש גם ללא שום הרגשה והארה המענגת בקרבת ה'. (פרשת וישב א' - מאמר יז - בים הדרך, הרה''ג יעקב ישראל לוגאסי שליט''א )

האם סותרת הענישה ע"י אדם אחר במידה כנגד מידה את הבחירה החופשית?
והרי נשאר לנו דבר, שנבררו בעניין הזה. וזה, שיש כמה כתובים, שיעלה על דעת בני אדם מהם, שהאלוהים גוזר המרי ושהוא כופה בו. וזה שקר! - ועלינו לבררם, שכן הרבה התלבטו בהם בני אדם.
מהם, אמרו לאברהם: ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בראשית ט"ו, י"ג).
אמרו: "ראה: הרי גזר על המצריים שיחמסו 'זרע אברהם' ולמה נפרע מהם? הלא בהכרח באין ברירה השתעבדו בהם, כמו שגזר!" והתשובה לאלו: הא למה זה דומה, כאילו אמר, יתברך, שהנולדים בעתיד יהיה בהם ממרה ומציית, צדיק ורשע. וזה נכון, ולא יתחייב במאמר זה פלוני הרשע שיהיה רשע מכל מקום, ולא פלוני הצדיק - שיהיה צדיק מכל מקום. אבל כל מי שהיה בהם רשע, הרי בבחירתו היה. ואילו חפץ שיהיה צדיק, הרשות בידו ואין מונע לו. וכן כל צדיק, אילו חפץ - היה רשע ולא היה מעכב בידו. כי הדיבור לא בא על איש פלוני הידוע עד שיאמר: "כבר נגזר עלי!" ואמנם בא על הכלל ונשאר כל איש בבחירתו, לפי עיקר תולדתו.
וכן כל אחד ואחד מן המצריים אשר חמסו את ישראל והרעו להם. אילו חפץ שלא יחמסם, הרשות בידו, שלא גזר על היחיד שיחמוס. (שמונה פרקים לרמב"ם,פרק שמיני)

סיכום:על הגלגל החוזר בעולם
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם(בראשית,כה,ל)
מן האדם האדם. עדשים אדמות, ואותו היום מת אברהם שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה, ואין זו שיבה טובה שהבטיחו הקדוש ברוך הוא, לפיכך קצר הקדוש ברוך הוא חמש שנים משנותיו, שיצחק חי מאה ושמונים שנה וזה מאה שבעים וחמש שנה, ובשל יעקב עדשים להברות את האבל. ולמה עדשים, שדומות לגלגל שהאבלות גלגל החוזר בעולם (רש"י,שם)
וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ: וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב: וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִסְגֶּרֶת טֹפַח סָבִיב וְעָשִׂיתָ זֵר זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִיב: וְעָשִׂיתָ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּ אֶת הַטַּבָּעֹת עַל אַרְבַּע הַפֵּאֹת אֲשֶׁר לְאַרְבַּע רַגְלָיו: (תרומה כה,כג-כו)
ועשית לו ארבע טבעות זהב. כדי שיזכור כי הצלחות העה"ז הם גלגל החוזר בעולם כטבעת זה העגול וע"י זכירה זו יפרנס משלחנו לעניים ולעומת זה יזכור גודל השכר לעה"ב שאין לו סוף כטבעת זה העגול שאין לו סוף.(כלי יקר,שם)

הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל יְהוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא: נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ (דברים,טו,ט-י)
כי בגלל הדבר הזה יברכך ה'. רז"ל {שבת קנא,ע"א} למדו מן לשון בגלל שגלגל הוא שחוזר בעולם. ורבים תמהו על הלשון, כי בגלל אינו לשון גלגל שהרי גימ"ל אחת חסירה. ואומר אני שכוונתם ז"ל לפרש בגלל מלשון וגללו את האבן (בראשית כט.ג) ור"ל כשיתגולל העוני בין האנשים מזה לזה כמנהגו, אז יברכך ה' ויגרום שלא יתגולל ולא יתנפל עליך בנפול על אנשים, וממילא שמעינן שהדבר מתגלגל בעולם כגלגל שכל נותן סופו להיות מקבל, כי כך המדה בכל הנמצאים שבכל הג' עולמות שכל נותן ישוב להיות מקבל כדרך שבארנו למעלה בפרשת בראשית בפסוק יום הששי. שבכל הנמצאים הולך הדבר בסיבות כגלגל שכל אחד מהם נותן ומקבל בלתי ה' לבדו הוא הנותן ובלתי מקבל.(כלי יקר,שם)