נקודת הפתיחה: חילופי שמות
וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם: (בראשית,לב,ל)
למה זה תשאל. אין לנו שם קבוע, משתנין שמותינו, הכל לפי מצות עבודת השליחות שאנו משתלחים: (רש"י,שם)
א.ראובן- טעם סמוי וטעם גלוי:
וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה יְ-ה-וָ-ה בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי:(בראשית,כט,לב)
ותקרא שמו ראובן. רבותינו פרשו, אמרה ראו מה בין בני לבן חמי שמכר הבכורה ליעקב, וזה לא מכרה ליוסף ולא ערער עליו, ולא עוד שלא ערער עליו אלא שבקש להוציאו מן הבור(רש"י,שם)
1.מדוע ראה רש"י צורך למצוא טעם נוסף אחרי שכבר נתנה התורה טעם לשמו של ראובן?
2.מה הקשר בין שני הטעמים?
3.מדוע התורה לא הביאה את הטעם לשמו של ראובן שהביא רש"י?
1.והנה במשכיל לדוד (וכן בגר"א) פירש, שמתוך הכתוב גופא יש הוכחה שיש טעם נוסף לשם "ראובן" – מלבד הטעם שבפסוק עצמו. כי, בכל השבטים נאמר קודם כל הטעם לשם ורק אחר כך השם עצמו – וכמו "ותאמר כי שמע ה' כי שנואה אנכי . . ותקרא שמו שמעון"; אולם כאן אצל ראובן שונה הסדר, ונאמר קודם כל השם עצמו: "ותקרא שמו ראובן", ורק אחר כך הטעם: "כי אמרה כי ראה ה' בעניי".ומשינוי סדר זה למדנו, שבכל השבטים הי' השם תוצאה של הטעם שבפסוק, שבגלל הטעם – לכן נקרא בשם זה, ומטעם זה הכתוב מקדים את הטעם ורק אחר כך את השם שהוא תוצאה של הטעם; אולם בשם ראובן, הי' השם קיים עוד קודם שאמרה "כי ראה ה' בעניי" – והיינו, שבתחילה קראה שמו ראובן, ורק אחר כך הוסיפה "כי ראה ה' בעניי" – וזה מוסבר לפי הטעם שבחז"ל, שבאמת יש טעם קודם לשם "ראובן", עוד "לפני" הטעם שמפורש במקרא.
2.ולכן יש לפרש כפשטות הענין (וקצת מעין זה מבואר בכמה מפרשים), שאין כוונת רש"י לומר שחז"ל באו להוסיף טעם – מלבד הטעם המפורש במקרא, אלא כדיוק לשון רש"י: "רבותינו פירשו", היינו, שפירוש חז"ל בא לפרש, לתרץ הדורש ביאור בהטעם שבכתוב גופא. כלומר: הטעם שמביא רש"י, "ראו מה בין בני לבן חמי", אינו הסבר נפרד מהטעם שכתוב בתורה – אלא הוא בא בהמשך אליו, כדי להסביר אותו וליישבו.
והביאור בזה: הטעם המפורש במקרא לקריאת שמו של ראובן, "כי ראה ה' בעניי כי אתה יאהבני אישי", בכללות הוא מובן בפשטות: מטבע בני אדם שהולדת בן לאשה מעורר בבעלה רגש של קירוב ואהבה יתירה אלי'. אמנם בנידון דידן אינו חלק כל כך: הרי, החסרון באהבת יעקב את לאה הי' מפני אהבתו היתירה לרחל. ואם כן, מדוע חושבת לאה שבעלה יאהב אותה מעתה בזכות בנה? יתכן כי גם "עתה", כשילדה לאה בן ליעקב, לא ישתנה בו הרגש עד כדי כך ש"יאהבני אישי", ובפרט שגם רחל (אשתו העיקרית של יעקב) עתידה להוליד לו בן! .... זאת ועוד: הרי יתכן שבנה זה של לאה לא ילך בדרך הטוב והישר, ואז לא יגרום ל"יאהבני אישי", ואדרבה, הוא עלול לגרום נטי' הפכית! ומה גם שלגבי ראובן יש מקום לחשש זה במיוחד, שהרי הן בנו הראשון של אברהם (ישמעאל) והן בנו הראשון של יצחק (עשו) היו רשעים!
ולכן מפרש רש"י: "רבותינו פירשו ראו מה בין בני לבן חמי שמכר הבכורה ליעקב וזה לא מכרה ליוסף", והיינו, שבאמת הכתוב אומר דרשוני, שיש טעם מוקדם לזה בקריאת שם ראובן, המבאר מעלתו של הבן: "ראו מה בין בני לבן חמי", ובמילא מובן בטחונה של לאה ש"ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי".והיינו: הבטחון של לאה ש"עתה יאהבני אישי" – הוא מפני שהיא ילדה את הבן הבכור ליעקב. ובהתאם לכך מדגיש רש"י את המעלה המיוחדת של ראובן בנוגע לענין הבכורה , שעשו מכר את בכורתו וזלזל בה ואילו ראובן לא הסכים למכור את בכורתו – ועל סמך זה ידעה שבן זה יהי' בכור נאמן לאביו יעקב [שלא כישמעאל ועשו], ובזכותו יאהב אותה יעקב, "יאהבני אישי".ועוד הוסיפה לאה – שלא זו בלבד שבן זה יהי' בכור נאמן לאביו, אלא שהוא יתנהג כראוי לבנה של רחל – שאותה אהב יעקב בחיבה יתירה – שלמרות שיעקב נטל את הבכורה מראובן ונתנה ליוסף, בכל זאת "לא ערער עליו, ולא עוד אלא שביקש להוציאו מן הבור"; וזה מוסיף במעלתו של בן בכור זה, שבזכותו "יאהבני אישי".(לקראת שבת, ביאורים ופירושים מתורת הרבי מלובביץ')
3.ולא רצתה לפרש טעם זה ... משום כבוד האחים שעתידים למכור את יוסף (נחלת יעקב,שם)
ב.שמעון- השנאה מקלקלת את השורה:
וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע יְהוָה כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן:(בראשית,כט,לג)
וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי:(בראשית,כט,לד)
הפעם ילוה. שכבר אני מוחזקת בהיותי רבת בנים כאמרם ז''ל בתלת זמני הוא חזקה: (ספורנו,שם)
6.מדוע דווקא אצל לוי השם לא ניתן לו ע"י אימו?
...לפ"י על כן קרא שמו לוי -יעקב קרא שמו שסברת שמו תלויה ביעקב כדכתיב "עתה ילוה אלי אישי" (חזקוני,שם)
ד.יהודה- טוב להודות לה':
וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהוָה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת: (בראשית,כט,לה)
שנטלתי יותר מחלקי, מעתה יש לי להודות-לפיכך נקראים ישראל בשם יהודי על שמו של יהודה כדי שירגישו תמיד שכל מה שיש להם הוא יותר ממה שמגיע להם (וילקט יוסף,רבי מנחם מדל מקוצק,שם)
ה.דן-בני השפחות כבני האמהות:
וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן: וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן:(בראשית ל,ה)
8.מדוע אצל השפחות נאמר שהבן נולד "ליעקב" מה שלא הוזכר קודם לכן אצל האמהות אלא רק ביששכר וזבולון?
ותלד ליעקב בן. הזכיר בכל השפחות "ליעקב" להגיד כי הוא חפץ ומודה בהם ואיננו נקרא לו בן האמה רק בן ליעקב כבני הגבירות המתיחסים אליו ואמר בלאה בן חמישי ובן ששי ליעקב בעבור רבוי הבנים לומר כי בכולן יחפוץ ואת כולם יקרב ולא הזכיר בראשונים כן (רמב"ן,שם)
ו.נפתלי-אשרי יולדתו
וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב: וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי: (בראשית ל,ז-ח)
9.מדוע שוב מציין הכתוב שבלהה היתה שפחת רחל?
שלא כהגר,שפחת שרה, שמשהרתה התחילה לזלזל בגבירתה המשיכה בלהה לשרת את גבירתה רחל גם לאחר שהרתה וילדה בן שני ליעקב (דעת מקרא,שם)
ז.גד- כשהמזל רודף אחריך
וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה לְיַעֲקֹב בֵּן: וַתֹּאמֶר לֵאָה בָּא גָד וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד:(בראשית ל,י-יא)
בא גד. בא מזל טוב...(רש"י,שם)
11.מהו המזל הטוב שבא דווקא כעת?
כיון שילדה בפתע בלא שידעו מקודם הריונה...וי"מ מזל הלידה שפסקה ממנה לאחר הולדת יהודה שעמדה מלדת, עתה בא וחזר אליה(ר' יוסף בכור שור,שם)
גד רומז:גמול דלים,כי כשעושים חסד מתדבקים בו יתברך שרצונו להיטב לבריותיו, ובזה שולטים על המזל-בא מזל טוב(באר משה, רבי משה יחיאל מאוזורוב, חומש פניני החסידות)
ידעתי שהנשים צחקו עלי בהביאי את צרתי לחיק בעלי ולי אין מצורך להבנות ממנה.אבל מרוב חשקי שיהיו רוב השבטים ממני או ממשפחתי , צחוקם היה לי לתהילה(תֻּשְׁבַּחְתָּא).לכן עתה בבן השני יְשַׁבְּחֻנַּנִּי נְשַׁיָּא ויאמרו יפה עשית ובחכמה, שהקמת ליעקב שישה שנים שהן מחתית שבטי י-ה
וַאֲמַרַת לֵאָה תּוּשְׁבַּחְתָּא הֲוַת לִי אֲרוּם שַׁבָּחוּ לִי בְּנַת יִשְרָאֵל וְהֵיכְדֵין עֲתִידִין בְּנוֹי לְשַׁבָּחָא קֳדָם יְ-יָ עַל טַב פֵּירֵי אַרְעֲהוֹם וּקְרַת יַת שְׁמֵיהּ אָשֵׁר: (תרגום יונתן)
וכן עתידים להלל לפני ה' על טוב פירות ארצם וכן תרגם 'מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך-טוֹבוֹי דְאָשֵׁר מִן שְׁמֵינִין הִינוּן פֵּירוֹי אַרְעֲיָא מַרְבְּיָת בּוּשְמִין וְעִיקְרֵי סַמָנִין:(ביאור יונתן, מקראות גדולות המבואר)
ט.יששכר- שכר כפול:
וַיִּשְׁמַע אֱ-לֹהִים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי: וַתֹּאמֶר לֵאָה נָתַן אֱ-לֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר:(שם,ל,יז-יח)
13.מדוע שני ש' בשמו של יששכר אך רק אחת נהגית?
יש בו שני שינין אחת בשביל משמעות דנתן אלוקים את שכרי ואחת כנגד שכר שכרתיך(פס' טז),שהוא לשון גנאי* ולכן אינה נקראת.(דעת זקנים,שם)
*שגנאי הוא לומר ששכרה את יעקב לשכב עימה(ביאור דעת זקנים, מקראות גדולות המבואר)
וַאֲמַרַת לֵאָה יְהַב יְ-יָ אַגְרִי דִיהָבַת אַמְתִי לְבַעֲלִי וְהֵיכְדֵין עֲתִידִין בְּנוֹי לְקַבָּלָא אֲגַר טַב עַל דְאִינוּן עַסִיקִין בְּאוֹרַיְיתָא וּקְרָא יַת שְׁמֵיהּ יִשָשׁכָר: (תרגום יונתן)
וכן עתידים בניו לקבל שכר טוב על שהם עסוקים בתורה (ביאור יונתן, מקראות גולות המבואר)
י.זבולון-ותומכיה מאושר
וַתַּהַר עוֹד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְּיַעֲקֹב: וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱ-לֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן:(שם,ל,יט-כ)
14.מהו הזבד הטוב ומדוע רק כעת זכתה בו לאה?
תורה,הכונה ,מלכות.וזה יזבלני אישי.וכמו שדרשו ז"ל על ויעש להם בתים: בתי כהונה ומלכות.כי כתר כהונה לוי.כתר מלכות יהודה,כתר תורה יששכר וכמו שנאמר 'ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים'{דברי הימים א,יב,לג) אך יששכר בלא זבולון מחזיקו אינו יכול ללמוד ולכן אמרה בלידת זבולון הפעם יזבלני אישי וזבדני א-לוהים זבד טוב ודו"ק (משך חכמה,שם)
יא.דינה-יקוב הדין את ההרה:
וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה:(שם,ל,כא)
15.מהו הטעם לשמה של דינה ומדוע לא נכתב במפורש?
דינה. פרשו רבותינו שדנה לאה דין בעצמה אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת השפחות, והתפללה עליו ונהפך לנקבה: (רש"י,שם)
ולא נכתב טעם זה בפירוש כי גנאי הוא לרחל שרק תפילתה של לאה גרמה לה שתוליד (נחלת יעקב על רש"י, שם)
יב.יוסף- אסיפה ותוספת:
וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי: וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְ-ה-וָ-ה לִי בֵּן אַחֵר:(שם,ל,כג-כד)
16.ותקרא את שמו יוסף - על שאמרה: אסף אלהים את חרפתי. וא"כ תקראהו אסף יו"ד של יוסף למה? על שם שהתפללה: יוסף ה' לי בן אחר הרי שם זה משמש שני אמירות: אסף ויוסף. (רשב"ם,שם)
כל אחד מבכורי האמהות(לאה ורחל) קיבל שמו משני טעמים: האחד קשור בעלבונה או חרפתה של אימו(אצל לאה פיצוי על היותה שנואה ואצל רחל על שם חרפת עקרות) והטעם השני על שם התייחסותו לאח אחר: אצל ראובן על שם ההבדל בינו לעשיו בעניין הבכורה שבא לידי ביטוי ביחסו ליוסף ואצל יוסף ברצון של אימו שיוולד לה בן(אח ליוסף) נוסף. (ענ"ד)
קו הסיום: למען השם
רַב הוּנָא אָמַר בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם, שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם וְאֶת לְשׁוֹנָם וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא נִמְצָא בֵּינֵיהֶם אֶחָד מֵהֶן פָּרוּץ בְּעֶרְוָה. לֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָן רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן נָחֲתִין, רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן סָלְקִין, לֹא הָיוּ קוֹרִין לִיהוּדָה רוּפָּא וְלֹא לִרְאוּבֵן לוּלְיָאנִי וְלֹא לְיוֹסֵף לֵיסְטֵיס וְלֹא לְבִנְיָמִין אֲלֶכְּסַנְדְּרִי.(ויקרא רבה,לב,ה)
וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם: (בראשית,לב,ל)
למה זה תשאל. אין לנו שם קבוע, משתנין שמותינו, הכל לפי מצות עבודת השליחות שאנו משתלחים: (רש"י,שם)
א.ראובן- טעם סמוי וטעם גלוי:
וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה יְ-ה-וָ-ה בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי:(בראשית,כט,לב)
ותקרא שמו ראובן. רבותינו פרשו, אמרה ראו מה בין בני לבן חמי שמכר הבכורה ליעקב, וזה לא מכרה ליוסף ולא ערער עליו, ולא עוד שלא ערער עליו אלא שבקש להוציאו מן הבור(רש"י,שם)
2.מה הקשר בין שני הטעמים?
3.מדוע התורה לא הביאה את הטעם לשמו של ראובן שהביא רש"י?
2.ולכן יש לפרש כפשטות הענין (וקצת מעין זה מבואר בכמה מפרשים), שאין כוונת רש"י לומר שחז"ל באו להוסיף טעם – מלבד הטעם המפורש במקרא, אלא כדיוק לשון רש"י: "רבותינו פירשו", היינו, שפירוש חז"ל בא לפרש, לתרץ הדורש ביאור בהטעם שבכתוב גופא. כלומר: הטעם שמביא רש"י, "ראו מה בין בני לבן חמי", אינו הסבר נפרד מהטעם שכתוב בתורה – אלא הוא בא בהמשך אליו, כדי להסביר אותו וליישבו.
והביאור בזה: הטעם המפורש במקרא לקריאת שמו של ראובן, "כי ראה ה' בעניי כי אתה יאהבני אישי", בכללות הוא מובן בפשטות: מטבע בני אדם שהולדת בן לאשה מעורר בבעלה רגש של קירוב ואהבה יתירה אלי'. אמנם בנידון דידן אינו חלק כל כך: הרי, החסרון באהבת יעקב את לאה הי' מפני אהבתו היתירה לרחל. ואם כן, מדוע חושבת לאה שבעלה יאהב אותה מעתה בזכות בנה? יתכן כי גם "עתה", כשילדה לאה בן ליעקב, לא ישתנה בו הרגש עד כדי כך ש"יאהבני אישי", ובפרט שגם רחל (אשתו העיקרית של יעקב) עתידה להוליד לו בן! .... זאת ועוד: הרי יתכן שבנה זה של לאה לא ילך בדרך הטוב והישר, ואז לא יגרום ל"יאהבני אישי", ואדרבה, הוא עלול לגרום נטי' הפכית! ומה גם שלגבי ראובן יש מקום לחשש זה במיוחד, שהרי הן בנו הראשון של אברהם (ישמעאל) והן בנו הראשון של יצחק (עשו) היו רשעים!
ולכן מפרש רש"י: "רבותינו פירשו ראו מה בין בני לבן חמי שמכר הבכורה ליעקב וזה לא מכרה ליוסף", והיינו, שבאמת הכתוב אומר דרשוני, שיש טעם מוקדם לזה בקריאת שם ראובן, המבאר מעלתו של הבן: "ראו מה בין בני לבן חמי", ובמילא מובן בטחונה של לאה ש"ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי".והיינו: הבטחון של לאה ש"עתה יאהבני אישי" – הוא מפני שהיא ילדה את הבן הבכור ליעקב. ובהתאם לכך מדגיש רש"י את המעלה המיוחדת של ראובן בנוגע לענין הבכורה , שעשו מכר את בכורתו וזלזל בה ואילו ראובן לא הסכים למכור את בכורתו – ועל סמך זה ידעה שבן זה יהי' בכור נאמן לאביו יעקב [שלא כישמעאל ועשו], ובזכותו יאהב אותה יעקב, "יאהבני אישי".ועוד הוסיפה לאה – שלא זו בלבד שבן זה יהי' בכור נאמן לאביו, אלא שהוא יתנהג כראוי לבנה של רחל – שאותה אהב יעקב בחיבה יתירה – שלמרות שיעקב נטל את הבכורה מראובן ונתנה ליוסף, בכל זאת "לא ערער עליו, ולא עוד אלא שביקש להוציאו מן הבור"; וזה מוסיף במעלתו של בן בכור זה, שבזכותו "יאהבני אישי".(לקראת שבת, ביאורים ופירושים מתורת הרבי מלובביץ')
3.ולא רצתה לפרש טעם זה ... משום כבוד האחים שעתידים למכור את יוסף (נחלת יעקב,שם)
ב.שמעון- השנאה מקלקלת את השורה:
וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע יְהוָה כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן:(בראשית,כט,לג)
4.מדוע שוב ניתן שם על שם השנאה של יעקב ללאה?
אף על פי שבלידת בן ראשון אמרה כי עתה יאהבני אישי וכל שכן שלא ישנאנה ולמה אמרה "כי שנואה אנוכי". מכל מקום נראה שהיא סברה שיהיה כן ולא עלתה בידה, כי היא סברה מאחר שאין אשה אלא לבנים והבן אהוב בלי ספק. איך תהיה בור שנואה ומימיה חביבין. על כן אמרה "כי עתה יאהבני אישי". ואחר כך ראתה שהלכה בטעות שהרי מן הדין היה שאחותי תלד בן שני ולמה נתן לי ה' גם את זה אלא לפי שגלוי לפני ה' יתברך שעודנו בשנאתו. לכך אמרה "כי שמע ה'" הוא יתברך לבד בוחן לבו ושמע כל דבריו שעם לבו. אבל אני לא ידעתי זה כי חשבתי שכבר סרה שנאתו.(כלי יקר,שם)
ג.לוי-מלווה מלכהוַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי:(בראשית,כט,לד)
5.מדוע דווקא בפעם זו ילווה אליה אישה יעקב?
עד עכשיו הייתי מנהלת שני בני בשתי ידי, ועכשיו שנולד לו בן שלישי יצטרך אישי לסייע לי לנהלם.(חזקוני,שם)הפעם ילוה. שכבר אני מוחזקת בהיותי רבת בנים כאמרם ז''ל בתלת זמני הוא חזקה: (ספורנו,שם)
6.מדוע דווקא אצל לוי השם לא ניתן לו ע"י אימו?
...לפ"י על כן קרא שמו לוי -יעקב קרא שמו שסברת שמו תלויה ביעקב כדכתיב "עתה ילוה אלי אישי" (חזקוני,שם)
ד.יהודה- טוב להודות לה':
וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהוָה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת: (בראשית,כט,לה)
7.על מה היתה צריכה לאה להודות עם הולדת יהודה?
הפעם אודה. שנטלתי יותר מחלקי, מעתה יש לי להודות: (רש"י,שם)שנטלתי יותר מחלקי, מעתה יש לי להודות-לפיכך נקראים ישראל בשם יהודי על שמו של יהודה כדי שירגישו תמיד שכל מה שיש להם הוא יותר ממה שמגיע להם (וילקט יוסף,רבי מנחם מדל מקוצק,שם)
ה.דן-בני השפחות כבני האמהות:
וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן: וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן:(בראשית ל,ה)
8.מדוע אצל השפחות נאמר שהבן נולד "ליעקב" מה שלא הוזכר קודם לכן אצל האמהות אלא רק ביששכר וזבולון?
ותלד ליעקב בן. הזכיר בכל השפחות "ליעקב" להגיד כי הוא חפץ ומודה בהם ואיננו נקרא לו בן האמה רק בן ליעקב כבני הגבירות המתיחסים אליו ואמר בלאה בן חמישי ובן ששי ליעקב בעבור רבוי הבנים לומר כי בכולן יחפוץ ואת כולם יקרב ולא הזכיר בראשונים כן (רמב"ן,שם)
ו.נפתלי-אשרי יולדתו
וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב: וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי: (בראשית ל,ז-ח)
9.מדוע שוב מציין הכתוב שבלהה היתה שפחת רחל?
שלא כהגר,שפחת שרה, שמשהרתה התחילה לזלזל בגבירתה המשיכה בלהה לשרת את גבירתה רחל גם לאחר שהרתה וילדה בן שני ליעקב (דעת מקרא,שם)
ז.גד- כשהמזל רודף אחריך
וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה לְיַעֲקֹב בֵּן: וַתֹּאמֶר לֵאָה בָּא גָד וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד:(בראשית ל,י-יא)
10.מדוע לא נאמר אצל זלפה שהיתה בהריון(ותהר) מה שכןן נאמר אצל כל שאר האימהות בכל הלידות?
ותלד זלפה. בכלן נאמר הריון חוץ מזלפה לפי שהיתה בחורה מכולן ותינוקת בשנים ואין הריון נכר בה, וכדי לרמות ליעקב נתנה לבן ללאה שלא יבין שמכניסין לו את לאה, שכך מנהג לתן שפחה גדולה לגדולה וקטנה לקטנה(רש"י,שם)בא גד. בא מזל טוב...(רש"י,שם)
11.מהו המזל הטוב שבא דווקא כעת?
כיון שילדה בפתע בלא שידעו מקודם הריונה...וי"מ מזל הלידה שפסקה ממנה לאחר הולדת יהודה שעמדה מלדת, עתה בא וחזר אליה(ר' יוסף בכור שור,שם)
גד רומז:גמול דלים,כי כשעושים חסד מתדבקים בו יתברך שרצונו להיטב לבריותיו, ובזה שולטים על המזל-בא מזל טוב(באר משה, רבי משה יחיאל מאוזורוב, חומש פניני החסידות)
ח.אשר-אושר בהווה ושבח לעתיד
וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב: וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר:(שם,שם,יב-יג)
12.מהו האושר עליו מדברת לאה לפיו נקבע שמו של אשר?
ואֲמֶרֶת לֵאָה תֻּשְׁבַּחְתָּא הֲוַת לִי אֲרֵי בְכֵן יְשַׁבְּחֻנַּנִּי נְשַׁיָּא וּקְרַת יָת שְׁמֵהּ אָשֵׁר: (אונקלוס,שם)ידעתי שהנשים צחקו עלי בהביאי את צרתי לחיק בעלי ולי אין מצורך להבנות ממנה.אבל מרוב חשקי שיהיו רוב השבטים ממני או ממשפחתי , צחוקם היה לי לתהילה(תֻּשְׁבַּחְתָּא).לכן עתה בבן השני יְשַׁבְּחֻנַּנִּי נְשַׁיָּא ויאמרו יפה עשית ובחכמה, שהקמת ליעקב שישה שנים שהן מחתית שבטי י-ה
וַאֲמַרַת לֵאָה תּוּשְׁבַּחְתָּא הֲוַת לִי אֲרוּם שַׁבָּחוּ לִי בְּנַת יִשְרָאֵל וְהֵיכְדֵין עֲתִידִין בְּנוֹי לְשַׁבָּחָא קֳדָם יְ-יָ עַל טַב פֵּירֵי אַרְעֲהוֹם וּקְרַת יַת שְׁמֵיהּ אָשֵׁר: (תרגום יונתן)
וכן עתידים להלל לפני ה' על טוב פירות ארצם וכן תרגם 'מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך-טוֹבוֹי דְאָשֵׁר מִן שְׁמֵינִין הִינוּן פֵּירוֹי אַרְעֲיָא מַרְבְּיָת בּוּשְמִין וְעִיקְרֵי סַמָנִין:(ביאור יונתן, מקראות גדולות המבואר)
ט.יששכר- שכר כפול:
וַיִּשְׁמַע אֱ-לֹהִים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי: וַתֹּאמֶר לֵאָה נָתַן אֱ-לֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר:(שם,ל,יז-יח)
13.מדוע שני ש' בשמו של יששכר אך רק אחת נהגית?
יש בו שני שינין אחת בשביל משמעות דנתן אלוקים את שכרי ואחת כנגד שכר שכרתיך(פס' טז),שהוא לשון גנאי* ולכן אינה נקראת.(דעת זקנים,שם)
*שגנאי הוא לומר ששכרה את יעקב לשכב עימה(ביאור דעת זקנים, מקראות גדולות המבואר)
וַאֲמַרַת לֵאָה יְהַב יְ-יָ אַגְרִי דִיהָבַת אַמְתִי לְבַעֲלִי וְהֵיכְדֵין עֲתִידִין בְּנוֹי לְקַבָּלָא אֲגַר טַב עַל דְאִינוּן עַסִיקִין בְּאוֹרַיְיתָא וּקְרָא יַת שְׁמֵיהּ יִשָשׁכָר: (תרגום יונתן)
וכן עתידים בניו לקבל שכר טוב על שהם עסוקים בתורה (ביאור יונתן, מקראות גולות המבואר)
י.זבולון-ותומכיה מאושר
וַתַּהַר עוֹד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְּיַעֲקֹב: וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱ-לֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן:(שם,ל,יט-כ)
14.מהו הזבד הטוב ומדוע רק כעת זכתה בו לאה?
תורה,הכונה ,מלכות.וזה יזבלני אישי.וכמו שדרשו ז"ל על ויעש להם בתים: בתי כהונה ומלכות.כי כתר כהונה לוי.כתר מלכות יהודה,כתר תורה יששכר וכמו שנאמר 'ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים'{דברי הימים א,יב,לג) אך יששכר בלא זבולון מחזיקו אינו יכול ללמוד ולכן אמרה בלידת זבולון הפעם יזבלני אישי וזבדני א-לוהים זבד טוב ודו"ק (משך חכמה,שם)
יא.דינה-יקוב הדין את ההרה:
וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה:(שם,ל,כא)
15.מהו הטעם לשמה של דינה ומדוע לא נכתב במפורש?
דינה. פרשו רבותינו שדנה לאה דין בעצמה אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת השפחות, והתפללה עליו ונהפך לנקבה: (רש"י,שם)
ולא נכתב טעם זה בפירוש כי גנאי הוא לרחל שרק תפילתה של לאה גרמה לה שתוליד (נחלת יעקב על רש"י, שם)
יב.יוסף- אסיפה ותוספת:
וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי: וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְ-ה-וָ-ה לִי בֵּן אַחֵר:(שם,ל,כג-כד)
16.ותקרא את שמו יוסף - על שאמרה: אסף אלהים את חרפתי. וא"כ תקראהו אסף יו"ד של יוסף למה? על שם שהתפללה: יוסף ה' לי בן אחר הרי שם זה משמש שני אמירות: אסף ויוסף. (רשב"ם,שם)
כל אחד מבכורי האמהות(לאה ורחל) קיבל שמו משני טעמים: האחד קשור בעלבונה או חרפתה של אימו(אצל לאה פיצוי על היותה שנואה ואצל רחל על שם חרפת עקרות) והטעם השני על שם התייחסותו לאח אחר: אצל ראובן על שם ההבדל בינו לעשיו בעניין הבכורה שבא לידי ביטוי ביחסו ליוסף ואצל יוסף ברצון של אימו שיוולד לה בן(אח ליוסף) נוסף. (ענ"ד)
קו הסיום: למען השם
רַב הוּנָא אָמַר בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם, שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם וְאֶת לְשׁוֹנָם וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא נִמְצָא בֵּינֵיהֶם אֶחָד מֵהֶן פָּרוּץ בְּעֶרְוָה. לֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָן רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן נָחֲתִין, רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן סָלְקִין, לֹא הָיוּ קוֹרִין לִיהוּדָה רוּפָּא וְלֹא לִרְאוּבֵן לוּלְיָאנִי וְלֹא לְיוֹסֵף לֵיסְטֵיס וְלֹא לְבִנְיָמִין אֲלֶכְּסַנְדְּרִי.(ויקרא רבה,לב,ה)
