גילוי המגילות נחשב לאחד הממצאים הארכאולוגיים החשובים בארץ ישראל. למגילות חשיבות היסטורית ודתית רבה, מאחר שתקופת כתיבת חלק גדול מביניהן מתוארכת למאה השנייה והראשונה לפני הספירה – והמוקדמות ביותר אף למאה השלישית לפני הספירה – כך שאלו כתבי היד העבריים, כולם כתבי קודש והרחבות לכתבי הקודש, הקדומים ביותר הכוללים עד נוסח למקרא שנמצאו, למעט שתי לוחיות ברכת כהנים המתוארכות למאה ה-6 לפני הספירה. רוב המגילות הן קלף ומקצתן פפירוס. אף שקטעים מן הכתוב במגילות ניזוקו ללא תקנה, עדיין רבים מהקטעים, ואף מגילות בשלמותן, נשמרו היטב בשל האקלים הצחיח השורר בבקעת ים המלח. רוב המגילות כתובות בעברית, כשליש מהן בארמית ויתרתן ביוונית.
בין היתר שופכות המגילות אור על חייהם של אנשי "עדת היחד" או "כת מדבר יהודה", אחת הכיתות הדתיות היהודיות בתקופת בית שני. רוב החוקרים מצביעים עליהם כאיסיים המוזכרים בכתבי יוסף בן מתתיהו, אך חלקם נוטים לזהות בהם את הכוהנים בני צדוק (ראו בהמשך על הפולמוס בין החוקרים באשר לזהות כותבי המגילות). ויקיפדיה}
(ספר בן-סירא השלם/משה צבי סגל ע"מ שג)
המקור: מסכת שבת דף י"ג עמוד ב'.
הסיבה: דבריו נראו כסותרים את דברי התורה (למשל בדיני הקרבנות).
הציטוט/הסיפור:
אמר רב יהודה אמר רב: ברם, זכור אותו האיש לטוב, וחנניה בן חזקיה שמו, שאלמלא הוא, היה נגנז ספר יחזקאל. משום שהיו דבריו של ספר יחזקאל סותרין את דברי תורה [כגון "כל נבילה וטרפה מן העוף ומן הבהמה, לא יאכלו הכהנים". דמשמע לכאורה שישראלים מותרים לאוכלם. וכגון חטאת האמורה שם בכהן שנטמא מת, שמביאה כשנטהר לאחר שבעת ימים שאין לה רמז בתורה]. ובקשו חכמים לגונזו משום כן.
מה עשה חנניה בן חזקיה?
העלו לו לעלייתו ג' מאות גרבי שמן, למאור ולמזונות לכל זמן ישיבתו שם.
המקור: מסכת שבת דף ל' עמוד ב'.
הסיבה: דבריו סותרים זה את זה, וכן חשש שיש בהם נטייה למינות (כפירה).
הציטוט: "אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: בקשו חכמים לגנוז את ספר קהלת, וטעמם היה: מפני שדבריו סותרין זה את זה.
ומפני מה לבסוף לא גנזוהו?
מפני שתחילתו דברי תורה, וסופו דברי תורה
82 .82. הקשה המהרש"א מדוע אצל ספר יחזקאל שמצאו בו סתירות הלכו חכמים לדרשו (לעיל יג), ואילו כאן בקהלת קודם ביקשו לגנזו ורק לבסוף כשמצאו שתחילתו וסופו דברי תורה לא גנזוהו והלכו לדרשו? מתרץ המהרש"א שיחזקאל הוחזק אצלם כנביא, אבל קהלת הם דברי חכמת שלמה ולא ידעו שהם באים מרוח הקודש.תחילתו דברי תורה. דכתיב [א ג] "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש". ואמרי דבי רבי ינאי: אם יעמול אדם במה שהוא תחת השמש - הוא דאין לו יתרון בכל עמלו. אבל, אם יעמול בתורה, שהיא היתה קודם השמש, אז יש לו יתרון בעמלו.
וכן סופו דברי תורה, דכתיב [יב יג] "סוף דבר הכל נשמע: את האלהים ירא, ואת מצוותיו שמור, כי זה - כל האדם!". (שבת ל ע"ב , חברותא שם)
המקור: מסכת שבת דף ל' עמוד ב'.
הסיבה: גם כאן, מחשש שדבריו סותרים זה את זה (למשל: "אל תען כסיל כאיוולתו" לעומת "ענה כסיל כאיוולתו").
הציטוט: "ואף ספר משלי בקשו חכמים לגנוז, לפי שהיו דבריו סותרין זה את זה.
ומפני מה לא גנזוהו?
אמרי רבנן: כשם שספר קהלת, לאו, האם לא עיינינן ביה, ואשכחינן טעמא ונתיישבו כל הסתירות.
הכי נמי בספר משלי - ליעיינן, עלינו לעיין בו, ובודאי נמצא בו טעם לתרץ סתירותיו, ולכן לא גנזוהו.
ומאי נמצאו דבריו של ספר משלי סותרין זה את זה?
דכתיב: [כו ד] "אל תען כסיל כאולתו".
וכתיב: [שם ה] "ענה כסיל כאולתו".
ומתרצינן: לא קשיא.
הא דכתיב "תען", היינו בדברי תורה.
הא דכתיב "אל תען", היינו במילי דעלמא
83 .83. בפסוקים עצמם אין שינוי וצריך ביאור מנין לחלק ביניהם. ביאר הגר"א במשלי, שהגמרא רק מפרשת את הפסוק, שהרי הכתוב אומר אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה (משלי כו, ד) ובפסוק שלאחריו כתיב, ענה כסיל כאולתו פן יהיה חכם בעיניו, ומפרשת הגמרא שבמקום שאם תענה לו תהיה שוה לו, שאמר לך דבר שלא כהוגן, דהיינו במילי דעלמא, אז אל תענה לו, אבל במקום שאם תמנע את עצמך מלענות לו יחשוב את עצמו כחכם, כי יסבור שהוא ניצח אותך, בזה ענה כסיל כאולתו, והיינו בדברי תורה.
4. שיר השירים
המקור: מסכת מגילה דף ז' עמוד א' (ציטוט המשנה ממסכת ידיים ג, ה).
הסיבה: נתפס כשירי חול/אהבה חיצוניים (לפני שהבינו את עומק המשל שבו).
הציטוט: הדיון מובא כחלק מהמחלוקת איזה ספרים "מטמאים את הידיים" (קדושים). רבי עקיבא אומר שם את המשפט המפורסם: "חלילה! לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים... שכל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קודשים". (באבות דרבי נתן פרק א' מפורש שהיו גנוזים עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ופירשו אותם).
בעניו הטעם מדוע לא מוזכר שם ה' בשיר השירים כבר כתבו קדמונים ז"ל שמגילת שיר השירים מיוחדת מבין כל כתבי הקודש שאין בה אזכרת שם ה' ואפילו בכינוי כי מכיון שכולה רק משל בלבד על אהבה עליונה שבין הקב"ה וכנסת ישראל וכל שלמה האמורים בשיר השירים קדש ולכך שוב אין צריך להזכיר שם ה' במפורש
(מפענח תעלומות , ע"מ פז)}
5. מגילת אסתר
המקור: מסכת מגילה דף ז' עמוד א'.
הסיבה: השאלה האם יש לה סמכות לדורות והאם נכתבה ברוח הקודש, וכן החשש לעורר קנאה אצל הגויים.
הציטוט: "והכי מתנו: לאחר שקבלו חכמים את דבריה של אסתר, וקבעו קריאת המגילה לדורות, שלחה להם אסתר לחכמים עוד: כתבוני לדורות בספרי הכתובים!
224 224. הכי איתא בפירוש רש"י למגילה [פרק ט' פסוק ל"ב]: "ומאמר אסתר קים וגו', אסתר בקשה מאת חכמי הדור לקבעה ולכתוב ספר זה עם שאר הכתובים. וזהו: ונכתב בספר".שלחו לה חכמים: הרי אמר שלמה: "הט אזנך ושמע דברי חכמים". והיינו חנוכה ופורים, שאינן בכלל המצוות הכתובות, שנאמרו ברוח הקדש, אלא דברי חכמים הן. ומסיים קרא: "הלא כתבתי לך שלישים ולא רבעים". והכי פירושו: "שלישים" דווקא - דבשלשה מקומות יש לנו להזכיר מלחמת עמלק: בספר שמות, בספר משנה תורה, ובספר שמואל. ולא "רבעים", שאין אנו רשאים להוסיף עוד
225 .225. כך פירש רש"י. והקשה הריטב"א, מה ענין פסוק זה למלחמת עמלק? ופירש דהכי קאמר קרא: "הלא כתבתי לך שלישים", דשלשה ספרים כתב שלמה, ולא היה אפשר לו לכתוב יותר. ואמרו חכמים לאסתר, אם כן, היאך נוסיף אנו ספר על כתבי הקדש? ! וע"ע במהרש"א [ד"ה כתבוני לדורות], ובמהר"ץ חיות.עד שמצאו לו חכמים סמך, לכתבה בכלל הכתובים, ממקרא הכתוב בתורה. דכתיב בענין מלחמת עמלק: "כתב זאת זכרון בספר". ודרשינן ליה לקרא הכי:
"כתב זאת" - מה שכתוב כאן [בספר שמות] ובמשנה תורה, שכל מה שכתוב בתורה, קוראו הכתוב מקרא אחד.
"זכרון" - היינו מה שכתוב בנביאים [בספר שמואל].
"בספר" - מה שכתוב במגילה
226 .226. בספר שער בת רבים הביא, שעפ"י מאמר זה מבואר הפסוק [אסתר ט' ל"ב]: "ומאמר אסתר קים דברי הפורים האלה ונכתב בספר". כלומר, "ומאמר אסתר", דהיינו תשובת אמריה של אסתר, שאמרה "כבר כתובה אני על דברי וכו"', קיים את דברי הפורים האלה, להיות נעשים בכל שנה בקריאה ומשתה ושמחה. "ונכתב", דהיינו, מה שזכתה להיות המגילה נכתבת בין כל כתבי הקודש, הוא ממה שנמצא בתורה רמז על זה במילה "בספר", שדרשוהו - מה שכתוב במגילה.ולהכי קבעוה בין הכתובים, דחשבינן למגילה מכלל "שלישים".
והנכון בעיני, שזאת המגילה חיברה מרדכי וכו' והעתיקוה הפרסים ונכתבה בדברי הימים של מלכיהם, והנה הם עובדי עבודת גלולים,"והיו כותבים תחת השם הנכבד והנורא, שם תועבותם" , כאשר עשו הכותים, שכתבו תחת 'בראשית ברא אלקים' - 'ברא אשימא'. והנה כבוד ה' שלא יזכרנו מרדכי במגילה.(אבן עזרא,פתיחה למגילת אסתר)
ב.מניעת בזיון שם ה':
שאמרו בפ"ק דר"ה שבטלו לכתוב השם באגרת, כי למחר זה פורע את חובו ונמצא השטר או האיגרת מונח באשפה. ומגילת אסתר נקראת אגרת, ולא רצו לחלק בין אגרת הדיוט לאגרת אסתר (לפי ספר האשכול ח"ב סי' ב')
שאלו תלמידיו את רשב''י מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה אמר להם אמרו אתם אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע אם כן שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו אמרו לו אמור אתה אמר להם מפני שהשתחוו לצלם אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר אמר להם הם לא עשו אלא לפנים אף הקב''ה לא עשה עמהן אלא לפנים והיינו דכתיב {איכה ג-לג} כי לא ענה מלבו (מגילה יב, ע"א)
...ומפני כן, מסתתר שמו של הקב"ה ואינו נכתב במפורש,כדי להעיד על הנס שהיה מוסתר ומכוסה בתוך כל המאורעות של המגילה.מכאן אנו למדים כי למרות המדרגה השפלה שאליה הגיע אותו הדור,עם כל זה זכו לנסים גדולים ברחמי ה' יתברך עליהם לקיים הבטחתו 'ואף גם זאת בהיותם בארץ אויבהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם' {ויקרא כו, מד}
( רב פעלים ד,סוד ישרים יא, ע"פ פניני המועדים ע"פ הבן איש חי)
וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַי-ה-וָ-ה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר(שמות יז,טז)
כי יד על כס יה. ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו, להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו כס ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקב"ה, שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו, יהיה השם שלם והכסא שלם, שנאמר האויב תמו חרבות לנצח (תהלים ט, ז.), זהו עמלק שכתוב בו ועברתו שמרה נצח (עמוס א, יא.) וערים נתשת אבד זכרם המה (תהלים שם), מהו אומר אחריו, וה' לעולם ישב, הרי השם שלם, כונן למשפט כסאו, הרי הכסא שלם (רש"י,שם)
פירוש שאין השם שלם כי חסר מחצית השם אותיות ו"ה, וכן אין הכסא שלם כי חסרה אות א' מן כסא. נמצא לפי זה שבגלות חסרות ג' אותיות הו"א - ו"ה מן השם ואות א' מן כסא.
על פי האמור מבואר בספרים הקדושים לפרש התפלה בברכת קריאת שמע של שחרית (אמת ויציב): "הוא קיים ושמו קיים וכסאו נכון". פירוש, כשג' אותיות הו"א קיים שיחזרו למקומם, כי אז "ושמו קיים", שמו של הקב"ה קיים שיהיה השם שלם, "וכסאו נכון", שגם הכסא יהיה נכון במקומו.
והנה הטעם שאין השם שלם מבואר בכתבי האריז"ל (עץ חיים שער מח פרק א), כי בגלות יש לעמלק וזרעו אחיזה בב' אותיות ו"ה, וב"ספר הלקוטים" להאריז"ל (פרשת האזינו ד"ה מלת א"י) מבואר, כי זהו ענין י"א ארורים שנזכרו בפרשת כי תבא, וי"א אלופי עשו שנזכרו בסוף פרשת וישלח, כנגד י"א קליפות שיש להם אחיזה באותיות ו"ה בגימטריא י"א. וכתב ב"מגלה עמוקות" (סוף פרשת וארא) שזהו גם כן ענין המן ועשרה בניו מזרע עמלק שהם י"א.
(שבילי פנחס/הרב פנחס פרידמן , פורים מאמר ח ע"מ קיח)
8.משום הסתר פנים: הסתרת שם ה' מקיימת וממחישה את הנבואה של הסתר אסתיר
א.ה' מבטיח שכאשר יחטאו יהיה הסתר פנים:
אסתר מן התורה מנין? {דברים לא-יח}: "ואנכי הסתר אסתיר פּנַי בּיּוֹם הַהוּא עַל כּל הָרָעָה אֲשׁר עָשׂה, כּי פָנָה אֶל אֱ-לֹהִים אֲחֵרִים"(חולין קלט, ע"ב)
הסתר אסתיר- בימי אסתר יהיה הסתר פנים ומצאוהו צרות רבות ורעות (רש"י,שם)
ב.המגילה היא הקיום של הבטחת הסתר אסתיר:
א"כ נל"ל, דלמה לא נזכר שמו של הקב"ה במגיל' - לרמוז שהיה אז הסתרת פנים; "ואנכי הסתר אסתיר פני", שאמר הקב"ה, נתקיים בימי המן, ע"כ.
ובזה יבא על נכון שמגילת אסתר נתנה ליכתב, כדי להודיעך כי אז נתקיים "ואנכי הסתר אסתיר פני" בדווקא; שאין שמו יתברך נכתב בה, כי חס' ברמז ובהסתר בר"ת בפסוק: "יבוא המלך והמן היום", ר"ת שם הוי"ה, לרמוז שבאותם הימים קיים מה שנא' "ואנכי הסתר פני ביו' ההוא".
וזה היינו נודע, כי חס' בכתיבת המגיל' ולהסתיר שם הוי"ה ממנה; ובראות הקורא בה כך, יודע שבימי המן נתקיים פסוק "ואנכי הסתר" וכו'.
(מדרש אליהו/אליהו בן אברהם שלמה הכהן סה ע"א)
ג.הנס היה בתוך הנהגת הטבע ויד ה' נסתרת:
ועתה נבאר בעזר אדון כל למה במגילה איננו מוזכר שום שם הויה ושום שם משמות הקדושים בפירוש רק בראשי תיבות ובסופי תיבות כמוזכר בדברי האר"י ז"ל, וכגון יבא המלך והמן היום, ראשי תיבות הויה. וכל זה איננו שוה לי, סופי תיבות הויה, וכן כולם. כי הנס היה בתוך הטבעים הנהגתו מכוסה ולכן אין שום שם במגילה, כי בטבע הנהגותיו מכוסה, רק על ידי הנס דמרדכי ואסתר רואין שיש עילת כל העילות המנהיג עולמו ומרים תפארת ישראל ומשפיל ומכרית קרני רשעים, אבל אין רואין מלכותו כמו למעלה כמאמר המשורר (תהלים קג,יט) ה' בשמים הכין כסאו. ולכן כיון שעל ידי הנס ניכר שיש עילת כל העילות המנהג עולמו בחסד וברחמים ובמשפט לכן בראשי תיבות וסופי תיבות יש כמה שמות כמוזכר בדברי האר"י ז"ל. אפס כיון שאין רואין מלכותו לכן אין בו באתגליא. וגם כיון שרואין על ידי נסים נסתרים והנס צריך להיות מכמה דברים ומכמה סיבות. וכל שם היוצא מראשי תיבות וסופי תיבות הוא מכמה תיבות, כלומר שרואין מלכותו מהסיבות שהיה בימי מרדכי ואסתר והסיבה שהיה בימי מרדכי הוא מאיזה ספור מעשה וספור מעשה בא מכמה תיבות לכן בא השם בראשי תיבות וסופי תיבות מכמה תיבות. אבל שם בפני עצמו הוא תיבה מיוחדת איננו מוזכר, כי בפני עצמו אין רואין אותו בטבע והוא דק ועמוק.
(קדושת לוי, ר' לוי יצחק מברדיצ'ב,קדושה ראשונה פורים)
ד.הסתרת הפנים היתה אמורה למנוע ניסים ודווקא קרה ההיפך ולכן לא נקראת מגילת הדסה:
אבל יובן גם כן דיש באמת להבין, הלא כפי מאמר חז"ל [מגילה יג ע"א] עיקר שמה היה הדסה, רק אומות העולם קראו אותה אסתר, וא"כ למה תהיה המגילה נקראת בשם שקראוה אומות העולם, ולא כפי השם הנכון מגילת הדסה באמת:
והנה אז בימי המן היה בעו"ה שהשתחוו לצלם ונהנו מסעודות הרשע, ונכריות נשאו, עד אשר ה' סר מקרב עמו, ולא היה שוכן אתם כלל, רק הסתיר עצמו, והיו ישראל בהסתרת פנים למאוד. ולכך כתב מהר"ל מפראג ז"ל בספר אור חדש, שאין שם במגילה, להורות על הסתרת פנים, וא"כ אין מהראוי להעשות אפילו נס קטן שבקטנים, ומכל מקום קרה נס כזה, להרוג אויבים ולהרים קרן ישראל, אשר ה' ברוב רחמיו וטובו לבית ישראל הציץ מחרכים לפעול עמם, זהו נס גדול מכל נסים, וכמוהו לא היה מיום בחר ה' ישראל לנחלה לו:
ולכך נרמז השם רק בראשי תיבות וסופי תיבות, להורות כי הציץ מחרכים. וזהו שהקב"ה היה בהסתרת פנים מורה שם אסתר, כמאמר חז"ל [חולין קלט ע"ב] אסתר מן התורה מנין, שנאמר אנכי הסתר אסתיר פני, ולכך נקראת המגילה, תוקפו של נס, מגילת אסתר, בשם הזה ולא הדסה, כי שם זה מורה על הנס שהיה בהסתרת פנים, ומכל מקום פעל זאת:
(ספר יערות דבש - חלק שני - דרוש יז )
9.בגלל שהיו בחוץ לארץ הקב"ה יושב בסתר וה' מתגלה לנביאיו רק בארץ ישראל או בעבורה:
ומה הוא ההילול שאנו מהללים הרי אין אנו אומרים בהם הלל והטעם מפני שהוא נס שנעשה בחוץ לארץ שמאחר שנכנסו ישראל לארץ ונתקדשה הארץ נפסלו כל הארצות לומר על נס שנעשה בהם שירה מגילה יד. ואם תבין הסוד הזה תדע למה לא נזכר שם השם ית' במגילה הזאת כי ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר (דברים לב) והדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה אם כן מה הוא ההילול שנהלל לשם ית' על הניסים האלו
(תורת המנחה, הרב יעקב סקילי,מתלמידי הרשב"א, דרשה לו)
והרמבן אמר שזה הנס נעשה בחוץ לארץ ואין ראוי שיכתב שמו יתברך
(שלום אסתר , יצחק בן מרדכי שמעון,שם)
10.מגילת אסתר-סוף העידן הנבואי:
מגילת אסתר המתארת את אירועי הפורים היא הספר היחיד בתנ"ך שמדבר על מצב שבו אין נבואה. כשאין גילוי פנים של אלהים יש הסתרת זהות של האדם. אם אין נבואה, יש מסכות.(הרב אורי שרקי שליט"א, מתוך מצרף-מחשבות על יצירה ישראלית - יהודית)
11.דרגה אלוקית גבוהה:
עוד יש בידינו קבלה של אמת, כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה, שהתיבות מתחלקות לשמות בענין אחד. כאילו תחשוב על דרך משל, כי פסוק בראשית יתחלק לתיבות אחרות, כגון: 'בראש יתברא אלהים', וכל התורה כן, מלבד צירופיהן וגימטריאותיהם של שמות. וכבר כתב רבינו שלמה בפירושיו בתלמוד (סוכה מה, א): "ענין השם הגדול של ע"ב, באיזה ענין הוא, בשלשה פסוקים: 'ויסע', 'ויבא', 'ויט'. ומפני זה ספר תורה שטעה בו באות אחת במלא או בחסר - פסול. כי זה הענין יחייב אותנו לפסול ספר תורה שיחסר בו ו' אחד ממלות 'אותם' שבאו מהם ל"ט מלאים בתורה, או שיכתוב הו' באחד משאר החסרים, וכן כיוצא בזה, אף על פי שאינו מעלה ולא מוריד כפי העולה במחשבה.
(הקדמת הרמב"ן לתורה)
א2.לולא חטא העגל יכלו ב"י ללמוד את התורה כצירוף שמותיו של ה':
והתורה. פירשו חז״ל בברכות ד״ה זה מקרא. וכ״ה בירו׳ שם פ״ו ה״א ר״א בר כהנא בשם ר״א מנין לכל המצות שטעונין ברכה שנא׳ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה איתקיש מצוה לתורה מה תורה טעונה ברכה אף מצות טעונין ברכה. הרי דמפרשי תורה ממש. אכן ע״כ אינו כמו שהיא כתובה לפנינו. שהרי לא נשלמה עדיין אלא כמו שהיתה כתובה לפני ה׳ כולה שמותיו של הקב״ה שבהם ברא שו״א. וע״ז אמרו במס׳ ע״ז ד״ג ג׳ שעות ראשונות של יום הקב״ה יושב ועוסק בתורה. ומביא על כך המאמר מקרא יומם יצוה ה׳ חסדו ולא נתבאר מה זה חסד במה שהקב״ה עוסק בתורה אלא הכונה דהקב״ה מזכיר שמותיו ית׳ ומחדש בטובו בכל יום תמיד מע״ב. וברור שמחדש באופן שברא מתחלה היינו בשמותיו הקדושים וכלשון המשנה באבות פ״ד שהתורה נקרא כלי חמדה שבו נברא העולם. והן הן גופי תורה שבכתב ומש״ה נקרא זה העסק חסד כאמור לעשה אורים גדולים כל״ח וכ״ז ניתן למשה בסיני אלא שלא נתפשט שמותיו על צורה שניתנה לנו אלא פרשיות פרשיות בכל משך ארבעים שנה עד מות משה והתורה הלז היינו שמותיו של הקב״ה היו כתובים על הלוחות הראשונות כמש״כ להלן ל״ב ט״ו בשם הירו׳. וגם בלוחות השניות כמבואר בל״ד א׳ וכ״ז:(העמק דבר שמות כד, יב)
הוא מאמר המדרש שמביא מהר"ל בהקדמה לספרו אור־חדש: "חכמת נשים בנתה ביתה טבחה טבחה אף ערכה שולחנה" – זו אסתר המלכה וכו', אף ערכה שולחנה בעולם־הזה ובעולם־הבא, איזה שם־טוב שקנתה, שכל המועדים עתידים להבטל וימי הפורים לא בטלים לעולם וכו', ד"א אומר אף יום־הכפורים לא יבטל לעולם, שנאמר "והיתה זאת לכם לחוקת עולם" – אסתר קנתה שם־טוב בעולם־הזה ובעולם־הבא, שכן בחכמתה הביאה להכרתת זרעו של עמלק, והגדילה את כתר השם־הטוב, הוא השם המפורש, בעולם־הזה ובעולם־הבא, שכשם שבעולם־הבא יהיה השם נקרא כמו שהוא נכתב, אף בעוה"ז כך, ובמידה זו שוה פורים ליום־כפורים, שהיה השם הק' מפורש יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה, ולפיכך יום־הפורים ויום־הכפורים שולחין יונקותיהן לחיק־העתיד, ולא ייבטלו לעולם.
והננו חותמין ביישוב הקושיא שמביא אבן־עזרא בהקדמת פירושו למגילת־אסתר, שאין במגילה הזאת זכר שם ה', והיא מספרי הקודש – וניתן לומר כי אילו היה כתוב שם ה' במגילת־אסתר, היתה המידה נותנת שיקראוהו כמו שהוא נכתב, שכן באופיו של הנס כך צריכה להיות צורתה של הידיעה שבה נפרסת פרשת־הנס, ומאחר שאמרה תורה "זה שמי לעלם", ופירש לו ההוא סבא לרבא כשרצה למדרשה בפירקא ד"לעלם" כתיב לשון העלמה (כמו שהובא לעיל אות ט'), לכן העלימו שם ה' מן המגילה.
(ציץ השדה/יצחק אייזיק פרג, חלק א ע"מ ח)
1.ה' הוא המלך:
כל מקום שנאמר במגילת אסתר מלך אחשורוש באחשורוש הכתוב מדבר, וכל מקום שנאמר מלך סתם במלך מלכי המלכים הכתוב מדבר, ודרש "כטוב לב המלך ביין" - כטוב לבו של הקב"ה ביינה של תורה (מדרש אבא גוריון פ"א)
2.שם ה' מסתתר במועדי הקריאה האפשריים של המגילה:
איפה ה' מופיע במגילה? יש שאמרו שכל מקום שמופיע "המלך" הוא מלכו של עולם ויש שאמרו בראשי התיבות "יבוא המלך והמן היום ". אך יש לומר שה' נמצא באמת בכל המגילה. דווקא בגלל שהוא לא מוזכר, ה' מופיע בכל המגילה מתחילה ועד סוף. כך בספר שמות יש אופן נסתר "זה שמי לעֹלם" - העלם, שם הויה, שלא מבוטא. ויש שם אדנות, שאומרים אותו, יש שני אופני קריאה א-לוהית. מפורש בתחילת מסכת מגילה: "מגילה נקראת", כלומר: מגלים את הנסתר". איך מגלים? בשני סוגי גילוי באלוהות: שם אדנות ושם הוי"ה. ממשיכה המשנה: נקראת ב: יא+יב+יג+יד+טו = 65 =שם אדנות הגילוי. "לא פחות" =י אדר +"ולא יותר" ט"ז אדר= 26 שם הויה הנעלם. זו מהות המגילה, ע"י המגילה מגלים את מה שאי אפשר לגלות בדרך כלל.
(פורים - התגלות ה' בטוב וברע/הרב אורי שרקי)
א.ראשי תיבות לפי סדר:
וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ (אסתר ה,ד)
מדוע דווקא בפסוק זה נרמז שם ה' בצורה הכי גלויה?
רבי נחמיה אומר, כדי שלא יאמרו ישראל אחות יש לנו בבית המלך ויסיחו דעתן מן הרחמים (מגילה טו, ע"ב)
יבא המלך והמן היום (אסתר ה, ד) וגו' ולכך קאמר היום כי ראש התיבות הוא השם המיוחד ורמז בו כי השם המיוחד ג"כ יבא והשם המיוחד הוא ילחם כנגד המן שהוא זרע עמלק ואין השם שלם עד שימחה זכר עמלק ומפני כי עתה הוא התחלת הגאולה להפיל אותו ולכך הזכירה את שם המיוחד שהוא יפיל המן (אור חדש למהר"ל, ע"מ קסה)
שם ה' רמוז דווקא במקום הסעודה שכן הכל התחיל מהחטא ש'מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע' (מגילה יב) ולכן דווקא ע"י סעודה כשרה שאסתר תערוך למלך ולהמן ובה היא תאזור אומץ להתמודד פנים אל פנים מול המן- משם תבוא ישועת ה' (ענ"ד)
ב.סופי תיבות לפי סדר:
וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן וְהָמָן עָמַד לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ מֵאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה כִּי רָאָה כִּי כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ: (אסתר ז,ז)
ג.ראשי תיבות למפרע:
וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְּכָל מַלְכוּתוֹ כִּי רַבָּה הִיא וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן (אסתר א,כ)
ד.סופי תיבות למפרע:
וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שׁוֶֹה לִי בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ (אסתר ה,יג)
ה.סופי תיבות בצירופים שונים:
וַיֹּאמֶר מְמוּכָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים לֹא עַל הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה כִּי עַל כָּל הַשָּׂרִים וְעַל כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ(אסתר א,טז)
ו.סופי תיבות בצירופים שונים:
וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת (אסתר ב,ז)
ז.סופי תיבות בצירופים שונים:
וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן וְהָמָן עָמַד לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ מֵאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה כִּי רָאָה כִּי כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ (אסתר ז,ז)
4.המגילה נקראת דברי שלום ואמת שהם רמזים לשם ה':
רצו אסתר ומרדכי לומר להם שצוואה זו של כתיבת המגילה מפי הקב"ה נאמר להם והיה ראוי לכתוב 'דברי ה' צבאות' אך מפני שלא נכתבו שמות שאינן נמחקין בהמגילה מהטעמים המבוארים בהמפרשים וידוע שהקב"ה נקרא שלום כמו שדרשו חז"ל מקרא דויקרא ה' שלום, ואסור להזכירו אפילו במרחץ (שבת י:), וכן ידוע שחותמו של הקב"ה אמת וכיון שמפי רוח הקודש נאמר ודברי השם יתברך הן לכך נאמר דברי שלום ואמת.
(מגילת סתרים, ר' יעקב מליסה, שם)
4.ה' הסתיר התגלותו במגילה ולכן לא הוזכר שמו במפורש אבל בבחינת "אני ראשון ואני אחרון" הוא מוזכר בראשי וסופי תיבות:
(ספר קדושת לוי - קדושה ראשונה פורים )
סיום: התבוננות מעמיקה מגלה את הקב"ה שמסדר הכל , פרט לנקודת מסירות הנפש שנדרשת מהצד האנושי
סיפור המגילה 'מסודר' היטב. הקב"ה דאג שמרדכי ישב בשער המלך; הוא סידר שאסתר תילקח כמלכה; שמרדכי יהיה האיש הנכון במקום הנכון, כדי לגלות את מזימת בגתן ותרש, ושפעולתו תירשם בספר דברי הימים למלך. כמו כן דאג הקב"ה שהמלך ישכח זאת, כך שהידיעה תיגנז ותתגלה בזמן הראוי. הכול היה מתוזמן היטב, מלבד 'טעות' אחת: שהמלך לא קרא לאסתר שלושים יום. לכאורה אין הדבר מסתדר, כביכול הקב"ה 'שכח' פה פרט חשוב. הלוא הוא היה יכול 'לסדר' שהמלך יבקש את קרבתה של אסתר באותה השעה. מדוע נדרש שתהסס ללכת אל המלך, שתסכן את נפשה במעשה? אלא שזהו כנראה אחד היסודות של הגאולה: הקב"ה מסדר את הכול מלבד דבר אחד – מסירות הנפש של הנגאל. תמיד נדרשת החלטה של מסירות נפש, כדי שכל המערכות שהונחו על ידי הבורא תפעלנה בגאולת ישראל. לכן אומרת אסתר: "לך כנוס את כל היהודים" לפני שמישהו אחר יכנס אותנו בעל כורחנו, בדרך הקשה. אחדות האומה היא שמצילה ומושיעה.(פרקי מועדות, הרב מרדכי ברויאר, ע"מ 611-612)
ונראה דכיון שעל ידי משה ומרדכי ואסתר מתגלגל על ידם דבר שלא בא על יד צדיק שבעולם, דהיינו: להציל אומה שלמה מכליה. משה - בענין מעשה העגל, שנתחייבו כליה והצילם; ומרדכי ואסתר - בימי המן, שנתחייבו גם כן כליה על שהשתחוו לצלם ונהנו מסעודת אחשורוש, והצילום.
וכן בא על ידי המן דבר שלא בא על יד שום רשע שבעולם: לבקש שלא יותר שם ישראל בעולם.
ובהכי אחלו דברים גדולים; מוכרח דחכמת התורה רמוז מקודם שבאו לעולם, להודיע ד"מגיד מראשית אחרית". שהרי רמז שם הניצולים מכליה ושם הרשעים המתגלגלים מקודם שבאו לעולם.
לכן בקש דוקא על אלו "מנין מן התורה" מקודם שבאו ולא על אחרים; כי על אלו שייך לבקש ולא על אחרים, יען בא על ידם דבר גדול שלא נעשה ע"י שום נברא כמדובר. ומוכרח שהתורה רמוז בהם מקודם שבאו לעולם, מצד בחינת חכמתם כמדובר.
