פתיחה:פרשת המנורה- פרשת בהעלותך היא הפרשה הל"ו בתורה כנגד האור הגנוז שהאיר בעולם 36 שעות, החנוכיה שיש בה 36 נרות( מלבד השמש) ומס' הפעמים בתורה של המילים אור מנורה ונרות:
הסדר הזה היינו סדר בהעלותך הוא סדר הל"ו בתורה הוא על פי מה שכתב הרוק"ח ז"ל ל"ו פעמים נזכר בתורה לשון 'אור' 'מנורה' 'נרות' והוא על פי מה שכתבתי כמה פעמים במאמרי חנוכה ל"ו נרות תיקנו נגד אור הגנוז והוא נגנז בתורה ושימש לאדם הראשון ל"ו שעות והדברים ארוכים ועל כן סדר הזה של אור המנורה הרמוזה לתורה שנגנז בה האור כי טוב(בראשית א ד) הוא הסדר הל"ו ציינתי למשמרת (ליקוטי מהרצ"א, בעל ה'בני יששכר', פרשת בהעלותך)
1.סוד הדלקת המנורה -מה היתרון של הדלקת הנרות ע"פ קרבנות הנשיאים? כח ההתמדה:
בהעלתך. למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה אז דעתו, כשלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומיטיב את הנרות:(רש"י,שם)
....אמר לו הקב"ה שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות כלומר אתה מלהיב את נשמותיהן של ישראל באהבת השי"ת ומטיבן (אהלי יעקב, הרב יעקב פרידמן, במדבר, שלב)
א.הנשיאים התנדבו בגלוי, פעולת אהרון בהדלקת והטבת הנרות היא בסתר, במשכן פנימה
ב.בקרבנות הנשיאים היו מעורבים רק הם, פעולת אהרון נמשכת על אהרון ועל בניו
ג.קרבנות הנשיאים היו אירוע חד פעמי שנמשך 12 ימים, פעולת אהרון היא אירוע ארוך טווח שנמשך לאורך ימי המשכן( 480 שנה) בית ראשון ובית שני(930 שנה), כ-1400 שנה!
2.רבי עקיבא הולך לפי רושם מעשים רבים ולא לפי מעשה רב רושם:
הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, ובְטוֹב הָעוֹלָם נִדּוֹן. וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה: (אבות ג,טו)
"אחר כך אמר, שהמעלות לא יושגו לפי שעור גודל המעשה, אלא לפי רוב מספר המעשה. וזה, שהמעלות אמנם יושגו בכפול מעשי הטוב פעמים רבות, ובזה יושג הקנין, לא בשיעשה האדם מעשה אחד גדול ממעשי הטוב, שבזה לבדו לא יושג קנין.
משל זה, שהאדם אם יתן למי שראוי אלף דינר, בפעם אחת ולאיש אחד, לא תושג לו מעלת הנדיבות בזה המעשה האחד הגדול, כמו שתושג למי שיתנדב אלף פעמים באלף דינר, ויתן כל דינר מהם על צד הנדיבות, לפי שזה ייכפל על ידו מעשה הנדיבות אלף פעמים, ויושג קנין חזק, וזה פעם אחת בלבד התעוררה הנפש התעוררות גדולה למעשה טוב, ואחר כן פסקה מזה.
וכן בתורה אין שכר מי שפדה אסיר במאה דינר, או נתן צדקה לעני במאה דינר שהיו די מחסורו, כמו מי שפדה עשרה אסירים, או השלים חסרון עשרה עניים, ואפילו בעשרה דינרים. ולזה תקיש. וזה הוא ענין אומרו: לפי רוב המעשה אבל לא על פי המעשה".(פירוש המשנה לרמב"ם,שם)
3.רבי עקיבא נהיה מאדם בור לגדול הדור בזכות התבוננות בכוחה של ההתמדה:
מָה הָיְתָה תְּחִלָּתוֹ שֶׁל רַ' עֲקִיבָא?
אָמְרוּ: בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיָה וְלֹא שָׁנָה כְּלוּם.
פַּעַם אַחַת הָיָה עוֹמֵד עַל פִּי הַבְּאֵר בְּלֹד,
אָמַר: מִי חָקַק אֶבֶן זוֹ?
אָמְרוּ לוֹ: עֲקִיבָא, אִי אַתָּה קוֹרֵא "אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם" (איוב יד, יט) – הַמַּיִם, שֶׁנּוֹפְלִים עָלֶיהָ תָּדִיר בְּכָל יוֹם.
אָמַר רַ' עֲקִיבָא: וְכִי לִבִּי קָשֶׁה מֵהָאֶבֶן? אֵלֵךְ וְאֶלְמַד פָּרָשָׁה אַחַת מִן הַתּוֹרָה.
הָלַךְ לוֹ אֶל בֵּית הַסֵּפֶר וְהִתְחִיל קוֹרֵא בְּלוּחַ הוּא וּבְנוֹ.
אָחַז רַ' עֲקִיבָא בְּרֹאשׁ הַלּוּחַ וּבְנוֹ בְּרֹאשׁ הַלּוּחַ.
כָּתַב לו אָלֶף בֵּית – וּלְמָדָהּ.
אָלֶף תָּיו – וּלְמָדָהּ,
תּוֹרַת כֹּהֲנִים – וּלְמָדָהּ.
הָיָה לוֹמֵד וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁלָּמַד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ.....
רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְסַתָּת שֶׁהָיָה מְסַתֵּת בֶּהָרִים.
פַּעַם אַחַת נָטַל קַרְדֻּמּוֹ בְּיָדוֹ וְהָלַךְ וְיָשַׁב עַל הָהָר, וְהָיָה מַכֶּה מִמֶּנּוּ צְרוֹרוֹת דַּקִּים.
בָּאוּ בְּנֵי אָדָם וְאָמְרוּ לוֹ: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? אָמַר לָהֶם: הֲרֵי אֲנִי עוֹקְרוֹ וּמְטִילוֹ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן.
אָמְרוּ לוֹ: וְיָכוֹל אַתָּה?
אָמַר לָהֶם: הֵן.
הָיָה מְסַתֵּת וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ אֵצֶל סֶלַע גָּדוֹל.
נָתַן תַּחְתָּיו צִפֹּרֶן שֶׁל בַּרְזֶל, סְתָרוֹ וַעֲקָרוֹ וֶהֱטִילוֹ אֶל הַיַּרְדֵּן.
רָאָה אַחֵר גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, נָתַן תַּחְתָּיו צִפֹּרֶן שֶׁל בַּרְזֶל וֶהֱטִילוֹ אֶל הַיַּרְדֵּן
וְאָמַר לוֹ: אֵין זֶה מְקוֹמְךָ אֶלָּא זֶה.
כָּךְ עָשָׂה לָהֶם רַ' עֲקִיבָא לְרַ' אֱלִיעֶזֶר וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ,
שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּחַלָּמִישׁ שָׁלַח יָדוֹ הָפַךְ מִשֹּׁרֶשׁ הָרִים, בַּצּוּרוֹת יְאֹרִים בִּקֵּעַ וְכָל יְקָר רָאֲתָה עֵינוֹ" (איוב כח, ט-י).
(אבות דרבי נתן, א,ו)
א. מהי החשיבות הסמלית של גיל ארבעים בסיפור?
הבחירה לציין שרבי עקיבא היה בן ארבעים מדגישה את המהפך הדרמטי בחייו, שכן לפי המקורות עד גיל זה הוא לא למד דבר ("ולא שנה כלום"). הגיל מסמל נקודת מפנה של בשלות, ומלמד שמעולם לא מאוחר מדי להשתנות ולהתחיל ללמוד מן היסוד.משבר גיל ה-40 של ר"ע הוליד את התובנה ששינתה את חייו
ב. מה חשיבותה של העיר לוּד בסיפור על פי המקורות?
הסיפור מציין שרבי עקיבא עמד על פי הבאר בלוּד, עיר שהייתה מרכז תורני חשוב בתקופת התנאים. ממצאים ארכיאולוגיים שנחשפו לאחרונה בלוד מעידים על קיומם של מבני ציבור ולימוד מתקופה זו, מה שמחזק את הרקע ההיסטורי לסיפור
ג. מה למד רבי עקיבא מהתבוננותו באבן שבפי הבאר?
רבי עקיבא הבחין שהמים, על אף רכותם, הצליחו לחקוק באבן הקשה בשל ההתמדה – העובדה שהם נופלים עליה "תדיר בכל יום",,. הוא הסיק מכך ב"קל וחומר" שאם המים חקקו את האבן, הרי שדברי התורה, שקשים כברזל,ומצד שני גם נמשלו למים, בוודאי יצליחו לחקוק ולחדור אל לבו העשוי בשר ודם,,.
ד.מדוע לא ענו לו ישירות שהמים שחקו את האבן?
הוענים לרבי עקיבא נותנים לו קריצה ביקורתית, אם היית יודע את התורה היית מכיר את הפסוק באיוב שמפענח את מה שקרה לאבנים דרך התמדת ירידת המים עליהם: אָמְרוּ לוֹ: עֲקִיבָא, אִי אַתָּה קוֹרֵא "אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם" (איוב יד, יט)
ה. מדוע בחר רבי עקיבא לשבת בבית הספר יחד עם בנו הקטן?
הישיבה המשותפת עם בנו על ספסל הלימודים מדגישה את מידת הענווה העצומה שלו,. הוא לא התבייש ללמוד "אלף-בית" עם תינוקות של בית רבן למרות גילו המתקדם, ובכך גבר על הבושה או הגאווה שעלולות היו למנוע ממנו את השינוי
ו. דיוק מהמילים: מה מלמדת העובדה שרבי עקיבא ובנו אחזו "זה בראש הלוח וזה בראש הלוח"?
האחיזה המשותפת בלוח הלימוד מסמלת את הפיכתו של רבי עקיבא לשווה לבנו בתהליך הלמידה,. הדיוק בתיאור שהם אוחזים בשני קצות הלוח בא ללמד שרבי עקיבא ביטל את מעמדו כאב או כאדם מבוגר והתמסר לחוויית הלמידה הראשונית, צעד אחר צעד, מתוך ענווה מוחלטת
ז. מהי המשמעות של לימוד ה"אלף-בית" ועד ה"תיו" עבור רבי עקיבא?
לימוד האותיות מייצג את בניית התשתית היסודית, רבי עקיבא הבין שכדי להפוך לחכם גדול, עליו לשלוט תחילה בכל מרכיבי היסוד של התורה, אות אחר אות, מבלי לדלג על שלבים.
ח. דיוק מהמילים: מדוע כתוב תחילה שלמד "אלף בית" ואחר כך "אלף תיו", ומה כל אחד מסמל?
הביטוי "אלף בית" מסמל את רכישת יסודות הקריאה והכרת האותיות הראשונות כבסיס ליכולת הלמידה,. לעומתו, "אלף תיו" מסמל את השלמת המכלול ואת השליטה המלאה בכל רצף האותיות והשפה, המייצגת את המעבר מהבנה בסיסית לשליטה מערכתית בכל כלי הלימוד,.
ט. למה הכוונה בביטוי "תורת כהנים ולמדה", ומדוע התחיל דווקא מספר זה?
"תורת כהנים" הוא ספר ויקרא, ורבי עקיבא בחר בו כספר הראשון ללימודיו בעקבות המנהג שתינוקות של בית רבן מתחילים בו ("יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים"). הדבר מראה שרבי עקיבא אימץ את מסלול הלימוד של ילד בתחילת דרכו באופן מוחלט.
י. איזה כוח הניע את רבי עקיבא בתהליך הלימוד מעבר לשינון?
הכוח המניע היה כוח השאילה והחקירה; הוא לא הסתפק בקבלת ההלכה אלא שאל על כל אות "למה נכתבה?". גישה ביקורתית וסקרנית זו הפכה אותו מלומד פסיבי לחוקר יצירתי ש"מעמיד את רבותיו בדברים".
יא. מהו ההבדל המרכזי בין גרסת אבות דרבי נתן לגרסת התלמוד הבבלי לגבי תחילתו?
בעוד התלמוד הבבלי מדגיש את רחל אשתו כגורם המניע ששלחה אותו ללמוד, הקטע באבות דרבי נתן מתמקד בתובנה האישית שלו מול פגעי הטבע בבאר ובלימוד המשותף עם בנו.
יב. מהו פשר המשל על ה"סתת" המוזכר באבות דרבי נתן?
רבי עקיבא מושווה לסתת שמכה בהר וטוען שהוא עוקר אותו ומטילו לירדן. הנמשל הוא שיטת הלימוד שלו: הוא החל בפרטים הקטנים (האותיות) ודרכם הצליח "לעקור הרים", כלומר לפרק סוגיות סבוכות ולבנותן מחדש
4.הנר- סמל לתכונת ההתמדה
הרגיל בנר- מי שנזהר לשמור על תכונת ההתמדה כמו נר שדולק כל הזמן ועל השאיפה למעלה כמו השלהבת- זוכה שבניו ותלמידיו מושפעים מכך ונעשים תלמידי חכמים (ע"פ הרב בן ציון אלגאזי,ראש מכון צורבא מרבנן)
5.סודו של הנר המערבי- נצח ישראל- ההתמדה ברמת הכלל :
א.נר מערבי לא כבה:
הנר הפונה לפרוכת קודש הקדשים במערב וממנו מדליקים את שאר נרות המנורה.(ע"פ אתר מכון המקדש)
אמר רבי חנניה סגן הכהנים אני שמשתי במקדש ומעשה נסים היו במנורה, משהיו מדליקין אותה בראש השנה לא היתה מתכבה עד שנה אחרת, ואמרו רבותינו כל חצר שבירושלים היתה משתמשת לאורה שלמנורה. (מדרש הגדול, ויקרא כד ב)
להעלת - חסר וי"ו, לומר שוי"ו נרות מכבין אותם, אבל נר מערבי דולק לעולם (בעל הטורים, שמות כז כ)
ב.מטרת הנרות- להעיד שהשכינה שורה בישראל:
מתיב רב ששת {ויקרא כד-ג} מחוץ לפרוכת העדות יערוך וכי לאורה הוא צריך והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל (שבת כב, ע"ב)
ובה היה מסיים. הטבת הנרות שדלק כל היום ואינו מטיבו עד הערב ומשנה זו בת''כ שנויה וסבירא ליה דמזרח ומערב מונחין והכי תניא לעיל מיניה להעלות נר תמיד שתהא נר מערבי תמיד שממנו יהא מתחיל ובו יהא מסיים ומדלא כתיב להעלות נרות ש''מ הוקבע נר אחד להתחיל בו בכל יום וזהו נר מערבי השני של מזרח והכי תנן (תמיד לג.) נכנס ומצא נרות מזרחים דולקות מדשן המזרחי ומניח את המערבי דולק שממנו מדליק את המנורה בין הערבים מצאו שכבה כגון משמת שמעון הצדיק מדליקו ממזבח העולה(רש"י,שבת כב,ע"ב)
ה.כבה נר המערבי- כשמת אור החיים:
כל דבורו של הבעש"ט ביום השבת היה בלשון הקודש ובמלים ספורות בלבד, ומשום כך נהגו תלמידיו לשאול אותו במוצאי שבת לפשר הדברים שהשמיע. הוא הסביר להם הפעם, כי רבי חיים בן עטר נסתלק לעולמו. מערבי הוא הכינוי בו מכנים את יהודי מרוקו, המתגוררים במערב הקצוני. מששאלוהו מנין לו זאת, ענה: יש בנטילת ידים כונה אחת, שנתגלתה רק לאדם אחד, כל ימי השתדלתי להשיגה ולשוא, כי היא היתה ברשותו של רבי חיים בן עטר. היום לאחר שנטלתי את ידי נתגלתה לי פתאום אותה הכונה, מכאן אני יודע שבעל "אור החיים" איננו כבר בחיים.
(מרקוס אהרון, שינפלד מ., החסידות, תל אביב, תש"ד, עמ' 316)
6.גם יהושע הוא סמל להתמדה שבזכותה זכה להיות ממשיכו של משה ולהכניס את עם ישראל לארצו:
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר: יִפְקֹד יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְ-ה-וָ-ה כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה:(שם,כז,טו-יז)
א.שימש את משה ולכן זכה למלכות ,לנבואה ולרוח הקודש:
ויהי ביום כלות משה, נוצר תאנה יאכל פריה (משלי כ"ו), מדבר ביהושע, שהוא שימש את משה, כמו שכתוב (שמות ל"ג) ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל... מהו יאכל פריה, פרי של תורה מלכות ושרות, שנאמר, (משלי ח') בי מלכים ימלוכו בי שרים ישורו, וכן אירע ליהושע, שלא ירשו בניו של משה מקומו, אלא יהושע ירש מקומו. ושומר אדוניו יכובד, זה יהושע שהיה משמש את משה ביום ובלילה, כמו דכתיב, (שמות ל"ג) לא ימיש מתוך האוהל, ואומר (במדבר י"א) אדוני משה כלאם, לפיכך כבדו הקב"ה, מה כבוד עשה לו הקב"ה, לפי שכך אמר ליהושע, (שם כ"ז) ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים וגו', ולפי ששימש את אדוניו זכה לרוח הקודש, שנאמר (יהושע א') ויהי אחרי מות משה וגו', שאין תלמוד לומר משרת משה, למה נאמר, לומר לך לפי שהיה משרת את משה זכה לנבואה. (במדבר רבא יב יא)
ב. שימש את משה ולכן זכה להיות ממשיכו:
...כיון שירשו בנות צלפחד אביהן אמר משה הרי השעה שאתבע בה צרכַי, אם הבנות יורשות בדין הוא שירשו בָּנַי את כבודי. אמר לו הקב"ה (משלי כז:יח) 'נֹצר תאנה יאכל פריה', בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה. יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד והוא היה משכים ומעריב בבית הועד, שלך הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורס את המחצלאות. הואיל והוא שרתך בכל כחו כדאי הוא שישמש את ישראל שאינו מאבד שכרו. קח לך את יהושע בן נון לקיים מה שנאמר: 'נֹצר תאנה יאכל פריה'
(במדבר רבה [וילנא] פרשה כא)
ג.התמדת יהושע מקושרת להתמדת עמוד האש והענן:
וְדִבֶּר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל:(שמות לג, יא)
לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם(שמות יג,כב)
לא ימיש - ואידך לא ימיש מתוך האוהל, כמו שהעננים משלימין זה לזה, כך עשה יהושע, משכים בבקר עם עמוד האש ללמוד, ולערב הקדים ולמד עם עמוד הענן, ועל כן זכה לילך לפני העם. (בעל הטורים שמות יג כב)
ד.לכן הציווי הראשון של ה' ליהושע אחרי מות משה הוא להמשיך את ההתמדה:
לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל:(יהושע א,ח)
7.ההתמדה עלולה להביא גם לשחיקה ולכן : בכל יום יהיו בעינך כחדשים:
למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה: חייך, שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות. (תנחומא במדבר ח).
כבר תמה הרמב"ן על דברי תנחומא אלו: על שום מה חלשה דעתו של אהרן, הרי הוא הנכנס לפני ולפנים ביום הכיפורים והוא המקריב חביתין והוא העוסק ביתר עבודות הקורבנות.
נראה שאכן הנשיאים זכו לעבודה מיוחדת, שלה נתאווה אהרן, והיא חנוכת המזבח. הם אשר חנכו את משכן ה', הם היו ראשוני המקריבים במשכן. לראשוניות זו נתאווה אהרן.
הכוחות הגדולים העשויים להתגלות בזכות צעדים ראשונים - עצומים ונפלאים הם. צעדי ההמשך בנויים על העבר, על אותו צעד ראשון, מוסיפים הם נדבך על אלו הקיימים כבר, ולפיכך חשיבותו של הצעד הראשון, שהוא מעצב ומציב יסודות לבניין.
בצעד הראשון, בהנחת היסוד לכל הבניין, נשאב כל הכוח מהעתיד, מתוך החזון העומד להתגשם מצעד זה ואילך. מעשים כגון אלו, השואבים כוחם מהציפייה לעתיד, בכוחם לגלות כוחות פנימיים גדולים.
כך מביא הרמב"ן, שכשם ששווו הנשיאים בעצה כן שווו בשיעור הקורבן. ואף שלא התייעצו ולא נועדו על כך, אלא כל אחד עשה את חשבונו כפי אישיותו ועניינו, בכל זאת הגיעו כולם לחשבון שווה. התגלה פה אפוא, שהכוחות החוברים למעשה הראשוניות יונקים כולם משורש אחד נעלה, משפיעים ומושפעים ממנו.
לאותה ראשוניות התאווה אהרן, ועל אי השתתפותו במעשה זה חלשה דעתו. וכנגד אותה חלישות דעת נאמר לו שאף הוא זוכה למעשה ראשוני - למנורה. כל מעשה וכל עבודה הינן תוספת על קודמותיהן. אך הדלקה באה לאחר כיבוי שקדם לה, והרי היא, בכל פעם, פעולה נפרדת, שאינה שואבת ומתעצמת מכוח ההדלקות שקדמו לה. כל מעשה הדלקה מציין את התחדשות מתמדת בלא התבססות על העבר. נר מצווה ותורה הריהי אור, ויסודה - שיהיו כל יום בעיניך כחדשים. למד ועסוק בתורה ובמצוות מתוך מבט לעתיד, מתוך ציפייה לעתיד ולתכלית ומכוח העתיד והמטרה נשאב הכוח הטמון בצעידה הראשונה, המתחדשת בכל עת.
אם ישנה תקופה בחיי האדם המציינת את הראשוניות, את ההליכה בכוח העתיד, הרי היא תקופת הנערות. זו התקופה אשר בה ניתנה תורה לישראל, תקופת "חסד נעורים" "זכרתי לך חסד נעוריך". בתקופה זו מתגלים הכוחות העצומים הטמונים בישראל, הנמשכים אחר הקב"ה בכמיהה ובכיסופים ללא שיעור - "לכתך אחרי..."
קדמה לתקופת יוצאי מצרים תקופה אחרת, שבה, כדברי הזהר, היתה צריכה התורה להינתן - תקופת דור המבול. גם אז היתה תקופת נעורים של גילוי כוחות עצומים והישגים כבירים בשטחי חיים מרובים. אולם היתה זו תקופה של "חטאת נעורים" - הכוחות העצומים הטמונים בראשית הופנו לאפיקים שליליים וגרמו להרס ולאבדון. דור המדבר גילה את כוחות נעוריו לחסד ועל ידו ניתנה תורה.
שיחת ערב ש"ק בהעלותך תשל"א. עפ"יי סיכומם של הרב אליהו בלומנצוויג
(זכות ראשונים/הרב יהודה עמיטל מתוך: תורה מציון בעריכת הרב יהודה שביב, ע"מ 239-240)
8.שלא שינה שלמרות ההתמדה היומית לא ישנה מההתלהבות הראשונית ( ואף עלה עליה):
כתוב "ויעש כן אהרן, אל מול פני המנורה העלה נרתיה, כאשר צוה ה' את משה" (ח, ג). מביא רש"י: "ויעש כן אהרן – להגיד שבחו של אהרן שלא שינה". שואלים כולם: איזה ניסיון היה כאן לשנות את אופן הדלקת המנורה מכפי שציווה ה'? הרי אין כל סיבה לשנות! א"יכ (אי אפשר כלל) מה מקום יש לשבח את אהרן על כך שלא שינה? הרבה תרוצים נאמרו על כך, אבל תירוץ אחד שאמרו הוא: "שלא שינה" – שבאותה התלהבות שקיים את המצווה בפעם הראשונה, כך קיימה כל ימיו.
למעשה מסתבר שהיה "מוסיף והולך" בהתלהבות מיום ליום, שהרי בכל יום נוספה לו עוד מצווה של הדלקת המנורה, וודאי גם מצוות נוספות, וא"יכ (ואי אפשר כלל) ביום הבא היה כבר קדוש יותר ממה שהיה אתמול, וא"יכ (ואי אפשר כלל) מסתמא גם מדרגת ההתלהבות שלו גדלה ביחס ליום הקודם ומה שאמרו "שלא שינה", היינו שלא "יכנס לשיגרה", כנהוג אצלנו.
אצלנו, למשל, המן מקבל הרבה יותר מכות בליל פורים מאשר בפורים בבוקר. ישנם מקומות בהם כבר לא מרשים כל כך להכות את המן, אבל במקומות שכן מרשים להכות אותו, הוא מקבל הרבה יותר מכות בליל פורים מבבוקר. מדוע? כי בבוקר כבר שמענו את הסיפור. אנחנו כבר יודעים שתלו אותו ואת בניו על העץ והכל הסתיים בטוב. אמנם מצד הדין הקריאה של הבוקר יותר חשובה מהקריאה של הלילה, אבל בכל זאת, זה כבר סיפור פעם שניה, כבר אין את אותה ההתרגשות. ואם היינו חייבים לקרוא מגילת אסתר בכל יום, המן לא היה מוכה כמעט בכלל...
אם כל יום בשנה היה יום הכיפורים, אז גם את תפילת יום כיפור לא היינו מתפללים בהתלהבות. הקב"ה קבע יום כיפור פעם אחת בשנה, אז קצת מתעוררים. בראש השנה, ההתעוררות גדולה יותר ביום הראשון מאשר ביום השני. ולא מפני שביום הראשון הוא מדאורייתא והיום השני מדרבנן. אלא שביום השני כבר התרגלנו. הניגונים – אותם הניגונים כמו אתמול, פחות או יותר, הקיטל אותו הקיטל, וגם לשופר שנועד לעורר אותנו התרגלנו קצת, כי שמענו אותו כבר אתמול (א"יכ (ואי אפשר כלל) של רי"ה (ראש השנה) בשבת).
צריך מאמץ רב מאוד כדי להתגבר על השיגרה הזאת, וזהו שבחו של אהרן שלא שינה. ההתלהבות שלו לא פחתה, אלא נותרה כבתחילה, ואולי אף הלכה וגדלה, כנ"ל. כך הם פני הדברים אצל מי שלוקח אותם ללב, ולא עושה אותם מתוך שיגרה, כמצוות אנשים מלומדה.
(ירושלים במועדיה- שבועות- קכט, הרב אביגדור נבנצאל)
"אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת י-ה-ו-ה אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ: שִׁבְתִּי בְּבֵית י-ה-ו-ה כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם י-ה-ו-ה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ" (תהילים כ"ז, ד)
וזה גם מה שהיה אמור להיות סוד המרגלים שנדרשו לתור כתיירים את הארץ בפרשת השבוע הבא ולא עשו כן (ענ"ד)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה